אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
השאלה הגדולה: תפילה, וכל מאי דעביד רחמנא וכו'
- Thread starter יצחק ב
- תאריך התחלה
אין לי בעיה עם הנידון על הניסוח,ספר וסופר אמר:התייחסתי לטענתך בהודעה לעיל, עיי"שמ.ה. אמר:אפשר אולי להתווכח על הניסוח המדויק,ספר וסופר אמר:פירוש של...??
אבל הרב @חונה בירושלים העלה כאן טענה ניצחת,
שא"א לפרש ש"לטב עביד" היינו שהמצב עכשיו הוא הכי טוב שיש,
שהרי אם משהו כואב לי, יכולים להיות בזה הרבה דברים טובים, ויכולים גם לצמוח מזה בהמשך דברים נפלאים, אבל יש בזה גם בחינה של כאב ורוע, עכ"פ ברובד החיצוני, ובוודאי עדיף היה לו היו מתרחשים כל הדברים הטובים בלי הרוע הזה (בלא החטא בוודאי שלא היה לנו כואב כלל),
וממילא לא קשה כלל על עניין התפילה,
שמהותה לבקש להסיר את הרע והלא נעים הזה.
ומה יש להמשיך לדון לפני שמבררים נקודה זו?
ומה לעשות, שבעניינים אלו, הניסוח באמת משנה
טענתי הייתה על אלו שממשיכים לדון על שאלת פותח האשכול, כשדברי הרב החונה בירושלים לכאורה מוכרחים, בניסוח כזה או אחר, וממילא אין שאלה כלל.
(בהודעה לעיל איזו דחייה למה שהוא טוען, אם זו הייתה כוונתך)
יושב בשבת תחכמוני
משתמש ותיק
הרבנים @מ.ה. ,@חונה בירושלים, אפי' נבוא להתווכח עם הטענה ש"עדיף לו היו מתרחשים הדברים הטובים בלי הרוע הזה" (לך תדע, הרי אין חלוקה מוגדרת של טוב ורע שנוכל לדון שגם אם הרע הכרחי סוכ"ס הוא רע והיה עדיף הטוב בלעדיו, אלא הכל חלק ממארג שלם, וכו'),
הייתי טוען כעין הטענה הנ"ל מזוית מעט שונה: וכי 'לטב עביד' לא ישאר נכון גם אם הקב"ה יענה לתפילה? אז גם למי שצופה במתרחש מזוית של 'הכל לטובה' כדאי להתפלל, כי גם כשהקב"ה ישמע לתפילתו זה "יהיה לטובה".
רק שהגיחוך המסוים שיש בכך מקל לעמוד על זה ש'לטב עביד' לא עומד באותו רובד בו התפילה והבקשה עומדות, ולטב עביד נותן מבט כללי על כל ההשתלשלות 'מלמעלה' שהכל בהשגחה ובחשבון ולטובה, אבל לא עומד במישור של תחושות האדם צרכיו רצונותיו צרותיו שמחתו ואבלו. (וכבר כתב כעין זה הרב @ספר וסופר לעיל).
הייתי טוען כעין הטענה הנ"ל מזוית מעט שונה: וכי 'לטב עביד' לא ישאר נכון גם אם הקב"ה יענה לתפילה? אז גם למי שצופה במתרחש מזוית של 'הכל לטובה' כדאי להתפלל, כי גם כשהקב"ה ישמע לתפילתו זה "יהיה לטובה".
רק שהגיחוך המסוים שיש בכך מקל לעמוד על זה ש'לטב עביד' לא עומד באותו רובד בו התפילה והבקשה עומדות, ולטב עביד נותן מבט כללי על כל ההשתלשלות 'מלמעלה' שהכל בהשגחה ובחשבון ולטובה, אבל לא עומד במישור של תחושות האדם צרכיו רצונותיו צרותיו שמחתו ואבלו. (וכבר כתב כעין זה הרב @ספר וסופר לעיל).
הנושא זה לא הדחיהמ.ה. אמר:אין לי בעיה עם הנידון על הניסוח,ספר וסופר אמר:התייחסתי לטענתך בהודעה לעיל, עיי"שמ.ה. אמר:אפשר אולי להתווכח על הניסוח המדויק,
אבל הרב @חונה בירושלים העלה כאן טענה ניצחת,
שא"א לפרש ש"לטב עביד" היינו שהמצב עכשיו הוא הכי טוב שיש,
שהרי אם משהו כואב לי, יכולים להיות בזה הרבה דברים טובים, ויכולים גם לצמוח מזה בהמשך דברים נפלאים, אבל יש בזה גם בחינה של כאב ורוע, עכ"פ ברובד החיצוני, ובוודאי עדיף היה לו היו מתרחשים כל הדברים הטובים בלי הרוע הזה (בלא החטא בוודאי שלא היה לנו כואב כלל),
וממילא לא קשה כלל על עניין התפילה,
שמהותה לבקש להסיר את הרע והלא נעים הזה.
ומה יש להמשיך לדון לפני שמבררים נקודה זו?
ומה לעשות, שבעניינים אלו, הניסוח באמת משנה
טענתי הייתה על אלו שממשיכים לדון על שאלת פותח האשכול, כשדברי הרב החונה בירושלים לכאורה מוכרחים, בניסוח כזה או אחר, וממילא אין שאלה כלל.
(בהודעה לעיל איזו דחייה למה שהוא טוען, אם זו הייתה כוונתך)
אילו הרב ה@חונה בירושלים שליט"א היה רק כותב כך:
'אני לא מבין מה הדיון על 'לטב עביד', רע לך? תתפלל שלא יהיה רע'
לא הייתי אומר כלום
כי הקושי מתחיל כשרוצים להבין את הסוגיא של 'לטב עביד' בצורה רחבה יותר, ואז נשאלת השאלה איך בדיוק מסתדרים שני הדברים יחד, וכיצד הם יושבים זה לצד זה, והרב @חונה בירושלים גילה דעתו, שהוא מבקש ליישב גם את זה. וממילא לא ניתן לשאול למה ממשיכים לדון, כי הוא עצמו מנסה לדון בזה.
והוא הגביל את הלטב עביד, כטוב במסגרת מסוימת, ופעולת התפילה באה לפעול לעומת זה, להגדיל את מסגרת הטוב וכו', כך אני עכ"פ הבנתי מהודעתו. עד שעל בסיס זה, הוא הגדיר את מי שדן בענינים הללו באריכות יותר, כפילוסופיא וכו'. כי דבריו בזה פשוטים.
ועל זה שאלתי, מאין הוא מצא מקור לצמצם את הטוב הכלול ב'לטב עביד', למקום צר כל כך, שהתפקיד של התפילה להרחיב אותו.
כי למיעוט ידיעתי, לטב עביד, זה הטוב הכי טוב שיש בעולם, אלא שכמו שאמרתי הוא מתייחס לכתחילה למסגרת כללית יותר ופנימית יותר הפועלת במציאות, והיא מראש לא מתייחסת לתחושת הטוב המקומי, שהוא מסגרת מצומצמת יותר של התודעה. [ועיין מש"כ בזה הרב @יושב בשבת תחכמוני, והן הן הדברים].
