האם צריך לחכות שהתלמיד יבקש מהרב או שהרב צריך לילך אליו לקנותו לתלמיד?

שלו'

משתמש ותיק
קהלת ד' ח' ברש"י:
יש אחד ואין שני. יש לך אדם שעושה דבריו ביחידי : גם בן ואח אין לו. אם ת''ח הוא אינו קונה לו תלמיד שהוא כבן ולא חבר שהוא כאח כו'.

 

האם יש ללמוד מכאן שיש ענין לחזר אחרי תלמיד ולקנותו? ולא אומרים שימתין שהתלמיד יהיה 'מבקש' ויבוא מעצמו אליו?

וראה במכתב הגר"מ שפירא ז"ל בראש ספריו אפיקי מים שכתב: "ודייני במה שחייב אני מד"ת ללמד למי שמבקש תורה מפי כמבו' בר"מ ריש הל' ת"ת".

ואגב, צ"ב היכן מבו' הדגשה זו ברמב"ם שם.
 

רחים רבנן

משתמש ותיק
שלו' אמר:
קהלת ד' ח' ברש"י:
יש אחד ואין שני. יש לך אדם שעושה דבריו ביחידי : גם בן ואח אין לו. אם ת''ח הוא אינו קונה לו תלמיד שהוא כבן ולא חבר שהוא כאח כו'.

 

האם יש ללמוד מכאן שיש ענין לחזר אחרי תלמיד ולקנותו? ולא אומרים שימתין שהתלמיד יהיה 'מבקש' ויבוא מעצמו אליו?

וראה במכתב הגר"מ שפירא ז"ל בראש ספריו אפיקי מים שכתב: "ודייני במה שחייב אני מד"ת ללמד למי שמבקש תורה מפי כמבו' בר"מ ריש הל' ת"ת".

ואגב, צ"ב היכן מבו' הדגשה זו ברמב"ם ש
יש לציין בעניין זה "עשה לך רב וקנה לך חבר" שמשמע שהתלמיד עושה לו רב ולגבי חבר החבר קונה.
ומאידך אמרו "והעמידו תלמידים הרבה" דמשמע שעל הרב להעמיד את "עצי שיטים עומדים", ורש"י שם בסוף הפסוק שהבאת מזכיר "העמדת תלמידים" בדומה לנשיאת אשה ולידת בנים.

וברמב"ם כתובוְלֹא בְּנוֹ וּבֶן בְּנוֹ בִּלְבַד אֶלָּא מִצְוָה עַל כָּל חָכָם וְחָכָם מִיִּשְׂרָאֵל לְלַמֵּד אֶת כָּל הַתַּלְמִידִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בָּנָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו-ז) 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ' מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ בָּנֶיךָ אֵלּוּ תַּלְמִידֶיךָ שֶׁהַתַּלְמִידִים קְרוּיִין בָּנִים שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב-ג) 'וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים'.

ואני הייתי לומד מדברי הרמב"ם (ואולי לזה כוונתו), מהו גדר המצוה, וכי יש חיוב על כל חכם ללכת ולחפש ולהודיע חכמתו לכל אדם שפוגש ברחוב? 
ובעיקר מהו ה"מצוה ללמד את כל התלמידים", מה מגדיר אותם כ"תלמיד" כל עוד לא לימדם, ומהיכן זה מתחיל.
ולכאורה הביאור שההגדרה של תלמיד הוא ה"מבקש ללמוד ממך" אף שעוד לא לימדתו מאומה, ורצון זה הוא מעמיד את המצוה של חכם מישראל ללמד את אותו אחד המבקש חכמה מפיו דווקא.

ולפי זה אפשר לבאר את תהייתך, ששם מדבר על אדם שהחליט להיות יחידי שאם ת"ח הוא אז כו"כ ואום רווק הוא אינו נושא אשה וכו' דהיינו שאינו מגיב לאותו תלמיד המבקש חכמה מפיו ע"י שמלמדו כמצווה עליו שבזה "קונה" לו בן, אך לעולם אינו מצווה לחזר אחריו, כי הרי אינו מצווה אלא ללמד "תלמיד" והוא אינו תלמיד עד שירצה ויבקש חכמה מפיו.
ועדיין צ"ע.
 
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
להעיר ממעשה רב דהאר"י והרח"ו, ושמא הכל כפי שרש הנשמה הפרטית.

אולי יוכל לפרט או לציין מקור המעשה לחסרי ידע דכוותי.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
שלו' אמר:
קהלת ד' ח' ברש"י:
יש אחד ואין שני. יש לך אדם שעושה דבריו ביחידי : גם בן ואח אין לו. אם ת''ח הוא אינו קונה לו תלמיד שהוא כבן ולא חבר שהוא כאח כו'.

