רק כעת ראיתי את האשכול, אך לדאבוני ולקוטן השגתי קראתי שלושה פעמים את קושיית פותח האשכול ולא זכיתי להבין מילה אחת.
בעיני השאלה היא בערך כמו: כעת חושך בחוץ וגם יורד גשם, והרי זה סתירה, איך יכול לרדת גשם וגם להיות חושך באותו זמן...
כלומר, מה קשור ימי דין לנקודה שהם ימים קדושים במיוחד? אח"כ ראיתי שאחרים ציינו את ר"ה וכדו'.
אך כעת כשראיתי את התוספת לקושיא מהגמ' וכו', הבנתי שבעיית השואל נעוצה מאי הבנתו את גדר מציאות ה'דין' עליה מדבר האריז"ל.
ואצטט כאן קטע קצר מדברי האריז"ל בבואו לבאר את סוד יום ל"ג בעומר:
ספר פרי עץ חיים - שער ספירת העומר - פרק ז
ענין ימי העומר כבר בארנו שהם ימי הדינין וכו' ולכן מתו כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא בזמן העומר, וסוד הענין, שכבר ידעת שר"ע שורש נשמתו מן הה' גבורות וכו' והנה הכ"ד אלף תלמידים שלו, היו מן המוחין דקטנות אלקים (כלומר גם מגבורות) ולכן היו מקטרגים ושונאים זה את זה וכו' ולכן מתו כ"ד אלף תלמידים בימים ההם של עומר, שנאחזו בהם החיצונים, להיותן דינין, דוגמת עליונים שיונקים החיצונים משם אלקים דקטנות, ולכן נתייחסו אלו תלמידים לרבי עקיבא, כי הם דינין דקטנות, וכשבאים שם דינין דגבורות וגדלות, יונקים משם:
עכ"ל
הרי ברור מדברי האריז"ל שימי העומר הם ימי דין (זה כתוב כל הזמן ורק ציטטתי ציטוט קצר לבקשתך).
ומאידך, כל כוונות ימי הספירה שהאריז"ל כותב בנוי על יסוד אחד המובא בכל ספרי החסידות וכו', והוא שבליל הסדר מקבלים הארות עליונות דוגמת תינוק בן יומו שנולד והוא כבר כמו בן ארבעים לבינה שמדבר ומבין וכו', ולמחרת ליל הסדר הכל מסתלק ואנו נשארים דוגמת תינוק בן יומו מוטל בעריסתו בקושי מניע את ידו.
כעת מגיע העבודה של ימי הספירה עד שבועות, בימי הספירה אנו גדלים והולכים כמו ילד מגיל 0 עד גיל 13 ואח"כ גיל 20 וכו', כל יום מהספירה נכנס עוד אור (כל יום בחינה אחרת של מוחין) עד שמגיעים לשבועות שלמים וגדולים.
ולכן מצד אחד אלו ימי דין, כי אנחנו עדיין באמצע הגדילה בבחינה מסויימת זה נקרא בחינת אחוריים שהוא דין, וכן מצד כל מיני שמות של דין ועוד שלל סודות בקבלה שגורם לימים אלו להיות ימי דין, אך מאידך, אלו ימי הארות נפלאות, ימים קדושים ביותר, שהלא כל יום מתווסף לנו הארה חדשה, ולכן המשיל הרמב"ן את הימים לימי חוה"מ שתחילתם חג וסופו חג ובאמצעו הוא ממוצע בין חג לחול, כך גם פסח חג ושבועות חג, בשניהם אנו מושלמים במעלה נפלאה, אך הימים באמצע אנחנו נופלים חזרה לקטנות שלנו אך מאידך אנו בכל יום הולכים וגדלים ומקבלים הארות נפלאות, לכן הוא כמו חוה"מ.
ולכן אייר הוא גם חודש רפואות, כי כל אור, כל מוחין עליונים, הם חתיכת שפע עליון, ואלו ימים שבכל יום נכנס לנו עוד קצת שפע וכעזה"ד.
אך מפני שחסר לנו השלימות, ולא רק לנו אלא לכל עצם הבריאה חסר שלימות עד שבועות, כידוע שכל שנה מתעוררים כל העניינים שנעשו בחגים, בפורים יורד ההארה שהיה בשושן וכעזה"ד, כך גם כשישראל יצאו ממצרים זכו למעלה עליונה בקריעת הים וראתה שפחה וכו', אך לאחמ"כ נפלו בחזרה עד שהגיעו לשבועות שקיבלו התורה, הימים באמצע היו ימים קשים כי הם היו בלי תורה, ולכן בבחינה מסויימת יש צד דין בימים הללו, ותלמידי ר"ע ששרשם בעצמם היה מגבורות עליונות, לכן פגע בהם מדת הדין בימי דין.
ולסיום רק אעיר, שמי שיודע טיפה מהסטוריית הקבלה, קבלת הראשונים ואח"כ גילוי האריז"ל וכו', יודע שלהקשות מהרמב"ן על האריז"ל זה בערך כמו להקשות מהמשנה ברורה על הגמ'... פשוט כי קבלת הראשונים הוא בבחינת תורה שונה מתורת האריז"ל, הראשונים השיגו בכלליות, הרמ"ק מסביר זאת המון שהם ראו עולמות בכלליות, משא"כ האריז"ל גילה בפרטיות, כמו שחכם אחד יכיר את העיר ירושלים בכלליות מתמונה הכוללת את כל העיר, והשני יכיר כל סמטה בעיר, אז תוכל להקשות סתירה מאחד על השני?
כך גזרה חכמתו ית' שקודם הרשב"י לא נודעו כלל כל סודות העולמות שרק הרשב"י גילה, ועד האריז"ל היה זה חתום וסתום עד שבא האריז"ל וגילה חלקים שאפילו הרשב"י לא גילה, ואין זה ממעיט מכבודם של ראשונים, כי כך גזרה חכמתו ית' שרק באלף השישי יפתחו שערי החכמה כדאי' בזוהר.
ועוד יש הרבה מאד להאריך כי כל מה שכתבתי הוא כטיפה מטיפה של טיפה מהים....