לדעתי ל'טב עביד' נמצא גם ברובד הכללי וגם ברובד הפרטי בצרכים ובצרות של האדם.יושב בשבת תחכמוני אמר:הרבנים @מ.ה. ,@חונה בירושלים, אפי' נבוא להתווכח עם הטענה ש"עדיף לו היו מתרחשים הדברים הטובים בלי הרוע הזה" (לך תדע, הרי אין חלוקה מוגדרת של טוב ורע שנוכל לדון שגם אם הרע הכרחי סוכ"ס הוא רע והיה עדיף הטוב בלעדיו, אלא הכל חלק ממארג שלם, וכו'),
הייתי טוען כעין הטענה הנ"ל מזוית מעט שונה: וכי 'לטב עביד' לא ישאר נכון גם אם הקב"ה יענה לתפילה? אז גם למי שצופה במתרחש מזוית של 'הכל לטובה' כדאי להתפלל, כי גם כשהקב"ה ישמע לתפילתו זה "יהיה לטובה".
רק שהגיחוך המסוים שיש בכך מקל לעמוד על זה ש'לטב עביד' לא עומד באותו רובד בו התפילה והבקשה עומדות, ולטב עביד נותן מבט כללי על כל ההשתלשלות 'מלמעלה' שהכל בהשגחה ובחשבון ולטובה, אבל לא עומד במישור של תחושות האדם צרכיו רצונותיו צרותיו שמחתו ואבלו. (וכבר כתב כעין זה הרב @ספר וסופר לעיל).
כל ההבדל נעוץ שברובד הכללי אתה יודע וברור לך שאתה לא מבין, לכן קל לך להאמין שזה לטובה.
לעומת זאת ברובד הפרטי נדמה לך שאתה יודע מה הטוב ביותר עבורך, לכן זה נראה כאילו סותר.
בקיצור ההבדל לא במציאות אלא בצורה שאתה תופס אותה בתודעה שלך.
ונראה לי שגם @ספר וסופר התכוון לזה.
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
יצחק ב אמר:על שאלה זו שמעתי כמה גישות.
א. כשאדם מתפלל, הוא נהיה בדרגה גבוהה יותר, וממילא מה שטוב לו משתנה,
לענ"ד זה דבר תמוה מאד מכמה סיבות
א. מהות התפילה, זה לא להשתנות, מהות התפילה, זה לבקש, ואיך בסופו של עניין אבקש? כשאני יודע בבירור, שהמצב עכשיו הוא הכי טוב לי.
(זה גם שאלה על המושג ביטחון לא לפי החזו"א)
ב'.אם באמת נקודת התפילה היא השינוי, מן הדין שת"ת הוא יהיה הנקודה ולא התפילה.
ב.לפעמים, יש לאדם שפע, שראוי שיושפע עליו, רק אם יבקש אותו.
א'. אם זה כך, אז לא כל מאי דעביד רחמנא וכו', כי יתכן שמה שקרה לו עכשיו, זה בגלל שהוא לא יתפלל.
בסופו של עניין בן אדם שהולך להתפלל האם עליו להסיח דעתו מזה שהמצב שלו הוא הכי טוב???
לא עברתי על האשכול כדי לראות מה כתבו החכמים, אבל אני תמיד השבתי על זה כך: כל מה שה' עושה זה לטובתו של האדם, גם הריגת בהמתו כדי לא להרוג את אשתו הוא לטובה וכך הוא כל דרכי הקב''ה עושה דבר רע בשביל דבר טוב שעדיף על הדבר הרע, אבל עדיין הדרך רעה קצת אמנם הכל בסוף טוב אבל יכל להיות יותר טוב דהיינו שה' יעשה את אותו דבר טוב בלי הדבר הרע, לדוגמא נגזר על אדם שיהיה לו בית, לצורך כך הקב''ה גורם שהוא יאלץ לעבוד הרבה ולסבול עבודה קשה כדי שיקבל את הכסף לצורך הבית, אבל ע''י התפילה הקב''ה נותן לו את הדבר הטוב הסופי בדרך יותר נוחה, ובדוגמא הנ''ל הוא מקבל את הכסף בקלות יותר, וכן על זה הדרך ה' עושה רע בשביל דבר טוב יותר, וע''י התפילה הוא מקצר את הרוע ומביא את הטוב עם פחות רע.
ברוך שכיוונתי לדברי מרכמעיין המתגבר אמר:יצחק ב אמר:על שאלה זו שמעתי כמה גישות.
א. כשאדם מתפלל, הוא נהיה בדרגה גבוהה יותר, וממילא מה שטוב לו משתנה,
לענ"ד זה דבר תמוה מאד מכמה סיבות
א. מהות התפילה, זה לא להשתנות, מהות התפילה, זה לבקש, ואיך בסופו של עניין אבקש? כשאני יודע בבירור, שהמצב עכשיו הוא הכי טוב לי.
(זה גם שאלה על המושג ביטחון לא לפי החזו"א)
ב'.אם באמת נקודת התפילה היא השינוי, מן הדין שת"ת הוא יהיה הנקודה ולא התפילה.
ב.לפעמים, יש לאדם שפע, שראוי שיושפע עליו, רק אם יבקש אותו.
א'. אם זה כך, אז לא כל מאי דעביד רחמנא וכו', כי יתכן שמה שקרה לו עכשיו, זה בגלל שהוא לא יתפלל.
בסופו של עניין בן אדם שהולך להתפלל האם עליו להסיח דעתו מזה שהמצב שלו הוא הכי טוב???
לא עברתי על האשכול כדי לראות מה כתבו החכמים, אבל אני תמיד השבתי על זה כך: כל מה שה' עושה זה לטובתו של האדם, גם הריגת בהמתו כדי לא להרוג את אשתו הוא לטובה וכך הוא כל דרכי הקב''ה עושה דבר רע בשביל דבר טוב שעדיף על הדבר הרע, אבל עדיין הדרך רעה קצת אמנם הכל בסוף טוב אבל יכל להיות יותר טוב דהיינו שה' יעשה את אותו דבר טוב בלי הדבר הרע, לדוגמא נגזר על אדם שיהיה לו בית, לצורך כך הקב''ה גורם שהוא יאלץ לעבוד הרבה ולסבול עבודה קשה כדי שיקבל את הכסף לצורך הבית, אבל ע''י התפילה הקב''ה נותן לו את הדבר הטוב הסופי בדרך יותר נוחה, ובדוגמא הנ''ל הוא מקבל את הכסף בקלות יותר, וכן על זה הדרך ה' עושה רע בשביל דבר טוב יותר, וע''י התפילה הוא מקצר את הרוע ומביא את הטוב עם פחות רע.
עיין לעיל
לא כ"כ הבנתי את ההסבר שלך ב'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד'
וכי לה' יש מניעה כל שהוא שבגללה אינו יכול לעשות טוב?!
וחוץ מזה מי הוא הגוזר הרי ה' לבדו, אז מה הבעיה וכי הוא לא יכול לגזור לתת בית בלי הסבל והעבודה הקשה?!
ומעל הכל כך זה נקרא שהוא עושה הכל לטובה?!
אשמח להבין מה דעתך
למה ה' צריך להרוג את הבהמה כדי שיהיה לי טוב?כמעיין המתגבר אמר:כל מה שה' עושה זה לטובתו של האדם, גם הריגת בהמתו כדי לא להרוג את אשתו הוא לטובה
וכי לה' יש מניעה כל שהוא שבגללה אינו יכול לעשות טוב?!
