מה היחודיות בקנאותו של ר' אדא בר אהבה ?

במבי

משתמש ותיק
הגמ' בברכות אומרת

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: מַאי שְׁנָא רִאשׁוֹנִים דְּאִתְרְחִישׁ לְהוּ נִיסָּא, וּמַאי שְׁנָא אֲנַן דְּלָא מִתְרְחִישׁ לַן נִיסָּא? אִי מִשּׁוּם תַּנּוֹיֵי, בִּשְׁנֵי דְרַב יְהוּדָה כּוּלֵּי תַּנּוֹיֵי בִּנְזִיקִין הֲוָה, וַאֲנַן קָא מַתְנִינַן שִׁיתָּא סִדְרֵי. וְכִי הֲוָה מָטֵי רַב יְהוּדָה בְּעוּקְצִין, הָאִשָּׁה שֶׁכּוֹבֶשֶׁת יָרָק בַּקְּדֵרָה, וְאָמְרִי לַהּ זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּטַרְפֵיהֶן טְהוֹרִים, אָמַר: הֲוָיוֹת דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָא חָזֵינָא הָכָא. וַאֲנַן קָא מַתְנִינַן בְּעוּקְצִין תְּלֵיסַר מְתִיבָתָא, וְאִילּוּ רַב יְהוּדָה כִּי הֲוָה שָׁלֵיף חַד מְסָאנֵיהּ, אָתֵי מִטְרָא, וַאֲנַן קָא מְצַעֲרִינַן נַפְשִׁין וּמִצְוָח קָא צָוְחִינַן, וְלֵית דְּמַשְׁגַּח בַּן.

אֲמַר לֵיהּ: קַמָּאֵי הֲווֹ קָא מָסְרִי נַפְשַׁיְיהוּ אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם, אֲנַן לָא מָסְרִינַן נָפְשִׁין אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם. כִּי הָא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה חַזְיַיהּ לְהַהִיא כּוּתִית דַּהֲוָת לְבִישָׁא כַּרְבַּלְתָּא בְּשׁוּקָא. סְבַר דְּבַת יִשְׂרָאֵל הִיא, קָם קַרְעֵיהּ מִינַּהּ. אִגַּלַּאי מִילְּתָא דְּכוּתִית הִיא. שַׁיְּימוּהָ בְּאַרְבַּע מְאָה זוּזֵי. אֲמַר לַהּ: מָה שְׁמִךְ? אֲמַרָה לֵיהּ: מָתוּן. אֲמַר לַהּ, מָתוּן — מָתוּן אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי שַׁוְיָא (דף כ.)

ונשאלת השאלה מה כ"כ מיוחד במעשה  דר' אדא  אהבה שבזכות מעשים כדוגמת זה, ראשונים איתרחיש להו ניסא ?

וא"ל ע"פ הגמ'

מאי הוה עובדיה דרב אדא בר אהבה כי הא דאתמר שאלו תלמידיו (את רבי זירא ואמרי לה) לרב אדא בר אהבה במה הארכת ימים אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני (תענית כ:)

וא"כ נפלא !

בשעה שאדם שמושלם במידת הכעס נוהג בקנאות זה מראה שהמעשה אכן לשם שמים !
 

יאיר אור

משתמש ותיק
מגמ' זו משמע שלולי שאם באמת היתה ישראלית לא היה צריך לשלם לה בגדה אף שהיתה יכולה למוכרה לגויה כיון שלבשתה באיסור ויל"ע בפוסקים אם מבואר כן.

עוד מבואר שאם היה נוהג במתינות היה יכול למנוע מעצמו ההפסד והיינו ע"י שהיה מתבונן בה אם היא ישראלית וכיצד מותר להתבונן באשה ואולי משום חשש הפסד ממון כנ"ל
והוא חידוש שמחמת הפסד ממון יהיה מותר להתבונן באשה.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
אולי יחפש מר באוצר החכמה
אבל עיין גם נזיר נז תקברנון חובה

עיין תוס' ב"ק פ.

וכן

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=72772#p72772

 
 

בשלמא

משתמש ותיק
במבי אמר:
בשלמא אמר:
אולי יחפש מר באוצר החכמה
אבל עיין גם נזיר נז תקברנון חובה

עיין תוס' ב"ק פ.

