אתה ממשיך שלא לענין, ופותח דיון על כללי הפסק שממש אינו הנושא באשכול זה.
כבר כתבתי שהנידון כאן שיש באמת הכרעה מגדולי האחרונים. רק יש שפקפקו בזה. ועל פקפוקים השיבו מה שהשיבו שככה גם יוצא על פי כללי הפסק.
ברור שמקובל בכל האחרונים לפסוק על פי רוב הספרים שהגיע להם. אפשר לפלפל מהו הסיבה, ולהביא ולצטט כל האחרונים בענין, אבל עובדה זו שככה הם הכריעו בפועל הוא ידוע לכל בר בי רב דחד יומא שלומד אפילו קצת משנה ברורה, שלא לדבר על ההקדמה לבית יוסף והרמ"א.
סה"כ כולי עלמא לא פליגי שמבין מוסרי התורה (שדבריהם גם מצטטים בשאר נושאים בהלכה...) בענין הרמב"ן והגהות אשרי והחינוך כבר האריכו שאין בדבריהם הכרח. ולכן נשאר הרמב"ם, והראב"ד והערוך, נגד:
מאידך, רוב מוסרי התורה: רגמ"ה, רש"י, ר"ת, ר"י, יראים, בעל העיטור, סמ"ק, רבינו פרץ, ר"ש משאנץ, ראבי"ה, מהר"ם מרוטנברג, רא"ש, רבינו ירוחם, מרדכי, טור, נמוק"י, רי"ד, רשב"א, ר"י מלוניל, האגודה, כו'.
אני יכול לתת לך דוגמאות בביאור הלכה שמכריע על פי הרוב של 7 ראשונים מול 5. אבל זה כבר לא מעניין דידן.
בענין הכרעה בגירסאות, אם תוכיח שיש יוצאים מן הכלל זה לא תשנה עיקר הענין. (ד"א השד"ח מבסס את דבריו שלא אומרים כללי הפסק בגירסאות, ע"פ טעות הדפוס שהיה לפניו בדברי הבדק הבית בסי' לג, ואכמ"ל). אבל גם אם נניח שלא אומרים הכלל הזה במחלוקת בגירסאות, הא מיהא ברור שבדבר שאי אפשר להחמיר כשני השיטות, בוודאי שצריכים להכריע אם כן מה נראה עיקר הגירסא. מעולם לא היה דבר כזה שהחליטו שאי אפשר להכריע, וממילא ביטלו המצווה.
כבר כתבתי שיש מחלוקת בין המקובלים, אז אינני רואה צורך לדון במי שמפקפק בדברי האגרות משה.ודרך אגב מבואר מכמעט רוב הפוס' שנקטו כאגרות משה, כי אחרת לא היה בשום מקום משנ"ב שכתב דלא כאריז"ל.
לא הבאתי דברי הרב בעלסקי (שכתב הכרעה בלשון חריף ביותר) והרב שכטר בתור פוסקים שעליך לשמוע להם, אלא בתור תלמידי חכמים גדולים שיכולים להכריע בכל התורה כולה, שהבינו מיד שההכרעה כאן אמורה להיות ע"פ כללי הפסק.
כבר כתבתי שהנידון כאן שיש באמת הכרעה מגדולי האחרונים. רק יש שפקפקו בזה. ועל פקפוקים השיבו מה שהשיבו שככה גם יוצא על פי כללי הפסק.
ברור שמקובל בכל האחרונים לפסוק על פי רוב הספרים שהגיע להם. אפשר לפלפל מהו הסיבה, ולהביא ולצטט כל האחרונים בענין, אבל עובדה זו שככה הם הכריעו בפועל הוא ידוע לכל בר בי רב דחד יומא שלומד אפילו קצת משנה ברורה, שלא לדבר על ההקדמה לבית יוסף והרמ"א.
סה"כ כולי עלמא לא פליגי שמבין מוסרי התורה (שדבריהם גם מצטטים בשאר נושאים בהלכה...) בענין הרמב"ן והגהות אשרי והחינוך כבר האריכו שאין בדבריהם הכרח. ולכן נשאר הרמב"ם, והראב"ד והערוך, נגד:
מאידך, רוב מוסרי התורה: רגמ"ה, רש"י, ר"ת, ר"י, יראים, בעל העיטור, סמ"ק, רבינו פרץ, ר"ש משאנץ, ראבי"ה, מהר"ם מרוטנברג, רא"ש, רבינו ירוחם, מרדכי, טור, נמוק"י, רי"ד, רשב"א, ר"י מלוניל, האגודה, כו'.
אני יכול לתת לך דוגמאות בביאור הלכה שמכריע על פי הרוב של 7 ראשונים מול 5. אבל זה כבר לא מעניין דידן.
בענין הכרעה בגירסאות, אם תוכיח שיש יוצאים מן הכלל זה לא תשנה עיקר הענין. (ד"א השד"ח מבסס את דבריו שלא אומרים כללי הפסק בגירסאות, ע"פ טעות הדפוס שהיה לפניו בדברי הבדק הבית בסי' לג, ואכמ"ל). אבל גם אם נניח שלא אומרים הכלל הזה במחלוקת בגירסאות, הא מיהא ברור שבדבר שאי אפשר להחמיר כשני השיטות, בוודאי שצריכים להכריע אם כן מה נראה עיקר הגירסא. מעולם לא היה דבר כזה שהחליטו שאי אפשר להכריע, וממילא ביטלו המצווה.
כבר כתבתי שיש מחלוקת בין המקובלים, אז אינני רואה צורך לדון במי שמפקפק בדברי האגרות משה.ודרך אגב מבואר מכמעט רוב הפוס' שנקטו כאגרות משה, כי אחרת לא היה בשום מקום משנ"ב שכתב דלא כאריז"ל.
לא הבאתי דברי הרב בעלסקי (שכתב הכרעה בלשון חריף ביותר) והרב שכטר בתור פוסקים שעליך לשמוע להם, אלא בתור תלמידי חכמים גדולים שיכולים להכריע בכל התורה כולה, שהבינו מיד שההכרעה כאן אמורה להיות ע"פ כללי הפסק.