שוב למה הוא נאלץ לעבוד ולסבול אם נגזר עליו שיהיה לו בית??כמעיין המתגבר אמר:נגזר על אדם שיהיה לו בית, לצורך כך הקב''ה גורם שהוא יאלץ לעבוד הרבה ולסבול עבודה קשה כדי שיקבל את הכסף לצורך הבית
וחוץ מזה מי הוא הגוזר הרי ה' לבדו, אז מה הבעיה וכי הוא לא יכול לגזור לתת בית בלי הסבל והעבודה הקשה?!
ומעל הכל כך זה נקרא שהוא עושה הכל לטובה?!
אשמח להבין מה דעתך
מאד אשמח אם תעיין במה שכתבתי לעיל להרב "סנגורן של ישראל" בביאור עניין זה.הערשלה אמר:לא כ"כ הבנתי את ההסבר שלך ב'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד'
למה ה' צריך להרוג את הבהמה כדי שיהיה לי טוב?כמעיין המתגבר אמר:כל מה שה' עושה זה לטובתו של האדם, גם הריגת בהמתו כדי לא להרוג את אשתו הוא לטובה
וכי לה' יש מניעה כל שהוא שבגללה אינו יכול לעשות טוב?!
שוב למה הוא נאלץ לעבוד ולסבול אם נגזר עליו שיהיה לו בית??כמעיין המתגבר אמר:נגזר על אדם שיהיה לו בית, לצורך כך הקב''ה גורם שהוא יאלץ לעבוד הרבה ולסבול עבודה קשה כדי שיקבל את הכסף לצורך הבית
וחוץ מזה מי הוא הגוזר הרי ה' לבדו, אז מה הבעיה וכי הוא לא יכול לגזור לתת בית בלי הסבל והעבודה הקשה?!
ומעל הכל כך זה נקרא שהוא עושה הכל לטובה?!
אשמח להבין מה דעתך
אשמח לשמוע את חוות דעתך
ייש"כ
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
הבהמה והאשה זה לקוח מהסיפור הידוע עם אליהו הנביא שבא לבקר אדם עני והתפלל אליהו שה' ימית את בהמתו יחידתו, וכשנשאל אליהו למה התפלל על כך הוא ענה שנגזר שתמות אשתו והוא התפלל שה' ימיר את זה בבהמה.הערשלה אמר:לא כ"כ הבנתי את ההסבר שלך ב'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד'
למה ה' צריך להרוג את הבהמה כדי שיהיה לי טוב?כמעיין המתגבר אמר:כל מה שה' עושה זה לטובתו של האדם, גם הריגת בהמתו כדי לא להרוג את אשתו הוא לטובה
וכי לה' יש מניעה כל שהוא שבגללה אינו יכול לעשות טוב?!
שוב למה הוא נאלץ לעבוד ולסבול אם נגזר עליו שיהיה לו בית??כמעיין המתגבר אמר:נגזר על אדם שיהיה לו בית, לצורך כך הקב''ה גורם שהוא יאלץ לעבוד הרבה ולסבול עבודה קשה כדי שיקבל את הכסף לצורך הבית
וחוץ מזה מי הוא הגוזר הרי ה' לבדו, אז מה הבעיה וכי הוא לא יכול לגזור לתת בית בלי הסבל והעבודה הקשה?!
ומעל הכל כך זה נקרא שהוא עושה הכל לטובה?!
אשמח להבין מה דעתך
אני באתי לענות על השאלה בגדר כל מאי דעביד וכו' ותפילה, כאן אתה שואל שאלה אחרת אם כל מאי דעביד א''כ למה יש סבל בעולם, וזו שאלה בפני עצמה ויש דרך פשוטה שה' נותן ייסורים כדי למרק את העוונות או כדי לעורר ולפי זה צ''ל שע''י התפילה הקב''ה ממרק או גורם לעורר אף בלא יסורים, ואם תאמר שה' יעשה כן אף בלא התפילה כי הלא הקב''ה כולו טוב, והתשובה לזה נעוצה במאמר הזוהר על כיסופא דנהמא, דלכך הקב''ה חייב לצמצם את הטוב כדי שיהיה לנו טוב בעולם הבא, ומאידך אם אדם התפלל על זה א''כ זה כבר לא בחנם אלא בעד התפילה ותו ליכא כיסופא.
יצחק ב אמר:חשבתי אולי נאמר שמאמר הגמ' כל דעביד וכו' אומר רק שיש תכלית נרצית לטובתו בכל מה שעובר עליו,
אולם יש אפשרות, שזה יגיע בכל מיני אופנים אותה התכלית, אז באדם גדול שמיוחדת עליו יותר השגחתו ית' (כמבואר בר"מ וברמב"ן ועוד ראשונים)
אז מדקדקים גם באמצעים לאותה תכלית.(גם הצדיקים הגדולים יתכן שהם צריכים תפילה ליותר דקדוק)
לעומת אדם רגיל, יתכן שמכיון שההשגחה פחות מיוחדת עליו, אזי תפקיד התפילה לעורר עליו השגחתו ית' יותר בפרטות, שנדקדק גם באמצעים לאותה תכלית
ולכך אומרת הגמ' שיש להזכיר את שם החולה בפרטות.
וכך חזינן בתפילתו של אברהם על סדום, שכל ענינה היא בקשה שלא להכניס הצדיקים לאותה השגחה כללית,וממילא להשמיד אף אותם,
אלא לייחד עליהם השגחתו בפרטות.
כמובן שצריך מקור ברור יותר לחידוש זה ויש לחפש בראשונים.
(אגב בנושא של ידיעה ובחירה מעולם לא הבנתי את הבעיה...)
ייש"כ
גישה מעניינת דומה מעט ל@כמעיין המתגבר, אבל מחןדשת אשמח למקור.
כמו"כ התחושה לפי"ז שהתפילה נועדה רק כאמצעי להשגת טוב, שעדיין אינו קיים בינתיים.
המשך לראות את תגובתי, נראה לענ"ד שההבנה צריכה להיות שונה.
יישר כח!כמעיין המתגבר אמר:הבהמה והאשה זה לקוח מהסיפור הידוע עם אליהו הנביא שבא לבקר אדם עני והתפלל אליהו שה' ימית את בהמתו יחידתו, וכשנשאל אליהו למה התפלל על כך הוא ענה שנגזר שתמות אשתו והוא התפלל שה' ימיר את זה בבהמה.הערשלה אמר:לא כ"כ הבנתי את ההסבר שלך ב'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד'
למה ה' צריך להרוג את הבהמה כדי שיהיה לי טוב?כמעיין המתגבר אמר:כל מה שה' עושה זה לטובתו של האדם, גם הריגת בהמתו כדי לא להרוג את אשתו הוא לטובה
וכי לה' יש מניעה כל שהוא שבגללה אינו יכול לעשות טוב?!
שוב למה הוא נאלץ לעבוד ולסבול אם נגזר עליו שיהיה לו בית??כמעיין המתגבר אמר:נגזר על אדם שיהיה לו בית, לצורך כך הקב''ה גורם שהוא יאלץ לעבוד הרבה ולסבול עבודה קשה כדי שיקבל את הכסף לצורך הבית
וחוץ מזה מי הוא הגוזר הרי ה' לבדו, אז מה הבעיה וכי הוא לא יכול לגזור לתת בית בלי הסבל והעבודה הקשה?!
