האם יש בעיה עם הביאור למדרש של הרב משה אריה מירקין?

מבין ענין

משתמש ותיק
שאל אותי היום יהודי שיש לו את הסדרה של המדרש המנוקד והמבואר בידי הרב משה אריה מירקין, האם עליו להוציאו מן הבית כתנ"ך קסוטו, או שהוא 'כשר לבוא בקהל'.
לא ידעתי מה להשיב, הגם שברור שהוא לא מהציבור שלנו, אך לא ברור לי אם מערב דעות זרות בפירושיו.
קראתי עליו כאן קצת, אך לא ניתן להבין מזה הרבה.

אשמח אם מישהו יוכל להחכימני.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ אלישע אמר:
גם אני מצטרף לשאלה.
(אבל ממה שהצצתי בפירוש הנ"ל, מסביר טוב במקומות סתומים.

אחד הדברים שהפריעו לי [מבלי שעיינתי בפירושו, אלא רק פתחתי את הכריכה] שהוא מגדיר את הפירוש שלו "מדעי"... כבר לא נשמע טוב...
 

מ אלישע

משתמש ותיק
לפי המכלול נראה שהיה בן ישיבה, ובהמשך חייו שמר מצוות.
משא"כ הפירושים על התנ"ך שנזכרו, יש שמועה על הכותבים שלא שמרו מצוות.
 
לא מכיר אותו ספציפית, ואין לי מושג מה טיבו.

אבל אני מביא פה 2 שיחות משיחות הר"ן, ומי שמכיר את הנ"ל שיחשוב אם ההגדרה מתאימה.

שיחה ה'


היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים, ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד, אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל. כי הם מדברים רק בדרך היקשים מינה ובה עד שבאים לאיזה מופת, אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל.

ואמר: אשרי מי שאינו יודע כלל מספריהם רק הולך בתמימות ויש לו יראת העונש כי עיקר העבודה בתחלה היא רק מחמת יראת העונש ובלי יראת העונש אי אפשר להתחיל כלל בעבודת ה'. ואפילו צדיקים צריכים גם כן יראה כי עובדי מאהבה הם מועטים מאד מאד ועיקר הוא יראת העונש. כי היראה עלאה בגין דהוא רב ושליט וכו' (זהר ח"א, דף יא:) (ח"א יא, ב), היינו יראת הרוממות לאו כל אדם זוכה לזאת היראה אבל עיקר העבודה הוא רק על ידי יראת העונש אצל רוב בני אדם. ומי שלומד חס ושלום בספרי המחקרים והפילוסופים נכנס בלבו ספקות וכפירות. כי כל אדם נולד עם רשעות כי טבע כל אדם נמשך אחר רשעות היינו אחר תאוות רעות של העולם הזה רחמנא לצלן. רק מחמת יראת העונש הוא שובר תאותו ונכנס בדרכי ה'. אבל כשלומד באותן הספרים של חקירות חס ושלום אזי מוצא לעצמו ספקות וכפירות שהם סיוע לרשעות שלו שיש בו בטבעו. ועל כן אין אנו מוצאים כלל שיהיה איזה אדם נעשה איש כשר וירא ה' על ידי ספרי המחקרים אף על פי שנמצא בדבריהם איזה דברים ממדות טובות וכיוצא אף על פי כן הכל הבל כי הפסדם מרבה משכרם כי הם מבלבלים דעת האדם מאד. ועיין במקום אחר מזה מגודל האיסור ללמוד אלו הספרים רחמנא לצלן.

ואמר: אשרינו שמשה רבנו עליו השלום בחר לנו חלק טוב מאד ונתן לנו את התורה ופתח בה בראשית ברא אלקים את השמים וכו' (בראשית א, א), בלי שום חקירות ומופתים שלהם רק צוה עלינו להאמין בשם יתברך באמונה לבד ועל כן אסור לנו ליכנס בחקירות כלל חס ושלום. ואף שבזהר הקדוש (שם) הוא מגנה יראת העונש, כבר מבאר על זה תרוצים בספרי מוסר; כי באמת עיקר עבודת ה' היא רק על ידי יראת העונש כנ"ל. ואמר שאלו התחבולות וההמצאות שהמציאו הפילוסופים בחכמתם כגון כלי מלחמה נפלאים ושאר כלים העשויים בתחבולות על פי חכמה וכיוצא בזה שאר עניני חדושים שלהם שהמציא כל אחד ואחד מחכמיהם. אמר שהכל מלמעלה כי לא היה אפשר להם לבוא על זה רק על ידי שהתנוצץ להם השכל בזאת החכמה; שבא לאותו החכם התנוצצות מלמעלה כי כשהגיע העת והזמן שיתגלה אותה החכמה או התחבולה בעולם על כן שלחו להם מלמעלה בשכלם זאת התחבולה כדי שיתגלה בעולם. כי בודאי גם החכמים הקדמונים שהיו מקדם חקרו גם על זאת. ומפני מה לא באו הם על זאת התחבולה וההמצאה. רק באמת הכל מלמעלה וכשבא העת שיתגלה זאת הדבר, אזי מתנוצץ לו השכל ואז בא אותו החכם על אותה התחבולה כי נשלח לו מלמעלה ממקום שהגיע לו, כי בודאי אינם מקבלים דרך הקדושה רק דרך הסטרא אחרא וזה פשוט.

