שינה בערב שבת - קבלה מהמגיד

בת עין

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
בת עין אמר:
לעצם ההתייחסות לסיפורים כגון אלו . . 
לא נראה לי שיש מחלוקת כלשהי על גדולת וקדושת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב מליובאוויטש נ"ע (שמפי־קדשו נשמע סיפור זה), או - ח"ו - על מדת מהימנותו והבנתו בנוגע להנהגות־קדשו של ראש שושלת־הזהב דילי', כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע.

אם יש ח"ו אדם שכזה, ישמרנו ה', דינו כבר נפסק באבות פ"ב מ"י (וראה גטין נז, רע"א). ומסיימין בטוב.

לא באתי חלילה לפקפק בדברים (ובוודאי מובן לך שאני האחרון שיזלזל בדברים שכאלו),
וצר לי שהינך חושדני בכך.
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
מכיון שכל הזמן חוזר הענין של 'מתנגדים', כשלחסיד מותר לכתוב מה שהוא רוצה, 'ובוודאי מובן שאינו מזלזל בדברים כאלו', אז אני מרשה לעצמי להצהיר, שגם אני 'בודאי מובן שאינני מזלזל בדברים כאלו', ולטעמי לא זלזלתי מעולם בחסידים או בחסידות כאן בפורום, עי' האשכול הידוע 'ריכוז וכו', אני מביע אמנם את דעת המתנגדים, אבל בדרך משא ומתן ולא בדרך זלזול

מה שהפריע לי בסיפור הנ"ל:
אילו היו מספרים שנרדם בעלמא, לא היה אכפת לי מה שהוא נרדם עם תפילין, כי מה שייך ענין אחד למשנהו, הרי 'דוגמא של מעלה' לא בא לומר שהלבושין שלו השתנו וכו' וכו'.

אבל הפריע לי שכבר דיברו מפורש על תפילין, ושאלו שאלה, הרי כל אחד יודע שאסור לישון עם תפילין, וכו', וכמי שמאמין בסיפורי חסידים, ומנסה להבין בדיבורים 'פנימיים', [עיין לעיל באשכול, בנוגע לענין זה ממש], תרגמתי את זה לעצמי, שזו גופא היתה השאלה - הרי איך ניתן לסלק מוחין ולהשאיר תפילין, והנה מגיע התשובה - 'דוגמא של מעלה'. ולא הבנתי, וכי מה היה הנושא עד עכשיו? באמת היתה שאלה הלכתית?, זו היתה חוויה של שמיעת שיר, שבמקום בלתי צפוי הוא מזייף.

הערתי על זה כדרך הערה בעלמא, תוך כדי שאני מדגיש שאיני יודע מי המספר, [חבל באמת שלא ביררתי קודם מי מספר הסיפור], אבל במקום לקבל תשובה, כדרך שניסה הרב @בת עין שליט"א לענות [יש מה להגיב על התירוץ הזה, כנ"ל], קיבלתי 'מוסר', על מי שמבין ומי שלא.

כמובן, מהר מאוד זה הגיע ל'מתנגדים', הדרך הטובה והקלה לסיים סיפור.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אם הכוונה (גם) לדברי־שלי - אף אם הי' זה חסיד בכל לשד עצמותיו הייתי מגיב לו כדלעיל.
ולכשתמצי - אדרבא: עיקר כוונתי דאין שייך לומר בזה שהוא ממחלו' חסו"מ.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
כדי לסיים בדברי תורה, ובלי קשר לענין הסיפור הנ"ל
בת עין אמר:
דהא גם בשעת הדורמיטא נשארים חלק מהמוחין בסוד אור מקיף (וכמבואר בכמה מקומות בכתבים),
ונהי שאנו איננו יכולים להמשיך בחינה זו, כי גדולה היא מאיתנו,
מכל מקום מי שהוא באמת בדוגמא שלמעלה יכול להמשיך.

שייך לומר שהמשכה כזו תהיה באופן של תפילין? זה לא תרתי דסתרי?
אני לא בקי עד כדי כך, אולי יש על זה דברים מפורשים, אשמח אם תכוון אותי.