וכן

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=72772#p72772

 

ונכנסנו לפלוגתת האחרונים כשיש ב' תירוצים בתוס' איזה מהם עיקר
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
במבי אמר:
בשלמא אמר:
אולי יחפש מר באוצר החכמה
אבל עיין גם נזיר נז תקברנון חובה

עיין תוס' ב"ק פ.

וכן

https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=72772#p72772

 

ונכנסנו לפלוגתת האחרונים כשיש ב' תירוצים בתוס' איזה מהם עיקר


לכן הבאתי את הנאמר על ר"ז דאע"פ שכתב שמעולם לא הרהר במבואות המטונפים אינו סותר (מסתמא) המאמר השני
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
וניתן להגיש דבר נוסף שאולי הוא המייחד את הסיפור הנ"ל, ואצטטו שוב

אֲמַר לֵיהּ: קַמָּאֵי הֲווֹ קָא מָסְרִי נַפְשַׁיְיהוּ אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם, אֲנַן לָא מָסְרִינַן נָפְשִׁין אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם. כִּי הָא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה חַזְיַיהּ לְהַהִיא כּוּתִית דַּהֲוָת לְבִישָׁא כַּרְבַּלְתָּא בְּשׁוּקָא. סְבַר דְּבַת יִשְׂרָאֵל הִיא, קָם קַרְעֵיהּ מִינַּהּ. אִגַּלַּאי מִילְּתָא דְּכוּתִית הִיא. שַׁיְּימוּהָ בְּאַרְבַּע מְאָה זוּזֵי. אֲמַר לַהּ: מָה שְׁמִךְ? אֲמַרָה לֵיהּ: מָתוּן. אֲמַר לַהּ, מָתוּן מָתוּן אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי שַׁוְיָא.

הסיום הוא - אמר לה מתון מתון ד' מאות זוז שוויא, ולא כתוב "אמר מתון מתון ד מאות וכו'" אלא "אמר לה" ופירושו, שהרי ר' אדא בר אהבה במעשה שעשה בייש כאן יציר כפו של הקב"ה שנברא בצלם וחוץ מעצם התשלום היה צריך לפייסה שהרי מסתמא נעלבה עד עומק הנפש, ולכן הזכיר את שמה פעמיים שזה צורת של חיבה כנאמר שה' קרא "אברהם אברהם" ו"שמואל שמואל" שזה צורת חביבות (כהסבר המפרשים וכן הבן יהוידע) וזוהי המסירות נפש שנהג שלא כדרכו שהרי ביוש זה הדבר החמור ביותר אצל ישראל נאמר שהמבייש אין לו חלק לעולם הבא ולכן ראה צורך למסור נפש ולצאת מהדרך הרגילה כדי לפייסה שהרי על רגל אחת תמצית התורה היא מה שלדידך סני לחבירך לא תעביד ואידך זיל גמור.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
וניתן להגיש דבר נוסף שאולי הוא המייחד את הסיפור הנ"ל, ואצטטו שוב

אֲמַר לֵיהּ: קַמָּאֵי הֲווֹ קָא מָסְרִי נַפְשַׁיְיהוּ אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם, אֲנַן לָא מָסְרִינַן נָפְשִׁין אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם. כִּי הָא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה חַזְיַיהּ לְהַהִיא כּוּתִית דַּהֲוָת לְבִישָׁא כַּרְבַּלְתָּא בְּשׁוּקָא. סְבַר דְּבַת יִשְׂרָאֵל הִיא, קָם קַרְעֵיהּ מִינַּהּ. אִגַּלַּאי מִילְּתָא דְּכוּתִית הִיא. שַׁיְּימוּהָ בְּאַרְבַּע מְאָה זוּזֵי. אֲמַר לַהּ: מָה שְׁמִךְ? אֲמַרָה לֵיהּ: מָתוּן. אֲמַר לַהּ, מָתוּן מָתוּן אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי שַׁוְיָא.

