מרנא ורבנא הגאון רבי משולם דוד הלוי סולובייציק זיע"א

ונחנו מה

משתמש ותיק
ההסבר היותר סביר לסיפור הזה הוא, שהרב שך העדיף שלא יבא, כי זה יכול להיות חיבוק דב, שאם פתאום משהו לא ימצא חן בעיניו אז הוא יצא בחרב וחנית, אז הרב שך העדיף לא מדובשו ולא מעוקצו. ויש עוד כמה סיבות דומות וד"ל.
כדמות דמיון מה שהגרי"ז לא הסכים שיחתימו את הרב הרצוג על כרוז של גיוס (בנים או בנות לא זוכר), מטעם שלא יעמוד בלחץ השלטונות ויחזור מחתימתו, ואז יגרע יותר, כמו שאכם קרה
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
ונחנו מה אמר:
ההסבר היותר סביר לסיפור הזה הוא, שהרב שך העדיף שלא יבא, כי זה יכול להיות חיבוק דב, שאם פתאום משהו לא ימצא חן בעיניו אז הוא יצא בחרב וחנית, אז הרב שך העדיף לא מדובשו ולא מעוקצו
כדמות דמיון מה שהגרי"ז לא הסכים שיחתימו את הרב הרצוג על כרוז של גיוס (בנים או בנות לא זוכר), מטעם שלא יעמוד בלחץ השלטונות ויחזור מחתימתו, ואז יגרע יותר, כמו שאכם קרה
אין ספק שזו הסיבה האמיתית.
 

זך הרעיון

משתמש ותיק
בלדד השוחי אמר:
ונחנו מה אמר:
ההסבר היותר סביר לסיפור הזה הוא, שהרב שך העדיף שלא יבא, כי זה יכול להיות חיבוק דב, שאם פתאום משהו לא ימצא חן בעיניו אז הוא יצא בחרב וחנית, אז הרב שך העדיף לא מדובשו ולא מעוקצו
כדמות דמיון מה שהגרי"ז לא הסכים שיחתימו את הרב הרצוג על כרוז של גיוס (בנים או בנות לא זוכר), מטעם שלא יעמוד בלחץ השלטונות ויחזור מחתימתו, ואז יגרע יותר, כמו שאכם קרה
אין ספק שזו הסיבה האמיתית.

גם אם סיבה זו נכונה,
אך עדיין נמצנו למדים מדברי מרן הרב שך שצריך שהעדה החרדית תהיה חזקה.
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
זך הרעיון אמר:
בלדד השוחי אמר:
ונחנו מה אמר:
ההסבר היותר סביר לסיפור הזה הוא, שהרב שך העדיף שלא יבא, כי זה יכול להיות חיבוק דב, שאם פתאום משהו לא ימצא חן בעיניו אז הוא יצא בחרב וחנית, אז הרב שך העדיף לא מדובשו ולא מעוקצו
כדמות דמיון מה שהגרי"ז לא הסכים שיחתימו את הרב הרצוג על כרוז של גיוס (בנים או בנות לא זוכר), מטעם שלא יעמוד בלחץ השלטונות ויחזור מחתימתו, ואז יגרע יותר, כמו שאכם קרה
אין ספק שזו הסיבה האמיתית.

גם אם סיבה זו נכונה,
אך עדיין נמצנו למדים מדברי מרן הרב שך שצריך שהעדה החרדית תהיה חזקה.
קשה לסמוך על דקויות בניסוחים כאלו, יכול להיות שהוא העדיף שיהיה מישהו בעד"ח שאפשר לסמוך עליו
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
הצבי אמר:
רבינא אמר:
מתלמידיו
הרב יוסף יחיאל במברגר, רב הקהילה החרדית בחיפה
הרב יצחק גוגנהיים, רבה הראשי של פריז-צרפת
הרב דוב דומב - אב"ד בתל אביב
הרב אורי וייסבלום - משגיח ישיבת נחלת הלווים בחיפה
הרב חיים זליבנסקי - ראש ישיבת מאור התלמוד ברחובות
הרב אברהם חפוטא - ראש ישיבת הרמב"ם בתל אביב
הרב אליקים גצל פשקס - ראש ישיבת גבעת שאול בירושלים
הרב ישראל קליינר - ראש ישיבת בית הכרם
הרב משה בונים קרויס - ראש ישיבת אור אלחנן לצעירים
הרב שריאל רוזנברג - ראש בית הדין של הרב נסים קרליץ
הרב משה שפירא
הרב נתן לסינגר ראש ישיבת מעיין התלמוד בירושלים
לא נכון לגבי שלושה מהנזכרים שלמדו אצל הגרי''ד
הלא הם הרב משה בונים קרויס
הרב חיים זליבנסקי
הרב נתן לסינגר

ברשימות הנ"ל יש עוד הרבה שאינם תלמידים שלו. לא כל מי שלמד בישיבתו הוא תלמיד בדוקא, ולא כל מי שהיה בקשר עמו הוא תלמיד.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
ונחנו מה אמר:
זך הרעיון אמר:
בלדד השוחי אמר:
אין ספק שזו הסיבה האמיתית.

גם אם סיבה זו נכונה,
אך עדיין נמצנו למדים מדברי מרן הרב שך שצריך שהעדה החרדית תהיה חזקה.
קשה לסמוך על דקויות בניסוחים כאלו, יכול להיות שהוא העדיף שיהיה מישהו בעד"ח שאפשר לסמוך עליו

הוא לא היה שייך כלל לעדה"ח, מעולם לא הורה לאיסור הבחירות, ובאופן כללי מעולם לא הזדהה עם אף מערכת, כמנהג בית בריסק
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
נחפשה דרכינו אמר:
ונחנו מה אמר:
זך הרעיון אמר:
גם אם סיבה זו נכונה,
אך עדיין נמצנו למדים מדברי מרן הרב שך שצריך שהעדה החרדית תהיה חזקה.
קשה לסמוך על דקויות בניסוחים כאלו, יכול להיות שהוא העדיף שיהיה מישהו בעד"ח שאפשר לסמוך עליו

הוא לא היה שייך כלל לעדה"ח, מעולם לא הורה לאיסור הבחירות, ובאופן כללי מעולם לא הזדהה עם אף מערכת, כמנהג בית בריסק
היא לא שייך לעד"ח, אבל הייתה לו השפעה גדולה על העד"ח
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
ונחנו מה אמר:
נחפשה דרכינו אמר:
ונחנו מה אמר:
קשה לסמוך על דקויות בניסוחים כאלו, יכול להיות שהוא העדיף שיהיה מישהו בעד"ח שאפשר לסמוך עליו

הוא לא היה שייך כלל לעדה"ח, מעולם לא הורה לאיסור הבחירות, ובאופן כללי מעולם לא הזדהה עם אף מערכת, כמנהג בית בריסק
היא לא שייך לעד"ח, אבל הייתה לו השפעה גדולה על העד"ח

זה רחוק מאשר "מישהו בעדה"ח שאפשר לסמוך עליו" [ולמה אי אפשר לסמוך על הגר"מ שטרנבוך שנמצא בתוך העדה"ח? הרי ראינו מה עשו לו כשניסה לעמוד על משמר ההלכה..]
 

וחי בהם

משתמש ותיק
כיון שהכותבים כאן הסיקו שהרב שך אמר "תירוץ" כי לא רצה להגיד את הסיבה האמיתית, כך שבהחלט יתכן שרק חיפש שה"תירוץ" יוכל להשמע, אבל לא שבאמת היה חשוב לו שהעדה"ח תהיה חזקה.
 

פיש

משתמש רגיל
תלמיד נאמן אמר:
נחפשה דרכינו אמר:
שנמצא בתוך העדה"ח

הנושא אודות שנים רבות לאחור: 32
בעת הקמת דגל כבר נכנס הגר"מ שטרנבוך לכהן בבד"צ 
לגופו של מעשה כמדומה שכל אלו אשר הסתופפו בצילו של הגרמ"ד זצ"ל ברור להם שהוא לא היה מגיע לכינוס של דגל התורה ודעתו היתה ביקורתית מאוד על המפלגות החרדיות ובפרט לאחר הכניסה לקואליציה בתשל"ז
יחד עם זאת הוא קיבל את חברי הכנסת בביתו בחביבות רבה ויתכן שמאן דהו פירוש את החביבות בו דיבר עימו על העניין כאילו יש צד שיגיע לכינוס מפלגתי והרב שך שידע שזה ברכה לבטלה דחה את המציע בנוסח הנ"ל
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בן ישיבה אמר:
אם בפרשת השבוע עסקינן אעלה בזה מדברי רבינו הכ"מ על הפסוק נעשה ונשמע אמרו כאחד, דלכאורה מה המעלה בזה שאמרו כאחד ולמה הדגישה זאת התורה, אלא שאם זה לא היה כאחד כבר היה זה בגדר חיקוי ונאך מאכן, וזה חסר באמת, על כן הדגישה התורה שהיה כאחד והיינו שכולם אמרו ללא חיקוי אחד מהשני, ואכן רבינו היה בזה נאה דורש ונאה מקיים, ועל כך בהמשך בס"ד,
 
בן ישיבה אמר:
רק לדייק, הפסוק אינו "נעשה ונשמע אמרו כאחד" (זו לשון הפיוט בזמירות שבת), אלא "וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְיוָ֖ נַעֲשֶׂ֑ה".

"באמת לפי זה צריך ביאור כל הווארט, שהרי על "נעשה ונשמע" לא כתוב כלל בפסוק לשון "יחדיו", ורק על "נעשה" שזה קאי על מצוות הגבלה ופרישה. (למרות שגם על הנעשה שייך לומר שלא היה שם 'נאכמאכן', אבל כמדומני שמרן רבנו זצוק"ל היה אומר את זה על "נעשה ונשמע"). זה כתוב, ובכלל צ"ע למה בעל הזמר הוסיף מעצמו לכאורה שגם "נשמע" אמרו "כאחד".
 

זך הרעיון

משתמש ותיק
נחפשה דרכינו אמר:
פוניבז' אמר:
זך הרעיון אמר:
שיחה במעונו של מרן שליט''א על מרן הגרמ''ד הלוי זצוק''ל.pdf
שיחה במעונו של ראש הישיבה הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א שזכה לקירבה יתירה בבית בריסק.

יש בראיון זה עובדה מרעישה לא ידועה,
שבזמן הקמת דגה"ת היה למרן הגרמ"ד זצוק"ל צד להגיע ולחזק את אחד הכינוסים לטובת דגה"ת, אך כשנודע הדבר למרן רה"י הרב שך זי"ע טילפן לתלמידו המובהק ואיש סודו עשרות בשנים מרן הגרב"ש דויטש שליט"א ואמר שאמנם הוא שמח על כך שהגרמ"ד זי"ע מוכן לבוא אבל אסור לעשות את זה כי זה ייחשב למכה קשה ל'עדה החרדית' וצריך שהם ישארו חזקים.

זהו מעשה תמוה מאין כדוגמתו, שני החלקים, גם "שבזמנו נוצר הרושם שאם יבואו להזמינו לאחר הכנסים ישתתף", וגם שהרב שך התקשר במיוחד לומר לו שלא להזמין את הגרמ"ד, למי שמכיר את צורת המערכה באותם ימים.. הגאון הגדול הגרב"ש שליט"א אינו חשוד ח"ו להמציא סיפורים, אך מי שיש לו איזה הסבר לשני החלקים הנ"ל, אולי יעזור להבהיר את הדברים
דיברתי עם אחד מתלמידיו הקרובים של הגרב"ש שליט"א וביקשתי ממנו לברר את אמינות הסיפור,
וחזר אלי ואמר שהגרב"ש שליט"א אמר לו שבראיון הנ"ל הוא סיפר את הסיפור בצורה עדינה, אך אם הוא יספר את הסיפור בדיוק איך שזה היה ירעדו אמות הסיפים בבית בריסק, וד"ל, והוא לא מעוניין לעורר מחדש את הנושאים של אותם ימים. ורק סיפר את מעשה זה מחד להראות כמה מרן הגרמ"ד היה קשור עם דעתו של הרב שך, ומאידך כמה היתה הנקיות של הרב שך בעניני הנהגה.
והוסיף לו שגדולותו של הרב שך בסיפור זה הוא למעלה מהשגת בן אנוש אחר שהרב שך ספג חיצים באותם ימים מחלקים מבית בריסק אודות שימושו בדעתו של מרן הרב מבריסק בעניני הנהגת הדור, וכאן היה יכול לקבל חיזוק מבן מרן הרב זללה"ה מרן הגרמ"ד זצוק"ל ואעפ"כ סירב באומרו שאסור להחליש את כוחה של העד"ח וההולכים בדרכה.
 
