בחירה VS אמונה! (אצל תשב"ר!)

[חוזר ומגיד]

כאחד ש'חפר' הרבה על הנושא.
עדיף בלי הסברים.
יש את המדרש של ז' דברים מכוסים מבני אדם אפשר דרכו
להסביר את הרעיון שיש דברים שהקב''ה העלים מאתנו.
(בברסלב זה מכונה שאלות שמגיעות מהחלל הריק יבואו היודעים ויוסיפו...)

אם מדובר בילד חכם
אפשר לתת לו רעיון כזה
נניח שאדם קונה מכונת כביסה ורוצה לדעת איך משתמשים אז הוא פותח את חוברת ההפעלה ויודע איך מפעילים
אבל המהנדס שתכנן את המכונת כביסה הוא יודע איך מפעילים מכח מה שהוא זה שתכנן את המכונה (הרעיון מופיע במו''נ)
בסה''כ להמחיש לילד שיש סוגים שונים של ידיעה, וידיעת הקב'''ה אין לנו את היכולת להבין אותה

[אור זורח]

להרב חוזר ומגיד
אמרתם שחפרתם הרבה על הדבר האם אתם רוצים שהילד שלכם גם יחפור או שישאיר את זה לגיל אחר
ילד שרואה שאבא שלו מתחיל לתת הסברים הוא מבין שצריך הסבר ואם האבא לא יצליח להסביר לו שהרי בסך הכל כולם מודים שזה נושא לא פשוט אז הילד יישאר בשאלה.וסיבוך
אז אפשר להגיד מייד כשתגדל תתעסק בשאלה זו כעת זה לא בשבילך

[ספר וסופר]

ילד ששואל כאלו שאלות, כדאי שהוא יחווה מעט יותר בהדגש את אבא שלו עושה קידוש של שבת או קורא קריאת שמע בדחילו ורחימו וכדו'
להעמיק לילד את היראה מה', ולחוות לו את נוכחות ה' בחוש, ביראה ואהבה, כדי שהשכל שלו לא ינסה לקפל לתוכו את כל מציאות ה' ב"ה וב"ש

אין מה ללעוג לו או לצעוק עליו על שאלות כאלו, אבל אין שום ענין 'להתלהב' ולעשות מזה עסק, תתלהב כאשר הוא קורא יפה, כאשר הוא שואל שאלה על פרשת שבוע וכו', אבל אין צורך להראות התלהבות מילד ששואל שאלות באמונה, זה קטנות של האבא והילד גם יחד

על הדרך כדאי לכל אחד שהשקיע מידי הרבה זמן בחקירת הידיעה והבחירה, להתרחץ מעט בים הדעת והחכמה, להתקדש בפסוקי דזמרא וקריאת שמע, בקידוש היום ובאמירת קדושה, והכל יבוא על מקומו בשלום

[עת הזמיר]

אני חושב שיש לחלק בין העידוד שיש לתת לילד לשאול שאלות, והחמיא שזהו שאלה עמוקה שכתובה בספרים ואפחלו להראות את השאלה כתובה בספר כל שהו, ומאידך אין צורך לענות תשובות על כל שאלה.

[אבי חי]

הרב @ספר וסופר, דבריך מתוקים כתמיד.

אך כמדומה שאצל הילד (כבן 5!) אין זו שאלה באמונה, אלא שאלה מציאותית, כמו ששואל למה שמים רמזורים, ואיך יכול להיות שהים לא עולה על גדותיו. והתשובה צריכה להיות פשוטה בהתאם.

(וזו גם התשובה לדברי ר' @אור זורח. למה לסבך דברים פשוטים?)

[ספר וסופר]

הרבנים
@עת הזמיר ו @אבי חי

אתם צודקים ב100% לגבי הילדים עצמם
אני כיוונתי בעיקר לאבות הילדים...

[אלי מאירי]

אני חושב שהאמת שהתקבלה על דעתי יכולה להתקבל גם על ילד.
על מי אתה שואל? על הקב"ה?
הקב"ה הרי הוא ברא בכלל את הזמן. הואא ברא בשבילנו את החילוק בין מה שהיה למה שיהיה.
אבל על הקב"ה בעצמו שאין לו הבדל ביניהם, אם הוא רוצה לדעת מה שיהיה, הוא כאילו עובר לחלק של העתיד ורואה משם את העתיד.
זאת התשובה במילים הכי פשוטות.
אם הוא הבין את זה - מה טוב.
אם הוא לא הבין את זה, לפחות הוא הבין שאבא הבין את זה. ואם אבא הבין את זה, גם הוא יבין את זה.
אבל אם גם אבא לא הבין את זה. זאת כבר בעיה.

