מצוות משלוח מנות כתיקונה

אמונת אומן

משתמש ותיק
הנה רבים וטובים טועים בזה לחשוב שמקיימים המצוה בכלדהו, ושולחים דבר פעוט לבנו או לחתנו כמו לחמניה וכוס שתיה וכיו''ב.
ולא זהו המכוון ע''י חז''ל במצווה הנכבדה שתיקנו,  משלוח מנות.
 
  • מנות. מיני מעדנים [רש''י מגילה ז.]
  • חַיָּב לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ שְׁתֵּי מָנוֹת (ז) בָּשָׂר אוֹ שֶׁל מִינֵי אֳכָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ (אֶסְתֵּר ט, יט ו כב) שְׁתֵּי מָנוֹת לְאִישׁ אֶחָד. וְכָל הַמַּרְבֶּה לִשְׁלֹח לְרֵעִים מְשֻׁבָּח; [שו''ע תרצ''ה ז']
 ​
  • מצות עשה דמגילה לשלוח מנות איש לרעהו... ואפילו בשילוח לעשיר יוצאין. ... והטעם מפני השמחה, ולא מפני שאין להמשתלח מה לאכול. ולכן אפילו בעשיר – יצא.
  • עוד נראה לי דבזה אינו די בכזית או ברביעית, דבעינן מנה יפה. דזהו לשון ''מנות'', כעניין חתיכה הראוי להתכבד, שיהא דבר חשוב. ואלו ששולחין חתיכות קטנות – לא יצאו ידי חובתן. וכל המרבה בשילוח מנות – הרי זה משובח, דזהו להרבות השמחה. [ערוך השולחן שם]
 ​
  • לֹא נִקְרָא מָנוֹת אֶלָּא דָּבָר שֶׁרָאוּי לֶאֱכוֹל כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּלִי תִקּוּן, כְּגוֹן בָּשָׂר וְדָגִים מְבֻשָּׁלִים וְלֹא חַיִּים, אוֹ מִינֵי מְתִיקָה אוֹ פֵרוֹת, אוֹ כּוֹס יַיִן וּמֵי דְבַשׁ וְכַיוֹצֵא בָהֶם. [קש''ע קמ''ב]
 ​
  • קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. רבה שדר ליה למרי בר מר ביד אביי מלא טסקא דקשבא ומלי כסא קמחא דאבשונא. אמר ליה אביי השתא אמר מרי, אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית. הדר שדר ליה איהו מלא טסקא דזנגבילא ומלא כסא דפלפלתא אריכא, אמר אביי, השתא אמר מר אנא שדרי ליה חוליא ואיהו שדר לי חורפא .
  • רש''י :  טסקא. שק מלא תמרים: דאבשונא. שנתייבשו החטים בתנור בעודן כרמל וקמח שלהן מתוק לעולם: א''ל אביי. לרבה: השתא אמר מרי. עכשיו יאמר מרי עליך: אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית. הסל שהיה רגיל להוליך בעודנו בן כפר ומאכיל לבהמתו לא יוריד עתה מראשו כך אתה נעשית מלך וראש בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא דברים המצויין לכל: חוליא. מתיקא:
[גמ' מגילה ז]
 ​
  • בה''ל בשם הח''א שהוכיח מהירושלמי שאם שולחים לעשיר דבר פחות אין יוצאים בזה ידי משלוח מנות, וכן משמע בריטב''א לפי ג' אחת שם בגמ'. אכן שאר פוסקים לא הזכירו זה, ונכון להזהר בזה לכתחילה
  • ר' יודן נשיא שלח לר' הושעיה רבח חדא עטם [ירך] וחד לגין דחמר. שלח וא''ל קיימת בנו ומתנות לאביונים. חזר ושלח ליה חד עיגל ולד גרב דחמר, שלח וא''ל קיימת בנו ומשלוח מנות איש לרעהו
 ​
  • ועיקר המצוה שיהיה המנות יקרות הערך ועריבות [כף החיים בשם שדה יהושע וברכי יוסף]
  • ומנהג העולם לשלוח מיני מתיקה [שכהנה''ג הגה''ט אות י''ד]
 ​
  • ''ידי אחים ממוך תמוך, שלחן מלא דשן ערוך, מנות עגל כבשי ושור, ולרשים מתנות פזור'' [פיוט מבעל המאור לפורים]                    




