מרנא ורבנא הגאון רבי משולם דוד הלוי סולובייציק זיע"א

יוסף מאיר

משתמש רשום
קטעים נפלאים על דרך לימודו והנהגתו של רבנו זצוק"ל, מתוך אחד המאמרים שיתפרסמו מחר אי"ה במוסף התורני של 'המבשר' (16 עמודים מלאי-תוכן):
"כדי ללמוד בישיבתו של רבנו היו מוכרחים להיות עם רצון חזק להתמדה וגם להיות בעל כשרון להבין דבר מתוך דבר", אומר לנו תלמידו ומקורבו הרה"ג רבי יצחק פרנקל שליט"א. "בדיוק השבוע שאל אותי מישהו מה היו הקריטריונים להתקבל ללמוד בישיבת בריסק, והשבתי לו את שתי הנקודות האמורות: התמדה וכשרון. השיעורים של רבנו היו שייכים לכאלו אברכים ובחורים שידעו ללמוד בעצמם, כי השיעור נפתח עם לימוד גמרא רש"י ותוס' בעמקות על פי דרכו ודרגתו, ומשם המשיך מיד לראשונים ולחידושים.
"כדי לשלוט ולהבין את השיעורים העמוקים היו חייבים לדעת את כל הסוגיא על כל צדדיה והיבטיה, אחרת לא היה שייך להשתתף בשיעור. אחרי שרבנו למד כמה שורות גמרא, פתח בקושיא חמורה איך יתכן שהגמרא אומרת ככה, הרי הענין משולל מכל הבנה בסיסית?! כך, שהיה על התלמידים להכין את עצמם כדבעי לקראת השיעורים שדרשו עיון גדול ויגיעה רבה. יש אמנם ישיבות בהן לומדים הבחורים כיצד ללמוד דף גמרא ואיך לגשת אל סוגיא תלמודית, אבל בישיבתו של רבנו היו צריכים להגיע אחרי השלב הזה, כאשר חשוב לציין שמטרתו בהקמת הישיבה לא היתה בשביל שילמדו בה בעלי תריסין בדווקא, אבל זו היתה המציאות היומיומית".
מציין הגר"י פרנקל שליט"א: "אחד מוותיקי התלמידים בישיבתו של רבנו משנת תשכ"ד שהגיע לנחם בבית האבלים, סיפר שבתקופתו למדו עשרה בחורים בישיבה ורבנו אמר אז חמשה שיעורים בשבוע, כאשר מלבד מסירת השיעורים היה מגיע בכל יום להיכל הישיבה, שעה לפנה"צ ושעה אחה"צ, כשהוא יושב ולומד יחד עם כולם בריתחא דאורייתא. הוא סיפר שהמסירות של רבנו לתלמידיו היתה אז באופן יוצא מן הכלל, עד שהם הרגישו במחיצתו אהבה של אב לבנו. הוא לימד אותם בסבלנות ובאכפתיות איך לומדים דף גמרא כראוי על פי השכל הישר, ואם אחד התלמידים אמר סברא שאינה ישרה, היה רבנו נוזף בו על כך כי לא הצליח להבין איך אפשר ללמוד ככה.
"באותן שעות שרבנו היה מגיע ללמוד בעצמו בהיכל הישיבה, יכלו לגשת אליו ולשאול שאלות בהבנה ובעמקות, אבל היו חייבים לבדוק קודם שכל השאלות מסודרות היטב ומבוססות כראוי, אחרת היו מקבלים תוכחת מוסר מרבנו איך ייתכן שלומדים בצורה מעוותת שכזו. בגישה זו היה רבנו נוהג רק עם תלמידיו הקרובים שידעו לנכון עד כמה הוא אוהב ומחבב אותם, ובדבריו אלו הוא רק מבקש להדריך אותם את הדרך הישרה בעיון ובהבנת התורה, אך אצל אנשים זרים שאמרו לו דברי תורה שלא היו מקובלים עליו כי לא התאימו עם הפשט הנכון, בחר בדרך-כלל שלא להגיב כלל על דבריהם, כי מה לו ולהם.
"כך סיפר השבוע תלמיד, שאמר פעם באחד השיעורים סברא שאינה נכונה בלי שיחשוב מדי הרבה לפני שאמר אותה, ורבנו הגיב בחריפות: 'אזוי קרום רעדט מען'?! (כ"כ עקום לדבר?!)... אך לאחר השיעור ניגש אליו רבנו ואמר לו במאור פנים תוך טפיחה על השכם: 'דע לך שאיני גוער בך לשם גערה, אלא בלימוד תורה איני נושא פנים לאיש, וכשאני שומע משהו עקום שלא על פי דעת תורה ישרה, אני נזעק ואיני יכול לסבול זאת'... כך ביקש רבנו לאלפם בינה ולסלול לפני התלמידים דרך ברורה בלימוד התורה".
 

חלה

משתמש רגיל
מפורסם על הגרח"ב זלה"ה שגם היה מתבטא איך הגמ' יכולה לומר כך.
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
אלף אמר:
נחפשה דרכינו אמר:


פעם נשאל הגרמ"ד זצ"ל מדוע הוא כל כך מתעניין לדעתו של האדמו"ר מגור שיבלחט"א ומגיע לכל השמחות בחצר הקודש. והשיב שמקובל מאבותיו, שהנהגת הדור מסורה בידי אדמו"רי גור.
זה נשמע בדותא.
1. הגרמ"ד התעניין בדעתו של האדמור מגור??? או להפך?
2. במה הוא עשה כמו האדמו"ר מגור בנושא ציבורי? בחירות? גיוס? קברים?
3. הבדותא הזו - לכאורה -  התפרסמה לראשונה -בכל אופן מה שאני ראיתי - כשר' שאול אלתר התחיל לפתוח לבד ואז בשטיבלאך של גור דיברו בכ"מ הרבנים על גדולת וקדושת האדמו"ר ולאחמ"כ הדפיסו את השיחות האלו וביניהם היה את הסיפור הזה בנוסח מעט שונה, שהגרמ"ד בנושא מסויים מאוד התעניין לדעתו של האדמור מגור ואז הסביר את הטעם הנ"ל.
4. את האיזכור הזה בחוברת הנ"ל הראני יהודי שהיה מקורב להגרמ"ד, ובא להראות כמה בדותות אפשר לשקר בלי להתבלבל
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
זך הרעיון אמר:
רבינו מרן ראש הישיבה שליט''א בדרי נהי על רבינו מרן הגאון החסיד זצוק''ל.mp3
מספד מר שנשא ראש השיבה הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א
רבינו מרן... על רבינו מרן...
ריבוי התוארים מבזה.
 
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
12345.jpg
 

זך הרעיון

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
זך הרעיון אמר:
רבינו מרן ראש הישיבה שליט''א בדרי נהי על רבינו מרן הגאון החסיד זצוק''ל.mp3
מספד מר שנשא ראש השיבה הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א
רבינו מרן... על רבינו מרן...
ריבוי התוארים מבזה.
כך קיבלתי את הקובץ,
ולא טרחתי לשנות את שם הקובץ.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
זך הרעיון אמר:
דרומאי אמר:
זך הרעיון אמר:
רבינו מרן ראש הישיבה שליט''א בדרי נהי על רבינו מרן הגאון החסיד זצוק''ל.mp3
מספד מר שנשא ראש השיבה הגרב"ש הכהן דויטש שליט"א
רבינו מרן... על רבינו מרן...
ריבוי התוארים מבזה.
כך קיבלתי את הקובץ,
ולא טרחתי לשנות את שם הקובץ.
אכן, אין התלונה עליך כי אם על נותן שם הקובץ.
 
 

אריק

משתמש ותיק
בספר ביום טהרתו שיצא לאור כעת מובאים הרבה חידושים בשם מרן הגר"ד סולובייצי'ק זצוק"ל מפי תלמידו.
אך ישנם כמה עובדות והנהגות מרתקים במיוחד ממרן הגר"ד סולובייצי'ק זצוק"ל מפי תלמידו - החל מעמוד תקיז [517]
אעלה את הספר בהמשך
 

לעצמו נברא

משתמש ותיק
באלול תשע"ד כשעברתי בערב ברחוב עמוס, לפתע הבחנתי ביהודי זקן, הדור פנים, שצעד ברחוב את צעידת הערב, מלווה ביהודי נוסף.

כיון שאני אוסף חומרים על סבי זקני, רבי יעקב משה חרל"פ, עליו כתבתי את הספר שירת הי"ם, כהרגלי בקודש פניתי גם ליהודי הדור פנים זה ושאלתיו: כבודו יכול לספר לי על הרב חרל"פ?!

להפתעתי הרבה החל אותו יהודי לספר לי, תוך כדי שהוא ממשיך לצעוד ברחוב. וכך סיפר:

"בדידי הווה עובדא". לפני כשבעים שנה פעם נכנס רבי יעקב משה חרל"פ לאבי, וישב מס' דקות מהרהר בדממה תוך כדי שהתנענע בריכוז.

לבסוף פנה הרב חרל"פ לאבי ואמר: כיוון שאתה צדיק הדור וכתוב "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" מבקש אני ממך שתגזור שיבוא משיח צדקנו ויגאל את עמו ישראל מכל צרותינו.

ענה אבא: "אני מאותם צדיקים שהקב"ה גוזר ואני מקיים..."

באותו רגע נזכרתי שהרב לורנץ כבר סיפר לי סיפור זה על הרב המפורסם הרב יצחק זאב סולובייצ'יק (ספר שירת הי"ם עמוד 412).

פניתי לרב ואמרתי: כבוד הרב עכשיו אני יודע מי אתה, אתה הרב משולם דוד סולובייצ'יק, הבן של ולולה (כך מכונה הרב יצחק זאב סולובייצ'יק).

הרב חייך אלי והחזיק אותי בחום וצחק.

הרב שאלני מי אני, וספרתי שאני הנין של הרב חרל"פ, והוצאתי לאור את הספר שירת הי"ם - על הרב חרל"פ.

כששמע הרב סולובייצ'יק שאני נינו של הרב חרל"פ, הוא החל להתלהב ואמר וחזר ואמר מס' פעמים:" אין היום כמו רבי יעקב משה חרל"פ. אין כזה היום. אין דברים כאלה..."

כעת כשהבנתי שהיהודי שאני צועד עימו זה הרב סולובייצ'יק, הבנתי למה כל אותן דקות שובל של אנשים חרדים יקרים צעד מאחורינו מנסים לשמוע מה הרב מדבר עימי - עם הבחור הסרוג והפשוט שנועל סנדלים ולבוש חולצה קצרה. כל פעם שהרב הרים מבטו הנוקב והסתכל אחורה לעבר שובל האנשים שהתלוו אלינו ללא רשותו, מייד הם ממש קפצו בפחד אחורה עקב מבטו התקיף.

הרב הוסיף וסיפר: שכאשר אביו הרב מבריסק, שמע שהרב חרל"פ חלה ורצה לצום, דאג שהרב חרל"פ לא יצום שלא יסכן את חייו...


