כיוון ששאלת על מיתת בית דין אתייחס בעיקר לזה, אבל הוא הדין לכל מצוה ממצוות התורה
יש עשרה עומקים בלב,
גם במקרה מאוד טרגי, דוקא כאשר זה נעשה מתוך 'עולמה של תורה', בתוך הצער העמוק, יש בעומק עמוק יותר שמחה אצורה פנימית
המקיים דין ארבע מיתות, עם כל הדקדוקים הנובעים מעומק חכמתו יתברך, ואשר לו הזדמנות לתקן את העולם ולבער את הרע מעצמו ומהעולם, לפי ההדרכה הצמודה של אלהי אמת, הדיינים המשפחה וההרוג עצמו יודעים ומכירים שהם משויכים במעשיהם למציאות נצחית, והם סמוכים ובטוחים על מי שאמר והיה העולם, שבהנהגתם הם פותחים לעצמם פתח תקוה לעולם מאושר וטוב, תחת מצב הביש של חיים עם עוון, אשר אי אפשר לשמוח במחיצתו אלא בעזרת אשליה, כי הוא סוגר עליך מכל פינה, וכעת, עם כל הצער, הם יודעים, וברור להם בהחלט, שההרוג זוכה לישועה נצחית ואמיתית לנצח נצחים
ואם כן, מה ישכון להם בעומק הלב, אם לא שמחה אצורה והתרגשות מתוקה?
לא לחינם, הרוג בית דין הראשון בארץ ישראל - עכן, הוא הדוגמא לכל הרוגי בית דין, שמתודים, ומיתתם כפרתם, והוא פתח פתח תקוה לאנשים הרחוקים ביותר, הנמצאים במקום הרחוק ביותר שניתן להעלות על הדעת, אדם שנסקל בצורה רשמית על ידי בית דין מישראל, והוא תיקן את 'על כן נקוה', בשעה שכרע נפל למוות על פי ציוויו של מקום, ואמר לפניך ה' א' יכרעו ויפולו, ולכבוד שמך יקר יתנו
היעלה על הדעת, שלא השמחה מלאה את ליבו כשתיקן תפילה נוראה זו?
לא לחנם, התנבא הנביא הושע על מקום סקילתו - הנקרא 'עמק עכור' - וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וּכְי֖וֹם עֲלוֹתָ֥הּ מֵאֶרֶץ־מִצְרָֽיִם׃