מי שחזר לו חוש הריח אחרי הקורונה האם מברך שהחיינו

א אידיש קינד

משתמש ותיק
בהמשך לענין סומא שנתפקח האם מברך פוקח עוורים? - פורום לתורה (tora-forum.co.il)
מענין לענין באותו ענין
מי שאיבד את חוש הריח מחמת הקורונה, אחרי שחוזר אליו הוש, האם צריך לברך ומה מברך?
1. הגומל וודאי לא שייך כי הרי לא היה בכלל סכנה,
2. הנותן ריח טוב לפירות או בורא עצי/עשבי/מיני בשמים זה על החפצה, ואנו רוצים ברכה על הגברא,
3. שהחיינו, ת"ל סומא שנתפקח מברך שהחיינו, מהו בחוש הריח אחרי שחזר אליו, האם שייך לברך שהחיינו, אולי לא גרע מבגד חדש, א"ד שבגד חדש הוא סו"ס חדש, משאי"כ החוש הריח אולי הרי"ז החוש הישן... ואולי הוא כן חוש חדש שאינו קשור לישן, ואולי בכלל כל חוש הריח הרי"ז דבר חדש כל רגע, אך בזמן שהחוש פעיל הרי היחס לה אינו כדבר חדש, משאי"כ כשחזר החוש אחלרי שלא היה לו חוש הריח הרי היחס לזה הוא כן כחדש... 

 
 

במבי

משתמש ותיק
הדברי חמודות מביא בפרק ו' דברכות שלא אומרים שהחיינו כלל על ברכת הריח ומביא את רש"י בדף נב שכותב מפני שהיא הנאה מועטת ומביא גם בשם מהר"ר משה לוי דיין זצ"ל שהטעם שאין מברכין שהחיינו לפי שברכת הריח סמכו על כל הנשמה וגו' ולפי השנשמה נצחית לא שייך לומר שהחיינו וקיימנו כו' שהרי קיימת ונצחית בעצמה עכ"ל (אות קכ')
 
במבי אמר:
הדברי חמודות מביא בפרק ו' דברכות שלא אומרים שהחיינו כלל על ברכת הריח ומביא את רש"י בדף נב שכותב מפני שהיא הנאה מועטת ומביא גם בשם מהר"ר משה לוי דיין זצ"ל שהטעם שאין מברכין שהחיינו לפי שברכת הריח סמכו על כל הנשמה וגו' ולפי השנשמה נצחית לא שייך לומר שהחיינו וקיימנו כו' שהרי קיימת ונצחית בעצמה עכ"ל (אות קכ')
הטעם של הנאה מועטת, לכאו' ל"ש בזה, כי חוש הריח באופן כללי אינו רק הנאה מועטת. שם מיירי על הנאה ספציפית מריח טוב, לא על גוף חוש הריח.
 

במבי

משתמש ותיק
ומי שהיה מצונן מספר שבועות גם יברך ?

אך כמובן יש לחלק בין צינון שזה חסימת המעברים של האויר לבין ביטול החוש לגמרי באופן זמני כמו שקורה בקורונה אך לגבי חוש הטעם השאלה הרבה יותר גדולה כי מצאנו שמתי שה' רצה להעניש באופן הקשה ביותר הוא העניש בלקיחת חוש הטעם כמו אצל הנחש הקדמוני שכל מאכלים נדמים לו כעפר וא"כ יש הרבה מאד "שהחיינו" בחזרת כל חוש הטעם יותר מאשר רק על מאכל בודד שלא אכלו שנה שלימה !
 

א אידיש קינד

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
ומי שהיה מצונן מספר שבועות גם יברך ?

