"כיושב בסתר לחלות פני מלך" - התבודדות: מעלתה, הגדרתה, תנאיה ועוד

אברך

משתמש ותיק
לרבותינו הברסלבר'ס היקרים.
האם, מנסיונכם, אפשר לעשות התבודדות בכל עת ובכל מצב, או שכדאי לעשות לזה איזה "אווירת רקע", למשל ללכת למקום מבודד (לאו דוקא יער אלא אפילו גג ריק וכדו'), ושם לדבר עם השי"ת?
אני אישית ב"ה מנעוריי, משתדל לדבר ולחיות עם השי"ת כל הזמן, לא רק באיזה זמן. אבל לא "שיחות ארוכות", ולא "לספר כל מה שעל הלב" וכדו'.
ניסיתי פעם לעשות "התבודדות" כשהייתי לבד בבית, ו"אפעס" לא בדיוק הלך.
יש לכם עצות מעשיות איך לעשות את זה?
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברך אמר:
לרבותינו הברסלבר'ס היקרים.
האם, מנסיונכם, אפשר לעשות התבודדות בכל עת ובכל מצב, או שכדאי לעשות לזה איזה "אווירת רקע", למשל ללכת למקום מבודד (לאו דוקא יער אלא אפילו גג ריק וכדו'), ושם לדבר עם השי"ת?
אני אישית ב"ה מנעוריי, משתדל לדבר ולחיות עם השי"ת כל הזמן, לא רק באיזה זמן. אבל לא "שיחות ארוכות", ולא "לספר כל מה שעל הלב" וכדו'.
ניסיתי פעם לעשות "התבודדות" כשהייתי לבד בבית, ו"אפעס" לא בדיוק הלך.
יש לכם עצות מעשיות איך לעשות את זה?
לפני שנחשוב על עצה מעשית שהתבודדות תלך טוב, ברצוני להזכיר שגם כשזה לא הולך, זה כן הולך.
דהיינו שככה זה גם אצלנו הברסלברס, לפעמים אנו גם נתקעים בלי דיבורים, או שהלב יבש כחרס.

ובכל זאת צריך להתחיל, ואפילו רק להגיד רבונו של עולם זה חשוב ויקר מאד, ואפילו ההכנה וכפי שיבואר כאן.

וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן, אֲפִלּוּ אִם לֹא יְדַבֵּר רַק דִּבּוּר אֶחָד, גַּם זֶה טוֹב מְאֹד. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יֹאמַר רַק "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם", גַּם זֶה טוֹב מְאֹד. וַאֲפִלּוּ הַהֲכָנָה בְּעַצְמָהּ מַה שֶּׁמֵּכִין עַצְמוֹ וְרוֹצֶה לְדַבֵּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר, אַף עַל פִּי כֵן הַהֲכָנָה וְהָרָצוֹן בְּעַצְמוֹ יָקָר בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְאֹד. וְאִם יִהְיֶה חָזָק בָּזֶה לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם לְדַבֵּר לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ, בְּוַדַּאי בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן יַעַזְרֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיּוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ הֵיטֵב, וְיָכוֹל לִזְכּוֹת לְדַבֵּר דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים וִיקָרִים שֶׁיַּשְׁפִּיעוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְיִזְכֶּה לָבוֹא לְכָל טוּב אֱמֶת וְנִצְחִי עַל־יְדֵי הַנְהָגָה זֹאת, הַכּוֹלֶלֶת כָּל הָעֵצוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
(ליקוטי עצות, התבודדות ט"ז)

וכשנדמה שמדברים בלא לב, או אם מרגישים שלא רואים שינוי ותוצאות, כדאי לזכור גם את המאמר הבא:

אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לָאָדָם שֶׁמְּדַבֵּר בְּלֹא לֵב, אַף עַל פִּי כֵן גַּם זֶה טוֹב מְאֹד. וּכְשֶׁיְּדַבֵּר כָּךְ הַרְבֵּה דִּבּוּרִים עַל־יְדֵי זֶה עַל פִּי רֹב יִזְכֶּה, שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְדַבֵּר בְּהִתְעוֹרְרוּת כָּרָאוּי, כִּי הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם. [וַאֲפִלּוּ אִם עוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁלֹּא פָּעַל עֲדַיִן כְּלוּם בְּדִבּוּרָיו וְשִׂיחָתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפֹּל מִזֶּה כְּלוּם, כִּי בְּוַדַּאי הַדִּבּוּרִים עוֹשִׂים רֹשֶׁם. עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּמוֹ מַיִם הַיּוֹרְדִים עַל אֶבֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין לְהַמַּיִם כֹּחַ כְּנֶגֶד הָאֶבֶן הַקָּשָׁה וְאֵין נִכָּר רֹשֶׁם הַמַּיִם בָּאֶבֶן, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁהַמַּיִם יוֹרְדִים עַל הָאֶבֶן כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים רְצוּפִים, הֵם עוֹשִׂים נֶקֶב בָּאֶבֶן כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ. כְּמוֹ כֵן אֲפִלּוּ אִם לִבּוֹ לֵב הָאֶבֶן, וְאֵין נִכָּר בּוֹ רֹשֶׁם דִּבּוּרָיו וּתְפִלּוֹתָיו, אַף עַל פִּי כֵן בִּרְבוֹת הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים יִנְקֹב לִבּוֹ הָאֶבֶן עַל־יְדֵי שִׂיחָתוֹ, כְּמוֹ אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם כַּנַּ"ל...

