שלו' אמר:
פי"ג י"א: והיה כי יבאך השם אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך.
וברש"י:
נשבע לך. והיכן נשבע לך, והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו' (שמות ו, ח, מכילתא): [אך ע' רמב"ן שמפרש "שנשבע לאבותיך לתת לך כו'", ע"ש].
יל"ע, אם מלבד השבועה לאבות היתה שבועה נוספת לבנ"י העומדים לצאת ממצרים – לכא' היאך נתקיימה שבועה זו, הרי היוצאים ממצרים [אלו שנמנו כיוצאים – ס' ריבוא] מתו במדבר?.
כיוונת לשאלת האור החיים הק' (בפרשת וארא):
"והבאתי וגו'. קשה כי דברי א'ל עליון דברו טהור הוא, כי יוצאי מצרים הם הנכנסים לארץ, דכתיב 'והבאתי אתכם אל הארץ', ולא מצינו שכן היה, אלא 'ואת בניהם הביא שמה', אבל כל דור יוצאי מצרים מבן עשרים שנה נפלו פגריהם במדבר. ותגדל הקושיא למה שאמרנו שנשבע ה' על כל הדברים באומרו 'לכן', ואמרו ז"ל (שמו"ר פ"ו) אין לכן אלא לשון שבועה.
ונראה כי מקור החכמה נתחכם על קושיא זו, וקודם אומרו 'והבאתי אתכם' וגו', אמר 'וידעתם כי אני ה' המוציא' וגו', פי', תנאי הוא הדבר, ובזה 'והבאתי' וגו', וזולת זה אם תנאצו ה' - אין כאן הבטחה זו. ואשר על כן כתב פרט זה של ידיעת ה' וגו' באמצע הבטחות הטובות, ולא איחר ולא הקדים, לומר עד כאן הוא בשבועה בלא תנאי, אבל פרט זה של הבאתם לארץ - תנאי הוא הדבר, 'וידעתם' וגו' אז 'הבאתי' וזולת זה יהיה מה שיהיה". עכ"ל הק'.
אכן גם האבן עזרא מתייחס שם לדבר:
"כי רבים מיוצאי מצרים. גם בניהם יחשבו כהם".
ובפשטות מתרץ בשני אופנים. א', שרבים מבאי הארץ היו גם יוצאי מצרים, פחותים מבן עשרים או יתרים על ששים. ב', שבניהם יחשבו כהם. [וזה אולי מה שתירץ
@חונה בירושלים, או יותר מכך, שדור באי הארץ הקים ה' להיות תחת דור יוצאי מצרים].
עוד יש לציין לדברי הגמרא בבבא בתרא (קיט:), היא גופה קא מסתפקא ליה [למשה רבינו], דכתיב 'ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'', ירושה היא לכם מאבותיכם, או דלמא שמורישין ואינן יורשין, ופשטו ליה תרוייהו ירושה לכם מאבותיכם ומורישין ואינן יורשין. והיינו שבפסוק זה נרמז גם זה שהם מורישים ולא יורשים, כלומר, שרק בניהם יכנסו לארץ.
אלא שזהו על פרט הירושה, ולא על ההבאה לארץ.
וחלק זה ניתן לתרץ בדברי תרגום יונתן פרשת יתרו: "אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין". הרי שכבר נכנסו פעם אחת לארץ. וחלק הירושה מתורץ בגמרא בבא בתרא הנ"ל.