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
זך הרעיון אמר:
נחפשה דרכינו אמר:
פוניבז' אמר:
יש בראיון זה עובדה מרעישה לא ידועה,
שבזמן הקמת דגה"ת היה למרן הגרמ"ד זצוק"ל צד להגיע ולחזק את אחד הכינוסים לטובת דגה"ת, אך כשנודע הדבר למרן רה"י הרב שך זי"ע טילפן לתלמידו המובהק ואיש סודו עשרות בשנים מרן הגרב"ש דויטש שליט"א ואמר שאמנם הוא שמח על כך שהגרמ"ד זי"ע מוכן לבוא אבל אסור לעשות את זה כי זה ייחשב למכה קשה ל'עדה החרדית' וצריך שהם ישארו חזקים.

זהו מעשה תמוה מאין כדוגמתו, שני החלקים, גם "שבזמנו נוצר הרושם שאם יבואו להזמינו לאחר הכנסים ישתתף", וגם שהרב שך התקשר במיוחד לומר לו שלא להזמין את הגרמ"ד, למי שמכיר את צורת המערכה באותם ימים.. הגאון הגדול הגרב"ש שליט"א אינו חשוד ח"ו להמציא סיפורים, אך מי שיש לו איזה הסבר לשני החלקים הנ"ל, אולי יעזור להבהיר את הדברים
דיברתי עם אחד מתלמידיו הקרובים של הגרב"ש שליט"א וביקשתי ממנו לברר את אמינות הסיפור,
וחזר אלי ואמר שהגרב"ש שליט"א אמר לו שבראיון הנ"ל הוא סיפר את הסיפור בצורה עדינה, אך אם הוא יספר את הסיפור בדיוק איך שזה היה ירעדו אמות הסיפים בבית בריסק, וד"ל, והוא לא מעוניין לעורר מחדש את הנושאים של אותם ימים. ורק סיפר את מעשה זה מחד להראות כמה מרן הגרמ"ד היה קשור עם דעתו של הרב שך, ומאידך כמה היתה הנקיות של הרב שך בעניני הנהגה.
והוסיף לו שגדולותו של הרב שך בסיפור זה הוא למעלה מהשגת בן אנוש אחר שהרב שך ספג חיצים באותם ימים מחלקים מבית בריסק אודות שימושו בדעתו של מרן הרב מבריסק בעניני הנהגת הדור, וכאן היה יכול לקבל חיזוק מבן מרן הרב זללה"ה מרן הגרמ"ד זצוק"ל ואעפ"כ סירב באומרו שאסור להחליש את כוחה של העד"ח וההולכים בדרכה.
 

מוזר מאוד מכל הבחינות, למי שמכיר הן את דרכו של הגרמ"ד, והן את דרכו של הרב שך באותם ימים. יתכן שלמרות גדלותו של הגרב"ש שליט"א שאין צריכה לפנים, הוא בחר להבין את תשובתו של הרב שך בצורה מאוד מסוימת
 

זך הרעיון

משתמש ותיק
נחפשה דרכינו אמר:
תכן שלמרות גדלותו של הגרב"ש שליט"א שאין צריכה לפנים, הוא בחר להבין את תשובתו של הרב שך בצורה מאוד מסוימת
רק להזכירך שראש הישבה הגרב"ש שליט"א היה תלמידו המובהק ואיש סודו היותר קרוב בכל הנהגת עולם התורה ובכלל זה הקמת דגה"ת, כשהוא משמש כיו"ר הועדה הרוחנית של דגה"ת ויתד נאמן.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
זך הרעיון אמר:
נחפשה דרכינו אמר:
תכן שלמרות גדלותו של הגרב"ש שליט"א שאין צריכה לפנים, הוא בחר להבין את תשובתו של הרב שך בצורה מאוד מסוימת
רק להזכירך שראש הישבה הגרב"ש שליט"א היה תלמידו המובהק ואיש סודו היותר קרוב בכל הנהגת עולם התורה ובכלל זה הקמת דגה"ת, כשהוא משמש כיו"ר הועדה הרוחנית של דגה"ת ויתד נאמן.

את זה לא צריך לספר לי, אבל הסיפור הזה כ"כ תמוה משני הבחינות, שלכאורה אין מנוס מלבאר כך [תשאל כל מי שקצת הכיר את הגרמ"ד, האם יש סיכוי בעולם שהיה משתתף בכנס של דגה"ת]
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
באחד הפעמים שהלכתי קמיה הגרמ"ד, בקשתי שיברך את בני שיחי' בד"כ הוא היה משתמט, או היה אומר תהי מבורך, פעם אחת כנראה שהתעקשתי שיברך שיגדל בתורה ויר"ש, והוא בירך כך. אח"כ רק יצאתי והוא קרא לי, ואמר לי בערך כך אל תחשוב שמהברכה שלי הוא יהיה ת"ח ויר"ש, אלא ת"ח הוא יהיה לפי איך שתלמד איתו, ויר"ש לפי איך שתתפלל עליו, וכבר נפניתי לצאת, שוב חזר הכל כנ"ל, לפחות פעמיים או יותר.
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
כבר הזכירו כאן את מה שרבינו כשהיה משתתף בשמחת חתן כלה, היה שואל ומוודא לפני הליכתו האם שימח את החתן והאם יצא כבר מצוות שמחת חתן כלה, אחד מתלמידי הישיבה כשחיתן את בתו הראשונה לאחר החופה שאלו ראש הישיבה האם כבר שימח את החתן, והנ"ל לא הבין את השאלה ולא ענה בבירור, ראש הישיבה נשאר בחתונה למשך כל הסעודה, ורק לאחר ששמע שאכן כבר שימח את החתן הלך לביתו, כמו"כ אחד הבחורים ענה פעם לרבינו כי אם רבינו יהיה בריקודים בזה ישמח אותו, ואכן רבינו חזר שוב לחתונה לאחר השיעור הלילי כדי להשתתף בריקרודים, זכורני כאשר פעם ליויתי אותו בדרכו לישיבה, כאשר באמצע הדרך הרחוב צפניה באו מולינו זוג כאשר הבעל הלך עם השטריימל, ושאל אותי ראש הישיבה האם הם חתן כלה, אמרתי לו שעל פניו ככה זה נראה, אמר לי מיד א"כ הרי יש מצוה לשמח חתן כלה, ומיד ניגש אליהם ובירך אותם בברכת מזל טוב ושהזיווג יעלה יפה וכו', לאחמ"כ שאל את החתן האם הוא שימח אותו והחתן אמר שודאי, לאחמ"כ שאל אותי שוב הראש ישיבה האם היה נראה לי שאכן החתן שמח בזה, והאם יצא בזה שמחת חתן וכלה,