הסיום הוא - אמר לה מתון מתון ד' מאות זוז שוויא, ולא כתוב "אמר מתון מתון ד מאות וכו'" אלא "אמר לה" ופירושו, שהרי ר' אדא בר אהבה במעשה שעשה בייש כאן יציר כפו של הקב"ה שנברא בצלם וחוץ מעצם התשלום היה צריך לפייסה שהרי מסתמא נעלבה עד עומק הנפש, ולכן הזכיר את שמה פעמיים שזה צורת של חיבה כנאמר שה' קרא "אברהם אברהם" ו"שמואל שמואל" שזה צורת חביבות (כהסבר המפרשים וכן הבן יהוידע) וזוהי המסירות נפש שנהג שלא כדרכו שהרי ביוש זה הדבר החמור ביותר אצל ישראל נאמר שהמבייש אין לו חלק לעולם הבא ולכן ראה צורך למסור נפש ולצאת מהדרך הרגילה כדי לפייסה שהרי על רגל אחת תמצית התורה היא מה שלדידך סני לחבירך לא תעביד ואידך זיל גמור.

וניתן להביא ראיה נוספת שדרגה בכבוד הזולת מוסיפה מעלה באדם ונשמעין תפילותיו


ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר' שמעון בן יוחי איפטור מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה אמר להו ולאו איפטריתו מיני באורתא ? ...... אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת 

א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך וכו' (מועד קטן ט.)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
וכן ניתן להסביר את "מתון" המובא

אֲמַר לַהּ: מָה שְׁמִךְ? אֲמַרָה לֵיהּ: מָתוּן. אֲמַר לַהּ, מָתוּן — מָתוּן אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי שַׁוְיָא

ש"טננא" זה קנאה בארמית וא"כ אמר ששווי הקנאה ארבע מאות זוז



כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹֽא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם (משלי ו-לד)

תרגום: מְטוּל דִטְנָנָא חֵמְתָא דְגַבְרָא וְלָא חָיִס בְּיוֹמָא דְפוּרְעַנָא
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כיון שהתעקשו להכניס נושא זה לכאן:
הרי כבר רב פפא ואביי לא ראו עצמם כראויים לקנאות קנאת ה' בכה"ג. וכי טובים אנחנו מאבותינו?!
על־כרחך שבדורות האחרונים, משנתמעטו המוחות והלבבות, אין בידינו לילך כי־אם בדרכי נועם ושלום; ותוצאת הדברים תוכיח.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
לדעתי זה גילוי פנים בתורה.
ואדרבא ואדרבא.
הם אמרו שאין בכוחם. לא שזה לא מתאים לזמנם!
אילו היה בכוחם היו עושים.
וזו הסיבה שאמרו 'ולית דמשגח בן'. כי אילו זו היתה דרך נכונה היו משגיחים בהם (ע"ד שחזקיהו אמר אני ישם על מיטתי - והקב"ה משגח בו, כי לא היה בכוחו כדוד, דו"ק).
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יאיר אור אמר:
מגמ' זו משמע שלולי שאם באמת היתה ישראלית לא היה צריך לשלם לה בגדה אף שהיתה יכולה למוכרה לגויה כיון שלבשתה באיסור ויל"ע בפוסקים אם מבואר כן.

עוד מבואר שאם היה נוהג במתינות היה יכול למנוע מעצמו ההפסד והיינו ע"י שהיה מתבונן בה אם היא ישראלית וכיצד מותר להתבונן באשה ואולי משום חשש הפסד ממון כנ"ל
והוא חידוש שמחמת הפסד ממון יהיה מותר להתבונן באשה.
כיון שמכשילה את הרבים הוי כמניח חביות בחצר חבירו שמשבר ויוצא משבר ונכנס, כמבואר בב''ק.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
הם אמרו שאין בכוחם. לא שזה לא מתאים לזמנם! אילו היה בכוחם היו עושים. וזו הסיבה שאמרו 'ולית דמשגח בן'. כי אילו זו היתה דרך נכונה היו משגיחים בהם . . 
מה הכוונה 'אילו הי' בכוחם'? בכל מקרה - בדרי בתראי כזמננו ודאי שאין הדבר מועיל כלל, ואדרבא.

ולפענ"ד, ההוכחה הטובה ביותר כי אין לנו להלך אלא בדרך רב פפא ואביי היא מה שלא העתיקו הפוסקים הך דראב"א.
 

