המטיל תכלת בזמן הזה- ספק עובר על עשה

רימון

משתמש ותיק
אתה ממשיך שלא לענין, ופותח דיון על כללי הפסק שממש אינו הנושא באשכול זה.
כבר כתבתי שהנידון כאן שיש באמת הכרעה מגדולי האחרונים. רק יש שפקפקו בזה. ועל פקפוקים השיבו מה שהשיבו שככה גם יוצא על פי כללי הפסק.
ברור שמקובל בכל האחרונים לפסוק על פי רוב הספרים שהגיע להם. אפשר לפלפל מהו הסיבה, ולהביא ולצטט כל האחרונים בענין, אבל עובדה זו שככה הם הכריעו בפועל הוא ידוע לכל בר בי רב דחד יומא שלומד אפילו קצת משנה ברורה, שלא לדבר על ההקדמה לבית יוסף והרמ"א.
סה"כ כולי עלמא לא פליגי שמבין מוסרי התורה (שדבריהם גם מצטטים בשאר נושאים בהלכה...) בענין הרמב"ן והגהות אשרי והחינוך כבר האריכו שאין בדבריהם הכרח. ולכן נשאר הרמב"ם, והראב"ד והערוך, נגד:
מאידך, רוב מוסרי התורה: רגמ"ה, רש"י, ר"ת, ר"י, יראים, בעל העיטור, סמ"ק, רבינו פרץ, ר"ש משאנץ, ראבי"ה, מהר"ם מרוטנברג, רא"ש, רבינו ירוחם, מרדכי, טור, נמוק"י, רי"ד, רשב"א, ר"י מלוניל, האגודה, כו'.
אני יכול לתת לך דוגמאות בביאור הלכה שמכריע על פי הרוב של 7 ראשונים מול 5. אבל זה כבר לא מעניין דידן.
בענין הכרעה בגירסאות, אם תוכיח שיש יוצאים מן הכלל זה לא תשנה עיקר הענין. (ד"א השד"ח מבסס את דבריו שלא אומרים כללי הפסק בגירסאות, ע"פ טעות הדפוס שהיה לפניו בדברי הבדק הבית בסי' לג, ואכמ"ל). אבל גם אם נניח שלא אומרים הכלל הזה במחלוקת בגירסאות, הא מיהא ברור שבדבר שאי אפשר להחמיר כשני השיטות, בוודאי שצריכים להכריע אם כן מה נראה עיקר הגירסא. מעולם לא היה דבר כזה שהחליטו שאי אפשר להכריע, וממילא ביטלו המצווה.
כבר כתבתי שיש מחלוקת בין המקובלים, אז אינני רואה צורך לדון במי שמפקפק בדברי האגרות משה.ודרך אגב מבואר מכמעט רוב הפוס' שנקטו כאגרות משה, כי אחרת לא היה בשום מקום משנ"ב שכתב דלא כאריז"ל.
לא הבאתי דברי הרב בעלסקי (שכתב הכרעה בלשון חריף ביותר) והרב שכטר בתור פוסקים שעליך לשמוע להם, אלא בתור תלמידי חכמים גדולים שיכולים להכריע בכל התורה כולה, שהבינו מיד שההכרעה כאן אמורה להיות ע"פ כללי הפסק.

 
 

רימון

משתמש ותיק
נסכם מה שיצא לנו עד כאן:
  • אם יש הכרעה, תעשה כמוהו. מי שאומר שאין בידו להכריע, אין סיבה שיעזוב האחרונים שכבר הכריעו כרוב ראשונים.
  • ומחלוקת שאין בו הכרעה ששני הצדדים סותרים זה את זה, דעביד כמר עביד.
  • לדעת שאר הראשונים אם עושים כתוס', לכל הפחות יש ספק ספיקא שמקיימים המצווה כדין, ואמרינן ס"ס בכגון דא. מלבד מה שהרב דבש מפי ציטט שני ת"ח בשמם שאומרים שיוצאים כן באופן ברור.
  • בזמן שיש רק לבן, קיימא לן שעושים ד' חוטים של לבן, ושנים מהם הם במקום תכלת. אתה מניח בלי שום ראיה שמה שאמור להיות במקום תכלת, אם זה חוט אחד של תכלת, זה לא יכול להיות במקום תכלת. גדולים וטובים ממך לא הניחו כן, כי מסתבר שמה שאמור להיות במקום תכלת, עוד יותר טוב אם הוא מתכלת ממש.
  • וגם ראינו בתוס' ששייך השלמת גדילים גם בחוטים שאינם עושים תפקידם, קל וחומר חוט שהוא כשר למצווה, רק הוי חוט אחד.
  • וגם לדעת רש"י, כבר כתבו גדולי האחרונים ששייך השלמת גדילים מחוטים שאינם מלבן, כמבואר במהר"י ברונא, ים של שלמה, ארצה"ח, מגן גיבורים, משנ"ב, וחזו"א. עוד לא מצאת מי שחולק על זה להדיא.
  • לדעת הסמ"ג, הגם שהבית יוסף אמר שהוא לא הכריע בזה, והמשנ"ב והאצה"ח התירו ציצית נגד שיטתו,  הערוך השלחן והחזון נחום, ואחריו הגרז"ן והגרנ"ר פירשו דבריו בענין אחר, שאף לדבריו אין כל חשש, ואדרבה.
  • ואם באמת יש בעיה כדבריכם, לכל היותר הוי ספק, והגר"א גנחבסקי הוכיח שעדיף לנסות לעשות שני מצוות מספק מלבטל מצווה באופן וודאי.
וכל זה עומד מול החשש שבדית מליבך, והמשנ"ב והארצה"ח כתבו מפורש לא ככה, ולא מצאת מי שחולק על זה להדיא, ומכח זה אתה ממציא שעדיף לבטל עשה דאורייתא.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
הרב @איש עני כתבת כמה פעמים שבעלי התוס' מנויים כאחד, ולא הבנתיך, כי לא מיבעיא לשיטת הרמ"א שכמעט כל הפוסקים שהוא כתב שאנו נגררים אחריהם הם מבית מדרשם של בעלי התוס', אלא גם הבית יוסף מונה את הסמ"ג והמרדכי כשניים אף ששניהם נגררים אחרי התוס' (לא פחות ממה שתוס' טוך נגרר אחרי תוס' שאנץ למשל).
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
אתה ממשיך שלא לענין, ופותח דיון על כללי הפסק שממש אינו הנושא באשכול זה.
זה ודאי נידון חובה בנושא דידן. דאם ס"ל כשי' דהכרעת רוב מדין אחרי רבים להטות יתד בל תמוט. ממילא המכריע הוא המספר שבכל צד. וע"כ הבאתי דלמעשה הכרעת רוב פוסקים אינה כן. דלפ"ז חוזרת הטענה דכיון שבנושא דידן רבו השי' והרבה נקטו דלא כתוס' ממילא אין כאן כלל הכרעת רוב. דהדרי' ע"פ כללי הפסק דבתורה הלך אחר המחמיר. [שים לב שלעיל עשית סלט מהשי' בגדר רוב].
כבר כתבתי שהנידון כאן שיש באמת הכרעה מגדולי האחרונים. רק יש שפקפקו בזה. ועל פקפוקים השיבו מה שהשיבו שככה גם יוצא על פי כללי הפסק.
אין כאן כלל הכרעה באמת כלל. אתה צריך להפנים שהכרעה הלכתית אינה נקבעת בנטיית הסברא של כל אחד. ויש לנו כלל יצוק מרבותינו הראשונים דבתורה הלך אחר המחמיר. 
גם אלו שפסקו כתוס' לא התיימרו לומר שזו הכרעה ודאית. ואם כן הדבר תמוה מאד.

ברור שמקובל בכל האחרונים לפסוק על פי רוב הספרים שהגיע להם. אפשר לפלפל מהו הסיבה, ולהביא ולצטט כל האחרונים בענין, אבל עובדה זו שככה הם הכריעו בפועל הוא ידוע לכל בר בי רב דחד יומא שלומד אפילו קצת משנה ברורה, שלא לדבר על ההקדמה לבית יוסף והרמ"א.
אין בזה פלוגתא והדברים פשוטים. אתה פשוט לא קורא מה שאני כותב. כל טענתי דכיון דבתר רובא אי"ז מדין אחרי רבים להטות ממילא אין בזה דין מאזניים...
סה"כ כולי עלמא לא פליגי שמבין מוסרי התורה (שדבריהם גם מצטטים בשאר נושאים בהלכה...) בענין הרמב"ן והגהות אשרי והחינוך כבר האריכו שאין בדבריהם הכרח.
ההגהות אשרי כותב במפורש שהתכלת מועט. גם החינוך כל דרכו בסוגי' לכאו' מורה כן. ברמב"ן אני מסכים שאין הכרח.
ולכן נשאר הרמב"ם, והראב"ד והערוך
למה אתה לא מונה עוד שי' משמעותיות כגון ר' שמואל בר חפני [מגאונים א"א להתעלם]. ריא"ז [ויש שטענו דיש לו תוקף של בתראה. אף אם נחלוק בזה מ"מ ודאי זה מוסיף בצד זה]. ר"ש מסירילאו. מאירי [אמנם בזה ידועה דעתו של החזו"א מ"מ הרבה החשיבו דעתו. והרי ספרו על סת"ם היה מקובל כל הדורות].סמ"ג שנקט כספק. כפתור ופרח. ויש להוסיף שרש"י על התורה בפרשת קורח בתחילתה הביא כרמב"ם [ויובן היטב אם נימא דבאמת לא היה הדבר מוכרע אצלו. ולא היה נפק"מ למעשה. אע"פ דודאי דבריו בסוגי' יותר עיקר. ויל"ע]
, נגד:
מאידך, רוב מוסרי התורה: רגמ"ה, רש"י, ר"ת, ר"י, יראים, בעל העיטור, סמ"ק, רבינו פרץ, ר"ש משאנץ, ראבי"ה, מהר"ם מרוטנברג, רא"ש, רבינו ירוחם, מרדכי, טור, נמוק"י, רי"ד, רשב"א, ר"י מלוניל, האגודה, כו'.
כבר העירו דרבנו ירוחם [ועוד, ועתה איני זוכרם] נקטו כן רק בדין גרדומין והיינו לחומרא ואין בזה הכרעה מוחלטת. ויעוי' עוד להלן.
כבר כתבתי שבעלי התוס' תוקף הכרעתם פחות כשמסתכלים מטעם רוב. בפרט בנושא דידן שתליא בגירסאות ובזה אף אי נימא שיש הכרעת רוב י"ל דבאותו מקום אין בזה רוב דהא היו להם אותם ספרים. הדבר מורה באצבע שבאשכנז הכריעו הראשונים כתוס' ודאי י"ל מחמת גירסתם.

אני יכול לתת לך דוגמאות בביאור הלכה שמכריע על פי הרוב של 7 ראשונים מול 5. אבל זה כבר לא מעניין דידן.
בענין הכרעה בגירסאות, אם תוכיח שיש יוצאים מן הכלל זה לא תשנה עיקר הענין. (ד"א השד"ח מבסס את דבריו שלא אומרים כללי הפסק בגירסאות, ע"פ טעות הדפוס שהיה לפניו בדברי הבדק הבית בסי' לג, ואכמ"ל). אבל גם אם נניח שלא אומרים הכלל הזה במחלוקת בגירסאות, הא מיהא ברור שבדבר שאי אפשר להחמיר כשני השיטות, בוודאי שצריכים להכריע אם כן מה נראה עיקר הגירסא. מעולם לא היה דבר כזה שהחליטו שאי אפשר להכריע, וממילא ביטלו המצווה.
כאן הנקודה המרכזית. כיון שלשיטתך "חובה" להכריע ממילא צורת ההכרעה היא שכל נטיית לב יכולה להכריע. אלו המצאות חדשות שלא שמעתן אוזן מבריאת העולם. אין לחדש כאלו דברים אא"כ מפורשים בחז"ל וכו'.
כבר כתבתי שיש מחלוקת בין המקובלים, אז אינני רואה צורך לדון במי שמפקפק בדברי האגרות משה.
להגיד שיש מחלוקת בין המקובלים זה "להחליק". מול האריז"ל אין דעות אחרות. בצירוף שזו הכרעת הגר"א בזוהר. וכן שזו דעת רובא ככולא של המקובלים. יש להוסיף את מש"כ בספר שושן סודות לתלמיד הרמב"ן דאין להטיל יותר מאחד. ע"פ קבלה [והדברים מאירים א"נ דשי' רבו הרמב"ן ג"כ דהוי חוט אחד].
ודרך אגב מבואר מכמעט רוב הפוס' שנקטו כאגרות משה, כי אחרת לא היה בשום מקום משנ"ב שכתב דלא כאריז"ל.
כאן כו"ע מודו דהקבלה מכריע דהרי אין בזה מנהג מקדמת דנא אלא עתה מחדשים וודאי שתוקף הקבלה מכריע בזה מאד. זה הגיון ברור מאד. איך אפשר לומר אחרת. אין דמיון כלל לאגרו"מ.
לא הבאתי דברי הרב בעלסקי (שכתב הכרעה בלשון חריף ביותר) והרב שכטר בתור פוסקים שעליך לשמוע להם, אלא בתור תלמידי חכמים גדולים שיכולים להכריע בכל התורה כולה, שהבינו מיד שההכרעה כאן אמורה להיות ע"פ כללי הפסק
לא ענית לי כלל ע"ז שאף הם לכאו' לא פסקו בודאות. עד כדי חשש ביטול עשה. 
כל המתבונן רואה שאין כאן הכרעה ברורה. והרי כל צד [לא אני אלא בקונטרסים. יעיינו המתעניינים בקונטרס ועשו לכם ציצית מס' 4] שופך אש וגופרית על חברו. המעיין נוכח שאין הכרעה ברורה כצד מסויים [אא"כ ס"ל דבגר"א יש הכרעה מדנקט לשון ברורה שהעיקר כראב"ד והוא מההולכים לאורו בכל דבר. ואין דברי החזו"א באגרות שייכים כלל לנושא דידן כשכתב בהדיא מהו העיקר]
מ"מ לרובא דאינשי שאין הכרעה בזה. טענתי במקומה עומדת.
בדברי האחרונים אכתוב להלן.

