מי עבר מישיבה אירופאית =לישיבה מזרחית ? טיפחא או תביר ?

NETANEL

משתמש ותיק
אשר כריתי לי מהפרשה,,,,,,,
א.  מי עבר מישיבה אירפאית -(אדום) לישיבה מזרחית(ישמעלית) ?
ב.  מי מתאר שליחת דואר עי אייל הצפון. שמגדלים בדרום.    ואז קושרים כתב בשורה בקרניה.והא תרוץ  מהר למעונה (צפון) .ותבשר הבשורת. !
 ג, ולמה שן ביחיד - הופך ברבים לשיניים ,ולא לשינים ?
ד, טיפחא או תביר ?
 

תשובה  א,  יעקב אבינו !  נ. לג. אבע  "יאסף רגליו אל המטה - כי בתחילה ישב על המטה ורגליו תלויות, כמנהג ארץ אדום היום. ולא כן מיטות הישמעאלים",                
תשובה  ב, אז זה מה שהרמבן כותב על " נפתלי איילה שלוחה.
נפתלי אילה שלוחה" - מנהג במושלי ארץ לשלוח זה לזה האילים וכך הענין כי האילות שנולדו בארץ מלך הצפון יגדלו אותן בהיכלי מלך הנגב ויקשרו כתב הבשורה בקרניה והיא תרוץ מהר ותשוב למעונה ויתבשרו בהן וזה טעם אמרי שפר כלומר אילה שלוחה מבשר בשורות טובות והענין הזה ידוע והוא מוזכר בירושלמי במסכת שביעית (פ"ט ה"ב) אמרו אין אזלין לון חזרין ואי בעית למבדקיה אייתו טביין וישלחון לארע רחיקא בסוף אינון חזרין עבד כן ואייתי טביין וחפי קרניהון בכסף ושלחון לאפריקי ובסוף תלת עשרה שנין חזרון לאתריהון שהתירום לאחר י"ג שנה ומיד חזרו והמשל כי נפתלי שבע רצון ומלא כל טוב וממנו תבא בשורה לכל ישראל כי עשתה ארצו פירות לשבעה כמו שהזכירו רבותינו בפירות גנוסר (תנחומא ויחי יג)

תשובה, ג, ולזה אומרים שן- שיניים. ולא שינין. ? כי הסיומת  - ים היא סימן זוגי. "לבן שנים — שם התואר. ונקראו שנים על שם מערכות שנים, בעבור היותם שתי מערכות."   שיניים. למעלה/ למטה.אבע מט,יב,

ד. מטרף בני עלית
מי עלה? 
ממה עלה?  
ומי רצה  לטרוף  - את מי?
 היכן מפסיקים ? מטרף בני- עלית ?   ואולי מטרף -בני עלית ?   או  בלי הפסק כלל ?, 
,רבו הפירושים-בפשט, ( ועוד יותר בדרש- ולא נידרש לכך) ואבוא רק בקצירת האומר :( מט, ט,)

1. יהודה עלה -מהחשד , שיהודה  המלך ,הוא  שטרף  = הרג  את יוסף.(מהרל , רשי) בני עלית, על- מטרף, יש טיפחא - מפסיק !
2. יהודה עלה מטרף = הריגת תמר.!(רשי), בני עלית,
3.  יהודה עלה מהריגת = מטרף : תמר עם שני ילדיה  חזקוני.
4.  יהודה עלה הסתלק  מהעצה להרגהו ,אלא,....אלא לכו  ונשליכוהו לבור . ובכך יוסף  ניצל.( אמרי שפר)
5, מטרף בני - עלית, מבני= יוסף ,שרצו אחיו להורגו יהודה עלה, ואז מטרף בתביר משרת  ( ולא טיפחא), דעת שכל טוב,
6, לספורנו :הכול מחובר -מטרף בני עלית ,הכול על יוסף ,שניצל מהאריה שאז כרע  רבץ =  בלתי מזיק ,

      ואלו רק חלק מהפירושים.  וזה תלוי אם\והיכן שמים את הפסיק.
1.   מטרף - בני עלית !
2.  מטרף בני. - עלית. !
3, , מטרף בני עלית,
___________________
 ה, כלי חמס- מכירותיהם... מט,ה,
מה זה.. ? ועל מה זה  ? קבלו מבחר מהפירושים ...תבחרו!
1 ,  כלי זיין -ביוונית רשי,
2,   מכורותיהם = מגוריהם, ,כף מחליף לג' - מגוריהם,דהיינו שבגדו במקום מגוריהם ולחמו בהם,( אונקלוס),
3,  מכורותיהם = מגורותיהם, אבל פירושו שונה : "ימי חייהם, "כלשון ימי מגורי, כי בם  יחיו ויזונו",רמבן, או סעודתיהם כלשון  ר בחיי,
4,  משורש  =הכרה,שהכרתם זה לזה,,,חמסנים יוצאים מתןך עצתם,, " כלי חמס היו אחוותם" רשבם וחזקוני,
5, משורש הכרה ,כנל, זה מה שהם מכירים כלי זיין,ולא אתים ומחרישות לעבודת האדמה (שכל טוב),
6, הכרה,  החמס ניכר על פניהם,פירוש שאבע - דוחה,
7,  מכורותיהם= מגרותיהם, מגירות ! שאפילו המגירות  כלי נגרות, הופכים הם לנשק להרוג אנשים  !
8, , מכורותיהם -מלשון מכירה, ממה שמכרו את יוסף,,חמס מכרוהו על מה שלא נתחייב בדין (,האוהח)
9, ,מכורותיהם -מלשון נכלים, : ובליבם  כלי חמס מצאו בית  ומושב תמידי,,,מלבים
10, , מלשון מכירה- שמכרו  עצמן לחמס( אולי  במובן  התמכרו) אבע ,
11, מלשון קנייה = (חפרו לעצמם) שזה הפך לקניינם, כמו  תכרו מאיתם  בדברים ב, ו,  אבע