יאיר אור

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
יאיר אור אמר:
מגמ' זו משמע שלולי שאם באמת היתה ישראלית לא היה צריך לשלם לה בגדה אף שהיתה יכולה למוכרה לגויה כיון שלבשתה באיסור ויל"ע בפוסקים אם מבואר כן.

עוד מבואר שאם היה נוהג במתינות היה יכול למנוע מעצמו ההפסד והיינו ע"י שהיה מתבונן בה אם היא ישראלית וכיצד מותר להתבונן באשה ואולי משום חשש הפסד ממון כנ"ל
והוא חידוש שמחמת הפסד ממון יהיה מותר להתבונן באשה.
כיון שמכשילה את הרבים הוי כמניח חביות בחצר חבירו שמשבר ויוצא משבר ונכנס, כמבואר בב''ק.


אוסיף בהבהרת כוונתך כיון שבהנחת כלים באופן שאי אפשר לצאת בלא להכשל בכלים לא צריך להמנע מלצאת
כמו"כ המביא לרה"ר "מכשול" רוחני שאי אפשר לעבור בלא ל"הכשל" בו מותר לסלקו אף בדרך היזק
 ומ"מ הוא חידוש ונראה לפי"ז שרק באופן שסילוק ההיזק לא מתאפשר רק בהזקתו אבל כל שיכול לסלקו בלא להזיקו 
אלא בהסרתו ולמוכרו לגוי ולהשיב דמיו לבעלים לא יהיה היתר להזיקו.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יאיר אור אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יאיר אור אמר:
מגמ' זו משמע שלולי שאם באמת היתה ישראלית לא היה צריך לשלם לה בגדה אף שהיתה יכולה למוכרה לגויה כיון שלבשתה באיסור ויל"ע בפוסקים אם מבואר כן.

עוד מבואר שאם היה נוהג במתינות היה יכול למנוע מעצמו ההפסד והיינו ע"י שהיה מתבונן בה אם היא ישראלית וכיצד מותר להתבונן באשה ואולי משום חשש הפסד ממון כנ"ל
והוא חידוש שמחמת הפסד ממון יהיה מותר להתבונן באשה.
כיון שמכשילה את הרבים הוי כמניח חביות בחצר חבירו שמשבר ויוצא משבר ונכנס, כמבואר בב''ק.


אוסיף בהבהרת כוונתך כיון שבהנחת כלים באופן שאי אפשר לצאת בלא להכשל בכלים לא צריך להמנע מלצאת
כמו"כ המביא לרה"ר "מכשול" רוחני שאי אפשר לעבור בלא ל"הכשל" בו מותר לסלקו אף בדרך היזק
 ומ"מ הוא חידוש ונראה לפי"ז שרק באופן שסילוק ההיזק לא מתאפשר רק בהזקתו אבל כל שיכול לסלקו בלא להזיקו 
אלא בהסרתו ולמוכרו לגוי ולהשיב דמיו לבעלים לא יהיה היתר להזיקו.
אינו נכון, גבי חביות יכול לסדר את החביות זו על זו כמו שהיה עושה אילו זה היה שלו, ולא אטרחוהו.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
שאר לעמו אמר:
הם אמרו שאין בכוחם. לא שזה לא מתאים לזמנם! אילו היה בכוחם היו עושים. וזו הסיבה שאמרו 'ולית דמשגח בן'. כי אילו זו היתה דרך נכונה היו משגיחים בהם . . 
מה הכוונה 'אילו הי' בכוחם'? בכל מקרה - בדרי בתראי כזמננו ודאי שאין הדבר מועיל כלל, ואדרבא.

ולפענ"ד, ההוכחה הטובה ביותר כי אין לנו להלך אלא בדרך רב פפא ואביי היא מה שלא העתיקו הפוסקים הך דראב"א.
ההוכחה הכי טובה היא לא מהפוסקים אלא מהמציאות. צא ושאל כל בעל תשובה מה גורם לו רצון להתקרב ליהדות ומה גורם לו ריחוק - האם דרכי נועם או קנאות. (אלא שהקנאים לא מבררים מה עושה טוב לחילוני שרוצה להתקרב אלא מה עושה טוב להם באופן אישי...)
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
פשוט. מ"ש 'ההוכחה הטובה ביותר' היינו כנגד הטוענים כי הם־הם האוחזים בדרך המסורה לנו מאבותינו ורבותינו, ולא היא.
 