הגאון הגרי”ז מבריסק החשיב מאוד את הגאון רבי יעקב משה חרל”פ ואמר עליו שהוא עובד ה.’ בבואו לירושלים שלח הגרי”ז את בניו בערב שבת לאחר חצות לחזות ברב חרל”פ מלובש בבגדי שבת-קדש באמירת שיר השירים שלו, שנאמרה מתוך דבקות נפלאה.” (הרב שריה דבליצקי שירת הים עמ' 206)


כשנפרדתי מהרב סולובייצ'יק הבטחתי להביא לו את הספר שירת הי"ם על הסבא הרב חרל"פ. רק כשהתרחקתי לאחר שנפרדתי בתודה מהרב, והלכתי לדרכי הסבירו לי הסובבים שאיני מבין בכלל את גודל ה"אייטם":

"זכית שהרב משולם דוד סולובייצ'יק הספון בד' אמות של הלכה קרב אותך וסיפר לך באהבה סיפורים על אביו ועל הרב חרל"פ".

עברו שנים והגעתי שוב לבית הרב סולובייצ'יק לקיים הבטחתי ולהביא את הספר.

סיפרתי לרבנית שזכיתי לראיין גם את אחיה הרב הגאון ראב"ד העדה החרדית הרב משה שטרנבוך. אמרתי לה שאני רוצה לצלם את הרב סולובייצ'יק עם הספר שירת הי"ם. שאלה הרבנית: היכן ניתן להשיג את הספר?

עניתי שבדיוק הגעתי להעניק להם את הספר במתנה.

שאלתי את הרבנית מתי אוכל שוב לפגוש את הרב והיא הסבירה שאגיע פעם לאחר שהרב מסיים את שיעורו היומי.

עבר עוד זמן והגעתי שוב במטרה לנסות לפגוש את הרב סולובייצ'יק.



הרב מלטף בחום את ידו של יאיר חרל"פ
צילום:יאיר חרל"פ

השיעור הסתיים ודפקתי על הדלת. המשב"ק שיצא הסביר לי שהרב עבר ניתוח בעיניו ולא מומלץ שאכביד עליו. הבנתי והסכמתי וכמעט עזבתי. אבל העקשנות שלי לא נתנה לי ללכת. דפקתי שוב והרבנית פתחה וסיפרה לרב שיאיר חרל"פ הגיע לשמוע על הרב חרל"פ. הנס קרה והכניסוני. הרב מייד שאל בקול תקיף: מה אתה רוצה?

"לשמוע על הרב חרל"פ" עניתי מייד.

החום והאהבה מייד נשפכו מהרב. ניצלתי את ההזדמנות ולחצתי על המסרטה והתחלתי לברר עם הרב את דיוקם של מס' סיפורים הקשורים לאביו, הרב מבריסק. הפגישה התארכה וקומץ מתלמידיו נצמד לחלון, ולא האמינו שהרב עדיין מדבר איתי. לאחר מכן הרב והרבנית החלו להתעניין בי ובמשפחתי, ביישוב בית אל ובמצב הבטחוני. הערבים לא מציקים לכם? שאל הרב.
הרב מבריסק נהג להזמין את הרב חרל"פ דרך קבע לשמחותיו והושיבו ב'מזרח' (הרב שריה דבליצקי)


לא. הם פוחדים... עניתי.

פוחדים תמה הרב?

בטח, עניתי וראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך...

הרב לא וויתר והמשיך לברר על בית אל וגם על ישיבת הרב בוצ'קו בכוכב יעקב.

אני בקשתי לצלם את הרב עם הספר שירת הי"ם והוא ליטף את ידי בחום וטען שלא נוהג להצטלם. שאלתי את הרב אם יש לו מכתבים שכתב הרב חרל"פ לטובת הספר החדש "אגרות מרום" (היוצא אור בימים אלו). הרב ברכני "ה' ישמור עליכם".

ביטחון התושבים היהודים מאוד מאוד העסיק את הרב. מספר ימים אח"כ כשנרצחו מס' חיילים, ותושבת היישוב נפצעה קשה, נזכרתי בדאגתו הגדולה של הרב.

כתבו: יאיר חרל"פ והרב אבישי גרוסר
https://www.inn.co.il/news/466380
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לעצמו נברא אמר:
 . . ביטחון התושבים היהודים מאוד מאוד העסיק את הרב. מספר ימים אח"כ כשנרצחו מס' חיילים, ותושבת היישוב נפצעה קשה, נזכרתי בדאגתו הגדולה של הרב.
לכאו' יש לשייך זאת לדיון הסמוך על 'מופתים' בבריסק...
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
הרהורי דברים אחר מיטתו של רבינו הגדול הכ"מ
הלב ממאן להכיל כי אכן אמת ונכון השמועה, אין בכחי להתרגל למציאות החדשה בו נשארנו יתומים מאבינו הרוחני והגשמי כאחד,
אבינו רועינו שזכינו שנשא אותנו על לוח ליבו כאב רחום, וכאב המייסר את בנו ייסרנו ללכת בדרך טובים, ומאידך כאב רחום השתף בשמחתינו ונשא את צערינו על לוח ליבו,

לא היה מציאות שניגש לשמחה או לפרט חשוב אחר ללא שנקבל ברכת קדשו,

אוי מי האמין כי משיח ד' אשר אמרנו בצילו נחיה עדי ביאת גואל צדק ועתה אבוי לנו כי גלינו מעל שולחן אבינו,

אם אבוא להעלות בזה את מעשיו ודרכיו המופלאים מאשר זכינו לראות לפי השגתינו הלא אין זה בכוחי וודאי אין ראשי עלי, כאשר הפצע עדיין מדמם, והלב ממאן להתרגל למצב זה, כאשר על אף חולשתו בשנים האחרונות לא פיללנו לזאת,

תולדותיהם של צדיקים אלו מעשים טובים, אך אין זה מסתכם בסיפורי מעשיות פה ושם אלא כל מהות החיים היא מציאות אחרת של חיים רוחנים המואסים בתכלית בהבלי עולם הזה וביראה ופחד מתוך שיויתי ד' לנגדי תמיד,

קשה היא ביותר המלאכה, בפרט שרבינו הכ"מ היה איש האמת ממש ולא סבל שום שקר, כמה צריך להזהר על כל פרט ופרט, וכמה חוצפה ועזות צריך כדי להעלות עלי גליון סיפור מעשיו וגדולתו, מי אני שיכריז על עצמי כתלמיד, אך לאחר שראיתי בעבור שבוע ואף אחד לא אעלה מהנהגותיו המופלאים, אמרתי כדי שלא נהיה חלילה בזה מהמתעצלים בהספדו של חכם, אעלה מהרהורי ליבי, לפי קטנות השגותי בגודל מעשיו, אך כמובן כי כל מה שכתוב כאן הוא רק על אחריותי ולפי השגתי,

רבינו הגדול הכ"מ היה בבחינה אחרת לגמרי לא שייך כלל לדור הזה אלא לדורות הקודמים, אדם השלם ממש בכל המובנים, עמוד היראה עמוד האמת עמוד התפילה עמוד התורה עמוד החסד, מאס ושנא את הבלי עולם הזה בתכלית המיאוס, מי שלא ראה זאת לעולם לא יוכל להשיג,

זכיתי כי מאז ילדותי זכיתי להתפלל בביתו, ולשמשו פה ושם, ובהמשך זכיתי להכנס ללמוד בישיבתו הק', וזכיתי שהראה לי אותות חיבה וקירבני וזכיתי הרבה לשמשו,

רבינו הגדול הכ"מ היה מקשה אחת של אורח מופלא,

רבינו הגדול הכ"מ היה מקשה אחת של תורה ויראת שמים טהורה, מאז ילדותי זכיתי להתבשם לאורו, ואעלה בזה רגשותי, מצד אחד היה לנו כזה יראה ופחד ממנו, עד להיום באופן טבעי יש לי פחד כאשר אני עובר ברחוב עמוס, אך מאידך היה לנו כזה נעימות והרגשותינו אליו היה כאל אב רחום, כילדים היה נותן לנו סוכריות וכד', אך מאידך לא נמנע מלומר ולעורר,

רבינו הכ"מ היה עמוד היראה כפשוטו, כסדר היה חוזר על דברי הנפש החיים על כל פעולה של האדם מה שפועל וכי כל מצוה בונה עולמות עליונים, ובכל עבירה מחריב את העולם, ודברים אלו היו למראה עיניו באופן מוחשי, עבירה אצלו היה כחרב או כפצצה כפשוטו ממש,

זכורני לפני כ-16 שנה, כאשר לאחר נעילת החג ובביתו היה חשוך (עדיין לא היה לו גנרטור רק אלעקטרי על בטריה אשר היה נכבה לקראת סוף היום), וכשהגיע זמן צאת החג והיה נותן לילדים להדליק את האלעקטרי, והיה מקפיד לראות איך שהילד שמדליק יאמר ברוך המבדיל, פעם אחד היה ילד שלא הצליח להדליק ניגש אחיו והדליק, הראש ישיבה מיד בפחד ורעדה שאחזתו פנה לילד השני ושאלו בכזה מין פחד האם אמרת ברוך המבדיל, עד היום הזה מונח בעצמותי את הפחד של אז, אי אפשר להבין זאת אם לא ראו זאת במיחוש, את הפחד המוחשי מחטא,

כל כולו היה מציאות של פחד ויראה כאשר השיחות שלו בחומש שיעור היה נפש החיים שוב ושוב כאשר הרגישו ממש בחוש מה זה שכר ועונש, זכורני כי פעם בצעירותי אמרתי לאחד התלמידים הוותיקים שלרבינו הגדול הכ"מ לא מגיע שכר כי הפחד מהגיהנום אצלו כל כך מוחשי, ענה לי שאני טועה הפחד אינו מהגיהנום הפחד הוא מהעבירה עצמה, ואכן זו היתה המציאות אצלו עבירה היתה אצלו כחיידקים כשראה אחד עובר עבירה הוא ראה אחד שמסתובב עם חרב בידו,

זכורני כי לפני כ- 25 שנה ביום הכיפורים רבינו הגדול הכ"מ התעלף בתחילת תפילת ונתנה תוקף, כשהביאו מים לעוררו, התעקש בשום אופן לא לשתות כלום, בכזה עקשנות עמד שאף טיפה לא יכנס לפיו, ואף שאל מיד בחרדה האם נכנס מים לפיו, ולא נרגע עד שכל הסובבים אמרו לו כי לא הכניסו לפיו מים, אך בזה הסיפור לא תם, לאחר תפילת מוסף שם לב כי אחד התלמידים הקבועים אינו בישיבה כאשר שאל על סיבת היעדרותו התחמקו ממנו, אך בהמשך קלט כי הנ"ל נפגע על שלא קיבל עליה לתורה ועבר להתפלל בבית המדרש בית ישראל, רבינו הגדול הכ"מ נהיה אויס מענטש ומתוך חולשתו החליט ללכת בעצמו לבית ישראל ולפייסו, ואכן התחיל ללכת ממקומו, 2 תלמידים אשר ראו זאת רצו מיד לבית ישראל להביא את אותו תלמיד לישיבה כדי לא להטריח את רבינו במצב כזה, כאשר ההוא חזר כבר היה רבינו הכ"מ במדרגות מחוץ לישיבה, רבינו הכ"מ עמד ופייסו, זו היתה המציאות פחד מחטא אם יש מציאות חלילה של פגיעה בבין אדם לחבירו, הרי ששום דבר לא ימנע בעדו מלתקן מיד, בהמשך שמעתי מתלמידו הר"ר יב"ג שמקומו בבית המדרש היה ליד רבינו הכ"מ, כשעלה בחוה"מ סוכות לרבינו הכ"מ מיד שאלו רבינו הכ"מ שוב ושוב בפחד נורא האם הוא בטוח שכשעוררוהו מעלפונו שלא נכנס לפיו שום מים, ורק לאחר שהר' יב"ג הבהיר לו שוב ושוב שאכן לא נכנס לפיו אף טיפת מים נרגע,