עמוד האמת,
רבינו היה חוזר תמיד על מה שנאמר בקבלת התורה בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע שהיה זה ענו יחדיו בקול אחד, ורבינו עמד בזה מה המעלה של יחדיו שמצאה התורה לנכון להדגיש זאת, אלר ביאר רבינו דהמעלה הוא שכל ישראל הגיעו לאותה הכרה והבנה של עניית נעשה ונשמע, אבל אם לא היה זה יחדיו אלא ראובן ענה ראשון הרי ששמעון היה אומר זאת לא בגלל שהגיע לדרגה זו אלא שהיה זה חיקוי נאך מאכן, נאך מאכן לאו כלום הוא, ואכן זו היתה גישת רבינו בכל הנושאים,
רבינו סלד מכל דבר שאינו אמת, אעלה בזה לדוגמא פרט מאד מעניין אצל תלמידי בית בריסק מצינו בכל אחת מהישיבות תלמידים ששינו את כל אורח חייהם החיצוני והתאימוהו לבית בריסק באופן חיצוני כאשר כל רואיהם יעידו עליהם כי הם בריסקערס, ואילו אצל רבינו שזכה להעמיד תלמידים למעלה מ-60 שנה לא מצינו תלמידים מעין אלו, מצינו תלמידים שיהפכו ביתם מאמעריקאנער שטוב להיימיש וכד' אבל לא מצינו שיתאימו אורח חייהם החיצוני שכל רואיהם יעידו עליהם כי בריסקערס הם, (והאמת שאלה זו כבר שאלוני הרבה במשך השנים), אך האמת הוא כי תלמידי רבינו ידעו כי בשעה שהם ישנו אורח חייהם לבריסקערס באופן חיצוני רבינו הכ"מ יסתכל עליהם באופן מבוזה, וכי חיצוניות אני צריך, מאחר שרבינו הכ"מ רצה את האמת, ומי שסתם מחקה רבינו הביט עליו בבוז, אדרבה שילמדו התלמידים יראת שמים ויקבלו פרומקייט אבל סתם נאך מאכן רבינו לא היה יכול לסבול זאת,
דרך אגב זו גם הסיבה שיש הרבה תלמידים אשר היו באמת קרובים אליו בכל גווני הקשת מהציבור החרדי, כי רבינו חינך את התלמידים לתורה ויראת שמים אך לא תבע מעולם לשנות אורח חיים, רק רצה שיגיעו מעצמם להכרה זו, ומי שלא הגיע בעצמו להכרה זו לא כפה עליו דעתו, כי סתם לחקות אחד את השני בזה לא ראה שום ענין, כמו"כ ראינו במשך השנים כאשר לבחורים בודדים היה מתבטא רבינו כי להם היה מתאים לגדל זקן, ואכן אלו היו מתחילים מיד לגדל זקן, מאידך לרוב הבחורים מעולם לא העיר על כך, ויתר על כן פעם היה בחור ששאל אותו האם יתחיל לגדל זקן, ורבינו ענה לו בחריפות מה אתה חושב שבזה תשחד את הקב"ה, לאחמ"כ שאלתי לרבינו למה לא ענה לו שאכן יש ענין בכך, ענה לי עכשיו הוא יגדל זקן בעוד חצי שנה כשיחזור ללייקווד ויחכה לשידוך הוא יוריד אותו, זו היתה המהות שלו כל הזמן, רק כשראה שאחד הגיע באמת להכרה זו היה מעיר, וכן בכל דבר,
סיפר לי פעם אחד התלמידים המבוגרים שבהיותו בחור שאל את רבינו האם ללכת להצביע, ורבינו דחה אותו והוא חזר שוב ושוב, ואז שאלו רבינו האם הנך באמת רוצה לדעת מה לעשות, וההוא ענה שודאי הוא מעוניין לדעת את אשר יעשה, ואז יצא רבינו איתו לסיור עד לרחביה ודיבר איתו כ-3 שעות, ההוא אמר לי שרבינו לא דיבר כלל איתו על הבחירות, אך מאז אינו הולך יותר להצביע, כי רבינו כאשר ראה כי הוא מתכוון באמת הביאו להכרה זו, אך ללא שיכפה עליו דעתו, (פעם אמר לי רבינו כי יש יחידים שהוא דיבר איתם את השקפתו בענין הבחירות, שאלתי אותו מתי אזכה אני שיאמר לי דעתו בזה, ענה לי שאני אקבל את השקפתי בבית הוריי ולא אזוז מזה) 
זכורני כי פעם התקיים עצרת בזכרון משה (איני זוכר אם היה זה בנושא הגיוס או בנושא לימודי ליבה) ורבינו הלך לשם ולא ראה שם כמעט תלמידים מהישיבה, למחר שאל כמה מהתלמידים האם השתתפת וחלק ענו שלא כי היה זה באמצע סדר שלישי, ולא היתה הוראה מרבינו ללכת, ואז צעק רבינו בכאב איפה היראת שמים, לאחמ"כ שאלתי את רבינו כי אם היתה בדעתו שיש להשתתף היה מהראוי לפרסם בישיבה קודם העצרת כי רבינו הולך להשתתף בעצרת הנ"ל ואז היו רבים מהתלמידים משתתפים, ואמר לי רבינו חכמה גדולה כאשר הוא אומר והולכים בשביל כך, הלא צריך להבין לבד, וזו היתה כל פעם המציאות אצלו שלא כפה על אחרים את דעתו אלא רצה שיגיעו לבד להכרה מה היא הדרך הנכונה להתנהג, הוא הכין לנו את הדרך אך רצה שנתנהג כך מעצמינו לאחר שנבין ולא רק כי הוא אמר לנו לעשות כך וכך,
לפני כמה שנים בעת עלות הנושא של חוק הגיוס העלה אחד העסקנים מהעדה החרדית הצעה בפני רבינו שיכנס אסיפה לתלמידים המשמשים כרמי"ם פה ארה"ק וישא בפניהם את חומרת הדברים, ולאחמ"כ יחתימו את כל התלמידים על קול קורא, רבינו הסכים אך ביקש שיביאו לו רשימת התלמידים והוא יאשר את מי להביא ומי לא, הביאו לו רשימה של קרוב ל-50 תלמידים, רבינו עבר על הרשימה ומחק את כולם והשאיר 3 שמות, וכל התוכנית התבטלה עקב כך, והוזמנו רק 3 אלו, ורבינו דיבר בפניהם אך כבר לא היה טעם להחתימם על קול קורא, אז אמר רבינו שיעלו את הדברים שדיבר בפניהם על הכתב ויפרסמו ברבים, בהמשך שאלתי את רבינו למה מחק את כולם, הרי אם רבינו היה קורא להם באופן אישי הרי שהיו מוכרחים לחתום על קול קורא והיה זה עושה רעש גדול, ענה לי רבינו הרי תלמידים אלו אין אוחזים כך בדעתם באמת, ורק מפני כבודי יחתמו, הרי שחתימתם אינו אמת ולהציל לא ניתן להציל רק ע"י שהולכים עם האמת בשלמות, (ואז סיפר לי רבינו שוב באריכות את הסיפור עם הבחירות בבריסק),
כמו"כ כשרצו לפרסם דברי רבינו שנאמר בחומש שיעור בענינים העומדים על הפרק או כשרבינו נתן ראיון או שיחה לבטאון כל שהוא (לא כל ראיון או שיחה שפורסמו היה באישורו), היה רבינו מבקש שיביאו לפניו שיגיה, והייתי אחראי הרבה פעמים להביא בפני רבינו את שהדפיסו, ורבינו היה עובר על כל מילה ומגיה ומדייק, (יש תחת ידי הרבה מאלו עם הגהותיו, ומבהיל לראות את ההגהות איך שרבינו הקפיד אפילו על דקויות שיהיו בדיוק כפי שהוא לדעתו), ואפילו מילה אחת או אות אחת היה מגיה כי אין זה לפי דעתו, פעם כאשר הערתי לו כי הלא כך אמר, ענה לי כי כשכותבים יש סגנון אחר מאמירה, ולא מתאים לכתוב כך,
פעם באחד הנושאים שעמדו על הפרק ודיבר בכך בשיעור, לאחמ"כ פירסמו את הדברים, כאשר רבינו ראה זאת הוא דיבר לאחר השיעור בכאב על שפירסמו זאת ואמר שכתבו דברים שלא אמר, והוא הסתכל עלי בעת דיבורו, הבנתי שהוא חושד שהנני מעורב בפרסום הדברים, נכנסתי אליו לאחר מכן, והתנצלתי בפניו והבהרתי לו שאכן ידוע לי מי הם אלו שפירסמו הדברים, אך לא הייתי שותף בזה, רבינו ראה שנפגעתי ממה שחשד בי עמד ופייס אותי וישב איתי למעלה משעה ודיבר על כמה נושאים הקשורים לנושא הנ"ל בהשקפה, ואז שאלתי אותו על מה שאמר שפירסמו דברים שלא אמר כמדומני שאכן אמר דברים אלו ענה לי כי ודאי דברים אלו בעצם הם אמת, אלא לא אמרם לפרסום ברחוב, וכשמפרסמים ברחוב יש לדייק בכל מילה איך לכתבו ובאיזה סגנון),
מידת האמת הזו היתה בכל פרט ופרט, מעולם לא נמנע להעיר את אשר ראה לנכון להעיר ואף בחריפות, רבינו היה תובע מהתלמידים בתוקף להיות בסדר בזמן, ולא נמנע להעיר על כך אפילו לתלמידים שישבו כבר 30 שנה בישיבה, אם ראה לנכון להעיר לא היה נמנע כלל,
גם בשנה האחרונה לאחר ששוחרר מביה"ח בסוף חודש כסלו תש"פ, ואז הביאו לביתו מטפלים, היה אחד המטפלים אח בכיר בטיפול נמרץ בהדסה שהיה מהמטפלים הנ"ל היה דתי אך מאד מסור, רבינו לא נמנע מלהעיר לו 'פלוני אתה צדיק אבל אתה עם הארץ !! לא חבל עליך ??', כך היה כל הזמן מעורר לו בכאב על שהוא עם הארץ, (בסוף ההוא חזר בתשובה ונהיה שותו"מ עזב את העבודה בבית החולים בגלל שלא רצה לעבוד יחד עם נשים, וקובע עיתים לתורה),
גם בלימוד התורה היה מידת האמת נר לרגליו, רבינו למד מסכתות על הסדר, ולא נמנע מלומר כל הערה בסוגיא, מאידך היה יכול להיות לפעמים שיעור שלם רק גפ"ת ומקסימום הערה פה ושם ללא שום חידושים, כי אם זה מה שיש אז זה מה שיש, ואם אחד אמר איזה חידוש שלדעתו היה שלא לאמיתה של תורה הרי שרבינו היה או מתעלם או שהיה מגיב בחריפות, כל פעם לפני ששאלנו משהו או העלינו איזה תירוץ בפניו בסוגיא היינו בוחנים את עצמינו שוב ושוב האם הוא אכן לאמיתה של תורה, היה מעדיף להשאר בקושיא מלתרץ דבר שלא היה נראה לו לגמרי לאמיתה של תורה, לא פעם היה אומר בשיעור כי מה שאמרתי בשיעור הקודם היה טעות, כי אין זה עולה יפה עם דברי התוס' ולא נמנע מלחזור בו ברבים,
זכורני כי פעם הייתי אצלו כשאחד הביא לו ספר שהוציא לאור, לאחר שהנ"ל יצא רבינו ישב ועיין קצת בספר, ואז לאחר שעיין בספר סגר את הספר, ואמר לי רבינו כתוב כאן דברים יפים אך ניכר מתוך הספר כי הנ"ל בעת לימודו חיפש איך לומר שטיקלאך תורה כדי לחבר ספר, ולא שישב ולמד כדי להבין, ואמר לי לא זו היא הדרך ללימוד התורה, הדרך הוא ללמוד כדי להבין מה שלומדים, ורק כך זוכים לחידושים לאמיתה של תורה, ולא רצה שוב לעיין בספר הנ"ל,
בכלל רבינו ניחן בכישרון ובחוש לקלוט מיד האם השואל מתכוון באמת כדי לדעת ולהבין או סתם למצוא חן, וכשהיה קולט שאין כוונתו באמת לדעת היה רבינו מתחמק ולא עונה,
לא פעם כשבשעת השיעור היה לו קושיא על אחד מהאחרונים, והיה נשאר בצריך עיון, היה אומר לאחמ"כ ודאי כי יכולים אנו להקשות על רבותינו בלימוד, אך הקושיא צריך לכאוב על מה שאין אנו מבינים את תורתם כי הלא אין ספק כי כל זה היה גם למראה עיני רבותינו הראשונים והאחרונים, אלא שלנו בחוסר הבנתינו לא יודעים את ההסבר איך ליישב דבריהם, ע"כ צריך הדבר לכאוב, אבל לא כאלו שכשהצליחו להביא קושיא חזקה על רעק"א ר' חיים, שמחים, הלא הדבר צריך לכאוב, היה מביא את הסיפור שפעם הקשה אחד למרן הגרי"ז על דברי ר' חיים מאיזה גמרא וענה לו מרן הגרי"ז כי אינו יודע תירוץ לכך אך הוא זוכר כשר' חיים כתב זאת היה פתוח לפניו גמרא זו, ואם כן ודאי היה לו תירוץ לכך רק אנו לצערינו אין יודעים זאת,
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
להעמיד דברים על דיוקן
הראה לי היום אחד כי בעלון קנין תורה הודפס סיפור על רבינו כי לפני חתונתו נסע לצפת לחודשיים ולמד שם את כל השולחן ערוך כי אי אפשר לבנות בית ללא לדעת את המעשה אשר יעשו,
ע''כ ברצוני להעלות בזה את המעשה כפי ששמעתי מרבינו, היה זה בליל שבת בשנים שעוד היה מתפלל בישיבה בדרך לביתו ניגש אליו יהודי וסיפר לו כי היה בצפת ושכר דירה מאחד התושבים והנ''ל סיפר לו שרבינו התאחסן בביתו ולמד את כל השולחן ערוך,
סיפר רבינו שהיה זה למחרת שבא בקשרי שידוכין עם להבחל''ח הרבנית תחי', ואביו מרן הרב זי''ע נסע לחו''ל, אז הוא קם ונסע לצפת למשך של כשבועיים שהה שם כל השבוע ולשבת חזר לירושלם, ולמד שם ד' חלקי שולחן ערוך מחבר עם הרמ''א ללא הנושאי כלים, (כשהגענו לבית רבינו קרא אותנו רבינו לביתו והראה לנו כי בביתו יש ד' חלקי שולחן ערוך בלי הנושאי כלים בכרך אחד, ואת זה לקח איתו לצפת),
רבינו סיפר כי סיכם עם בעל האכסניא שהוא יקנה עבורו האוכל כדי שלא יצטרך לבטל מלימודו, כאשר רצה לחזור לירושלים לקראת שבת הציע לו בעל האכסניא שישאר גם לשבת, אך רבינו ענה כי בשבת עליו לאכול בשר ועוף שאת זה כמובן אינו יכול לאכול במקום זר, בעל האכסניא הציע לו שיילך איתו לשוחט וימלח בעצמו והוא יכין לו כלים חדשים אך רבינו לא רצה, כי מאחר שאינו מכיר את השוחט שם ואם לא יהיה לרוחו הרי יכול השוחט להפגע,
אחד התלמידים שאל לרבינו האם זו היא הדרך ללמוד שולחן ערוך ללא נושאי כלים, ענה רבינו בתמיה וכי נראה לך כי בקלות ניתן ללמוד את השולחן ערוך ולדעת על בוריו, אלא מאחר שבא בקשרי שידוכין עלה בדעתו כי עוד מעט עליו לבנות ביתו ואיך ניתן לבנות בית בישראל ללא לדעת את ההלכה, אז למד שו''ע ללא נושאי כלים לדעת לכה''פ מה הוא שאלה,
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
דברי הספד על רבינו זי"ע שנאמרו ביום ג' פר' תצוה
חז"ל אומרים אם הרב דומה למלאך ד' צ' קבלו תורה מפיהו, והיינו כדי לקבל תורה מרב צריך הרב להיות בדרגה זו של דומה למלאך,