 

האם יש ללמוד מכאן שיש ענין לחזר אחרי תלמיד ולקנותו? ולא אומרים שימתין שהתלמיד יהיה 'מבקש' ויבוא מעצמו אליו?

וראה במכתב הגר"מ שפירא ז"ל בראש ספריו אפיקי מים שכתב: "ודייני במה שחייב אני מד"ת ללמד למי שמבקש תורה מפי כמבו' בר"מ ריש הל' ת"ת".

ואגב, צ"ב היכן מבו' הדגשה זו ברמב"ם שם.
הנוסח של הגר"מ שפירא מופיע כבר בשם החת"ס, ומקורו בגמ' מונע תורה מפי תלמיד, גם עוברים במעי אמם מקללים אותו...
הרעיון הנפלא שהבאת מרש"י הוא שמלבד החיובים המוטלים על האדם ללמד. אם יש לו שכל, שירדוף אחרי תלמידים...
 
 

בחור_צעיר

משתמש ותיק
ייתכן והדבר תלוי אם התלמיד הזה עשה לו רב מלפני כן.
כי אם כבר הוא אוחז בשיטה מסוימת מתוך שבעים פנים לתורה, כלומר לפי אחד מגדולי ישראל הת"ח העצומים שהצליחו להגיע למדרגה שהם אוחזים בפן אחד של התורה ויודעים להשליך מסקנות מעשיות ואמוניות על כל תחומי החיים מתוך אותו הפן של התורה. אז אם כאמור התלמיד אוחז לפני שיטת אותו ת"ח במלואה, זה יהיה לענ"ד טעות ועוול לנסות להזיז אותו לדעתך ואפילו להביא ראיות לכך, כי אתה צריך להתעלות ולהבין שגם אם אתה סבור ששיטתך היא האמת, היא לא האמת במלואה, ויש שבעים פנים לתורה(כמובן רק אם השיטה יונקת מהקודש).

אך אם התלמיד לא עשה לו רב אז איני רואה סיבה שלא תנסה לשכנעו בצדקת באמת ע"פ שיטתך. כמובן רק אם אתה תלמיד חכם(או הולך לפי פן מסוים בתורה שהוא מקובל וידוע בעם ישראל), ולא סתם לזרוק עליו ססמאות שיכולות לבלבל אותו ולפגוע באמונתו התמימה.
 

הכהן

משתמש ותיק
האם יש קשר לגמרא זו?
רבי חנינא בר פפא רמי כתיב לקראת צמא התיו מים וכתיב הוי כל צמא לכו למים אם תלמיד הגון הוא לקראת צמא התיו מים ואי לא הוי כל צמא לכו למים
 

עילוםשם

משתמש חדש
אני ממש מתפלא.
כתוב על זה בפירוש במעשה דר' אלעזר בן ערך, אמרה לו אשתו הם צריכים לך או אתה צריך להם, אמר לה הם צריכים לי, ואמרה לו שלא ילך אחריהם ליבנה, והם יבואו אליו, ובסוף איעקר תלמודיה, עד שבעו עליה רבנן רחמיה וכו', ועל זה אמרו (באבות) הוי שקוד ללמוד תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך, שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען.
ע"כ.

וחוץ מזה, גם הרב חייב לתלמיד שלו, כמו שאמרו במכות, תלמיד שגלה מגלין רבו עמו.
זה דבר פשוט.
גם ידוע כך מרבותינו.
לדוגמא ר' ירוחם או ר' אלחנן, זצ"ל, לא זוכר מי, שחזר לתלמידים שלו ונהרג, הי"ד, אפילו שידע מראש שיתכן שיהרג.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הגרא"ב וסרמן הי"ד אכן שהה בארה"ב קודם מלחה"ע, אך כמדומני שסבר (באותה נקודת־זמן עכ"פ) כי שום מדינה אינה בטוחה.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
שלו' אמר:
קהלת ד' ח' ברש"י:
יש אחד ואין שני. יש לך אדם שעושה דבריו ביחידי : גם בן ואח אין לו. אם ת''ח הוא אינו קונה לו תלמיד שהוא כבן ולא חבר שהוא כאח כו'.

 

האם יש ללמוד מכאן שיש ענין לחזר אחרי תלמיד ולקנותו? ולא אומרים שימתין שהתלמיד יהיה 'מבקש' ויבוא מעצמו אליו?

וראה במכתב הגר"מ שפירא ז"ל בראש ספריו אפיקי מים שכתב: "ודייני במה שחייב אני מד"ת ללמד למי שמבקש תורה מפי כמבו' בר"מ ריש הל' ת"ת".

ואגב, צ"ב היכן מבו' הדגשה זו ברמב"ם שם.
שמא, יש לחלק בין מי שאין לו עדיין תלמיד, שאז יש לו לחזר אחרי תלמיד ולקנותו, לבין מי שיש כבר מי שמבקש תורה מפיו שאז דיו בכך.
 
חלק עליון תַחתִית