אילו מ"ע מקיים דיין בשעת העסק בדין?

שייף עייל

משתמש ותיק
אילו מצוות עשה מקיים דיין בשעת העסק בדין? 
חשבתי על בצדק תשפוט, ואולי אפילו על מצוות ת"ת, האם יש מה להוסיף על זה? 
 

אבי חי

משתמש ותיק
טור ריש חו"מ

והקב"ה חפץ בו יותר מבכל הקרבנות, דכתיב (משלי כא ג): "עֲשֹׂה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח", ומחטאת ועולה לא נאמר אלא "מזבח". ובכמה מקומות הזהיר עלינו על ידי משה רבינו עליו השלום: (דברים א יז) "לא תכירו פנים במשפט... לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא", ועוד הזהיר עלינו בעשה (ויקרא יט טו): "בצדק תשפוט עמיתך", (דברים א טז): "ושפטתם צדק".

וציווה למנות שופטים בכל המקומות, דכתיב (דברים טז יח): "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". שופטים הם הדיינין הקבועין לשפוט, ושוטרים הן בעלי מקל ורצועה העומדין לפני הדיינין לרדות על פי הדיינין.
 

שייף עייל

משתמש ותיק
פותח הנושא
לא זכיתי להבין. האם התכוונת לומר שבשעת העיסוק בדין, הדיין מקיים מצוות שופטים ושוטרים תתן לך וגו'?
 

הגלילי

משתמש רגיל
בירושלמי ריש פ"ו דברכות ר"ח ור"י סלקין לבי חנוותא קפץ ר' חגי ובירך. ופירש המפרש: בי חנוותא הוא מושב הדיינים ובירך על מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך.
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
הגלילי אמר:
בירושלמי ריש פ"ו דברכות ר"ח ור"י סלקין לבי חנוותא קפץ ר' חגי ובירך. ופירש המפרש: בי חנוותא הוא מושב הדיינים ובירך על מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך
לפי זה יל''ע: א. השוטר שמבצע הפסק בפועל מה מברך?, ב. מדוע לא מצינו שהדיינים של היום מברכים ברכה זו?
 

אבי חי

משתמש ותיק
תורתו אומנותו אמר:
הגלילי אמר:
בירושלמי ריש פ"ו דברכות ר"ח ור"י סלקין לבי חנוותא קפץ ר' חגי ובירך. ופירש המפרש: בי חנוותא הוא מושב הדיינים ובירך על מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך
לפי זה יל''ע: א. השוטר שמבצע הפסק בפועל מה מברך?, ב. מדוע לא מצינו שהדיינים של היום מברכים ברכה זו?
שו"ת חת"ס או"ח נד:

שלום וכ"ט לרב טב ה"ה הגאון המופלא ומופלג ומפורסים כערוגת הבשם גן הדסים גל אגוזים ע"ה כש"ת מו"ה צבי הירש יחי' אב"ד ור"מ דק"ק זאלקווע יע"א:

יקרתו הגיעני ושמחני בדברי תורתו המשמחים לב ע"ד האמור בירושלמי ר"פ כיצד מברכי' וז"ל ר' חגי ור' ירמי' סלקין לבי חניותא קפץ ר' חגי ובירך א"ל ר' ירמי' יאות עבדת שכל המצות טעונין ברכה מנין שנל המצות טעונות ברכה ר"ת ר"א בר כהנא בשם ר"א ואתנה לך לוחו' האבן והתורה והמצות הקיש תורה למצוה מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונות ברכה עכ"ל ופי' המפרש מהר"א פולדא דבי חינונית' היינו מושב הדיינים וברך על מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך והוקשה לפר"מ ני' אתשו' הרשב"א סי' י"ח וכן הוא אות באות בתשו' המיוחסת לרמב"ן סי' קפ"ט דאין לברך על עשיית משפט משום שמא לא יקבלו עליהם את הדין ע"ש וכי נעלם מהם הירושלמי הלז וניחא ליה לפר"מ דהרי דברי רשב"א צריכים ביאור שכ' שמא לא יקבלו עליהם את הדין ומה בכך הרי יורדים לנכסים ומוציאין ממנו בע"כ (מדכתי' והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה) וצ"ל דס"ל לרשב"א דע"י הכפי' אין לברך דהוי קלקול וכמ"ש הראב"ד הביאו בכה"ג רס"י א' ורק על תחלת דין הי' לנו לברך וקיי"ל כל דבר שאין עשייתו גמר מצוה אין מברכין וזהו כוונת הרשב"א הנ"ל אין לברך על דין כי שמא לא יקבלו עליהם את הדין הבעלי דינים נמצא הי' זה התחלת הדין דבר שאין בו גמר מצוה עד שיכוף ועל הכפי' אין לברך דהוי קלקול זהו כוונת הרשב"א וא"כ לק"מ על רשב"א מהירושלמי דהירושלמי לטעמי' דס"ל מברכין על התחלת מצוה כגון לעשות סוכה ולולב אעפ"י שאינו גמר מצוה כמ"ש תוס' במנחות מ"ב ע"ב וא"כ לשיטתו ברכו בכניסותם לדין והרשב"א כ' עפ"י ש"ס דילן וא"ש אלו דברי פר"מ ושפתים יושק:

ולולי דבריו נ"ל פי' אחר בכוונת רשב"א שמא לא יקבלו בעלי דינים את דעתו כי לכאורה אין לברך שצונו לשפוט בצדק כי שגיאות מי יבין וארשב"י דין תורה לא ידעתי נהי שעכ"פ אין לדיין אלא מה שעיני' רואות ועפ"י דעתו יורד לנכסיו ומשמת ומנדה על המסרב מ"מ אין לברך על זה אך אם יתרצו הבע"ד ברצונם הטוב הן לדין הן לטעות ומכ"ש ע"ד פשרה הרי קיים מ"ע של דין ושלום בעולם ועל זה אינו יכול לברך כי אולי לא יתדצו בטעיותיו ומטעם זה נ"ל שאין מברכי' על מינוי הדיינים שהוא מ"ע שופטים ושוטרים וגו' ונוהג בכל מקום ובכל זמן ועיי' רמב"ן ריש פ' שופטים אע"ג שאפשר שלא יבוא לפניהם דין לעולם מ"מ חיוב להיות שופטים ממונים וכמו שמברכין על בדיקת חמץ אפילו לא ימצא כי מחויב שיבדוק עכ"פ ימצא או לא ימצא וה"נ מתחייב להעמיד שופטי' ומ"ט אין מברכי' והטעם נ"ל האדם יראה לעינים ואולי השופטים שאנו ממנים אינם עפ"י דין תורה וחפץ ה' אולי איכא דעדיפי מינייהו ומשו"ה נ"ל אין מברכי' על כתיבת ס"ת אע"ג דהכתיבה הוא גמר מצותה משום דלא בקיאין בחסירות ויתרות ואפילו חכמי התלמוד לא הי' בקיאים ע"כ אין לברך כי ס"ת שחסר בו אות אחת אינו יי"ח בו כמש"א חז"ל פ' הקומץ אפשר ס"ת חסר אות א' ומשה אומר לקוח ספר התורה הזה ע"ש ש"מ לא נקרא ס"ת חסר אות אחת אפילו (וע' לעיל סי' נ"ב). גם פי' הירושלמי לא נ"ל כפי' מהרא"פ ז"ל דאי כדברי' שברך על שבתו כסאות למשפט א"כ מה צורך להביא ראי' שמברכי' על המצות ויליף לי' מתורה וכי עד כאן לא שמעינן שמברכי' על התפילין וציצית ומצה ומרור וסוכה ולולב ומשנה שלימה שנינו ברך על הפסח פטור של זבח אבל הנלע"ד שנכנס לחנותא היינו יום מושב סנהדרין לעיי' במילי דמתא ולתקן כל צרכי עירו כעין ששנינו ריש מ"ק וריש שקלים ובירושלמי דשקלים אלו הן צריכים ע"ש והרבה כיוצא בהם דשייכים בז"הז ובזמן האמוראים וס"ל לר' חגי ור' ירמי' כת"ק דסוכה מ"ו ע"א כשיש לפניו מצות הרבה מברך על המצות אלא התם מיירי שהמצות כבר לפניו והא דהירושלמי לא הי' המצות לפניו אלא מיד בבקר השכים כשנכנס לחנונותא להיות מוכן לכל המצות שיבואו לפניו היום הקדים ר' חגי וברך אקב"ו על המצות אע"ג שיבואו פסקי פיסקי ויש ביניהם הפסק בענינים אחרים וזה יש ללמוד כיון דכל ברכת המצות אנו למידין מהיקשא דתורה ומונה מה תורה מברך פ"א ביום על כל ענינים ועסקים שיעסוק בהם היום ואפילו מפסיק למלאכתו ועסקיו חוזר הוא לתורתו על סמך ברכה ראשונה ה"נ אותו היום שישבו על מנת לעסוק היום בצרכי רבים בירך פ"א על כל המצות שיבואו לפניו ועל זה מייתי ראי' מת"ת אעפ"י שקצר קצת בלשון הירושלמי מ"מ הבקי בדרך ש"ס ירושלמי יבין כי נמצא כן כמה פעמי' וזה נ"ל יותר מפירושו של מהרא"פ ז"ל מיהו אנן קיי"ל כר' יהודה שם בסוכה מ"ו ע"א שצריך לברך על כל מצוה בפ"ע:

-----

שיל"ת פ"ב יום ד' א' דר"ח חשון קצ"ג לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:

 
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
עת הזמיר אמר:
תורתו אומנותו אמר:
ב. מדוע לא מצינו שהדיינים של היום מברכים ברכה זו?
אולי כי מחתימים על בוררות שאינם מחויבים לדין תורה.
יכול להיותשאתה צודק, אך מצד שני נראה לי, שלולי מסתפינא, יוצא שדבר זה אינו קשור כל כך לדין תורה, שהרי גם גוי להבדיל מצווה על מצוות דינים בתור חלק אחד משבע מצוות בני נח, ופשוט שמקיים המצווה, רק מתי שמקיים פסק אמיתי וצודק, (אלא שאולי נוכרי אינו מצווה לברך על כך, ויל''ע)
 
 

תורתו אומנותו

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
תורתו אומנותו אמר:
הגלילי אמר:
בירושלמי ריש פ"ו דברכות ר"ח ור"י סלקין לבי חנוותא קפץ ר' חגי ובירך. ופירש המפרש: בי חנוותא הוא מושב הדיינים ובירך על מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך
לפי זה יל''ע: א. השוטר שמבצע הפסק בפועל מה מברך?, ב. מדוע לא מצינו שהדיינים של היום מברכים ברכה זו?
שו"ת חת"ס או"ח נד:

שלום וכ"ט לרב טב ה"ה הגאון המופלא ומופלג ומפורסים כערוגת הבשם גן הדסים גל אגוזים ע"ה כש"ת מו"ה צבי הירש יחי' אב"ד ור"מ דק"ק זאלקווע יע"א:

יקרתו הגיעני ושמחני בדברי תורתו המשמחים לב ע"ד האמור בירושלמי ר"פ כיצד מברכי' וז"ל ר' חגי ור' ירמי' סלקין לבי חניותא קפץ ר' חגי ובירך א"ל ר' ירמי' יאות עבדת שכל המצות טעונין ברכה מנין שנל המצות טעונות ברכה ר"ת ר"א בר כהנא בשם ר"א ואתנה לך לוחו' האבן והתורה והמצות הקיש תורה למצוה מה תורה טעונה ברכה אף מצות טעונות ברכה עכ"ל ופי' המפרש מהר"א פולדא דבי חינונית' היינו מושב הדיינים וברך על מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך והוקשה לפר"מ ני' אתשו' הרשב"א סי' י"ח וכן הוא אות באות בתשו' המיוחסת לרמב"ן סי' קפ"ט דאין לברך על עשיית משפט משום שמא לא יקבלו עליהם את הדין ע"ש וכי נעלם מהם הירושלמי הלז וניחא ליה לפר"מ דהרי דברי רשב"א צריכים ביאור שכ' שמא לא יקבלו עליהם את הדין ומה בכך הרי יורדים לנכסים ומוציאין ממנו בע"כ (מדכתי' והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך העבוט החוצה) וצ"ל דס"ל לרשב"א דע"י הכפי' אין לברך דהוי קלקול וכמ"ש הראב"ד הביאו בכה"ג רס"י א' ורק על תחלת דין הי' לנו לברך וקיי"ל כל דבר שאין עשייתו גמר מצוה אין מברכין וזהו כוונת הרשב"א הנ"ל אין לברך על דין כי שמא לא יקבלו עליהם את הדין הבעלי דינים נמצא הי' זה התחלת הדין דבר שאין בו גמר מצוה עד שיכוף ועל הכפי' אין לברך דהוי קלקול זהו כוונת הרשב"א וא"כ לק"מ על רשב"א מהירושלמי דהירושלמי לטעמי' דס"ל מברכין על התחלת מצוה כגון לעשות סוכה ולולב אעפ"י שאינו גמר מצוה כמ"ש תוס' במנחות מ"ב ע"ב וא"כ לשיטתו ברכו בכניסותם לדין והרשב"א כ' עפ"י ש"ס דילן וא"ש אלו דברי פר"מ ושפתים יושק:

ולולי דבריו נ"ל פי' אחר בכוונת רשב"א שמא לא יקבלו בעלי דינים את דעתו כי לכאורה אין לברך שצונו לשפוט בצדק כי שגיאות מי יבין וארשב"י דין תורה לא ידעתי נהי שעכ"פ אין לדיין אלא מה שעיני' רואות ועפ"י דעתו יורד לנכסיו ומשמת ומנדה על המסרב מ"מ אין לברך על זה אך אם יתרצו הבע"ד ברצונם הטוב הן לדין הן לטעות ומכ"ש ע"ד פשרה הרי קיים מ"ע של דין ושלום בעולם ועל זה אינו יכול לברך כי אולי לא יתדצו בטעיותיו ומטעם זה נ"ל שאין מברכי' על מינוי הדיינים שהוא מ"ע שופטים ושוטרים וגו' ונוהג בכל מקום ובכל זמן ועיי' רמב"ן ריש פ' שופטים אע"ג שאפשר שלא יבוא לפניהם דין לעולם מ"מ חיוב להיות שופטים ממונים וכמו שמברכין על בדיקת חמץ אפילו לא ימצא כי מחויב שיבדוק עכ"פ ימצא או לא ימצא וה"נ מתחייב להעמיד שופטי' ומ"ט אין מברכי' והטעם נ"ל האדם יראה לעינים ואולי השופטים שאנו ממנים אינם עפ"י דין תורה וחפץ ה' אולי איכא דעדיפי מינייהו ומשו"ה נ"ל אין מברכי' על כתיבת ס"ת אע"ג דהכתיבה הוא גמר מצותה משום דלא בקיאין בחסירות ויתרות ואפילו חכמי התלמוד לא הי' בקיאים ע"כ אין לברך כי ס"ת שחסר בו אות אחת אינו יי"ח בו כמש"א חז"ל פ' הקומץ אפשר ס"ת חסר אות א' ומשה אומר לקוח ספר התורה הזה ע"ש ש"מ לא נקרא ס"ת חסר אות אחת אפילו (וע' לעיל סי' נ"ב). גם פי' הירושלמי לא נ"ל כפי' מהרא"פ ז"ל דאי כדברי' שברך על שבתו כסאות למשפט א"כ מה צורך להביא ראי' שמברכי' על המצות ויליף לי' מתורה וכי עד כאן לא שמעינן שמברכי' על התפילין וציצית ומצה ומרור וסוכה ולולב ומשנה שלימה שנינו ברך על הפסח פטור של זבח אבל הנלע"ד שנכנס לחנותא היינו יום מושב סנהדרין לעיי' במילי דמתא ולתקן כל צרכי עירו כעין ששנינו ריש מ"ק וריש שקלים ובירושלמי דשקלים אלו הן צריכים ע"ש והרבה כיוצא בהם דשייכים בז"הז ובזמן האמוראים וס"ל לר' חגי ור' ירמי' כת"ק דסוכה מ"ו ע"א כשיש לפניו מצות הרבה מברך על המצות אלא התם מיירי שהמצות כבר לפניו והא דהירושלמי לא הי' המצות לפניו אלא מיד בבקר השכים כשנכנס לחנונותא להיות מוכן לכל המצות שיבואו לפניו היום הקדים ר' חגי וברך אקב"ו על המצות אע"ג שיבואו פסקי פיסקי ויש ביניהם הפסק בענינים אחרים וזה יש ללמוד כיון דכל ברכת המצות אנו למידין מהיקשא דתורה ומונה מה תורה מברך פ"א ביום על כל ענינים ועסקים שיעסוק בהם היום ואפילו מפסיק למלאכתו ועסקיו חוזר הוא לתורתו על סמך ברכה ראשונה ה"נ אותו היום שישבו על מנת לעסוק היום בצרכי רבים בירך פ"א על כל המצות שיבואו לפניו ועל זה מייתי ראי' מת"ת אעפ"י שקצר קצת בלשון הירושלמי מ"מ הבקי בדרך ש"ס ירושלמי יבין כי נמצא כן כמה פעמי' וזה נ"ל יותר מפירושו של מהרא"פ ז"ל מיהו אנן קיי"ל כר' יהודה שם בסוכה מ"ו ע"א שצריך לברך על כל מצוה בפ"ע:

-----

שיל"ת פ"ב יום ד' א' דר"ח חשון קצ"ג לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:
לא קראתי כל דבריו בעיון, אך לפי''ז יוצא שבנוגע לשוטר שמקיים הפסק בפועל, לא קיים חשש זה (שמא יתרצו הבעלי דין), וא''כ חוזרת שאלתנו - על מה הוא מברך?
 
 
חלק עליון תַחתִית