לכאו' מה הוא מלאך ומה הוא הדרגה הזו, רבינו זי"ע היה חוזר תמיד כי בעת בריאת העולם הרי שהאדם היה בגן עדן ומופרש ומובדל מהבלי עולם הזה, אך לאחר חטא עץ הדעת גורש מגן עדן, אך בעת מתן תורה זו היתה המטרה בנתינת התורה להביא את כלל ישראל למדריגה של קודם חטא עץ הדעת, וכמש"כ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכן כתוב אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון, דהיינו בעת מתן תורה רצה הקב"ה שע"י התורה יגיעו כלל ישראל לדרגה של מתן תורה מנותקים לגמרי מעולם הזה, ואך ורק בדבקות ואהבת השי"ת, ואכן בשעת מתן תורה בטלה מיתה, אך לאחר חטא העגל שוב נפלו מאותה דרגה ועל זה אמר הפסוק אכן כאדם תמותון, אך עצם העבודה של האיש הישראלי צריך להיות להגיע לדרגה זו של מלאך מנותק מעולם הזה וכל כולו ברוחניות,
לכאו' זו היא הכונה של הרב דומה למלאך, כשהרב מגיע לדרגה זו אז קבלו תורה מפיו כי רב יכול להעביר את התורה, לא אמרו לימדו תורה אלא קבלו יש מושג של ללמוד בזה אמרו מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי יותר מכולם, אך יש דרגה של קבלו תורה והיינו קבלת התורה בזה צריך שהרב יהא דומה למלאך,
כמדומני שאצל רבינו נוכל לומר הגדרה זו שהרב דומה למלאך, ואכן אצלו היתה מושג של קבלת התורה לא סתם לימוד שיעורים אלא העברת מסורת התורה בכל פרט ופרט,
אצל רבינו היה כל כולו תורה ויראת שמים מתוך פרישות ומיאוס עולם הזה באופן מבהיל, הכל בפנימיות נוראה, זכורני כי פעם כשליויתי את רבינו לחתונה, והיו שם ריקודים בסגנון יותר צולאזט של היום, ביציאה מהחתונה התבטא רבינו ואמר שזה אינו שמחה זה רק חיצוניות, שמחה אמיתית היא שמחה פנימית שאינה צריכה לכל הצולאזקייט מבחוץ, ואמר בזה שהוא זוכר עוד בבריסק בישיבה שם היו יכולים לראות בחורים שיושבים לעצמם אחרי כמה שעות לימוד וסיפוק רוחני ושרים שירות ותשבחות, כי היה זה שמחה פנימית המגיע מתוך רוחניות, רבינו דיבר כמה פעמים (בשמחת בית השואבה ובשמחת שבע ברכות), על ד' הגמ' במסכת ברכות דף ל עמוד ב' מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואעציבו רב אשי עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטי בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר אמר להו ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן אמרי ליה אנן מה נעני בתרך אמר להו הי תורה והי מצוה דמגנו עלן,
ועמד בזה רבינו מה הביאור במה ששבר כלי בשמחת חתן וכלה או שאמר וי לן דמיתני, הרי היה מדובר שם בשמחת חתן וכלה, וביאר בזה רבינו ע"פ מה דמטו משמיה דהגר"א דעליית נשמה היינו שיש דרגות בהשגת הקדושה שלא ניתן להשיג כל זמן שמחוברים לגשמיות, וכל כמה שמתנתק יותר מהגשמיות זוכין להגיע להשגות יותר גדולות בהכרת הבורא וזו היא עליית נשמה, והביא בזה רבינו את דברי הרמב"ם ביסודי התורה פרק ב' הל' ח' וכל הצורות האלו חיים ומכירין את הבורא ויודעים אותו דעה גדולה עד למאד, כל צורה וצורה לפי מעלתה לא לפי גודלה, אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמתת הבורא כמו שהוא אלא דעתה קצרה להשיג ולידע אבל משגת ויודעת יותר ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה, וכן כל מעלה ומעלה עד מעלה עשירית גם היא יודעת הבורא דעה שאין כח בני האדם המחוברים מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה, והכל אינן יודעין הבורא כמו שהוא יודע עצמו, הרי מבואר ברמב"ם כד' הגר"א שכל זמן שמחובר לעולם הזה הרי זה מונע מלהשיג השגות רוחניות, וזה הוא מה שיהיה לעתיד לבוא אשר צדיקים יושבים ומתענגים מזיו השכינה, דהיינו שיהיו פרושים ומנותקים מעולם הזה,
לפ"ז ביאר את ד' הגמ' הנ"ל דלכן שבר מר בריה דרבינא את הכוס ורב המנונא זוטי אמר וי לן דמיתני, כדי למאס ולשבור את העולם הזה ורק עי"כ יוכלו להגיע לשמחה פנימית,
ואכן זו היתה המציאות שראינו את רבינו כאשר מאס בהבלי עולם הזה בתכלית, הוא לא הבין מה שרוצים מעולם הזה כאשר ניסו להביא לו דברים חדשים הוא לא הבין מה הענין בזה, ואכן היה שרוי בכזה שמחה פנימית, כאשר היה זה בבחינת וגילו ברעדה המוזכר שם בגמ' ברכות, דהא לכאורה ממה נפשך או גילה או רעדה, אלא אכן אצל רבינו ראינו שזה הולך בצוותא, כאשר מחד היה יראת שמים עם פחד מחטא, אך מצד שני היה כזה רוגע ושמחה פנימית,
והנה בפרשתינו חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה (וכן בכל הפרשיות של בניית המשכן) והיינו שהקב"ה נתן חכמה בלב חכמי לב, וכבר עמדו בזה מה היא חכמי לב, ומהיכן היה להם החכמה הראשונה, והנה מצינו בחז"ל חכם לב יקח מצוות זה משה, והביאו בזה ב' דוגמאות שלקח עצמות יוסף והפריש את ג' ערי מקלט מעבר הירדן, ולכאו' יש להתבונן מה מצאו חז"ל בב' פעולות אלו להגדירם כחכם לב עקב כך,
ויעו' במס' אבות פרק ב' משנה ט' רבי אלעזר אומר לב טוב אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם, ויעו' שם פי' רבינו יונה על כן נראה לפרש כי לב טוב ר"ל מדת הרצון וכו'. כי החפץ דבר גדול מן המעשה בלב מרפא. כי הנה המצות פעולת האברים מלאכה לבד היא. ונקלה לעשותה. אך שיתן עיניו ולבו שם כל הימים לחשוב מחשבות לעשות מלאכת ה' מרוב הדבקות ואהבתו בשם ית' הוא אליו הדבר הזה,
ומבו' בדברי הרבינו יונה דלב טוב היינו שמרוב דבקותו ואהבתו ית' הרי שמשים עינו ולבו כל הימים לחשוב מחשבות לעשות מלאכת ד', ונראה דזה הוא הדרגה של חכמי לב, והיינו דיש מצוות שלא נצטוו בזה באופן אישי, אך אעפ"כ מי שמחשב ומחפש לעשות הרי הוא עושהו וזה היה הבחינה של משה רבינו בעצמות יוסף שאף שהוא לא נצטווה בזה באופן אישי והלא אדרבה ליוסף היו בני מנשה ואפרים, ובזמן זה עסקו ישראל בביזה ואעפ"כ משה רבינו הלך לעשות מצוה זו, וכן הוא בענין הפרשת ערי מקלט שע אף שעדיים לא הגיע זמנם לקלוט אך מרוב אהבתו ויראתו עשה מה שניתן לפחות להפריש את הערים, וזו היא חכמי לב שהפרישו עצמם לבניית המשכן על אף שלא ידעו עצמם במלאכה אך כאשר היה אפשרות לעשות למען שמו ית' מיד התנדבו,
ובחינה זו ראינו אצל רבינו כאשר מעולם לא שקט ובער לבו לעשיית רצונו, ורק אנקוט בזה כמה דוגמאות, אך הם רק בבחינת דוגמא להבין את הדברים, אך זו היתה כל מציאות חייו, כאשר מרוב יראתו ואהבתו היה משים לבו תמיד לעשות רצונו בכל מה שניתן, ובער לבו למען כבוד שמו ית', כל מי שהיה שם בשעות הלילה היה יכול לראות כי בלילה עוד לפני שהלך לישון כבר היה מכין את הטלית ותפילין על השולחן, על אף שהוא עוד לפני השינה ועוד לילה אך מה שניתן לעשות עשה, זכורני כי לפני כ-15 שנה כשהזמין תפילין חדשות, ובערב יו"כ לאחר התפילה הודיע לו אחד התלמידים (אבי מורי) כי הסופר הודיע כי הפרשיות מוכנות, אז הוא פנה לאחד הבחורים (אחי הר' משה אורי), וביקש ממנו אם יוכל לילך להביא את הפרשיות, לאחר שהבחור הביא את הפרשיות התנצל בפניו רבינו על שהטריחו בערב יום הקדוש, אך הסביר לו כי מאחר שהפרשיות מוכנות ואף אחד מה יהיה מחר אז מה שניתן לעשות צריך לעשות, עוד עולה בזכרוני כי כשבאתי בקשרי שידוכין היה זה בליל שישי בשעות המאוחרות, למחרתו בערש"ק בבוקר נכנסתי אליו להודיעו על שבאתי בקשרי שידוכין, אז קרא לי לביתו וביקש ממני אם אוכל להכניס לו טיפות לעיניים, והתנצל בפני כי בנו הר' אשר אמור להגיע ולהכניס לו הטיפות, ואם היה זה יום רגיל היה ממתין לבואו, אך מאחר שמדובר בערב שבת הרי שאין זמן לחכות, והיה זה בשעה 9 בבוקר, ואכן זו היתה המציאות התמידית, היה זה לאחר ששוחרר מביה"ח בערב חנוכה תש"פ, והיה לי תורנות במוצש"ק כאשר חנוכה חל ביום א' בלילה, וכל הלילה היתה דאגתו מה יהיה עם הכנת נרות חנוכה, וכמה שניסיתי לומר לו כי נכדו הר"ר חיים יבוא בבוקר בשעה 11 להכין את הנרות לא נרגע, בבוקר הלכתי לשחרית ואחי בא להחליף אותי, לאחר שחרית חזרתי לביתו כי שכחתי שם משהו והנ הנרות כבר היו מוכנים וסיפר לאחי שהוא לא נרגע עד שהחליט בעצמו להכין את הנרות,
ואכן בבחינה זו אכן זכינו שכאשר הרב היה דומה למלאך, אכן זכינו שיהיה קבלו תורה מפיו, ולא רק לימוד התורה אלא קבלת התורה, כאשר לא היה זה סתם חידושים, אלא תורה עם כל המובנים עם האמת והיראת שמים וההנהגה מסביב לתורה,
חז"ל אמרו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, בפשוטו הכונה שמאחר שיהיו כחדשים יהיו חביבים בעיניו, אך אצל רבינו ראינו פירוש אחר בזה כאשר בא ללמוד גמרא אשר כבר למד בעבר לא היה זה בבחינת חזרה אלא בבחינת לימוד מחדש, כאילו לא למד הגמ' מעולם, ותמיד הסבירו זאת כי הוא ללמד דרך הלימוד איך צריך ללמוד, אך לדעתי היה בזה עוד, כי כאשר אחד חוזר על העבר הרי שהוא בא עם המוסכמות הישנות מה שלמד וממשיך באופן זה ואם טעה הרי שאינו עומד על טעותו אך כאשר לומד סוגיא זו מתחילה ללא כל המוסכמות הראשונות כאילו לא למד מעולם, הרי שיכול לעלות שוב על טעות וכד', ואכן זו היתה המציאות אותה ראינו כאשר כל שיעור היה זה לימוד מחדש לאמיתה של תורה,
זכורני כאשר רבינו היה אומר חידוש בשם מרן הרב אך לא שמע זאת בעצמו ממרן הרב הרי שהיה חוזר ואומר שהוא לא שמע זאת בעצמו רק אומרים משמו, תמיד היה מעיין כל דבר בפנים וקורא הלשון אם זה מגיד משנה או תופות במקום אחר הכל היה מקפיד לקרוא בפנים שיהיה מדוייק, היה תקופה שקשתה עליו הראיה, היה מבקש מאחד התלמידים שיקריא בפניו ורק אז אמר את אשר אמר, בכלל אמר את השיעורים על הסדר בין אם יש על זה חידושים ובין אם אין, היה יכול להיות שיעור שלם רק גמרא רש"י תוס',
ובכלל המסירות נפש לתורה היה באופן מבהיל ביותר בפרט מה שזכינו לראות בשנים האחרונות כאשר על אף חולשתו אמר את השיעור במסירות נפש, בשנה האחרונה בסוף החורף כשאמר שיעורים והיה מדובר שיאמר רק כחצי שעה אך הוא המשיך לומר והיה זה בחולשה נוראה והרבנית נעמדה בדלת לרמז לתלמידים שיקומו כי עליו לנוח מחמת בריאותו, לאחר השיעור הוא היה מיד נרדם על הכסא מרוב חולשה,
זכורני כי בחודש חשון היה זה לאחר ששוחרר מביה"ח כאשר יום לאחמ"כ אושפז שוב במצב סכנה נוראה, ואז באותו יום אמר לנו שיעור מעל שעתיים (היה זה שיעור בענין אנינות ו7אבלות) והיה זה במסירות נפש נורא הוא ממש התקשה בנשימה, וכאשר רצה לעיין בכסף משנה לא היה לו כח להעביר את הדף ניסה שוב ושוב ולא הצליח להעביר את הדף עד שאחד התלמידים העביר את הדף, בהמשך הביאו לו כוס תה, רבינו היה מקפיד לברך כשכובע על ראשו, ולא היה לו כח ללבוש את הכובע ואחד התלמידים הלביש לו את הכובע ואת הכוס תה החזיקו לו התלמידים וכך שתה, ואעפ"כ אמר שיעור במשך כשעתיים, כאשר כמה שעות לאחמ"כ הובל לבית החולים במצב קשה ביותר,
ואכן זו היתה כל מציאותו מציאות שכל החיים הוא תורה ויראת שמים, ואהבתו ויראתו ית' שבער בקרבו לא נתן לו לשקוט כאשר ראה פירצה וכד', זכורני כאשר נעצר הר' שמואל קורנבליט על דירת המסיון במאה שערים כל התקופה הנ"ל רבינו לא נח ולא שקט היה מדבר הרבה על כך עם ר' שמואל יעקב בורנשטיין שקבע אז מקום לתפילתו בישיבה, לארגן עצרות ושאר פעילויות, כמו כן כל פעם היה חוזר בכאב בשיעור על שרבבות ילדי ישראל מתחנכים ללא שמע ישראל, וכן כל דבר היה לו כאב אישי וכאב לו ביותר, זכורני כי פעם היה איזה עצרת בזכרון משה על נושא החינוך או הגיוס, למחרתו בעת שהגענו לקריאת התורה רבינו שאל כמה מהתלמידים אם השתתפו בעצרת הנ"ל והיו כמה שענו בשלילה מאחר שהיה זה בעת הסדר שלישי ורבינו לא הורה ללכת, נענה רבינו בכאב וכי כל דבר צריך להורות יש להבין לבד כי כאשר יש אסיפה על פרצה יש להשתף, אין צריך להיות כל הזמן אבל צריך להשתתף, וכל דבר היה כואב לו באופן אישי, ממש ראו עליו שכואב לו באופן אישי, היה זה מחמת יראתו ואהבתו ית' שבער בלבו,
וכן תפילתו היתה בהשתפכות הנפש ובבכי ממש כל תפילה ותפילה באמצע השנה כמו ביום כיפור, גם בפסוקי דזמרה כבר היה בוכה, זכורני כי פעם נכנסתי אליו בשבת בבוקר בשעת הסעודה להודיע לו על לידת בני, והתחיל אז באמירת הזמירות, והרבנית הכניסה אותי לחדר, ועמדתי לידו והוא לא שם לב אלי, ורק כאשר גמר את כל הזמירות והרים עיניו ראה אותי ושאל כמה זמן אני כבר פה, וזה היה בזמירות עם דבקות והשתפכות הנפש בריכוז שאינו רואה מי שעומד לידו,
יתן ד' שיהיה לנו למליץ יושר, ונתדבק ללכת בדרכיו,
 