ומעל הכל כך זה נקרא שהוא עושה הכל לטובה?!
אשמח להבין מה דעתך
אני באתי לענות על השאלה בגדר כל מאי דעביד וכו' ותפילה, כאן אתה שואל שאלה אחרת אם כל מאי דעביד א''כ למה יש סבל בעולם, וזו שאלה בפני עצמה ויש דרך פשוטה שה' נותן ייסורים כדי למרק את העוונות או כדי לעורר ולפי זה צ''ל שע''י התפילה הקב''ה ממרק או גורם לעורר אף בלא יסורים, ואם תאמר שה' יעשה כן אף בלא התפילה כי הלא הקב''ה כולו טוב, והתשובה לזה נעוצה במאמר הזוהר על כיסופא דנהמא, דלכך הקב''ה חייב לצמצם את הטוב כדי שיהיה לנו טוב בעולם הבא, ומאידך אם אדם התפלל על זה א''כ זה כבר לא בחנם אלא בעד התפילה ותו ליכא כיסופא.
מצורפים דברי הבעש"ט זי"ע שהבאתי לעיל המדבר גם על 'לטב עביד',
עיין בדבריו נראה לי שהוא מסביר קצת אחרת.
וז"ל: [מקור מים חיים מקץ ד']
והענין בזה כך הוא, שהן אמת שמן השם יתברך הטוב והמטיב, בודאי אין יוצא לישראל שום רעה חלילה, אדרבה הכל הוא טובות גדולות ישועות ונחמות, רק שאם האדם זוכה אזי באה לו הטובה באתגלייא, אמנם יש לפעמים שהאדם אינו זוכה חלילה מחמת שמעשיו אינם טהורים כל אחד לפי מדרגתו, ואזי כשיוצאת הטובה לאדם זה מעילא לתתא, יש מקטריגים המקטרגים עליו ואינם מניחים שתגיע אליו הטובה, ואזי הפסק דין למעלה הוא כך, שלעת עתה יגיע הטובה הזו אל האדם בצירופים אחרים, מלובשת ברעה חלילה, ואם האדם יעמוד בנסיון זה שיתחזק עצמו באמונה שלימה וחזקה באמת, שכל מה דעביד רחמנא ודאי לטב עביד, ויאמין שאין יוצא ממנו יתברך שום רעה ח"ו, ויאמין שבודאי זו הוא טובה גדולה רק שעדיין אינה נגלית לו, אזי בזכות האמונה שיאמין ויבטח כל כך בהשם יתברך יתהפכו הצירופים ויעשו ויתהוו צירופים הקודמים הטובים, כמו שהיו קודם הקטרוגים, יתגלה הטובה לעין כל, ואף גם זאת שאז בזכות האמונה והבטחון יתגדל הטובה יותר ויותר ביתר שאת, שאף מן הרעה בעצמה יתהווה טובה וגדולה מקמייתא, אמנם אם לא יעמוד בנסיון זה ולא ישים אמונתו ובטחונו בהשם יתברך, אזי מחמת זה שלא יאמין בה' יעמדו וישארו הצירופים חלילה כמו שירדו לתתא עכשיו אחר הקטרוג, זהו הפסק דין למעלה, והבן.
א"כ לפי הבנתי התפילה היא חלק מהאמונה שהרי רק המאמין מתפלל ומי שלא מאמין לא יתפלל וזה כלול במה שכתב הבעש"ט זי"ע.
לכן מי שמאמין ויתפלל יהפוך את הטוב שקיים כרגע באופן מוסתר לטוב גלוי.
אפשר להוסיף כאן את מה שהאריך להסביר בטו"ט @ספר וסופר שזה מערכת יחסים ביני לבוראי,
בקשיים הוא מדבר אלי ובאמונה שמתבטאת בתפילה אני מדבר אליו.
כך בסה"כ יש כאן ניהול קשר בינינו.
הרובד הפרטי הוא התודעה.הערשלה אמר:לדעתי ל'טב עביד' נמצא גם ברובד הכללי וגם ברובד הפרטי בצרכים ובצרות של האדם.יושב בשבת תחכמוני אמר:הרבנים @מ.ה. ,@חונה בירושלים, אפי' נבוא להתווכח עם הטענה ש"עדיף לו היו מתרחשים הדברים הטובים בלי הרוע הזה" (לך תדע, הרי אין חלוקה מוגדרת של טוב ורע שנוכל לדון שגם אם הרע הכרחי סוכ"ס הוא רע והיה עדיף הטוב בלעדיו, אלא הכל חלק ממארג שלם, וכו'),
הייתי טוען כעין הטענה הנ"ל מזוית מעט שונה: וכי 'לטב עביד' לא ישאר נכון גם אם הקב"ה יענה לתפילה? אז גם למי שצופה במתרחש מזוית של 'הכל לטובה' כדאי להתפלל, כי גם כשהקב"ה ישמע לתפילתו זה "יהיה לטובה".
רק שהגיחוך המסוים שיש בכך מקל לעמוד על זה ש'לטב עביד' לא עומד באותו רובד בו התפילה והבקשה עומדות, ולטב עביד נותן מבט כללי על כל ההשתלשלות 'מלמעלה' שהכל בהשגחה ובחשבון ולטובה, אבל לא עומד במישור של תחושות האדם צרכיו רצונותיו צרותיו שמחתו ואבלו. (וכבר כתב כעין זה הרב @ספר וסופר לעיל).
כל ההבדל נעוץ שברובד הכללי אתה יודע וברור לך שאתה לא מבין, לכן קל לך להאמין שזה לטובה.
לעומת זאת ברובד הפרטי נדמה לך שאתה יודע מה הטוב ביותר עבורך, לכן זה נראה כאילו סותר.
בקיצור ההבדל לא במציאות אלא בצורה שאתה תופס אותה בתודעה שלך.
ונראה לי שגם @ספר וסופר התכוון לזה.
ההגדרה של טוב ורע בתודעה הוא מה שהאדם מרגיש.
אם אתה מסכים להנחות הנ"ל,
אזי המשפט "ברובד הפרטי נדמה לך שאתה יודע מה הטוב ביותר עבורך" טעון ביאור,
כשהאדם מרגיש כאב בתודעתו, יש לו טעות כלשהי?
לפי הבנתי התודעה של האדם היא הצורה שבה הוא תופס את המציאות שבה הוא נמצא גם לטוב וגם לרע.סנגורן של ישראל אמר:הרובד הפרטי הוא התודעה.הערשלה אמר:לדעתי ל'טב עביד' נמצא גם ברובד הכללי וגם ברובד הפרטי בצרכים ובצרות של האדם.יושב בשבת תחכמוני אמר:הרבנים @מ.ה. ,@חונה בירושלים, אפי' נבוא להתווכח עם הטענה ש"עדיף לו היו מתרחשים הדברים הטובים בלי הרוע הזה" (לך תדע, הרי אין חלוקה מוגדרת של טוב ורע שנוכל לדון שגם אם הרע הכרחי סוכ"ס הוא רע והיה עדיף הטוב בלעדיו, אלא הכל חלק ממארג שלם, וכו'),
הייתי טוען כעין הטענה הנ"ל מזוית מעט שונה: וכי 'לטב עביד' לא ישאר נכון גם אם הקב"ה יענה לתפילה? אז גם למי שצופה במתרחש מזוית של 'הכל לטובה' כדאי להתפלל, כי גם כשהקב"ה ישמע לתפילתו זה "יהיה לטובה".