[מתאהב על ידך]

אני חושב שיש לחלק בין העידוד שיש לתת לילד לשאול שאלות, והחמיא שזהו שאלה עמוקה שכתובה בספרים ואפחלו להראות את השאלה כתובה בספר כל שהו, ומאידך אין צורך לענות תשובות על כל שאלה.

כעי"ז כתב הרב וולבה שלא צריך להילחץ לענות ולהסביר כל דבר. 
וכמובן, אין דבר בריא וטוב לאמונה של הילד ממה שכתבו כאן להראות לו שזו שאלה נפלאה והנה תראה שהיא כתובה ברמב"ם, ובטח אתה תהיה ת"ח גדול כי אתה שואל שאלות של הרמב"ם! 

 

[ספר וסופר]

דעתי, שיש חילוק גדול בין שאלות באמונה לשאלות אחרות, כמובן הכל תלוי בגיל הילד, וכמו שאמרו כאן שיש גיל שאין זה 'שאלות באמונה' אלא שאלות טכניות, וניתן גם 'להפוך' את זה לשאלה טכנית, וכמו שתיאר זאת הרב @מתאהב על ידך, להסיט את הנושא מהשאלה אל השואל.

אבל לגוף הענין, עד כמה שזה כן 'שאלה באמונה', אין שום צורך להראות התלהבות מילד ששואל שאלות כאלו, אין גם צורך להרתיע אותו מלהביע את הקושי שיש לו באמונה, אבל אין שום 'גליק' - 'לשאול', יש מספיק ממה להתלהב מילד או מנער, אבל אין שום צורך לגרום לו לחשוב שהוא 'נהיה חשוב' כשהוא 'שואל' שאלות באמונה, והוא לא צריך להרגיש חשוב -מול אח שלו למשל- בזה שהוא שאל ואחיו לא [בלי להכנס לענין תחרות בין אחים, כמובן], אדרבה, יש משהו דוחה בלנבור בזה.

זה נקודה חינוכית חשובה ועיקרית מאוד מאוד, והיא קשורה בעיקר לגיל הנעורים.

[מתאהב על ידך]

זהו כבר עיצוב שלך לשאלה, אני קורא לזה שאלה בלימוד. לא באמונה.

[אור זורח]

אני חושב שהאמת שהתקבלה על דעתי יכולה להתקבל גם על ילד.
על מי אתה שואל? על הקב"ה?
הקב"ה הרי הוא ברא בכלל את הזמן. הואא ברא בשבילנו את החילוק בין מה שהיה למה שיהיה.
אבל על הקב"ה בעצמו שאין לו הבדל ביניהם, אם הוא רוצה לדעת מה שיהיה, הוא כאילו עובר לחלק של העתיד ורואה משם את העתיד.
זאת התשובה במילים הכי פשוטות.
אם הוא הבין את זה - מה טוב.
אם הוא לא הבין את זה, לפחות הוא הבין שאבא הבין את זה. ואם אבא הבין את זה, גם הוא יבין את זה.
אבל אם גם אבא לא הבין את זה. זאת כבר בעיה.

לא זכיתי להבין מדוע כשהאבא לא הבין את זה זאת כבר בעיה וכי אבא חייב להבין את הכל וכי אבא יכול להבין את הכל הרי גם הראב''ד טען על הרמב''ם שהוא השאיר את השאלה עם תשובה של אמונה והיכן כתוב שצריך להבין תשובה לדבר הזה אמנם מדברי הרמב"ם שטרח לברר דבר זה משמע שצריך להבין אך מדברי הראב''ד שכתב עליו שלא היה צריך להתחיל עם אין לו תשובה ברורה שכלית משמע שאין חובה מדיני האמונה לדבר בענין זה אלא שיש בזה שאלה שמותר לשאול אותה ואם מבינים טוב ואם לא מבינים גם לא קרה כלום
בברכת התורה.
 

[אור זורח]

אני חושב שיש לחלק בין העידוד שיש לתת לילד לשאול שאלות, והחמיא שזהו שאלה עמוקה שכתובה בספרים ואפחלו להראות את השאלה כתובה בספר כל שהו, ומאידך אין צורך לענות תשובות על כל שאלה.

כעי"ז כתב הרב וולבה שלא צריך להילחץ לענות ולהסביר כל דבר. 
וכמובן, אין דבר בריא וטוב לאמונה של הילד ממה שכתבו כאן להראות לו שזו שאלה נפלאה והנה תראה שהיא כתובה ברמב"ם, ובטח אתה תהיה ת"ח גדול כי אתה שואל שאלות של הרמב"ם! 