אריק

משתמש ותיק
בספר ביום טהרתו שיצא לאור כעת מובאים הרבה חידושים בשם מרן הגר"ד סולובייצי'ק זצוק"ל מפי תלמידו הרב אברהם דויטש גאב"ד מעלה אדומים וראש ישיבת תלמידי הכתב סופר.
אך ישנם כמה עובדות והנהגות מרתקים במיוחד ממרן הגר"ד סולובייצי'ק זצוק"ל מפי תלמידו - החל מעמוד תקיז [517]

הצג קובץ מצורף ספר ביום טהרתו (2) (1) (1).pdf
 

נכד גדולים

משתמש רגיל
שושנת העמקים אמר:
עוד מתלמידיו
רבי בנימין סורוצקין ר"י עטרת שלמה
רבי יוסף חברוני ר"י חברון
רבי אהרן קרסניצקי ר"י מצוינים
רבי אלחנן שפירא ר"י אהבת חיים
רבי משה מרדכי חדש ר"י אור אלחנן
רבי מנחם צבי ברלין ר"י רבינו חיים עוזר
רבי אהרן דוב פרוינד ר"י אמרי צבי
רבי שלום פוברסקי מר"י קול תורה
רבי חיים קלופט ר"י חזון יחזקאל
רבי צבי פוברסקי ר"י דברי אמת
רבי יוסף חיים קופשיץ ר"י פורת יוסף
רבי שמואל שלעזינגר ר"י תורה תמימה ארה"ב
רבי טוביה שפירא מר"י בית מדרש עליון
רבי משה טברסקי הי"ד מר"י תורת משה
רבי מאיר הוכברגר מר"י עיון התלמוד
רבי בעריש אייכלר ר"י שער המלך
רבי שמחה שפירא ר"י תפארת ישראל חיפה
רבי אפרים זלמן שטרנבוך ר"י הרב שטרנבוך
רבי משה קלאר ר"י חברון לצעירים
רבי שלמה יעקבזון ר"י לצעירים מודיעין עילית
רבי יעקב יהושע זקס ר"כ קדשים ראדין
רבי אלימלך פישל ר"כ להוראה ירושלים
רבי אלימלך רוטמן ר"מ ישיבת תורה ויראה
רבי מאיר ברלין ר"מ ישיבת תורה ויראה
רבי אליהו מן ר"מ ישיבת אור ישראל
רבי נח פאלי משגיח תורה בתפארתה
רבי אשר שטרנבוך ר"כ הגר"א
רבי יעקב [בהגרש"ז] אויערבאך רב ביהמ"ד דרכי שמואל ירושלים
רבי שמשון רביץ ר"כ בית יצחק ביתר
רבי זאב פיינשטיין ר"י עמלה של תורה
רבי חיים שמואל ברומברג ר"כ בית שרגא
רבי מיכאל לסמן ר"י ברכת התורה
רבי אלחנן בארון רו"כ אהבת תורה ברנוביץ
רבי ברוך וואסינג ר"מ עץ חיים ווילרייק
רבי משה רוזנבוים ר"י בגייטסהד
רבי פייבל זימרמן הרב דגייטסהד
רבי ישראל אריה שולמן רב קרית יערים

התלמידים הראשונים:
הישיבה נפתחה בשנת תש"כ
והיו 7 תלמידים
1.) הג"ר זאב ברלין
2. הג"ר רפאל ברלין.
3. הרב חרך
4. הג"ר זאב שפירא.
5. הג"ר אריה זילבר.
ועוד שניים שכחתי
 

אריק

משתמש ותיק
נפילה ב'שמונה עשרה', זיכרון אישי באמצע השיעור ומעשה בשלושים אגורות: הרבנית סולובייצ'יק והתלמידים הוותיקים מגוללים בדמע תשעים ותשע שנות תורהבין ה'גברא' ל'חפצא' – הייתה שם קרבה מופלאה בין רב לתלמידיו, שהיו כרוכים בו עד הסוף • אתם מכירים את ההנהגות המחמירות ואת סבר הפנים התקיף, אבל מהשיחות עם תלמידי החכמים שהסתופפו במשך עשרות שנים בצילו של ראש ישיבת בריסק, הגאון הגדול רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק זצ"ל – עולה תמונה מפעימה של רבי אבהי שהקדיש את חייו עבור תלמידיו, לצד אהבת תורה אין-סופית ויראת חטא ברמה של פחד-מוות • וגם: הרבנית יהודית סולובייצ'יק תחי' נפרדת מבעלה הגדול 
 באדיבות עיתון משפחה 
 
 דווקא מחמת התדמית חמורת-הסבר של השיטה הבריסקאית, הסיפור הבא, שמסופר ל'משפחה' על ידי אחד מוותיקי תלמידיו של הגאון הגדול רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק זצ"ל – גרם לנו להפתעה שמשנה הסתכלות.
 "אחד מילדיי", הוא מספר לנו השבוע בשיחה רווית דמעות, "לא זכה במשך מספר שנים לאחר נישואיו להיפקד בילדים. הדבר העיק עלי מאוד, וליווה אותי כצל. משום יראת הכבוד, לא אזרתי אומץ לשתף את ראש הישיבה בענייניי המשפחתיים. רק לאחר תקופה ארוכה, במהלך שיחה שעסקה באמונה וביטחון – אזרתי מעט אומץ. ניווטתי איכשהו את השיחה אל הצרה האישית שלי: 'בני זקוק לישועה גדולה', אמרתי. 'אולי הראש-ישיבה יוכל להזכיר את שמו שיזכה לילדים?'
 "הראש-ישיבה", מספר התלמיד, "הרים לעברי זוג עיניים תמהות ואמר: 'הרי כבר תקופה ארוכה שאני מזכיר את בנך, יחד עם עוד ארבעה אברכים מבני הישיבה, שיזכו להיפקד בזרע של קיימא בקרוב!'
 "התגובה היממה אותי. הרי מעולם לא סיפרתי לו על כך, וגם לא סיפרתי לאף אחד מחבריי בישיבה. מהיכן ידע על כך? ומה הביא אותו להשקיע מיוזמתו כוחות בתפילה על צרה של אחד מאלפי תלמידיו? במבט לאחור אני מבין שהמעשה הזה הוא בסך הכל שיקוף נוסף של המעורבות העמוקה שלו בחייהם של אלפי תלמידיו".
 ואכן, האבהיות, הרחימאיות, המעורבות בחיי התלמידים – עוברות כחוט השני בכל השיחות שערכנו השבוע עם תלמידיו הוותיקים של ראש ישיבת בריסק, הגרמ"ד סולובייצ'יק זצ"ל. אלה הלכו שלובות-זרוע עם הגאונות, הרבצת התורה העצומה ויראת החטא הבריסקאית הידועה.
 יש שיראו בכך מין אנטי-תזה לבריסקאיות המאופיינת בעיני רבים כתַקיפה משהו. נרגזת. מסתבר שזוהי טעות גמורה: התלמידים הקרובים מעידים על חום אנושי ומאור פנים מובהק, שהסתתרו מאחורי החזות הבריסקאית המחמירה. "אין סתירה בין הדברים", מסביר לנו ר' שמואל חיים, אברך בישיבת בריסק (הישיבה של 'ר' דוד', בעגה בריסקאית). "מי ש'חי' ומכיר את ה'שְׁפְּרַאךְ' של ראש הישיבה – הבין שזה הכל מקשה אחת. אין סתירה בין הדברים".
 "זה אפילו לא 'צְוֵויי דִינִים'", הוא מוסיף להגדיר. "הכל נבע מאותו שורש יחיד של חיים על פי התורה הקדושה. אני יכול לשבת ולתאר במשך שעות ארוכות עד כמה הראש-ישיבה היה אדם חם ונלבב. אני יכול להרחיב בלי סוף על האכפתיות העמוקה שלו כלפי התלמידים והמעורבות שלו בכל רובדי חייהם. אבל לצד כל זאת היה הראש-ישיבה מצוי כל העת באיזה סוג של… איך נגדיר זאת? סוג של 'מתח'. זאת, משום שהוא חי את חייו מתוך תפיסה שהוא נמצא בתפקיד. הוא תמיד היה חוזר ומדגיש – 'אַ מֶענְטְשׁ לֶעבְּט נִישְׁט פַאר זִיךְ' (אדם לא חי עבור עצמו), אדם חי כאן בתפקיד – לעבוד את קונו".
 ומתוך התפיסה הזו, שררה אצלו באופן קבע חרדה עמוקה ומוחשית: האם אני ממלא כראוי את תפקידי עלי אדמות? זוהי, אם תרצו, הזווית הנכונה והמדויקת ל'נֶרְוִוים' הבריסקאיים הידועים – – –
  