רק שהגיחוך המסוים שיש בכך מקל לעמוד על זה ש'לטב עביד' לא עומד באותו רובד בו התפילה והבקשה עומדות, ולטב עביד נותן מבט כללי על כל ההשתלשלות 'מלמעלה' שהכל בהשגחה ובחשבון ולטובה, אבל לא עומד במישור של תחושות האדם צרכיו רצונותיו צרותיו שמחתו ואבלו. (וכבר כתב כעין זה הרב @ספר וסופר לעיל).
כל ההבדל נעוץ שברובד הכללי אתה יודע וברור לך שאתה לא מבין, לכן קל לך להאמין שזה לטובה.
לעומת זאת ברובד הפרטי נדמה לך שאתה יודע מה הטוב ביותר עבורך, לכן זה נראה כאילו סותר.
בקיצור ההבדל לא במציאות אלא בצורה שאתה תופס אותה בתודעה שלך.
ונראה לי שגם @ספר וסופר התכוון לזה.
ההגדרה של טוב ורע בתודעה הוא מה שהאדם מרגיש.
אם אתה מסכים להנחות הנ"ל,
אזי המשפט "ברובד הפרטי נדמה לך שאתה יודע מה הטוב ביותר עבורך" טעון ביאור,
כשהאדם מרגיש כאב בתודעתו, יש לו טעות כלשהי?
זה המקום שבו נמצאות האמונות, הפרשנויות והתוכן העיקרי הפנימי לכל המציאויות החוויות והשכליות שפוגש האדם.
ואכן לפי ההגדרה שהוא יגדיר את המציאות בתודעה, כך הוא גם ירגיש, אבל עדיין זאת רק התוצאה של ההגדרה בתודעה ולא המציאות עצמה.
לדוגמא, אדם שבתודעה שלו ללכת היום ללא עטיית מסיכה מוגדר כסוג של רציחה (או לכה"פ כדבר האסור), ברור למה יכעס על אדם שמזלזל בעטיית מסיכה, שהרי זה מה שמוגדר לו בתודעה.
לעומתו אותה מציאות ממש אצל אדם שבתודעה שלו עטיית מסיכה מוגדרת כחומרה מסוימת הנהוגה במקומות מסויימים, ברור למה יכעס כשיביישו אותו על אי עטיית מסיכה, שהרי זה מה שמוגדר לו בתודעה.
(נא לא לפתח דיון על מסיכות)
ולעניינינו, אדם יכול לטעות בהגדרה שבתודעה, זה מובנה בטבע.
הוא יכול להגדיר בתודעה שהטוב ביותר עבורו זה משהו מסויים, אבל הוא גם יכול לטעות בהגדרה.
זה בעצם היצה"ר שגורם לנו לטעות בהגדרת המציאות, בעצם בירור ההגדרה לאמיתית והנכונה אנו מנצחים אותו ופועלים ע"פ היצה"ט.
לכן כשיש לאדם טעות בתודעה הוא עלול לחוש כאב בטעות.
הכאב אמנם אמיתי, אבל ההגדרה שיצרה אותו מוגדרת בטעות.
את הדוגמה לכך תוכל לפגוש בהרבה מצבים שאדם מרגיש רגשות לא נעימים, בגלל שההגדרה שלו למציאות היתה לא נכונה.
כמו לדוגמה בחור שנפל מבחינה רוחנית ועזב את עולם התורה, כשתשאל אותו מתי זה התחיל? הוא יספר לך שנפל פעם בחטא ומאז לא היה לו חשק להמשיך ללמוד.
שים לב! בחור מאבד את עולמו בגלל הגדרה שיש לו בתודעה 'אם חטאתי אין לי מה לחפש בלימוד', זה מה שמוגדר לו, ממילא זה מה שהוא גם ירגיש.
הרגשות אמיתיים, אבל בטעות ההגדרת המציאות יסודם.
מקווה שהבנת
יהודה יעקבזון
משתמש ותיק
הערשלה אמר:את הדוגמה לכך תוכל לפגוש בהרבה מצבים שאדם מרגיש רגשות לא נעימים, בגלל שההגדרה שלו למציאות היתה לא נכונה.
כמו לדוגמה בחור שנפל מבחינה רוחנית ועזב את עולם התורה, כשתשאל אותו מתי זה התחיל? הוא יספר לך שנפל פעם בחטא ומאז לא היה לו חשק להמשיך ללמוד.
שים לב! בחור מאבד את עולמו בגלל הגדרה שיש לו בתודעה 'אם חטאתי אין לי מה לחפש בלימוד', זה מה שמוגדר לו, ממילא זה מה שהוא גם ירגיש.
הרגשות אמיתיים, אבל בטעות ההגדרת המציאות יסודם.
מקווה שהבנת
אם אני כועס על אדם שעשה לי עוול,
איך אני מגדיר את המציאות באופן אחר שלא יגרום לי לכעוס?
אם אני אוהב את הילד שלי,
יש אפשרות להגדיר את המציאות באופן אחר שיגרום לי לא לאהוב אותו?
כתבת נכון, הרגשות אמיתיים.
אבל לא הבנתי את המשפט 'בטעות הגדרת המציאות יסודם'.
זה נשמע כאילו שאפשר להגדיר את הכאב התחושתי והרגשי של סטירת לחי אדירה ל.... ?
יהודה יעקבזון
משתמש ותיק
הערשלה אמר:את הדוגמה לכך תוכל לפגוש בהרבה מצבים שאדם מרגיש רגשות לא נעימים, בגלל שההגדרה שלו למציאות היתה לא נכונה.
כמו לדוגמה בחור שנפל מבחינה רוחנית ועזב את עולם התורה, כשתשאל אותו מתי זה התחיל? הוא יספר לך שנפל פעם בחטא ומאז לא היה לו חשק להמשיך ללמוד.
שים לב! בחור מאבד את עולמו בגלל הגדרה שיש לו בתודעה 'אם חטאתי אין לי מה לחפש בלימוד', זה מה שמוגדר לו, ממילא זה מה שהוא גם ירגיש.
הרגשות אמיתיים, אבל בטעות ההגדרת המציאות יסודם.
מקווה שהבנת
אתייחס לדוגמה,
הי' מועיל אם היינו שומעים את הבחור בעצמו, שיספר קודם מה הביא אותו ליפול בחטא,
[אחרי חטא, יש רגשות אשמה, ואת זה הוא לא מסוגל להכיל.]
ב'תפיסה' שלי.
צריך קודם כל להבין מה החטא הזה הועיל לו, הוא הי' זקוק לזה.
החטא לא התחיל ב'תפיסה של הגדרת מציאות כלשהו'.
יש בזה שני חלקים:יהודה יעקבזון אמר:אם אני כועס על אדם שעשה לי עוול,
איך אני מגדיר את המציאות באופן אחר שלא יגרום לי לכעוס?