 
 

פיניפיני

משתמש ותיק
החילוק בין ד' מינים למשלוח מנות הוא פשוט, בד' מינים יש הגדרות פשוטות בכשרות, ובהידור,
כאן זה לא כך, אלא כל אחד לפי יכלתו,
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
פיניפיני אמר:
החילוק בין ד' מינים למשלוח מנות הוא פשוט, בד' מינים יש הגדרות פשוטות בכשרות, ובהידור,
כאן זה לא כך, אלא כל אחד לפי יכלתו,

אין הנידון כאן במי שאין לו יכולת.
יש טעות אצל רבים בהבנת המצווה, ומתוך כך מזלזלים בה.
כדי לצאת י''ח אליבא דכו''ע, יש להעריך מי המקבל ולתת דבר שישמח אותו.
לכאורה זה לא פחות חשוב מלמצוא 'אביון מהודר'.
 

דרומאי

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
פיניפיני אמר:
החילוק בין ד' מינים למשלוח מנות הוא פשוט, בד' מינים יש הגדרות פשוטות בכשרות, ובהידור,
כאן זה לא כך, אלא כל אחד לפי יכלתו,

אין הנידון כאן במי שאין לו יכולת.
יש טעות אצל רבים בהבנת המצווה, ומתוך כך מזלזלים בה.
כדי לצאת י''ח אליבא דכו''ע, יש להעריך מי המקבל ולתת דבר שישמח אותו.
לכאורה זה לא פחות חשוב מלמצוא 'אביון מהודר'.
כל שמוסיף יותר ממה שיוצא בו ידי חובה- צריך להרבות כנגדו במתנות לאביונים, כדאיתא ברמב"ם סוף הלכות מגילה.
אבל באמת בראשונים מוכח שאם שולח לאדם מתנה שאינה לפי כבודו לא יצא ידי חובתו.
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
אני אישית נוהג לקנות מאכלים מבושלים שאהובים עליי,
וכמובן, שהם גם תחת ההגדרה של 'עובר לסוחר'... [בסקר הם יקבלו מעל 90 אחוז...]
אז אני מרגיש שעשיתי טוב למקבל.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה יעקבזון אמר:
כל שמוסיף יותר ממה שיוצא בו ידי חובה- צריך להרבות כנגדו במתנות לאביונים, כדאיתא ברמב"ם סוף הלכות מגילה.
הציטוט הוא של הרב דרומאי.

לענ"ד פרשנותו של מר בדברי הרמב"ם אינה נכונה.
אם אני רוצה לקיים את המצווה כתיקונה, אני אמור לשלוח לידידי משלוח מכובד, הכולל למשל דג סלמון אפוי וחגיגי ובקבוק יין בשווי 80 ש"ח.
אח"כ אני מחוייב לתת ל2 אביונים בין  20 ל 50 ש"ח כל אחד.( וי''א פחות מזה). 

עד כאן לקיום המצווה.

ואם באתי להרבות ולהשקיע עוד כמה מאות שקלים, עדיף להשקיע אותם במתנות לאביונים.
אבל לא שסכום המתנות לאביונים חייב להיןת יותר מסכום המשלוח מנות, והדברים בעיני פשוטים. 
 