אך כמובן לא צריך להביא את הילד למצב שיבין שיש כאן נושא עיקרי ויסודי להתעסק בענייני שאלות של מדע כאלו ולעודדו להתעסק בזה בעקבות מה שמשבחים אותו ששאלתו כתובה בספרים כבר.  כי צריך הילד להבין שאין זה הדבר הראשון ולא השני שה' דורש מאתנו ויש הרבה ללמוד לפני שמגיעים עד הנידונים של ידיעה ובחירה
 

[אור זורח]

הרב @ספר וסופר, דבריך מתוקים כתמיד.

אך כמדומה שאצל הילד (כבן 5!) אין זו שאלה באמונה, אלא שאלה מציאותית, כמו ששואל למה שמים רמזורים, ואיך יכול להיות שהים לא עולה על גדותיו. והתשובה צריכה להיות פשוטה בהתאם.

(וזו גם התשובה לדברי ר' @אור זורח. למה לסבך דברים פשוטים?)

להרב אבי חי השלום והברכה וכל טוב סלה..
גם אם נגדיר את הענין כדבר מציאותי אבל סוף סוף זה שאלה שיכולה לסבך גם אם הילד לא התכוון לזה 
כמו שילד שישאל למה צבעו כאן את הכביש בפסים לבנים 
האבא לא יאמר לו משום שכאן צריך לעבור את הכביש
אלא יוסיף לו כי אם עוברים במקום אחר יש סכנה
וה"ה כאן זו שאלה שיכולה לסבך את הילד וצריך להרחיק אותו מהתסבוכות
ולכוון אותו לדברים שמרוממים אותו ומחשבות שבונות את האדם ונותנים לו סיפוק ושירגיש יותר את המציאות של החיים דהיינו עיקר עבודת ה' בה אנחנו מתעסקים.
 

[שמש מרפא]

כפי שכבר נאמר כאן, השאלת ילד שלא הגיע לעונת הפעוטות לא דומה לשאלה עמוקה באמונה, אלא יותר לשאלה סקרנית גרידא. אמנם גופו של עניין עמוק הוא מעבר למשלים שאינם דומים לנמשל, והיא ארוכה מיני ארץ ורחבה מיני ים וכמ"ש הרמב"ם, וכבר נשתברו ע"ז קולמוסין.
ליקוט וסיכום העניין אפשר למצוא כאן.

[אבי חי]

הרב @ספר וסופר, דבריך מתוקים כתמיד.

אך כמדומה שאצל הילד (כבן 5!) אין זו שאלה באמונה, אלא שאלה מציאותית, כמו ששואל למה שמים רמזורים, ואיך יכול להיות שהים לא עולה על גדותיו. והתשובה צריכה להיות פשוטה בהתאם.

(וזו גם התשובה לדברי ר' @אור זורח. למה לסבך דברים פשוטים?)

להרב אבי חי השלום והברכה וכל טוב סלה..
גם אם נגדיר את הענין כדבר מציאותי אבל סוף סוף זה שאלה שיכולה לסבך גם אם הילד לא התכוון לזה 
כמו שילד שישאל למה צבעו כאן את הכביש בפסים לבנים 
האבא לא יאמר לו משום שכאן צריך לעבור את הכביש
אלא יוסיף לו כי אם עוברים במקום אחר יש סכנה
וה"ה כאן זו שאלה שיכולה לסבך את הילד וצריך להרחיק אותו מהתסבוכות
ולכוון אותו לדברים שמרוממים אותו ומחשבות שבונות את האדם ונותנים לו סיפוק ושירגיש יותר את המציאות של החיים דהיינו עיקר עבודת ה' בה אנחנו מתעסקים.

אחזור שוב, ילד קטן יסתבך אם התשובה תהיה אני לא יודע (בנושא כה בסיסי), ולא לכל דבר צריך לקבל תשובות. וההרגשה הראשונית הזו תשאר אצלו לכל החיים, שהנושא הזה מסתורי ועמום וכו'. אך אם יענו לו בצורה פשוטה שאין בזה שום סתירה, זה יתיישב על ליבו בלי שום חשש תסבוכת, ואחרי הכל זו גם התשובה האמתית (אלא שיש בה עוד עומק).

יהי בואך לפורום לברכה, להגדיל תורה ולהאדירה

[אור זורח]

הרב @ספר וסופר, דבריך מתוקים כתמיד.

אך כמדומה שאצל הילד (כבן 5!) אין זו שאלה באמונה, אלא שאלה מציאותית, כמו ששואל למה שמים רמזורים, ואיך יכול להיות שהים לא עולה על גדותיו. והתשובה צריכה להיות פשוטה בהתאם.

(וזו גם התשובה לדברי ר' @אור זורח. למה לסבך דברים פשוטים?)