נבשר

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ההוכחה הכי טובה היא לא מהפוסקים אלא מהמציאות. צא ושאל כל בעל תשובה מה גורם לו רצון להתקרב ליהדות ומה גורם לו ריחוק - האם דרכי נועם או קנאות. (אלא שהקנאים לא מבררים מה עושה טוב לחילוני שרוצה להתקרב אלא מה עושה טוב להם באופן אישי...)
אני לא בטוח במושג קנאות, אבל במושג שאדם חי ללא פשרות, ואם הוא מאמין במשהו הוא לא עושה ויתורים לא לעצמו ולא לאחרים, לא מוותר על הילדים שלו ולא על אחרים, מוכן להתבזות ולהפסיד מזה כסף וכאב, בשביל למען שמו באהבה. עקרונית אני לא מתנהג וחי ככה, ומבחינתי מש"כ זה מהשפה ולחוץ. אבל אני יכול לשמוע שקיים כזה זן, עיין סיפורה של רות בן דוד. ושמא דייקת בלשונך "בעלי תשובה".
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כהערת־אגב: מצוי מאד שבעלי־תשובה, אחרי התערותם בחברה, באים 'לתקן את העולם' - בה־בשעה שאילו הי' נוהגים כך בשעת מפגשם עם התרבות החרדית, היו נוטלים רגליהם ובורחים משם מלא העין (וכפי שיעידו בעצמם).
אַי, מהו הגורם לתופעה זו? זהו ענין למחקרים אנתרופולוגיים. לא באתי אלא לציין מציאות קיימת, כהערת־אגב לנדון.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
כבר אמר מרן הגר"ח מבריסק שכיון שאומרים העולם שגם שוטה - בעסקיו הוא חכם, אזי כל מי שמזיק לכבוד שמים - סימן שזה לא עסקים שלו.


. ב. הדבר בולט מאוד אצל קנאים מתלהמים שהם בעצם חכמים בטבעם ומאידך הם מתנהגים בפסיכיות כאידיאולוגיה - שפתאום הם משנים פאזה כשמדובר בפרחח שיצא מחלציהם, ואינם נוהגים בו בגסות צדקנית כמו שהם אוהבים לנהוג בפרחחים מהרחוב.
וכל כך למה?
כי בעצם יש להם די שכל להתאפק ולתמרן ולקרב ולשתוק - כדי להציל מה שאפשר, אלא שרק כעת זה נהיה עסקים שלהם.
 

רחים רבנן

משתמש ותיק
במבי אמר:
במבי אמר:
וניתן להגיש דבר נוסף שאולי הוא המייחד את הסיפור הנ"ל, ואצטטו שוב

אֲמַר לֵיהּ: קַמָּאֵי הֲווֹ קָא מָסְרִי נַפְשַׁיְיהוּ אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם, אֲנַן לָא מָסְרִינַן נָפְשִׁין אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם. כִּי הָא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה חַזְיַיהּ לְהַהִיא כּוּתִית דַּהֲוָת לְבִישָׁא כַּרְבַּלְתָּא בְּשׁוּקָא. סְבַר דְּבַת יִשְׂרָאֵל הִיא, קָם קַרְעֵיהּ מִינַּהּ. אִגַּלַּאי מִילְּתָא דְּכוּתִית הִיא. שַׁיְּימוּהָ בְּאַרְבַּע מְאָה זוּזֵי. אֲמַר לַהּ: מָה שְׁמִךְ? אֲמַרָה לֵיהּ: מָתוּן. אֲמַר לַהּ, מָתוּן מָתוּן אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי שַׁוְיָא.

