קריאת המגילה בירושלים הכבושה

בת עין

משתמש ותיק
לפני כמה שנים שמעתי, כי בשעתו היה ויכוח אודות קריאת המגילה בירושלים, בשנים שלפני מלחמת ששת הימים.

הנידון היה מכיוון שבעיר העתיקה לא התגוררו אז יהודים, ויש מן הראשונים הסוברים שמוקפות שאין בהן עשרה בטלנים קוראים בי"ד.

שמעתי אז כי היתה אז הוראה של הבית דין בירושלים לקרוא כרגיל בט"ו, ומאידך הרבי מסאטמאר סבר שיש לקרוא בי"ד.

אודה למי שיוכל להוסיף פרטים בנידון.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
היה זה בשנת תשכ"ז. רבנו בעל 'ויואל משה' הכריע להלכה, כי ירושלים החדשה, הואיל ואינה אלא סמוכה לירושלים המוקפת חומה, והואיל והאחרונה כבושה בידי זרים ואין קוראים בה את המגילה – דין הראשונה כדין ערי הפרזות.
הדבר יצא מפי המלך, וקהלת סטמר שבירושלים (ובראשה הגה"צ רבי משה אריה פריינד נ"ע) נבוכה. אין ספק כי דעתו של רבם מחייבת את בני הקהלה להלכה ולמעשה, אף על פי שנוגדת היא את דעת בית־הדין של העדה החרדית (רבי פינחס עפשטיין, רבי ישראל יצחק רייזמן ורבי דוד יונגרייז, נשמתם עדן), אך אילו פנים יש ליום פורים הנחוג בתוך אוירה של חולין? 
הכניס רוח שטות במלך ירדן, והצטרף להכרזת המלחמה של מצרים ושל סוריה על ישראל, כך שלא חלפו שלשה חדשים מיום הפורים ורחובות ירושלים שבין החומות מלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה, וקהלת סטמר צהלה ושמחה.
 

חריף ובקי

משתמש רגיל
הנידון המרכזי נבע הדיון בכרך שחרב ונעשה של עכו"ם מה דינו,
למעשה המ"ב והחזו"א פסקו שקוראים בו בט"ו ולד' הגאון בביאורו בר"ס תרפח יוצא דבו עצמו יש ספק אי יקראו בי"ד או בט"ו, אך הסמוכים לו וודאי יקראו בט"ו.
מאידך פשטות ד' הירוש' מורים שבאמת לא יקראו בו בט"ו וע"כ יש שדנו להחמיר בזה.
ומפורסם שהגרי"ז רצה להחמיר לקרוא בי"ד, אך חשש מאידך שאם יקרא בי"ד יצא יד"ח כפי"ד הירשו' דבן כרך שקרא בי"ד יוצא יד"ח וע"כ קרא שלא בציבור. 

 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
היה זה בשנת תשכ"ז. רבנו בעל 'ויואל משה' חידש, דלא אמרו 'הכפרים הסמוכים לעיר המוקפת חומה קורין בט"ו' אלא בזמן שבעיר עצמה קוראים את המגילה בט"ו, אבל אם אין קוראים בה – הכפרים הסמוכים לה קוראים בי"ד.
והואיל וירושלים החדשה אינה אלא סמוכה לירושלים המוקפת חומה, והואיל והאחרונה כבושה בידי זרים ואין קוראים בה את המגילה כלל – דין הראשונה כדין ערי הפרזות.
הדבר יצא מפי המלך, וחסידי סטמר שבירושלים (ובראשם הגה"צ רבי משה אריה פריינד נ"ע) נבוכו. אין ספק כי דעתו של רבם מחייבת אותם להלכה ולמעשה, אף על פי שנוגדת היא את דעת בית־הדין של העדה החרדית (רבי פינחס עפשטיין, רבי ישראל יצחק רייזמן ורבי דוד הלוי יונגרייז, עליהם השלום), אך אילו פנים יהיו ליום פורים הנחוג ביום חול?
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הכניס רוח שטות במלך ירדן, והצטרף להכרזת המלחמה של מצרים ושל סוריה על ישראל, כך שלא חלפו שלשה חדשים מיום הפורים ורחובות ירושלים שבין החומות מלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה, וקהלת סטמר צהלה ושמחה.
צהלה ושמחה?
דוקא נראה שמאז נהיה להם דין חדש לבכות שהציונים השתלטו על מקום המקדש, והם ודאי היו מעדיפים שערלים ישלטו שם. 
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
רק כהערת־אגב לסיפור הנחמד דלעיל:
אמנם העיר העתיקה נכבשה בכ"ח אייר תשכ"ז, אך לקח זמן רב עד שאחב"י התיישבו בתוכה ישיבה של קבע.
נס 'הצלתם' של חסידי סאטמאר בא בזכותם של כמה מבעלי מסירות־הנפש, שתקעו שם את יתדם עוד בימים בהם הכל הי' חרב ושומם מאדם.
 

בת עין

משתמש ותיק
פותח הנושא
אכתי יש לעיין, מהו שטחה של ירושלים המוקפת חומה מימות יהושע בן נון.

לכאורה הוא רק השטח שמדרום להר הבית, וכמפורש במשנה שרוב העיר מן הדרום.

ואילו העיר העתיקה דהאידנא היא 'העיר העליונה' מימי בית שני, שלכאורה אינה מן העיר הקדומה (ורק האיזור הסמוך לכותל המערבי הוא בתוך החומות).

ולכאורה הר ציון וקבר דוד המלך הוא בשטח ירושלים הקדומה (וכמפורש שקברי מלכי בית דוד היו בתוך ירושלים).

הר ציון למיטב ידיעתי לא היה כבוש באותם ימים.
 