להרב אבי חי השלום והברכה וכל טוב סלה..
גם אם נגדיר את הענין כדבר מציאותי אבל סוף סוף זה שאלה שיכולה לסבך גם אם הילד לא התכוון לזה 
כמו שילד שישאל למה צבעו כאן את הכביש בפסים לבנים 
האבא לא יאמר לו משום שכאן צריך לעבור את הכביש
אלא יוסיף לו כי אם עוברים במקום אחר יש סכנה
וה"ה כאן זו שאלה שיכולה לסבך את הילד וצריך להרחיק אותו מהתסבוכות
ולכוון אותו לדברים שמרוממים אותו ומחשבות שבונות את האדם ונותנים לו סיפוק ושירגיש יותר את המציאות של החיים דהיינו עיקר עבודת ה' בה אנחנו מתעסקים.

אחזור שוב, ילד קטן יסתבך אם התשובה תהיה אני לא יודע (בנושא כה בסיסי), ולא לכל דבר צריך לקבל תשובות. וההרגשה הראשונית הזו תשאר אצלו לכל החיים, שהנושא הזה מסתורי ועמום וכו'. אך אם יענו לו בצורה פשוטה שאין בזה שום סתירה, זה יתיישב על ליבו בלי שום חשש תסבוכת, ואחרי הכל זו גם התשובה האמתית (אלא שיש בה עוד עומק).

יהי בואך לפורום לברכה, להגדיל תורה ולהאדירה

להרב אבי חי השלום והברכה ותודה על הברכות והאיחולים..
לעצם הענין אני חושב שאנחנו פחות או יותר הולכים על אותו כיוון וכל אחד עם ההדגשים שלו כדרכם של בני אדם 
ולכן גם מה שאכתוב כעת הוא רק לפלפולא כל אחד לפי ראות עיניו.
אני לא חושב שהילד יסתבך אם ישמע תשובה אני לא יודע. מי אמר שאבא חייב לדעת הכל.
מה שאמרתם שזה נושא כה בסיסי לא הבנתי מדוע זה כה בסיסי הרי אפשר לקיים את כל התורה כמו שצריך גם ללא זה.
מדוע אבא שאומר אני לא יודע זה נשאר עמום ומסתורי.
גם לא הבנתי מה איכפת לנו שזה יהיה עמום ומסתורי כי באמת הנושא הזה עמום ומסתורי לבני אדם.
אמרתם לענות לו שאין בזה סתירה למעשה זה מה שאנחנו אומרים שיש תשובה אלא שאני האבא לא יודע.
ואסיים שוב אנחנו הולכים על אותו כיוון פחות או יותר..

[חוזר ומגיד]

ילד ששואל כאלו שאלות, כדאי שהוא יחווה מעט יותר בהדגש את אבא שלו עושה קידוש של שבת או קורא קריאת שמע בדחילו ורחימו וכדו'
להעמיק לילד את היראה מה', ולחוות לו את נוכחות ה' בחוש, ביראה ואהבה, כדי שהשכל שלו לא ינסה לקפל לתוכו את כל מציאות ה' ב"ה וב"ש

אין מה ללעוג לו או לצעוק עליו על שאלות כאלו, אבל אין שום ענין 'להתלהב' ולעשות מזה עסק, תתלהב כאשר הוא קורא יפה, כאשר הוא שואל שאלה על פרשת שבוע וכו', אבל אין צורך להראות התלהבות מילד ששואל שאלות באמונה, זה קטנות של האבא והילד גם יחד

על הדרך כדאי לכל אחד שהשקיע מידי הרבה זמן בחקירת הידיעה והבחירה, להתרחץ מעט בים הדעת והחכמה, להתקדש בפסוקי דזמרא וקריאת שמע, בקידוש היום ובאמירת קדושה, והכל יבוא על מקומו בשלום 

ברור.
אבל כן הייתי ממליץ לחברים להתעסק בעצם העניין מה זה בעצם בחירה (מבלי לעסוק בשאלת הידיעה)???

[אבי חי]

להרב אבי חי השלום והברכה ותודה על הברכות והאיחולים..
לעצם הענין אני חושב שאנחנו פחות או יותר הולכים על אותו כיוון וכל אחד עם ההדגשים שלו כדרכם של בני אדם 
ולכן גם מה שאכתוב כעת הוא רק לפלפולא כל אחד לפי ראות עיניו.
אני לא חושב שהילד יסתבך אם ישמע תשובה אני לא יודע. מי אמר שאבא חייב לדעת הכל.
מה שאמרתם שזה נושא כה בסיסי לא הבנתי מדוע זה כה בסיסי הרי אפשר לקיים את כל התורה כמו שצריך גם ללא זה.
מדוע אבא שאומר אני לא יודע זה נשאר עמום ומסתורי.
גם לא הבנתי מה איכפת לנו שזה יהיה עמום ומסתורי כי באמת הנושא הזה עמום ומסתורי לבני אדם.
אמרתם לענות לו שאין בזה סתירה למעשה זה מה שאנחנו אומרים שיש תשובה אלא שאני האבא לא יודע.
ואסיים שוב אנחנו הולכים על אותו כיוון פחות או יותר..