לפני כשנה בתחילת החורף כשהיה בבית החולים, ושהיתי אצלו בלילה, ואבחנו אז הרופאים כי אסור לו לאכול ולשתות דרך הפה, מאחר שנכנס לו אוכל ושתיה לתוך הריאות, הדבר היה מאד קשה על רבינו הכ"מ כאשר פיו היה ממש יבש, במשך הלילה התעורר בערך כל חצי שעה מחמת יובש הפה, ומיד ביקש ממני להביא לו מים לנטילת ידיים, ונטל ידיו כדין, כך חזר הדבר כמעט כל חצי שעה, (לאו דוקא חצי שעה לפעמים גם אחרי 5 דקות ושוב ביקש נטילת ידיים), ההקפדה שלו על נטילת ידיים היה נורא גם בעת חולשתו שהיה במצב סכנה וחלש ביותר אפילו לא היה בכחו לשבת אך התעקש ליטול בעצמו נטילת ידים שוב ושוב וכל פעם ב' השיטות, בבוקר לאחר שהתפלל שחרית וחלצתי לו את הטלית ותפילין, אמרתי לו כי בדקות הקרובות יקחוהו לבדיקה, הבדיקה נעשית על ידי ששותים כוס מים בסמוך למכונת שיקוף ורואים אם אכן המים לא נכנסים גם לריאות, בינתיים הוא נרדם לאיזה כמה דקות, לאחמ"כ הלכנו למקום בו נעשית הבדיקה, הכנסתי אותו לחדר בו נעשית הבדיקה היה שם כבר גם הרבנית תחי' ועוד איזה תלמידים, הביאו לו כוס מים, אך רבינו הכ"מ בכזה פחד סגר את פיו בחזקה, ומראה בידיו שהוא צריך נטילת ידים, אמרתי לרבינו הכ"מ כי רק עכשיו נטלו ידיים ולא ישן רק איזה 3 דקות לא יותר, אך רבינו לא הסכים לפתוח פיו, הרופא איבד קצת סבלנות וניסה להגיש הכוס בכח לפיו אך רבינו הכ"מ פיו סגור בחזקה, בראותי כן הלכתי לחפש להביא ספל וקערה לנטילת ידים ולא היה שם הוצרכתי לחזור לטיפול נמרץ ולהביא משם ורק לאחר נטילת ידיו, הסכים רבינו לשתות,

כל כולו ומהותו היה פחד ורעדה, לא היה מציאות שיזכיר שם השם ללא לבישת כובע עליון, כל ברכת שהכל או אשר יצר היה מקפיד ללבוש כובע עליון, אף בחולשתו לא הסכים להזכיר שמו ית' ללא כובע עליון, אבל לא היה זה סתם הנהגה טובה, אלא הנהגה שנובעת מיראת שמו ית', כל פעם מחדש,

בימים הנוראים היה בכלל מציאות של פחד ויראה, שלא ניתן כלל להשיג, ביום כיפור עמד כל התפילה על רגליו מרוב פחד, לפני כ-4 שנים בערב שבת שובה נכוה ברגליו, ערב יום כיפור אמר לו אחד התלמידים המקורבים כי השנה עדיף שיישב על הכסא, כי ע"פ המלצת הרופא אסור לו לעמוד על רגליו, כי הכויה יכול לגרום לבצקת, רבינו הגדול הכ"מ הסכים לדבריו, אך בפועל כשהגיע יום הקדוש נעמד על רגליו מרוב פחד ולא היה עם מי לדבר, ביסורים נוראים המשיך לעמוד על רגליו בכל התפילות, כמה שהתחננו אליו התלמידים, לא עזר, הפחד והמורא מיום הקדוש הריע את הכף, ואכן מיד במוצאי יום הקדוש כבר לא יכל לעמוד יותר על רגליו כאשר רגליו היו נפוחות מבצקת, לקח לו חדשים עד שהחלים מזה, אך מאותו יום הקדוש כבר לא יכל ללכת בלא הליכון וגם לא הליכה רחוקה,

זו היתה המציאות של יראה שהקיף את כל החיים, לעשות הגבהה על ספר תורה לא נתן לכל אחד ואחד רק אחד קבוע כי פחד אולי חלילה יפול הספר, זכיתי וכמה שנים עשיתי שם הגבהה, בתחילת בראשית הקפיד לגולל הספר קודם ההגבהה עד לפרשת שמות כדי שלא יהא עודף משקל על צד אחד, זכורני כי אחד הגביה פעם והספר התנענע הפחד והרעדה שאחזו הוא בלתי ניתן להשיג, גם בשמחת תורה נתן לעשות הקפות עם הספר סביב הבימה אך מיד לאחמ"כ להניח הספר על הבימה, לא נתן סתם לרקוד עם הספר תורה מרוב פחד, גם מעולם לא הוריד הטלית מעל ראשו, גם בשעת הקפות כל הזמן הטלית היה על ראשו מרוב פחד ויראה,

זכיתי לשמשו הרבה, זכורני כי תמיד אמר כי ערב שבת אינו יום מתאים שיבקרו אותו כי זה ערב שבת, פעם הגעתי אליו בערב שבת בשעות הבוקר המוקדמות, הוא כ"כ שמח שהגעתי ומיד פנה אלי וביקש ממני שאני יכניס לו הטיפות לעיניים, ואז הסביר לי כי בנו הר"ר אשר כבר היה אמור להגיע להכניס לו הטיפות ועדיין לא הגיע ואם זה היה סתם יום של חול היה ממתין לו אך ה ערב שבת וכבר עוד מעט שבת אז הוא כבר לא יכול לחכות, (זה היה בשעת הבוקר המוקדמות), כך בכזה פחד מהשבת כבר היה מהבוקר,

והפחד והיראה היה בכל מובן ומובן, זכורני כי פעם אחד מתלמידי הישיבה שעסק בקירוב רחוקים ורבינו הכ"מ מצא לנכון לחזקו בענין זה, אותו תלמיד עשה הכנסת ספר תורה והזמין את רבינו, רבינו התעניין מי עוד אמור להגיע לשם, כאשר שמע כי רב פלוני אמור להגיע לאותו מעמד, אותו רב היה באותו תקופה מעורב בנושא ציבורי אשר לדעתי של רבינו הכ"מ היה בזה עקירת הדת, ואי לכך לא רצה רבינו הכ"מ להפגש עם אותו רב, ולכן ניסה רבינו להתחמק, אך אותו תלמיד הציע שרב פלוני יגיע בשעה 7 ואילו רבינו הכ"מ יגיע בשעה 8, רבינו הגיע לאותו מעמד אך באמצע כשרבינו היה שם נודע כי רב פלוני בחוץ ועומד להכנס, הפחד שבו היה רבינו שרוי באותה שעה היה ממש נורא, מחד לא רצה להפגש עם אותו רב כי חשש שיהא בזה חיזוק לאותו רב אך מאידך לא רצה חלילה לפגוע בכבודו, ורבינו ישב אז ממש בחוסר אונים עד שקם באמצע ויצא לחוץ כאילו הוא צריך לביה"כ, כאשר רבינו שיער כי אותו רב כבר ודאי נכנס לאולם, יצא רבינו מביה"כ כדי ללכת לביתו אך למעשה נפגשו בחצר, רבינו אמר לו א גוטע נאכט והתנצל כי הוא ממהר ולא הרחיב בשיחה, בהמשך הייתי בביתו של רבינו הכ"מ והיה רבינו לא רגוע הוא שאל אותי שוב ושוב האם אותו רב נפגע ממנו, כמו כן אמר שלכה"פ לא נפגשו בתוך המזרח, וכי הוא מקוה שממה שנפגשו בחוץ לא יהא בזה חיזוק להנ"ל, אך כמה חודשים אחרי אותו מעשה עדיין הדבר הטריד את מנוחתו,

כך היתה כל הנהגה והנהגה שלו מדוד בפלס, זכורני בזמן בדיקת חמץ (רבינו הכ"מ התחיל בבדיקת חמץ מיד לאחר השקיעה והגיעו כמה תלמידים לעזור), רבינו הסתובב בכזה פחד לוודא שאכן בודקים היטב בכל פינה ופינה למעלה ולמטה, הפחד שהיה עליו היה ממש ניתן למשש באויר, זכורני כי בשנה אחד, אחד התלמידים מצא בשעת הבדיקה מטבע של שקל והביאו לרבינו הכ"מ, רבינו הכ"מ שהיה מאד מסודר מטבעו, כ"כ שמח ואמר כי על תלמיד זה ניתן לסמוך כי מטבע זה נאבד לפני 3 חודשים, ואם הוא מצא זאת כעת סימן שהוא בודק טוב, כמו"כ זכיתי כמה שנים לעזור לרבינו הכ"מ באיגוד הלולב, עד שהחליט איזה אתרוג ולולב הוא מהודר היה שרוי במין פחד אך לאחר שמצא הד' מינים המובחרים היה נמצא בכזה מין שמחה עצומה,

המשך יבוא בעזהשי"ת
 

הערש כ''ץ

משתמש ותיק
בן ישיבה אמר:
הרהורי דברים אחר מיטתו של רבינו הגדול הכ"מ
הלב ממאן להכיל כי אכן אמת ונכון השמועה, אין בכחי להתרגל למציאות החדשה בו נשארנו יתומים מאבינו הרוחני והגשמי כאחד,
אבינו רועינו שזכינו שנשא אותנו על לוח ליבו כאב רחום, וכאב המייסר את בנו ייסרנו ללכת בדרך טובים, ומאידך כאב רחום השתף בשמחתינו ונשא את צערינו על לוח ליבו,

לא היה מציאות שניגש לשמחה או לפרט חשוב אחר ללא שנקבל ברכת קדשו,

אוי מי האמין כי משיח ד' אשר אמרנו בצילו נחיה עדי ביאת גואל צדק ועתה אבוי לנו כי גלינו מעל שולחן אבינו,

אם אבוא להעלות בזה את מעשיו ודרכיו המופלאים מאשר זכינו לראות לפי השגתינו הלא אין זה בכוחי וודאי אין ראשי עלי, כאשר הפצע עדיין מדמם, והלב ממאן להתרגל למצב זה, כאשר על אף חולשתו בשנים האחרונות לא פיללנו לזאת,

תולדותיהם של צדיקים אלו מעשים טובים, אך אין זה מסתכם בסיפורי מעשיות פה ושם אלא כל מהות החיים היא מציאות אחרת של חיים רוחנים המואסים בתכלית בהבלי עולם הזה וביראה ופחד מתוך שיויתי ד' לנגדי תמיד,

קשה היא ביותר המלאכה, בפרט שרבינו הכ"מ היה איש האמת ממש ולא סבל שום שקר, כמה צריך להזהר על כל פרט ופרט, וכמה חוצפה ועזות צריך כדי להעלות עלי גליון סיפור מעשיו וגדולתו, מי אני שיכריז על עצמי כתלמיד, אך לאחר שראיתי בעבור שבוע ואף אחד לא אעלה מהנהגותיו המופלאים, אמרתי כדי שלא נהיה חלילה בזה מהמתעצלים בהספדו של חכם, אעלה מהרהורי ליבי, לפי קטנות השגותי בגודל מעשיו, אך כמובן כי כל מה שכתוב כאן הוא רק על אחריותי ולפי השגתי,