 
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
נסכם מה שיצא לנו עד כאן:
  • אם יש הכרעה, תעשה כמוהו. מי שאומר שאין בידו להכריע, אין סיבה שיעזוב האחרונים שכבר הכריעו כרוב ראשונים.
  • אינו נכון. כמש"כ.
  • ומחלוקת שאין בו הכרעה ששני הצדדים סותרים זה את זה, דעביד כמר עביד.
  • טעות וזיוף. כבר הבאתי לעיל לא כן.
  • לדעת שאר הראשונים אם עושים כתוס', לכל הפחות יש ספק ספיקא שמקיימים המצווה כדין, ואמרינן ס"ס בכגון דא. מלבד מה שהרב דבש מפי ציטט שני ת"ח בשמם שאומרים שיוצאים כן באופן ברור.
  • טעות. כבר ביארתי לעיל היטב דאין לפסוק כאן ע"פ ס"ס [אתה פשוט לא מעיין במה שכתבתי].
  • בזמן שיש רק לבן, קיימא לן שעושים ד' חוטים של לבן, ושנים מהם הם במקום תכלת. אתה מניח בלי שום ראיה שמה שאמור להיות במקום תכלת, אם זה חוט אחד של תכלת, זה לא יכול להיות במקום תכלת. גדולים וטובים ממך לא הניחו כן, כי מסתבר שמה שאמור להיות במקום תכלת, עוד יותר טוב אם הוא מתכלת ממש.
  • כבר ביארתי לעיל סיבת הטעות בזה וממה שכתבו אותם ת"ח להדיא. הוכחתי שאין לסמוך על הבנתם.
  • וגם ראינו בתוס' ששייך השלמת גדילים גם בחוטים שאינם עושים תפקידם, קל וחומר חוט שהוא כשר למצווה, רק הוי חוט אחד.
  • כבר כתבתי בזה ההבנה בתוס'. והק"ו שלך אינו שווה לצור ע"פ צלוחיתו.
  • וגם לדעת רש"י, כבר כתבו גדולי האחרונים ששייך השלמת גדילים מחוטים שאינם מלבן, כמבואר במהר"י ברונא, ים של שלמה, ארצה"ח, מגן גיבורים, משנ"ב, וחזו"א. עוד לא מצאת מי שחולק על זה להדיא.
  • הזיות. כבר הבאתי להדיא מהמגן גבורים לא כן. וכמו"כ מהחזו"א הלכה למעשה. זה שתחזור על שקר ואף תשלשהו אינו הופכו אף לקרוב לאמת.
  • לדעת הסמ"ג, הגם שהבית יוסף אמר שהוא לא הכריע בזה, והמשנ"ב והאצה"ח התירו ציצית נגד שיטתו,  הערוך השלחן והחזון נחום, ואחריו הגרז"ן והגרנ"ר פירשו דבריו בענין אחר, שאף לדבריו אין כל חשש, ואדרבה.
  • מידי ספיקא לא נפקא. ועוד הרבה אחרונים כמגן גבורים וטהרת הקדש ועוד לא הבינו כהבנתם בסמ"ג.
  • ואם באמת יש בעיה כדבריכם, לכל היותר הוי ספק, והגר"א גנחבסקי הוכיח שעדיף לנסות לעשות שני מצוות מספק מלבטל מצווה באופן וודאי.
  • עוד לא עינתי בדבריו. אכתוב על כך בהמשך.
וכל זה עומד מול החשש שבדית מליבך, והמשנ"ב והארצה"ח כתבו מפורש לא ככה, ולא מצאת מי שחולק על זה להדיא, ומכח זה אתה ממציא שעדיף לבטל עשה דאורייתא.
הבאתי חזו"א מפורש שלא סבר כמותם. כמו"כ במשנ"ב אין הכרעה חותכת. והבאתי לעיל עוד הרבה אחרונים כמגן גבורים וטהרת הקדש. כך שאין זה המצאה כלל. אדרבה אתה המחדש ועליך הראיה.
תמשיך לטמון את הראש כבת יענה.

 
 

רימון

משתמש ותיק
איש עני אמר:
רימון אמר:
אתה ממשיך שלא לענין, ופותח דיון על כללי הפסק שממש אינו הנושא באשכול זה.
זה ודאי נידון חובה בנושא דידן. דאם ס"ל כשי' דהכרעת רוב מדין אחרי רבים להטות יתד בל תמוט. ממילא המכריע הוא המספר שבכל צד. וע"כ הבאתי דלמעשה הכרעת רוב פוסקים אינה כן. דלפ"ז חוזרת הטענה דכיון שבנושא דידן רבו השי' והרבה נקטו דלא כתוס' ממילא אין כאן כלל הכרעת רוב. דהדרי' ע"פ כללי הפסק דבתורה הלך אחר המחמיר. [שים לב שלעיל עשית סלט מהשי' בגדר רוב].
זה שהסיבה שהולכים אחר הרוב אינו מדין תורה של אחרי הרבים להטות לא גרם לאף אחד מהאחרונים לפסוק שלא ע"פ הרוב. בחקרי לב הסביר שהנפק"מ אם מצטרפים המיעוט לס"ס. כאמור כבר, לא נאמר כאן הכלל של בדאורייתא הלך אחר המחמיר אם בסופו של דבר אתה מקיל ומבטל הדאורייתא. כל הכלל בכלל לא נאמר בחומרות וקולות דסתרי אהדדי.
כבר כתבתי שהנידון כאן שיש באמת הכרעה מגדולי האחרונים. רק יש שפקפקו בזה. ועל פקפוקים השיבו מה שהשיבו שככה גם יוצא על פי כללי הפסק.
אין כאן כלל הכרעה באמת כלל. אתה צריך להפנים שהכרעה הלכתית אינה נקבעת בנטיית הסברא של כל אחד. ויש לנו כלל יצוק מרבותינו הראשונים דבתורה הלך אחר המחמיר. 
גם אלו שפסקו כתוס' לא התיימרו לומר שזו הכרעה ודאית. ואם כן הדבר תמוה מאד.

די. האחרונים כתבו בהמון מקומות "דאנן ס"ל", או קיימא לן, וכל מיני לשונות של הכרעה. מלבד מהפרמ"ג וארצה"ח והמשנ"ב שהלכו לקולא בענין.
ברור שמקובל בכל האחרונים לפסוק על פי רוב הספרים שהגיע להם. אפשר לפלפל מהו הסיבה, ולהביא ולצטט כל האחרונים בענין, אבל עובדה זו שככה הם הכריעו בפועל הוא ידוע לכל בר בי רב דחד יומא שלומד אפילו קצת משנה ברורה, שלא לדבר על ההקדמה לבית יוסף והרמ"א.
אין בזה פלוגתא והדברים פשוטים. אתה פשוט לא קורא מה שאני כותב. כל טענתי דכיון דבתר רובא אי"ז מדין אחרי רבים להטות ממילא אין בזה דין מאזניים...
סה"כ כולי עלמא לא פליגי שמבין מוסרי התורה (שדבריהם גם מצטטים בשאר נושאים בהלכה...) בענין הרמב"ן והגהות אשרי והחינוך כבר האריכו שאין בדבריהם הכרח.
ההגהות אשרי כותב במפורש שהתכלת מועט. גם החינוך כל דרכו בסוגי' לכאו' מורה כן. ברמב"ן אני מסכים שאין הכרח.
תכלת דבר מועט יכול להיות שס"ל כאגודה והשטמ"ק שאם עושים תכלת לבד עושים רק ב' חוטים. לא מבין איזה ראיה יש לך מהחינוך, אבל נניח.
ולכן נשאר הרמב"ם, והראב"ד והערוך
למה אתה לא מונה עוד שי' משמעותיות כגון ר' שמואל בר חפני [מגאונים א"א להתעלם]. ריא"ז [ויש שטענו דיש לו תוקף של בתראה. אף אם נחלוק בזה מ"מ ודאי זה מוסיף בצד זה]. ר"ש מסירילאו. מאירי [אמנם בזה ידועה דעתו של החזו"א מ"מ הרבה החשיבו דעתו. והרי ספרו על סת"ם היה מקובל כל הדורות].סמ"ג שנקט כספק. כפתור ופרח. ויש להוסיף שרש"י על התורה בפרשת קורח בתחילתה הביא כרמב"ם [ויובן היטב אם נימא דבאמת לא היה הדבר מוכרע אצלו. ולא היה נפק"מ למעשה. אע"פ דודאי דבריו בסוגי' יותר עיקר. ויל"ע]
רשב"ח גאון - כבר כתב הרב דבש לפי שאין הכריח.
הריא"ז - שוב ראשון שאינו מפורסם כמו שכתב עליו הכנסת הגדולה, אבל אה"נ אפשר להביא דבריו.
ר"ש מסירילאו - כבר כתבתי שהוא כלל אינו ראשון.
מאירי - אני להדיא הלך ע"פ דרך החזו"א למנות מוסרי התורה מדור דור. אם מונים המאירי, יש עוד הרבה שמות למנות מצד השני.
סמ"ג - או שלא הכריע, או שס"ל שזה לא מעכב, אז אינו ענין למנין.
כפתור ופרח - כלל לא ראיה שהכריע, אלא סה"כ העתיק לשון הפירוש המשניות.
רש"י על התורה, מלבד שהוא רק מצטט מדרש שנאמר אליבא דבית הלל, וידועים דברי המהרש"א בקידושין שדברי רש"י עה"ת לא מכוונים להלכה למעשה. 

, נגד:
מאידך, רוב מוסרי התורה: רגמ"ה, רש"י, ר"ת, ר"י, יראים, בעל העיטור, סמ"ק, רבינו פרץ, ר"ש משאנץ, ראבי"ה, מהר"ם מרוטנברג, רא"ש, רבינו ירוחם, מרדכי, טור, נמוק"י, רי"ד, רשב"א, ר"י מלוניל, האגודה, כו'.
כבר העירו דרבנו ירוחם [ועוד, ועתה איני זוכרם] נקטו כן רק בדין גרדומין והיינו לחומרא ואין בזה הכרעה מוחלטת. ויעוי' עוד להלן.
כבר כתבתי שבעלי התוס' תוקף הכרעתם פחות כשמסתכלים מטעם רוב. בפרט בנושא דידן שתליא בגירסאות ובזה אף אי נימא שיש הכרעת רוב י"ל דבאותו מקום אין בזה רוב דהא היו להם אותם ספרים. הדבר מורה באצבע שבאשכנז הכריעו הראשונים כתוס' ודאי י"ל מחמת גירסתם.

לא נכון. רבינו ירוחם כתב מפורש בכל הסוגיא שיש ד' וד' חוטים. רק שכתב בדיני גרדומין שלכו"ע צריכים שיעור כדי עניבה, והבית יוסף תמה מנא ליה, והמשכנ"י טען שרבינו ירוחם חשש להרמב"ם שגרדומין נפסל אם נפסק חוט אחד מכיון שיש רק חוט אחד של תכלת. אז אם נקבל את שיטת המשכנ"י בדעת רבינו ירוחם, יוצא שהשו"ע וכל הפוסקים כולם נקטו לקולא להלכה למעשה נגד דעת הרמב"ם, וכל הדיון שלנו מיותר. אבל כפשוטו אין ענין שלא למנותו.
בענין אם למנות כל הראשונים שציטטתי כשיטה אחת, כל הפוסקים כולם לא מנו אותם כדעה אחת, וכבר ציטטתי לך התשובת המהרי"ל שמובא בהקדמת הרמ"א, ויש בזה אריכות בש"ך חו"מ סי' כה, וכך גם המשנ"ב עושה בכל מקום.
ובענין הגירסאות, מה לעשות עם הסברות הנחמדות שכולם השתמשו באותו גירסא, אם ע"פ זה כל שאלה בגירסאות וודאי הגירסא של הרמב"ם הוא כמו הרי"ף, ואעפ"כ פסק הבית יוסף ככה ע"פ הכלל שלו. (אפשר להוסיף לצורך הענין שהיו ראשונים שהכירו שני הגירסאות, מכיון שהכירו פי' רבינו הלל על הספרי, וגם הילקוט שמעוני). למעשה לצורך הענין, פשוט שבעלי התוס' לא ביססו את שיטתם דווקא על הגירסא בספרי, מכיון שלדעתם כל הגמרות מבוארים כן.
עכ"פ נשאר באופן ברור רוב הרבה הרבה הרבה יותר בולט מרוב הסוגיות שהכריעו על פי רוב. היינו גם אם נחשוב המאירי והריא"ז, יש 20 ראשונים ידועים מול 5
.

אני יכול לתת לך דוגמאות בביאור הלכה שמכריע על פי הרוב של 7 ראשונים מול 5. אבל זה כבר לא מעניין דידן.
בענין הכרעה בגירסאות, אם תוכיח שיש יוצאים מן הכלל זה לא תשנה עיקר הענין. (ד"א השד"ח מבסס את דבריו שלא אומרים כללי הפסק בגירסאות, ע"פ טעות הדפוס שהיה לפניו בדברי הבדק הבית בסי' לג, ואכמ"ל). אבל גם אם נניח שלא אומרים הכלל הזה במחלוקת בגירסאות, הא מיהא ברור שבדבר שאי אפשר להחמיר כשני השיטות, בוודאי שצריכים להכריע אם כן מה נראה עיקר הגירסא. מעולם לא היה דבר כזה שהחליטו שאי אפשר להכריע, וממילא ביטלו המצווה.
כאן הנקודה המרכזית. כיון שלשיטתך "חובה" להכריע ממילא צורת ההכרעה היא שכל נטיית לב יכולה להכריע. אלו המצאות חדשות שלא שמעתן אוזן מבריאת העולם. אין לחדש כאלו דברים אא"כ מפורשים בחז"ל וכו'.
ברור שיש חובה להכריע ולא לבטל דאורייתא מכיון שהחומרות סתרי אהדדי. ולכן כפשוטו אם אין הכרעה דעביד כמר עביד. 
כבר כתבתי שיש מחלוקת בין המקובלים, אז אינני רואה צורך לדון במי שמפקפק בדברי האגרות משה.
להגיד שיש מחלוקת בין המקובלים זה "להחליק". מול האריז"ל אין דעות אחרות. בצירוף שזו הכרעת הגר"א בזוהר. וכן שזו דעת רובא ככולא של המקובלים. יש להוסיף את מש"כ בספר שושן סודות לתלמיד הרמב"ן דאין להטיל יותר מאחד. ע"פ קבלה [והדברים מאירים א"נ דשי' רבו הרמב"ן ג"כ דהוי חוט אחד].
אם אתה חושב שהקבלה כל כך ברור וככה חייבים לעשות, ומול האריז"ל אין כלום, אז תעשה כן. אין לי ענין לשכנע אותך לשמוע לדעתו של האגרות משה מול הרב יעקב הלל, וזה סוגיא ארוכה שלא קשור לניד"ד.
ודרך אגב מבואר מכמעט רוב הפוס' שנקטו כאגרות משה, כי אחרת לא היה בשום מקום משנ"ב שכתב דלא כאריז"ל.
כאן כו"ע מודו דהקבלה מכריע דהרי אין בזה מנהג מקדמת דנא אלא עתה מחדשים וודאי שתוקף הקבלה מכריע בזה מאד. זה הגיון ברור מאד. איך אפשר לומר אחרת. אין דמיון כלל לאגרו"מ.
שוב אתה ממציא כללים יש מאין. מה הקשר למנהג?? הסיבה שהפוסקים לא הלכו בדרך של דברי קבלה הוא בגלל שחשבו שיש מקום בקבלה לשני השיטות כמו שכתב הרמ"א בדרכי משה, וכמה פוסקים בענין ברכה של תפילין של יד מיושב, , ולא ככה מכריעים. אבל שוב אם בעיניך "זה הגיון ברור שאי אפשר לומר אחרת", אז תעשה ככה, ואני כלל לא מבין למה אתה כל הזמן חושב שאין הכרעה?
לא הבאתי דברי הרב בעלסקי (שכתב הכרעה בלשון חריף ביותר) והרב שכטר בתור פוסקים שעליך לשמוע להם, אלא בתור תלמידי חכמים גדולים שיכולים להכריע בכל התורה כולה, שהבינו מיד שההכרעה כאן אמורה להיות ע"פ כללי הפסק
לא ענית לי כלל ע"ז שאף הם לכאו' לא פסקו בודאות. עד כדי חשש ביטול עשה. 
הרב בעלסקי כתב: "כל אינך רברבין נקטו בפשיטות כרש"י ז"ל ובעלי התוס', גם פסק כן למעשה בספר מ"ב, ומילתא דתמיהה לשנות מזה ואין זו דרך ההוראה"
כל המתבונן רואה שאין כאן הכרעה ברורה. והרי כל צד [לא אני אלא בקונטרסים. יעיינו המתעניינים בקונטרס ועשו לכם ציצית מס' 4] שופך אש וגופרית על חברו. המעיין נוכח שאין הכרעה ברורה כצד מסויים [אא"כ ס"ל דבגר"א יש הכרעה מדנקט לשון ברורה שהעיקר כראב"ד והוא מההולכים לאורו בכל דבר. ואין דברי החזו"א באגרות שייכים כלל לנושא דידן כשכתב בהדיא מהו העיקר]
מ"מ לרובא דאינשי שאין הכרעה בזה. טענתי במקומה עומדת.
בדברי האחרונים אכתוב להלן.
מה שאני אומר כל הזמן שלא צריכים להגיע מהכרעה שלנו, כי הדברים כבר מוכרעים לקולא להלכה למעשה.
כל שאר האריכות שנאמרו על ידי האנשים השונים לא מבוסס על כללי הפסק הידועים, אלא על פי הכרעתם מדעתם ומסברותיהם. ואני לא באתי אלא להוציא מליבם של אחרים שהעלו כל מיני טענות זרות לעזוב את דרכי הפסק המקובלים מדור דור.
בענין דעת החזו"א בהכרעות בביאור הגר"א, החזו"א בערלה כתב מפורש שסומכים על דברי הביאור הגר"א לשו"ע יותר משאר המקורות.