עם כל המשפטים המודגשים איני מסכים כלל. אך אין לי מה להוסיף על מה שכבר נכתב.

מ"ש לענות שאין בזה סתירה, הכונה להסביר את ההבדל הפשוט בין ידיעה ש'מושפעת' מהמציאות, לגזירה שיוצרת אותה.

[אור זורח]

להרב אבי חי
החזו''א אמר שהמחלוקת בין בני אדם בדר''כ נובעת ממה שהם מחולקים בידיעות נוספות מקדימות ולא רק בנושא שהם מדברים עליו.
כוונתי לומר שהילד שאנחנו מדברים עליו שאתם חוששים שהוא יסתבך בדר''כ נמצא בו עוד דברים שאנחנו מחולקים בדרך החינוך הראוי לילד.

בדרך כלל אבא מחנך את ילדיו לפי מה שראה הוא עצמו כשהוא היה ילד
אך יש לזכור שלא כל דבר שאני חויתי והרגשתי מוכרח שגם הבן יעבור מצב זה ואף לא צריך לבוא לזה ויכול לעקוף מיליון דברים שהאבא הצטער וסבל והבן לא מתעסק כלל בהם

[אור זורח]

גם אני מצטרף לקריאתו של הרב חוזר ומגיד
להתעסק עם הבחירה ללא שאלת הידיעה
כי הבחירה מיסודי האדם וזו מטרת האדם ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך.
ובלי הבחירה תמיד יהיה לאדם תירוצים והסברים שהוא לא אחראי
אבל שירגיש ויחוש ויחיה עם הבחירה שכל דבר תלוי בבחירתו יהיה לו גם סיפוק
ובעיקר חיים שהרי ובחרת בחיים למען תחיה

[ספר וסופר]

מה זה בעצם בחירה

איני יודע מה כוונתך בשאלה הזאת

בעיקרה ענין הבחירה היא לא 'שאלה' אלא 'תודעה', כל אדם מודע בהחלט שהוא עושה דברים כרצונו החופשי, הוא מזדהה עם מה שהוא עושה, והוא יכל לעשות להפך. יתכן והרבה פעמים, בעיקר אחרי החטא, התודעה הזאת מטשטשת, אבל זה לא הופך אותה ללא נכונה, ומה שמחדד את התודעה הזאת היא תחושת הבושה, כי הבושה של מי שנתפס על חם, היא הכח העמוק ביותר בנפש המברר את הבחירה [הייתי אומר: שעל משקל 'אני חושב=אני קיים', 'אני מתבייש=אני קיים/בוחר'].
כל הראשונים והאחרונים שדנו בשאלת הבחירה, לא פקפקו לרגע על העבודה הפשוטה שהאדם 'בוחר', כי זה המציאות, השאלה היא עמוקה כיצד זה אינו סותר את הידיעה וכו', אבל לא שזה גרם להם לפקפק במציאות הבחירה, [כוונתי אפילו לשאלתו של ה'שערי קדושה'].

ואם בהא עסקינן, אז ענין הידיעה, הוא לא פחות חשוב מהבחירה, כי גם הידיעה היא חלק מהאמונה, יחד ממש עם הבחירה, 'הכל צפוי'-'והרשות נתונה', 'צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמתו - גומל לאיש חסיד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו'.

וענין שילוב הידיעה והבחירה, היא כשילוב ההשתלדות והבטחון ועוד הרבה סוגיות, שיש ויש לעסוק בהם, באופן של עבודה ואמונה, לא של פילוסופיא. וראינו אצל הרבה מגדולינו כיצד הם שילבו את שני המהלכים הללו זה בזה, והגדול מכולם הוא דוד המלך, כמבואר במעשה דשמעי בן גרא - מצד אחד: 'ה' אמר לו קלל', ומצד שני - 'והורדת את שבתו בדם שאול'.

ואם יש שאלה פילוסופית על הבחירה, היא קשורה בהכרח בשאלת הידיעה
ושאלת הידיעה היא שאלה עמוקה, וכמו שהראב"ד אמר, שעל כל התשובות שנאמרו עליה נאמר - 'וכל זה איננו שוה לי', וגם הרמב"ם אמר שאין תשובה על השאלה הזאת - 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם', וכיון שלא מחשבותי מחשבותיכם, אז אי אפשר לומר שזה 'לא סתירה', ולא ניתן לומר שזה 'סתירה', אלא פשוט - 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם'!!.

