מה הצדדים?לבי במערב אמר:טרם התשובה על הסקר שבראש האשכול, יש ענין שראוי לברר:
ציפוי העשוי מפרורי־לחם (מצוי בשניצלים הביתיים) - מה ברכתו?
וצ"ב ממה בדיוק מורכבים פרורי־הלחם של 'אֹסם' (למשל), ובאיזו שיטה הם נאפים או מיובשים.
אברהם העברי אמר:אני רואה שבודדים בלבד כתבו מזונות ולדעתי זה פשוט לכל מי שלומד את הסוגיא שמזונות (שאלתי כמה רבנים ואף אחד לא ענה שהכל!!! - חלקם אמרו שצריך מזונות אך מנהג העולם שהכל אבל אפי' אחד לא הסכים לפסוק שצריך מזונות)
לכן לדעתי צריך לערוך את הסקר לפני מה נוהגים בפועל ל"למדתי את הסוגיא ויצא מזונות", "למדתי את הסוגיא ויצא שהכל"
אני לא מתכוון שכל העונים לא למדו את הסוגיא אבל יש הרבה שאם יוצא להם אחרת ממנהגם הם לא יהיו מספיק אמיתיים עם עצמם לשנות לכן יש לשאול את השאלה גם על מסקנת הסוגיא חוץ ממה שנוהגים בפועל
לבי במערב אמר:'מזונות' או 'המוציא'.
צריך לפרט יותר?
ממש לא, זה פשוט לכל מי שלומד את דברי הגמ' בלבד, ממש לא פשוט למי שלומד את דברי הראשונים, הרשב"א הרא"ש והרמב"ם.אברהם העברי אמר:זה פשוט לכל מי שלומד את הסוגיא שמזונות
לא רק סברא, ברא"ש למשל מפורש שצריך שהמזונות יהיה העיקר.איש ווילנא אמר:אבל אם מערבים גם את הסברא
בגמ' מפורש שאפילו אם המזונות טפל אך מורגש טעמואיש ווילנא אמר:אברהם העברי אמר:אני רואה שבודדים בלבד כתבו מזונות ולדעתי זה פשוט לכל מי שלומד את הסוגיא שמזונות (שאלתי כמה רבנים ואף אחד לא ענה שהכל!!! - חלקם אמרו שצריך מזונות אך מנהג העולם שהכל אבל אפי' אחד לא הסכים לפסוק שצריך מזונות)
לכן לדעתי צריך לערוך את הסקר לפני מה נוהגים בפועל ל"למדתי את הסוגיא ויצא מזונות", "למדתי את הסוגיא ויצא שהכל"
אני לא מתכוון שכל העונים לא למדו את הסוגיא אבל יש הרבה שאם יוצא להם אחרת ממנהגם הם לא יהיו מספיק אמיתיים עם עצמם לשנות לכן יש לשאול את השאלה גם על מסקנת הסוגיא חוץ ממה שנוהגים בפועל
זה נכון שלכאורה אם מנסים למצוא משהו כתוב אז כתוב מזונות.
אבל אם מערבים גם את הסברא
יתכן והגמ' לא דיברה אלא בתערובת של מזונות ושהכל. ובזה כל שיש בו וכו'
אבל באופן של ציפוי בעלמא כשכולם מרגישים שהעיקר הוא הבשר ואין חשיבות למיני דגן בזה לא דברו
רא"ש מסכת ברכות פרק ו סימן זחיים ושלום אמר:שלא הזכורו בפוסקים
מדבריו אפשר להבין שה"ה שניצל עוף מברך שהכל 'כברכת העיקר ולא כציפוי',קדמא ואזלא אמר:שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן קסא
ומה ששאל כבודו בענין דגים המטוגנים בקמח מצה עם ביצים, כיון דלא הוי לדבק בלבד אלא גם ליתן טעם אם לברך במ"מ והראה לתשובת אבני נזר סי' ל"ח ואינו לפני, לדידי פשוט דלא יברך במ"מ וברכתו רק שהכל דאע"פ שאינו לדבק מ"מ דבר מצופה מברך כברכת העיקר ולא כציפוי עיין או"ח סי' ר"ב סי"ג ובפוסקים שם.