(ליקוטי עצות, התבודדות י"ח)
 

שלו'

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
מוהרנ"ת מקשה על עניין ההתבודדות שעיקרה שיחה ובקשה בינו לבין קונו להנצל מהיצר הרע ומהתאוות והמידות הרעות ולזכות לקיים את התורה, הלא ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמיים. ואיך שייך תפילה על דבר שמסר הקב"ה בידינו?
(כמובן ששאלה זו היא גם על תפילות שיסדו אנשי כנה"ג כמו השיבנו ואהבת עולם, והרבה מאד פרקים בספר תהילים ועוד ועוד)

התשובה בקיצור - א"א להתגבר על היצר הרע לגמרי בלי עזרת ה'. והבחירה, היא לבחור להתפלל ולהתבודד על זה.
היכן נמצאים דבריו אלו?
 

להשיג

משתמש ותיק
אברך אמר:
לרבותינו הברסלבר'ס היקרים.
האם, מנסיונכם, אפשר לעשות התבודדות בכל עת ובכל מצב, או שכדאי לעשות לזה איזה "אווירת רקע", למשל ללכת למקום מבודד (לאו דוקא יער אלא אפילו גג ריק וכדו'), ושם לדבר עם השי"ת?
אני אישית ב"ה מנעוריי, משתדל לדבר ולחיות עם השי"ת כל הזמן, לא רק באיזה זמן. אבל לא "שיחות ארוכות", ולא "לספר כל מה שעל הלב" וכדו'.
ניסיתי פעם לעשות "התבודדות" כשהייתי לבד בבית, ו"אפעס" לא בדיוק הלך.
יש לכם עצות מעשיות איך לעשות את זה?
אני לא ברסלב'ר וגם לא 'רבותינו'
אלא @אברך ליטאי ישיבתי
גם אני הורגלתי מצעירותי (ש"א ישי"ק) ע"י א' מהרמי"ם לדבר עם הקב"ה וכו',
(ובאמת במבט לאחור נראה שזה מהדברים שבזמן קושי וניסיון לא נתנו ליפול)
וגם היום המקור ממנו אני מושפע את תורת מוהר"ן, אינו מדבר על מעבר לזה, זוהי ה'התבודדות' שהוא מדבר עליה
גם כשאתה הולך ברחוב עם העגלה תדבר אל ד'
כשאתה קם בבוקר וכו' וכו' בכל זמן ובכל מצב ללא שום דיבור על תנאים סביבתיים.
 

להשיג

משתמש ותיק
שלו' אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
מוהרנ"ת מקשה על עניין ההתבודדות שעיקרה שיחה ובקשה בינו לבין קונו להנצל מהיצר הרע ומהתאוות והמידות הרעות ולזכות לקיים את התורה, הלא ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמיים. ואיך שייך תפילה על דבר שמסר הקב"ה בידינו?
(כמובן ששאלה זו היא גם על תפילות שיסדו אנשי כנה"ג כמו השיבנו ואהבת עולם, והרבה מאד פרקים בספר תהילים ועוד ועוד)

התשובה בקיצור - א"א להתגבר על היצר הרע לגמרי בלי עזרת ה'. והבחירה, היא לבחור להתפלל ולהתבודד על זה.
היכן נמצאים דבריו אלו?
יש כעי"ז במכתב מאליהו
 

אברך

משתמש ותיק
להשיג אמר:
אברך אמר:
לרבותינו הברסלבר'ס היקרים.
האם, מנסיונכם, אפשר לעשות התבודדות בכל עת ובכל מצב, או שכדאי לעשות לזה איזה "אווירת רקע", למשל ללכת למקום מבודד (לאו דוקא יער אלא אפילו גג ריק וכדו'), ושם לדבר עם השי"ת?
אני אישית ב"ה מנעוריי, משתדל לדבר ולחיות עם השי"ת כל הזמן, לא רק באיזה זמן. אבל לא "שיחות ארוכות", ולא "לספר כל מה שעל הלב" וכדו'.
ניסיתי פעם לעשות "התבודדות" כשהייתי לבד בבית, ו"אפעס" לא בדיוק הלך.
יש לכם עצות מעשיות איך לעשות את זה?
אני לא ברסלב'ר וגם לא 'רבותינו'
אלא @אברך ליטאי ישיבתי
גם אני הורגלתי מצעירותי (ש"א ישי"ק) ע"י א' מהרמי"ם לדבר עם הקב"ה וכו',
(ובאמת במבט לאחור נראה שזה מהדברים שבזמן קושי וניסיון לא נתנו ליפול)
וגם היום המקור ממנו אני מושפע את תורת מוהר"ן, אינו מדבר על מעבר לזה, זוהי ה'התבודדות' שהוא מדבר עליה
גם כשאתה הולך ברחוב עם העגלה תדבר אל ד'
כשאתה קם בבוקר וכו' וכו' בכל זמן ובכל מצב ללא שום דיבור על תנאים סביבתיים.
אבל הבנתי שמי שמצליח לעשות את זה טוב, יש בזה חווייה רגשית עמוקה, וגם מטהר ומנקה את הלב. מה שפחות קיים, אצלי לפחות, בדיבור וקשר תמידי ורצוף.
 