רבינו הגדול הכ"מ היה בבחינה אחרת לגמרי לא שייך כלל לדור הזה אלא לדורות הקודמים, אדם השלם ממש בכל המובנים, עמוד היראה עמוד האמת עמוד התפילה עמוד התורה עמוד החסד, מאס ושנא את הבלי עולם הזה בתכלית המיאוס, מי שלא ראה זאת לעולם לא יוכל להשיג,

זכיתי כי מאז ילדותי זכיתי להתפלל בביתו, ולשמשו פה ושם, ובהמשך זכיתי להכנס ללמוד בישיבתו הק', וזכיתי שהראה לי אותות חיבה וקירבני וזכיתי הרבה לשמשו,

רבינו הגדול הכ"מ היה מקשה אחת של אורח מופלא,

רבינו הגדול הכ"מ היה מקשה אחת של תורה ויראת שמים טהורה, מאז ילדותי זכיתי להתבשם לאורו, ואעלה בזה רגשותי, מצד אחד היה לנו כזה יראה ופחד ממנו, עד להיום באופן טבעי יש לי פחד כאשר אני עובר ברחוב עמוס, אך מאידך היה לנו כזה נעימות והרגשותינו אליו היה כאל אב רחום, כילדים היה נותן לנו סוכריות וכד', אך מאידך לא נמנע מלומר ולעורר,

רבינו הכ"מ היה עמוד היראה כפשוטו, כסדר היה חוזר על דברי הנפש החיים על כל פעולה של האדם מה שפועל וכי כל מצוה בונה עולמות עליונים, ובכל עבירה מחריב את העולם, ודברים אלו היו למראה עיניו באופן מוחשי, עבירה אצלו היה כחרב או כפצצה כפשוטו ממש,

זכורני לפני כ-16 שנה, כאשר לאחר נעילת החג ובביתו היה חשוך (עדיין לא היה לו גנרטור רק אלעקטרי על בטריה אשר היה נכבה לקראת סוף היום), וכשהגיע זמן צאת החג והיה נותן לילדים להדליק את האלעקטרי, והיה מקפיד לראות איך שהילד שמדליק יאמר ברוך המבדיל, פעם אחד היה ילד שלא הצליח להדליק ניגש אחיו והדליק, הראש ישיבה מיד בפחד ורעדה שאחזתו פנה לילד השני ושאלו בכזה מין פחד האם אמרת ברוך המבדיל, עד היום הזה מונח בעצמותי את הפחד של אז, אי אפשר להבין זאת אם לא ראו זאת במיחוש, את הפחד המוחשי מחטא,

כל כולו היה מציאות של פחד ויראה כאשר השיחות שלו בחומש שיעור היה נפש החיים שוב ושוב כאשר הרגישו ממש בחוש מה זה שכר ועונש, זכורני כי פעם בצעירותי אמרתי לאחד התלמידים הוותיקים שלרבינו הגדול הכ"מ לא מגיע שכר כי הפחד מהגיהנום אצלו כל כך מוחשי, ענה לי שאני טועה הפחד אינו מהגיהנום הפחד הוא מהעבירה עצמה, ואכן זו היתה המציאות אצלו עבירה היתה אצלו כחיידקים כשראה אחד עובר עבירה הוא ראה אחד שמסתובב עם חרב בידו,

זכורני כי לפני כ- 25 שנה ביום הכיפורים רבינו הגדול הכ"מ התעלף בתחילת תפילת ונתנה תוקף, כשהביאו מים לעוררו, התעקש בשום אופן לא לשתות כלום, בכזה עקשנות עמד שאף טיפה לא יכנס לפיו, ואף שאל מיד בחרדה האם נכנס מים לפיו, ולא נרגע עד שכל הסובבים אמרו לו כי לא הכניסו לפיו מים, אך בזה הסיפור לא תם, לאחר תפילת מוסף שם לב כי אחד התלמידים הקבועים אינו בישיבה כאשר שאל על סיבת היעדרותו התחמקו ממנו, אך בהמשך קלט כי הנ"ל נפגע על שלא קיבל עליה לתורה ועבר להתפלל בבית המדרש בית ישראל, רבינו הגדול הכ"מ נהיה אויס מענטש ומתוך חולשתו החליט ללכת בעצמו לבית ישראל ולפייסו, ואכן התחיל ללכת ממקומו, 2 תלמידים אשר ראו זאת רצו מיד לבית ישראל להביא את אותו תלמיד לישיבה כדי לא להטריח את רבינו במצב כזה, כאשר ההוא חזר כבר היה רבינו הכ"מ במדרגות מחוץ לישיבה, רבינו הכ"מ עמד ופייסו, זו היתה המציאות פחד מחטא אם יש מציאות חלילה של פגיעה בבין אדם לחבירו, הרי ששום דבר לא ימנע בעדו מלתקן מיד, בהמשך שמעתי מתלמידו הר"ר יב"ג שמקומו בבית המדרש היה ליד רבינו הכ"מ, כשעלה בחוה"מ סוכות לרבינו הכ"מ מיד שאלו רבינו הכ"מ שוב ושוב בפחד נורא האם הוא בטוח שכשעוררוהו מעלפונו שלא נכנס לפיו שום מים, ורק לאחר שהר' יב"ג הבהיר לו שוב ושוב שאכן לא נכנס לפיו אף טיפת מים נרגע,

לפני כשנה בתחילת החורף כשהיה בבית החולים, ושהיתי אצלו בלילה, ואבחנו אז הרופאים כי אסור לו לאכול ולשתות דרך הפה, מאחר שנכנס לו אוכל ושתיה לתוך הריאות, הדבר היה מאד קשה על רבינו הכ"מ כאשר פיו היה ממש יבש, במשך הלילה התעורר בערך כל חצי שעה מחמת יובש הפה, ומיד ביקש ממני להביא לו מים לנטילת ידיים, ונטל ידיו כדין, כך חזר הדבר כמעט כל חצי שעה, (לאו דוקא חצי שעה לפעמים גם אחרי 5 דקות ושוב ביקש נטילת ידיים), ההקפדה שלו על נטילת ידיים היה נורא גם בעת חולשתו שהיה במצב סכנה וחלש ביותר אפילו לא היה בכחו לשבת אך התעקש ליטול בעצמו נטילת ידים שוב ושוב וכל פעם ב' השיטות, בבוקר לאחר שהתפלל שחרית וחלצתי לו את הטלית ותפילין, אמרתי לו כי בדקות הקרובות יקחוהו לבדיקה, הבדיקה נעשית על ידי ששותים כוס מים בסמוך למכונת שיקוף ורואים אם אכן המים לא נכנסים גם לריאות, בינתיים הוא נרדם לאיזה כמה דקות, לאחמ"כ הלכנו למקום בו נעשית הבדיקה, הכנסתי אותו לחדר בו נעשית הבדיקה היה שם כבר גם הרבנית תחי' ועוד איזה תלמידים, הביאו לו כוס מים, אך רבינו הכ"מ בכזה פחד סגר את פיו בחזקה, ומראה בידיו שהוא צריך נטילת ידים, אמרתי לרבינו הכ"מ כי רק עכשיו נטלו ידיים ולא ישן רק איזה 3 דקות לא יותר, אך רבינו לא הסכים לפתוח פיו, הרופא איבד קצת סבלנות וניסה להגיש הכוס בכח לפיו אך רבינו הכ"מ פיו סגור בחזקה, בראותי כן הלכתי לחפש להביא ספל וקערה לנטילת ידים ולא היה שם הוצרכתי לחזור לטיפול נמרץ ולהביא משם ורק לאחר נטילת ידיו, הסכים רבינו לשתות,

כל כולו ומהותו היה פחד ורעדה, לא היה מציאות שיזכיר שם השם ללא לבישת כובע עליון, כל ברכת שהכל או אשר יצר היה מקפיד ללבוש כובע עליון, אף בחולשתו לא הסכים להזכיר שמו ית' ללא כובע עליון, אבל לא היה זה סתם הנהגה טובה, אלא הנהגה שנובעת מיראת שמו ית', כל פעם מחדש,

בימים הנוראים היה בכלל מציאות של פחד ויראה, שלא ניתן כלל להשיג, ביום כיפור עמד כל התפילה על רגליו מרוב פחד, לפני כ-4 שנים בערב שבת שובה נכוה ברגליו, ערב יום כיפור אמר לו אחד התלמידים המקורבים כי השנה עדיף שיישב על הכסא, כי ע"פ המלצת הרופא אסור לו לעמוד על רגליו, כי הכויה יכול לגרום לבצקת, רבינו הגדול הכ"מ הסכים לדבריו, אך בפועל כשהגיע יום הקדוש נעמד על רגליו מרוב פחד ולא היה עם מי לדבר, ביסורים נוראים המשיך לעמוד על רגליו בכל התפילות, כמה שהתחננו אליו התלמידים, לא עזר, הפחד והמורא מיום הקדוש הריע את הכף, ואכן מיד במוצאי יום הקדוש כבר לא יכל לעמוד יותר על רגליו כאשר רגליו היו נפוחות מבצקת, לקח לו חדשים עד שהחלים מזה, אך מאותו יום הקדוש כבר לא יכל ללכת בלא הליכון וגם לא הליכה רחוקה,

זו היתה המציאות של יראה שהקיף את כל החיים, לעשות הגבהה על ספר תורה לא נתן לכל אחד ואחד רק אחד קבוע כי פחד אולי חלילה יפול הספר, זכיתי וכמה שנים עשיתי שם הגבהה, בתחילת בראשית הקפיד לגולל הספר קודם ההגבהה עד לפרשת שמות כדי שלא יהא עודף משקל על צד אחד, זכורני כי אחד הגביה פעם והספר התנענע הפחד והרעדה שאחזו הוא בלתי ניתן להשיג, גם בשמחת תורה נתן לעשות הקפות עם הספר סביב הבימה אך מיד לאחמ"כ להניח הספר על הבימה, לא נתן סתם לרקוד עם הספר תורה מרוב פחד, גם מעולם לא הוריד הטלית מעל ראשו, גם בשעת הקפות כל הזמן הטלית היה על ראשו מרוב פחד ויראה,

זכיתי לשמשו הרבה, זכורני כי תמיד אמר כי ערב שבת אינו יום מתאים שיבקרו אותו כי זה ערב שבת, פעם הגעתי אליו בערב שבת בשעות הבוקר המוקדמות, הוא כ"כ שמח שהגעתי ומיד פנה אלי וביקש ממני שאני יכניס לו הטיפות לעיניים, ואז הסביר לי כי בנו הר"ר אשר כבר היה אמור להגיע להכניס לו הטיפות ועדיין לא הגיע ואם זה היה סתם יום של חול היה ממתין לו אך ה ערב שבת וכבר עוד מעט שבת אז הוא כבר לא יכול לחכות, (זה היה בשעת הבוקר המוקדמות), כך בכזה פחד מהשבת כבר היה מהבוקר,