1. לגרום שזה יכעיס ברמה נסבלת ובפרופורציה.
2. לגרום שזה בכלל לא יכעיס.
לתפוס מציאות בחוסר פרופורציה, זאת טעות מצויה.
ע"י התבוננות לאחר מעשה ותרגול מעשי מתרגלים להגיב בפרופורציה הנכונה.
בהמשך ע"י התבוננות מעמיקה יותר והגדרה פנימית יותר שאין באמת על מה לכעוס כלל, שהרי הכל משמים וכו' וביטוי מעשי לכך.
מגיעים למצב שבכלל לא מכעיס (כהלל הזקן וכדו').
לצערי זאת מציאות קיימת שהורה שונא ילדו כתוצאה מהגדרה מעוותת,יהודה יעקבזון אמר:אם אני אוהב את הילד שלי,
יש אפשרות להגדיר את המציאות באופן אחר שיגרום לי לא לאהוב אותו?
או שהוא מזכיר לי מישהו שנאוי, או שהוא לא מספק לו את הציפיות וכדו'.
כ"ז בא כתוצאה מטעות בהגדרה.
התשובה לעיל תעזור לאדם זה שיצליח לשנות את ההגדרה בתודעתו וממילא לשנות את רגשותיו כלפי בנו.
כן,יהודה יעקבזון אמר:כתבת נכון, הרגשות אמיתיים.
אבל לא הבנתי את המשפט 'בטעות הגדרת המציאות יסודם'.
זה נשמע כאילו שאפשר להגדיר את הכאב התחושתי והרגשי של סטירת לחי אדירה ל.... ?
מה דעתך על שני ילדים שקבלו סטירת לחי אדירה באותה עוצמה ובכ"ז תגובתם היתה שונה.
האחד - נשארה לו צלקת לכל החיים, השני - היה לו קצת לא נעים, אבל כעבור זמן שכח מהעניין לגמרי.
הכיצד???
הכל תלוי בהגדרה שהיתה לכל אחד כלפי הסטירה, ממילא תחושתם הפנימית היתה גם שונה.
לסיום הנה גמ' בה רואים שההגדרה נמצאת בבחירת האדם ולא במציאות שקרתה לו.
"דאמרינן: הוא דאבעית נפשיה, כדתניא: המבעית את חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כיצד? תקע באזנו וחירשו - פטור". (ב"ק צא.)
הגע בעצמך אם התירוץ 'לא יכול להכיל' מתקבל על הדעת, מה תאמר לאחד ש'לא יכול להכיל' דחף לאיסור???יהודה יעקבזון אמר:אתייחס לדוגמה,הערשלה אמר:את הדוגמה לכך תוכל לפגוש בהרבה מצבים שאדם מרגיש רגשות לא נעימים, בגלל שההגדרה שלו למציאות היתה לא נכונה.
כמו לדוגמה בחור שנפל מבחינה רוחנית ועזב את עולם התורה, כשתשאל אותו מתי זה התחיל? הוא יספר לך שנפל פעם בחטא ומאז לא היה לו חשק להמשיך ללמוד.
שים לב! בחור מאבד את עולמו בגלל הגדרה שיש לו בתודעה 'אם חטאתי אין לי מה לחפש בלימוד', זה מה שמוגדר לו, ממילא זה מה שהוא גם ירגיש.
הרגשות אמיתיים, אבל בטעות ההגדרת המציאות יסודם.
מקווה שהבנת
הי' מועיל אם היינו שומעים את הבחור בעצמו, שיספר קודם מה הביא אותו ליפול בחטא,
[אחרי חטא, יש רגשות אשמה, ואת זה הוא לא מסוגל להכיל.]
ברור שתמיד קיימת לאדם בחירה חופשית בנקודה מסוימת והוא כן יכול להכיל גם במצב של דחף. (אולי באופן חלקי... אבל משהו וודאי)
כל השאלה היא איך מפעילים את הבחירה.
ואת התשובה כבר כתבתי לעיל.
נ.ב. תחושת חוסר ההכלה זה גם תלוי בהגדרה ולא במציאות היבשה כנ"ל.
ראשית, ימחל לי הציבור על העתקת כל ההודעות הארוכות, סבורני שזה נצרך לכאן.הערשלה אמר:לפי הבנתי התודעה של האדם היא הצורה שבה הוא תופס את המציאות שבה הוא נמצא גם לטוב וגם לרע.סנגורן של ישראל אמר:הרובד הפרטי הוא התודעה.הערשלה אמר:לדעתי ל'טב עביד' נמצא גם ברובד הכללי וגם ברובד הפרטי בצרכים ובצרות של האדם.
כל ההבדל נעוץ שברובד הכללי אתה יודע וברור לך שאתה לא מבין, לכן קל לך להאמין שזה לטובה.
לעומת זאת ברובד הפרטי נדמה לך שאתה יודע מה הטוב ביותר עבורך, לכן זה נראה כאילו סותר.
בקיצור ההבדל לא במציאות אלא בצורה שאתה תופס אותה בתודעה שלך.
ונראה לי שגם @ספר וסופר התכוון לזה.
ההגדרה של טוב ורע בתודעה הוא מה שהאדם מרגיש.
אם אתה מסכים להנחות הנ"ל,
אזי המשפט "ברובד הפרטי נדמה לך שאתה יודע מה הטוב ביותר עבורך" טעון ביאור,
כשהאדם מרגיש כאב בתודעתו, יש לו טעות כלשהי?
זה המקום שבו נמצאות האמונות, הפרשנויות והתוכן העיקרי הפנימי לכל המציאויות החוויות והשכליות שפוגש האדם.
ואכן לפי ההגדרה שהוא יגדיר את המציאות בתודעה, כך הוא גם ירגיש, אבל עדיין זאת רק התוצאה של ההגדרה בתודעה ולא המציאות עצמה.
לדוגמא, אדם שבתודעה שלו ללכת היום ללא עטיית מסיכה מוגדר כסוג של רציחה (או לכה"פ כדבר האסור), ברור למה יכעס על אדם שמזלזל בעטיית מסיכה, שהרי זה מה שמוגדר לו בתודעה.
לעומתו אותה מציאות ממש אצל אדם שבתודעה שלו עטיית מסיכה מוגדרת כחומרה מסוימת הנהוגה במקומות מסויימים, ברור למה יכעס כשיביישו אותו על אי עטיית מסיכה, שהרי זה מה שמוגדר לו בתודעה.
(נא לא לפתח דיון על מסיכות)
ולעניינינו, אדם יכול לטעות בהגדרה שבתודעה, זה מובנה בטבע.
הוא יכול להגדיר בתודעה שהטוב ביותר עבורו זה משהו מסויים, אבל הוא גם יכול לטעות בהגדרה.
זה בעצם היצה"ר שגורם לנו לטעות בהגדרת המציאות, בעצם בירור ההגדרה לאמיתית והנכונה אנו מנצחים אותו ופועלים ע"פ היצה"ט.
לכן כשיש לאדם טעות בתודעה הוא עלול לחוש כאב בטעות.
הכאב אמנם אמיתי, אבל ההגדרה שיצרה אותו מוגדרת בטעות.
את הדוגמה לכך תוכל לפגוש בהרבה מצבים שאדם מרגיש רגשות לא נעימים, בגלל שההגדרה שלו למציאות היתה לא נכונה.