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
וכן, יתכן שיציאה למקום מבודד, ובפרט בלילה ביער - יכולה להועיל.
אולי אפשר למצוא עוד עצות.
אבל מה שחשוב לזכור שגם את הדיבורים נותן הקב"ה. בחינת רוח הקודש, רוח ממללא. וא"כ לפעמים פשוט צריך לבקש מה' שיתן דיבורים
וכלשונו של מוהרנ"ת בליקוטי תפילות "תן לי דיבורים שאוכל לנצח אותך" (ע"ד זמרו למי שמנצחים אותו ושמח, שהקב"ה כביכול "מאתגר" אותנו ורוצה שננצח אותו בדברים, וכדברי רבינו במקום אחר)

הנה תפילה נפלאה מליבו הטהור של מוהרנ"ת זי"ע, ליקוטי תפילות חלק ב' תפילה כ"ב

"תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ". רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָזְרֵנִי לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת תָּמִיד. זַכֵּנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה בֵּינִי לְבֵין קוֹנִי, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְבַלּוֹת רֹב הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה עַל עִנְיָן זֶה כָּל יְמֵי חַיַּי. וּתְרַחֵם עָלַי וְתִפְתַּח אֶת פִּי בְּכָל עֵת, וְתִשְׁלַח לִי דִּבּוּרִים אֲמִתִּיִּים וּקְדוֹשִׁים מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, לְהַעְתִּיר וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנֶיךָ עַל נַפְשִׁי בְּכָל־עֵת בְּדִבּוּרִים חֲדָשִׁים. וְתַעַזְרֵנִי תָמִיד לְהַרְבּוֹת בְּעֶתֶר, בְּדִבְרֵי רִצּוּי וּפִיּוּס וְטַעֲנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת נְכוֹנוֹת בְּדִבְרֵי־חֵן וְתַחֲנוּנִים, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה תָמִיד לְעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָלַי שֶׁתּוֹשִׁיעֵנִי בְּכָל עֵת לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ. וְאֶזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לַעֲלוֹת מִדַּרְגָא לְדַרְגָּא, לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ בְּכָל עֵת בְּהִתְקָרְבוּת גָּדוֹל יוֹתֵר. עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי מָלֵא רַחֲמִים, יֶהֱמוּ מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ עָלַי. כִּי יָדַעְתָּ, כִּי זֶה כַּמָּה נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וְלָשׁוּב מִמְּצוּלוֹת יָם שֶׁנִּלְכַּדְתִּי בָּהֶם בַּעֲוֹנוֹתַי הָרַבִּים. וַאֲנִי רוֹצֶה לַחְתֹּר בְּכָל עֵת לְהִתְבּוֹדֵד וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ, וַעֲדַיִן לֹא זָכִיתִי לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ כָּרָאוּי, וְעַל כֵּן עֲדַיִן לֹא נוֹשַׁעְתִּי מִצָּרוֹת נַפְשִׁי הַמְּרֻבִּים מְאֹד מְאֹד, וּכְבָר עָבְרוּ מִשְּׁנוֹתַי מַה שֶּׁעָבְרוּ. וְאַתָּה ה' עַד מָתָי, מָתַי תַּתְחִיל לְהוֹשִׁיעֵנִי יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת. כִּי אִם אָמְנָם רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹהַי עִמִּי, נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת, חֲסָדִים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים בְּלִי שִׁעוּר, אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי כֹחַ עַד הֵנָּה לְצַפּוֹת לִישׁוּעָתֶךָ, וּלְהִסְתּוֹפֵף בְּצֵל קְדֻשַּׁת צַדִּיקֶיךָ הַנֶּאֱמָנִים בֶּאֱמֶת. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן אֲנִי רָחוֹק מִמְּךָ מְאֹד מְאֹד, וְגֹדֶל רִחוּקִי וְעִנְיָנִי וּמַהוּתִי אִי אֶפְשַׁר לְבָאֵר וּלְשַׁעֵר, ה' אֱלֹהַי אַתָּה יָדָעְתָּ. וּלְהַרְבּוֹת בְּשִׂיחָה וּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ אֵין בִּלְשׁוֹנִי מִלָּה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ הֵיטֵב כְּכֹל אֲשֶׁר צָפוּן וְגָנוּז בִּלְבָבִי, כִּי אִם בְּרַחֲמֶיךָ וּבִישׁוּעָתְךָ הַגְּדוֹלָה, אִם אֶזְכֶּה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ מֵעַתָּה, שֶׁתִּפְתַּח לִי מֵעַתָּה מֵחָדָשׁ שַׁעֲרֵי תְפִלָּה, שַׁעֲרֵי תְחִנָּה וּבַקָּשָׁה, שַׁעֲרֵי מְלִיצָה אֲמִתִּיִּית, שַׁעֲרֵי הִתְבּוֹדְדוּת, שַׁעֲרֵי שִׂיחָה וְדִבּוּרִים קְדוֹשִׁים, שַׁעֲרֵי חֵן וְתַחֲנוּנִים, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ בְּדִבְרֵי תַחֲנוּנִים וְרִצּוּיִים וּפִיּוּסִים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׁפֹּךְ לִבִּי כַמַּיִם נוֹכַח פָּנֶיךָ ה' בְּכָל עֵת. כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת לְבָבִי, כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לְהַתְחִיל לִצְעֹק וְלִזְעֹק וּלְהִתְפַּלֵל וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ, וְלִבְכּוֹת בְּמַר נֶפֶשׁ וְלִשְׁפֹּךְ לִבִּי כַמַּיִם לְפָנֶיךָ, וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ לְפָנֶיךָ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ בֶּאֱמֶת, לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנֶיךָ עַל נַפְשִׁי, עַל כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲוֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים שֶׁהִרְבֵּיתִי מְאֹד לִפְשֹׁעַ נֶגְדֶּךָ, מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מָה אֲדַבֵּר, "אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי. מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה. עַל מַר נַפְשִׁי" אֲשֶׁר גָּמַלְתִּי לְנַפְשִׁי בְּחִנָּם, בִּשְׁבִיל תַּאֲוָה קַלָּה הָעוֹבֶרֶת כְּצֵל עוֹבֵר, מָרַדְתִּי נֶגְדְּךָ כַּאֲשֶׁר מָרַדְתִּי, וּבָאתִי לְמַה שֶּׁבָּאתִי וְאִבַּדְתִּי מַה שֶּׁאִבַּדְתִּי. אוֹיָה עָלַי וְעַל נַפְשִׁי, אוֹי מֶה עָשִׂיתִי, לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם. אוֹי וַאֲבוֹי, מָה אוֹמַר מָה אֲדַבֵּר מַה אֶצְטַדָּק, לוּלֵא רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים כְּבָר הָיָה מַה שֶּׁהָיָה רַחֲמָנָא לִיצְלָן, "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי":
עַל־כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ מָלֵא רַחֲמִים, שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עָלַי דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים אֲמִתִּיִּים מִמְּקוֹר הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לִשְׁפֹּךְ כָּל שִׂיחִי לְפָנֶיךָ בְּכָל עֵת בְּדִבְרֵי חֵן וְתַחֲנוּנִים אֲמִתִּיִּים, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתְךָ, שֶׁתַּעֲשֶׂה מֵעַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקֶּיךָ אֵלֵךְ וְאֶת מִצְוֹתֶיךָ אֶשְׁמֹר. שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לְחַדֵּשׁ יָמַי שֶׁעָבְרוּ בְּחשֶׁךְ וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח, וְלֹא אָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה. עָזְרֵנִי מָלֵא רַחֲמִים, הוֹשִׁיעֵנִי מָלֵא יְשׁוּעוֹת:
וְתִפְתַּח אֶת עֵינֵי שִׂכְלִי וְדַעְתִּי בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת וְהַתְּמִימוּת הָאֲמִתִּי, שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע הֵיטֵב הַדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְהַנָּכוֹן, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת מֵהַתּוֹרוֹת, תְּפִלּוֹת נָאוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת, כִּרְצוֹנְךָ וְכִרְצוֹן יְרֵאֶיךָ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, אֲשֶׁר גִּלּוּ אֵלּוּ הַחִדּוּשֵׁי תוֹרָה בָּעוֹלָם. בְּאֹפֶן שֶׁיַּעֲלוּ שַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְפָנֶיךָ, עַד שֶׁתְּעוֹרֵר רַחֲמֶיךָ בֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת, וּתְשִׁיבֵנִי אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת. עָזְרֵנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְכַוֵּן כַּוָּנָתָם הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֶלְמוֹד בְּסִפְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, וּלְסַדֵּר תְּפִלּוֹת נָאוֹת וּקְדוֹשׁוֹת עַל כָּל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים וְהַמְרֻמָּזִים בְּדִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה לְהַגִּיעַ לָהֶם מְהֵרָה. וְאֶזְכֶּה לִשְׁפֹּךְ שִׂיחִי לְפָנֶיךָ עַל־יְדֵי כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁגִּלּוּ הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם. וְאֶזְכֶּה לֵילֵךְ בַּעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת עִם כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתָם, שֶׁאֶזְכֶּה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ אֵיזֶה זְמַן עַל פִּי חִדּוּשֵׁי תוֹרָה אַחַת, וּלְהַפְצִיר וּלְהַעְתִּיר וּלְהִתְפַּלֵּל וְלָשׂוּחַ לְפָנֶיךָ בְּכָל אוֹתוֹ הַזְּמַן, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְהַגִּיעַ וּלְהַשִּׂיג הָעֲבוֹדָה הַנֶּאֱמָרָה בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת אֵת כָּל הַנֶּאֱמַר שָׁם, וְתִהְיֶה כָּל עֲבוֹדָתִי בְּכָל אוֹתָהּ הָעֵת וְהַזְּמַן עַל פִּי אוֹתָהּ הַתּוֹרָה. וְאַחַר כַּךְ אֶזְכֶּה לֵילֵךְ זְמַן מְסֻיָּם עִם חִדּוּשֵׁי תוֹרָה אֲחֶרֶת, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לֵילֵךְ עִם כָּל חִדּוּשֵׁי תוֹרוֹתָם שֶׁגִּלּוּ בָּעוֹלָם, וּלְכַוֵּן כַּוָּנָתָם בֶּאֱמֶת, וְלִזְכּוֹת לְקַיְּמָם בִּשְׁלֵמוּת. וְאִם אֲנִי רָחוֹק מִזֶּה מְאֹד מְאֹד עַתָּה, בְּעֵינֶיךָ אֵין שׁוּם דָּבָר רָחוֹק, כִּי מִמְּךָ לֹא יִפָּלֵא כָּל דָּבָר, הֵן "כֹּל תּוּכָל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה" וְאַתָּה עֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת בְּכָל עֵת אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ מֵעוֹלָם:
עָזְרֵנִי עָזְרֵנִי, הוֹשִׁיעֵנִי הוֹשִׁיעֵנִי, כִּי עַתָּה אֵין לִי שׁוּם כֹּחַ כִּי אִם לִשְׁטֹחַ כַּפַּי לְרַחֲמֶיךָ, וְגַם זֶה אֵינִי זוֹכֶה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, רַק מֵרָחוֹק אֲקַוֶּה וַאֲצַפֶּה בְּכָל עֵת לִישׁוּעָתְךָ הַשְּׁלֵמָה בֶּאֱמֶת. וְאַתָּה הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה עִמִּי, כִּי אֵין אִתִּי יוֹדֵעַ עַד מָה, אֵיךְ לְדַבֵּר וּמַה לְּדַבֵּר, ובְאֵיזֶה דֶרֶךְ אֶזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְכָל מַה שֶּׁבִּקַשְׁתִּי מִלְּפָנֶיךָ. וּבְאֵיזֶה עִנְיָן אֶזְכֶּה לִמְצֹא הַנְּקֻדָּה הָאֲמִתִּיִּית בְּכָל עֵת הַשַּׁיָּךְ לְלִבִּי בְּאוֹתָהּ הָעֵת וְהַשָּׁעָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְנַהֵג בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב, וּלְסַדֵּר תְּפִלָּה אֲמִתִּיִּית וְשִׂיחָה נָאָה לְפָנֶיךָ, וּלְקַשֵּׁר עַצְמִי בֶּאֱמֶת לְהַנְּקֻדָּה הָאֲמִתִּיִּית הַשַּׁיָּךְ לְלִבִּי בָּעֵת הַזֹּאת, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ וְלִהְיוֹת כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת תָּמִיד:
יָחִיד קַדְמוֹן, חָזָק וְאַמִּיץ, חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי בִּתְפִלָּה וְשִׂיחָה לְפָנֶיךָ תָמִיד. "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא ה' וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי". אוֹחִילָה לָאֵל אֲחַלֶּה פָנָיו אֶשְׁאֲלָה מִמֶּנּוּ מַעֲנֵה לָשׁוֹן. אֲשֶׁר בִּקְהַל עָם אָשִׁירָה עֻזּוֹ אַבִּיעָה רְנָנוֹת בַּעֲדִי וּבְעַד מִפְעָלָיו. לְאָדָם מַעַרְכֵי־לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן. הוֹרֵנִי מַה שֶּׁאֲדַבֵּר, הֲבִינֵנִי מַה שֶּׁאֶשְׁאַל, הוֹדִיעֵנִי אֵיךְ לְרַצוֹתְךָ, לַמְּדֵנִי בֶּאֱמֶת דַּרְכֵי הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּׂיחָה עִמְּךָ בַּעַל הָרַחֲמִים, בְּלָשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, שֶׁתִּהְיֶה שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ תָמִיד כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. הוֹרֵנִי בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ אֶזְכֶּה לְנַצֵּחַ אוֹתְךָ שֶׁתָּשִׁיב פָּנֶיךָ אֵלֵינוּ וְתַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת. כִּי כְבָר גִּלִּיתָ לָנוּ שֶׁזֶּה רְצוֹנְךָ שֶׁנִּזְכֶּה לְנַצֵּחַ אוֹתְךָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, זַמְּרוּ לְמִי שֶׁמְּנַצְּחִין אוֹתוֹ וְשָׂמֵחַ. יֵּעוֹרְרוּ רַחֲמֶיךָ עַל בָּנֶיךָ וְתַשְׁפִּיעַ עָלַי וְעַל כָּל הַחֲפֵצִים וּמִתְגַּעְגְּעִים וְחוֹתְרִים לְפָרֵשׁ שִׂיחָתָם לְפָנֶיךָ, דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים הַנִּמְשָׁכִים מֵעֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה, אֲשֶׁר עַל־יָדָם חִבֵּר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, סֵפֶר 'תְּהִלִּים' מִדִּבְרֵי שִׂיחָתוֹ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁשָּׁפַךְ לְפָנֶיךָ בְּכָל עֵת. כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שׁוּם דֶּרֶךְ שֶׁל הָעֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה, רַק אָנוּ בְטוּחִים בְּכֹחַ וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּבְכֹחַ כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁסִּדְּרוּ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּתְפִלּוֹת וְשִׂיחוֹת לְפָנֶיךָ, עַד שֶׁזָּכוּ לְהַשִּׂיג כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, בְּכֹחָם לְבַד נִשְׁעַנְתִּי גַּם אָנֹכִי וְכָל הַחֲפֵצִים לְפָרֵשׁ שִׂיחָתָם לְפָנֶיךָ, שֶׁנִזְכֶּה גַּם אֲנַחְנוּ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים אֲמִתִּיִּים כִּרְצוֹנְךָ הַנִּמְשָׁכִים מֵעֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה, וּלְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה וּלְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתֵנוּ לְפָנֶיךָ תָמִיד בְּכָל עֵת בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם. בְּאֹפֶן שֶׁנִּזְכֶּה עַל־יָדָם לְנַצֵּחַ אוֹתְךָ בְּכָל עֵת, שֶׁתַּתְחִיל וְתִגְמֹר מְהֵרָה לְגָאֳלֵנוּ גְאוּלָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, גְּאֻלַּת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף וְהַמָּמוֹן, בִּכְלָל וּבִפְרָט, שֶׁנִּזְכֶּה לָסוּר מֵרַע לְגַמְרֵי וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ תָמִיד, וְלִהְיוֹת קְבוּעִים בִּקְדֻשָּׁתְךָ בֶּאֱמֶת, וְלַעֲלוֹת בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָא לְדַרְגָא בִּקְדֻשָּׁה גְדוֹלָה כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי־פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
 