 
 

רימון

משתמש ותיק
איש עני אמר:
רימון אמר:
נסכם מה שיצא לנו עד כאן:
  • אם יש הכרעה, תעשה כמוהו. מי שאומר שאין בידו להכריע, אין סיבה שיעזוב האחרונים שכבר הכריעו כרוב ראשונים.
  • אינו נכון. כמש"כ.
  • לא זוכר שום מקום שהסברת למה אין לעשות כמו כל האחרונים, כולל הפמ"ג בפתיחה והביאור הלכה בסי' יג ועוד שהכריעו לקולא.
  • ומחלוקת שאין בו הכרעה ששני הצדדים סותרים זה את זה, דעביד כמר עביד.
  • טעות וזיוף. כבר הבאתי לעיל לא כן.
  • לעיל הבאת כאילו המשנ"ב חולק על הכלל הזה, בעוד שמי שמסתכל שמקורו של המשנ"ב שהוא מהחוק יעקב והמג"א יראה בבירור שהוא לא חולק על הכלל, רק ששם נקט שלהחמיר כשני החומרות לא הוי איסור, כי זה דומה לגמ' דאסתפקא ליה, הגם שברור שאין חובה לחוש לשניהם. אבל כאן שיש חומרא וקולא לשני הצדדים אף אחד לא פקפק על כלל זה מעולם, מלבד מה שאתה רוצה לעשות אפילו פחות מקולות שניהם, אלא אתה רוצה לבטל דאורייתא לשניהם.
  • לדעת שאר הראשונים אם עושים כתוס', לכל הפחות יש ספק ספיקא שמקיימים המצווה כדין, ואמרינן ס"ס בכגון דא. מלבד מה שהרב דבש מפי ציטט שני ת"ח בשמם שאומרים שיוצאים כן באופן ברור.
  • טעות. כבר ביארתי לעיל היטב דאין לפסוק כאן ע"פ ס"ס [אתה פשוט לא מעיין במה שכתבתי].
  • אתה לא כתבת שום דבר לדחות הטענות שנאמרו למה כן אומרים ס"ס כאן, כי בסופו של דבר זה היה מבוסס על הפנ"י כמו שכבר כתבתי, מלבד מה שכתבת בעצמך שהמשנ"ב בס"ק יד מצטרף זה שדינו של התרומה"ד הוי רק ספק, ומלבד שיש על זה המון המון מקורות כמו שהרחיב בזה הרב ישראל בארקין. לא ראיתי שכתבתם משהו לדחות רוב מקורותיו.
  • בזמן שיש רק לבן, קיימא לן שעושים ד' חוטים של לבן, ושנים מהם הם במקום תכלת. אתה מניח בלי שום ראיה שמה שאמור להיות במקום תכלת, אם זה חוט אחד של תכלת, זה לא יכול להיות במקום תכלת. גדולים וטובים ממך לא הניחו כן, כי מסתבר שמה שאמור להיות במקום תכלת, עוד יותר טוב אם הוא מתכלת ממש.
  • כבר ביארתי לעיל סיבת הטעות בזה וממה שכתבו אותם ת"ח להדיא. הוכחתי שאין לסמוך על הבנתם.
  • לא כתבת כלום זולת שלדעתך יש לומר אחרת מסברא. ואני ועוד אחרים אומרים שהסברא זה דווקא להיפוך, שמה שאמור להיות במקום תכלת עוד יותר טוב אם זה מתכלת. ואם אתה חושב אחרת, שוב זה לא הופך כל מי שחושב שדבר שאמור להיות במקום תכלת ל'טעות'.
  • וגם ראינו בתוס' ששייך השלמת גדילים גם בחוטים שאינם עושים תפקידם, קל וחומר חוט שהוא כשר למצווה, רק הוי חוט אחד.
  • כבר כתבתי בזה ההבנה בתוס'. והק"ו שלך אינו שווה לצור ע"פ צלוחיתו.
  • שוב ההבנה שלך בתוס' הוא דבר שאינו מוכרח כלל, בפרט שהרבה אחרונים אומרים בלאו הכי שאפשר להשלים גדילים על ידי חוטים שאינם כשרים להיות לבן, אז זה כבר מסתבר מצד עצמו. רק עכשיו ראיתי בטהרת הקודש שהוא מדמה דברי התוס' הנ"ל ממש כדברי הארצה"ח שהחוטים שהם במקום תכלת לא צריך להיות לבן ממש, ודומה להשלמת גדילים. והיינו שלית ליה הסברא שלך לחלק.
  • וגם לדעת רש"י, כבר כתבו גדולי האחרונים ששייך השלמת גדילים מחוטים שאינם מלבן, כמבואר במהר"י ברונא, ים של שלמה, ארצה"ח, מגן גיבורים, משנ"ב, וחזו"א. עוד לא מצאת מי שחולק על זה להדיא.
  • הזיות. כבר הבאתי להדיא מהמגן גבורים לא כן. וכמו"כ מהחזו"א הלכה למעשה. זה שתחזור על שקר ואף תשלשהו אינו הופכו אף לקרוב לאמת.
  • אינני מבין מה אתה רוצה מהמגן גיבורים. הוא כתב שני מהלכים בסמ"ג שלשניהם הוא פוסק להדיא כתוס', ואין חשש בניד"ד. החזו"א לא ראיתי בדבריו שהוא לא הכריע כן למעשה.
  • לדעת הסמ"ג, הגם שהבית יוסף אמר שהוא לא הכריע בזה, והמשנ"ב והאצה"ח התירו ציצית נגד שיטתו,  הערוך השלחן והחזון נחום, ואחריו הגרז"ן והגרנ"ר פירשו דבריו בענין אחר, שאף לדבריו אין כל חשש, ואדרבה.
  • מידי ספיקא לא נפקא. ועוד הרבה אחרונים כמגן גבורים וטהרת הקדש ועוד לא הבינו כהבנתם בסמ"ג.
  • אז נשאר לך ספק קלוש ביותר בדעת הסמ"ג שהמשנ"ב והארצה"ח לא חששו לדבריו, כבר כתבתי לך ששני המהלכים במגן גבורים כנ"ל. עכשיו פתחתי הטהרת הקודש, והנה נא מצאתי שבסוף הקטע על הגמ' "ולא יהא אלא לבן" הוא כתב בדיוק כמו הארצות החיים, ומדמה השלמת גדילים כדברי התוס' של אם הקדים תכלת . אז תוסיף את הטהרת הקודש לכל הרשימה הנ"ל, והיינו יש לנו המהר"י ברונא, ים של שלמה, ארצה"ח, מגן גבורים, משנ"ב, והחזו"א שלפחות כותב כן בדעת רש"י באופן ודאי.
  • ואם באמת יש בעיה כדבריכם, לכל היותר הוי ספק, והגר"א גנחבסקי הוכיח שעדיף לנסות לעשות שני מצוות מספק מלבטל מצווה באופן וודאי.
  • עוד לא עינתי בדבריו. אכתוב על כך בהמשך.
וכל זה עומד מול החשש שבדית מליבך, והמשנ"ב והארצה"ח כתבו מפורש לא ככה, ולא מצאת מי שחולק על זה להדיא, ומכח זה אתה ממציא שעדיף לבטל עשה דאורייתא.
הבאתי חזו"א מפורש שלא סבר כמותם. כמו"כ במשנ"ב אין הכרעה חותכת. והבאתי לעיל עוד הרבה אחרונים כמגן גבורים וטהרת הקדש. כך שאין זה המצאה כלל. אדרבה אתה המחדש ועליך הראיה.
תמשיך לטמון את הראש כבת יענה.



 
 

רימון

משתמש ותיק
דרך אגב, באשכול זה כבר התייחסו להטענה שנכתב על ידי הרב דב שיף בקובץ והיה לכם לציצית, שאם ג' חוטי לבן וחוט אחד של תכלת פסול, למה כשחוששין בטלית שכולו תכלת שעשה ב' חוטי תכלת וב' חוטי קלא אילן, אנחנו חוששים שמא השני יחשוב שהכל תכלת יתירנו מבגד לבגד ויהיה כלאים שלא במקום מצווה, תיפוק ליה חשש עוד יותר קרוב, שמא ההוא יקח רק שני חוטים משם בהנחה ששניהם מתכלת, אבל באמת אנחנו חוששים שהוא יקח חוט אחד של תכלת וחוט אחד של קלא אילן, ויעשה ציצית פשוט, ונמצא שיש לו ג' לבן וא' תכלת, ולדבריכם זה פסול, וילך ד' כנפות בלי ציצית. כלומר זה חשש יותר קרוב מכלאים.
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
איש עני אמר:
רימון אמר:
אתה ממשיך שלא לענין, ופותח דיון על כללי הפסק שממש אינו הנושא באשכול זה.
זה ודאי נידון חובה בנושא דידן. דאם ס"ל כשי' דהכרעת רוב מדין אחרי רבים להטות יתד בל תמוט. ממילא המכריע הוא המספר שבכל צד. וע"כ הבאתי דלמעשה הכרעת רוב פוסקים אינה כן. דלפ"ז חוזרת הטענה דכיון שבנושא דידן רבו השי' והרבה נקטו דלא כתוס' ממילא אין כאן כלל הכרעת רוב. דהדרי' ע"פ כללי הפסק דבתורה הלך אחר המחמיר. [שים לב שלעיל עשית סלט מהשי' בגדר רוב].
זה שהסיבה שהולכים אחר הרוב אינו מדין תורה של אחרי הרבים להטות לא גרם לאף אחד מהאחרונים לפסוק שלא ע"פ הרוב. בחקרי לב הסביר שהנפק"מ אם מצטרפים המיעוט לס"ס. כאמור כבר, לא נאמר כאן הכלל של בדאורייתא הלך אחר המחמיר אם בסופו של דבר אתה מקיל ומבטל הדאורייתא. כל הכלל בכלל לא נאמר בחומרות וקולות דסתרי אהדדי.
אבל זו סיבה שאין מודדים ע"פ רוב מספרי. ואם יש סיעה גדולה של ראשונים בצד אחר אין להכריע בזה.

כבר כתבתי שהנידון כאן שיש באמת הכרעה מגדולי האחרונים. רק יש שפקפקו בזה. ועל פקפוקים השיבו מה שהשיבו שככה גם יוצא על פי כללי הפסק.
אין כאן כלל הכרעה באמת כלל. אתה צריך להפנים שהכרעה הלכתית אינה נקבעת בנטיית הסברא של כל אחד. ויש לנו כלל יצוק מרבותינו הראשונים דבתורה הלך אחר המחמיר. 
גם אלו שפסקו כתוס' לא התיימרו לומר שזו הכרעה ודאית. ואם כן הדבר תמוה מאד.

די. האחרונים כתבו בהמון מקומות "דאנן ס"ל", או קיימא לן, וכל מיני לשונות של הכרעה. מלבד מהפרמ"ג וארצה"ח והמשנ"ב שהלכו לקולא בענין.
כמש"כ החזו"א ודאי ישנם חכמים שיכולים להכריע ע"פ דעתם אך זה מסור "לחכם שחכמתו מרובה ויודע להכריע" הטענה שבנידונינו אין הכרעה כזאת.
ברור שמקובל בכל האחרונים לפסוק על פי רוב הספרים שהגיע להם. אפשר לפלפל מהו הסיבה, ולהביא ולצטט כל האחרונים בענין, אבל עובדה זו שככה הם הכריעו בפועל הוא ידוע לכל בר בי רב דחד יומא שלומד אפילו קצת משנה ברורה, שלא לדבר על ההקדמה לבית יוסף והרמ"א.
אין בזה פלוגתא והדברים פשוטים. אתה פשוט לא קורא מה שאני כותב. כל טענתי דכיון דבתר רובא אי"ז מדין אחרי רבים להטות ממילא אין בזה דין מאזניים...
סה"כ כולי עלמא לא פליגי שמבין מוסרי התורה (שדבריהם גם מצטטים בשאר נושאים בהלכה...) בענין הרמב"ן והגהות אשרי והחינוך כבר האריכו שאין בדבריהם הכרח.
ההגהות אשרי כותב במפורש שהתכלת מועט. גם החינוך כל דרכו בסוגי' לכאו' מורה כן. ברמב"ן אני מסכים שאין הכרח.
תכלת דבר מועט יכול להיות שס"ל כאגודה והשטמ"ק שאם עושים תכלת לבד עושים רק ב' חוטים. לא מבין איזה ראיה יש לך מהחינוך, אבל נניח.
ולכן נשאר הרמב"ם, והראב"ד והערוך
למה אתה לא מונה עוד שי' משמעותיות כגון ר' שמואל בר חפני [מגאונים א"א להתעלם]. ריא"ז [ויש שטענו דיש לו תוקף של בתראה. אף אם נחלוק בזה מ"מ ודאי זה מוסיף בצד זה]. ר"ש מסירילאו. מאירי [אמנם בזה ידועה דעתו של החזו"א מ"מ הרבה החשיבו דעתו. והרי ספרו על סת"ם היה מקובל כל הדורות].סמ"ג שנקט כספק. כפתור ופרח. ויש להוסיף שרש"י על התורה בפרשת קורח בתחילתה הביא כרמב"ם [ויובן היטב אם נימא דבאמת לא היה הדבר מוכרע אצלו. ולא היה נפק"מ למעשה. אע"פ דודאי דבריו בסוגי' יותר עיקר. ויל"ע]
רשב"ח גאון - כבר כתב הרב דבש לפי שאין הכריח.
הריא"ז - שוב ראשון שאינו מפורסם כמו שכתב עליו הכנסת הגדולה, אבל אה"נ אפשר להביא דבריו.
ר"ש מסירילאו - כבר כתבתי שהוא כלל אינו ראשון.
מאירי - אני להדיא הלך ע"פ דרך החזו"א למנות מוסרי התורה מדור דור. אם מונים המאירי, יש עוד הרבה שמות למנות מצד השני.
סמ"ג - או שלא הכריע, או שס"ל שזה לא מעכב, אז אינו ענין למנין.
כפתור ופרח - כלל לא ראיה שהכריע, אלא סה"כ העתיק לשון הפירוש המשניות.
רש"י על התורה, מלבד שהוא רק מצטט מדרש שנאמר אליבא דבית הלל, וידועים דברי המהרש"א בקידושין שדברי רש"י עה"ת לא מכוונים להלכה למעשה. 

, נגד:
מאידך, רוב מוסרי התורה: רגמ"ה, רש"י, ר"ת, ר"י, יראים, בעל העיטור, סמ"ק, רבינו פרץ, ר"ש משאנץ, ראבי"ה, מהר"ם מרוטנברג, רא"ש, רבינו ירוחם, מרדכי, טור, נמוק"י, רי"ד, רשב"א, ר"י מלוניל, האגודה, כו'.
כבר העירו דרבנו ירוחם [ועוד, ועתה איני זוכרם] נקטו כן רק בדין גרדומין והיינו לחומרא ואין בזה הכרעה מוחלטת. ויעוי' עוד להלן.
כבר כתבתי שבעלי התוס' תוקף הכרעתם פחות כשמסתכלים מטעם רוב. בפרט בנושא דידן שתליא בגירסאות ובזה אף אי נימא שיש הכרעת רוב י"ל דבאותו מקום אין בזה רוב דהא היו להם אותם ספרים. הדבר מורה באצבע שבאשכנז הכריעו הראשונים כתוס' ודאי י"ל מחמת גירסתם.