[יהודה יעקבזון]

אני מעתיק הודעה שכתבתי באשכול אחר, נראה לי שיש לזה קשר לנדון כאן.

מהרגע שאדם נולד, הוא בעצם כבר מאמין. ואני מתכוון לרגש של אמון/בטחון. את הרגש הזה אפשר להגדיר כהישענות/סמיכה על מישהו אחר.
וכך בכל שלב בשנותיו הראשונים, הוא למעשה נשען על הוריו. [הוא לא בוחר את הגן/הת"ת שלו..]
הרגש הזה הוא בסיסי, וללא זה, אין לאדם את הרגשת הביטחון שהוא זקוק לה בכל רגע נתון.
הורה מחנך את בנו להאמין בבורא עולם רק דרך ביטוי רגש פנימי של עצמו כלפי בורא עולם, זה לא הוראה או צוואה שכך וכך צריכים לחשוב, זה עובר בטבעיות מאב לבן.
ילד שגדל בצורה כזו, לא מחפש מהו דת האמת... הוא פשוט חי את האמת שלו. הוא מרגיש בטוח בעצמו. במילים עממיות יותר: טוב לו...
לזה קוראים אמונה פשוטה! זה מה שעובר בין אב לבן, כשיש אהבה שאינה תלוי' בשום דבר בין האב לבן.
זה לא סותר שהילד גם משתמש עם שכלו ומעשיר את ידיעותיו.
כשקורה מצב שילד מאבד את אמונו בהוריו, [כשהוא מרגיש ומזהה שאהבתם אליו הוא אהבה על תנאי או שהוא מרגיש שנאה מצדם] או שהאב עצמו לא מבטא רגשות כלפי בורא עולם. הילד מתחיל לחפש את זהותו/השתייכותו/בטחונו, באופן עצמי. זה מה שמביא אנשים לחיפוש מה שהם קוראים במודע 'אמת', אך בתת מודע הם מחפשים משהו אחר.

 

[אור זורח]

מה זה בעצם בחירה

איני יודע מה כוונתך בשאלה הזאת

בעיקרה ענין הבחירה היא לא 'שאלה' אלא 'תודעה', כל אדם מודע בהחלט שהוא עושה דברים כרצונו החופשי, הוא מזדהה עם מה שהוא עושה, והוא יכל לעשות להפך. יתכן והרבה פעמים, בעיקר אחרי החטא, התודעה הזאת מטשטשת, אבל זה לא הופך אותה ללא נכונה, ומה שמחדד את התודעה הזאת היא תחושת הבושה, כי הבושה של מי שנתפס על חם, היא הכח העמוק ביותר בנפש המברר את הבחירה [הייתי אומר: שעל משקל 'אני חושב=אני קיים', 'אני מתבייש=אני קיים/בוחר'].
כל הראשונים והאחרונים שדנו בשאלת הבחירה, לא פקפקו לרגע על העבודה הפשוטה שהאדם 'בוחר', כי זה המציאות, השאלה היא עמוקה כיצד זה אינו סותר את הידיעה וכו', אבל לא שזה גרם להם לפקפק במציאות הבחירה, [כוונתי אפילו לשאלתו של ה'שערי קדושה'].

ואם בהא עסקינן, אז ענין הידיעה, הוא לא פחות חשוב מהבחירה, כי גם הידיעה היא חלק מהאמונה, יחד ממש עם הבחירה, 'הכל צפוי'-'והרשות נתונה', 'צופה ויודע סתרינו מביט לסוף דבר בקדמתו - גומל לאיש חסיד כמפעלו נותן לרשע רע כרשעתו'.

וענין שילוב הידיעה והבחירה, היא כשילוב ההשתלדות והבטחון ועוד הרבה סוגיות, שיש ויש לעסוק בהם, באופן של עבודה ואמונה, לא של פילוסופיא. וראינו אצל הרבה מגדולינו כיצד הם שילבו את שני המהלכים הללו זה בזה, והגדול מכולם הוא דוד המלך, כמבואר במעשה דשמעי בן גרא - מצד אחד: 'ה' אמר לו קלל', ומצד שני - 'והורדת את שבתו בדם שאול'.

ואם יש שאלה פילוסופית על הבחירה, היא קשורה בהכרח בשאלת הידיעה
ושאלת הידיעה היא שאלה עמוקה, וכמו שהראב"ד אמר, שעל כל התשובות שנאמרו עליה נאמר - 'וכל זה איננו שוה לי', וגם הרמב"ם אמר שאין תשובה על השאלה הזאת - 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם', וכיון שלא מחשבותי מחשבותיכם, אז אי אפשר לומר שזה 'לא סתירה', ולא ניתן לומר שזה 'סתירה', אלא פשוט - 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם'!!.