[ועוד צ"ע, שבמידה זו, ניתן גם להשאר ער, כמובן.
כללו של דבר: למיעוט השגתי תפילין ושינה לא הולכים יחד]

מה שאולי ניתן לומר לגבי הסיפור,
זה או כנ"ל, שבאמת לא כיוונו לשאול מצד הפנימיות של תפילין [מה שתמוה לי, כי זה די צועק מתוך הסיפור]
או באופן אחר, ויש לי מילין בזה, אבל לא כדי לפרוט כאן
 

מָרְדֳּכַי

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
כדי לסיים בדברי תורה, ובלי קשר לענין הסיפור הנ"ל
בת עין אמר:
דהא גם בשעת הדורמיטא נשארים חלק מהמוחין בסוד אור מקיף (וכמבואר בכמה מקומות בכתבים),
ונהי שאנו איננו יכולים להמשיך בחינה זו, כי גדולה היא מאיתנו,
מכל מקום מי שהוא באמת בדוגמא שלמעלה יכול להמשיך.

שייך לומר שהמשכה כזו תהיה באופן של תפילין? זה לא תרתי דסתרי?
אני לא בקי עד כדי כך, אולי יש על זה דברים מפורשים, אשמח אם תכוון אותי.

[ועוד צ"ע, שבמידה זו, ניתן גם להשאר ער, כמובן.
כללו של דבר: למיעוט השגתי תפילין ושינה לא הולכים יחד]

מה שאולי ניתן לומר לגבי הסיפור,
זה או כנ"ל, שבאמת לא כיוונו לשאול מצד הפנימיות של תפילין [מה שתמוה לי, כי זה די צועק מתוך הסיפור]
או באופן אחר, ויש לי מילין בזה, אבל לא כדי לפרוט כאן

מי אמר שזו הייתה שינה עמוקה?!
 

לבי במערב

משתמש ותיק
פשוט וברור שלא היתה זו אלא שינת עראי.

בענין ה'דורמיטא' - בשעה זו עדיין נותר 'רשימו' מהמוחין (משא"כ בשעת שכיבת הלילה).
וראה בהע' 10 שב'תורת שלום' שם. קונטרס 'פירוש המלות' לאדהאמ"צ פפ"ח־פט (נה, סע"ג ואילך). 'אשכבתא דרבי' הע' יג (בשוה"ג לע' 14).
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
מָרְדֳּכַי אמר:
מי אמר שזו הייתה שינה עמוקה?!

א"כ מעיקרא מה היתה השאלה? [אפשר ליישב]

לבי במערב אמר:
בענין ה'דורמיטא' - בשעה זו עדיין נותר 'רשימו' מהמוחין (משא"כ בשעת שכיבת הלילה).

זה מה שחשבתי לומר, וכתבתי כן ומחקתי,
מכיון שאינני מונח דיי בסוגיא כדי לקבוע הקשר לתפילין וכו', לא העזתי לומר כך

אולם אם כן, הסיפור מתפרש יפה,
כי השאלה היתה איך שייכת שינה בתפילין,
והתשובה היא, כיון שזו שנת 'דורמיטא' שייך שזה יקרה עם תפילין
והכל בא על מקומו בשלום
 

בת עין

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
כדי לסיים בדברי תורה, ובלי קשר לענין הסיפור הנ"ל
בת עין אמר:
דהא גם בשעת הדורמיטא נשארים חלק מהמוחין בסוד אור מקיף (וכמבואר בכמה מקומות בכתבים),
ונהי שאנו איננו יכולים להמשיך בחינה זו, כי גדולה היא מאיתנו,
מכל מקום מי שהוא באמת בדוגמא שלמעלה יכול להמשיך.

שייך לומר שהמשכה כזו תהיה באופן של תפילין? זה לא תרתי דסתרי?
אני לא בקי עד כדי כך, אולי יש על זה דברים מפורשים, אשמח אם תכוון אותי.

[ועוד צ"ע, שבמידה זו, ניתן גם להשאר ער, כמובן.
כללו של דבר: למיעוט השגתי תפילין ושינה לא הולכים יחד]


דבר זה פשוט כי יש מוחין בכל עת ובכל שעה, במצבי קטנות וגדלות ובכל אופן אחר,
ולא יתכן שיהיה רגע בלא מוחין, כי אם אין מוחין אין קיום לכל הקומה.

וכידוע אפילו בזמן עיבור יש מוחין דעיבור. גם אם אינם מוחין גמורים, אבל בחינה של מוחין מוכרחת שתהיה.

התפילין עיקר עניינם להורות על מוחין. בכל המצוות יש המשכה של מוחין, אבל התפילין מיוחדים בבחינה זו שהם עצמם הם המוחין (וארבעת הבתים שבתפילין הם כנגד ארבעת המוחין, חכמה ובינה חסדים וגבורות).

אמנם לא בכל מקום שיש מוחין אנו מניחים תפילין. ודוגמא לכך שהנקבות אינן מניחות תפילין, למרות שיש לנוק' מוחין.