לא יודע לגבי טבעול, זלוגובק פרסמו בעבר שהרוב תירס, וכפי שכתבתי במק"א. (אני משער שגם בטבעול זה רוב).יואל נהרי אמר:אם יש בזה הבדלים במציאות בין טבעול לזוגלובק ?
שמש מרפא אמר:"כל שיש בו לא בא להפוך את המשב"ק לרעבע ואת הרעבע למשב"ק".
לבי במערב אמר:טרם התשובה על הסקר שבראש האשכול, יש ענין שראוי לברר:
ציפוי העשוי מפרורי־לחם (כמצוי בשניצלים הביתיים) - מה ברכתו?
וצ"ב ממה בדיוק מורכבים פרורי־הלחם של 'אֹסם' (למשל), ובאיזו שיטה הם נאפים או מיובשים.
כנלענ"ד, וצ"עיואל נהרי אמר:(מאידך יש להסתפק, אולי בשניצל תירס אינו רק ציפוי אלא חלק מהמאכל עצמו, דלא כבעוף שודאי העיקר הוא העוף).
יעקב שלם אמר:שמש מרפא אמר:"כל שיש בו לא בא להפוך את המשב"ק לרעבע ואת הרעבע למשב"ק".
מתוק מדבש
ר' אשר וייס האריך טובא כדברים הנ"ל
תחת ההגדרה לחלק בין טפל לטפל שבטפלים
והביא כדוגמא נוספת גלידה עם שברי עוגיות שזה כל שיש בו אבל ברכתו שהכל
שמש מרפא אמר:היות וזה לא באפשרויות אכתוב פה, לא קשור (רק) לעובי, אם הציפוי הוא חלק בלתי נפרד מהשניצל, כגון בשניצל פרווה שבלי ציפוי אינו שניצל כלל, ברכתו מזונות. ואם הוא שניצל בשרי שהציפוי הוא רק תוספת טעם, שהכל.
אברהם העברי אמר:שאלתי כמה רבנים ואף אחד לא ענה שהכל!!! - חלקם אמרו שצריך מזונות אך מנהג העולם שהכל אבל אפי' אחד לא הסכים לפסוק שצריך מזונות
לבי במערב אמר:'מזונות' או 'המוציא'.
צריך לפרט יותר?
קדמא ואזלא אמר:שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן קסא
ומה ששאל כבודו בענין דגים המטוגנים בקמח מצה עם ביצים, כיון דלא הוי לדבק בלבד אלא גם ליתן טעם אם לברך במ"מ והראה לתשובת אבני נזר סי' ל"ח ואינו לפני, לדידי פשוט דלא יברך במ"מ וברכתו רק שהכל דאע"פ שאינו לדבק מ"מ דבר מצופה מברך כברכת העיקר ולא כציפוי עיין או"ח סי' ר"ב סי"ג ובפוסקים שם.
שמש מרפא אמר:רא"ש מסכת ברכות פרק ו סימן זחיים ושלום אמר:שלא הזכורו בפוסקים
הלכך כל שעיקרו מחמשת המינין אפי' רובו ממין אחר מברכין עליו בורא מיני מזונות
מפורש בדבריו שצריך שהמזונות יהיה העיקר, ופשוט שבשניצל אינו כן.
ואף אם נאמר שהרשב"א או הרמב"ם חולקים (לפי ענ"ד אינו כן, ואף הם מודים בדבר שברור שהוא טפל) אלה לא סברות שלא הוזכרו בפוסקים, וודאי שיש למנהג העולם (עכ"פ) על מה לסמוך. וכל מקום שהלכה רופפת וכו'.