שלו'

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
כן, יתכן שיציאה למקום מבודד, ובפרט בלילה ביער - יכולה להועיל.
אולי יש עצה למקום בלי חשש של חיות?

נ.ב. עדיין ממתין לציון מקום ד' ר' נתן ז"ל ששאלתי לעיל.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
שלו' אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
מוהרנ"ת מקשה על עניין ההתבודדות שעיקרה שיחה ובקשה בינו לבין קונו להנצל מהיצר הרע ומהתאוות והמידות הרעות ולזכות לקיים את התורה, הלא ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמיים. ואיך שייך תפילה על דבר שמסר הקב"ה בידינו?
(כמובן ששאלה זו היא גם על תפילות שיסדו אנשי כנה"ג כמו השיבנו ואהבת עולם, והרבה מאד פרקים בספר תהילים ועוד ועוד)

התשובה בקיצור - א"א להתגבר על היצר הרע לגמרי בלי עזרת ה'. והבחירה, היא לבחור להתפלל ולהתבודד על זה.
היכן נמצאים דבריו אלו?
ליקוטי הלכות, הלכות פקדון, הלכה ג'
http://rabenubook.com/%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99-%d7%94%d7%9c%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%9f-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98-%d7%91-%d7%94%d6%b4%d7%9c%d6%b0%d7%9b%d7%95%d6%b9%d7%aa-%d7%a4%d6%bc%d6%b4%d7%a7-3/
ויותר בקיצור, בהשתפכות הנפש אות צ"ג
 

אבי חי

משתמש ותיק
רבינו @אברך שליט"א, אולי כדאי לנסות ל'התבודד' בסוף תפלת י"ח אחר יהיו לרצון.
(מומלץ במעריב האחרון, או באופ"א שהביכנ"ס מתרוקן)
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
שלו' אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
כן, יתכן שיציאה למקום מבודד, ובפרט בלילה ביער - יכולה להועיל.
אולי יש עצה למקום בלי חשש של חיות?

נ.ב. עדיין ממתין לציון מקום ד' ר' נתן ז"ל ששאלתי לעיל.
אני לא יודע איפה אתה גר...

כל מקום מבודד טוב. אם יש לך רכב אז בכלל, אפשר לנסוע לאיזה חור, לעצור בצד וכו'.
(ככל הידוע לי יש איזה ארגון בשם שיח השדה שעושה גם הסעות למקומות טובים. אני יכול לתת לך טלפון שלו)

ואפשר להסגר בחדר ממ"ד, ולכבות את האור.
ורבינו אומר שדוד המלך היה מתכסה בסדין לפני השינה ומדבר עם ה', ולומד את זה מהפסוק "אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה".

ר' לוי יצחק היה לפעמים מתבודד בחדר מיוחד ולפעמים הולך לכותל המערבי.

וכמו שהיציעו פה - אפשר גם בית כנסת בשעות שאין בו אנשים.
 

שלו'

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ולפעמים הולך לכותל המערבי.
חידוש מענין שזה נקרא התבודדות! [שאם המכוון הוא שאפשר להתבודד גם בין אנשים - למה דוקא בכותל?].
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
למה שליטאי קורא תפילה טובה - שמרגיש שדיבר עם הקב"ה ושפך שיחו לפניו, קורא הברסלעבר התבודדות.

ובקיצור - -
כל תפילה טובה ונכונה היא שפיכת שיח לפני בורא עולם ודיבור ו"התבודדות" איתו יתברך.
 

אברך

משתמש ותיק
אני מחפש מקום (באזור מודיעין עילית) שאפשר לצרוח שם "טאטע"... מכל הלב והנשמה, בלי מאזינים.
 

להשיג

משתמש ותיק
@ברסלבר (ליטאי לשעבר)
ידוע על גישות שונות רשמית בנושא הזה?
כי כמו שציינתי, מהמקור ממנו אני מושפע מתורת מוהר"ן מעולם לא שמעתי על דגש שההתבודדות תהיה במקום בלי אנשים
אולי אולי 'גיי שפאציר'
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני חוזר לשאלה הקודמת - איך מגיעים למצב של דיבורים טובים, התבודדות שזורמת טוב.

אחד הדברים החשובים בהתבודדות זה האמת. צריך יותר מכל דבר לחתור להיות אמיתי וכן עם ה'.

כשאדם הראשון אכל מעץ הדעת, הוא התחבא. הקב"ה שאל אותו אייכה?
ה' לא רוצה שנתחבא לו. מצב של עבירה יכול לגרום לבן אדם מן חוסר נעימות כזה עם ה', שהאדם מעדיף כמו שאומרים "לא להסתכל לו בעיניים". להתכנס בעצמו ובעולם שלו ולהתעלם מה'. כי ה' מזכיר לו שהוא חייב לו... כמו לוה שאין לו להחזיר והוא לא עונה למלוה לטלפון, מה שמכעיס את המלוה עוד יותר.
אבל כשאדם ענה להקב"ה האשה וכו' נתנה לי מן העץ וָאֹכֵל (בלשון עתיד) - זה היה דבר טוב בעיני ה'.
אכלתי ואוכל עוד להבא. נכשלתי ואני במצב שכנראה אכשל שוב.
זה היה דיבור של אמת.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
להשיג אמר:
@ברסלבר (ליטאי לשעבר)
ידוע על גישות שונות רשמית בנושא הזה?
כי כמו שציינתי, מהמקור ממנו אני מושפע מתורת מוהר"ן מעולם לא שמעתי על דגש שההתבודדות תהיה במקום בלי אנשים
אולי אולי 'גיי שפאציר'

מקום בלי אנשים מוזכר בפירוש בדברי רבינו.
יש גם עדיפות למקום שמעולם לא היה שם אדם

אבל לא לעיכובא.
גם מוזכר בדברי רבינו עצות איך לצעוק לה' בקול דממה דקה, וגם בין אנשים
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
אברך אמר:
אני מחפש מקום (באזור מודיעין עילית) שאפשר לצרוח שם "טאטע"...

