דרך לימוד, דרך דוגמא - תמיד נעמוד כשהורינו נכנסים, וכשצריך הערנו (בדרך כבוד ומעלה, לא זלזול והשפלה חלילה, לדוגמא, כשהבן שיחק ולא קם לאמו, אמרתי לו שחבל שהפסיד, וכשרצה לקום אמרתי שעכשיו אין טעם (כי כבר נכנסה וישבה), הוא ביקש ממנה סליחה ואמרתי שכבר מקודם מחלה לו ואפשר למחול על זה, כך שאין לו עברה, אבל הוא הפסיד, בגדול זה הגישה, הפסדת, וזה הגישה כשאמא מבקשת לטאטא את הסלון ואין מתנדבים / מי שנתבקש מתחמק, אנו נעשה זאת וכשהוא יתנצל בצורה זו או אחרת, אנו אומרים שסלחנו מראש, אבל הוא הפסיד. ולהיפך, אני לא יהסס להגיד, אמא, תראי את מנחם, הוא היה באמצע משחק מעניין, ומיד כשנכנסת חטף מצוות כיבוד אם, קם לקראתך ואף רץ להביא לך שתיה. בגדולים יותר זה יהיה הרבה יותר עקיף, כמו שבסיפור על אדם גדול בשולחן שבת אני אזכיר שהמעשה הטוב היה כמו יוסי, או אדבר על המעלה והזכות בדבר טוב שהילד רגיל לעשות, בלא להזכיר שזה המעשה שלו, אך כשברור לו שברור לנו.