לא נכון. רבינו ירוחם כתב מפורש בכל הסוגיא שיש ד' וד' חוטים. רק שכתב בדיני גרדומין שלכו"ע צריכים שיעור כדי עניבה, והבית יוסף תמה מנא ליה, והמשכנ"י טען שרבינו ירוחם חשש להרמב"ם שגרדומין נפסל אם נפסק חוט אחד מכיון שיש רק חוט אחד של תכלת. אז אם נקבל את שיטת המשכנ"י בדעת רבינו ירוחם, יוצא שהשו"ע וכל הפוסקים כולם נקטו לקולא להלכה למעשה נגד דעת הרמב"ם, וכל הדיון שלנו מיותר. אבל כפשוטו אין ענין שלא למנותו.
בענין אם למנות כל הראשונים שציטטתי כשיטה אחת, כל הפוסקים כולם לא מנו אותם כדעה אחת, וכבר ציטטתי לך התשובת המהרי"ל שמובא בהקדמת הרמ"א, ויש בזה אריכות בש"ך חו"מ סי' כה, וכך גם המשנ"ב עושה בכל מקום.
ובענין הגירסאות, מה לעשות עם הסברות הנחמדות שכולם השתמשו באותו גירסא, אם ע"פ זה כל שאלה בגירסאות וודאי הגירסא של הרמב"ם הוא כמו הרי"ף, ואעפ"כ פסק הבית יוסף ככה ע"פ הכלל שלו. (אפשר להוסיף לצורך הענין שהיו ראשונים שהכירו שני הגירסאות, מכיון שהכירו פי' רבינו הלל על הספרי, וגם הילקוט שמעוני). למעשה לצורך הענין, פשוט שבעלי התוס' לא ביססו את שיטתם דווקא על הגירסא בספרי, מכיון שלדעתם כל הגמרות מבוארים כן.
עכ"פ נשאר באופן ברור רוב הרבה הרבה הרבה יותר בולט מרוב הסוגיות שהכריעו על פי רוב. היינו גם אם נחשוב המאירי והריא"ז, יש 20 ראשונים ידועים מול 5
.

בעז"ה אלמד ואכתוב על נושא זה בהמשך [מה שכתבי עד עתה הוא בעיקר הסתמכות על סיכומים של אחרים וכלשונותי לעיל].
אני יכול לתת לך דוגמאות בביאור הלכה שמכריע על פי הרוב של 7 ראשונים מול 5. אבל זה כבר לא מעניין דידן.
בענין הכרעה בגירסאות, אם תוכיח שיש יוצאים מן הכלל זה לא תשנה עיקר הענין. (ד"א השד"ח מבסס את דבריו שלא אומרים כללי הפסק בגירסאות, ע"פ טעות הדפוס שהיה לפניו בדברי הבדק הבית בסי' לג, ואכמ"ל). אבל גם אם נניח שלא אומרים הכלל הזה במחלוקת בגירסאות, הא מיהא ברור שבדבר שאי אפשר להחמיר כשני השיטות, בוודאי שצריכים להכריע אם כן מה נראה עיקר הגירסא. מעולם לא היה דבר כזה שהחליטו שאי אפשר להכריע, וממילא ביטלו המצווה.
כאן הנקודה המרכזית. כיון שלשיטתך "חובה" להכריע ממילא צורת ההכרעה היא שכל נטיית לב יכולה להכריע. אלו המצאות חדשות שלא שמעתן אוזן מבריאת העולם. אין לחדש כאלו דברים אא"כ מפורשים בחז"ל וכו'.
ברור שיש חובה להכריע ולא לבטל דאורייתא מכיון שהחומרות סתרי אהדדי. ולכן כפשוטו אם אין הכרעה דעביד כמר עביד. 
כהנ"ל מהחזו"א היכולת להכריע אינה נתונה לכל אחד.
כבר כתבתי שיש מחלוקת בין המקובלים, אז אינני רואה צורך לדון במי שמפקפק בדברי האגרות משה.
להגיד שיש מחלוקת בין המקובלים זה "להחליק". מול האריז"ל אין דעות אחרות. בצירוף שזו הכרעת הגר"א בזוהר. וכן שזו דעת רובא ככולא של המקובלים. יש להוסיף את מש"כ בספר שושן סודות לתלמיד הרמב"ן דאין להטיל יותר מאחד. ע"פ קבלה [והדברים מאירים א"נ דשי' רבו הרמב"ן ג"כ דהוי חוט אחד].
אם אתה חושב שהקבלה כל כך ברור וככה חייבים לעשות, ומול האריז"ל אין כלום, אז תעשה כן. אין לי ענין לשכנע אותך לשמוע לדעתו של האגרות משה מול הרב יעקב הלל, וזה סוגיא ארוכה שלא קשור לניד"ד.
כמובן שהרב יעקב הלל הביא לאחרונים שעסקו בזה.
ודרך אגב מבואר מכמעט רוב הפוס' שנקטו כאגרות משה, כי אחרת לא היה בשום מקום משנ"ב שכתב דלא כאריז"ל.
כאן כו"ע מודו דהקבלה מכריע דהרי אין בזה מנהג מקדמת דנא אלא עתה מחדשים וודאי שתוקף הקבלה מכריע בזה מאד. זה הגיון ברור מאד. איך אפשר לומר אחרת. אין דמיון כלל לאגרו"מ.
שוב אתה ממציא כללים יש מאין. מה הקשר למנהג?? הסיבה שהפוסקים לא הלכו בדרך של דברי קבלה הוא בגלל שחשבו שיש מקום בקבלה לשני השיטות כמו שכתב הרמ"א בדרכי משה, וכמה פוסקים בענין ברכה של תפילין של יד מיושב, , ולא ככה מכריעים. אבל שוב אם בעיניך "זה הגיון ברור שאי אפשר לומר אחרת", אז תעשה ככה, ואני כלל לא מבין למה אתה כל הזמן חושב שאין הכרעה?
ברור שדעת האר"י היא המכריעה. זה שמצאנו הסברים גם לדעות אחרות אין בזה סתירה. הן אמנם שבדבר שנחלקו בו מקדמת דנא ונהגו בזה אין הקבלה מכריעה משא"כ בנושא דידן. בפרט שאין בזה הכרעה אחרת. וגם לדבריכם שע"פ רוב הא זהו הכרעה קלושה שעושים רק באין ברירה [אא"כ החכם הכריע ג"כ ע"פ ראיות] וכה"ג הקבלה ודאי צד בהכרעה.
לא הבאתי דברי הרב בעלסקי (שכתב הכרעה בלשון חריף ביותר) והרב שכטר בתור פוסקים שעליך לשמוע להם, אלא בתור תלמידי חכמים גדולים שיכולים להכריע בכל התורה כולה, שהבינו מיד שההכרעה כאן אמורה להיות ע"פ כללי הפסק
לא ענית לי כלל ע"ז שאף הם לכאו' לא פסקו בודאות. עד כדי חשש ביטול עשה. 
הרב בעלסקי כתב: "כל אינך רברבין נקטו בפשיטות כרש"י ז"ל ובעלי התוס', גם פסק כן למעשה בספר מ"ב, ומילתא דתמיהה לשנות מזה ואין זו דרך ההוראה"

כל המתבונן רואה שאין כאן הכרעה ברורה. והרי כל צד [לא אני אלא בקונטרסים. יעיינו המתעניינים בקונטרס ועשו לכם ציצית מס' 4] שופך אש וגופרית על חברו. המעיין נוכח שאין הכרעה ברורה כצד מסויים [אא"כ ס"ל דבגר"א יש הכרעה מדנקט לשון ברורה שהעיקר כראב"ד והוא מההולכים לאורו בכל דבר. ואין דברי החזו"א באגרות שייכים כלל לנושא דידן כשכתב בהדיא מהו העיקר]
מ"מ לרובא דאינשי שאין הכרעה בזה. טענתי במקומה עומדת.
בדברי האחרונים אכתוב להלן.
מה שאני אומר כל הזמן שלא צריכים להגיע מהכרעה שלנו, כי הדברים כבר מוכרעים לקולא להלכה למעשה.
כל שאר האריכות שנאמרו על ידי האנשים השונים לא מבוסס על כללי הפסק הידועים, אלא על פי הכרעתם מדעתם ומסברותיהם. ואני לא באתי אלא להוציא מליבם של אחרים שהעלו כל מיני טענות זרות לעזוב את דרכי הפסק המקובלים מדור דור.
בענין דעת החזו"א בהכרעות בביאור הגר"א, החזו"א בערלה כתב מפורש שסומכים על דברי הביאור הגר"א לשו"ע יותר משאר המקורות.

אמנם הכא שאני דהא כתב להדיא במקום אחר לשון שהראב"ד עיקר. וכבר טענו בזה דהכא שלא היה בזה נפק"מ לדינא ישנה פחות לטענת החזו"א.
 

רימון

משתמש ותיק
אתה שוב חוזר על אותם סיסמאות , בלי לענות לשום טענה.
- האחרונים כן הכריעו לרוב ע"פ רוב מספרי, בהבדל הרבה יותר קטן מ20 ראשונים מול 5, וכך נהגו להחמיר ולהקל, גם באיסורי כריתות.
- מלבד מה שחזרתם עוד הפעם שאין כאן הכרעה, ולמעשה יש להחמיר (הגם שאתה מציע לבטל מצווה, אתה חושב שזה חומרא.) לא עניתם כלום על זה שהאחרונים הקילו בפועל בזה. זולת לשון עמעומות שלא כל חכם יש זכותו להכריע. בעוד שמדובר על החכמים המובהקים שמכריעים לרוב, הלא הם הארצות החיים והפמ"ג והמשנ"ב.
- ולא נראה לי שהכרעה זו קלושה כלל, כי כאמור ההכרעה לא מגיע ממני.
- להכריע על פי קבלה זה סוגיא גדולה עם הרבה מראה מקומות לכאן ולכאן, ואפשר להרחיב בזה טובא, אבל כאמור שכדברי האג"מ הלכו הפוסקים שמפיהם אנו חיים.
-וכנ"ל של דעביד כמר עביד לא נאמר ליחידי סגולה בלבד. (ובאמת יש מה להרחיב בדעת בענין החזו"א והכרעה שכלית, אבל לא נראה לי שיש תועלת).
- הכלל של החזו"א הוא רק שהספר ביאור הגר"א יותר מוסמך ונדפס מכת"י, ולכן תמיד החזו"א העדיף את זה מפירושים על הירושלמי. וה"ה בפירוש על הרעיא מהמנא שהוא מכתבי התלמידים שכבר פקפק בזה האדמו"ר מרדזין בשעתו, וחוץ מזה לא הבנתי למה הלשון שכתב הגר"א שדעת הראב"ד עיקר, עדיף מלשון "אבל הענין כך הוא... וכן מוכח כל הסוגיא".
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
איש עני אמר:
רימון אמר:
נסכם מה שיצא לנו עד כאן:
  • אם יש הכרעה, תעשה כמוהו. מי שאומר שאין בידו להכריע, אין סיבה שיעזוב האחרונים שכבר הכריעו כרוב ראשונים.
  • אינו נכון. כמש"כ.
  • לא זוכר שום מקום שהסברת למה אין לעשות כמו כל האחרונים, כולל הפמ"ג בפתיחה והביאור הלכה בסי' יג ועוד שהכריעו לקולא.
  • כתבתי שהרבה אחרונים נקטו דלא כתוס' ושמהמשנ"ב ליכא ראי'. בעז"ה אלמד ואכתוב בזה בהמשך.
  • ומחלוקת שאין בו הכרעה ששני הצדדים סותרים זה את זה, דעביד כמר עביד.
  • טעות וזיוף. כבר הבאתי לעיל לא כן.
  • לעיל הבאת כאילו המשנ"ב חולק על הכלל הזה, בעוד שמי שמסתכל שמקורו של המשנ"ב שהוא מהחוק יעקב והמג"א יראה בבירור שהוא לא חולק על הכלל, רק ששם נקט שלהחמיר כשני החומרות לא הוי איסור, כי זה דומה לגמ' דאסתפקא ליה, הגם שברור שאין חובה לחוש לשניהם. אבל כאן שיש חומרא וקולא לשני הצדדים אף אחד לא פקפק על כלל זה מעולם, מלבד מה שאתה רוצה לעשות אפילו פחות מקולות שניהם, אלא אתה רוצה לבטל דאורייתא לשניהם.
  • בפשוטו לאחר דנקטי' דאינו כסיל כיון דעושה מספק היינו דאזלי' כפירוש הרי"ט ותוס' ולפ"ז חייב להחמיר כחומרי שניהם [הן אמנם ציינתי שבמג"א צ"ע]. מ"מ הבאתי ברור מהחזו"א שלא ברירא לי' שיכול להכריע בעצמו אא"כ הם רבותיו.
  • לדעת שאר הראשונים אם עושים כתוס', לכל הפחות יש ספק ספיקא שמקיימים המצווה כדין, ואמרינן ס"ס בכגון דא. מלבד מה שהרב דבש מפי ציטט שני ת"ח בשמם שאומרים שיוצאים כן באופן ברור.
  • טעות. כבר ביארתי לעיל היטב דאין לפסוק כאן ע"פ ס"ס [אתה פשוט לא מעיין במה שכתבתי].
  • אתה לא כתבת שום דבר לדחות הטענות שנאמרו למה כן אומרים ס"ס כאן, כי בסופו של דבר זה היה מבוסס על הפנ"י כמו שכבר כתבתי, מלבד מה שכתבת בעצמך שהמשנ"ב בס"ק יד מצטרף זה שדינו של התרומה"ד הוי רק ספק, ומלבד שיש על זה המון המון מקורות כמו שהרחיב בזה הרב ישראל בארקין. לא ראיתי שכתבתם משהו לדחות רוב מקורותיו.
  • כתבתי דאף דנקטי' כשי' דאמרי' ס"ס גם בעשה מ"מ היינו ס"ס לקולא אך אין בכח הס"ס להכריע שמקיים המצוה בודאות [היינו לבי' האחרו' בס"ס ע"פ הרמב"ם].
  • בזמן שיש רק לבן, קיימא לן שעושים ד' חוטים של לבן, ושנים מהם הם במקום תכלת. אתה מניח בלי שום ראיה שמה שאמור להיות במקום תכלת, אם זה חוט אחד של תכלת, זה לא יכול להיות במקום תכלת. גדולים וטובים ממך לא הניחו כן, כי מסתבר שמה שאמור להיות במקום תכלת, עוד יותר טוב אם הוא מתכלת ממש.
  • כבר ביארתי לעיל סיבת הטעות בזה וממה שכתבו אותם ת"ח להדיא. הוכחתי שאין לסמוך על הבנתם.
  • לא כתבת כלום זולת שלדעתך יש לומר אחרת מסברא. ואני ועוד אחרים אומרים שהסברא זה דווקא להיפוך, שמה שאמור להיות במקום תכלת עוד יותר טוב אם זה מתכלת. ואם אתה חושב אחרת, שוב זה לא הופך כל מי שחושב שדבר שאמור להיות במקום תכלת ל'טעות'.
  • הגרז"ן וכמדומה גם הגרנ"ר כתבו בשיטתם ע"פ תי' על קושיית הסמ"ג ובזה כתבתי לעיל שלהלכה צריך לחוש להא. עכשיו יש נידון אחר איך להשלים לסמ"ג לדין גדילין ובהא טענתי שאין הכרע.
  • וגם ראינו בתוס' ששייך השלמת גדילים גם בחוטים שאינם עושים תפקידם, קל וחומר חוט שהוא כשר למצווה, רק הוי חוט אחד.
  • כבר כתבתי בזה ההבנה בתוס'. והק"ו שלך אינו שווה לצור ע"פ צלוחיתו.
  • שוב ההבנה שלך בתוס' הוא דבר שאינו מוכרח כלל, בפרט שהרבה אחרונים אומרים בלאו הכי שאפשר להשלים גדילים על ידי חוטים שאינם כשרים להיות לבן, אז זה כבר מסתבר מצד עצמו. רק עכשיו ראיתי בטהרת הקודש שהוא מדמה דברי התוס' הנ"ל ממש כדברי הארצה"ח שהחוטים שהם במקום תכלת לא צריך להיות לבן ממש, ודומה להשלמת גדילים. והיינו שלית ליה הסברא שלך לחלק.
  • מ"מ אין הכרח כלל מתוס'. ועכ"פ להלכה צריך לחוש להבנת הסמ"ג.
  • וגם לדעת רש"י, כבר כתבו גדולי האחרונים ששייך השלמת גדילים מחוטים שאינם מלבן, כמבואר במהר"י ברונא, ים של שלמה, ארצה"ח, מגן גיבורים, משנ"ב, וחזו"א. עוד לא מצאת מי שחולק על זה להדיא.
  • הזיות. כבר הבאתי להדיא מהמגן גבורים לא כן. וכמו"כ מהחזו"א הלכה למעשה. זה שתחזור על שקר ואף תשלשהו אינו הופכו אף לקרוב לאמת.
  • אינני מבין מה אתה רוצה מהמגן גיבורים. הוא כתב שני מהלכים בסמ"ג שלשניהם הוא פוסק להדיא כתוס', ואין חשש בניד"ד. החזו"א לא ראיתי בדבריו שהוא לא הכריע כן למעשה.
  • יעו"ש במגן גבורים בתחילת דבריהם שכתבו תי' אחר על קושיית הסמ"ג [חוץ מהב' האחרים דלהשלמה מהני ללא דיני לבן] ומשמע שם שזה התי' העיקרי.
  • וז"ל החזו"א "ומקום הספק בזה הוא.. והנה לדעת רש"י והר"מ.. ואפשר דה"נ א"צ שיהיו בצבע הטלית" מבואר דבתחילה העמיד ב' צדדים ורק דבסוף כ' דלרש"י והר"מ "אפשר" כארצוה"ח. משמע דלמאי דנקטי' כסמ"ג נשארים ב' הצדדים.
  • לדעת הסמ"ג, הגם שהבית יוסף אמר שהוא לא הכריע בזה, והמשנ"ב והאצה"ח התירו ציצית נגד שיטתו,  הערוך השלחן והחזון נחום, ואחריו הגרז"ן והגרנ"ר פירשו דבריו בענין אחר, שאף לדבריו אין כל חשש, ואדרבה.
  • מידי ספיקא לא נפקא. ועוד הרבה אחרונים כמגן גבורים וטהרת הקדש ועוד לא הבינו כהבנתם בסמ"ג.
  • אז נשאר לך ספק קלוש ביותר בדעת הסמ"ג שהמשנ"ב והארצה"ח לא חששו לדבריו, כבר כתבתי לך ששני המהלכים במגן גבורים כנ"ל. עכשיו פתחתי הטהרת הקודש, והנה נא מצאתי שבסוף הקטע על הגמ' "ולא יהא אלא לבן" הוא כתב בדיוק כמו הארצות החיים, ומדמה השלמת גדילים כדברי התוס' של אם הקדים תכלת . אז תוסיף את הטהרת הקודש לכל הרשימה הנ"ל, והיינו יש לנו המהר"י ברונא, ים של שלמה, ארצה"ח, מגן גבורים, משנ"ב, והחזו"א שלפחות כותב כן בדעת רש"י באופן ודאי.
  • בחזו"א ס"ק כו כתב להלכה שיש צד כסמ"ג [וכן בי' שם בספר בירור הלכה].
  • במגן גבורים כהנ"ל לעיקר תי' ג"כ צריך לחוש לסמ"ג. לטהרת הקדש מא: ג"כ צריך לחוש, ומה שהבאת מטהרת הקדש מ. שכתב כארצוה"ח הנה כנ"ל בדף מא: לא תי' כדרך זו על הסמ"ג ושמא יש לחלק בזה דאף א"נ כן לגבי דין אחד אין זה מכריח לדין אחר וצ"ע בזה [דלפ"ז לא יהיה אפשר להוכיח כלל מהמשנ"ב שם דלא כסמ"ג].  וכ"ז אף לשי' דפליגי כ"ש דלמאי דנקטי' דהעיקר כסמ"ג צריך לחוש [כמש"כ החזו"א. ולא עלה בדעתו לומר דאף דפסקי' כמותו מ"מ כקושי' לא נקטי']
  • ואם באמת יש בעיה כדבריכם, לכל היותר הוי ספק, והגר"א גנחבסקי הוכיח שעדיף לנסות לעשות שני מצוות מספק מלבטל מצווה באופן וודאי.
  • עוד לא עינתי בדבריו. אכתוב על כך בהמשך.
וכל זה עומד מול החשש שבדית מליבך, והמשנ"ב והארצה"ח כתבו מפורש לא ככה, ולא מצאת מי שחולק על זה להדיא, ומכח זה אתה ממציא שעדיף לבטל עשה דאורייתא.
הבאתי חזו"א מפורש שלא סבר כמותם. כמו"כ במשנ"ב אין הכרעה חותכת. והבאתי לעיל עוד הרבה אחרונים כמגן גבורים וטהרת הקדש. כך שאין זה המצאה כלל. אדרבה אתה המחדש ועליך הראיה.
תמשיך לטמון את הראש כבת יענה.



