פרשת בא היאך נתקיימה השבועה לבנ"י היוצאים ממצרים שהם יכנסו לא"י?

שלו'

משתמש ותיק
פי"ג י"א: והיה כי יבאך השם אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך.
וברש"י:
נשבע לך. והיכן נשבע לך, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו' (שמות ו, ח, מכילתא): [אך ע' רמב"ן שמפרש "שנשבע לאבותיך לתת לך כו'", ע"ש].

יל"ע, אם מלבד השבועה לאבות היתה שבועה נוספת לבנ"י העומדים לצאת ממצרים – לכא' היאך נתקיימה שבועה זו, הרי היוצאים ממצרים [אלו שנמנו כיוצאים – ס' ריבוא] מתו במדבר?
 

חונה בירושלים

משתמש רגיל
השבועה אינה לאנשים מסויימים, אלא לעם ישראל, כמו שבכללות התורה עוסקת בעם ולא ביחידים.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
חונה בירושלים אמר:
השבועה אינה לאנשים מסויימים, אלא לעם ישראל, כמו שבכללות התורה עוסקת בעם ולא ביחידים.

לדבריך, מדוע לא סגי בשבועה לאבות? הרי השבועה להם היתה לזרעם - עם ישראל.
לכן הבנתי שיש כאן שבועה נוספת מיוחדת לאותו דור. ואפשר שטעיתי.
אשמח שתעמידני על האמת.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
השבועה נתקיימה ביהושע וכלב. וכך שנויה בפרק חלק קרוב לסופו:
רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר: נֶאֱמַר 'וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם', וְנֶאֱמַר 'וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם', מַקִּישׁ יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם לְבִיאָתָן לָאָרֶץ: מַה בִּיאָתָן לָאָרֶץ שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, אַף יְצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם שְׁנַיִם מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא.
 

ובכן

משתמש ותיק
שלו' אמר:
פי"ג י"א: והיה כי יבאך השם אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך.
וברש"י:
נשבע לך. והיכן נשבע לך, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו' (שמות ו, ח, מכילתא): [אך ע' רמב"ן שמפרש "שנשבע לאבותיך לתת לך כו'", ע"ש].

יל"ע, אם מלבד השבועה לאבות היתה שבועה נוספת לבנ"י העומדים לצאת ממצרים – לכא' היאך נתקיימה שבועה זו, הרי היוצאים ממצרים [אלו שנמנו כיוצאים – ס' ריבוא] מתו במדבר?.


כיוונת לשאלת האור החיים הק' (בפרשת וארא):

"והבאתי וגו'. קשה כי דברי א'ל עליון דברו טהור הוא, כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ, דכתיב 'והבאתי אתכם אל הארץ', ולא מצינו שכן היה, אלא 'ואת בניהם הביא שמה', אבל כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר. ותגדל הקושיא למה שאמרנו שנשבע ה' על כל הדברים באומרו 'לכן', ואמרו ז"ל (שמו"ר פ"ו) אין לכן אלא לשון שבועה.
ונראה כי מקור החכמה נתחכם על קושיא זו, וקודם אומרו 'והבאתי אתכם' וגו', אמר 'וידעתם כי אני ה' המוציא' וגו', פי', תנאי הוא הדבר, ובזה 'והבאתי' וגו', וזולת זה אם תנאצו ה' - אין כאן הבטחה זו. ואשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה' וגו' באמצע הבטחות הטובות, ולא איחר ולא הקדים, לומר עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי, אבל פרט זה של הבאתם לארץ - תנאי הוא הדבר, 'וידעתם' וגו' אז 'הבאתי' וזולת זה יהיה מה שיהיה". עכ"ל הק'.

אכן גם האבן עזרא מתייחס שם לדבר:

"כי רבים מיוצאי מצרים. גם בניהם יחשבו כהם".
ובפשטות מתרץ בשני אופנים. א', שרבים מבאי הארץ היו גם יוצאי מצרים, פחותים מבן עשרים או יתרים על ששים. ב', שבניהם יחשבו כהם. [וזה אולי מה שתירץ @חונה בירושלים, או יותר מכך, שדור באי הארץ הקים ה' להיות תחת דור יוצאי מצרים].

עוד יש לציין לדברי הגמרא בבבא בתרא (קיט:), היא גופה קא מסתפקא ליה [למשה רבינו], דכתיב 'ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'', ירושה היא לכם מאבותיכם, או דלמא שמורישין ואינן יורשין, ופשטו ליה תרוייהו ירושה לכם מאבותיכם ומורישין ואינן יורשין. והיינו שבפסוק זה נרמז גם זה שהם מורישים ולא יורשים, כלומר, שרק בניהם יכנסו לארץ.
אלא שזהו על פרט הירושה, ולא על ההבאה לארץ.
וחלק זה ניתן לתרץ בדברי תרגום יונתן פרשת יתרו: "אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין". הרי שכבר נכנסו פעם אחת לארץ. וחלק הירושה מתורץ בגמרא בבא בתרא הנ"ל.
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
שלו' אמר:
פי"ג י"א: והיה כי יבאך השם אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך.
וברש"י:
נשבע לך. והיכן נשבע לך, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו' (שמות ו, ח, מכילתא): [אך ע' רמב"ן שמפרש "שנשבע לאבותיך לתת לך כו'", ע"ש].