בן ראם

משתמש ותיק
בעיקרון צודק הרב אומן שליט"א, אך נראה לי שמנהג ישראל לשלוח דברים אחרים הוא משום שהיום סעודת פורים כבר מוכנה בד"כ מבערב, בעיקר מנותיה החשובות, וא"כ זה לא פרקטי לשלוח תבשילים. ועוד סיבה נוספת היא משום שהיום זכינו לדקדק בהכשרים מסוגים שונים, וגם שכנים קרובים אוכלים סוגים שונים של כשרויות, ושליחת תבשילים עלולה לגרום לאי נעימות במקום להרבות בשמחה ורעות, ולכן הנח להם לישראל.
ואולי עצה טובה- באם יש לאדם אורח לסעודה, לתת לו את מנותיה בתורת משלוח מנות קודם הסעודה (דמשניתנו לפניו לכאורה זכה בהן ולא שייך לשלוח לו), ובכך לצאת בהידור יותר, וכדמצינו דמחלפי סעודתיהו חשיב שפיר משלוח מנות.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
לענ"ד פרשנותו של מר בדברי הרמב"ם אינה נכונה.
אם באתי להרבות ולהשקיע...עדיף להשקיע אותם במתנות לאביונים.
אבל לא שסכום המתנות לאביונים חייב להיןת יותר מסכום המשלוח מנות, והדברים בעיני פשוטים.
פשוט וברור כמש"כ הרב @אמונת אומן נ"י.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
הנה רבים וטובים טועים בזה לחשוב שמקיימים המצוה בכלדהו, ושולחים דבר פעוט לבנו או לחתנו כמו לחמניה וכוס שתיה וכיו''ב.
ולא זהו המכוון ע''י חז''ל במצווה הנכבדה שתיקנו,  משלוח מנות.

שמחתני בהערתך הנפלאה בהידור במצוות משלוח מנות. 
יחד עם זאת כמדומה שבדין שכל אחד יעשה חשבון לפי יכולתו הכספית ואין בזה כלל מוחלט 
וראיה לדבר מהגמ' מגילה ז ב שאמוראים החליפו מנותייהם אהדדי. וכמדומה שחסר כאן בענין של משלוח מנות לפי ענינו.
אלא שנראה לומר שמחמת עניותם נהגו כן.  
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
כמדומה שבדין שכל אחד יעשה חשבון לפי יכולתו הכספית
פעם שאלתי למרן הגרח"ק שליט"א שאלה כמה אני מחוייב להוציא כדי לקיים איזה דין מסויים באופן שיותר לכתחילה, (השאלה לא היתה על לכתחילה מול בדיעבד, אלא על לכתחילה מול יותר לכתחילה) -
והשיב לי הגרח"ק בשאלה: "בקניות לצרכי עצמך אתה גם שואל "כמה אני מחוייב להוציא"?? - למה רק בצרכי התורה אתה שואל כמה אני מחוייב?"
ודי למבין
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
אמונת אומן אמר:
הנה רבים וטובים טועים בזה לחשוב שמקיימים המצוה בכלדהו, ושולחים דבר פעוט לבנו או לחתנו כמו לחמניה וכוס שתיה וכיו''ב.
ולא זהו המכוון ע''י חז''ל במצווה הנכבדה שתיקנו,  משלוח מנות.

שמחתני בהערתך הנפלאה בהידור במצוות משלוח מנות. 
יחד עם זאת כמדומה שבדין שכל אחד יעשה חשבון לפי יכולתו הכספית ואין בזה כלל מוחלט 
וראיה לדבר מהגמ' מגילה ז ב שאמוראים החליפו מנותייהם אהדדי. וכמדומה שחסר כאן בענין של משלוח מנות לפי ענינו.
אלא שנראה לומר שמחמת עניותם נהגו כן.  
מי שאין לו יכולת הרי זהו השיעור הראוי לו.