כמו לדוגמה בחור שנפל מבחינה רוחנית ועזב את עולם התורה, כשתשאל אותו מתי זה התחיל? הוא יספר לך שנפל פעם בחטא ומאז לא היה לו חשק להמשיך ללמוד.
שים לב! בחור מאבד את עולמו בגלל הגדרה שיש לו בתודעה 'אם חטאתי אין לי מה לחפש בלימוד', זה מה שמוגדר לו, ממילא זה מה שהוא גם ירגיש.
הרגשות אמיתיים, אבל בטעות ההגדרת המציאות יסודם.
מקווה שהבנת
דבריך נכונים מאד. ע"ז נאמר מודל אפר"ת החביב, אבל שאלתי היא שונה.
כתבת שגם ברובד הפרטי שייך מאמר חז"ל "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד",
וזאת משום שברובד הפרטי האדם לא באמת יודע מה טוב לו, והוא טועה בתחושתו.
זה הסבר נפוץ למאמר חז"ל הזה, ומעולם לא הבנתי אותו.
לדוגמה, לא עלינו, אדם שבר את רגלו, הדבר מסב לו ייסורים, משבש את שגרת חייו ופוגע בפרנסתו, זו דוגמה מציאותית, נכון?
הדברים הנ"ל מסבים לו תחושות שליליות רבות, כאבים פיזיים, תסכול, מתח, שיעמום, חוסר יציבות כלכלית, ועוד ועוד,
האם לדעתך כל הדבר הזה טוב לו? לדעתו לא. הוא טועה?
ברור שיש תכלית טובה לזה, ברובד הכללי, והכל בעינא פקיחא של השי"ת, באהבה ובהטבה. אבל בתודעתו הוא סובל.
פרשנות חיובית של המציאות תעזור לו להרגיש טוב יותר, ולצמצם את המקום של הסבל בתודעתו, אבל הוא עדיין יסבול.
בקצרה: הפירוש של טוב ורע בהקשר לתודעה, הוא בדיוק כמו שאנחנו מבינים בפשטות.
---
אוסיף על זה, שיש סיפור, אולי מחז"ל, ששמעתי בהקשר הזה, על אדם שמצא סוס, והדבר גרם לו לטובות ורעות לסירוגין. לדוגמה, הוא נפל מהסוס ונפצע, ועי"ז הוא ניצל מגיוס לצבא, וכו'.
מסקנת הסיפור היא כמילותיך, שאין אנו יודעים מה טוב לנו ומה רע לנו, מכל דבר טוב יכולה לצמוח רעה, ומכל רעה יכול לצמוח דבר טוב. וה' מסובב הכל לטובה סופית.
לדעתי, מכמה סיבות, זה לא הסבר מספק, ובעיקר כי בסופו של דבר הטובות והרעות האלו עוברים על האדם שחווה אותם, והוא חווה אותם כטובות ורעות שאינם קשורים זה לזה, וה' ברא אותנו כך שכשכואב לנו, כואב לנו...
סנגורן של ישראל אמר:דבריך נכונים מאד. ע"ז נאמר מודל אפר"ת החביב, אבל שאלתי היא שונה.
כתבת שגם ברובד הפרטי שייך מאמר חז"ל "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד",
וזאת משום שברובד הפרטי האדם לא באמת יודע מה טוב לו, והוא טועה בתחושתו.
זה הסבר נפוץ למאמר חז"ל הזה, ומעולם לא הבנתי אותו.
לדוגמה, לא עלינו, אדם שבר את רגלו, הדבר מסב לו ייסורים, משבש את שגרת חייו ופוגע בפרנסתו, זו דוגמה מציאותית, נכון?
הדברים הנ"ל מסבים לו תחושות שליליות רבות, כאבים פיזיים, תסכול, מתח, שיעמום, חוסר יציבות כלכלית, ועוד ועוד,
האם לדעתך כל הדבר הזה טוב לו? לדעתו לא. הוא טועה?
לענ"ד, הוא טועה! זה טוב לו!
הוא לא רואה את זה, נכון!
אבל זה טוב לו.
ידוע המאמר 'אין רע יורד מלמעלה', אלא שההסבר הוא כמו בדברי הבעש"ט זי"ע שהבאתי שהאדם לא רואה את הטוב.
ע"פ עקרונות מודל אפר"ת (ועוד) אפשר כמובן להבין זאת יותר כמו שהארכתי.
סנגורן של ישראל אמר:ברור שיש תכלית טובה לזה, ברובד הכללי, והכל בעינא פקיחא של השי"ת, באהבה ובהטבה. אבל בתודעתו הוא סובל.
מניין לך החלוקה שהטוב של ה' נמצא רק ברובד כללי???
וכי אין לכל יהודי ויהודי השגחה פרטית?!
וכי אין לו יחודיות בתפקידו בעולם?!
הלא ע"ז בדיוק אמרו חז"ל "לפיכך נברא אדם יחידי", הוא לא סתם איזה עוד חפץ בעולם, יש לו יחודיות וה' צריך אותו ממש להיטיב עמו כאשר מדרך הטוב להיטיב.
אני מבין את קושייתך היטב, כיוון שההסתכלות הטבעית כפי שנבראנו כולנו להתייחס לרגשותינו כקובעות לנו את המציאות,
אבל בדבר זה יש גם מקום לטעות, שהרי רגשות יכולים גם לטעות.
אפשר לכעוס במקום לא נכון,
אפשר להיות בדיכאון ולחשוב שסוף העולם הגיע כשמשהו בציפיות שלנו השתבש ועוד,
אבל הכל מגיע מטעות בתודעה!
לסיכום, אדם בתודעה שלו יכול להחליט שהוא סובל ואכן הוא יסבול,
או שיחליט שה' רוצה להרע לו ואכן הוא ירגיש כך.
בעבודת ה' נכונה הוא יפנים בתודעתו שה' מיטיב עמו ואכן הוא ירגיש כך.
סנגורן של ישראל אמר:וה' ברא אותנו כך שכשכואב לנו, כואב לנו...
אכן ה' ברא אותנו כך, אל יחד עם זה הוא גם נתן לו בחירה, היכן היא?
אם הכל תלוי באירועים שסובבים אותנו, היכן היא הבחירה?
והתשובה כנ"ל,
כמו"כ עיין בגמ' שהבאתי לעיל במבעית את חבירו.
יהודה יעקבזון
משתמש ותיק
הערשלה אמר:סנגורן של ישראל אמר:וה' ברא אותנו כך שכשכואב לנו, כואב לנו...
אכן ה' ברא אותנו כך, אל יחד עם זה הוא גם נתן לו בחירה, היכן היא?
אם הכל תלוי באירועים שסובבים אותנו, היכן היא הבחירה?
והתשובה כנ"ל,
כמו"כ עיין בגמ' שהבאתי לעיל במבעית את חבירו.
כשכואב לנו, כואב לנו.
הבחירה היא בקבלת או התנגדות לכאב.
ובשפה רגשית: הכלת הרגש.
אני כותב מגישה פרקטית,
מה שקשור לעבודת ה',
קטונתי,
ואני משאיר לאלו שנמצאים במדרגה הזו לכתוב.