 בעקבות ה'טַאטֶע'
 אחרי ההסתלקות, שדומה כי השרתה על כל הציבור החרדי, מקרוב ומרחוק, תחושה של יתמות ופרדה מדור קדום – ביקשנו מכמה מחשובי תלמידיו של הגרמ"ד סולובייצ'יק זצ"ל לנסות ולהגדיר מה הפך את דמותו לייחודית כל כך. כולם הסכימו פה אחד, כי מה שאפיין אותו יותר מכל, זו העובדה שהוא היה "בבחינת דמות דיוקנו של אביו הגדול – מרן הגאון רבי יצחק זאב זצ"ל".
 הדבקות של הראש-ישיבה זצ"ל באביו מרן הגרי"ז זצ"ל – הייתה לאגדה אפילו בחוגי בריסק, שבהם היו כרוכים במיוחד אחר תורתם של מרן הגר"ח הלוי זצ"ל, ולאחריו מרן הגרי"ז זצ"ל. הוא, ראש הישיבה, היה אומר: 'כל מה שהיה לי בחיים – היה מאבא. תמיד שאלתי את עצמי מה אבא רוצה, מה אבא צריך, ומה אבא היה אומר'…
 בהקשר הזה הם מציינים מעשה הממחיש עד היכן הגיעו הדברים: בשנים האחרונות נרכשה עבור ראש הישיבה זצ"ל דירה ברחוב עלי הכהן – בשכונת גבעת משה (גוש 80) – קרוב לישיבה. אולם הוא סירב לעבור אליה. הוא התעקש להישאר בדירתו הישנה והצרה אשר ברחוב עמוס. הנימוק היה: "בדירה ברחוב עמוס הראה לי אבא זצ"ל היכן צריך להדליק נרות חנוכה. בדירה ברחוב עלי הכהן אין לי מסורת מאבי היכן להדליק"…
 הקשר העמוק הזה עם 'האבא' לא נוצר מאליו. מי שרקם אותו ביד אמן, היה האבא בעצמו. מרן הגרי"ז זצ"ל, לצד הרבצת התורה המופלגת ובנוסף לעיסוקיו הציבוריים הרבים, השקיע זמן ומאמצים רבים בחינוכם של צאצאיו. הוא היה מעורב בפרטי הפרטים של חינוכם, עד כדי בקרה וסינון של חברי הילדות שלהם. כפי שתיאר לימים ראש הישיבה בעצמו: "בחדרו של אאמו"ר היה לו חלון הפונה מחדרו אל תוך החדר שבו היו נמצאים בני הבית, והיה מדי פעם עוקב אחר המעשים שלנו בחרדה ובמורא. גם כששלח את ילדיו ללמוד בבית המדרש מחוץ לבית – הוא ידע בדיוק ובפרוטרוט את כל מעשינו בבית המדרש. ובזמן שלא היינו בבית – הוא ידע מה עשינו וכמה זמן למדנו. היו לו דרכים שונות לדעת, באמצעות כל מיני אנשים, על מעשינו בכל רגע. כשהיה שומע שלא התנהגנו כהוגן – היה מייסר אותנו על כך. ניתן לומר שהוא ממש לא הסיח דעתו מאיתנו ומחובת החינוך המוטלת עליו".
 "מבחינה מסוימת היה הראש-ישיבה 'ילד שמנת' – מבחינה רוחנית כמובן", מתאר עבורנו ר' שמואל חיים. "עוד בבריסק שלפני המלחמה גדל הילד הרך בסביבה של גאוני עולם. אישים כמו הגאון בעל 'אמרי משה', הדיין הנודע רבי שמחה זליג ריגר, ועוד ענקי עולם היו חלק בלתי נפרד מנוף ילדותו. לימים, הראש-ישיבה זצ"ל תיאר בערגה מעמדי 'מושב בית דין' ממושכים שהתקיימו בבית אביו, יחד עם רבני בריסק".
 אפילו למפגש עם מרן הגאון רבי ברוך בער לייבוביץ זצ"ל, בעל ה'ברכת שמואל', זכה העלם הצעיר. גם ביקור זה היה בהוראתו של אביו הגדול. מרן הגרי"ז שלח את בניו כדי שישהו בצילו של רבי ברוך בער במהלך ימי ראש השנה באחת השנים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם השנייה. הגרב"ב מצידו התרגש מאוד לפגוש את נכדיו של רבו הגדול – מרן רבי חיים מבריסק זצ"ל.
 בהקשר הזה של הקשר עם ה'ברכת שמואל' – נזכר הרה"ג רבי עמרם שלזינגר – תלמידו הוותיק אשר זכה להתאבק בעפר רגליו במשך כארבעים שנה, באנקדוטה ייחודית. "היה זה כאשר במסגרת השיעור היומי עמדנו בסוגיית 'זה נהנה וזה לא חסר', במסכת בבא קמא. הראש-ישיבה זצ"ל הגיע באותו יום נרגש מתמיד. הוא תפס את מקומו הקבוע, והחל לתאר מעט מגדלותו של ה'ברכת שמואל'. ואז הוא הפתיע אותנו: על הסוגיה הזו של 'זה נהנה וזה לא חסר' זכיתי לפני שבעים שנה לשמוע באוזניי שיעור מבעל ה'ברכת שמואל' זי"ע".
 הרב שלזינגר מספר לנו כי קולו של ראש הישיבה נחנק מהתרגשות כאשר סיפר זאת. "מיד הוא החל להרצות בשטף את כל מה ששמע בעודו עלם צעיר – כאילו לא עברו עליו מאז שבעים שנה גדושות ועמוסות בנדודים ועמל בלתי יתואר.
 "שררה אז בחדר תחושה שלא מעלמא הדין", משחזר הרב שלזינגר.
 כל אלו, בצירוף החינוך המיוחד שלו זכה, יצרו תשתית מושלמת לגידולו של מי שהפך ברבות הימים למייצג המובהק של מורשת בית בריסק.
  
 אימה ב'מים שלנו'
 מלחמת העולם השנייה, שפרצה בי"ז באלול תרצ"ט, פוגשת את הנער משולם דוד סולובייצ'יק כשהוא מנותק מאביו הגדול. האב שוהה באותה העת בעיירת הנופש קרייניץ, כהרגלו מדי קיץ. המאמצים שעושים חלקי המשפחה המיוחסת להתאחד מחדש והתלאות מסמרות השיער שעוברות עליהם לחוד ואחר כך ביחד – נותרו חקוקים בזיכרונו של רבי דוד (ראה מסגרת). המאורעות באותם ימים, שימשו אף הם לחשבון נפש וציפייה לגאולה בעיני הגרמ"ד, כפי שהתבטא לימים: "אנו איננו יודעים, ואיננו מבינים את דרכי השם. אחרי תקופת השואה האיומה כולנו חשבנו שוודאי עכשיו תבוא הגאולה. היה זה החורבן היותר גדול בתולדות העם היהודי. והנה, כבר עברו יותר מיובל שנים, ועדיין לא באה הגאולה, והדבר נורא למתבונן, ממש נורא. יותר מיובל שנים חלפו, ועדיין לא באה הגאולה! וכי היה כל זה לריק?!
 "אלא", סיכם, "עלינו להתחזק ולידע כי איננו בעלי בתים על העולם, ואין אנו יודעים את דרכי השם".
  • • •
בשנת תשט"ו נשא ראש הישיבה זצ"ל את רעייתו הרבנית תבדלח"א, בתו של הרה"ג ר' אשר שטרנבוך זצ"ל – אביהם של הרבנים המפורסמים לבית שטרנבוך, לאישה (דברים שאמרה השבוע לסופרת 'משפחה' – ראה מסגרת). שמחת הנישואין נערכה בי"ח בסיוון תשט"ו במלון 'עצמאות' בנתניה, בהשתתפות גדולי הדור, כאשר החופה נערכת כמובן לפני השקיעה. הלא בבית בריסק עסקינן…
 גם לאחר נישואי ילדיו, המשיך מרן הגרי"ז לשמור ולעקוב מקרוב אחר התפתחותם הרוחנית. אולם הקשר התורני עם בנו, ראש הישיבה זצ"ל, היה יוצא דופן. שנות אברכותו המוקדמת עברו עליו בצילו של אביו הגדול, כשהוא משלב בין סדרי לימודו הממושכים לבין הכתיבה וההנחלה של תורתו העמוקה של אביו הגדול, והבן מבטל עצמו כליל לתורת אביו. הוא היה יושב במשך ימים ארוכים ומעלה על הכתב את חידושי התורה של האב הגדול, כשהאב סומך את ידיו על הבנתו וכתיבתו של בנו הצעיר.
 ראש הישיבה זצ"ל ניצל עד תום את הגישה החופשית שניתנה לו אל חדרי-רוחו של אביו הגדול, והוא לא חדל מלהתבונן ולעקוב מקרוב אחר כל תהלוכותיו של אביו, תוך שהוא מעתיק במדויק את תפיסת החיים הייחודית שלו.
 "רבים מאיתנו", מעניק התלמיד הרב עמרם שלזינגר הגדרה בריסקאית, "חיים באופן שבו יש את 'החיים' עצמם, ובמסגרת החיים האלו – אנו גם מקיימים מצוות ונשמרים מעבירות. אצל הראש-ישיבה, לעומת זאת, התורה, קיום המצוות והזהירות מן החטא היו החיים בעצמותם! לא 'דבר נוסף' על החיים. ראש הישיבה חזר והזכיר כל הזמן את דברי ה'נפש החיים' המבאר, כי כל עבירה מחריבה עולמות כפשוטו! הוא רעד מעבירות כפי שאנו רועדים מהמוות!
 "כך גם בימים הנוראים: הראש-ישיבה לא אימץ לעצמו כל מיני הנהגות של חיזוק וכדומה. הוא פשוט היה שרוי בחרדת הדין מזוקקת. הכל היה אמיתי, פנימי ושורשי. כמובן, גם השמחה שלו בקיום המצוות הייתה עצומה. אני אישית ראיתי כיצד הוא זרח מאושר כאשר הוא זכה לבחור אתרוג לקראת חג הסוכות. לא אגזים כלל אם אומר שהוא שמח אז כפי שאדם מן היישוב שמח בהשיאו את בנו יחידו.
 "קח לדוגמה את מעמד שאיבת 'מים שלנו' בערבי פסחים", מוסיף הרב שלזינגר לתאר. "הלחץ ששרר בסביבתו של הראש-ישיבה בשעה זו היה סמיך, כמעט ניתן למישוש. במשך כל הנסיעה למבואות ירושלים, שם שאב את ה'מים שלנו' במשך 79 שנה ברציפות, היה מצחו חרוש קמטים מרוב חרדה ומתח: האם נספיק להגיע ולשאוב עוד לפני השקיעה? האם הכלים יהיו נקיים כראוי? ועוד כהנה וכהנה. השמחה העצומה שלו בדרך חזרה – לאחר שהמשימה הושלמה – עמדה בניגוד מודגש לאימה ששררה ברכב אך לפני שעה קלה".
  