ובכן

משתמש ותיק
בת עין אמר:
הר ציון למיטב ידיעתי לא היה כבוש באותם ימים.
לא היה כבוש בידי הירדנים, כוונתך. 
ובזה תקשה לדעת בעל דברי יואל, שהרי היתה לו גישה ליהודים.

ברם, הר ציון שהיה בשליטה ישראלית קודם ששת הימים, אינו הר ציון המקראי בכלל, ושם זה ניתן לו רק בימי הביניים.
גם קבר דוד המצוי בו...

הר ציון המקראי היה ממש ליד הר הבית מדרום, ליד שערי חולדה. ומול הסילוואן - הוא השילוח.
שטח זה, היה והיה בידי הירדנים עד ששת הימים, וליהודים לא היתה גישה לשם כלל.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
ובכן אמר:
ברם, הר ציון שהיה בשליטה ישראלית קודם ששת הימים, אינו הר ציון המקראי בכלל, ושם זה ניתן לו רק בימי הביניים.
גם קבר דוד המצוי בו...

הר ציון המקראי היה ממש ליד הר הבית מדרום, ליד שערי חולדה. ומול הסילוואן - הוא השילוח.
שטח זה, היה והיה בידי הירדנים עד ששת הימים, וליהודים לא היתה גישה לשם כלל.
כך ידועה דעת הארכיאולוגים
אך מנין לך שכך הוא?
נמק באר הוכח!
(לחוקרים אין בעייה לחלוק על דבר המקובל בעם ישראל מכח שום דבר, אך אנו צריכים הוכחה משכנעת לעניין)
 

ובכן

משתמש ותיק
איכא מאן דאמר אמר:
כך ידועה דעת הארכיולוגים
אך מנין לך שכך הוא?
נמק באר הוכח!
(לחוקרים אין בעייה לחלוק על דבר המקובל בעם ישראל מכח שום דבר, אך אנו צריכים הוכחה משכנעת לעניין)
לא הכל ענין של 'ארכיאולוגיה', כי יש גם מושג הנקרא 'היסטוריה'. ואם ההיסטוריה יודעת לספר לנו שרק מימי הביניים החלו לקרוא למקום זה 'הר ציון', ע"י המשובשים בתלוי, הרי שמלכתחילה לא היה היסוד איתן.
בהזדמנות, אנסה לקבץ גם את ההוכחות.
 

איש הישראלי

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
משה נפתלי אמר:
היה זה בשנת תשכ"ז. רבנו בעל 'ויואל משה' חידש, דלא אמרו 'הכפרים הסמוכים לעיר המוקפת חומה קורין בט"ו' אלא בזמן שבעיר עצמה קוראים את המגילה בט"ו, אבל אם אין קוראים בה – הכפרים הסמוכים לה קוראים בי"ד.
והואיל וירושלים החדשה אינה אלא סמוכה לירושלים המוקפת חומה, והואיל והאחרונה כבושה בידי זרים ואין קוראים בה את המגילה כלל – דין הראשונה כדין ערי הפרזות.
הדבר יצא מפי המלך, וחסידי סטמר שבירושלים (ובראשם הגה"צ רבי משה אריה פריינד נ"ע) נבוכו. אין ספק כי דעתו של רבם מחייבת אותם להלכה ולמעשה, אף על פי שנוגדת היא את דעת בית־הדין של העדה החרדית (רבי פינחס עפשטיין, רבי ישראל יצחק רייזמן ורבי דוד הלוי יונגרייז, עליהם השלום), אך אילו פנים יהיו ליום פורים הנחוג ביום חול?
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הכניס רוח שטות במלך ירדן, והצטרף להכרזת המלחמה של מצרים ושל סוריה על ישראל, כך שלא חלפו שלשה חדשים מיום הפורים ורחובות ירושלים שבין החומות מלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה, וקהלת סטמר צהלה ושמחה.
צהלה ושמחה?
דוקא נראה שמאז נהיה להם דין חדש לבכות שהציונים השתלטו על מקום המקדש, והם ודאי היו מעדיפים שערלים ישלטו שם. 
מדוע רק להם?
ודאי שעדיף שהערלים ישלטו שם עד כי יבוא שילה
כך אמר מרן הגרי"ז זיע"א
 
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
ובכן אמר:
לא הכל ענין של 'ארכיאולוגיה', כי יש גם מושג הנקרא 'היסטוריה'. ואם ההיסטוריה יודעת לספר לנו שרק מימי הביניים החלו לקרוא למקום זה 'הר ציון', ע"י המשובשים בתלוי, הרי שמלכתחילה לא היה היסוד איתן.
בהזדמנות, אנסה לקבץ גם את ההוכחות.
ולפני זה לא קראו?
ולמה כן קראו?
אם תביא הוכחות אז אדרבה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ובכן אמר:
בת עין אמר:
הר ציון למיטב ידיעתי לא היה כבוש באותם ימים.
לא היה כבוש בידי הירדנים, כוונתך. 
ובזה תקשה לדעת בעל דברי יואל, שהרי היתה לו גישה ליהודים.

ברם, הר ציון שהיה בשליטה ישראלית קודם ששת הימים, אינו הר ציון המקראי בכלל, ושם זה ניתן לו רק בימי הביניים.
גם קבר דוד המצוי בו...

הר ציון המקראי היה ממש ליד הר הבית מדרום, ליד שערי חולדה. ומול הסילוואן - הוא השילוח.
שטח זה, היה והיה בידי הירדנים עד ששת הימים, וליהודים לא היתה גישה לשם כלל.
הר ציון הוא חלק מיבוס. לא קשור שאין שם קבר דוד המלך.
אמנם לגבי קריאת המגילה בברכה חייבים ציון מדויק ולא מספיקה אפילו סברא חזקה. וזה אין לנו.
 