דברי אמורים במה שהורגלו לזלזל, וכדברי ההמון ש'אין מצוה בשוקולדות ואריזות צלופן'', ולא היא, כי זהו אופן קיום המצוה הראוי.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
איש ווילנא אמר:
כמדומה שבדין שכל אחד יעשה חשבון לפי יכולתו הכספית
פעם שאלתי למרן הגרח"ק שליט"א שאלה כמה אני מחוייב להוציא כדי לקיים איזה דין מסויים באופן שיותר לכתחילה, (השאלה לא היתה על לכתחילה מול בדיעבד, אלא על לכתחילה מול יותר לכתחילה) -
והשיב לי הגרח"ק בשאלה: "בקניות לצרכי עצמך אתה גם שואל "כמה אני מחוייב להוציא"?? - למה רק בצרכי התורה אתה שואל כמה אני מחוייב?"
ודי למבין
הרי אנו דנים במי שגם לצרכי עצמו מתקשה ומתלבט
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
יושב אוהלים אמר:
איש ווילנא אמר:
כמדומה שבדין שכל אחד יעשה חשבון לפי יכולתו הכספית
פעם שאלתי למרן הגרח"ק שליט"א שאלה כמה אני מחוייב להוציא כדי לקיים איזה דין מסויים באופן שיותר לכתחילה, (השאלה לא היתה על לכתחילה מול בדיעבד, אלא על לכתחילה מול יותר לכתחילה) -
והשיב לי הגרח"ק בשאלה: "בקניות לצרכי עצמך אתה גם שואל "כמה אני מחוייב להוציא"?? - למה רק בצרכי התורה אתה שואל כמה אני מחוייב?"
ודי למבין
הרי אנו דנים במי שגם לצרכי עצמו מתקשה ומתלבט
אבל כידוע שכשמדובר בצרכי עצמו, גם אם הוא מתלבט, אבל היצה"ר מכריע "להחמיר" שיש צורך לקנות דבר זה, וכאשר מדובר בצרכי גבוה היצה"ר מכריע "להחמיר" באיסור "אל יבזבז" וד"ל.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן ראם אמר:
נראה לי שמנהג ישראל לשלוח דברים אחרים הוא משום שהיום סעודת פורים כבר מוכנה בד"כ מבערב, בעיקר מנותיה החשובות, וא"כ זה לא פרקטי לשלוח תבשילים. ועוד סיבה נוספת היא משום שהיום זכינו לדקדק בהכשרים מסוגים שונים, וגם שכנים קרובים אוכלים סוגים שונים של כשרויות, ושליחת תבשילים עלולה לגרום לאי נעימות במקום להרבות בשמחה ורעות, ולכן הנח להם לישראל.
מי שמקיים סעודה כהלכתה, תמיד ישמח בעוד תוספת מכובדת שיעשיר את שולחנו, או בבקבוק יין משובח. מנסיון.

הענין הוא לא שיהיה לאנשים מה לאכול, שעבור זה תיקנו מתנות לאביונים, אלא להרבות שמחה, וכך היא הדרך להרבות שמחה, שיהיה שולחנו מלא וגדוש מעבר לבסיס הנצרך, ובטון מכובד ומזמין.