 'הבנה' ברכב חבוט
 לעומת זאת, תלמיד ותיק אחר מעניק זווית משלו: "אני לא הרגשתי שהיה סביב הראש-ישיבה פחד, אימה או משהו מהסוג הזה. מה שכן היה שם – ובמידה גדושה – זו 'דריכות'. ראש הישיבה היה דרוך וממוקד 24 שעות ביממה לקיים את הייעוד שלו, שהיה אחד ומיוחד: קיום רצון הבורא. מה שלא היה שייך לקיום רצון הבורא – היה חסר ערך".
 מכאן גם נובעת צורת החיים הסגפנית של הגרמ"ד. תיעודים מתוך הבית ברחוב עמוס מגדירים מחדש את המושג 'פשטות'. מי שזכה להיכנס פעם 'פנימה', נוכח בעיניו לראות שאפילו כיסאות הסלון לא היו אלא לקט אקראי של כיסאות שונים ומפורקים למחצה.
 "נפלה בחלקי הזכות להסיע את ראש הישיבה ממקום למקום ברכבי, שהוא רכב פשוט ובסיסי ביותר", משתף בשיחה עימנו תלמידו הוותיק, מי שהיה צמוד אליו לאורך עשרות שנים, הרב יעקב דונר שליט"א. "אירע פעם שהרכב שלי נתקע, ובעקבות כך זרק מישהו הצעה: 'למה שלא יקנו עבור ראש הישיבה רכב נוח יותר, חדיש יותר, כראוי למעמדו?' תגובתו של ראש הישיבה הייתה חריפה: 'וָואס דְרֵייט מֶען אַ קָאפּ (הגרסה הבריסקאית ל'מה מבלבלים את המוח' ח"ה)!' עם האוטו של ר' יעקב אפשר להגיע ממקום למקום? אפשר לפתוח ולסגור את החלון? נו, מה צריך יותר מזה?
 "'מה צריך יותר מזה' – זו הייתה הגישה של ראש הישיבה כלפי כל ענייני העולם הזה", מרחיב מעט יותר הרב דונר. "הוא פשוט ביטל את כל הבלי העולם הזה. הוא בז להם בוז עמוק. לא היה לו שום ערך כלפי ממון, כבוד, חיצוניות, תעמולה וכל שאר הדברים שאנשים משקיעים את כל ימיהם במרדף סיזיפי על מנת להשיגם".
 גם התפריט שלו היה בסיסי ודל ביותר. "כאשר מישהו פעם הגיש לו בורקס, הוא הסתכל עליו בהשתוממות כאילו הניח לפניו חייזר. הוא לא רצה כלום מהעולם הזה. הוא לא היה צריך כלום מהעולם הזה, רק לקיים את התפקיד שלשמו הוא נשלח לעולם הזה.
 "אבל היה פעם שכן ראיתי כיצד הוא ממש נהנה הנאה מוחשית", נזכר הרב דונר. "זה היה כאשר ראש כולל פלוני סיפר לו על כך שבכולל אצלו לומדים בספר 'שיעורי רבי משולם דוד' – הספרים שנכתבו על בסיס שיעוריו. הוא שאב קורת רוח עצומה מכך שהוא זוכה להרביץ תורה גם בכתב.
 "במהלך שיעורי החומש הידועים שלו, היה ראש הישיבה מצליף לא פעם נוכח סדר העדיפויות המשובש שסיגל העולם לעצמו", מוסיף הרב דונר לשחזר. "'כמה אדם טורח לבחור ריהוט מתאים לביתו', היה ראש הישיבה מתאר, 'ואם חלילה הגיע הריהוט לביתו עם שריטה קלה – כמה הוא מתרגז, ומיד הוא טורח לחזור לבית העסק כשהוא כועס ונרגז, וכל כולו שקוע בשריטה שנחרצה בשולחן. האם כך אנו מתייחסים גם לשריטה בנשמה? האם אנו כל כך מתרגשים גם לנוכח פגיעה בנשמת הנצח שלנו?' היה ראש הישיבה מתקצף.
 "הוא היה מייסר אותנו בדוגמאות ובשפה פשוטה ומוחשית, עד שלא היה ניתן שלא להתרומם בעקבות הדברים. אחח… אלו דברים שקשה מאוד לתאר למי שלא היה נוכח שם בשעת מעשה. זו הייתה ספירה אחרת לחלוטין", הוא מנסה להעביר מעט מן התחושה במחיצת רבו.
  
 קול המונה של בריסק
 ההתמדה שאפיינה את לימוד התורה של ראש הישיבה זצ"ל החלה עוד בילדותו המוקדמת. תחת הדרכתו הצמודה ופיקוחו המתמיד של אביו הגדול, הפך הילד המתמיד לנער מופלג בידיעת והבנת התורה, ואף לאחר נישואיו המשיך האברך הצעיר לשקוד בהתמדה עצומה על תלמודו. לצד זאת, החל ראש הישיבה כבר בחיי אביו להרביץ תורה לרבים ולהנחיל את משנתה של בריסק בכלל, ואת תורתו של אביו בפרט – לצורבים תאבי דעת.
 כמה שנים אחר הסתלקותו של אביו הגדול זצ"ל, החל למסור שיעורים דבר יום ביומו לפני תלמידיו, שהחלו נוהרים ללמוד במסגרת ישיבתו החדשה. בשנת תשנ"ז, קיבלה הרבצת התורה של הגרמ"ד תנופה מחודשת, עם כינונה של ישיבתו הגדולה במשכן קבע נאה ורחב ידיים ברחוב גרוסברג – בעיבורה של שכונת 'תל ארזה' הירושלמית. הישיבה הפכה תוך תקופה קצרה לאבן שואבת לכל המבקש לטעום מתורתה של בריסק. במהלך השנים התחנכו בה אלפי בחורים, כאשר חלקם ממשיכים לשקוד במסגרתה על התורה בכולל האברכים המפורסם.
 "מה שאני לקחתי עימי לכל החיים שלי", משתף תלמיד צעיר יותר, ממוצא אמריקני, "זו הדוגמה האישית היום-יומית. לראות אדם בגילו ובמעמדו נשרך בקביעות ברזל אל הישיבה, קובע בה את לימודו בהתמדה מעוררת השתאות, ושופך שיח לפני קונו ברגש ודמעות כבן המתחטא לפני אביו – זה היה עבורי שיעור מוסר חי".
 שאלנו את תלמידיו הגדולים, אלו שזכו להשתתף בשיעור היומי של ראש הישיבה במשך שנים ארוכות:
 מה ייחד את שיעוריו? מה גרם להמולה הגדולה שנוצרה לקראת השיעור באזור הישיבה?
 "במשך כארבעים שנה, זכיתי לשמוע ממנו שיעורים תמידין כסדרן", מסביר הרב דונר. "מה שהיה מיוחד כל כך בשיעורים שלו זו העובדה, שהוא לא בא למסור בפנינו את החידושים שהוא חידש ברוב עמלו וכישרונו. הוא כיתת את רגליו יום יום אל היכל הישיבה, למטרה אחרת לגמרי: הוא בא ללמד אותנו 'וִוי אַזוֹי לֶערְנְ'ט מֶען (כיצד לומדים)'. יום יום מחדש הוא פתח איתנו ביחד את הסוגיה, כל לשון ברש"י, כל 'אי נמי' בתוספות, זכו להתייחסות פרטנית. כל דין ברמב"ם זכה להתבוננות מחודשת: מדוע הוא נכתב דוקא בהלכות 'פסולי המוקדשים' ולא בהלכות 'מעשה הקרבנות' וכדומה. ראש הישיבה התייגע על כל סוגיה וכל דין, כאילו הוא נתקל בהם כעת לראשונה".
 "הוא אכן לימד אותנו כיצד ללמוד", מסכים הרב עמרם שלזינגר. "הנה, היום בבוקר, למחרת אשכבתיה דרבי, התיישבתי ללמוד מעט, בניסיון להרגיע מעט את רוחי הסוערת. התחלתי לקרוא את לשון רש"י, ומיד, באופן אוטומטי, התחלתי לחשוב: כיצד היה הרב'ה זצ"ל מסביר מה מונח כאן? זר לא יבין זאת. הוא הנחיל לנו מהלך שלם כיצד ניגשים לדף גמרא, כיצד מבינים שטיק'ל רמב"ם. קשה מאוד לתאר למי שלא 'היה שם'".
 ובאומרו זאת, פורץ רבי עמרם בבכי מר מול עינינו המשתאות – – –
  
 כשהראש-ישיבה נפל
 כיצד נראתה תפילתו של רבכם? שאלנו את התלמידים.
 "ראש הישיבה כידוע ינק את כל תורתו מאביו, מרן הגרי"ז זצ"ל", מתאר הרב דונר. "הוא השתית למעשה את כל חייו על מה שראה ומה ששמע אצל אביו זצ"ל. אמנם עבודת תפילה של ראש הישיבה הייתה עם יותר רגש ותחנונים. לא נדיר היה לשמוע את ראש הישיבה מתחטא לפני קונו בדמעות שליש ממש. ומי מדבר על תפילות ראש השנה וימים נוראים, שהיו בכייה אחת ארוכה מתחילת התפילה ועד סופה".
 תלמיד ותיק אחר מספר לנו כי נוכח לראות בעיניו את ההתרגשות העצומה שהייתה אוחזת ברבו במהלך חזרת הש"ץ של תפילת מוסף בראש השנה. "ראש הישיבה הקפיד, כמנהג בריסק, לשמוע באוזניו כל מילה ומילה מחזרת הש"ץ, על מנת שהתקיעות ייחשבו 'על הסדר'. מפעים היה לראות כיצד הוא אינו חדל מלהתייפח חרישית לאורך כל חזרת הש"ץ".
 הרב שלזינגר משחזר מעשה נוסף, הממחיש את מסירות הנפש של רבו בעומדו לפני קונו. "הגעתי פעם אל ביתו של ראש הישיבה לצורך כלשהו. כשנכנסתי, אמרו לי אנשי הבית שראש הישיבה נפל על הרצפה, וצריך לעזור להקים אותו בעדינות. ניגשתי מיד, וסייעתי להעמיד את ראש הישיבה על רגליו. הצעתי לו מיד כיסא, כדי שישב ויתאושש. אבל הוא ענה לי ברמזים והמהומים, וסירב בכל תוקף לשבת. עד ש'תפסתי' לבסוף שהוא עומד באמצע תפילת 'שמונה עשרה' (כפי מנהג הרבנים לשושלת בריסק – כאשר אין חובת קריאה בספר תורה, התפילות מתקיימות ביחיד. ח"ה).
 "תבין, מדובר ביהודי בן 95, שזה עתה קרס על הרצפה הנוקשה, אבל מה שכרגע מטריד אותו הוא דבר אחד ויחיד: להמשיך בתפילה מהמקום שבו נכפתה עליו עצירה בלתי מתוכננת"…
 בנחישות הברזל הזו, בחוסר ההתחשבות בכבלי הגוף החומרי, נתקל הרב שלזינגר בהזדמנויות נוספות. "אני זוכר כיצד ביום הכיפורים של שנת תש"פ התעקש ראש הישיבה לכרוע בכל ה'כריעות' השזורות לאורך חזרת הש"ץ של תפילת מוסף. הסובבים ניסו לשכנע אותו לוותר על כך בגילו המופלג ובמצב גופו השברירי, אבל הוא לא הסכים אפילו לשקול זאת. 'תפילה זו תפילה, עבודה זו עבודה וכריעות הן כריעות. הכל חייב להתבצע בדיוק כפי הוראות ה'שולחן ערוך", נימק לנו את התעקשותו".
 תלמיד ותיק אחר מספר לנו עדות אישית מערב חג הסוכות האחרון: "ראש הישיבה כבר היה חלש, עד כדי אפיסת כוחות. הוא בקושי היה מסוגל להחזיק בידו עט. אבל כאשר הביאו לפניו אתרוגים לבחירה לקראת החג המתקרב, התפוגגה לה החולשה הנוראה כענן כלה. ראש הישיבה הרים בידיו אחד עשר(!) אתרוגים – חלקם גדולים וכבדים, ובדק אותם אחד-אחד ביסודיות ובסבלנות. 'חֶפְצָא שֶׁל מִצְוָה אִיז אַ אַנְדֶערֶע דִין!' הסביר. חפצא של מצווה – הוא 'דין' אחר. למדתי אז שיעור מוחשי מהי חביבות של מצווה. ראיתי מקרוב כיצד מייצרים כוחות יש מאין, כאשר בדבר מצווה עסקינן".
  