ובכן

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
הר ציון הוא חלק מיבוס. לא קשור שאין שם קבר דוד המלך.
אמנם לגבי קריאת המגילה בברכה חייבים ציון מדויק ולא מספיקה אפילו סברא חזקה. וזה אין לנו.
לא עמדתי על כוונתו, ואשמח שיואיל לפרש.
הרב @בת עין עמד על סברת הה"ק מסאטמער (קודם אייר התשכ"ז) שאין לקרוא בט"ו, הואיל והעיר המוקפת אין בהם יהודים.
טען הרב, שהעיר העתיקה אינה בכלל ירושלים הקדומה שמימי יהושע, אלא רק הר הבית והר ציון של דוד המלך. והר ציון הרי היה בשליטה יהודית.
עניתי, שהר ציון שהיה בשליטה יהודית - גם הוא אינו בכלל ירושלים הקדומה, שהרי הר ציון האמיתי - הוא הנקרא היום עיר דוד, דרומית להר הבית ליד עמק השילוח.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
ועניתי, שיבוס היא ירושלים המוקפת חומה. ומנויה בערי חומה ביהושע (יח כח), ולכן קוראים בה מגילה בט"ו, וכן המסורת.
הר ציון הוא חלק ממנה, כמו כל העיר העליונה, כי הפסוק אומר שגיא בן הינום (הידוע כך בשמו גם היום) הוא למרגלות העיר (רק העליונה, כי התחתונה-עיר דוד, 'מתחבאת' וגיא בן הינום לא תוחם אותה). והכי כתיב (יהו' טו ח): 'ועלה הגבול גי בן־הנם אל־כתף (=אל עבר) היבוסי מנגב היא ירושלם'. והר ציון בראש ההר היא דרומה של היבוסי/ירושלים.
והיתה בשליטת יהודים גם לפני תשכ"ז.
 

ובכן

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
ועניתי, שיבוס היא ירושלים המוקפת חומה. ומנויה בערי חומה ביהושע (יח כח), ולכן קוראים בה מגילה בט"ו, וכן המסורת.
הר ציון הוא חלק ממנה, כמו כל העיר העליונה, כי הפסוק אומר שגיא בם הינום (הידוע כך בשמו גם היום) הוא למרגלות העיר (רק העליונה, כי התחתונה-עיר דוד, 'מתחבאת' וגיא בן הינום לא תוחם אותה). והכי כתיב (יהו' טו ח): 'ועלה הגבול גי בן־הנם אל־כתף (=אל עבר) היבוסי מנגב היא ירושלם'. והר ציון בראש ההר היא דרומה של היבוסי/ירושלים.
והיתה בשליטת יהודים גם לפני תשכ"ז.
מדוע רק בשלהי בית ראשון הקיפו את הגבעה המערבית בחומה?
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מי אמר? הרי היתה מוקפת חומה מימות יהושע. והכתוב מעיד עלינו שיבוס היא ירושלים העליונה בדוקא (אף שלא תואר בפסוק גבולותיה המדויקים, כנ"ל).
זה שלא נמצאו שרידים של חומה מימי היבוסי אינו ראיה. ושמא על מקומה של החומה הישנה נבנתה החומה בבית ראשון (נניח).

אולי כוונתך למה שנקרא חומת חזקיהו. יתכן שהרובע הנוצרי הינו מחוץ ליבוס. ואולי זה יתאים עם גירסת התוספתא בשבועות ששני בצעים היו בירושלים (ולא בהר המשחה - גיר' הגמ' לפנינו) שלא היו מקודשות מדאורייתא.
 

מירער

משתמש ותיק
דברי הגרצ"פ פרנק בשו"ת הר צבי:

בדבר הערתו על זמן קריאת המגילה בירושלם כהיום שירושלם העתיקה המוקפת חומה היא כולה בידי גוים ושום יהודי לא נמצא בה.
כת"ר העיר דלשיטת הרמב"ן דעשרה בטלנין מעכבים על הכרך שלא יקראו בט"ו, א"כ כיצד יקראו הסמוכים בט"ו בשעה שאפילו בירושלם עצמה אם יזדמן שם יהודי לא יקרא בט"ו כיון שאין שם עשרה בטלנין, ובמשנה ברורה (סימן תרפ"ח ס"ק ב) כתב דיש לחוש לשיטת הרמב"ן בכרך שאין בו עשרה בטלנים ולקרות בי"ד. ועוד העיר שבביאור הלכה שם הביא בשם ספר דבר משה שכפר הסמוך לכרך שהיו קורין בט"ו ונהיה הכרך שמם יקראו בי"ד. הנה מבלי להכנס בנוגע להר ציון הכבוש תחת ידינו, אם ציון היתה מוקפת מימי יהושע, הנני להשיב על הערותיו, ואפתח במה דסליק מר.
מה שהעיר מדברי הביאור הלכה, הנה האריך בזה בספר ברכי יוסף והביא כן בשם המשאת משה שמתרץ בזה קושית גאון אחד על הא דאיתא במגילה (דף ה ע"ב) חזקיה קרי בטבריה בארביסר וחמיסר מספ"ל אי מוקפת וכו', והקשה דהא איתא בריש מגילה כרך וכל הסמוך לו נידון ככרך, ועד כמה, כמחמתן לטבריא מיל, ואיתא שם בירושלמי דחמתן היא מוקפת מימות יהושע בן נון, וא"כ מאי מספקא ליה לחזקיה בטבריא הא אף את"ל דטבריא עצמה אינה מוק"ח, מ"מ תיפוק ליה דהיא סמוכה לחמתן שהיא מוקפת חומה מיב"נ ונידון טבריא ג"כ ככרך לקרות בט"ו וע"ז מתרץ שבימי חזקיה חרב חמת וכרך שחרב גם הסמוכים לו קורים בי"ד. והברכ"י שם תמה עליו שלא זכר כלל דברי הירושלמי פ"ק דמגילה דאיתא שם חרב הכרך ונעשה של עכו"ם איתא חמי בו אין קורין ובחוצה לה קורין, ומפרש שם כוונת הירושלמי דמספקא ליה אם נחרב הכרך היכי לידייני כפרים הסמוכים, ופשיט ליה דכיון דהכרך הוא של עכו"ם אין לדון הכפרים הסמוכים בתורת כרך. אולם הברכ"י עצמו כתב שם שכ"ז רק לפי גירסת הירושלמי שלפנינו, אבל בר"ן ריש מגילה הביא דברי הירושלמי בנוסחא אחרת שכתב שם וז"ל והרמב"ן הביא ראיה דמוקף דחוץ לארץ קרי בט"ו דגרסינן בירושלמי כרך שחרב ונעשה של עכו"ם אית חמי בו אין קורין בחו"ל קורין. פירוש, בירושלמי שאלו מילתא דריב"ל דלקמן דכרך שחרב מעשרה בטלנים ולבסוף ישב ונעשה של עכו"ם - מהו. והשיבו דק"ו הוא, שהרי מוקף בחו"ל קרי בט"ו אף שהרבה מוקפים בחוצה לארץ שלא היה בהן ישראל וכ"ש עשרה בטלנין. ואם הירושלמי מתפרש כך יש ללמוד דמוקפין בחו"ל קורים, עכ"ל הר"ן. ומסיים ע"ז הברכ"י ולפי גירסא זו ופירוש הרמב"ן הירושלמי ענין אחר, ולא עוד אלא דלפי"ז כרך של עכו"ם שאין בו ישראל כלל ישראל הנכנס לכרך זה בפורים קורא כט"ו, ולפי"ז מכריע קצת הצד אחד בנ"ד דכיון דאף שהכרך חרב אי איתרמי איש יהודי בו קורא בט"ו דין הוא שהכפר הסמוך יקראו בט"ו הואיל דבכרך ישראל שנטפל לו ועובר אורח והוא באחד קורא בט"ו, עכ"ל הברכ"י.
ולכאורה יש לתמוה על הביאור הלכה שמזכה שטרא לבי תרי והביא כאן שני דינין סותרים, שמתחילה הביא בשם הדבר משה שכפר הסמוך לכרך ונהיה הכרך שמם יקראו בי"ד, ואח"כ הביא בשם הברכ"י שכרך של עכו"ם שאין בו ישראל כלל הנכנס לכרך זה בפורים קורא בט"ו, הרי הברכ"י לא כתב כן רק לפי נוסחת הר"ן בירושלמי, ולפי נוסחא זו כתב הברכ"י שדין הוא שגם בכפר הסמוך יקראו בט"ו וכו', ואולי כוונת הביאור הלכה שנהיה הכרך שמם, היינו לא רק שיצא מרשות ישראל אלא שנחרב לגמרי ונהפך לשדה בור ולא ניכר כלל שהיה שם יישוב, ובכה"ג אפשר דלכו"ע הסמוכין לו קוראים בי"ד דלא שייך בכה"ג גרירה בתר כרך, וכמו שנבאר לקמן.
ובעיקר דברי הברכ"י שכתב דלנוסחת הר"ן בירושלמי כרך של עכו"ם שאין בו ישראל הנכנס לכרך זה בפורים קורא בט"ו - יש לתמוה, שהרי הר"ן מדגיש שהבעיא בירושלמי היא בכרך שחרב מעשרה בטלנים ולבסוף ישב, וכנראה שהברכ"י הבין דברי הר"ן שכתב כרך שחרב ולבסוף ישב ונעשה של עכו"ם הם שני דברים (ונעשה של עכו"ם הכוונה או שנעשה של עכו"ם וכ"ה בהדיא בר"ן) ונעשה של עכו"ם מיירי שלא חזרו שם ישראל רק עכו"ם, אבל א"א לומר כן שהרי הר"ן עצמו קאמר שהבעיא בירושלמי היא מילתא דריב"ל שבבבלי ומילתא דריב"ל בגמ' בבלי היא: כרך שחרב מעשרה בטלנים ולבסוף ישב היינו שחזרו שם עשרה בטלנים, וכן הוא להדיא בחדושי הרמב"ן ריש מגילה שכתב וז"ל: ועוד מצאתי בירושלמי הכרך שחרב אית חמו בו אין