והפחד והיראה היה בכל מובן ומובן, זכורני כי פעם אחד מתלמידי הישיבה שעסק בקירוב רחוקים ורבינו הכ"מ מצא לנכון לחזקו בענין זה, אותו תלמיד עשה הכנסת ספר תורה והזמין את רבינו, רבינו התעניין מי עוד אמור להגיע לשם, כאשר שמע כי רב פלוני אמור להגיע לאותו מעמד, אותו רב היה באותו תקופה מעורב בנושא ציבורי אשר לדעתי של רבינו הכ"מ היה בזה עקירת הדת, ואי לכך לא רצה רבינו הכ"מ להפגש עם אותו רב, ולכן ניסה רבינו להתחמק, אך אותו תלמיד הציע שרב פלוני יגיע בשעה 7 ואילו רבינו הכ"מ יגיע בשעה 8, רבינו הגיע לאותו מעמד אך באמצע כשרבינו היה שם נודע כי רב פלוני בחוץ ועומד להכנס, הפחד שבו היה רבינו שרוי באותה שעה היה ממש נורא, מחד לא רצה להפגש עם אותו רב כי חשש שיהא בזה חיזוק לאותו רב אך מאידך לא רצה חלילה לפגוע בכבודו, ורבינו ישב אז ממש בחוסר אונים עד שקם באמצע ויצא לחוץ כאילו הוא צריך לביה"כ, כאשר רבינו שיער כי אותו רב כבר ודאי נכנס לאולם, יצא רבינו מביה"כ כדי ללכת לביתו אך למעשה נפגשו בחצר, רבינו אמר לו א גוטע נאכט והתנצל כי הוא ממהר ולא הרחיב בשיחה, בהמשך הייתי בביתו של רבינו הכ"מ והיה רבינו לא רגוע הוא שאל אותי שוב ושוב האם אותו רב נפגע ממנו, כמו כן אמר שלכה"פ לא נפגשו בתוך המזרח, וכי הוא מקוה שממה שנפגשו בחוץ לא יהא בזה חיזוק להנ"ל, אך כמה חודשים אחרי אותו מעשה עדיין הדבר הטריד את מנוחתו,

כך היתה כל הנהגה והנהגה שלו מדוד בפלס, זכורני בזמן בדיקת חמץ (רבינו הכ"מ התחיל בבדיקת חמץ מיד לאחר השקיעה והגיעו כמה תלמידים לעזור), רבינו הסתובב בכזה פחד לוודא שאכן בודקים היטב בכל פינה ופינה למעלה ולמטה, הפחד שהיה עליו היה ממש ניתן למשש באויר, זכורני כי בשנה אחד, אחד התלמידים מצא בשעת הבדיקה מטבע של שקל והביאו לרבינו הכ"מ, רבינו הכ"מ שהיה מאד מסודר מטבעו, כ"כ שמח ואמר כי על תלמיד זה ניתן לסמוך כי מטבע זה נאבד לפני 3 חודשים, ואם הוא מצא זאת כעת סימן שהוא בודק טוב, כמו"כ זכיתי כמה שנים לעזור לרבינו הכ"מ באיגוד הלולב, עד שהחליט איזה אתרוג ולולב הוא מהודר היה שרוי במין פחד אך לאחר שמצא הד' מינים המובחרים היה נמצא בכזה מין שמחה עצומה,

המשך יבוא בעזהשי"ת

יש כמה סיפורים שצריך לחשוב אם הם לכבודו או להיפך.
לפעמים בשעת חימום כותבים המקורבים דברים שנראים לאלו שאינם קרובים כמתמיהים ואפשר שיש להמנע מלפרסמם.
למשל, עיכוב חולים אחרים ורופא מעבודתו בבדיקה שיש עליה עומס בשביל נערווין שאין להם שום מקום בתורת ה'. איפה כתוב שצריך ליטול ידיים (ובטח על חשבון אחרים) אחרי נמנום של פחות מ3 דקות? איזה עבודת ה' יש בזה? וחוסר האמון ביהודי יר''ש שאומר לו משהו וממשיכים לפקפק? וסיכון בריאותו בשביל לעמוד ביוה''כ? איזה מצווה הוא קיים בזה?
 

שושנת העמקים

משתמש חדש
הערש כ''ץ אמר:
בן ישיבה אמר:
הרהורי דברים אחר מיטתו של רבינו הגדול הכ"מ
הלב ממאן להכיל כי אכן אמת ונכון השמועה, אין בכחי להתרגל למציאות החדשה בו נשארנו יתומים מאבינו הרוחני והגשמי כאחד,
אבינו רועינו שזכינו שנשא אותנו על לוח ליבו כאב רחום, וכאב המייסר את בנו ייסרנו ללכת בדרך טובים, ומאידך כאב רחום השתף בשמחתינו ונשא את צערינו על לוח ליבו,

לא היה מציאות שניגש לשמחה או לפרט חשוב אחר ללא שנקבל ברכת קדשו,

אוי מי האמין כי משיח ד' אשר אמרנו בצילו נחיה עדי ביאת גואל צדק ועתה אבוי לנו כי גלינו מעל שולחן אבינו,

אם אבוא להעלות בזה את מעשיו ודרכיו המופלאים מאשר זכינו לראות לפי השגתינו הלא אין זה בכוחי וודאי אין ראשי עלי, כאשר הפצע עדיין מדמם, והלב ממאן להתרגל למצב זה, כאשר על אף חולשתו בשנים האחרונות לא פיללנו לזאת,

תולדותיהם של צדיקים אלו מעשים טובים, אך אין זה מסתכם בסיפורי מעשיות פה ושם אלא כל מהות החיים היא מציאות אחרת של חיים רוחנים המואסים בתכלית בהבלי עולם הזה וביראה ופחד מתוך שיויתי ד' לנגדי תמיד,

קשה היא ביותר המלאכה, בפרט שרבינו הכ"מ היה איש האמת ממש ולא סבל שום שקר, כמה צריך להזהר על כל פרט ופרט, וכמה חוצפה ועזות צריך כדי להעלות עלי גליון סיפור מעשיו וגדולתו, מי אני שיכריז על עצמי כתלמיד, אך לאחר שראיתי בעבור שבוע ואף אחד לא אעלה מהנהגותיו המופלאים, אמרתי כדי שלא נהיה חלילה בזה מהמתעצלים בהספדו של חכם, אעלה מהרהורי ליבי, לפי קטנות השגותי בגודל מעשיו, אך כמובן כי כל מה שכתוב כאן הוא רק על אחריותי ולפי השגתי,

רבינו הגדול הכ"מ היה בבחינה אחרת לגמרי לא שייך כלל לדור הזה אלא לדורות הקודמים, אדם השלם ממש בכל המובנים, עמוד היראה עמוד האמת עמוד התפילה עמוד התורה עמוד החסד, מאס ושנא את הבלי עולם הזה בתכלית המיאוס, מי שלא ראה זאת לעולם לא יוכל להשיג,

זכיתי כי מאז ילדותי זכיתי להתפלל בביתו, ולשמשו פה ושם, ובהמשך זכיתי להכנס ללמוד בישיבתו הק', וזכיתי שהראה לי אותות חיבה וקירבני וזכיתי הרבה לשמשו,

רבינו הגדול הכ"מ היה מקשה אחת של אורח מופלא,

רבינו הגדול הכ"מ היה מקשה אחת של תורה ויראת שמים טהורה, מאז ילדותי זכיתי להתבשם לאורו, ואעלה בזה רגשותי, מצד אחד היה לנו כזה יראה ופחד ממנו, עד להיום באופן טבעי יש לי פחד כאשר אני עובר ברחוב עמוס, אך מאידך היה לנו כזה נעימות והרגשותינו אליו היה כאל אב רחום, כילדים היה נותן לנו סוכריות וכד', אך מאידך לא נמנע מלומר ולעורר,

רבינו הכ"מ היה עמוד היראה כפשוטו, כסדר היה חוזר על דברי הנפש החיים על כל פעולה של האדם מה שפועל וכי כל מצוה בונה עולמות עליונים, ובכל עבירה מחריב את העולם, ודברים אלו היו למראה עיניו באופן מוחשי, עבירה אצלו היה כחרב או כפצצה כפשוטו ממש,

זכורני לפני כ-16 שנה, כאשר לאחר נעילת החג ובביתו היה חשוך (עדיין לא היה לו גנרטור רק אלעקטרי על בטריה אשר היה נכבה לקראת סוף היום), וכשהגיע זמן צאת החג והיה נותן לילדים להדליק את האלעקטרי, והיה מקפיד לראות איך שהילד שמדליק יאמר ברוך המבדיל, פעם אחד היה ילד שלא הצליח להדליק ניגש אחיו והדליק, הראש ישיבה מיד בפחד ורעדה שאחזתו פנה לילד השני ושאלו בכזה מין פחד האם אמרת ברוך המבדיל, עד היום הזה מונח בעצמותי את הפחד של אז, אי אפשר להבין זאת אם לא ראו זאת במיחוש, את הפחד המוחשי מחטא,

כל כולו היה מציאות של פחד ויראה כאשר השיחות שלו בחומש שיעור היה נפש החיים שוב ושוב כאשר הרגישו ממש בחוש מה זה שכר ועונש, זכורני כי פעם בצעירותי אמרתי לאחד התלמידים הוותיקים שלרבינו הגדול הכ"מ לא מגיע שכר כי הפחד מהגיהנום אצלו כל כך מוחשי, ענה לי שאני טועה הפחד אינו מהגיהנום הפחד הוא מהעבירה עצמה, ואכן זו היתה המציאות אצלו עבירה היתה אצלו כחיידקים כשראה אחד עובר עבירה הוא ראה אחד שמסתובב עם חרב בידו,

זכורני כי לפני כ- 25 שנה ביום הכיפורים רבינו הגדול הכ"מ התעלף בתחילת תפילת ונתנה תוקף, כשהביאו מים לעוררו, התעקש בשום אופן לא לשתות כלום, בכזה עקשנות עמד שאף טיפה לא יכנס לפיו, ואף שאל מיד בחרדה האם נכנס מים לפיו, ולא נרגע עד שכל הסובבים אמרו לו כי לא הכניסו לפיו מים, אך בזה הסיפור לא תם, לאחר תפילת מוסף שם לב כי אחד התלמידים הקבועים אינו בישיבה כאשר שאל על סיבת היעדרותו התחמקו ממנו, אך בהמשך קלט כי הנ"ל נפגע על שלא קיבל עליה לתורה ועבר להתפלל בבית המדרש בית ישראל, רבינו הגדול הכ"מ נהיה אויס מענטש ומתוך חולשתו החליט ללכת בעצמו לבית ישראל ולפייסו, ואכן התחיל ללכת ממקומו, 2 תלמידים אשר ראו זאת רצו מיד לבית ישראל להביא את אותו תלמיד לישיבה כדי לא להטריח את רבינו במצב כזה, כאשר ההוא חזר כבר היה רבינו הכ"מ במדרגות מחוץ לישיבה, רבינו הכ"מ עמד ופייסו, זו היתה המציאות פחד מחטא אם יש מציאות חלילה של פגיעה בבין אדם לחבירו, הרי ששום דבר לא ימנע בעדו מלתקן מיד, בהמשך שמעתי מתלמידו הר"ר יב"ג שמקומו בבית המדרש היה ליד רבינו הכ"מ, כשעלה בחוה"מ סוכות לרבינו הכ"מ מיד שאלו רבינו הכ"מ שוב ושוב בפחד נורא האם הוא בטוח שכשעוררוהו מעלפונו שלא נכנס לפיו שום מים, ורק לאחר שהר' יב"ג הבהיר לו שוב ושוב שאכן לא נכנס לפיו אף טיפת מים נרגע,