להרב סופר ספר לפי מיטב הבנתי הרב חוזר ומגיד כוון לדון רק בחלק הראשון של הודעתכם
שיש לפי המצב והעת טשטוש של הבחירה

[מתאהב על ידך]

לכבוד כל המזלזלים בשאלה עצמה או בעיצומה ועצמתה.

קודם כל שימו לב שאתם חולקים על הרמב"ם והראב"ד כפי שכבר העירו.
שנית, אציין שראיתי באיזהו מקומו שרבי ישראל אל'ה וינטרוב כותב שרק יהודים יכולים לחיות ולפעול כל ימיהם בקפיצות שוב ושוב ממהלכי ידיעה למהלכי בחירה וחוזר חלילה - בלי להרגיש איזו סתירה ובלי להידרדר ולהיתסבך באמונה.
וביאר שם שזה משהו ייחודי עמוק בסוד הנשמה הישראלית.

בו"ה. 

[אור זורח]

לכבוד כל המזלזלים בשאלה עצמה או בעיצומה ועצמתה.

קודם כל שימו לב שאתם חולקים על הרמב"ם והראב"ד כפי שכבר העירו.
שנית, אציין שראיתי באיזהו מקומו שרבי ישראל אל'ה וינטרוב כותב שרק יהודים יכולים לחיות ולפעול כל ימיהם בקפיצות שוב ושוב ממהלכי ידיעה למהלכי בחירה וחוזר חלילה - בלי להרגיש איזו סתירה ובלי להידרדר ולהיתסבך באמונה.
וביאר שם שזה משהו ייחודי עמוק בסוד הנשמה הישראלית.

בו"ה. 

אף אחד לא מזלזל ואף אחד לא חושב לזלזל
וכן אף אחד לא חולק על הרמב''ם ולא חולק על הראב''ד.
סך הכל אמרו שיש נושא של בחירה שיש לטפל בו קודם
ויש זכות קדימה לבחירה בברכת התורה..

[אלי מאירי]

אני חושב שהאמת שהתקבלה על דעתי יכולה להתקבל גם על ילד.
על מי אתה שואל? על הקב"ה?
הקב"ה הרי הוא ברא בכלל את הזמן. הואא ברא בשבילנו את החילוק בין מה שהיה למה שיהיה.
אבל על הקב"ה בעצמו שאין לו הבדל ביניהם, אם הוא רוצה לדעת מה שיהיה, הוא כאילו עובר לחלק של העתיד ורואה משם את העתיד.
זאת התשובה במילים הכי פשוטות.
אם הוא הבין את זה - מה טוב.
אם הוא לא הבין את זה, לפחות הוא הבין שאבא הבין את זה. ואם אבא הבין את זה, גם הוא יבין את זה.
אבל אם גם אבא לא הבין את זה. זאת כבר בעיה.

לא זכיתי להבין מדוע כשהאבא לא הבין את זה זאת כבר בעיה וכי אבא חייב להבין את הכל וכי אבא יכול להבין את הכל הרי גם הראב''ד טען על הרמב''ם שהוא השאיר את השאלה עם תשובה של אמונה והיכן כתוב שצריך להבין תשובה לדבר הזה אמנם מדברי הרמב"ם שטרח לברר דבר זה משמע שצריך להבין אך מדברי הראב''ד שכתב עליו שלא היה צריך להתחיל עם אין לו תשובה ברורה שכלית משמע שאין חובה מדיני האמונה לדבר בענין זה אלא שיש בזה שאלה שמותר לשאול אותה ואם מבינים טוב ואם לא מבינים גם לא קרה כלום
בברכת התורה.

להיפך, כוונתי למי שאומר תירוצים מבלי להבין אותם, וחושב שאחרים "יקנו" את זה, שאז יותר טוב שלא ידבר.
כי אם הילד ירגיש שמורחים אותו, הוא ירגיש שמסתירים ממנו, וזה הכי גרוע. (אגב לא רק באמונה, אלא בכל השאלות)
אשתף אותך ברגע של מחשבה שגרם לי לנסח מחדש את תשובתי לעיל תוך כדי כתיבה: שמתי לב שאני משתמש בדימויים.
למשל לומר שהקב"ה עובר מה"מקום" של ההעבר למקום של העתיד, שהקב"ה היה הוה ויהיה לא רק במושג של זמן אלא להיפך מעל מושגים אלו. וכדו'.
והמניע שלי לשנות, היה החשש מלסבך  ילד קטן, אבל יותר מזה מלהראות כאחד שמגבב ולא מספיק מונח בהסבר.