קורין ובחו"ל קורין. פי' הכרך שחרב ממנו י' בטלנין לכשיחזרו שם ישראל שיקראו בט"ו כרך שחרב ולבסוף ישב דריב"ל מיבעיא לי' וכו', הרי מבואר שמפרש דברי הירושלמי דמיירי שחזרו בו ישראל, ולפי זה אין מקום לקושית הברכ"י שם שהקשה וז"ל: ברם הר"ן לקמן גבי כרך שאין בו עשרה בטלנין כתבו משם הרמב"ן דקרי בי"ד וכו', ולכאורה לפי גירסתם בירושלמי הנז' ופירושו, לא זו בלבד שאין בו י' בטלנים אלא שאין בו אלא עכו"ם ישראל הנמצא בו קרי בט"ו, עכ"ל הברכ"י. והמעיין בדברי הרמב"ן יראה שאין כאן קושיא כלל, שהרי מה שהירושלמי קאמר שיקראו בט"ו היינו לכשיחזרו בו ישראל (ויהיו בו י' בטלנים).
סוף דבר, שלפי הנוסחא של הרמב"ן והר"ן דגרסי בירושלמי בו אין קורין בחוצה לארץ קורין - על פי פירושו של הברכ"י, מסקנת הירושלמי היא שכרך שאין בו ישראל כלל הנכנס לכרך זה בפורים קורא בט"ו, וממילא גם בכפר הסמוך לו יקראו בט"ו, ואם כי דברי הברכ"י צריכים עיון מ"מ איך שיהיה הפירוש בירושלמי לפי נוסחא זו, עכ"פ אין ראיה לנידון דידן שהסמוכים לכרך שאין בו ישראל לא יקראו בט"ו.
גם לפי הנוסחא בירושלמי שלפנינו: בו אין קורין ובחוצה לה קורין - אם אמנם שלפי פירושו של הברכ"י יוצא שהסמוכין לכרך שנחרב קוראים בי"ד, משום שהוא מפרש את הפשיטות של הירושלמי כפי' הקרבן עדה דא"א שבו אין קורין ובחוצה לה קורין, ומכיון שבו אין קורין כ"ש שחוצה לו אין קורין. אולם בביאור הגר"א או"ח (סימן תרפח ס"ק ב) הביא את הירושלמי בנוסחא שלפנינו ומפרש שהפשיטות היא לאידך גיסא, דכיון שבחוץ לכרך קורין כ"ש בתוכו. וכן הוא בריטב"א ריש מגילה שהביא שם שתי הנוסחאות בירושלמי ובנוסחא שלפנינו מפרש כפירושו של הגר"א שהפשיטות היא שכיון שחוצה לה קורין כבתחילה שהרי נתחייב ולא נשתנה אף תוכו קורין כבתחילה וכו', אלא שכתב שם שהנוסחא האחרת (כהרמב"ן והר"ן) היא עיקר דמדמי כרך שחרב ונעשה של גוים לחוץ לארץ וכו'.
ואשר לקושית המשאת משה מהא דחזקיה שקרא בטבריא בי"ד וט"ו, אם כי לפי נוסחת הר"ן ולפי פירושו של הגר"א בנוסחא שלפנינו אין תירוצו מספיק, שהרי לשיטתם גם אם חמתן חרבה עדיין יש לקרות בטבריא הסמוכה בט"ו, מ"מ י"ל דבימי חזקיה היתה חמתן חרבה לגמרי ולא היה שם ישוב כלל, וגם לפי הריטב"א והגר"א אין הסמוכין לכרך שחרב קורים בט"ו אא"כ שלא חרב רק מישראל ונשאר שם עיר על הכרך אלא שיצא מרשות ישראל, אבל אם נחרב לגמרי ונהפך לשדה בור ולא ניכר שהיה שם ישוב אפשר דבכה"ג לכו"ע לא שייך לומר שהסמוכין לו יקראו בט"ו, דכיון שבטל מהכרך לגמרי שם עיר אין דין גרירה אחריו דאין גרירה אלא בתר כרך ולא בתר שדה בור.
וראיתי בספר תורת רפאל (סימן קכג) שתירץ קושית המשאת משה דלכן אין לקרוא בטבריא בט"ו מתורת סמוכה לחמתן, משום דחמתן היתה עיר קטנה וטבריא היתה עיר גדולה (כדאיתא בירושלמי עירובין פ"ה ה"ו), והא דסמוך לכרך נידון ככרך זהו דוקא אם הכרך הוא גדול מהעיר אבל אם העיר היא גדולה יותר לא נעשה העיר טפלה לכרך. אבל דבריו הם חדוש גדול, דמצד הסברא י"ל דאין הגודל בכמות קובע בענין זה אלא החשיבות וכרך קטן מוקף מימי יהושע הוא חשוב יותר מעיר גדולה ויעוין בשו"ת חת"ם סופר או"ח (סימן קצג) שכתב בפשיטות דכרך שאמרו הוא אפילו עיר קטנה כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים בתים ולפנים היתה מוקפת חומה מימות יהושע וכו' וסמוך לה עיר גדולה כזו מאנטיוכיה וכו' היא נטפלת אליה וקוראת עם הקטנה ביום ט"ו, עיין שם שהאריך, +/הררי בשדה/ מה שהעיר כת"ר על דברי מוח"ז מרן הרב זצ"ל שנדפס בקול תורה אדר א - ב תשכ"ה שהביא שם מספר תורת רפאל (סימן קכג) דהא דסמוך לכרך נידון ככרך זה דוקא אם הכרך הוא גדול מהעיר אבל אם העיר היא גדולה יותר לא נעשית העיר טפלה לכרך, וע"ז כתב מרן שדבריו הם חדוש גדול דמצד הסברא י"ל דאין הגודל בכמות קובע בענין זה אלא החשיבות וכרך קטן ומוקף מימי יהושע הוא חשוב יותר מעיר גדולה, והביא לזה דברי החת"ס או"ח סימן קצג וכו', וע"ז העיר כת"ר שמדברי הטור והשו"ע (סימן תרפ"ח סעיף ב) שכתבו דין דסמוך לכרך בכפר משמע דעיר גדולה לא נגררת אחר כרך קטן, וכדברי התורת רפאל, ובזה כתב להצדיק מנהג היחידים שהחמירו לקרות בירושלם