הסיבה של הכשרויות הרבה פחות רלוונטית כשמדובר ב''רעהו'', ואולי זו כוונת הב''ח שלא לכל אדם יש יותר מרע אחד... שיכול לסמוך על כשרותו.
רוב ישראל הכשרים לא יהססו מלאכול מנה שנתבשלה בבית רעהו הטוב.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
אמונת אומן אמר:
יושב אוהלים אמר:
פעם שאלתי למרן הגרח"ק שליט"א שאלה כמה אני מחוייב להוציא כדי לקיים איזה דין מסויים באופן שיותר לכתחילה, (השאלה לא היתה על לכתחילה מול בדיעבד, אלא על לכתחילה מול יותר לכתחילה) -
והשיב לי הגרח"ק בשאלה: "בקניות לצרכי עצמך אתה גם שואל "כמה אני מחוייב להוציא"?? - למה רק בצרכי התורה אתה שואל כמה אני מחוייב?"
ודי למבין
הרי אנו דנים במי שגם לצרכי עצמו מתקשה ומתלבט
אבל כידוע כשמדובר בצרכי עצמו, גם אם הוא מתלבט, אבל היצה"ר מכריע "להחמיר" שיש צורך לקנות דבר זה, וכאשר מדובר בצרכי גבוה היצה"ר מכריע "להחמיר" באיסור "אל יבזבז" וד"ל.
אכן, באדם ומצב כזה, נאמרו דברי מרן הגר''ח.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן ראם אמר:
ואולי עצה טובה- באם יש לאדם אורח לסעודה, לתת לו את מנותיה בתורת משלוח מנות קודם הסעודה (דמשניתנו לפניו לכאורה זכה בהן ולא שייך לשלוח לו), ובכך לצאת בהידור יותר, וכדמצינו דמחלפי סעודתיהו חשיב שפיר משלוח מנות.
לענ''ד מחלפי סעודתייהו היא עצה של בדיעבד.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן ראם אמר:
אך נראה לי שמנהג ישראל לשלוח דברים אחרים הוא משום
עיקר דברי בזה לא נסובו כדי לחזק שליחת מיני תבשילים דייקא,
אלא להוציא מלבן של היוצאים י''ח ב''בולקע וכוס סודה'', כמו שנפוץ.

מתוקף תפקידי אני מקבל משלוחים רבים, חלקם מביאים חבילת וופלים ופחית שתיה, ובעיני אין לזה שום טעם וגם לא תוספת רעות או שמחה.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן ראם אמר:
אמונת אומן אמר:
לענ''ד מחלפי סעודתייהו היא עצה של בדיעבד.
ייתכן, אבל הייתי שמח אם ימצא מר מקור מפורש לעניין.

מפורש שם בראשונים שהיו עניים ולא היה להם דרך לקיים המצוה. אין בידי כרגע לחפש.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
מאידך
שאלו נא את נשותיכם ודעו וראו!
ישנה בעייתיות גדולה במשלוח יקר - כי הוא מחייב ומלחיץ את השני להוציא יותר ממה שהיה חולם להוציא עבורך.
ועל כרחו הוא צריך לבחור בין 'כדאי בזיון' ל-כסף. 
האם חומרא זו היא אכן חומרא? או שמא סתם התעללות בחסרי ישע וחסרי כסף. 

​​​​​​(אפשר להדר בזה רק כשמחזירים משלוח בעד מה שהשני כבר נתן, כי אז אין מלחיצים אותו לתת כלום)
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
מאידך
שאלו נא את נשותיכם ודעו וראו!
ישנה בעייתיות גדולה במשלוח יקר - כי הוא מחייב ומלחיץ את השני להוציא יותר ממה שהיה חולם להוציא עבורך.
ועל כרחו הוא צריך לבחור בין 'כדאי בזיון' ל-כסף. 
האם חומרא זו היא אכן חומרא? או שמא סתם התעללות בחסרי ישע וחסרי כסף. 

​​​​​​(אפשר להדר בזה רק כשמחזירים משלוח בעד מה שהשני כבר נתן, כי אז אין מלחיצים אותו לתת כלום)
ובקהילות מסויימות (או חוגים מסויימים)  יש גם לחשוש שבנתינת משל"מ יקרה, אתה "מעלה את הרף" של רמת הסגנון המקובל לתת.
ואז גם אחרים ירגישו שהם צריכים לתת (לא רק לך אלא גם לאחרים) ברמנה זו.
זה כמו הסיבה שהרבנים תקנו תקנות בקהילותם לגבי רמת המתנות שנותנים לחתנים וכלות.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
פותח הנושא
מתאהב על ידך אמר:
מאידך
שאלו נא את נשותיכם ודעו וראו!
ישנה בעייתיות גדולה במשלוח יקר - כי הוא מחייב ומלחיץ את השני להוציא יותר ממה שהיה חולם להוציא עבורך.
ועל כרחו הוא צריך לבחור בין 'כדאי בזיון' ל-כסף. 
האם חומרא זו היא אכן חומרא? או שמא סתם התעללות בחסרי ישע וחסרי כסף. 