(וגם להבדיל אלו האומרים פשטים וחדושים בגמרא פרוש רש"י ותוספות אילו לא היה נשלח להם מלמעלה מן השמים אי אפשר להם כלל לבוא על החדוש, רק באמת הכל מלמעלה. וכל אחד מקבל ממקום שמקבל ועיין במקום אחר מזה (עיין לקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן רמה), כי בודאי יש בענין זה אלפים ורבבות מדרגות מהיכן כל אחד ואחד מקבל הארה והתנוצצות בשכלו ומאיזה מקום מושיטין לו החדוש או החכמה, אבל הכלל שכל מיני חדושים שמחדשים החכמים הן בקדושה כגון פשטים ודרושים וכיוצא הן להבדיל בעניני חכמות שלהם. הכל מושיטין להם ושולחין להם בשכלם מלמעלה. לכל אחד ואחד ממקום הראוי לו כנ"ל):

שיחה רכ"ג

בענין שהיו מספרים לפני רבנו זכרונו לברכה והיו משבחים מאד את פרוש רש"י ושאין צריכין ללמד פרוש אחר על המקרא על פי פשוט כי שאר הפשטנים רבם הולכים על פי דרכי החקירות וכו' (כונת הדבר כי יש כמה פשטנים שהם כנגד דברי רבותינו זכרונם לברכה והם הולכים על פי דרכי החקירה קצת בכמה מקומות, ואלו הפשטנים אין צריכין ללמד אותם כי אם רק פרוש רש"י זכרונו לברכה). ענה ואמר רבנו זכרונו לברכה: זה אינך יודע שרש"י זכרונו לברכה הוא כמו אחיה של התורה הקדושה, כי כל תינוקות של בית רבן וכל ישראל כלם לומדים את התורה שבכתב ושבעל פה עם פרוש רש"י. ומזה מובן עצם גדלת רש"י זכרונו לברכה:
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ אלישע אמר:
לפי המכלול נראה שהיה בן ישיבה, ובהמשך חייו שמר מצוות.
משא"כ הפירושים על התנ"ך שנזכרו, יש שמועה על הכותבים שלא שמרו מצוות.

אכן, מאידך בנו למד בבי"ס חילוני ואח"כ בגמנסיה ובאוניברסיטה, ובזה יש להעיד יותר מכל.
[אא"כ תאמר ששלחו לת"ת ולא שנה, ו'פירש'...]
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
כבוד הברסלבר בהווה, הינך יודע שדעת ר"נ בנושא זה הינו די דעת יחיד, ובעולם התורה והישיבות ואפילו בחלק מהחסידויות, התעסקו בספרים אלו שהמוהר"ן הוציא מחוץ למחנה.
 
עת הזמיר אמר:
כבוד הברסלבר בהווה, הינך יודע שדעת ר"נ בנושא זה הינו די דעת יחיד, ובעולם התורה והישיבות ואפילו בחלק מהחסידויות, התעסקו בספרים אלו שהמוהר"ן הוציא מחוץ למחנה.

לא נכון. זו לא דעת יחיד.
דברים ברוח זו נאמרו גם ע"י הגר"א, ועוד הרבה מאד מגדולי הדורות.

וגם אילו היתה דעת יחיד , ראוי שתאמר ותישמע, כיון שלדעת מוהר"ן מדובר בסכנה חמורה מאד מאד, כל באיה לא ישובון.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
עת הזמיר אמר:
כבוד הברסלבר בהווה, הינך יודע שדעת ר"נ בנושא זה הינו די דעת יחיד, ובעולם התורה והישיבות ואפילו בחלק מהחסידויות, התעסקו בספרים אלו שהמוהר"ן הוציא מחוץ למחנה.