 
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
דבש לפי אמר:
הרב @איש עני כתבת כמה פעמים שבעלי התוס' מנויים כאחד, ולא הבנתיך, כי לא מיבעיא לשיטת הרמ"א שכמעט כל הפוסקים שהוא כתב שאנו נגררים אחריהם הם מבית מדרשם של בעלי התוס', אלא גם הבית יוסף מונה את הסמ"ג והמרדכי כשניים אף ששניהם נגררים אחרי התוס' (לא פחות ממה שתוס' טוך נגרר אחרי תוס' שאנץ למשל).
כוונתי שכשעומדים שני שי' אלו מול אלו ובכל שי' יש כמה ראשונים חשובים. וחזי' עוד דבשי' א' כמעט כל בעלי התוס' כה"ג יש פחות תוקף לרוב כזה. ודאי בפלוגתא דעלמא מנויים ככמה שי'.
הא בג' העמודים בב"י מנה כל בעלי התוס' כעמוד אחד. גם שם מתבטא אותו העקרון שיש פחות תוקף לכמות הדעות בזה [היינו דהרי"ף והרמב"ם מולם חשיבא כתרי. אע"פ דכשנמנה את בעלי התוס' מספרם כפול פי כמה וכמה]. 
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
איש עני אמר:
דבש לפי אמר:
הרב @איש עני כתבת כמה פעמים שבעלי התוס' מנויים כאחד, ולא הבנתיך, כי לא מיבעיא לשיטת הרמ"א שכמעט כל הפוסקים שהוא כתב שאנו נגררים אחריהם הם מבית מדרשם של בעלי התוס', אלא גם הבית יוסף מונה את הסמ"ג והמרדכי כשניים אף ששניהם נגררים אחרי התוס' (לא פחות ממה שתוס' טוך נגרר אחרי תוס' שאנץ למשל).
כוונתי שכשעומדים שני שי' אלו מול אלו ובכל שי' יש כמה ראשונים חשובים. וחזי' עוד דבשי' א' כמעט כל בעלי התוס' כה"ג יש פחות תוקף לרוב כזה. ודאי בפלוגתא דעלמא מנויים ככמה שי'.
הא בג' העמודים בב"י מנה כל בעלי התוס' כעמוד אחד. גם שם מתבטא אותו העקרון שיש פחות תוקף לכמות הדעות בזה [היינו דהרי"ף והרמב"ם מולם חשיבא כתרי. אע"פ דכשנמנה את בעלי התוס' מספרם כפול פי כמה וכמה]. 
ג' עומדי הוראה לאו היינו ג' בתי מדרש (שהרי הרי"ף והרמב"ם דרכם קרובה) אלא הם פוסקים המקובלים בעולם, שבקהילות שהב"י הכיר היו שהלכו בהכל על פי הרי"ף והיו שעל פי הרמב"ם והיו שעל פי הרא"ש והיו שעל פי שלשתם יחד, ובחר הבית יוסף לפסוק על פי שלושתם יחד כי דרך זו קרובה להוראה הרווחת כבר בארצות שהוא הכיר, ועוד שהם נחשבו לגדולי הפוסקים.
אך במקום שאין הכרעה מכח זה - הוא הכריע בין רוב הראשונים המפורסמים ולא התחשב כלל בשאלה אם הם מאותו בית מדרש או לא.
דרך משל אם הרא"ש חלוק על הרמב"ם והרי"ף לא גילה דעתו, והסמ"ג והמרדכי והרמב"ן כדעת הרא"ש והרשב"א והר"ן כדעת הרמב"ם - הב"י אומר שיש ללכת אחר הרוב ולפסוק כרא"ש וסמ"ג ומרדכי ורמב"ן, ואתה תאמר שהרא"ש והסמ"ג והמרדכי הם דעה אחת ועם הרמב"ן הם שני דעות ולצד השני יש שלוש דעות...
 

דבש לפי

משתמש ותיק
אמנם הכא שאני דהא כתב להדיא במקום אחר לשון שהראב"ד עיקר.
הרב @איש עני אם הגר"א היה כותב "שכן עיקר נגד מה שכתבתי ומה שאני עתיד לכתוב" - אז היה מקום לטענה שלשון זו מכריעה נגד שאר דבריו, אבל כשהוא כתב שהעיקר כראב"ד נגד תוס' אז אמנם ודאי שכך היתה דעתו כשהוא כתב זאת אבל אין זו לשון יותר חזקה מהלשון ש"מוכח כל הסוגיא" שארבעה חוטים מכל מין (שלדעתי הוא כתב יותר מאוחר).
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
ה- ובענין דברי המשכנ"י, מכיון שהוא בא נגד רוב ראשונים ואחרונים, ברור שעל זה נאמר "אם לדין יש תשובה". יש עוד הרבה הרבה מקומות שהמשכנ"י כותב את דעתו נגד כל הפוסקים, וכמעט בכולם לא נתקבלו דבריו. (וכמעט ברור שבנידון דידן לא כתב כן להלכה למעשה, ובדבריו בסי' יח יוצא שהוא אוחז שהשו"ע פסק לקולא נגד הרמב"ם כי לדעתו לפי הרמב"ם צריכים להחמיר בגרדומין שאפי' אם נפסק 2 ראשי חוטים זה נפסל).
גם המשכנות יעקב ידע מה ס"ל רוב הראשונים ומ"מ כתב "ואין ספק בזה שיכריע הב"י ז"ל נגד ד' הרמב"ם והראב"ד ור' שמעון בן חפני..." ולדבריכם מה כ"כ התימה שהכריע כדעת רוב מנין.. ואת דבריו אלו ודאי כתב למעשה. אלא הדברים ברורים דכיון דיש כמה דעות חשובות כנגד תוס' אין להכריע בזה כדין מאזנים..

 
 

ישראלמאיר

משתמש ותיק
רימון אמר:
אפשדרך אגב, באשכול זה כבר התייחסו להטענה שנכתב על ידי הרב דב שיף בקובץ והיה לכם לציצית, שאם ג' חוטי לבן וחוט אחד של תכלת פסול, למה כשחוששין בטלית שכולו תכלת שעשה ב' חוטי תכלת וב' חוטי קלא אילן, אנחנו חוששים שמא השני יחשוב שהכל תכלת יתירנו מבגד לבגד ויהיה כלאים שלא במקום מצווה, תיפוק ליה חשש עוד יותר קרוב, שמא ההוא יקח רק שני חוטים משם בהנחה ששניהם מתכלת, אבל באמת אנחנו חוששים שהוא יקח חוט אחד של תכלת וחוט אחד של קלא אילן, ויעשה ציצית פשוט, ונמצא שיש לו ג' לבן וא' תכלת, ולדבריכם זה פסול, וילך ד' כנפות בלי ציצית. כלומר זה חשש יותר קרוב מכלאים.



גם מגמ' דנן "גזירה משום קלא אילן ולא יהא אלא לבן" ואם באחד תכלת ואחד לבן  פסול לגמרי אף הלבן, מה הקושיא, הרי יש חשש שלפחות באחד מהכנפות יש חוט אחד הוא קלא אילן, ואז הוא כלאים שלא במקום מצוות ציצית, ולא הכל קלא אילן, שהרי מדובר בחשש שוגג בקלא אילן, ויכול להיות שוגג באחד מהחוטים.
(ולא מדובר ברמאי, שהרי הקשו וליבדקיה, והרמאי יודע שרימה ולא צריך לבדוק וגם לא יבדוק).

ובפרט יקשה לפי התוס' (שם בד"ה כיוון ושם א"נ) שבתירוץ הגמ' התכוונה רק לחשש כלאים דרבנן, שבציצית מותר מהתורה כלאים בציצית אף באפשר לקיים שניהם,
ואם יש חשש כלאים דאורייתא, לשווא נדחקה הגמ' לחשש לאיסור דרבנן (שבכל דוכתא הוא כגזירה לגזירה).
וכן להרמב"ן שנקט שרק ר"ל סבר שלא אמרינן עדל"ת באפשר לקיים שניהם, ולמה הגמ' לא תירצה אליבא דכ"ע ) 

 
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
ו- בענין ס"ס במצוות עשה, אין מה להוסיף ולהשיב לאחר דברי הרב ישראל ברקין (המכונה בוהיה לכם לציצית ישראל כהן) שסידר הענין בצורה ברורה עם הרבה מראה מקומות שאכן אומרים ס"ס בכל מיני מקריים דומים לנידון דידן. ייתכן שזה משום שלא נקטו כהבנת הפנ"י, והדברים עתיקין שהפוסקים לא הסכימו לדברי הפנ"י, אלא הלכו כדעת הרשב"א בתשובות שהוא משום רוב דיעות, כידוע. ומה שהזכירו שאין זה ספק השקול כי יש פה ג' דעות, בעניי, לא הכרתי מעולם טענה או כלל זו בהלכות ס"ס, והרבה פעמים מסתמכים על שיטה מסוים בענין ס"ס גם שיש שלש שיטות בדבר. הייתי מטריח להביא דוגמאות אילו הצד שכנגד היה מספיק רציני שלא לזרוק כללים יש מאין, אלא גם הם טרחו לציין מי המציא את זה שאין ס"ס כשיש ג' שיטות. ולכן אין שום סיבה בעולם למה לא יגידו כאן ס"ס.
אמנם כאמור גם אם לא נסכים לזה, כמעט ואין צד שחוטי הרמב"ם פסול לשאר השיטות, אז לפחות שתעשה כמו הרמב"ם מספיקא. (ואפי' הרב געליס לא מצא ידיו ורגליו לדחות את זה זולת בטענה המוזר ביותר שיש לפוסלו כי הגם שאינו חוט תכלת אלא חצי חוט, הואיל ובידו לקחת עוד חצי ולצרפו, זה כבר נפסל מעכשיו. ודברים אלו אין להם שחר, כי גם חוט לבן בידו לצובעו תכלת)
חבל שאתה לא קורא היטב מש"כ לעיל. והנה לאחר שעיינתי קצת בסוגיה זו [כמובן מקופיא] אחזור על משנתי וארחיב:

חובה לציין את מש"כ הש"ך [סי' קי כללי הס"ס אות לו] "ויען כי דיני ספק ספיקא רחבים מני ים ושום אחד מגדולי הראשונים או מהאחרונים לא ירדו לדיניהם ולא הזכירו הכל באר היטב ויש בהם ענינים וחלוקים הרבה.. על כן נראה שאין לנו עכשיו לבדות שום ספק ספיקא להקל אפילו לדמות מלתא למלתא אם לא באלו שנתבארו למעלה או הדומה להן ממש או שיש צדדים להתיר בלאו הכי.." והנה אע"פ דבפוסקים לא נקטו כן [והסתמכו על הכו"פ] מ"מ ודאי חזינן חומר הענין.