גם בי"ד שהרי כיום נתפשט הישוב בירושלם החדשה וגדולה הרבה יותר מעיר העתיקה. הנה הערתו מדברי הטור והשו"ע, כבר נרמז בתשובת מהר"ם אלשיך שהובא בשו"ת חת"ס הנ"ל שהזכירה מרן והחת"ס שם מפרש דברי המהר"ם אלשיך שסובר כדברי התורת רפאל שרק כפר קטן לבד נגרר אחרי כרך משום שבטלה לגבה ובהנחה זאת שדין סמוך במגילה הוא משום גרירה, העלה שיש ללמוד מדין סמוך במגילה גם לענין מסים שכל בתי כנסיות הנמצאים בקהילה א' נגררים אחר ז' טובי העיר שכוללים כל הקהלה לכל מה שנוגע לכלל הקהילה, והחת"ס דוחה שם דבריו וכתב שם בפשיטות דכרך וכל הסמוך שאמרו אפילו בעיר גדולה סמוכה לכרך קטן. וגם על ההנחה של המהר"ם אלשיך שדין סמוך הוא משום גרירה הוא חולק וסובר דהא דכרך וכל הסמוך קוראים בט"ו אין זה משום דהכפרים נגררים עכשיו בתר הכרך אלא שתחילת התקנה היתה כך שהכרך עם כל סביבותיו יקראו בט"ו ויהיו כל סביבותיהם שוים כדי שלא יהיו הסמוכים והנראים למוקפים כאבל בין החתנים וכו'. ובעצם ההערה מלשון הטור והמחבר עיין שם במ"ב (ס"ק ה) שכתב בשם המאירי שלאו דוקא כפרים וה"ה עיירות.+ וכנראה שתמצית דבריו הם, דהא דכרך וכל הסמוך קוראים בט"ו אין זה משום דהכפרים נגררים עכשיו בתר הכרך אלא שתחילת התקנה היתה כך שהכרך עם כל סביבותיו יקראו בט"ו, אולם גם לדבריו אפשר דכל שנחרב הכרך לגמרי ובטל ממנו שם עיר לא שייך בזה כרך וכל סביבותיה וכו'. ובזה מדוקדקים דברי הירושלמי שכתב חרב הכרך ונעשה של עכו"ם ולמה לא סגי ליה לומר חרב הכרך אלא לאמור דחרב היינו שנעשה של עכו"ם ולא שחרב לגמרי, ומלבד זאת יש עוד תירוצים אחרים על קושית המשאת משה עיין שם בברכ"י. ובספר תורת חסד להגאון מלובלין (סימן לח). וח"ב אמר בשם חכ"א לתרץ קושית המשאת משה עפ"י מה שכתב הריטב"א ריש מגילה ד"ה כרכים ובדף ג' ע"ב ד"ה אמר ריב"ל שהטעם של סמוך לכרך נידון ככרך הוא משום דכל הסמוך לכרך המוקף הוא מוגן על ידו בעת צרה וכיון דמיגני בתוך העיר בשעת מלחמה הוא נגרר אחריו והרי הם כאנשי כרך עצמן ועם אחד הם וכו', ולפי"ז י"ל שטבריה שימה חומתה ויש לה הגנה עצמית את"ל שלענין דין מוקף זה לא מהני משום דלא מכסי אבל אין לומר שהיא תגרר אחרי חמתן מתורת סמוך, כיון דיש לה הגנה עצמית ואינה צריכה להגנתה של חמתן.
ועכשיו נבוא לתחילת דבריו שהעיר לשיטת הרמב"ן דעשרה בטלנין מעכבים על הכרך שלא יקראו בט"ו וכו'. הנה מבואר בר"ן ורמב"ן שלפי הנוסחא שלהם בירושלמי עיקר החסרון של חרב ונעשה של גוים היינו שחרב מעשרה בטלנין, וגם לפי הנוסחא שלפנינו מבואר בהגר"א הנ"ל בפירושו הראשון (עיין רידב"ז על הירושלמי) שהבעיא היא משום דבעינן בכרך עשרה בטלנין, ולפי"ז י"ל שגם אם נפרש את הפשיטות בירושלמי כפירוש הקרבן העדה דבו אין קורין ק"ו שבחוצה אין קורין - זה דוקא אם גם בכפר הסמוך אין בו עשרה בטלנין שבזה נסתפק בירושלמי לומר שמ"מ בכפר הסמוך יקראו בט"ו כבתחילה הואיל והכפר לא נשתנה מבתחילה, וע"ז פשיט הירושלמי שאין קורין בו בט"ו אבל אם בכפר הסמוך יש עכשיו עשרה בטלנין אעפ"י שבכרך עצמו אין בו עשרה בטלנין מ"מ כל שבסמוך לו יש שם עשרה בטלנין גם הכרך עצמו כרך שיש בו עשרה בטלנין מיקרי וישראל הנכנס שם בפורים יקרא בט"ו וגם הסמוך לכרך יקראו בט"ו לכו"ע. ואקדים ואומר דענין של עשרה בטלנין זה חובת הצבור שעל בני הכרך מוטל שיהא להם עשרה בטלנין, ולכן כרך שנחרב ונתפשט לצדדין עד שיצא מגבול שטח המוקפין, אף אם נאמר דמכנגד החומה ולחוץ כלחוץ אין על מקום ההתפשטות שבחוץ דין מוקפין אלא מטעם סמוך ונראה, מ"מ בעצם הם עיר אחת שחוברה לה יחדיו ולא איכפת לן אם העשרה בטלנים יושבים בחלק החיצוני שאינו מקודש בקדושת בתי ערי חומה, כי סוף סוף הצבור בכלל הרי יש לו עשרה בטלנין. הגע בעצמך עיר גדולה המוקפת אם יש בעיר עשרה בטלנין אף בקצה העיר רחוק ממרכז העיר מ"מ אמרינן דהוי עיר שיש בה עשרה בטלנין, וגם כאן הרי בכללות העיר יש להם עשרה בטלנין. וקצת ראיה לזה מפרש"י מגילה (דף ג ע"ב) שפירש עשרה בטלנין שבטלים ממלאכתם שיהיו מצוין תמיד בבית הכנסת, ובשבת (דף כד ע"ב רש"י ד"ה משום) כתב שבזמן הגמרא היו בתי כנסיות שלהן חוץ לישוב, וכ"ה בב"מ (דף כד ע"א רש"י ד"ה דיתבי).
 