לפני כשנה בתחילת החורף כשהיה בבית החולים, ושהיתי אצלו בלילה, ואבחנו אז הרופאים כי אסור לו לאכול ולשתות דרך הפה, מאחר שנכנס לו אוכל ושתיה לתוך הריאות, הדבר היה מאד קשה על רבינו הכ"מ כאשר פיו היה ממש יבש, במשך הלילה התעורר בערך כל חצי שעה מחמת יובש הפה, ומיד ביקש ממני להביא לו מים לנטילת ידיים, ונטל ידיו כדין, כך חזר הדבר כמעט כל חצי שעה, (לאו דוקא חצי שעה לפעמים גם אחרי 5 דקות ושוב ביקש נטילת ידיים), ההקפדה שלו על נטילת ידיים היה נורא גם בעת חולשתו שהיה במצב סכנה וחלש ביותר אפילו לא היה בכחו לשבת אך התעקש ליטול בעצמו נטילת ידים שוב ושוב וכל פעם ב' השיטות, בבוקר לאחר שהתפלל שחרית וחלצתי לו את הטלית ותפילין, אמרתי לו כי בדקות הקרובות יקחוהו לבדיקה, הבדיקה נעשית על ידי ששותים כוס מים בסמוך למכונת שיקוף ורואים אם אכן המים לא נכנסים גם לריאות, בינתיים הוא נרדם לאיזה כמה דקות, לאחמ"כ הלכנו למקום בו נעשית הבדיקה, הכנסתי אותו לחדר בו נעשית הבדיקה היה שם כבר גם הרבנית תחי' ועוד איזה תלמידים, הביאו לו כוס מים, אך רבינו הכ"מ בכזה פחד סגר את פיו בחזקה, ומראה בידיו שהוא צריך נטילת ידים, אמרתי לרבינו הכ"מ כי רק עכשיו נטלו ידיים ולא ישן רק איזה 3 דקות לא יותר, אך רבינו לא הסכים לפתוח פיו, הרופא איבד קצת סבלנות וניסה להגיש הכוס בכח לפיו אך רבינו הכ"מ פיו סגור בחזקה, בראותי כן הלכתי לחפש להביא ספל וקערה לנטילת ידים ולא היה שם הוצרכתי לחזור לטיפול נמרץ ולהביא משם ורק לאחר נטילת ידיו, הסכים רבינו לשתות,

כל כולו ומהותו היה פחד ורעדה, לא היה מציאות שיזכיר שם השם ללא לבישת כובע עליון, כל ברכת שהכל או אשר יצר היה מקפיד ללבוש כובע עליון, אף בחולשתו לא הסכים להזכיר שמו ית' ללא כובע עליון, אבל לא היה זה סתם הנהגה טובה, אלא הנהגה שנובעת מיראת שמו ית', כל פעם מחדש,

בימים הנוראים היה בכלל מציאות של פחד ויראה, שלא ניתן כלל להשיג, ביום כיפור עמד כל התפילה על רגליו מרוב פחד, לפני כ-4 שנים בערב שבת שובה נכוה ברגליו, ערב יום כיפור אמר לו אחד התלמידים המקורבים כי השנה עדיף שיישב על הכסא, כי ע"פ המלצת הרופא אסור לו לעמוד על רגליו, כי הכויה יכול לגרום לבצקת, רבינו הגדול הכ"מ הסכים לדבריו, אך בפועל כשהגיע יום הקדוש נעמד על רגליו מרוב פחד ולא היה עם מי לדבר, ביסורים נוראים המשיך לעמוד על רגליו בכל התפילות, כמה שהתחננו אליו התלמידים, לא עזר, הפחד והמורא מיום הקדוש הריע את הכף, ואכן מיד במוצאי יום הקדוש כבר לא יכל לעמוד יותר על רגליו כאשר רגליו היו נפוחות מבצקת, לקח לו חדשים עד שהחלים מזה, אך מאותו יום הקדוש כבר לא יכל ללכת בלא הליכון וגם לא הליכה רחוקה,

זו היתה המציאות של יראה שהקיף את כל החיים, לעשות הגבהה על ספר תורה לא נתן לכל אחד ואחד רק אחד קבוע כי פחד אולי חלילה יפול הספר, זכיתי וכמה שנים עשיתי שם הגבהה, בתחילת בראשית הקפיד לגולל הספר קודם ההגבהה עד לפרשת שמות כדי שלא יהא עודף משקל על צד אחד, זכורני כי אחד הגביה פעם והספר התנענע הפחד והרעדה שאחזו הוא בלתי ניתן להשיג, גם בשמחת תורה נתן לעשות הקפות עם הספר סביב הבימה אך מיד לאחמ"כ להניח הספר על הבימה, לא נתן סתם לרקוד עם הספר תורה מרוב פחד, גם מעולם לא הוריד הטלית מעל ראשו, גם בשעת הקפות כל הזמן הטלית היה על ראשו מרוב פחד ויראה,

זכיתי לשמשו הרבה, זכורני כי תמיד אמר כי ערב שבת אינו יום מתאים שיבקרו אותו כי זה ערב שבת, פעם הגעתי אליו בערב שבת בשעות הבוקר המוקדמות, הוא כ"כ שמח שהגעתי ומיד פנה אלי וביקש ממני שאני יכניס לו הטיפות לעיניים, ואז הסביר לי כי בנו הר"ר אשר כבר היה אמור להגיע להכניס לו הטיפות ועדיין לא הגיע ואם זה היה סתם יום של חול היה ממתין לו אך ה ערב שבת וכבר עוד מעט שבת אז הוא כבר לא יכול לחכות, (זה היה בשעת הבוקר המוקדמות), כך בכזה פחד מהשבת כבר היה מהבוקר,

והפחד והיראה היה בכל מובן ומובן, זכורני כי פעם אחד מתלמידי הישיבה שעסק בקירוב רחוקים ורבינו הכ"מ מצא לנכון לחזקו בענין זה, אותו תלמיד עשה הכנסת ספר תורה והזמין את רבינו, רבינו התעניין מי עוד אמור להגיע לשם, כאשר שמע כי רב פלוני אמור להגיע לאותו מעמד, אותו רב היה באותו תקופה מעורב בנושא ציבורי אשר לדעתי של רבינו הכ"מ היה בזה עקירת הדת, ואי לכך לא רצה רבינו הכ"מ להפגש עם אותו רב, ולכן ניסה רבינו להתחמק, אך אותו תלמיד הציע שרב פלוני יגיע בשעה 7 ואילו רבינו הכ"מ יגיע בשעה 8, רבינו הגיע לאותו מעמד אך באמצע כשרבינו היה שם נודע כי רב פלוני בחוץ ועומד להכנס, הפחד שבו היה רבינו שרוי באותה שעה היה ממש נורא, מחד לא רצה להפגש עם אותו רב כי חשש שיהא בזה חיזוק לאותו רב אך מאידך לא רצה חלילה לפגוע בכבודו, ורבינו ישב אז ממש בחוסר אונים עד שקם באמצע ויצא לחוץ כאילו הוא צריך לביה"כ, כאשר רבינו שיער כי אותו רב כבר ודאי נכנס לאולם, יצא רבינו מביה"כ כדי ללכת לביתו אך למעשה נפגשו בחצר, רבינו אמר לו א גוטע נאכט והתנצל כי הוא ממהר ולא הרחיב בשיחה, בהמשך הייתי בביתו של רבינו הכ"מ והיה רבינו לא רגוע הוא שאל אותי שוב ושוב האם אותו רב נפגע ממנו, כמו כן אמר שלכה"פ לא נפגשו בתוך המזרח, וכי הוא מקוה שממה שנפגשו בחוץ לא יהא בזה חיזוק להנ"ל, אך כמה חודשים אחרי אותו מעשה עדיין הדבר הטריד את מנוחתו,

כך היתה כל הנהגה והנהגה שלו מדוד בפלס, זכורני בזמן בדיקת חמץ (רבינו הכ"מ התחיל בבדיקת חמץ מיד לאחר השקיעה והגיעו כמה תלמידים לעזור), רבינו הסתובב בכזה פחד לוודא שאכן בודקים היטב בכל פינה ופינה למעלה ולמטה, הפחד שהיה עליו היה ממש ניתן למשש באויר, זכורני כי בשנה אחד, אחד התלמידים מצא בשעת הבדיקה מטבע של שקל והביאו לרבינו הכ"מ, רבינו הכ"מ שהיה מאד מסודר מטבעו, כ"כ שמח ואמר כי על תלמיד זה ניתן לסמוך כי מטבע זה נאבד לפני 3 חודשים, ואם הוא מצא זאת כעת סימן שהוא בודק טוב, כמו"כ זכיתי כמה שנים לעזור לרבינו הכ"מ באיגוד הלולב, עד שהחליט איזה אתרוג ולולב הוא מהודר היה שרוי במין פחד אך לאחר שמצא הד' מינים המובחרים היה נמצא בכזה מין שמחה עצומה,

המשך יבוא בעזהשי"ת

יש כמה סיפורים שצריך לחשוב אם הם לכבודו או להיפך.
לפעמים בשעת חימום כותבים המקורבים דברים שנראים לאלו שאינם קרובים כמתמיהים ואפשר שיש להמנע מלפרסמם.
למשל, עיכוב חולים אחרים ורופא מעבודתו בבדיקה שיש עליה עומס בשביל נערווין שאין להם שום מקום בתורת ה'. איפה כתוב שצריך ליטול ידיים (ובטח על חשבון אחרים) אחרי נמנום של פחות מ3 דקות? איזה עבודת ה' יש בזה? וחוסר האמון ביהודי יר''ש שאומר לו משהו וממשיכים לפקפק? וסיכון בריאותו בשביל לעמוד ביוה''כ? איזה מצווה הוא קיים בזה?