אך כמובן יש לחלק בין צינון שזה חסימת המעברים של האויר לבין ביטול החוש לגמרי באופן זמני כמו שקורה בקורונה אך לגבי חוש הטעם השאלה הרבה יותר גדולה כי מצאנו שמתי שה' רצה להעניש באופן הקשה ביותר הוא העניש בלקיחת חוש הטעם כמו אצל הנחש הקדמוני שכל מאכלים נדמים לו כעפר וא"כ יש הרבה מאד "שהחיינו" בחזרת כל חוש הטעם יותר מאשר רק על מאכל בודד שלא אכלו שנה שלימה !
לגבי הקורונה ג"כ צ"ע כי גם אם אינו מריח אבל ריח חזק מאוד לפעמים יוכל להרגיש קצת, אבל עדיין יש צד שיוכל לברך, כי לכאורה בברכת שהחיינו הולכים לפי ההרגשה, ובהרגשה אינו נפק"מ אם זה שנתבטל חוש הריח או נחסמו המעברים, ככל שהוא לא הרגיש חוש הריח ומעתה חזר לו והוא כן מרגיש, הרי אפש"ל שקיבל כאן דבר חדש שצריך להודות לה' שהחיינו. כמובן על הצד שאפשר לברך....

לגבי חוש הטעם אכן צדקת, חוש הטעם הוא הרבה יותר משמעותי, ובזה הרבה יותר מסתבר שיברך שהחיינו אחרי שזה נפק"מ להלכה לפעמים שחייב להרגיש הטעם, דכמבואר בשו"ע סי' תעה סעיף ג' "בלע מצה יצא אבל אם בלע מרור לא יצא דטעם מרור בעינן וליכא"
 

א אידיש קינד

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
מאי גרע ממת מורישו או כל טובה שהגיעתו?
כי יש לומר שכאן היה לו כבר חלק מחוש הריח, כי אולי אם היה ריח ריח חזק מאוד אזי כן היה מרגיש,
וכן אפי' בלי זה, הרי חוש הריח היה לו מעולם, ואינו דבר שנתחדש לגמרי, ואפש"ל שחזר לו הריח שהיה לו מכבר
 

מה אדבר

משתמש ותיק
מהא דהיוצא מכלל סכנה אינו מברך שהחיינו כי אם הגומל, מוכח דשהחיינו לא נתקן כי אם על דבר שבא מזמן לזמן וכגדרים המופיעים ברמב''ם ובר''ן ושא''ר במס' סוכה, ואין לנו לבדות ברכות חדשות.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לא מסתבר לומר שעצם חזרת הריח קובע חיוב ברכת שהחיינו, אבל אם הוא שמח בזה ודאי שהוא יכול לברך שהחיינו.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יודוך אחיך. אמר:
דבש לפי אמר:
אבל אם הוא שמח בזה ודאי שהוא יכול לברך שהחיינו.
מהיכי תיתי?
ומי ששמח מהסתכלות על דבר יפה גם כן יברך?
שמחה בהסתכלות על דבר יפה זה לא סוג השמחה של שהחיינו כלל (אלא אם כן השמחה אינה בעצם ההנאה מהראייה אלא שמחה של "סוף סוף אני רואה זאת אחרי הרבה זמן").
 
 

יודוך אחיך.

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
שמחה בהסתכלות על דבר יפה זה לא סוג השמחה של שהחיינו כלל
ומה ראה מר שליט"א לחלק בין שמחת שהחיינו של ריח לשמחת שהחיינו של הסתכלות?
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יודוך אחיך. אמר:
דבש לפי אמר:
שמחה בהסתכלות על דבר יפה זה לא סוג השמחה של שהחיינו כלל
ומה ראה מר שליט"א לחלק בין שמחת שהחיינו של ריח לשמחת שהחיינו של הסתכלות?
אף בריח לא התכוונתי למי ששמחתו היא רק שמחת ההנאה מהריח, אלא על מי ששמח שסוף סוף הוא מריח (ואפילו אם שמחה זו באה לו על ידי ריח שאינו נהנה ממנו).
 

א אידיש קינד

משתמש ותיק
פותח הנושא
לגבי הריח שאלתי עכשיו את הגר"מ סירוטה והורה שאין לברך שהחיינו...
לגבי מי שאיבד חוש טעם לא שאלתי, ויותר מסתבר בזה שיוכל לברך... (אבל כמובן צריך שאילת רב...)
 
חלק עליון תַחתִית