איזה משאלה מוזרה...

להציג את זה כמטרה?

לי יש משאלה לתפילה טובה שאחוש שדיברתי עם בורא עולם, שהתקרבתי אליו, שארגיש 'ואהבת את ה' אלוקיך', שאתענג על 'אהבה רבה אהבתנו', וכמדומה לי שכך כל יהודי צריך להרגיש.

יכול להיות שיש כמה דרכים לכל הנ"ל [ואולי אף ע"י צעקה], אבל כמטרה "לחפש" לצרוח טאטע ? ? מאיזה מקום ביהדות הוצאת שצריך לצרוח טאטע ? ?


כמו שתשאל אפוא יש קיר גדול פנוי לכתוב נ נח וכו'
 

אברך

משתמש ותיק
יש ענין לקבוע לזה שעה מסויימת? זה עוזר לקיים את זה יותר? או הפוך, מפריע לספונטניות?
 

אברך

משתמש ותיק
רוצה להתעלות אמר:
אברך אמר:
אני מחפש מקום (באזור מודיעין עילית) שאפשר לצרוח שם "טאטע"...

איזה משאלה מוזרה...

להציג את זה כמטרה?

לי יש משאלה לתפילה טובה שאחוש שדיברתי עם בורא עולם, שהתקרבתי אליו, שארגיש 'ואהבת את ה' אלוקיך', שאתענג על 'אהבה רבה אהבתנו', וכמדומה לי שכך כל יהודי צריך להרגיש.

יכול להיות שיש כמה דרכים לכל הנ"ל [ואולי אף ע"י צעקה], אבל כמטרה "לחפש" לצרוח טאטע ? ? מאיזה מקום ביהדות הוצאת שצריך לצרוח טאטע ? ?


כמו שתשאל אפוא יש קיר גדול פנוי לכתוב נ נח וכו'
לא כמטרה, אלא בשביל להוציא את כל המועקות הקטנות שמצטברות עם הזמן על הלב, בדרך של תשוקה להשי"ת.
 
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
רוצה להתעלות אמר:
אברך אמר:
אני מחפש מקום (באזור מודיעין עילית) שאפשר לצרוח שם "טאטע"...

איזה משאלה מוזרה...

להציג את זה כמטרה?

לי יש משאלה לתפילה טובה שאחוש שדיברתי עם בורא עולם, שהתקרבתי אליו, שארגיש 'ואהבת את ה' אלוקיך', שאתענג על 'אהבה רבה אהבתנו', וכמדומה לי שכך כל יהודי צריך להרגיש.

יכול להיות שיש כמה דרכים לכל הנ"ל [ואולי אף ע"י צעקה], אבל כמטרה "לחפש" לצרוח טאטע ? ? מאיזה מקום ביהדות הוצאת שצריך לצרוח טאטע ? ?


כמו שתשאל אפוא יש קיר גדול פנוי לכתוב נ נח וכו'

אין הרבה גדרים להתבודדות.
צריך להוציא כל מה שעל הלב. ואם מישהו רוצה לצעוק טאטע אז שיעשה את זה.

יש לפעמים זמנים ומצבים שצריך לצעוק לה', ומעלת הצעקה גדולה מאד מאד.
אפשר כמובן לצעוק בקול דממה דקה, כמבואר בשיחות הר"ן, ואפשר לצעוק ממש.
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
אברך אמר:
רוצה להתעלות אמר:
אברך אמר:
אני מחפש מקום (באזור מודיעין עילית) שאפשר לצרוח שם "טאטע"...

איזה משאלה מוזרה...

להציג את זה כמטרה?

לי יש משאלה לתפילה טובה שאחוש שדיברתי עם בורא עולם, שהתקרבתי אליו, שארגיש 'ואהבת את ה' אלוקיך', שאתענג על 'אהבה רבה אהבתנו', וכמדומה לי שכך כל יהודי צריך להרגיש.

יכול להיות שיש כמה דרכים לכל הנ"ל [ואולי אף ע"י צעקה], אבל כמטרה "לחפש" לצרוח טאטע ? ? מאיזה מקום ביהדות הוצאת שצריך לצרוח טאטע ? ?


כמו שתשאל אפוא יש קיר גדול פנוי לכתוב נ נח וכו'
לא כמטרה, אלא בשביל להוציא את כל המועקות הקטנות שמצטברות עם הזמן על הלב, בדרך של תשוקה להשי"ת.
 

מה רע בתפילה בקרן זוית בהשתפכות אמיתית כבן לאביו ?
למה רק ע"י צרחות טאטע המועקות יצאו ? פורקן ?
תאמין לי שבדרך נכונה ובריאה וכש"כ המועקות יצאו מהר וטוב יותר.
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברך אמר:
יש ענין לקבוע לזה שעה מסויימת? זה עוזר לקיים את זה יותר? או הפוך, מפריע לספונטניות?

כן. רבינו רוצה שזה יהיה דרך חיים.
עדיף שעה מסויימת ומקום קבוע, ולכתחילה דעת רוב תלמידי רבינו שכוונת רבינו ששעה תהיה שעה של 60 דקות.

אבל שבשום אופן שזה לא יהיה לעיכובא ולמניעה.
לרבים קשה להתחיל משעה, ואפשר בהחלט להתחיל מזמן קצר יותר שמסוגלים. אפילו 5 דקות.
 