כבודו גדל ב"חדר" אחר, ולכן אינו מכיר את בית בריסק, גם אצל הבריסק היו דברים מעין אלו, ולא בדובר ב"נערווין" כלשונו.
החרדה הגדולה מלעבור או לבטל סעיף בשו"ע - היא נוראה ב"חדר" של בריסק, והדבר כבר "מבוקר" מקדמת דנא אצל אלו שאינם מבינים את שיחם ושיגם של גדולי בריסק. 
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
אתה היית מלווה ליהודי יר"ש 10000$ רק בגלל שהוא יר"ש?, אלא מה ברוחניות שזה לא אכפת לנו אז פתאום אנחנו סומכים על אנשים, אצל הגרמ"ד רוחניות הייתה בלי ערך לגשמיות, והוא לא סמך על אנשים, וסתם זאת למודעי ששמעתי מהגר"ה זאקס שהח"ח היה רגיל על לשונו רובם שקרנים וכולם גזמנים, והוא לא היה סומך על אנשים אפילו על השעה, ויש בזה סיפורים ידועים בבריסק, והאריכות בזה למותר.
ב. איך יכול לבא אדם גשמי, ולהעיר למלאך ה' יהודי רוחני שבער בקדושתו משך 100 שנה, ולהגיד לו שאין למה שהוא עושה מקום בעבודת ה', האם שימשת את אביו כמותו, יש לך מסורת מהגר"ח, מהנצי"ב מהבית הלוי, מהגר"ח וולזין כמותו? לא מדובר כאן על יהודי שבא ממקום שעושים מה שרוצים, כל דבריו מחושבים ומדודים, כל מהותו היה בר סמכא, אז קצת דרך ארץ
חשבת על האפשרות שאולי אדם רוחני מרגיש טומאת שינה גם אחרי שניה ורוצה להסיר את זה? אתה לא מרגיש את זה, אבל הוא כן הרגיש את זה, יש לך ציור איך נראה אדם ש100 שנה חי עם שויתי ה' מול עיניו?
ובכלל שמעתי פעם הספד מהגר"ח מן על אביו הגר"מ מן ודבר על זה שלאנשים שלמים יש שו"ע משלהם, כי בגלל שהם שלמים סריטה קטנה פוגמת אותם, וההבדל בין אדם שלם לאדם עם סריטה הוא שמים וארץ, ולכן מצינו בגדולי ישראל שעשו עסק מדברים קלים כי אצלם זה דברים גדולים לא לאבד את השלמות
ובנוגע לסבלנות של הרופא אם היה רוצה לצלם לנכדים הרופא היה מסכים בשמחה להתעכב, אז בגלל שהרופא ליבו גס בענייני רוחניות לא צריך להתחשב בו וכו'.
בנוגע ליו"כ אם היית מכיר את פחד ה' שהיה לר' דוד היית מבין שהוא לא הצליח לשבת ביו"כ, עצם זה שיהודי עומד עם כאלו יסורים מעל דרך הטבע מראה לך שהוא לא הצליח לשבת, האמת גם אני לא מבין את זה לחלוטין, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שיהודי כמו ר' דוד שהיה חד בדרא בכ"כ הרבה דברים ידע מה שעשה, ולא ישר מסיק מזה מה שאתה הסקת מזה.
ובאופן כללי עצתי לך שתנסה לחשוב אולי גבהו מחשבותיו ממחשבותיך, כל מי שהסתובב אצל גדולים מדור העבר נוכח בזאת שהם חיו חיים אחרים לגמרי מהמון העם,
וממך בן ישיבה בקשה שטוחה אל תמנע מלהעלות כלום,
 

הערש כ''ץ

משתמש ותיק
ונחנו מה אמר:
אתה היית מלווה ליהודי יר"ש 10000$ רק בגלל שהוא יר"ש?, אצל הגרמ"ד רוחניות הייתה בלי ערך לגשמיות, והוא לא סמך על אנשים, ברוחניות שזה לא אכפת לנו אז סומכים על אנשים, וזאת למודעי ששמעתי מהגר"ה זאקס שהח"ח היה רגיל על לשונו רובם שקרנים וכולם גזמנים, והוא לא היה סומך על אנשים אפילו על השעה, ויש בזה סיפורים ידועים בבריסק, והאריכות בזה למותר.
ב. איך יכול לבא אדם גשמי, ולהעיר למלאך ה' יהודי רוחני שבער בקדושתו משך 100 שנה, ולהגיד לו שאין למה שהוא עושה מקום בעבודת ה', האם שימשת את אביו כמותו, יש לך מסורת מהגר"ח, מהנצי"ב מהבית הלוי, מהגר"ח וולזין כמותו? לא מדובר כאן על יהודי שבא ממקום שעושים מה שרוצים, כל דבריו מחושבים ומדודים, כל מהותו היה בר סמכא
אולי אדם רוחני מרגיש טומאת שינה גם אחרי שניה ורוצה להסיר את זה? אתה לא מרגיש את זה
ובכלל שמעתי פעם הספד מהגר"ח מן על אביו הגר"מ מן ודבר על זה שלאנשים שלמים יש שו"ע משלהם, כי בגלל שהם שלמים סריטה קטנה פוגמת אותם, וההבדל בין אדם שלם לאדם עם סריטה הוא שמים וארץ, ולכן מצינו בגדולי ישראל שעשו עסק מדברים קלים כי אצלם זה דברים גדולים לא לאבד את השלמות
ובנוגע לסבלנות של הרופא אם היה רוצה לצלם לנכדים הרופא היה מסכים בשמחה להתעכב, אז בגלל שהרופא ליבו גס בענייני רוחניות לא צריך להתחשב בו וכו'.
בנוגע ליו"כ אם היית מכיר את פחד ה' שהיה לר' דוד היית מבין שהוא לא הצליח לשבת ביו"כ, עצם זה שיהודי עומד עם כאלו יסורים מעל דרך הטבע מראה לך שהוא לא הצליח לשבת
ובאופן כללי עצתי לך שתנסה לחשוב אולי גבהו מחשבותיו ממחשבותיך, כל מי שהסתובב אצל גדולים מדור העבר נוכח בזאת שהם חיו חיים אחרים,
וממך בן ישיבה בקשה שטוחה אל תמנע מלהעלות כלום,
זכיתי להיות במחיצת חכמי דור העבר וגם במחיצת חכמים מחכמי דורנו. וראיתי אנשים עם הנהגות אחרות הפכיות להמתוארים פה.
גם לא העברתי בקורת, רק אמרתי שלא כל דבר צריך לכתוב כי יש כאלו שיבינו חסרון מזה ולא מעלה.
וגם, לרבות, שגם חכמים מדורות קודמים היו בני אדם עם מעלות ושלמויות ועם מדות מעולות ונאות אבל גם עם התמודדויות, ולא ראי זה כראי זה. 
וכי כל דבר שיעשו יהיה נכון ומכוון? לא קרה שחכם גדול נהג שלא כשורה? היעב''ץ היה גדול בחכמה ובמנין מהגרמ''ד ושגה בדבריו על רבינו יהונתן אייבשיץ. אילו היית שם היית אומר שהיעב"ץ שימש אצל אביו והוא בעינו הבדולח רואה יותר טוב ממך?
איך הרמב''ן, קדוש ה', כותב על שרה אמנו!!!! חוא חטאה אמנו?
אם הרמב''ן יכול להתבטא כך על שרה אמנו אנחנו יכולים לתהות גם על הגרמ''ד.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
הערש כ''ץ אמר:
ונחנו מה אמר:
אתה היית מלווה ליהודי יר"ש 10000$ רק בגלל שהוא יר"ש?, אצל הגרמ"ד רוחניות הייתה בלי ערך לגשמיות, והוא לא סמך על אנשים, ברוחניות שזה לא אכפת לנו אז סומכים על אנשים, וזאת למודעי ששמעתי מהגר"ה זאקס שהח"ח היה רגיל על לשונו רובם שקרנים וכולם גזמנים, והוא לא היה סומך על אנשים אפילו על השעה, ויש בזה סיפורים ידועים בבריסק, והאריכות בזה למותר.
ב. איך יכול לבא אדם גשמי, ולהעיר למלאך ה' יהודי רוחני שבער בקדושתו משך 100 שנה, ולהגיד לו שאין למה שהוא עושה מקום בעבודת ה', האם שימשת את אביו כמותו, יש לך מסורת מהגר"ח, מהנצי"ב מהבית הלוי, מהגר"ח וולזין כמותו? לא מדובר כאן על יהודי שבא ממקום שעושים מה שרוצים, כל דבריו מחושבים ומדודים, כל מהותו היה בר סמכא
אולי אדם רוחני מרגיש טומאת שינה גם אחרי שניה ורוצה להסיר את זה? אתה לא מרגיש את זה
ובכלל שמעתי פעם הספד מהגר"ח מן על אביו הגר"מ מן ודבר על זה שלאנשים שלמים יש שו"ע משלהם, כי בגלל שהם שלמים סריטה קטנה פוגמת אותם, וההבדל בין אדם שלם לאדם עם סריטה הוא שמים וארץ, ולכן מצינו בגדולי ישראל שעשו עסק מדברים קלים כי אצלם זה דברים גדולים לא לאבד את השלמות
ובנוגע לסבלנות של הרופא אם היה רוצה לצלם לנכדים הרופא היה מסכים בשמחה להתעכב, אז בגלל שהרופא ליבו גס בענייני רוחניות לא צריך להתחשב בו וכו'.
בנוגע ליו"כ אם היית מכיר את פחד ה' שהיה לר' דוד היית מבין שהוא לא הצליח לשבת ביו"כ, עצם זה שיהודי עומד עם כאלו יסורים מעל דרך הטבע מראה לך שהוא לא הצליח לשבת
ובאופן כללי עצתי לך שתנסה לחשוב אולי גבהו מחשבותיו ממחשבותיך, כל מי שהסתובב אצל גדולים מדור העבר נוכח בזאת שהם חיו חיים אחרים,
וממך בן ישיבה בקשה שטוחה אל תמנע מלהעלות כלום,
זכיתי להיות במחיצת חכמי דור העבר וגם במחיצת חכמים מחכמי דורנו. וראיתי אנשים עם הנהגות אחרות הפכיות להמתוארים פה.
גם לא העברתי בקורת, רק אמרתי שלא כל דבר צריך לכתוב כי יש כאלו שיבינו חסרון מזה ולא מעלה.
וגם, לרבות, שגם חכמים מדורות קודמים היו בני אדם עם מעלות ושלמויות ועם מדות מעולות ונאות אבל גם עם התמודדויות, ולא ראי זה כראי זה. 
וכי כל דבר שיעשו יהיה נכון ומכוון? לא קרה שחכם גדול נהג שלא כשורה? היעב''ץ היה גדול בחכמה ובמנין מהגרמ''ד ושגה בדבריו על רבינו יהונתן אייבשיץ. אילו היית שם היית אומר שהיעב"ץ שימש אצל אביו והוא בעינו הבדולח רואה יותר טוב ממך?
איך הרמב''ן, קדוש ה', כותב על שרה אמנו!!!! חוא חטאה אמנו?
אם הרמב''ן יכול להתבטא כך על שרה אמנו אנחנו יכולים לתהות גם על הגרמ''ד.
אתה פשוט לא מבין על מי אתה מדבר.
 
