יושב אוהלים
משתמש ותיק
ידועים דברי הגר"ח מוולוז'ין בספרו נפש החיים שכתב "אמנם תכלית הכוונה, צריכה שתהיה רק צורך גבוה.
ומתוך דבריו שם בנפה"ח משמע שזה שייך לאדם בעל מדרגה, ששייך ל”ישרים בליבותם", שמבין שכל מה שקורה לו נעשה לפי חשבון מדוקדק, בשיתוף רחמים גדולים. לכן אפילו לשם הכרת הבורא אין הוא יכול להעיז לבקש דבר שלפי האמת לא טוב עבורו, שהרי כך החליטה ההשגחה. לכן בדרגות אלה שייך לבקש רק על צער השכינה וגילוי מלכותו.
והרחיב עוד הגרא"א דסלר ז"ל במכתב מאליהו (ח”ג ע”מ 73): וז"ל “עיין בספר נפש החיים שמבאר שהתפלה צריכה להיות על צער השכינה... ולא נכוון לצרכי עצמנו...
לשון הגר"א הוא... אסור לכוון לצורך עצמו"
לא "ראוי, לא יש מעלה, ואף לא "אין להתפלל..." אלא אסור!
ואכן הוא מפרש דבריו על המשנה שמדבר על "חסידים הראשונים" אבל הוא כותב שמה שהחסידים הראשונים עשו כן הוא משום ש'אסור' - יש איסור - להתפלל לצורך עצמו.
ונפשי בשאלתי ואני בבקשתי היאך מצינו ידנו ורגלנו בתפלה לפי דברי הגר"א אלו !!? ?
ובדרשתו לראש השנה הוסיף: “אם היינו מכוונים בכל התפילות והבקשות רק על צער השכינה כביכול, היינו זוכים להיות נענים על ענין בקשתינו, ולהגאל בגאולה שלמה”. עכ"ד.
ומתוך דבריו שם בנפה"ח משמע שזה שייך לאדם בעל מדרגה, ששייך ל”ישרים בליבותם", שמבין שכל מה שקורה לו נעשה לפי חשבון מדוקדק, בשיתוף רחמים גדולים. לכן אפילו לשם הכרת הבורא אין הוא יכול להעיז לבקש דבר שלפי האמת לא טוב עבורו, שהרי כך החליטה ההשגחה. לכן בדרגות אלה שייך לבקש רק על צער השכינה וגילוי מלכותו.
ור’ ישראל מסלנט העיר על דברי הנפש החיים: צריך כל אדם להתבונן בעצמו אם פיו ולבו שוין. “ולא יתעה בדמיון כוזב לאמר כבר התעלתי להתפלל רק בעד הכלל ולא לצרכי עצמי” (עיין בהרחבה בדברי ר”י מלצאן בפתיחה לתפילת ראש השנה בסידור הגר”א).
והרחיב עוד הגרא"א דסלר ז"ל במכתב מאליהו (ח”ג ע”מ 73): וז"ל “עיין בספר נפש החיים שמבאר שהתפלה צריכה להיות על צער השכינה... ולא נכוון לצרכי עצמנו...
מצד שני ידועים דברי הגרי”ס זצ”ל שאנו צריכים להתפלל על צרכי הגוף, שאם נתפלל רק על צרכי שכינה, יהיה השקר ניכר מתוך מעשינו, ותפילתנו מזויפת מתוכה.
אך בעוה”ר נתמעטו הלבבות, והבטחון התמים נתדלדל, וגם כשנתפלל על צרכי הגוף, יהיה קרוב בפה ורחוק מהלב... ואז נזכה בע”ה שירגיש לבבנו גם בחינת בקשה, ועל ידי שנתרומם במחשבות אלה נתקרב אל ה'“. עכ"ל.
וכך מסכם הגר"ש וולבה זצ"ל ב”עלי שור” (ב' שע”ט): “מדברי מרן הגאון רבי ישראל סלנטר והגאון רבי שמחה זיסל נראה שיש מקום לכוון בבקשות של השמונה עשרה גם על עצמנו, כדי לעורר ולחזק האמונה כי רק הקב”ה יכול למלאות את חסרוננו”.
אמנם בשנות אליהו להגר"א בברכות על המשנה בתחילת פרק ה' "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כדי שיכוונו ליבם לשמים כתוב:
אמנם בשנות אליהו להגר"א בברכות על המשנה בתחילת פרק ה' "חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת כדי שיכוונו ליבם לשמים כתוב:
לשון הגר"א הוא... אסור לכוון לצורך עצמו"
לא "ראוי, לא יש מעלה, ואף לא "אין להתפלל..." אלא אסור!
ואכן הוא מפרש דבריו על המשנה שמדבר על "חסידים הראשונים" אבל הוא כותב שמה שהחסידים הראשונים עשו כן הוא משום ש'אסור' - יש איסור - להתפלל לצורך עצמו.
ונפשי בשאלתי ואני בבקשתי היאך מצינו ידנו ורגלנו בתפלה לפי דברי הגר"א אלו !!? ?