והנה אתה מסתמך על מש"כ הרב ישראל ברקין. ובעז"ה להלן אראה מה שיש לדון טובא בדבריו. וכסדרם שם:
הנה הגרז"ן הביא לאבנ"ז דלא עבדי' ס"ס בעשה כיון דהטעם בס"ס כמש"כ הפנ"י לרמב"ם ובעשה לא שייכא.

הנחה ג- דלהרמב"ם בעשה ס"ס לחומרא מהתורה.
הנה הביא רשימה שהסכימה בזה. הנה יש בזה אריכות דאין זה פשוט ומ"מ לא אאריך בזה דמ"מ יש צד גדול כזה [וכמדומה שערבב שם בין הפוסקים כהרמב"ם דנחלקו בזה לבין הפוסקים שנקטו כן מפני שפסקו כרשב"א יעוי' בשאג"א סו"ס קז].

אמנם אוסיף שכבר כתבתי לעיל דאף א"נ דלר"מ אמרי' ס"ס בעשה מ"מ נראה פשוט דהיינו דווקא בס"ס לקולא דעבדי' [דלא נוקטים כחוו"ד בגדר עשה אלא דאף בעשה רק מדרבנן] אמנם הא בנושא דידן בעי' לאכרועי בס"ס דקיים המצוה. והא ודאי לטעם הנ"ל לא עבדינן.

הנחה א- איך פוסקים בספק בדאורייתא לחומרא אי מדרבנן [כחשבון האבנ"ז] או כרשב"א.
הנה הביא דהש"ך בכללי ס"ס אות כה נקט כרשב"א וכמו"כ הפמ"ג שם בשפ"ד ובאו"ח משבצו"ז סו"ס תרטז.
והנה כמדומה שיש להאריך בזה הרבה: ואצטט [ממה שראיתי מציינים בזה. רק מיעוט פתחתי בפנים] הרבה אחרונים בתוכם חשובים ביותר שנקטו כר"מ:

שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' צג דרוב הפוסקים כרמב"ם
שו"ת ראנ"ח סו"ס א ור"ס סח
פרי חדש או"ח ליקו' סי' קפד סק"א ויו"ד בכללי ס"ס א
כנסת הגדולה אעה"ז סי' סח הגה"ט אות יט
וכן הביא מהמהרי"ט וכן בארעא דרבנן מערכת ס- תלו
כרתי ופלתי סי' קי בבית הספק דהעיקר כרמב"ם
נודע ביהודה מה"ק אעה"ז סכ"ט וסי' לח
משכנות יעקב יו"ד סי' לו
חתם סופר ח"ג אהע"ז סי' ב ד"ה ועדיין יטעון
שב שמעתתא ש"א פ"ה ד"ה ולכן נראה
מסגרת השלחן סי' קי סוף ס"ק טז
שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רעז
פנ"י פסחים ט: תוד"ה הני שהאחרו' כר"מ
שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קמג 
שו"ת זכרון יוסף יו"ד יט ובאהע"ז ג
מחזיק ברכה סי' תקפט סק"ו
שו"ת תעלומות לב ח"ד סי' יח ממהרח"א דרבו הסוברים
סידור בית ומנוחה בדינים נשים וקטנים בברכהמ"ז
שו"ת ויען אברהם [ריוח. אהע"ז סי' ו]
מערכי לב ח"א דרוש ח
שו"ת סבא קדישא ח"ג אהע"ז סי כג  מחיי אברהם
טהרת המים מערכת ס אות ז ואות לח
בעל הבן איש חי ברב ברכות מערכת ס ד"ה ודע
שו"ת שואל ונשאל ח"ב יו"ד סי' יט
יל"ע בשו"ת תורת חיים ח"ג סי' ז 
תפארת ישראל.
ונסתייעתי בציונים מהספר שמלקט נפלא נועם שיח.

והנה ידעתי דכנגדם (עוד יותר רבים) דפסקו כרשב"א מ"מ מהיכן כ"כ ברירא דקי"ל כרשב"א ופשוט ומפורסם..

אמנם הטענה הרבה יותר גדולה דהנה אף הפוסקים כרשב"א מנין שפסקו כן בהחלט שמא רק לחומרא.
ויעוי' בלשון השדי חמד מערכת הסמ"ך כלל יו"ד ד"ה ולענין "ולענין הלכה כמאן נקיטינן בחומר הספקות עיין ארעא דרבנן אות תלו דמוהרח"ש כהרשב"א ומוהרי"ט כהרמב"ם ומרן חיד"א במחזיק ברכה סימן תקפט כתב בשם האחרונים דקי"ל כהרמב"ם דהוי מדרבנן וכדפסק הרב פרי חדש ריש כללי ס"ס עיין שם וכן כתב הרב הלק"ט ח"ב סימן עז"ר הובא במקנה אברהם.. אלא דרבני גאוני אשכנז נקטי להחמיר..." וקצת המשמעות שהוי רק כחומרא. [וציין ביחוד לספר אור לי שנקט גם להקל]. (וכמדומה הגרע"י פסק בזה לבני ספרד לקולא].

והנה ידעתי שיש שנקטו כן כהכרעה מ"מ מניין שכולם. (ולכאו' אף לשון כפמ"ג ביו"ד שם "דקיי"ל" אפשר שאין זה הכרעה ודאי [דבפשוטו אין בזה נפק"מ לקולא] ויעוי' בלשונו באו"ח תרטז משבצו"ז ה "כפי הנראה לדידן דמן התורה אסור" וכ' כן לאחר יו"ד. אמנם הא לשונו הרבה בלשון עדינה ומ"מ הוי הכרע..) [ויל"ע ברמ"א יו"ד קי-ט דהביא בי"א דיש דפליגי על השו"ע כיון דספיקא דאו' לחומר. ולא עיינתי בזה].

וא"נ עכ"פ דאין בזה פסיקה מכרעת כרשב"א [ביחוד בצירוף האחרונים הנ"ל דפסקו כרשב"א], ממילא קמה וניצבת טענת האבני נזר. אשמח לידיעות בכ"ז. 

הנחה ב- נטה דלא כפנ"י בבי' ס"ס לרמב"ם ועי"ש דמצא כן בתורת חסד דאף להר"מ ס"ס מדין רוב.

הנה הרבה מאד אחרונים נקטו כפנ"י בס"ס ואמנם [עיינתי רק במיעוטא]:

פנ"י כתובות ט. תוד"ה לא ובקו"א אות מו
שאילת יעב"ץ ח"ב קמג
שו"ת שם אריה יו"ד ב
פמ"ג ב6 מקומות כגון או"ח בפתיחה להלכות ברכות ד
מהרי"ץ חיות נדה טו.
קהלת יעקב [אלגאזי] תוספת דרבנן רלג
הבית אפרים אהע"ז ב
שו"ת אריה דבי עלאי או"ח ו
שו"ת עמודי אש ז
מלא הרועים מערכת ו ווסתות בקונ' דאו' או דרב, טו
מהר"ב רנשבורג בחכמת בצלאל נדה סא:
אבני נזר תפד-יב.

אמנם נראה בזה יותר- דאף א"נ כרשב"א מ"מ הכא שמא לא נימא ס"ס והוא ע"פ יסודו המפורסם שכתב בשערי ישר ש"א פי"ט בבי' הרשב"א דאין ההכרעה מדין אחרי רבים להטות מטעם רוב צדדים אלא דהא דמחמירים מספק היינו מדין "ספק איסור" ובס"ס לא נאמר הך דינא [וע"כ כתב הרשב"א דשמא עדיפא מרוב] ולפ"ז הדר טענתי דלעיל דלא אמרי' ס"ס להכרעה שעשה בוודאות מצוה.
[ושמעתי שהגר"א גנחובסקי תמה מס"ס במצוות כגון בספירת העומר ועוד, אמנם לכאו' י"ל בפשטות דשם אין ההכרעה במצווה אלא באיסור לא תשא. ויל"ע מהנידון אי אמרי' ס"ס בברכות].

הנה מוכח מש"כ הש"ך...  ואינני יודע אם הצדק בכ"ז עם טענותי מ"מ ודאי יל"ע בכ"ז.
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
אינני בקו הבריאות.. והנגזר מכך..
בעז"ה אשתדל להגיב עוד על מש"כ בזה לעיל. ויש לי..
 

רימון

משתמש ותיק
קודם כל, רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל.
בענין המשכנות יעקב, אי אפשר לקחת רק חלק מדבריו, כי הוא ממשיך שמה ויוצא שלפי הרמב"ם השו"ע פסק לקולא נגד דעת הרמב"ם, כי חייבים להחמיר בגרדומין לפי הרמב"ם והראב"ד אפילו אם נפסקו חוט א', והשו"ע הקיל בזה. (ובעצם הענין, למי שרגיל בספר משכנ"י יודע שהיה לו דרך הלימוד שונה מכל האחרונים, ולא היה משועבד כלל לכללי הפסק, אבל זה לא הנידון שלנו)

ובענין ס"ס לקיום מצווה, הרחבת בזה טובא, וכתבתם קודם לחלק שמצינו אולי להקל, או אולי לענין איסור לא תשא, אבל לא להכריע שקיימתם מצווה.
והנה, אני רואה שיש לך כשרון חזק למצוא המון מראה מקומות, אני יהודי הרבה יותר פשוט.
לא באתי להיות רוכל להעתיק כל המקומות שאני מכיר שאומרים ס"ס בדומה לזה, אבל אביא דוגמא אחת, קרוב לניד"ד, גם הוא בהלכות ציצית.

בסי' יב בדיני גרדומין, נפסק שאם לא נשאר בחוט אחד משני צדדיו כדי עניבה, הציצית פסול. ואם נשתייר משני צדדיו יחד, שרק בצירוף שני הצדדים יהיו כדי עניבה, הבית יוסף הסתפק בזה, והביא המשנ"ב שמשמע מהאחרונים שנוקטים לחומרא מספק.

אבל כתב המשנ"ב (סי' יב ס"ק ג') בנידון הנז', שיש צירוף של כדי עניבה משני צידי החוט, וגם : "יש ספק עם השני ראשין הם משני חוטין או מאחד, וא"כ יש כאן ספק ספיקא, שמא הם משני חוטין, ושמא מצטרפין, אפילו הכי יש להחמיר משום דציצית מצויין הן, והארצות החיים מיקל בכגון זה. ונראה דאם יש באחד מהראשין כדי לענוב חוטי אחד בוודאי יש לסמוך עליו" עכ"ל.

המעיין במקורות שם יראה שהיה פשוט שבעיקרון כן אומרים באופן כזה ספק ספיקא, רק יש סברא של ציצית מצויין, ובגלל זה אין לסמוך על הס"ס בכדי. [וכנראה זה תלוי בניד"ד אם עושים ס"ס לכתחילה. ונראה לי שבאמת הסיבה הוא שספק אחד אפשר לברורי, כי אפשר לפתוח החוטים לבדוק אם שני הראשין הם מחוט אחד או לא]. ובאמת המעיין במקורות יראה דברי הפרי מגדים, שכל כך פשיטא ליה שאומרים בזה ספק ספיקא, וכן כעי"ז שם בהגהות רעק"א בדפוסים חדשים.

למעשה רואים שכל הסיבה שלא להגיד ס"ס הוא רק משום שאפשר להשיג ציצית אחרים, אבל בלי סברא זו אפשר לסמוך על ספק ספיקא. וכן המשנ"ב כותב שבצירוף ספק שלישי, בוודאי יש לסמוך על זה, גם עם זה שציצית מצויין.

הנה לך דוגמא שדומה לנידון דידן, שהתירו ללכת בד' כנפות כאילו קיום מצוות ציצית. אני מכיר עוד כמה דוגמאות, אבל אסתפק בזה כרגע.

אחרי זה, דפדפתי קצת בספר נועם שיח שציינתם, וראיתי בחלק ג' עמ' 226 דן ממש על נושא שלנו, והרחיב היריעה להוכיח שיש מקורות מהש"ס והרמב"ם בעצמו שאמרינן ס"ס במצוות עשה, ודן בזה בהרחבה בכל האחרונים והכריע בתוקף שככה יוצא.

ועכשיו על הנקודות שלא התייחסתי:
- לא הבנתי, ממתי ההכרעה של המשנ"ב לא מספיק?
- מש"כ מהמשנ"ב בהלכות ספירת העומר, אכן אינו כסיל, אבל אינו חייב להחמיר, רק כתב שמותר להחמיר ואינו כסיל. ובאמת מקור הך דין מהמג"א והחק יעקב שהסתמך על המג"א, ושם מחלקים באופן מפורש בין זה לשני חומרות דסתרי אהדדי. אם לא מקבלים את זה, נמצא אתה מוחק גמ' ערוכה שכתב מפורש שכן נחשב כסיל בחומרות דסתרי אהדדי, כי כל הדיחוי של הגמ' על זה הוא דגמרא הוא דאסתפקא ליה, ובמקום שאין את זה וודאי הדרא דינא של הרוצה לעשות כדברי ב"ש. וכך הם דברי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן והשתשב"ץ.
והחזו"א, לא ראיתי שהוא ממש חולק על זה, רק שהוא ענה על הסתירה בענין אחר, אבל מדבריו מבואר שהוא לא ראה את דברי הראשונים.
- לא ידוע לי ממתי אנחנו משועבדים דווקא להבנת הבית יוסף בראשונים אם הערוך השלחן ואחרים חולקים, בפרט שגם ללא זה לא חששו האחרונים לדעת הסמ"ג כלל.
 
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
קודם כל, רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל.
בענין המשכנות יעקב, אי אפשר לקחת רק חלק מדבריו, כי הוא ממשיך שמה ויוצא שלפי הרמב"ם השו"ע פסק לקולא נגד דעת הרמב"ם, כי חייבים להחמיר בגרדומין לפי הרמב"ם והראב"ד אפילו אם נפסקו חוט א', והשו"ע הקיל בזה. (ובעצם הענין, למי שרגיל בספר משכנ"י יודע שהיה לו דרך הלימוד שונה מכל האחרונים, ולא היה משועבד כלל לכללי הפסק, אבל זה לא הנידון שלנו)
יישר כחך על הברכה.
הנה עיינתי היטב במשכנות יעקב, ואדרבה מהמשך דבריו מתחזקת הראיה דזה היה לו הנחה פשוטה ומוכרחת דהב"י לא הכריע בזה.. ועדיפא לי' להשאר בתימה על השו"ע [ובשו"ע י"ל דלא קיבל ההנחה המוקדמת של המשכנ"י מה הדין בדין גרדומין אי ננקוט בזה כר"ת ובחוטין ננקוט כהר"מ].

ובדרך הפסק של המשכנות יעקב- הנה זה ממש דרך הפסק שקבלנו מאדונינו הגר"א וכמש"כ הגר"ח מוואלז'ין בשמו. ותלמידו המובהק המשכנות יעקב פשוט המשיך בה.. 
ויפה ראיתי אחד שביאר שמש"כ החזו"א ביו"ד קנ במכתבו בענין דרכי הפסק "כפי שהורונו רבותינו" היינו רבינו הגר"א.
והיינו שעיקר כח הפסק הוא בראיות. ורק בדיעבד גדול באין ברירה מסתמכים על רוב.. 
וכידוע זו דרך פסיקתו של החזו"א.
 