יש לי מה להגיב באריכות, אבל בינתיים אכתוב בקצרההערשלה אמר:סנגורן של ישראל אמר:
עזוב את הרגשות, בא נדבר על הכאבים הפיזיים.
כואבת לו הרגל. זה טוב?
אם תרצה בלי אריכות, אז התשובה במילה אחת, כן!סנגורן של ישראל אמר:יש לי מה להגיב באריכות, אבל בינתיים אכתוב בקצרההערשלה אמר:סנגורן של ישראל אמר:
עזוב את הרגשות, בא נדבר על הכאבים הפיזיים.
כואבת לו הרגל. זה טוב?
וזה לא אני אומר אלא ה' אומר.
יהודה יעקבזון אמר:הערשלה אמר:
סנגורן של ישראל אמר:וה' ברא אותנו כך שכשכואב לנו, כואב לנו...
אכן ה' ברא אותנו כך, אל יחד עם זה הוא גם נתן לו בחירה, היכן היא?
אם הכל תלוי באירועים שסובבים אותנו, היכן היא הבחירה?
והתשובה כנ"ל,
כמו"כ עיין בגמ' שהבאתי לעיל במבעית את חבירו.
כשכואב לנו, כואב לנו.
הבחירה היא בקבלת או התנגדות לכאב.
ובשפה רגשית: הכלת הרגש.
אני כותב מגישה פרקטית,
מה שקשור לעבודת ה',
קטונתי,
ואני משאיר לאלו שנמצאים במדרגה הזו לכתוב.
אם ההכלה פירושה לסבול ולשתוק, זה בגבול מסויים.
יש מצבים שאדם לא ישתוק.
אם ההכלה פירושה להבין ולתפוס מה באמת קורה (ע"י פרופורציה וכדו'), זה תמיד יקרה.
כי אין דבר יותר חזק מהאמת!
להבנתי זה גם פרקטי וגם בעבודת ה'.
מקסים!הערשלה אמר:אם תרצה בלי אריכות, אז התשובה במילה אחת, כן!סנגורן של ישראל אמר:יש לי מה להגיב באריכות, אבל בינתיים אכתוב בקצרההערשלה אמר:
עזוב את הרגשות, בא נדבר על הכאבים הפיזיים.
כואבת לו הרגל. זה טוב?
וזה לא אני אומר אלא ה' אומר.
אפשר הסבר?
אשמח אם תאריך... אני קיצרתי כי עיתותי אינם בידי כעת. מצד שני אשמח אם תתמקד.
יהודה יעקבזון
משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:יש לי מה להגיב באריכות, אבל בינתיים אכתוב בקצרההערשלה אמר:סנגורן של ישראל אמר:
עזוב את הרגשות, בא נדבר על הכאבים הפיזיים.
כואבת לו הרגל. זה טוב?
רגע, איך הגעת לטוב או רע, זה כבר פרשנות,
השאלה היא כך:
כואבת לו הרגל, זה כואב?
כשלא מקבלים את זה, זה מה שכתוב בועט ביסורין,
וזה לא סותר להתפלל שהכאב יחלוף.
יהודה יעקבזון
משתמש ותיק
אגב, כתבת 'עזוב את הרגשות',
זה היינו הך.
רגש זה מורגש בגוף [אצלי לפחות..]
כאב רגשי הוא כמו כאב פיזי, [למי שמחובר לעצמו/לרגשות שלו]
זה היינו הך.
רגש זה מורגש בגוף [אצלי לפחות..]
כאב רגשי הוא כמו כאב פיזי, [למי שמחובר לעצמו/לרגשות שלו]
יצחק ב אמר:על שאלה זו שמעתי כמה גישות.
א. כשאדם מתפלל, הוא נהיה בדרגה גבוהה יותר, וממילא מה שטוב לו משתנה,
לענ"ד זה דבר תמוה מאד מכמה סיבות
א. מהות התפילה, זה לא להשתנות, מהות התפילה, זה לבקש, ואיך בסופו של עניין אבקש? כשאני יודע בבירור, שהמצב עכשיו הוא הכי טוב לי.
(זה גם שאלה על המושג ביטחון לא לפי החזו"א)
ב'.אם באמת נקודת התפילה היא השינוי, מן הדין שת"ת הוא יהיה הנקודה ולא התפילה.
ב.לפעמים, יש לאדם שפע, שראוי שיושפע עליו, רק אם יבקש אותו.
א'. אם זה כך, אז לא כל מאי דעביד רחמנא וכו', כי יתכן שמה שקרה לו עכשיו, זה בגלל שהוא לא יתפלל.
בסופו של עניין בן אדם שהולך להתפלל האם עליו להסיח דעתו מזה שהמצב שלו הוא הכי טוב???
קראתי את רוב העמוד הראשון ולא ראיתי שכתבו את מה שאני חושב, סליחה אם כבר כתבו.
יסורים הם לטובה כלומר הם מכפרים על עבירות או מזככים את האדם, התפילה מחליפה את זה, כלומר מי שהתפלל זיכך עצמו או כיפר על העבירה, כמדומני שזו כוונת ספר העיקרים ד,יח שהבאת [בלא שמו] את דבריו שהתפילה מהותה להשתנות רק הוא מפרש שכל כח התפילה היא מחמת שהאדם השתנה ולא עליו נגזרה הגזירה כי הוא בא לתרץ קושיית ידיעה ובחירה אבל גם לקושייך יש מנוח בדברים.
כואב באמת, אבל זה טוב!יהודה יעקבזון אמר:סנגורן של ישראל אמר:יש לי מה להגיב באריכות, אבל בינתיים אכתוב בקצרההערשלה אמר:
עזוב את הרגשות, בא נדבר על הכאבים הפיזיים.
כואבת לו הרגל. זה טוב?
רגע, איך הגעת לטוב או רע, זה כבר פרשנות,
השאלה היא כך:
כואבת לו הרגל, זה כואב?
כשלא מקבלים את זה, זה מה שכתוב בועט ביסורין,
וזה לא סותר להתפלל שהכאב יחלוף.
מצורף לסוף דבריך מילה במילה, בתוספת שהתפילה משמשת כחלק מהקבלה הנכונה כמו שהארכתי בתחילת האשכול.
כתבתי הרבה באשכול זה, תמקד אותי, מה לא מובן לך?סנגורן של ישראל אמר:מקסים!הערשלה אמר:אם תרצה בלי אריכות, אז התשובה במילה אחת, כן!סנגורן של ישראל אמר:יש לי מה להגיב באריכות, אבל בינתיים אכתוב בקצרה
עזוב את הרגשות, בא נדבר על הכאבים הפיזיים.
כואבת לו הרגל. זה טוב?
וזה לא אני אומר אלא ה' אומר.
אפשר הסבר?
אשמח אם תאריך... אני קיצרתי כי עיתותי אינם בידי כעת. מצד שני אשמח אם תתמקד.
רגשות אפשר לפטור במודל אפר"תיהודה יעקבזון אמר:אגב, כתבת 'עזוב את הרגשות',
זה היינו הך.
רגש זה מורגש בגוף [אצלי לפחות..]
כאב רגשי הוא כמו כאב פיזי, [למי שמחובר לעצמו/לרגשות שלו]
כאב פיזי לא
נושאים דומים
- תגובות
- 38
- צפיות
- 383