אני סבור שילד הכי קטן יכול להבין את זה (ודאי אם הוא שאל מה ששאל).
איינשטיין הצליח להסביר את תורת היחסות לכיתת ילדים צעירה, ותורת היחסות בנויה מריסוק הרגלי חשיבה רבים הרבה יותר מאשר בהסבר זה. 
כידוע לכם שתורת היחסות גם אומתה.

ילד בערך בגיליאים אלו שאל אותי פעם, איך יכול להיות שהשם נמצא בכל מקום.
הסברתי לו את המושג המופשט "אין לו דמות הגוף" והוא הבין שהשם נמצא בכל מקום מציאותית, בלי להתקיים היכן שהוא.
אז הכל תלוי בעונה. בביסוס אמונתו.
 

[דרומאי]

ילד בערך בגיליאים אלו שאל אותי פעם, איך יכול להיות שהשם נמצא בכל מקום.
הסברתי לו את המושג המופשט "אין לו דמות הגוף" והוא הבין שהשם נמצא בכל מקום מציאותית, בלי להתקיים היכן שהוא.
אז הכל תלוי בעונה. בביסוס אמונתו.

בגמרא בברכות כתוב שילד אמור לסבור שה' נמצא בשמים.
 

[אלי מאירי]

ילד בערך בגיליאים אלו שאל אותי פעם, איך יכול להיות שהשם נמצא בכל מקום.
הסברתי לו את המושג המופשט "אין לו דמות הגוף" והוא הבין שהשם נמצא בכל מקום מציאותית, בלי להתקיים היכן שהוא.
אז הכל תלוי בעונה. בביסוס אמונתו.

בגמרא בברכות כתוב שילד אמור לסבור שה' נמצא בשמים.

אשמח למ"מ.
חוץ מזה שלא ברור לי אם זה מעכב..
 

[דרומאי]

ילד בערך בגיליאים אלו שאל אותי פעם, איך יכול להיות שהשם נמצא בכל מקום.
הסברתי לו את המושג המופשט "אין לו דמות הגוף" והוא הבין שהשם נמצא בכל מקום מציאותית, בלי להתקיים היכן שהוא.
אז הכל תלוי בעונה. בביסוס אמונתו.

בגמרא בברכות כתוב שילד אמור לסבור שה' נמצא בשמים.

אשמח למ"מ.
חוץ מזה שלא ברור לי אם זה מעכב..

ברכות דף מ"ח.
אין כאן ענין של מעכב, אלא שזוהי האמת, שקוב"ה יתיב בשמים.
 

[אלי מאירי]

בגמרא בברכות כתוב שילד אמור לסבור שה' נמצא בשמים.

אשמח למ"מ.
חוץ מזה שלא ברור לי אם זה מעכב..

ברכות דף מ"ח.
אין כאן ענין של מעכב, אלא שזוהי האמת, שקוב"ה יתיב בשמים.

תודה.
מעורר מחשבה. רק תיקון שהוא לא שאל איפה השם, שהרי אפילו המלאכים העליונים לא יודעים את מקומו. שנאמר ברוך כבוד השם ממקומו.
הוא שאל איפה הוא יושב. ואת זה כתוב ומושב יקרו\וכסא כבודו בשמים ממעל, ושכינת עוזו בגבהי מרומים.
ולמה מעורר מחשבה, כי דבר פשוט הוא בכל ספרי המקובלים ובעלי המחשבה שרצונו נמצא בכל מקום, ומשגיח על דרכי איש ומעלליו.
והנה לפי שיטת החסידים הרי הצמצום כפשוטו ואיננו רק לפי מיעוט תפיסת האדם, הריהי כדבריי, והרי כגון דא יצא הקצף וד"ב. ולפי הרמח"ל הצמצום הינו רק ברצונו, אבל במהותו לא נדבר.  גם מסתדר. ויש לעיין בשאר השיטות אם יש מי שמערער על זה.
אגב אכתוב לש"ק של הרח"ו על השאלה הראשונה " והוא כי הנה נודע כי האור העליון למעלה למעלה עד אין קץ הנקרא אין סוף‏[1] -- שמו מוכיח עליו שאין בו שום תפיסה, לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר. והוא מופשט ומובדל מכל מחשבות. והוא קודם אל כל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים, ולא היה בו זמן התחלה וראשית, כי תמיד הוא נמצא וקיים לעד, ואין בו ראש וסוף כלל.""

אגב לא אמנע משאול באם באמת יש מקום לסבור שהיכן שהוא בחלל ישנו כסא הכבוד. (ופשוט לי שלא יתכן בכל החלל המוכר כיום, וראייתי פשוטה מסיבה אחרת)