עד כמה שידוע לי זו התפיסה המקובלת אצל כל גווני החסידות, לאו דוקא ברסלב.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
עת הזמיר אמר:
כבוד הברסלבר בהווה, הינך יודע שדעת ר"נ בנושא זה הינו די דעת יחיד, ובעולם התורה והישיבות ואפילו בחלק מהחסידויות, התעסקו בספרים אלו שהמוהר"ן הוציא מחוץ למחנה.

עד כמה שידוע לי זו התפיסה המקובלת אצל כל גווני החסידות, לאו דוקא ברסלב.

לא כך ולא כך אלא בין לבין
כלומר דעת מוהר"ן מברסלב אינה דעת יחיד כלל וכלל , ויש לו חברים רבים שסוברים כמותו (גם אצל החסידים וגם לא), ומאידך גם בחסידות יש שלא סברו כמוהו
 

מ אלישע

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
מבין ענין אמר:
עת הזמיר אמר:
כבוד הברסלבר בהווה, הינך יודע שדעת ר"נ בנושא זה הינו די דעת יחיד, ובעולם התורה והישיבות ואפילו בחלק מהחסידויות, התעסקו בספרים אלו שהמוהר"ן הוציא מחוץ למחנה.

עד כמה שידוע לי זו התפיסה המקובלת אצל כל גווני החסידות, לאו דוקא ברסלב.

לא כך ולא כך אלא בין לבין
כלומר דעת מוהר"ן מברסלב אינה דעת יחיד כלל וכלל , ויש לו חברים רבים שסוברים כמותו (גם אצל החסידים וגם לא), ומאידך גם בחסידות יש שלא סברו כמוהו
בהקדמת "לב טוב" לספר חובות הלבבות האריך בזה.
 
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
מ אלישע אמר:
אבר כיונה אמר:
מבין ענין אמר:
עד כמה שידוע לי זו התפיסה המקובלת אצל כל גווני החסידות, לאו דוקא ברסלב.

לא כך ולא כך אלא בין לבין
כלומר דעת מוהר"ן מברסלב אינה דעת יחיד כלל וכלל , ויש לו חברים רבים שסוברים כמותו (גם אצל החסידים וגם לא), ומאידך גם בחסידות יש שלא סברו כמוהו
בהקדמת "לב טוב" לספר חובות הלבבות האריך בזה.
עליו הסתמכתי, בין השאר.
 
 

מ אלישע

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לא מכיר אותו ספציפית, ואין לי מושג מה טיבו.

אבל אני מביא פה 2 שיחות משיחות הר"ן, ומי שמכיר את הנ"ל שיחשוב אם ההגדרה מתאימה.

שיחה ה'

היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים, ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד, אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל. כי הם מדברים רק בדרך היקשים מינה ובה עד שבאים לאיזה מופת, אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה להבדיל אין שם כלל כלל.
לפי מה שהצצתי בספר הנ"ל, דרכו לפרש טוב,
ולענ"ד יש קצת חילוק בין פירוש על התנ"ך ע"פ חקירה.
לבין פירוש על ספרי חז"ל באופן "מדעי".

אע"פ שגם פירוש כזה צריך בירור, (אכן נ"ל שמש"כ מדעי. גם לפי דרכו באותיות לשון הקודש וכו' 
וגם כי נוטה מדרך מפרשי המדרש הרגילים. ואומנם מפרשי המדרש רובם אחרונים)
 
 

יוסף אומץ

משתמש ותיק
לא ברור לי אם מערב דעות זרות בפירושיו.
קראתי עליו כאן קצת, אך לא ניתן להבין מזה הרבה.

אשמח אם מישהו יוכל להחכימני.
איני יודע אם לא עירב בו מהנ"ל,
אך ראוי לציין שהפירוש עצמו מעולה. (מדובר בהשערה בלבד – לא אתפלא אם עוז והדר השתמשו בו לעיתים לביאורם על המדרש).

וראה:
על עבודתו כתב יצחק שבטיאל, הנקדן שעבד עמו על הסדרה במשך שנים:
"(מירקין) דייק ודקדק בנוסחאות וניפה בי"ג נפות כל אות וכל תיבה כדי להוציא דבר מתוקן תחת ידו. וגדולה הייתה מידת ענוותנותו שכל דבר חידוש היה תולה אותו באחר ולא בו, אף על פי שהיה שלו."
— הספד לרבי משה אריה מירקין ז"ל בפתח הכרך האחרון בסדרת 'מדרש רבה'.
 
חלק עליון תַחתִית