קטעים נפלאים על דרך לימודו והנהגתו של רבנו זצוק"ל, מתוך אחד המאמרים שיתפרסמו מחר אי"ה במוסף התורני של 'המבשר' (16 עמודים מלאי-תוכן):
"כדי ללמוד בישיבתו של רבנו היו מוכרחים להיות עם רצון חזק להתמדה וגם להיות בעל כשרון להבין דבר מתוך דבר", אומר לנו תלמידו ומקורבו הרה"ג רבי יצחק פרנקל שליט"א. "בדיוק השבוע שאל אותי מישהו מה היו הקריטריונים להתקבל ללמוד בישיבת בריסק, והשבתי לו את שתי הנקודות האמורות: התמדה וכשרון. השיעורים של רבנו היו שייכים לכאלו אברכים ובחורים שידעו ללמוד בעצמם, כי השיעור נפתח עם לימוד גמרא רש"י ותוס' בעמקות על פי דרכו ודרגתו, ומשם המשיך מיד לראשונים ולחידושים.
"כדי לשלוט ולהבין את השיעורים העמוקים היו חייבים לדעת את כל הסוגיא על כל צדדיה והיבטיה, אחרת לא היה שייך להשתתף בשיעור. אחרי שרבנו למד כמה שורות גמרא, פתח בקושיא חמורה איך יתכן שהגמרא אומרת ככה, הרי הענין משולל מכל הבנה בסיסית?! כך, שהיה על התלמידים להכין את עצמם כדבעי לקראת השיעורים שדרשו עיון גדול ויגיעה רבה. יש אמנם ישיבות בהן לומדים הבחורים כיצד ללמוד דף גמרא ואיך לגשת אל סוגיא תלמודית, אבל בישיבתו של רבנו היו צריכים להגיע אחרי השלב הזה, כאשר חשוב לציין שמטרתו בהקמת הישיבה לא היתה בשביל שילמדו בה בעלי תריסין בדווקא, אבל זו היתה המציאות היומיומית".
מציין הגר"י פרנקל שליט"א: "אחד מוותיקי התלמידים בישיבתו של רבנו משנת תשכ"ד שהגיע לנחם בבית האבלים, סיפר שבתקופתו למדו עשרה בחורים בישיבה ורבנו אמר אז חמשה שיעורים בשבוע, כאשר מלבד מסירת השיעורים היה מגיע בכל יום להיכל הישיבה, שעה לפנה"צ ושעה אחה"צ, כשהוא יושב ולומד יחד עם כולם בריתחא דאורייתא. הוא סיפר שהמסירות של רבנו לתלמידיו היתה אז באופן יוצא מן הכלל, עד שהם הרגישו במחיצתו אהבה של אב לבנו. הוא לימד אותם בסבלנות ובאכפתיות איך לומדים דף גמרא כראוי על פי השכל הישר, ואם אחד התלמידים אמר סברא שאינה ישרה, היה רבנו נוזף בו על כך כי לא הצליח להבין איך אפשר ללמוד ככה.
"באותן שעות שרבנו היה מגיע ללמוד בעצמו בהיכל הישיבה, יכלו לגשת אליו ולשאול שאלות בהבנה ובעמקות, אבל היו חייבים לבדוק קודם שכל השאלות מסודרות היטב ומבוססות כראוי, אחרת היו מקבלים תוכחת מוסר מרבנו איך ייתכן שלומדים בצורה מעוותת שכזו. בגישה זו היה רבנו נוהג רק עם תלמידיו הקרובים שידעו לנכון עד כמה הוא אוהב ומחבב אותם, ובדבריו אלו הוא רק מבקש להדריך אותם את הדרך הישרה בעיון ובהבנת התורה, אך אצל אנשים זרים שאמרו לו דברי תורה שלא היו מקובלים עליו כי לא התאימו עם הפשט הנכון, בחר בדרך-כלל שלא להגיב כלל על דבריהם, כי מה לו ולהם.
"כך סיפר השבוע תלמיד, שאמר פעם באחד השיעורים סברא שאינה נכונה בלי שיחשוב מדי הרבה לפני שאמר אותה, ורבנו הגיב בחריפות: 'אזוי קרום רעדט מען'?! (כ"כ עקום לדבר?!)... אך לאחר השיעור ניגש אליו רבנו ואמר לו במאור פנים תוך טפיחה על השכם: 'דע לך שאיני גוער בך לשם גערה, אלא בלימוד תורה איני נושא פנים לאיש, וכשאני שומע משהו עקום שלא על פי דעת תורה ישרה, אני נזעק ואיני יכול לסבול זאת'... כך ביקש רבנו לאלפם בינה ולסלול לפני התלמידים דרך ברורה בלימוד התורה".