הסיום הוא - אמר לה מתון מתון ד' מאות זוז שוויא, ולא כתוב "אמר מתון מתון ד מאות וכו'" אלא "אמר לה" ופירושו, שהרי ר' אדא בר אהבה במעשה שעשה בייש כאן יציר כפו של הקב"ה שנברא בצלם וחוץ מעצם התשלום היה צריך לפייסה שהרי מסתמא נעלבה עד עומק הנפש, ולכן הזכיר את שמה פעמיים שזה צורת של חיבה כנאמר שה' קרא "אברהם אברהם" ו"שמואל שמואל" שזה צורת חביבות (כהסבר המפרשים וכן הבן יהוידע) וזוהי המסירות נפש שנהג שלא כדרכו שהרי ביוש זה הדבר החמור ביותר אצל ישראל נאמר שהמבייש אין לו חלק לעולם הבא ולכן ראה צורך למסור נפש ולצאת מהדרך הרגילה כדי לפייסה שהרי על רגל אחת תמצית התורה היא מה שלדידך סני לחבירך לא תעביד ואידך זיל גמור.

וניתן להביא ראיה נוספת שדרגה בכבוד הזולת מוסיפה מעלה באדם ונשמעין תפילותיו


ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר' שמעון בן יוחי איפטור מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה אמר להו ולאו איפטריתו מיני באורתא ? ...... אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת 

א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך וכו' (מועד קטן ט.)

מדובר שם על כבוד הרב, ומדובר שם על כח ברכה ולא על תפילה
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
נבשר אמר:
מבקש אמת אמר:
ההוכחה הכי טובה היא לא מהפוסקים אלא מהמציאות. צא ושאל כל בעל תשובה מה גורם לו רצון להתקרב ליהדות ומה גורם לו ריחוק - האם דרכי נועם או קנאות. (אלא שהקנאים לא מבררים מה עושה טוב לחילוני שרוצה להתקרב אלא מה עושה טוב להם באופן אישי...)
אני לא בטוח במושג קנאות, אבל במושג שאדם חי ללא פשרות, ואם הוא מאמין במשהו הוא לא עושה ויתורים לא לעצמו ולא לאחרים, לא מוותר על הילדים שלו ולא על אחרים, מוכן להתבזות ולהפסיד מזה כסף וכאב, בשביל למען שמו באהבה. עקרונית אני לא מתנהג וחי ככה, ומבחינתי מש"כ זה מהשפה ולחוץ. אבל אני יכול לשמוע שקיים כזה זן, עיין סיפורה של רות בן דוד. ושמא דייקת בלשונך "בעלי תשובה".
כל מה שכתבת נכון למעט המילים "ולא לאחרים". אדם שלא מוותר לעצמו בשביל הערכים בהם הוא מאמין הוא אדם שמוערך ע"י כל בר דעת. אך אדם שלא מוותר לאחרים כתוצאה מאמונותיו האישיות, בדרך כלל מעורר אנטיגוניזם רציני, והוא מוכתר בתואר הלא-מחמיא "מפגע סביבתי".
 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
כבר אמר מרן הגר"ח מבריסק שכיון שאומרים העולם שגם שוטה - בעסקיו הוא חכם, אזי כל מי שמזיק לכבוד שמים - סימן שזה לא עסקים שלו.


. ב. הדבר בולט מאוד אצל קנאים מתלהמים שהם בעצם חכמים בטבעם ומאידך הם מתנהגים בפסיכיות כאידיאולוגיה - שפתאום הם משנים פאזה כשמדובר בפרחח שיצא מחלציהם, ואינם נוהגים בו בגסות צדקנית כמו שהם אוהבים לנהוג בפרחחים מהרחוב.
וכל כך למה?
כי בעצם יש להם די שכל להתאפק ולתמרן ולקרב ולשתוק - כדי להציל מה שאפשר, אלא שרק כעת זה נהיה עסקים שלהם.
אין ספק שקנאות איננה דחף יצרי חסר מחשבה, אלא קנאה מחושבת לכבוד שמים, אבל קנאה ולא תרדמה.
זה שיש חסרי בינה, הרי כתוב מפורש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ..
הנקודה היא הקו הכללי/חוט השני היכן הוא.
נכון שפעמים מועטות הקנאי המצוי זה דחף יצרי שלא לש"ש כלל. פעמים עוד יותר שזה לש"ש אך לא מחושב ולא נכון,
אך לאידך גיסא הדוגלים בדרכי נועם פעמים רבות יותר אינו לש"ש, אלא תירוצים המחפים על עייפות רוחנית, ומוסריות ורגש נמוך על כבוד שמים.
 
 
חלק עליון תַחתִית