יל"ע, אם מלבד השבועה לאבות היתה שבועה נוספת לבנ"י העומדים לצאת ממצרים – לכא' היאך נתקיימה שבועה זו, הרי היוצאים ממצרים [אלו שנמנו כיוצאים – ס' ריבוא] מתו במדבר?
להעיר: אולי ניתן לומר שזהו מקורו של הרמב''ם בהל' תרומות פ''א ה''ה, וז''ל - "כל שהחזיקו עולי מצרים'' וכ'ו, שלכאורה ניתן להקשות - מנין לקח זאת הרמב''ם והרי עולי מצרים מתו במדבר? אלא שלקח זאת מהפסוק הנ''ל, אך עדיין נשאר קשה - על הפסוק עצמו - שלכאורה מתו במדבר?, וע''כ באו התירוצים בפנים מהאור החיים הק', מהגמ', ועוד.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
השבועה נתקיימה ביהושע וכלב.
אכן באמת יש לומר כי הקב"ה התיר לעצמו את שבועתו, כדתניא בפרק קמא דחגיגה על הא דשנינו 'הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר וְאֵין לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ':​
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי', בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחָזַרְתִּי בִּי.​
וכן איתן האזרחי הוא אומר על הברית שכרת השם עם דוד:​
נֵאַרְתָּה (בִּטַּלְתָּ, רש"י) בְּרִית עַבְדֶּךָ, חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
משה נפתלי אמר:
השבועה נתקיימה ביהושע וכלב.
אכן באמת יש לומר כי הקב"ה התיר לעצמו את שבועתו, כדתניא בפרק קמא דחגיגה על הא דשנינו 'הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר וְאֵין לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ':​
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי', בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחָזַרְתִּי בִּי.​
וכן איתן האזרחי הוא אומר על הברית שכרת השם עם דוד:​
נֵאַרְתָּה (בִּטַּלְתָּ, רש"י) בְּרִית עַבְדֶּךָ, חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ.
האם אין נוגעת כאן הסוגיא שהבטחה לטובה אין חוזר בו והבטחה לרעה כן?
 
 

ובכן

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אכן באמת יש לומר כי הקב"ה התיר לעצמו את שבועתו, כדתניא בפרק קמא דחגיגה על הא דשנינו 'הֶתֵּר נְדָרִים פּוֹרְחִין בָּאֲוִיר וְאֵין לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ':​
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יֵשׁ לָהֶם עַל מָה שֶׁיִּסְמְכוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי', בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי וְחָזַרְתִּי בִּי.​
אם כבר, נאמר איפכא. שלעתיד יתיר הקב"ה שבועתו זו - 'אשר נשבעתי באפי אם יבואון את מנוחתי - שדור המדבר לא יכנס לארץ ישראל, ולכשיתיר את שבועתו יכניסם לארץ, וכמאן דאמר דור המדבר יש להם חלק לעולם הבא. [ובזה מתורצת קושיתו של הרב @שלו', הואיל והיא חזרה לטובה].
ובזה נבאר בדרך הדרוש, דתקנו ד' כוסות נגד ד' לשונות של גאולה, ברם כנגד לשון 'והבאתי' לא תקנו לפי שעדיין לא נתקיים, אלא שאנו מוסיפין כוס של אליהו, דכאשר יקוים שלח נא ביד תשלח, ביד פנחס דעתיד לאשתלחא בסוף יומיא, פנחס זה אליהו, או אז תתקיים בנו לשון החמישי של גאולה.

אגב,
משה נפתלי אמר:
וכן איתן האזרחי הוא אומר על הברית שכרת השם עם דוד:​
נֵאַרְתָּה (בִּטַּלְתָּ, רש"י) בְּרִית עַבְדֶּךָ, חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ.
דומני שאין לבאר במקרא זה את מה שלמד רבי יהושע מ'אשר נשבעתי', שהרי כוונת איתן לתמוה דבר זה גופא, אחר שאחת נשבעת בקדשך אם לדוד תכזב, אם כן היאך זנחת ותמאס, היאך נארת ברית עבדך. עד מה ה' תסתר נצח. זכר ה' גו'.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שלו' אמר:
הבטחה לטובה אין הקב"ה חוזר בו.
במה דברים אמורים? בשלא גרם החטא; אבל אם גרם החטא לא. כדבר האמור על יד ירמיהו:​
וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל־גּוֹי וְעַל־מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ, וְעָשָׂה הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי, וְנִחַמְתִּי עַל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ.
 

שלו'

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
שלו' אמר:
הבטחה לטובה אין הקב"ה חוזר בו.
במה דברים אמורים? בשלא גרם החטא; אבל אם גרם החטא לא. כדבר האמור על יד ירמיהו:​
וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל־גּוֹי וְעַל־מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ, וְעָשָׂה הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי, וְנִחַמְתִּי עַל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ.
אם זכרוני אינו מטעני, גרימת החטא לא משנה כשההבטחה נאמרה ע"י נביא, והדברים ארוכים ברמב"ם ובצל"ח בברכות ד' ומשמר הלוי וכו'.
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
שלו' אמר:
גרימת החטא לא משנה כשההבטחה נאמרה ע"י נביא.
במה דברים אמורים שאין האל מכזיב דברי הנביא לטובה? בשתיקה; אבל בנבואה שׂם הוא לאַל מלתו הראשונה.
 
 
חלק עליון תַחתִית