​​​​​​(אפשר להדר בזה רק כשמחזירים משלוח בעד מה שהשני כבר נתן, כי אז אין מלחיצים אותו לתת כלום)

הטענה הזו לא נולדה היום והיתה רלוונטית גם בימי אמוראים.  וגם באתרוג יש תחרות, קצת יותר יקרה...

מי הכריח אותך לשלוח לכל העולם?

המצווה לשלוח לאיש אחד, ובאופן ראוי ומכובד. 
זה לא חומרה! זוהי המצווה.
וכלל לא משנה מה יאמרו נשותינו...

משלוח של אוסף ממתקים שנמכרים 12 ב10 ש''ח, אינו משמח אף אדם בוגר, ומהווה בקושי זכר למצוות  משלוח מנות עבור הילדים.

אצלי בבית נוהגים לאפות פסים של עוגה מכובדת ונאה לעין, ושולחים יחד עם בקבוק מכובד.
לפני פורים מחשבים לכמה אנשים באמת צריכים לשלוח, ובהחלט מתחשבים באפשרויות, בעלויות, ובמגבלות הכח הפיזי, כדי להחליט על מספר המשלוחים, לא על איכותם.
אם יש חשש של לחץ ותחרות, זה אמור לבוא ע''ח כמצות המשלוחים, ולא להפוך את המצווה לאקט סמלי.


 
 

אור זורח

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
בן ראם אמר:
אך נראה לי שמנהג ישראל לשלוח דברים אחרים הוא משום
עיקר דברי בזה לא נסובו כדי לחזק שליחת מיני תבשילים דייקא,
אלא להוציא מלבן של היוצאים י''ח ב''בולקע וכוס סודה'', כמו שנפוץ.

מתוקף תפקידי אני מקבל משלוחים רבים, חלקם מביאים חבילת וופלים ופחית שתיה, ובעיני אין לזה שום טעם וגם לא תוספת רעות או שמחה.



להרב @אמונת אומן 
השלום והברכה
ייש"כ על העלאת הנושא

אני חושב שעיקר הבעיה כי אתה מקבל הרבה משלוחים כדבריך.

ולמלא את הבית עם הרבה וופלים ופחית שתיה זה לא כל כך משמח.

אבל אדם שמקבל שתיים שלש פחיות פלוס מינוס זה נחמד.

כנראה שגם זה חלק מהעבודה שלך לקבל בפורים פחיות.

בסך הכל אם הרבה אנשים מרגישים צורך לשלוח לך משלוח מנות זה מראה שאתה אדם פעיל עם הרבה עשייה חיובית.

הרבה אנשים היו שמחים להיות במצב שלך עם הרבה יותר פחיות.

אתה מרבה שלום ורעות כל השנה.

אתה מרבה שלום ורעות בפורים.

עצם ההרגשה של חבריך  להביא לך את  ההערכה והוקרה אתה מרבה בזה אהבה ורעות.

הרי בסך הכל אנשים לא חושבים על הכמות שמצטברת אצלך בבית כל אחד שולח ומביא את שלו והולך

בקיצור ההרגשה שלי שאנשים מחכים לראות את החיוך שלך בפורים

ושתתן להם הרגשה כאילו הביאו לך מעדני עולם

אתה אדם שאנשים מחכים להערכה שלך לשמחה שלך

ואתה יודע לעשות את זה כמו שצריך


אני כמובן לא מכיר אותך

אבל אני לא חושב שטעיתי.

מוקירו ומעריכו למאוד 
ומברכו בברכת
פורים שמח



 
 
חלק עליון תַחתִית