רימון

משתמש ותיק
איש עני אמר:
רימון אמר:
קודם כל, רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל.
בענין המשכנות יעקב, אי אפשר לקחת רק חלק מדבריו, כי הוא ממשיך שמה ויוצא שלפי הרמב"ם השו"ע פסק לקולא נגד דעת הרמב"ם, כי חייבים להחמיר בגרדומין לפי הרמב"ם והראב"ד אפילו אם נפסקו חוט א', והשו"ע הקיל בזה. (ובעצם הענין, למי שרגיל בספר משכנ"י יודע שהיה לו דרך הלימוד שונה מכל האחרונים, ולא היה משועבד כלל לכללי הפסק, אבל זה לא הנידון שלנו)
יישר כחך על הברכה.
הנה עיינתי היטב במשכנות יעקב, ואדרבה מהמשך דבריו מתחזקת הראיה דזה היה לו הנחה פשוטה ומוכרחת דהב"י לא הכריע בזה.. ועדיפא לי' להשאר בתימה על השו"ע [ובשו"ע י"ל דלא קיבל ההנחה המוקדמת של המשכנ"י מה הדין בדין גרדומין אי ננקוט בזה כר"ת ובחוטין ננקוט כהר"מ].

ובדרך הפסק של המשכנות יעקב- הנה זה ממש דרך הפסק שקבלנו מאדונינו הגר"א וכמש"כ הגר"ח מוואלז'ין בשמו. ותלמידו המובהק המשכנות יעקב פשוט המשיך בה.. 
ויפה ראיתי אחד שביאר שמש"כ החזו"א ביו"ד קנ במכתבו בענין דרכי הפסק "כפי שהורונו רבותינו" היינו רבינו הגר"א.
והיינו שעיקר כח הפסק הוא בראיות. ורק בדיעבד גדול באין ברירה מסתמכים על רוב.. 
וכידוע זו דרך פסיקתו של החזו"א.
ברור שיש כזה דרך הלימוד, אבל רק לפני כמה ימים אתה זילזלת בזה שאחרים הולכים בדרך זה. ועל כן כל הדברים שלי, שאם הולכים בכללי הפסק המקובלים, לא אמור להיות שום ספק במנין חוטי תכלת.
ואני מכיר היטב הדרך של המשכנ"י, ובאיזה שלב בחיים עברתי על רוב השו"ת באו"ח ויו"ד. אבל בעיקר הדברים, ברוב המקומות שהוא חולק על השו"ע והפוסקים, האחרונים שלאחריו לא קיבלו דבריו, ויש לי תחת ידי כמה דוגמאות, אבל זה כבר נושא בפני עצמו. אבל ברור שכל כמה שהולכים לפי הבנה בסוגיא מול הכללים, אז אם לדין יש תשובה, וכל דבריו על מנין חוטי תכלת תמוהים (למשל, הוא מפרש שהמשמעות של פתיל תכלת זה על הכריכה, בעוד שאותו "פתיל תכלת" מוזכר גם בציץ וגם בחושן, ושם וודאי אין המשמעות חוט הכורך, לדעתי זה דוחק גדול).
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
ובענין ס"ס לקיום מצווה, הרחבת בזה טובא, וכתבתם קודם לחלק שמצינו אולי להקל, או אולי לענין איסור לא תשא, אבל לא להכריע שקיימתם מצווה.
והנה, אני רואה שיש לך כשרון חזק למצוא המון מראה מקומות, אני יהודי הרבה יותר פשוט.
לא באתי להיות רוכל להעתיק כל המקומות שאני מכיר שאומרים ס"ס בדומה לזה, אבל אביא דוגמא אחת, קרוב לניד"ד, גם הוא בהלכות ציצית.

בסי' יב בדיני גרדומין, נפסק שאם לא נשאר בחוט אחד משני צדדיו כדי עניבה, הציצית פסול. ואם נשתייר משני צדדיו יחד, שרק בצירוף שני הצדדים יהיו כדי עניבה, הבית יוסף הסתפק בזה, והביא המשנ"ב שמשמע מהאחרונים שנוקטים לחומרא מספק.

אבל כתב המשנ"ב (סי' יב ס"ק ג') בנידון הנז', שיש צירוף של כדי עניבה משני צידי החוט, וגם : "יש ספק עם השני ראשין הם משני חוטין או מאחד, וא"כ יש כאן ספק ספיקא, שמא הם משני חוטין, ושמא מצטרפין, אפילו הכי יש להחמיר משום דציצית מצויין הן, והארצות החיים מיקל בכגון זה. ונראה דאם יש באחד מהראשין כדי לענוב חוטי אחד בוודאי יש לסמוך עליו" עכ"ל.

המעיין במקורות שם יראה שהיה פשוט שבעיקרון כן אומרים באופן כזה ספק ספיקא, רק יש סברא של ציצית מצויין, ובגלל זה אין לסמוך על הס"ס בכדי. [וכנראה זה תלוי בניד"ד אם עושים ס"ס לכתחילה. ונראה לי שבאמת הסיבה הוא שספק אחד אפשר לברורי, כי אפשר לפתוח החוטים לבדוק אם שני הראשין הם מחוט אחד או לא]. ובאמת המעיין במקורות יראה דברי הפרי מגדים, שכל כך פשיטא ליה שאומרים בזה ספק ספיקא, וכן כעי"ז שם בהגהות רעק"א בדפוסים חדשים.

למעשה רואים שכל הסיבה שלא להגיד ס"ס הוא רק משום שאפשר להשיג ציצית אחרים, אבל בלי סברא זו אפשר לסמוך על ספק ספיקא. וכן המשנ"ב כותב שבצירוף ספק שלישי, בוודאי יש לסמוך על זה, גם עם זה שציצית מצויין.

הנה לך דוגמא שדומה לנידון דידן, שהתירו ללכת בד' כנפות כאילו קיום מצוות ציצית. אני מכיר עוד כמה דוגמאות, אבל אסתפק בזה כרגע.

אחרי זה, דפדפתי קצת בספר נועם שיח שציינתם, וראיתי בחלק ג' עמ' 226 דן ממש על נושא שלנו, והרחיב היריעה להוכיח שיש מקורות מהש"ס והרמב"ם בעצמו שאמרינן ס"ס במצוות עשה, ודן בזה בהרחבה בכל האחרונים והכריע בתוקף שככה יוצא.


כבר התיחסתי להכל לעיל ואחזור ואבאר יותר:
הנה כבר כתבתי לעיל דמוסכם דאמרי' ס"ס אף בעשה.
ומ"מ כתבתי דנראה דהיינו דווקא בס"ס להקל ולא דחשיב שמקיים מצוה. ואבאר:
הנה בדוגמא שהבאת לולי הס"ס היה אסור ללבוש הבגד שמא אינו עם ציצית. ושפיר עבדי' ס"ס וליכא איסורא.
אמנם ע"י הס"ס אין כלל הכרע דבאמת קיימתי המצוה דאף דליכא איסור מ"מ נשאר ספק אם קיים המצוה. והוכחתי דהא להר"מ טעם ס"ס הוא דע"י ספק אחד רק החמירו מדרבנן ובספק הבא מותר. והנה אין בטעם זה להכריע שקיים המצוה אלא רק למימר דאין איסור. 
וכן ביארתי לרשב"א ע"פ בי' השער"י בדבריו וכהנ"ל.

והנה בנושא דידן אין אנו רוצים ע"י הס"ס למימר רק דליכא איסור ללבוש הבגד דהא נידונינו היה מה להעדיף קיום לבן בודאי או לבן ותכלת מספק והנה ע"י ס"ס היינו מרויחים שמקיים הלבן ותכלת בודאי דשוב אין נידון. והנה אי הס"ס היה מכריע שקיים המצוה הנידון בטל וודאי צריך לקיים בודאות שתי מצוות. אמנם האי הס"ס רק מכריע דאין איסור אכתי הנידון בעינו עומד דנעדיף קיום מצות לבן בודאי על ספק שתים. 
וע"פ מש"כ לעיל דלא חשיב שקיים מצוה אכתי הס"ס בנידונינו לא מעלה ולא מוריד.
 
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
איש עני אמר:
רימון אמר:
קודם כל, רפואה שלימה בתוך שאר חולי ישראל.
בענין המשכנות יעקב, אי אפשר לקחת רק חלק מדבריו, כי הוא ממשיך שמה ויוצא שלפי הרמב"ם השו"ע פסק לקולא נגד דעת הרמב"ם, כי חייבים להחמיר בגרדומין לפי הרמב"ם והראב"ד אפילו אם נפסקו חוט א', והשו"ע הקיל בזה. (ובעצם הענין, למי שרגיל בספר משכנ"י יודע שהיה לו דרך הלימוד שונה מכל האחרונים, ולא היה משועבד כלל לכללי הפסק, אבל זה לא הנידון שלנו)
יישר כחך על הברכה.
הנה עיינתי היטב במשכנות יעקב, ואדרבה מהמשך דבריו מתחזקת הראיה דזה היה לו הנחה פשוטה ומוכרחת דהב"י לא הכריע בזה.. ועדיפא לי' להשאר בתימה על השו"ע [ובשו"ע י"ל דלא קיבל ההנחה המוקדמת של המשכנ"י מה הדין בדין גרדומין אי ננקוט בזה כר"ת ובחוטין ננקוט כהר"מ].

ובדרך הפסק של המשכנות יעקב- הנה זה ממש דרך הפסק שקבלנו מאדונינו הגר"א וכמש"כ הגר"ח מוואלז'ין בשמו. ותלמידו המובהק המשכנות יעקב פשוט המשיך בה.. 
ויפה ראיתי אחד שביאר שמש"כ החזו"א ביו"ד קנ במכתבו בענין דרכי הפסק "כפי שהורונו רבותינו" היינו רבינו הגר"א.
והיינו שעיקר כח הפסק הוא בראיות. ורק בדיעבד גדול באין ברירה מסתמכים על רוב.. 
וכידוע זו דרך פסיקתו של החזו"א.
ברור שיש כזה דרך הלימוד, אבל רק לפני כמה ימים אתה זילזלת בזה שאחרים הולכים בדרך זה. ועל כן כל הדברים שלי, שאם הולכים בכללי הפסק המקובלים, לא אמור להיות שום ספק במנין חוטי תכלת.
ואני מכיר היטב הדרך של המשכנ"י, ובאיזה שלב בחיים עברתי על רוב השו"ת באו"ח ויו"ד. אבל בעיקר הדברים, ברוב המקומות שהוא חולק על השו"ע והפוסקים, האחרונים שלאחריו לא קיבלו דבריו, ויש לי תחת ידי כמה דוגמאות, אבל זה כבר נושא בפני עצמו. אבל ברור שכל כמה שהולכים לפי הבנה בסוגיא מול הכללים, אז אם לדין יש תשובה, וכל דבריו על מנין חוטי תכלת תמוהים (למשל, הוא מפרש שהמשמעות של פתיל תכלת זה על הכריכה, בעוד שאותו "פתיל תכלת" מוזכר גם בציץ וגם בחושן, ושם וודאי אין המשמעות חוט הכורך, לדעתי זה דוחק גדול).
לא זלזלתי כלל רק כתבתי וצטטתי מש"כ החזו"א מי ראוי לפסוק בדרך זו. זלזלתי בכל צורבא מרבנן שחושב שיכול לפסוק בדרך זו..

הנה החברותות שלי יודעות שרק אראה ציון כלשהו למשכנות יעקב מיד ארוץ כבזק לארון...

המשכנ"י כתב שם דפתיל הכונה לשון כריכה. או מצד כריכה סביב בעיגול או מצד שהם כמה חוטים שזורים יחד. וזהו דהוכיח כרמב"ם דלשי' שאר הראשונים דמיירי על החוטים עצמם אמאי קראו להם פתיל. והביא כן להדיא מתשובת הרמב"ם לחכמי לוניל שזו הוכחתו.
ולכאו' לא קשה כלל מציץ ואפוד דהפתיל שימש לכורכו סביב הכה"ג [לא הבנתי למה פשיטא לך ששם אין הטעם משום שכורך].
וראיתי ברש"י במדבר יט-טו "פתיל" לשון מחובר... דלכאו' להר"מ מובן דהכריכה הופכתו למחובר משא"כ צ"ב. ושם באונקלוס תרגם "מקף" היינו שהמגופה מקיפה כל פיו. וג"כ לכאו' מובן רק לר"מ.
שו"ר בקונטרס והיה לכם ציצית מס' 6 במש"כ הרב מיכאל חימי. ובי' דחוט שזור ע"י הידוקו חשיב מחובר.
והביא לפלוגתא דהר"מ ציצית א-י ס"ל שאין חיוב בשזורים והראב"ד ס"ל ע"פ ספרי שצריך.
ויעו"ש שהאריך בכ"ז. יעו"ש שבי' גם בציץ ואפוד.
 
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
רימון אמר:
רימון אמר:
בענין דברי הרב אברהם גינוחובסקי, אני צריך לחפש את זה, כי זה היה עלון שראיתי בבית כנסת לפני כמה שנים (כמדומה זה היה פרשת וישלח אאל"ט).
יגעתי ומצאתי.
כאן הגר"א גנחובסקי דן אם עדיף לעשות שני מצוות מספק ממצווה אחת בוודאי. ויעיין עוד בדברי הגרב"צ מילר שהבאתי לעיל
113_08_75.pdf
לכאו' דבריו שם תמוהים טובא:
הנה הביא שם ראי' מיבמות צח: בחמש נשים וכו' דמבואר דעדיף ספק חמש מצוות של חמש אנשים ממצוה ודאית של אדם אחד.
הנה לא קרב זה אל זה התם מיירי באנשים שונים ומהכ"ת דאחד יצטרך להתחשב בשני. וכה"ג אמרי' שעדיף ספק לכל אחד, אמנם באדם אחד ודאי אין ספק מוציא מידי ודאי.

והנה הביא שם לפלוגתא כשמצד אחד ודאי ציצית ומצד אחר ספק תפילין. דלפ"ז יש צד דספק מצוה חמורה עדיפא ממצוה קלה.
והדברים תמוהים ביותר דהא הטעם דתפילין עדיפא מציצית הוא דתפילין הוו חובא משא"כ ציצית אין חובה לקנות. דלפ"ז שפיר כ' השערי תשובה דספק תפילין עדיף וטעמו פשוט דבתפילין מחוייב משא"כ ציצית.

היוצא- דליכא כלל ראי' להכא. וודאי מסברא אין ספק מוציא מידי ודאי.

צריך לדעת שהגליונות מתורת הגרא"ג אינם מדוייקים.  
 
 

ישראלמאיר

משתמש ותיק
איש עני אמר:
והנה הביא שם לפלוגתא כשמצד אחד ודאי ציצית ומצד אחר ספק תפילין. דלפ"ז יש צד דספק מצוה חמורה עדיפא ממצוה קלה.
והדברים תמוהים ביותר דהא הטעם דתפילין עדיפא מציצית הוא דתפילין הוו חובא משא"כ ציצית אין חובה לקנות. דלפ"ז שפיר כ' השערי תשובה דספק תפילין עדיף וטעמו פשוט דבתפילין מחוייב משא"כ ציצית.
לא מובא שם ציצית ותפילין אלא תפילין ומזוזה באדם שחייב במזוזה ודר בבית.