וקשה לתת כללים בדברים שכאלה מתי אנו צריכים להמשיך בחינת המוחין ומתי נעשים הדברים בלעדינו, כי אין איתנו יודע עד מה. ומה שביאר האר"י נדע, ומה שלא נוכל רק לשער.

מכל מקום אפשר ודאי שיהיה לפעמים גילוי בחינה מסויימת באופן מסויים, למרות שאינה בדרך כלל.

אולי לדוגמא אפשר לציין את מנהג ההתעטפות בטלית מצוייצת בלילי יום הכיפורים,
שלא נהגו בה הדורות הראשונים עד שהונהגה באשכנז בסוף תקופת הראשונים,
האר"י מבאר שאע"פ שאין בחינת ציצית בלילה, מכל מקום בלילי יום הכיפורים יש עליה לרחל עד למקום שיש שם גילוי בחינה זו.

ואם ישאל השואל, מה היה עם בחינה זו עד שהונהגה ההתעטפות בטלית?

נאמר לו כי לא נדע עומק מחשבות הבורא ית', אך זאת ברור שהיה צורך להמשיך בחינה זאת בדורות אלו, מה שלא היה צורך להמשיכו לפני כן.

וכן מסתבר שיש לפעמים אצל צדיקים גילוי בחינות מסויימות לפי עבודתם, מה שלא נמצא כן אצל אחרים.

בפרט אצל צדיקי החסידות נמצאו הרבה עניינים שכאלה (ואטו כי רוכלא וכו', ודי לציין למשל את עבודת הסרת הטבעות בהושענא רבה בראפשיץ מתוך בכיות, וביאורם העמוק על פריעת ראש הבתולה לפני היחוד דשמיני עצרת).

בפרט שבעל התניא זי"ע לא עשה כן בכוונה לישון בתפילין, אלא מתוך שהיה כדוגמא של מעלה נפלה עליו השינה על כרחו, וכעת אתה רוצה שהתפילין יפלו מתוך שהיה כדוגמא שלמעלה, אומר לך אדרבה אם יפלו התפילין ירמוז זה על הסתלקות המוחין לגמרי ושוב לא יהיה כדוגמא של מעלה, ומאי חזית...
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
דברי ידידי הרב @בת עין פשוטים וברורים

וכבר כתבתי שגם אני לא הייתי מתקשה בזה, אילולא הסיפור עצמו עושה 'סתירה' בין שינה להנחת תפילין

והדברים ברורים שיש לכל אדם כמה 'מהדורות', יש את הענינים הנוגעים לו מצד שורש נשמתו, יש מהלכים של סדר זמנים, וגם זה תלוי בהנהגת יום, שבת, חודש, שנה, שבוע וכו', יש דברים הנוגעים מצד שעה מסוימת שהוא נמצא בה, או מקום מסוים, או תיקון הדור וכו' וכו'

אבל כנ"ל, חיפשתי משהו שיענה מיניה וביה על השאלה של תפילין, ולכן הכיוון שהלך בו הרב @לבי במערב יותר יושבים על לבי בהקשר הזה, [אלא שצריך לבסס את זה יותר, ואכ"מ].

ובהערה בעלמא, הרי ידוע ששבת לאו זמן תפילין, וכמבואר בע"ח דהיינו שיש תפילין של שבת שהם בעצם קומת האדם, ויתכן שבמעבר מחול לשבת, הוא זמן מיוחד גם בנוגע להנחת תפילין
 

מ אלישע

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
כדי לסיים בדברי תורה, ובלי קשר לענין הסיפור הנ"ל
בת עין אמר:
דהא גם בשעת הדורמיטא נשארים חלק מהמוחין בסוד אור מקיף (וכמבואר בכמה מקומות בכתבים),
ונהי שאנו איננו יכולים להמשיך בחינה זו, כי גדולה היא מאיתנו,
מכל מקום מי שהוא באמת בדוגמא שלמעלה יכול להמשיך
[ועוד צ"ע, שבמידה זו, ניתן גם להשאר ער, כמובן.
כללו של דבר: למיעוט השגתי תפילין ושינה לא הולכים יחד]
הרא"ש (הלכות קטנות קרוב לסוף הלכות תפילין) מביא ששינה אינה קלות ראש.
ולכן לא נאסרה בעצמה בתפילין.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מ אלישע אמר:
הרא"ש (הלכות קטנות קרוב לסוף הלכות תפילין) מביא ש[נמנום] אינ[ו] קלות ראש.
ייש"כ! הוא בסי' כא: "וכן נמי כשמתנמנם - אין כאן היסח הדעת, כי הוא שוכח הבלי העולם, ואין כאן קלות ראש".
 
חלק עליון תַחתִית