"כדי ללמוד בישיבתו של רבנו היו מוכרחים להיות עם רצון חזק להתמדה וגם להיות בעל כשרון להבין דבר מתוך דבר", אומר לנו תלמידו ומקורבו הרה"ג רבי יצחק פרנקל שליט"א. "בדיוק השבוע שאל אותי מישהו מה היו הקריטריונים להתקבל ללמוד בישיבת בריסק, והשבתי לו את שתי הנקודות האמורות: התמדה וכשרון. השיעורים של רבנו היו שייכים לכאלו אברכים ובחורים שידעו ללמוד בעצמם, כי השיעור נפתח עם לימוד גמרא רש"י ותוס' בעמקות על פי דרכו ודרגתו, ומשם המשיך מיד לראשונים ולחידושים.
"כדי לשלוט ולהבין את השיעורים העמוקים היו חייבים לדעת את כל הסוגיא על כל צדדיה והיבטיה, אחרת לא היה שייך להשתתף בשיעור. אחרי שרבנו למד כמה שורות גמרא, פתח בקושיא חמורה איך יתכן שהגמרא אומרת ככה, הרי הענין משולל מכל הבנה בסיסית?! כך, שהיה על התלמידים להכין את עצמם כדבעי לקראת השיעורים שדרשו עיון גדול ויגיעה רבה. יש אמנם ישיבות בהן לומדים הבחורים כיצד ללמוד דף גמרא ואיך לגשת אל סוגיא תלמודית, אבל בישיבתו של רבנו היו צריכים להגיע אחרי השלב הזה, כאשר חשוב לציין שמטרתו בהקמת הישיבה לא היתה בשביל שילמדו בה בעלי תריסין בדווקא, אבל זו היתה המציאות היומיומית".
מציין הגר"י פרנקל שליט"א: "אחד מוותיקי התלמידים בישיבתו של רבנו משנת תשכ"ד שהגיע לנחם בבית האבלים, סיפר שבתקופתו למדו עשרה בחורים בישיבה ורבנו אמר אז חמשה שיעורים בשבוע, כאשר מלבד מסירת השיעורים היה מגיע בכל יום להיכל הישיבה, שעה לפנה"צ ושעה אחה"צ, כשהוא יושב ולומד יחד עם כולם בריתחא דאורייתא. הוא סיפר שהמסירות של רבנו לתלמידיו היתה אז באופן יוצא מן הכלל, עד שהם הרגישו במחיצתו אהבה של אב לבנו. הוא לימד אותם בסבלנות ובאכפתיות איך לומדים דף גמרא כראוי על פי השכל הישר, ואם אחד התלמידים אמר סברא שאינה ישרה, היה רבנו נוזף בו על כך כי לא הצליח להבין איך אפשר ללמוד ככה.
"באותן שעות שרבנו היה מגיע ללמוד בעצמו בהיכל הישיבה, יכלו לגשת אליו ולשאול שאלות בהבנה ובעמקות, אבל היו חייבים לבדוק קודם שכל השאלות מסודרות היטב ומבוססות כראוי, אחרת היו מקבלים תוכחת מוסר מרבנו איך ייתכן שלומדים בצורה מעוותת שכזו. בגישה זו היה רבנו נוהג רק עם תלמידיו הקרובים שידעו לנכון עד כמה הוא אוהב ומחבב אותם, ובדבריו אלו הוא רק מבקש להדריך אותם את הדרך הישרה בעיון ובהבנת התורה, אך אצל אנשים זרים שאמרו לו דברי תורה שלא היו מקובלים עליו כי לא התאימו עם הפשט הנכון, בחר בדרך-כלל שלא להגיב כלל על דבריהם, כי מה לו ולהם.
"כך סיפר השבוע תלמיד, שאמר פעם באחד השיעורים סברא שאינה נכונה בלי שיחשוב מדי הרבה לפני שאמר אותה, ורבנו הגיב בחריפות: 'אזוי קרום רעדט מען'?! (כ"כ עקום לדבר?!)... אך לאחר השיעור ניגש אליו רבנו ואמר לו במאור פנים תוך טפיחה על השכם: 'דע לך שאיני גוער בך לשם גערה, אלא בלימוד תורה איני נושא פנים לאיש, וכשאני שומע משהו עקום שלא על פי דעת תורה ישרה, אני נזעק ואיני יכול לסבול זאת'... כך ביקש רבנו לאלפם בינה ולסלול לפני התלמידים דרך ברורה בלימוד התורה".