לגבי הטענה הידועה על הראייה של הגר"א גניחובסקי מיבמות צח:, שמא אין הטעם שם משום שעדיף ספק כמה מצוות מודאי מצווה אחת, אלא משום שמה פתאום שאחד יוותר על ספק זכותו בשביל שבכך תתקיים המצווה בודאי.
1. מצד טענה זו היינו אומרים שעדיף שיטילו גורל מי מביניהם יזכה ליייבם את כולם,
2. גם ברש"י משמע שמדובר מצד מעלת הקיום של הייבום וז"ל "ה"ה נמי דמצו ארבעה למיחלץ לכולהו והחמישי ישא את כולן אלא אמרינן בגמ' דהכי שפיר טפי דלמא לכל חד מתרמיא דידיה ומיקיימא מצות ייבום""
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
ישראלמאיר אמר:
איש עני אמר:
והנה הביא שם לפלוגתא כשמצד אחד ודאי ציצית ומצד אחר ספק תפילין. דלפ"ז יש צד דספק מצוה חמורה עדיפא ממצוה קלה.
והדברים תמוהים ביותר דהא הטעם דתפילין עדיפא מציצית הוא דתפילין הוו חובא משא"כ ציצית אין חובה לקנות. דלפ"ז שפיר כ' השערי תשובה דספק תפילין עדיף וטעמו פשוט דבתפילין מחוייב משא"כ ציצית.
לא מובא שם ציצית ותפילין אלא תפילין ומזוזה באדם שחייב במזוזה ודר בבית.
בתחילה כשראיתי הערתך מיד הסתכלתי בדבריו וראיתי שצדקת ולא הבנתי איך נפלתי...
אמנם- הנה הא דהביא שם לפתחי תשובה בתפילין ומזוזה ציינו שם לסי' כה סק"א ויעו"ש דמיירי בתפילין וציצית [והן אמנם קודם ציין גם לתפילין ומזוזה היינו רק להא דכשאפשר בשאלה אין תפילין קודמין. אך מש"כ אח"כ בספק מול ודאי מיירי בפירוש רק בתפילין וציצית].
אמנם שו"ר דהפתחי תשובה ביו"ד רפה סק"ב שהביא השער"ת וכ' דכמו דכ' בתפילין וציצית ה"נ בתפילין ומזוזה. ושם פליג עלי'. דלפ"ז קושייתי אינה על הגרא"ג אלא על הפתחי תשובה בבי' השער"ת. וצ"ע.
ולכאו' כיון שדעת השערי תשובה ברורה דודאי עדיף ובפתחי תשובה שפיר י"ל דלא פליג בזה נראה דבנידונינו עדיף לא להטיל תכלת דודאי לבן עדיפא.
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
ישראלמאיר אמר:
איש עני אמר:
והנה הביא שם לפלוגתא כשמצד אחד ודאי ציצית ומצד אחר ספק תפילין. דלפ"ז יש צד דספק מצוה חמורה עדיפא ממצוה קלה.
והדברים תמוהים ביותר דהא הטעם דתפילין עדיפא מציצית הוא דתפילין הוו חובא משא"כ ציצית אין חובה לקנות. דלפ"ז שפיר כ' השערי תשובה דספק תפילין עדיף וטעמו פשוט דבתפילין מחוייב משא"כ ציצית.
לגבי הטענה הידועה על הראייה של הגר"א גניחובסקי מיבמות צח:, שמא אין הטעם שם משום שעדיף ספק כמה מצוות מודאי מצווה אחת, אלא משום שמה פתאום שאחד יוותר על ספק זכותו בשביל שבכך תתקיים המצווה בודאי.
1. מצד טענה זו היינו אומרים שעדיף שיטילו גורל מי מביניהם יזכה ליייבם את כולם,
2. גם ברש"י משמע שמדובר מצד מעלת הקיום של הייבום וז"ל "ה"ה נמי דמצו ארבעה למיחלץ לכולהו והחמישי ישא את כולן אלא אמרינן בגמ' דהכי שפיר טפי דלמא לכל חד מתרמיא דידיה ומיקיימא מצות ייבום""
החילוק במקומו עומד- דדווקא באדם אחד שייך למימר אין ספק מוציא מידי ודאי משא"כ בב' בנ"א הא הנידון אצל כל אדם בפנ"ע ובהא שפיר אמרי' דעדיף שיקיים ספק מצוה
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
הרב ישראל ברקין הנ"ל כתב ""הטעם השלישי לפסוק כתוס' והוא הכי נכבד שכן דעת רבותינו חכמי אשכנז וצרפת אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים וע"פ רוב אנו נמשכים אחר דעתם ועל דרך זה פוסק הרמ"א וזו לשונו בהקדמה לדרכי משה "... וכן כתב מהרי"ו בתשובה סי' קעא דעל הרוב פוסקים ע"פ התוספות ומוהר"ם וראבי"ה וכן מרגלא בפומי דאינשי לפסוק כדברי המרדכי ואשיר"י ובעל הטור ר' יעקב ב"ר אשר ובדרך זו הלכתי ושאר הנחתי".
והנה כבר עמד שם בהגהה שאין זה משום שאשכנזים פוסקים כמו הרבנים האשכנזים.. אלא כמש"כ שם הדרכי משה להדיא דלאפוקי מהב"י שהחשיב ר את ג' עמודי העולם וע"ז התקיפו שהרי צווחו קמאי דהלכה כבתראי. וזהו שהביא מהמהרי"ל דפסקי' כבתראי. דלפ"ז אין מובן אמאי זה סיבה לפסוק כתוס' הא מצינו גם ראשונים מדורות יותר מאוחרים כמאירי חינוך ריא"ז [שכבא העירו בזה דממש הוי בתראי. ומעניין מאד דפסק בזה נגד סביו הרי"ד] והגהות אשרי [רמב"ן] כפתור ופרח ור"ש סירילאו שלא פסקו כתוס' ומאי עדיפותא. וכן יש להביא שהסמ"ג דבתראי נקט דאין להכריע בפלוגתא זו.
ותמוה מה שהביא שם מהגר"י בעלסקי "הוא עיקר הטעם לפסוק כתוס' והסביר שאנו יורשיהם הרוחניים" ????
והנה הביא שם מהמג"א קעד ס"ק יא ושם דפסקי' כתוס' נגד הרא"ה [החשיב הרא"ה לבעל ספר החינוך] "דלעולם פוסקים כהתוספות". והנה המג"א הביא כן מהמרדכי בכתובות פ' נערה רמז קע ושם מיירי ברב אלפס נגד תוס'. ולהנ"ל הא אינו דומה דכמו שכתב הדרכי משה שם הוי מדין בתראי משא"כ ברא"ה כנגד תוס' לא שייכא. ואולי התוספות אף כנגד הרא"ה חשיבא בתראה דהא היה רבו של הרשב"א ובעלי התוספות עוד המשיכו  בדורות אח"כ. [והלשון במרדכי אינו שלעולם פוסקים כהתוספות אלא "ונהגו לפסוק כרב אלפס בדבר שלא נחלקו עליו התוס' ובנידון זה התוס' פסקו..."].
ומה שהביא מהב"ח יו"ד רעט לכאו' ג"כ לא שייכא כלל דהתם הב"י דחה המרדכי כיון שהיה דלא כמנהג אצלו וע"ז טען הב"ח שהמרדכי לנו לעיניים בפרט שאין עליו חולק.
ומה שהביא מהט"ז בחנוכה, הא שם ג"כ מיירי ברמב"ם מול תוס' והיינו ג"כ נידון של בתראי דבאשכנז לא פסקו כבתראי. וצ"ע בכ"ז.
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
לעיל הביא הרב "רימון" על הריא"ז מהכנסת הגדולה שאינו מפורסם [אמנם כתב שמ"מ אפשר להביאו] והנה כנראה כוונתו למש"כ שלא היה לפני הב"י לריא"ז.
אמנם הכנסת הגדולה מביא לריא"ז אין ספור ומחשיבו מאד. ובספרו דינא דחיי ח"ב עשין מט דן איך לפסוק בפלוגתת רא"ש מול ריא"ז ומסיק "קי"ל כהרא"ש לגבי ריא"ז שהוא פוסק יותר מפורסם וממימיו שותין כל בני ספרד". ודע דבח"א לאוין פא כתב "ומיהו הרא"ש ז"ל דחה סברת הרמב"ם ז"ל בשתי ידים דלא מסתבר כלל... ונראה דלדידן נקיטנן הלכתא הכי כיון דהרא"ש סובר כן והוא הרב המלמד דעת חכמה ובינה בספרד"
חזינן שהחשיב הרא"ש אף יותר מהרמב"ם כי ממימיו אנו שותים ומובן דחשיב אף יותר מריא"ז. הן אמנם על ריא"ז הוסיף דהרא"ש יותר מפורסם אך אפשר שאין בזה הכרע לבד.
ומ"מ ודאי הריא"ז נחשב מאד כאחד מהראשונים. ולא עוד אלא נראה דבפלוגתת ראשונים מוקדמת יש לו כח כדין בתרא והן אמנם כנה"ג ס"ל דכנגד הרא"ש לא יועיל דבתרא [ושי' כנה"ג כרוב הפוסקים דיש דין בתרא אף בפלוגתת הפוסקים] מ"מ אי נקטי' דר"מ ורא"ש הוי פלוגתא ללא הכרעה ודאי י"ל דריא"ז חשיב בתרא [ומעניין דהריא"ז פליג בנידונינו אף על דברי מורו זקנו הרי"ד. ומבואר דהכריע בזה דלא כתוס'].

יש לציין עוד למה שראיתי מביאים בא' מגליונות והיה לכם לציצית לשי' א' מבעלי התוס' המאוחרים ר' אביגדור צרפתי בספר פירושים ופסקים לרבינו אביגדור צרפתי פסק תקטז דג"כ כתב דלא כתוס'.

אמנם בנידונינו שפיר י"ל דאין הכרעה אף כדין בתרא דיש בכל צד שי'. ומעוד טעמים.
 

איש עני

משתמש רגיל
פותח הנושא
אחד הנידונים המרכזיים לעיל הוא אם יש לפסוק מדין רוב כשי' שמטילין ב' חוטין.
ובעז"ה להלן אציין השי' בראשונים דלא כתוס' [וכבר ציינו אליהם אחרים והשתדלתי לעיין בפנים]

1 רמב"ם
2 ראב"ד
3 ר' שמואל בן חפני
4 ערוך
5 והביא כן או בשם רבנו חננאל או ר' דניאל ב"ר יחיאל [כנראה אחיו המבוגר]
6 רמב"ן [בפרשת שלח "הזכרון הוא בחוט התכלת" ובהא אפש"ל דאין הכוונה בהכרח חוט אחד. אמנם בפרשת תצוה הוכיח בציץ מדכתיב פתיל תכלת דהיינו אחד. ודוחק דשאני ציצית ובפרט שלא הזכיר מציצית. ותנא דמסייע מ2 תלמידיו להלן השושן סודות ורבנו בחיי שלא הביאו לתוס'].
7 חכמי לוניל [באגרתם לר"מ]
8 ריא"ז
9 מאירי
10 הגהות אשרי
11 מהר"ח או"ז [מקור הגהו"א דלעיל]
12 ר"ש בן היתום [מו"ק יט. עי"ש דכ' דהתכלת דבר מועט כהגהו"א ומהר"ח או"ז דלעיל והוסיף דהיינו חוט אחד] [כנראה מביאו הרי"ד הרבה]
13 התשב"ץ [ח"ב ס"ד "שהרי חוט של תכלת בטל הוא לגבי חוטי הפשתן..."]
14 ספר הקנה
15 ר' אברהם בן הרמב"ם
16 רבנו פרחיה
17 כפתור ופרח
18 רבי אביגדור צרפתי- מבעלי התוס' [פסק תקטז]
19 ארחות חיים [לר"א מלוניל]
20 רבנו בחיי [פרשת שלח, בשם הרמב"ן, וכבר כתבו דלכאו' ט"ס וצ"ל הר"מ. וכן כתב בכד הקמח]
21 שושן סודות [תלמיד הרמב"ן, ע"פ הסוד]
22 רבינו הלל על הספרי
23 הרלב"ג [שלח]
24 ר"ש סירילאו [כתבתי לעיל שהעה בתקופת הדמדומים. היה בדור לפני הב"י. ממגורשי ספרד]
25 החינוך [משמעותו. שכתב שכורכין בתכלת ובי' כן במנחות לט. והיינו כשי' הר"מ. ועוד כתבו לדייק דרק ללבן קרי חוט. וצ"ע].

יש לציין ליד רמה סנהדרין קי. שבתו"ד כתב חוט אחד של תכלת. [אמנם גם רש"י עה"ת ריש פרשת קרח כ' חוט אחד אע"פ שבבלי כ' שתים. ולכאו' יפה כתבו לעיל דבחומש הבעא כן ע"פ המדרש די"ל דהוי כשי' ב"ה. ואולי ה"נ י"ל ביד רמה]

כמו"כ יש לציין שהסמ"ג [לבי' הב"י] הביא ב' השי' ולא הכריע.
וכן משמע קצת בהגהות מימיוניות שלא השיג כלל על הר"מ במנין החוטין ורק בגרדומין הביא שי' ר"ת דמשמע דרק לחומרא נקט דלא כהר"מ.
ובערוגות הבושם [לר' אברהם ב"ר עזריאל. ח"ג עמ' 223] ג"כ הביא ב' השי' [והוכיחו משם דלרבותינו באשכנז היה לפניהם בספרי רק הגי' כדהביאו התוס' דיעו"ש שטרח לבאר הר"מ ע"פ גי' התוס']

וראיתי דבר יפה [וכבר עמדתי בזה לעיל] בקונטרס בירורי הלכה במצות תכלת שבציצית:
"ונמצא בגאונים ובראשונים בכל קצוות תבל [דהיינו כן היתה הגירסא ברוב המקורות והספרים] דסברו כן בין ר"ש בן חפני בבבל ובעל הערוך תלמיד ר"ח ובין הרמב"ם ותלמידיו ר"א בנו ר' פרחיה וכן ספר הקנה ורלב"ג כהרמב"ם וראב"ד מקומו בפרובנציא וחכמי לוניל בשאלתם והמאירי וארחות חיים מלוניל [חוט אחד שלם] וכן הרמב"ן עה"ת כן ממשמעותו כאן ובפרשת תצוה לגבי הציץ וכן ברבינו בחיי תלמידו עה"ת ובכד הקמח הביא את הרמב"ם ואת הראב"ד ואילו התוס' לא הביא (וכן בשושן סודות תלמיד הרמב"ן. א.ה) וכן משמעות החינוך כאן וכן ביד רמה סנהדרין ק"י בספרד ומהר"ח או"ז והג' אשרי היו מתלמידי בעלי התוס' ונקטו כן] (וכן ר' אביגדור צרפתי מסוף בעלי התוס' נקט כן. וכן הריא"ז אע"פ שהיה תלמיד זקינו הרי"ד נקט דלא כמותו כאן א.ה) וכן בתשב"ץ ח"ב ס"ד מבואר דהתכלת הוא מיעוט מהלבן וכן בר"ש היתום".

לענ"ד נראה דבנידונינו אין להכריע ע"פ רוב. דכיון דישנם רבים מאד ובתוכם הרבה מגדולי הראשונים דלא ס"ל כתוס' אין כאן הכרעת רוב. וכדביארתי לעיל.

ב. עוד טעם דאין לפסוק ע"פ רוב כדהבאתי לעיל מהשדי חמד שהביא מהגרד"פ וכמו"כ בחכמת אדם בדרך אפשר דכשפלוגתת הראשונים תליא בגירסאות אין להכריע ע"פ רוב. ובפרט הכא שהרשימה דלעיל מורה באצבע שרק רבותינו שבאשכנז נקטו ב' חוטין והיינו ע"פ גי' בספרי משא"כ בשאר מקומות פליגי עלייהו. [והרשב"א היה תלמיד בעלי התוס' והלך ללמוד אצלם. והנמוק"י נמשך כדרכו].

ג. ועוד דהמקובלים [רובא ככולא ובהם האר"י והגר"א (בעז"ה להלן אכתוב בדעתו)] נקטו דלא כתוס'.

ד. וכמו"כ הגר"א בפשטות ג"כ נקט דלא כתוס'. וודאי צריך להתחשב בדעתו.

[ה. בפרט שמצינו בבעלי התוס' היותר מאוחרים כסמ"ג וריא"ז ור' אביגדור צרפתי וערוגות הבושם שלא הכריעו בזה או הכריעו דלא כתוס'. וודאי יש להתחשב בזה].

אציין שהנקודות דלעיל דאין לפסוק כתוס' כבר כתבו בוהיה לכם לציצית מס' 4. וכאן הרחבתי.

באחרונים לא עיינתי כל הצורך. רק אציין שכבר כתבתי לעיל שמהמשנ"ב אין הכרע מהו הפסק בזה.
 
חלק עליון תַחתִית