 מעשה בשלושים אגורות
 מאז הקים את ישיבתו, נטל הגרמ"ד לידיו את העול העצום הכרוך באחזקתה. לא הייתה החלטה שהוא לא היה מעורב בקבלתה. מחברות שלמות הרשומות בכתב ידו מוטלות במשרד הישיבה, ומספרות סיפור מפעים של ניהול קפדני, מסודר ועיקש. בישיבת בריסק הוכח שגם בעידן שלנו ניתן לנהל מוסד בשיטת הצֶעטַאלַאךְ…
 "מה שהראש-ישיבה הספיק לעשות בעצמו… זה היה מפליא, פלא פלאות", מתאר הרב דונר. "הוא היה מעורב בכל פרטי הפרטים של הישיבה, החל מסדר הישיבה של הבחורים בשיעורים, דרך מסירת כספי החלוקה החודשית לאברכים, ועד לרישום הכספים של הישיבה. הכל, הכל עבר דרכו. וכל זאת בנוסף ללימוד התורה ולמסירת השיעורים הרבים והממושכים, הן בגמרא במסכת הנלמדת, הן במשניות זרעים וטהרות, שיעורי החומש וההשקפה ועוד סדרים רבים ומגוונים".
 "אגב חלוקת כספי התמיכה החודשית לאברכים", משתף אותנו תלמיד קרוב במאורע מדהים, עדות מכלי ראשון, "נכנס אברך פלוני לקבל מידיו את התמיכה החודשית. הראש-ישיבה מנה לידיו את השטרות הקבועים, והוסיף עליהם עוד שלושים אגורות.
 "מה פשר התוספת?" שאל התלמיד.
 "פשוט", השיב הראש-ישיבה. "אתה זוכר שלפני חודש ביקשתי ממך לרכוש עבורי תרופות מסוימות בבית המרקחת? אמרתי לי שהתרופות עלו 22 שקלים, ובהתאם לכך שילמתי לך אז על התרופות. אלא שאחר כך עיינתי בקבלה שהייתה בשקית, וראיתי שהסכום המדויק היה 22.30 שקלים, הא לך ההפרש"…
  • • •
ישנה קושיה ידועה בשם ה'אבן עזרא': כיצד ייתכן לצוות על האדם 'לא תחמוד'? וכי אפשר לצפות מאדם העומד מול דירת הפאר של שכנו ועיניו מוריקות מקנאה – שיכבוש את חמדת הלב?
 הסברים שונים נאמרו על כך, אולם אחד הידועים שבהם הוא הסברו של בעל 'בית הלוי', אבי זקנו של ראש הישיבה הגרמ"ד סולובייצ'יק זצ"ל: שוו בנפשכם שאתם עומדים על גבי גשר חבלים צר המתוח מעל גבי נהר עמוק, שוצף ושורץ תנינים. אתם מרוכזים כמובן בדבר אחד ויחיד: 'כיצד אני חוצה את הגשר הזה בבטחה, ומגיע אל העבר השני בריא ושלם'.
 האם בשעה גורלית זו יש בכלל מקום בראשכם למחשבות של קנאה, תאווה וכדומה? ברור שלא! כך בדיוק צריכה להיות ההתייחסות שלנו אל העולם הזה, על שלל פיתוייו וניסיונותיו. אנחנו במשימה. אנחנו צריכים לחצות את הגשר הצר שלנו בלא פגע, ולהשלים את הייעוד והמשימה שלנו בהצלחה. משכך, לא אמור להיות מקום למחשבות צדדיות אשר נועדו רק להסיח את דעתנו מהמשימה הגורלית. עד כאן הסברו המאלף של מרן 'הבית הלוי' זצ"ל.
 גדולי עולם שעוד הכירו את ה'בית הלוי' אמרו כי נאים הדברים למי שאמרם: כך ממש חי אבי השושלת הבריסקאית את חייו. לאחר שיחות עומק עם תלמידים ומקורבים אשר מתרפקים על זיכרונות טריים על אודות דריכות מופלגת, יראת חטא, שקיעות אין-סופית בתורה, יראת שמים ומיקוד מוחלט במטרה שלשמה נשלח אל העולם – נראה כי מה שהיה נכון לגבי הסבא הענק, נכון שייאמר גם לגבי הנין הגדול שעזב אותנו בשבוע זה.
 תשעים ותשע שנות דריכות נסתיימו להן, ופרח לו איש האמת – – –
  
 

נכד גדולים

משתמש רגיל
הסידור קידושין הראשון היה אצל הגר"א זילבר שליט"א ר"כ זכרון יוסף עם רעיתו אחות הגר"מ שפירא זצ"ל
מלר כבר פנה אליהם לקבל תמונות
 

חיים כץ

משתמש ותיק
בן ישיבה אמר:
זכורני כי פעם כשליויתי אותו בדרכו מביתו לישיבה, כאשר עבר ליד לוח המודעות, והיה שם מודעה עם חתימות של רבנים, ושמו של אחד הרבנים היה קרוע, והורה לי רבינו להוריד את המודעה ועמד לידי עד שהורדתי את כל המודעה, היה זה בתקופה של אחד המערכות בארה"ק ואותו רב שחתימתו היתה קרועה היה מהמצדדים לצד אחד, ורבינו כאב לו מאד ודיבר הרבה על כך, אך רבינו אמר לי שאם אחד היה קורע את כל המודעה בגלל חתימתו של אותו רב ניחא, אך לקרוע רק חתימתו זה כבר בזיון כבוד התורה וזה לא הותר, ולכן הורה לי להוריד את כל המודעה,
בכלל רבינו הקפיד מאד לא לדבר ברבים נגד רב פלוני או אלמוני על אף שנחלק כלפיהם, אלא דיבר רק נגד המעשה בחריפות, אם ניקח לדוגמא ענין תוכנית הליבה או הגיוס שהיה בשנים האחרונות, דיבר רק על עצם הנושא בחריפות, אך לא דיבר נגד רב פלוני או אלמוני ברבים או אפילו נגד חכי"ם אפילו ברמז, גם זכורני כשהיה פעם ח"כ שנכנס אליו ורבינו הורה לו כך וכך והנ"ל הלך ועשה להיפך ועוד אמר שהתייעץ קודם אצל רבינו הכ"מ ורבינו לאחמ"כ דיבר על כך בחריפות אך התייחס רק לעצם הנושא ורק לא באופן פרטי,
ביחידות כן היה רבינו יכול להתבטא בחריפות נגד רב פלוני או אלמוני, אך הקפיד מאד שלא יפרסמו הדברים ברבים והיו כמה פעמים שאנשים הפיצו בשמו דברים שנאמר להם באופן פרטי וכאב לו מאד ודיבר על כך ברבים בחריפות, וכי זה מה שחסר לו כעת לפגוע בפלוני,
פעם אמר לי בזה וכי מה הענין והלהיטות של אנשים לפרסם דברים נגד פלוני או אלמוני, הלא כל המאבק הוא מאבק לשם שמים לבטל גזירה זו או אחרת, וכי אם יפרסמו התנגדות לרב פלוני יהיה לזה יותר השפעה או להיפך שיביא לאנשים מסוימים להתנער מהמערכה, ואם כן על כרחך שאין להם ענין של לשם שמים אלא סתם מאבק, של התנגחות אישי, וזה סתם מחלוקת,

המשך יבוא בעזהשי"ת (אך אני קצת עסוק בימים אלו ויקח לי קצת זמן)

אוהב לקבל תודות!!!
 

אריק

משתמש ותיק
ויקרא שמו בישראל: 'משולם דוד סולובייצ'יק'
בשמחת ברית שהתקיימה השבוע בישיבת בריסק בירושלים לנכדו של ראש הישיבה הגרי"ז סולובייצ'יק, בן הרב ישראל אשר סולובייצ'יק נין הגרב"ד פוברסקי ראש ישיבת פוניבז' שהגיע לשמחה במיוחד לשמש כסנדק הרך הנולד נקרא: 'משולם דוד' סולובייצ'יק על שם הגרמ"ד זצ"ל זקן ראשי הישיבות שנפטר בשנה האחרונה
image.png
 

אמרתי אחכמה

משתמש ותיק
היסטוריה בבריסק: "חידושי רבנו משולם דוד"
בחוגי בית בריסק בפרט, ובעולם התורה בכלל התרגשות רבה לקראת צאת הספר הראשון "חידושי רבנו משולם דוד הלוי" על הרמב"ם, מדובר בדרמה של ממש בבריסק מהוצאת ספר החידושים כהמשך לספרי אביו הגרי"ז וסבו הגר"ח | כל הפרטים בפרסום ראשון

במלאת שנה להסתלקותו של זקן ראשי הישיבות והשריד לבית בריסק הגאון רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק זצ"ל ראש ישיבת בריסק נשלח לבית הדפוס ספר "חידושי רבנו משולם דוד הלוי" על הרמב"ם כהמשך לספריו של אביו וסבו.

עד היום כמנהג בית בריסק לא יוצאים ספרים מחידושים בחיי חיותו, מלבד ספרי שיעורים שגם יצאו לאחר ניפוי מדוקדק של ראש הישיבה זצ"ל ולאחר שנתן את הסכמתו.

ל'בחדרי חרדים' נודע כי מדובר בדרמה של ממש בבית בריסק ובעולם התורה עם הוצאת הספר "חידושי רבנו משולם דוד הלוי" על הרמב"ם, הספר הראשון שיופיע יהיה על הלכות עבודת הקרבנות לצד חמישים מכתבים עם גדול ישראל וארבעה מכתבים בלימוד עם אביו מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל.

"חידושי רבנו משולם דוד הלוי" הם המשך ישיר לספרים חידושי "רבינו חיים הלוי" מסבו מרן רבי חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל, והספר "חידושי מרן הגרי"ז הלוי" מאביו מרן הרב מבריסק זצ"ל, גם הספר חידושי 'רבנו משולם דוד הלוי' יהיה בצבע שחור באותו צורה ויהיה ניתן להשיגו כמו שאר ספרי בית בריסק אצל המשפחה, ובישיבת בריסק ברחוב גרוסברג בירושלים וכן אצל בניו הגרי"ז ורבי אשר.

ל'בחדרי חרדים' נודע כי מדובר בסנונית ראשונה של ספר ראשון שיצא בשבוע הבא ליארצייט הראשון בי"ח שבט, ובשנה הקרובה צפוי לצאת עוד ספר עם למעלה משש מאות עמודים.
 
חלק עליון תַחתִית