מתאהב על ידך אמר:
כידוע שהרבה דרשות חז"ל מבארות על דמויות רבות בתנ"ך שהם אכן היו גדולים בתורה בעמלה ופלפולה וריבוי תלמידים.
אבל למה בפשט הפשוט של הכתובים נראה שכאילו כולם היו יותר אנשי עשייה ופחות אנשי לימוד.
וגם השבחים והתיאורים אודות רבים מ'אישי התנ"ך' יש בהם המון התייחסות להכל חוץ מתורה (כמעט).
למשל:
מתייחסים הרבה ליושר/לעושר/לגבורה/לנאמנות לבית דוד/לבניית הארץ/לירושתה/לריבוי בנים ומקנה/לנצחונות בקרבות/לתחבולות/השלם את החסר
השאלה יפה, אך אני חושב שהתשובה די פשוטה וכפי שכבר נראה שהתכוונו כמה מהכותבים כאן לפני, רק אחדד את הדברים, קח אדם חילוני שיודע תנ"ך ותשאל אותו מי היה דוד המלך, די ברור מה תהיה התשובה, לוחם מגיל קטן, מנהיג אמיץ ומיוחד במינו, שוחר צדק, וכו' , כל מיני ביטויים שעולים באמת מהסיפורים שבתנ"ך כפשוטם, וא"צ להוסיף מה יגיד אותו אדם על מעשה דבת שבע או על אבישג השונמית, וזאת באמת כי בפשוטו של מקרא התנ"ך לא מספר בד"כ על גדלותו של אדם ומה הוא היה בעצם, כי כך הדרך בכל התנ"ך שאין הרחבה כל כך במה שלא קשור להשתלשלות ההיסטורית של האירועים המשמעותיים שמהווים לנו אבן דרך עד היום בבחינת מעשה אבות סימן לבנים, אבל אנו שמאמינים בתורה שבע"פ יודעים כל מה שחז"ל דרשו מתוך הפסוקים או מקבלה שהיתה בידם, גדלותו ושקידתו בתורה, מידותיו הטובות, ועוד ועוד.., וזו הסיבה שבאמת חז"ל כן פירשו לנו, ומצוי כן בהרבה מקומות בתלמוד כל האומר .... חטא אינו אלא טועה וכו', כדי ללמד טועים בינה, ושלא ילעיזו המלעיזים, ולכן תמצא הרבה חילונים היום שבקיאים בתנ"ך ומאמינים בו אבל זה לא מחייב אותם, כי הם כמו הקראים והשומרונים שמאמינים רק בתורה שבכתב, ולא מבינים שאי אפשר ללמוד תנ"ך כפשוטו. ועי ' תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף כ"ח עמוד ב':
"תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא"
מסביר רש"י: לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא.
מסביר מהרש"א: והצל"ח ביאר שגם מקרא ילמדום אצל תלמידי חכמים,
כדי שיקבעו בלבם דרשות חז"ל, ולא ימשכו אחר פשטות הכתובים.
המאירי מוסיף על כך ומבאר כי רבי אליעזר הזהיר את תלמידיו: "לגדל את בניהם לתלמוד תורה ולחנכם מילדותם שלא לפתור פסוק כצורתו בכל דבר שפשוטו מוכיח איזה צד של כפירה".
המאירי מסביר שילד אינו מסוגל לפתור שום פסוק בתנ"ך ויש ללמדו התנ"ך רק על בסיס תורה שבעל-פה.