אברך

משתמש ותיק
לגבי מקומות מבודדים לגמרי ביערות וכדו', אני חושש, הן מצד שאני פוחד... והן מצד מה שראיתי שהביאו באיזה חוברת שיצאה נגד ברסלב, בשם האר"י, שזה מזיק להיות במקום מבודד (אין כוונתי כלל לנגח או להתנצח בהבאת הדברים, אלא לדון בדברים ברצינות ובידידות).
התבודדות במקום מבודד.jpg
 

ברסלבר (ליטאי לשעבר)

משתמש ותיק
פותח הנושא
אברך אמר:
לגבי מקומות מבודדים לגמרי ביערות וכדו', אני חושש, הן מצד שאני פוחד... והן מצד מה שראיתי שהביאו באיזה חוברת שיצאה נגד ברסלב, בשם האר"י, שזה מזיק להיות במקום מבודד (אין כוונתי כלל לנגח או להתנצח בהבאת הדברים, אלא לדון בדברים ברצינות ובידידות).
התבודדות במקום מבודד.jpg
יש על זה (ועל עוד הרבה מהוצאת דברים מהקשרם שם) תשובה כאן, בעמוד כ"ג
הצג קובץ מצורף שפת אמת תכון לעד.pdf
הצג קובץ מצורף שפת אמת תיכון לעד ב.pdf
 

אברך

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
אברך אמר:
לגבי מקומות מבודדים לגמרי ביערות וכדו', אני חושש, הן מצד שאני פוחד... והן מצד מה שראיתי שהביאו באיזה חוברת שיצאה נגד ברסלב, בשם האר"י, שזה מזיק להיות במקום מבודד (אין כוונתי כלל לנגח או להתנצח בהבאת הדברים, אלא לדון בדברים ברצינות ובידידות).
התבודדות במקום מבודד.jpg
יש על זה (ועל עוד הרבה מהוצאת דברים מהקשרם שם) תשובה כאן, בעמוד כ"ג
שפת אמת תכון לעד.pdf
שפת אמת תיכון לעד ב.pdf
ייש"כ. יש לי ספרים אלו מכבר, ובל"נ אסתכל (לכן לא הורדתי את הספרים שטרחת להעלות). 
 
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
אברך אמר:
רוצה להתעלות אמר:
אברך אמר:
אני מחפש מקום (באזור מודיעין עילית) שאפשר לצרוח שם "טאטע"...

איזה משאלה מוזרה...

להציג את זה כמטרה?

לי יש משאלה לתפילה טובה שאחוש שדיברתי עם בורא עולם, שהתקרבתי אליו, שארגיש 'ואהבת את ה' אלוקיך', שאתענג על 'אהבה רבה אהבתנו', וכמדומה לי שכך כל יהודי צריך להרגיש.

יכול להיות שיש כמה דרכים לכל הנ"ל [ואולי אף ע"י צעקה], אבל כמטרה "לחפש" לצרוח טאטע ? ? מאיזה מקום ביהדות הוצאת שצריך לצרוח טאטע ? ?


כמו שתשאל אפוא יש קיר גדול פנוי לכתוב נ נח וכו'
לא כמטרה, אלא בשביל להוציא את כל המועקות הקטנות שמצטברות עם הזמן על הלב, בדרך של תשוקה להשי"ת.
 

עצם זה שאתה מדבר על התשוקה הזו, אומר שאתה כבר שם,
לא נראה לי שחייבים 'למצוא' מקום כמו יער וכדו',
כל מקום שתרגיש בו בטוח להשתחרר, אמור להוציא את רצונך לפועל.
אתן לך גילוי, המקום הזה הוא בעצם בלב שלך...
 

אברך

משתמש ותיק
הסתכלתי בדברי הספר הנ"ל. תמצית דבריו, שמה שהביאו מדברי האריז"ל בשער הייחודים, הוא סילוף, כי האר"י מדבר על המתבודד בבית הקברות.
ולגבי דברי האריז"ל בשער המצוות, כתבו לתרץ א' שומר מצוה לא ידע דבר רע. ב' דשו ביה רבים וכבר אין בו סכנה. ג' מי שנמצא בשעת הדחק, אינו מסתכן. עי"ש במקורותיהם.
עוד הביאו שלהתבודד במקום שאין אנשים, אינו חידוש של מוהר"ן, אלא כן נהגו עוד רבים מגדולי ישראל, יעו"ש.
 

אברך

משתמש ותיק
יהודה יעקבזון אמר:
אברך אמר:
רוצה להתעלות אמר:
איזה משאלה מוזרה...

להציג את זה כמטרה?

לי יש משאלה לתפילה טובה שאחוש שדיברתי עם בורא עולם, שהתקרבתי אליו, שארגיש 'ואהבת את ה' אלוקיך', שאתענג על 'אהבה רבה אהבתנו', וכמדומה לי שכך כל יהודי צריך להרגיש.

יכול להיות שיש כמה דרכים לכל הנ"ל [ואולי אף ע"י צעקה], אבל כמטרה "לחפש" לצרוח טאטע ? ? מאיזה מקום ביהדות הוצאת שצריך לצרוח טאטע ? ?


כמו שתשאל אפוא יש קיר גדול פנוי לכתוב נ נח וכו'
לא כמטרה, אלא בשביל להוציא את כל המועקות הקטנות שמצטברות עם הזמן על הלב, בדרך של תשוקה להשי"ת.

עצם זה שאתה מדבר על התשוקה הזו, אומר שאתה כבר שם,
לא נראה לי שחייבים 'למצוא' מקום כמו יער וכדו',
כל מקום שתרגיש בו בטוח להשתחרר, אמור להוציא את רצונך לפועל.
אתן לך גילוי, המקום הזה הוא בעצם בלב שלך...
דברי מר נכונים בעיקרם. אבל אני עדיין מנסה למצוא את הדרך הנאותה לעשות זאת.
 
 
חלק עליון תַחתִית