 

הערש כ''ץ

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
הערש כ''ץ אמר:
ונחנו מה אמר:
אתה היית מלווה ליהודי יר"ש 10000$ רק בגלל שהוא יר"ש?, אצל הגרמ"ד רוחניות הייתה בלי ערך לגשמיות, והוא לא סמך על אנשים, ברוחניות שזה לא אכפת לנו אז סומכים על אנשים, וזאת למודעי ששמעתי מהגר"ה זאקס שהח"ח היה רגיל על לשונו רובם שקרנים וכולם גזמנים, והוא לא היה סומך על אנשים אפילו על השעה, ויש בזה סיפורים ידועים בבריסק, והאריכות בזה למותר.
ב. איך יכול לבא אדם גשמי, ולהעיר למלאך ה' יהודי רוחני שבער בקדושתו משך 100 שנה, ולהגיד לו שאין למה שהוא עושה מקום בעבודת ה', האם שימשת את אביו כמותו, יש לך מסורת מהגר"ח, מהנצי"ב מהבית הלוי, מהגר"ח וולזין כמותו? לא מדובר כאן על יהודי שבא ממקום שעושים מה שרוצים, כל דבריו מחושבים ומדודים, כל מהותו היה בר סמכא
אולי אדם רוחני מרגיש טומאת שינה גם אחרי שניה ורוצה להסיר את זה? אתה לא מרגיש את זה
ובכלל שמעתי פעם הספד מהגר"ח מן על אביו הגר"מ מן ודבר על זה שלאנשים שלמים יש שו"ע משלהם, כי בגלל שהם שלמים סריטה קטנה פוגמת אותם, וההבדל בין אדם שלם לאדם עם סריטה הוא שמים וארץ, ולכן מצינו בגדולי ישראל שעשו עסק מדברים קלים כי אצלם זה דברים גדולים לא לאבד את השלמות
ובנוגע לסבלנות של הרופא אם היה רוצה לצלם לנכדים הרופא היה מסכים בשמחה להתעכב, אז בגלל שהרופא ליבו גס בענייני רוחניות לא צריך להתחשב בו וכו'.
בנוגע ליו"כ אם היית מכיר את פחד ה' שהיה לר' דוד היית מבין שהוא לא הצליח לשבת ביו"כ, עצם זה שיהודי עומד עם כאלו יסורים מעל דרך הטבע מראה לך שהוא לא הצליח לשבת
ובאופן כללי עצתי לך שתנסה לחשוב אולי גבהו מחשבותיו ממחשבותיך, כל מי שהסתובב אצל גדולים מדור העבר נוכח בזאת שהם חיו חיים אחרים,
וממך בן ישיבה בקשה שטוחה אל תמנע מלהעלות כלום,
זכיתי להיות במחיצת חכמי דור העבר וגם במחיצת חכמים מחכמי דורנו. וראיתי אנשים עם הנהגות אחרות הפכיות להמתוארים פה.
גם לא העברתי בקורת, רק אמרתי שלא כל דבר צריך לכתוב כי יש כאלו שיבינו חסרון מזה ולא מעלה.
וגם, לרבות, שגם חכמים מדורות קודמים היו בני אדם עם מעלות ושלמויות ועם מדות מעולות ונאות אבל גם עם התמודדויות, ולא ראי זה כראי זה. 
וכי כל דבר שיעשו יהיה נכון ומכוון? לא קרה שחכם גדול נהג שלא כשורה? היעב''ץ היה גדול בחכמה ובמנין מהגרמ''ד ושגה בדבריו על רבינו יהונתן אייבשיץ. אילו היית שם היית אומר שהיעב"ץ שימש אצל אביו והוא בעינו הבדולח רואה יותר טוב ממך?
איך הרמב''ן, קדוש ה', כותב על שרה אמנו!!!! חוא חטאה אמנו?
אם הרמב''ן יכול להתבטא כך על שרה אמנו אנחנו יכולים לתהות גם על הגרמ''ד.
אתה פשוט לא מבין על מי אתה מדבר.
זו תשובה עניינית ומשכנעת.
שרה אמנו היתה יותר צדקנית מהגרמ''ד?
המרחק ממנה לאדוננו הרמב''ן היה יותר גדול מהמרחק שבין הגרמ''ד לביננו?
היעב''ץ היה פחות ת''ח וירא שמים מהגרי''ז? 
לא הבנתי איך המשפט שכתבת מתמודד עניינית עם מה שטענתי. 
 
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
כמו בדורינו אנו בכל דור ודור יש מדרגות, יש חכמים קטנים, יש חכמים גדולים, יש גדולי ישראל, ויש אנשים שלמים שהם יחידים ממש, ונושא זה עדין מאוד ולא ניתן לדון בו בפרהסיה.
מזה שהכרת חכמים שלא היו שלמים, אתה לא יכול להסיק שאפשר להגיד על כל אחד שלא היה שלם, ולהוציא מסקנה כזו מהרמב"ן והיעב"ץ זה פשוט לא נכון.
אתה תפסת את הגרמ"ד במגרש שלו, מהותה של בריסק, ואחד המאפיינים הבולטים שלה, הוא הדעת וההבדלה, מה להקפיד ומה לא להקפיד, ור' דוד הוא אדם שכל מהותו זו מסורת אבותיו שהם העמודים שכל בית ישראל נשען עליהם, וכל דבריהם ומעשיהם נשקלים בפלס, יש באמת אנשים שליבם חם בקרבם להי"ת ולא כ"כ מחשבים הפסד מצוה כנגד שכרה, והלב והרגש מוביל אותם בבחינת ובלבד שיכוון ליבו למקום, היהודי הכי הופכי שאני יכול להעלות על הדעת לזה זה רד"ס.
כשאתה כותב אין לזה מקום בעבודת ה', זה מצחיק, כי היהודי הזה ישב על האבניים של גדולי הדורות האחרונים.
 

דרומאי

משתמש ותיק
הערש כ''ץ אמר:
דרומאי אמר:
הערש כ''ץ אמר:
זכיתי להיות במחיצת חכמי דור העבר וגם במחיצת חכמים מחכמי דורנו. וראיתי אנשים עם הנהגות אחרות הפכיות להמתוארים פה.
גם לא העברתי בקורת, רק אמרתי שלא כל דבר צריך לכתוב כי יש כאלו שיבינו חסרון מזה ולא מעלה.
וגם, לרבות, שגם חכמים מדורות קודמים היו בני אדם עם מעלות ושלמויות ועם מדות מעולות ונאות אבל גם עם התמודדויות, ולא ראי זה כראי זה. 
וכי כל דבר שיעשו יהיה נכון ומכוון? לא קרה שחכם גדול נהג שלא כשורה? היעב''ץ היה גדול בחכמה ובמנין מהגרמ''ד ושגה בדבריו על רבינו יהונתן אייבשיץ. אילו היית שם היית אומר שהיעב"ץ שימש אצל אביו והוא בעינו הבדולח רואה יותר טוב ממך?
איך הרמב''ן, קדוש ה', כותב על שרה אמנו!!!! חוא חטאה אמנו?
אם הרמב''ן יכול להתבטא כך על שרה אמנו אנחנו יכולים לתהות גם על הגרמ''ד.
אתה פשוט לא מבין על מי אתה מדבר.
זו תשובה עניינית ומשכנעת.
שרה אמנו היתה יותר צדקנית מהגרמ''ד?
המרחק ממנה לאדוננו הרמב''ן היה יותר גדול מהמרחק שבין הגרמ''ד לביננו?
היעב''ץ היה פחות ת''ח וירא שמים מהגרי''ז? 
לא הבנתי איך המשפט שכתבת מתמודד עניינית עם מה שטענתי. 
אוי אוי אוי.
אין לי שום בעיה שתגיד ביקורת על ר' דוד סולובייצ'יק, במה שלפי עיניך הבדולחות אינו ראוי בהתנהגותו. אבל בשביל זה עליך להכיר את האיש, את שיחו, את היראת שמים האמיתית שלו והפחד מכל נדנוד של איסור או ביטול מצוה או דינא דגמרא.
הביקורת שכתבת עליו נובעת אך ורק מכך שאתה פשוט לא מסוגל להבין בדעתך מי הוא היה, ולכן היא ביקורת שטוחה ורדודה.


ואין כל קשר למה שכתב הרמב"ן על שרה אמנו ע"ה, שודאי הרמב"ן לא כתב חלילה 'בקורת' על שרה, ורק פירש הכתובים לפי דרכו שבאו לרמז על חטא שחטאה, אך האם אתה מעלה בדעתך שהרמב"ן ישב עם תלמידים ואמר ביקורת על שרה אמנו?! לכן ההשואה אינה במקומה כלל.
 
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
הערש כ''ץ אמר:
שרה אמנו היתה יותר צדקנית מהגרמ''ד?
המרחק ממנה לאדוננו הרמב''ן היה יותר גדול מהמרחק שבין הגרמ''ד לביננו?
שמעתי פעם מהגר"ש פינקוס, שהמרחק בין הח"ח לביננו גדול מהמרחק בין הח"ח לר"ע, כי ההבדל בין הח"ח לר"ע הוא הבדלי מדרגות, וההבדל בין הח"ח לבינו שהח"ח מלאך ואני בהמה, כמובן שנקח את הרעיון שבדברים, ואף אני אומר לך ר' דוד היה אדם רוחני, אתה אדם גשמי
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הערש כ''ץ אמר:
דרומאי אמר:
שרה אמנו היתה יותר צדקנית מהגרמ''ד?
המרחק ממנה לאדוננו הרמב''ן היה יותר גדול מהמרחק שבין הגרמ''ד לביננו?
היעב''ץ היה פחות ת''ח וירא שמים מהגרי''ז? 
לא הבנתי איך המשפט שכתבת מתמודד עניינית עם מה שטענתי. 



שמעתי ממו"ר הגרמ"ד זצ"ל בשם הגר"ח זצ"ל, שאמר שכמו שמובן לכל אחד שאין לנו שום מושג כלל במדריגת הגדלות של הנביאים, (לצערנו הרב גם היו כאלה כאן בפורום שגם להנחה זו לא הסכימו ר"ל מהאי דעתא), כך הוא לגבי הראשונים, שלא רק קשה לנו להבין את מדריגת גדלותם, אלא שאין לנו שום מושג בהם כלל וכלל.

ולכן אי אפשר להוכיח כלום בענייני גדלות מהרמב"ן כלל.
 
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
הערש כ''ץ אמר:
דרומאי אמר:
אתה פשוט לא מבין על מי אתה מדבר.
זו תשובה עניינית ומשכנעת.
שרה אמנו היתה יותר צדקנית מהגרמ''ד?
המרחק ממנה לאדוננו הרמב''ן היה יותר גדול מהמרחק שבין הגרמ''ד לביננו?
היעב''ץ היה פחות ת''ח וירא שמים מהגרי''ז? 
לא הבנתי איך המשפט שכתבת מתמודד עניינית עם מה שטענתי. 
ואין כל קשר למה שכתב הרמב"ן על שרה אמנו ע"ה, שודאי הרמב"ן לא כתב חלילה 'בקורת' על שרה, ורק פירש הכתובים לפי דרכו שבאו לרמז על חטא שחטאה, אך האם אתה מעלה בדעתך שהרמב"ן ישב עם תלמידים ואמר ביקורת על שרה אמנו?! לכן ההשואה אינה במקומה כלל.
 

וגם זה רק בגלל שהרמב"ן היה בעצמו תורה יכל לעשות כן
 

דרומאי

משתמש ותיק
ונחנו מה אמר:
דרומאי אמר:
הערש כ''ץ אמר:
זו תשובה עניינית ומשכנעת.
שרה אמנו היתה יותר צדקנית מהגרמ''ד?
המרחק ממנה לאדוננו הרמב''ן היה יותר גדול מהמרחק שבין הגרמ''ד לביננו?
היעב''ץ היה פחות ת''ח וירא שמים מהגרי''ז? 
לא הבנתי איך המשפט שכתבת מתמודד עניינית עם מה שטענתי. 
ואין כל קשר למה שכתב הרמב"ן על שרה אמנו ע"ה, שודאי הרמב"ן לא כתב חלילה 'בקורת' על שרה, ורק פירש הכתובים לפי דרכו שבאו לרמז על חטא שחטאה, אך האם אתה מעלה בדעתך שהרמב"ן ישב עם תלמידים ואמר ביקורת על שרה אמנו?! לכן ההשואה אינה במקומה כלל.

וגם זה רק בגלל שהרמב"ן היה בעצמו תורה יכל לעשות כן
לא יודע למה כוונתך שהרמב"ן היה בעצמו תורה.
ועוד מש"כ שיכל לעשות כן- אטו עשה משהו, הלא הוא רק פירש הכתובים.
 
 
חלק עליון תַחתִית