דרומאי

משתמש ותיק
חריף ובקי אמר:
ומפורסם שהגרי"ז רצה להחמיר לקרוא בי"ד, אך חשש מאידך שאם יקרא בי"ד יצא יד"ח כפי"ד הירשו' דבן כרך שקרא בי"ד יוצא יד"ח וע"כ קרא שלא בציבור. 
ומשום שמגילה שלא בזמנה אין קורין אלא בעשרה, ולכן אם זמנה בט"ו לא יצא בקריאתו בי"ד ביחיד.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
לבי במערב אמר:
לקח זמן רב עד שאחב"י התיישבו בתוכה ישיבה של קבע.
לעניננו, בקריאת המגילה אצל שריד בית מקדשנו סגיא.


מה ענין הקריאה לכאן. אנו צריכין שידורו ישראל בתוך העיר ולא סגי במה שמתפללין שם.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
איש הישראלי אמר:
מתאהב על ידך אמר:
משה נפתלי אמר:
היה זה בשנת תשכ"ז. רבנו בעל 'ויואל משה' חידש, דלא אמרו 'הכפרים הסמוכים לעיר המוקפת חומה קורין בט"ו' אלא בזמן שבעיר עצמה קוראים את המגילה בט"ו, אבל אם אין קוראים בה – הכפרים הסמוכים לה קוראים בי"ד.
והואיל וירושלים החדשה אינה אלא סמוכה לירושלים המוקפת חומה, והואיל והאחרונה כבושה בידי זרים ואין קוראים בה את המגילה כלל – דין הראשונה כדין ערי הפרזות.
הדבר יצא מפי המלך, וחסידי סטמר שבירושלים (ובראשם הגה"צ רבי משה אריה פריינד נ"ע) נבוכו. אין ספק כי דעתו של רבם מחייבת אותם להלכה ולמעשה, אף על פי שנוגדת היא את דעת בית־הדין של העדה החרדית (רבי פינחס עפשטיין, רבי ישראל יצחק רייזמן ורבי דוד הלוי יונגרייז, עליהם השלום), אך אילו פנים יהיו ליום פורים הנחוג ביום חול?
מה עשה הקדוש ברוך הוא?
הכניס רוח שטות במלך ירדן, והצטרף להכרזת המלחמה של מצרים ושל סוריה על ישראל, כך שלא חלפו שלשה חדשים מיום הפורים ורחובות ירושלים שבין החומות מלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה, וקהלת סטמר צהלה ושמחה.
צהלה ושמחה?
דוקא נראה שמאז נהיה להם דין חדש לבכות שהציונים השתלטו על מקום המקדש, והם ודאי היו מעדיפים שערלים ישלטו שם. 
מדוע רק להם?
ודאי שעדיף שהערלים ישלטו שם עד כי יבוא שילה
כך אמר מרן הגרי"ז זיע"א


הבלים.
 
 

מירער

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
ומשום שמגילה שלא בזמנה אין קורין אלא בעשרה, ולכן אם זמנה בט"ו לא יצא בקריאתו בי"ד ביחיד.
ולשיטות שזה לא לעיכובא? כרש"י? לא חשש?
 

איש הישראלי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
איש הישראלי אמר:
מתאהב על ידך אמר:
צהלה ושמחה?
דוקא נראה שמאז נהיה להם דין חדש לבכות שהציונים השתלטו על מקום המקדש, והם ודאי היו מעדיפים שערלים ישלטו שם. 
מדוע רק להם?
ודאי שעדיף שהערלים ישלטו שם עד כי יבוא שילה
כך אמר מרן הגרי"ז זיע"א


הבלים.
הדברים מובאים בספר עובדות והנהגות לבית בריסק
כמדומני בח"ב
 
 

נפתולי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
איכא מאן דאמר אמר:
כך ידועה דעת הארכיולוגים
אך מנין לך שכך הוא?
נמק באר הוכח!
(לחוקרים אין בעייה לחלוק על דבר המקובל בעם ישראל מכח שום דבר, אך אנו צריכים הוכחה משכנעת לעניין)
לא הכל ענין של 'ארכיאולוגיה', כי יש גם מושג הנקרא 'היסטוריה'. ואם ההיסטוריה יודעת לספר לנו שרק מימי הביניים החלו לקרוא למקום זה 'הר ציון', ע"י המשובשים בתלוי, הרי שמלכתחילה לא היה היסוד איתן.
בהזדמנות, אנסה לקבץ גם את ההוכחות.
אני מצרף כאן מאמר של הגרי"מ מורגנשטרן שליט"א, בו מקבץ את כל ההוכחות דווקא לצד השני, שהר ציון האמיתי ומקום קבר דוד המלך הוא בהר ציון המקובל מאז ומקדם, ומוחה נמרצות על הדעה המשובשת של הארכיאולוגים וההיסטוריונים הכופרים שהחליטו שקבר דוד הוא מעל ניקבת השילוח.
הצג קובץ מצורף דוד המלך ים החכמה.pdf
 
 