אז מה קיבלנו : אם במילון יש לשורש מ,כ,ר, שלושה מובנים:מכירה הכרה וחפירה, 
הרי לפי המפרשים דלעיל יש  כאן :מ,כ,ר, במובנים של:מכירה הכרה, וחפירה,   ובנוסף -מגירות, נכלים,קנייה,  וגם יוונית= נשק

גוט שבעס ​
 
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
מעניין לעניין באותו עניין-,רציתי רק להוסיף , שגם ב- שמעון ולוי אחים כלי חמס מכירותיהם-
יש לנו את עניין מיקום הפסיק והרווח ,בין המילים :
א, שכן לכול ההסברים הפסיק הוא אחרי המילה אחים: כך-
שמעון ולוי אחים , כלי חמס מכירותיהם-.

ב, אולם לפי מפרשים באונקלוס: אחין גברין גוברין,,, הכוונה ששמעון ולוי נקראים - כלי חמס,כי לא צדקו לא בשכם, ולא במכירת יוסף.
ןלכן יש להפסיק אחרי המילה חמס , כך : שמעון ולוי אחים כלי חמס , מכירותיהם, (ביאורי אונקלוס).
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
NETANEL אמר:
מעניין לעניין באותו עניין-,רציתי רק להוסיף , שגם ב- שמעון ולוי אחים כלי חמס מכירותיהם-
יש לנו את עניין מיקום הפסיק והרווח ,בין המילים :
הוספות ענייני לשון לויחי -

ז.השכלה- והסכלה.
שכל או סכל. חכם= ישר, או טיפש = עקום ?
1. בראשית מח,יד, "שיכל את ידיו כי מנשה הבכור", וברשי כתרגומו אחכמין ..השכיל את ידיו.= חכמה ושכל.
2. אבל הרשבם אומר " כמו שכל בשין שמאלית [סכלות] שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל,= כאילו סכל !
וזה כפל משמעות -לסכל להפר עצתו, שכך בשמואל ב טו לא - כתוב -
—" ודוד הגיד לאמר אחיתפל בקשרים עם אבשלום ויאמר דוד סכל נא את עצת אחיתפל .".
וברשי שם : סכל - קלקל כמו (קוהלת י יד) הסכל ירבה דברים.

ח.
מאיפוה זה הגיע: בי"ה שמ"ו-" ומה הקשר לפרשה ? תשובה - לו הייתם סופרים כי אז ידעתם.
ב- ראשית, י-הודה, ה-באים, ש-מר לך, מ-ה טובו, ו-אעידה,
בס"ת כל המילים הנל חייבות להיכתב בראש העמוד. ובפרשתינו המילה "יהודה" בראשית מט,ט.

ט,
רב תודות !

"יהודה אתה יודוך אחיך"בראשית מט,ח, באיזה מובן - יודוך-?
מלשון ישבחוך, או הודאה היינו מתוודה ,או תודה, ,ואפשר גם מלשון הוד או יהודי,
ואולי בכלל מלשון יאדונוך ?
1. נשמע קצת מוזר- אבל זה מה שפירשו הרסג והראבם יודוך=יאדונוך= יעשו אותך אדון עליהם.
2. נכון לחזקוני ור מיוחס הכוונה לפירוש העולה בראש ראשונה ,יודוך= ישבחוך ויכבדוך.
3. ולרשבם -יהודוך מלשון הוד, שאחיך יתנו לך הוד מלכות. ולכן כתוב בהמשך "ישתחוו לך..
4. והרדק פירש- יודוך שאחיך יודו כי לך המלוכה ללא עוררין ,דהיינו מלשון הודאה והכרה.
5. במדרש- כל ישראל נקראים יהודה על שמך, וכך גם בתר, יונתן. הודית על מעשי תמר,בגין כך יודוך אחיך ויקראו יהודים על שמך.

י. התאנים שחנטו.
שמנים וסממנים אבקה ומשחה -כל אלו שימשו לצרכי החניטה.

אבל מה פרוש המילה חניטה ? כולם מסמיכים לכאן את הפסוק משהש ב,יג, "התאנה חנטה פגיה".
אבל במה הם שווים לפגה ? מכאן נחלקות הדעות:
1. לאבע מלשון אבק-[סממנים] שמפזרים על הגופה שלא ירקיב ,ונקרא "חניטה" כשם שהאבקנים בפגה שמפזרים את הפולן.
2.לחזקוני -שסכין את המת בשמן שהופק מצמח שעדיין לא הביא שליש,שמחליק ומשמר .בדומה לשמן מאנפקינוןשהם זיתים שעדיין לא הביאו שליש.
3. מלשון המתקה ,כך לזבעה"ת ,שכדי שלא יסרח השליכו בתוכו סממנין מתוקים להריח ריח טוב,ודומה לו התאנה חנטה פגיה= המתיקה פירותיה.
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש אכן דעות שונות ,
הייתי צריך להביא מקור לדברי - לעיל ,
ואתקן עכשיו.

* דעת זקנים -"ויאסוף רגליו אל המטה – לפי שהוציא׳ לחוץ כשרצה לברך בני יוסף כדכתיב ויתחזק ישראל וישב על המטה וכאשר כלה לברכן הכניסן אל המטה."

* רשבם -"יאסוף רגליו – הכניסן במיטתו, כי עד עתה היה יושב, כדכתיב: וישב על המיטה (בראשית מ״ח:ב׳),".

** בכור שור -"ויאסוף את רגליו אל המטה – כשהיה מדבר עמהם, היה יושב על המטה ורגליו על השרפרף, ואחר כך שכב ואסף רגליו אל המטה."

* האבע -"אסף רגליו אל המטה – כי בתחלה היה יושב על המטה (בראשית מ״ח:ב׳), ורגליו תלויות כמנהג ארץ אדום עד היום, ולא כן מטות הישמעאלים.

* הנציב - יאסוף רגליו אל המטה – כבר כתב הראב״ע כי בתחילה ישב על המטה ורגליו תלויות כמנהג ארץ אדום, ולא כן מיטות הישמעאלים. והכי ודאי משמע מדכתיב לעיל (מח,יב) ״ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו״, והרי היה יושב על המיטה, מובן (מזה) שישב ורגליו תלויות. אכן ודאי היה מנהג יעקב בכל ימי חייו כדרך המדינה לשבת על הארץ ורגליו תחתיו, והשולחן של אכילה נמוך וסמוך לארץ, כמו שכתבתי לעיל (לז,כה)


* החזקוני - אסף רגליו אל המטה – שמתחילה ישב עליה, כמ״ש בתחילת העניין, ורגליו על הארץ.

* ולר א,ב, הרמבם גם וגם " ויאסף רגליו אל המטה לפי שהוא ע״ה היה שוכב על מטתו וכאשר הגידו לו כי בא יוסף התחזק והתאזר עד שישב והושיט את רגליו לדלדל חוץ למטה לצד הארץ ומורה אל זה מאמרו במה שקדם ויוצא [יוסף] אתם מעם ברכיו הוא על מטה זו ו(אפרים ומנשה) שניהם על הארץ אצל רגליו היוצאות (מן המטה) כך נראה וכאשר ברך אותם (כלומר את בניו) וצוה אותם אסף אל המטה את רגליו אשר הוציא (לפני כן)..
 

יצחק הקנאי

משתמש חדש
היכי משמע באב"ע שכעת עבר לישיבת הישמעאלים?
וכן בנציב במה שצוטט לא מבואר שעבר לישב כמנהגו.
מה ראית בר' אברהם בהר"מ?
ודאי שכב וכך הסתלק, וכי מת בישיבה?
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
1 . היכי משמע באב"ע שכעת עבר לישיבת הישמעאלים?
2. וכן בנציב במה שצוטט לא מבואר שעבר לישב כמנהגו.
3. מה ראית בר' אברהם בהר"מ?
ודאי שכב וכך הסתלק, וכי מת בישיבה?
נתחיל ב 3 . את רא,ב, הרמבם הבאתי לראייה שיש מגוון דעות , ולא לסיוע. שהרי כך פתחתי "יש אכן דעות שונות" ,
לגבי 1 - תמיהני על דבריך. שהרי כתב במפורש "ודאי היה מנהג יעקב בכל ימי חייו כדרך המדינה לשבת על הארץ ורגליו תחתיו, "
לגבי 2. האב"ע מדגיש את ההבדל " כי בתחלה היה יושב על המטה (בראשית מ״ח:ב׳), ורגליו תלויות כמנהג ארץ אדום עד היום, ולא כן מטות הישמעאלים. ומפרשיו הבינו שכוונתו בדבריו לציין לישיבה מזרחית. ודבריהם נראין .
ומ"מ הניחו לך מקום לחלוק.
ע"כ. תודה
 
חלק עליון תַחתִית