זה מה שכתבתי באשכול אחר לפני שידעתי שכבר פתחו אשכול בזה כאן:
כתב המ"ב בסי' ע"ט ס"ק כ"ג: כתב הח"א דבר שטבעו ריח רע כגון עטרן וכדומה מותר ולא נקרא צואה אלא מה שנסרח מחמת עיפוש וכ"כ בספר מנחת שמואל ע"כ.
יש לדון מה הדין בפצצת סירחון או בואש, שריחם רע כמו ריח של צואה וכדומה, אולם עשויים בצורה מלאכותית. האם דינם כדבר 'שטבעו ריח רע' או 'כנסרח מחמת עיפוש'.
ונראה פשוט שדינו כנסרח מחמת עיפוש.
שהרי הדבר פשוט שאם יהיה פרי מעופש וכדומה ש'ינטרלו' לו את הריח - לא יהיה איסור לקרוא לידו, כיון שהעיקר הוא 'הריח' ולא 'העיפוש' בעצמו.
וא"כ ה"ה להיפך, אם 'ייצרו' את הריח הרע של העיפוש ללא העיפוש - יהיה אסור לקרוא כנגדו.
זהו בדיוק המצב בבואש ובפצצת סירחון.
תהליך הריח של דברים מעופשים הוא כך: כאשר מזון או חומר אורגני אחר מתחיל להירקב או להתפרק, הוא מייצר תרכובות שונות כתוצאה מפירוק המולקולות המרכיבות אותו. חלק מהתרכובות הללו הן תרכובות אורגניות נדיפות (VOCs) שעלולות להתאדות לאוויר וליצור ריח רע. אחד ה-VOCs העיקריים המיוצרים במהלך פירוק חומר אורגני נקרא פוטרסין, שיש לו ריח חזק ולא נעים המתואר לעתים קרובות כדומה לזה של בשר נרקב. VOCs אחרים המיוצרים במהלך הפירוק כוללים קדברין, בעל ריח דומה ל-putrescine, וסקייטול, בעל ריח צואה.
ההרכב הספציפי של פצצת סירחון או בואש יכול להשתנות בהתאם ליצרן ולשימוש המיועד, אך הם מכילים בדרך כלל תערובת של כימיקלים שנועדו לייצר ריח חזק. כמה פצצות סירחון ובואשים עשויים להכיל תרכובות אורגניות כגון פוטרסין, קדברין וסקטול, המיוצרות גם במהלך פירוק החומר האורגני. עם זאת, היצרנים עשויים להשתמש גם בכימיקלים אחרים כגון תיולים, שהם תרכובות המכילות גופרית בעלות ריח חזק ולא נעים הדומה לזה של ביצים רקובות.
לפ"ז כיון שהצליחו ליצור באופן מלאכותי את אותו הריח שיוצר העיפוש בשאר הדברים - נראה פשוט שדינו כדין ריח 'שאין' לו עיקר ואסור לקרוא כנגדו.