ובכן

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
אני מצרף כאן מאמר של הגרי"מ מורגנשטרן שליט"א, בו מקבץ את כל ההוכחות דווקא לצד השני, שהר ציון האמיתי ומקום קבר דוד המלך הוא בהר ציון המקובל מאז ומקדם, ומוחה נמרצות על הדעה המשובשת של הארכיאולוגים וההיסטוריונים הכופרים שהחליטו שקבר דוד הוא מעל ניקבת השילוח.
דוד המלך ים החכמה.pdf
תורתו וקדושתו של הגרי"מ יקרו מאד בעיני, אולם לדעתי אין בדבריו כל הוכחה של ממש.
איני חולק שמקום שנתקדש לתפילה יש בו קדושה, ואפשר שיש למקום ההוא שייכות מיוחדת לדוד המלך [- מה שיוכל להסביר את הליכות הצדיקים שפקדו את המקום].
מה שהביא למשל, עדות מרבי בנימין מטודלה, הן הוא בעצמו כותב שמקום קברי בית דוד לא נודע לנו.
הביא גם ממהר"ם חגיז שכתב בשם שער הגלגולים לאריז"ל, והגם שאין כן לפנינו, נאמן הוא שמצא בכת"י כך. והנה א"כ, גם לא נוכל לפקפק בקבר חולדה שהיא בהר הזיתים, שגם אותו הביא שם מהר"ם חגיז בשם האר"י, ואחר שמחז"ל אנו יודעים שחולדה קבורה בתוך ירושלים, נהא מוכרחים לקבל דברי הרדב"ז ומהרי"ט שבימי בית שני כללה החומה גם את הר הזיתים [-מה שאיני מבין כלל ישוב זה, דהלא כל דברי חז"ל הם שאין להותיר קבר בתוך עיר, חוץ מקברי בית דוד וחולדה שהיו בתוך ירושלים, ואם כל דבריהם אמורים בימים שבהם כללה החומה את הר הזיתים, הרי כללה את כל הקברים שם].
ומי שלא יהא מוכן לקבל דבר זר ותמוה זה - שחומת ירושלים התמשכה עד מעבר להר הזיתים - יהא לדעת הגרי"מ שליט"א בכלל 'הארכיאולוגים וההיסטוריונים הכופרים'?
ובכלל, פשטות לשון חז"ל עצמם מורה שקברי בית דוד וקבר חולדה סמוכים המה:
אמרו לו: והלא קבר בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם?
אמר להם: משם ראיה?! מחילה הייתה להן והייתה מוציאה טומאה לנחל קדרון.
ומהא שדברו ממחילה אחת שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון, משמע ביותר שהקברים במקום אחד.
ולפי המסורת, שאסור לפקפק בה, נמצא האחד בהר הזיתים והשני בהר ציון [-מרחק של קילומטר וחצי].
וכל זה מטה שהם נמצאים ליד 'שערי חולדה' - כשמם.
 

נפתולי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
הביא גם ממהר"ם חגיז שכתב בשם שער הגלגולים לאריז"ל, והגם שאין כן לפנינו, נאמן הוא שמצא בכת"י כך. והנה א"כ, גם לא נוכל לפקפק בקבר חולדה שהיא בהר הזיתים, שגם אותו הביא שם מהר"ם חגיז בשם האר"י, ואחר שמחז"ל אנו יודעים שחולדה קבורה בתוך ירושלים, נהא מוכרחים לקבל דברי הרדב"ז ומהרי"ט שבימי בית שני כללה החומה גם את הר הזיתים [-מה שאיני מבין כלל ישוב זה, דהלא כל דברי חז"ל הם שאין להותיר קבר בתוך עיר, חוץ מקברי בית דוד וחולדה שהיו בתוך ירושלים, ואם כל דבריהם אמורים בימים שבהם כללה החומה את הר הזיתים, הרי כללה את כל הקברים שם].
ומי שלא יהא מוכן לקבל דבר זר ותמוה זה - שחומת ירושלים התמשכה עד מעבר להר הזיתים - יהא לדעת הגרי"מ שליט"א בכלל 'הארכיאולוגים וההיסטוריונים הכופרים'?
ובכלל, פשטות לשון חז"ל עצמם מורה שקברי בית דוד וקבר חולדה סמוכים המה:
אמרו לו: והלא קבר בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם?
אמר להם: משם ראיה?! מחילה הייתה להן והייתה מוציאה טומאה לנחל קדרון.
ומהא שדברו ממחילה אחת שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון, משמע ביותר שהקברים במקום אחד.
ולפי המסורת, שאסור לפקפק בה, נמצא האחד בהר הזיתים והשני בהר ציון [-מרחק של קילומטר וחצי].
וכל זה מטה שהם נמצאים ליד 'שערי חולדה' - כשמם.
נחל קדרון עובר בין הר ציון והר הזיתים, ומה ראיה יש בזה שהיתה מחילה אחת לשניהם, המשמעות הפשוטה היא שמחילה היתה לכל אחת מהן שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון, זה ממזרח וזה ממערב.
ולעצם הנושא של קבר חולדה שאתה כותב שזה דבר זר ותמוה, כבר היה נידון בעבר כאן בפורום:
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=45&t=2384&hilit=%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94&start=30#p27324
ומצורף שם קובץ ליישב את הדבר עיי"ש היטב ובתגובות שלאחר מכן.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
נפתולי אמר:
נחל קדרון עובר בין הר ציון והר הזיתים, ומה ראיה יש בזה שהיתה מחילה אחת לשניהם, המשמעות הפשוטה היא שמחילה היתה לכל אחת מהן שהיתה מוציאה הטומאה לנחל קדרון, זה ממזרח וזה ממערב.
לדעתי, א"כ היה צריך לומר: מחילות היו להן, והיו מוציאין טומאה לנחל קדרון.
נפתולי אמר:
ולעצם הנושא של קבר חולדה שאתה כותב שזה דבר זר ותמוה, כבר היה נידון בעבר כאן בפורום:
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=45&t=2384&hilit=%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%94&start=30#p27324
ומצורף שם קובץ ליישב את הדבר עיי"ש היטב ובתגובות שלאחר מכן.
את כל זה אני יודע, ואניח לנושא לעת עתה.
 
חלק עליון תַחתִית