הגמ' בפסחים כותבת שכוסמין הינו מין חטים ושיפון הינו מין שעורים (פסחים לה.)
וא"כ האם הם משבעת המינים ?
בתוספתא ברכות כתוב במפורש שאינם משבעת המינים:
[דגן וקטניות] מברכין על הדגן שהוא מן המובחר כיצד שלמה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית מברך על שלמה של גלוסקין פרוסה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית מברך על השלמה של בעל הבית פת חטין ופת שעורין מברך על של חטין פרוסה של חטין ושלמה של שעורים מברך על פרוסה של חטין פת כוסמין ופת שעורין מברך על שעורים והלא כוסמין יפין מן [השעורין] אלא שהשעורין ממין שבעה והכוסמין אינם ממין שבעה זה הכלל כל שהוא מין שבעה ומין דגן רבן גמליאל אומר מברך אחריו שלש ברכות וחכ"א ברכה אחת מעין שלש. (ד'-יא')
אך לשון הטור בסימן רח'
על חמשת המינין שהן גפן ותאנה ורמון וזית ותמרה שנשתבחה בהן א"י כי דבש האמור בפסוק הוא דבש תמרים מברכין לאחריהן ברכה אחת מעין ג' ולפנים תתבאר שמתוך חשיבותן קבעו להם ברכה בפני עצמן וה' מיני דגן שהן חטים ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון שהן גם כן חשובין שנשתבחה בהן ארץ ישראל שכוסמין הן מין חטים ושבולת שועל ושיפון הן מיני שעורים ועוד יש להם מעלה כי עליהם יחיה האדם ואם עשה מהם פת מברך עליהם המוציא.
והמחבר בקסח' סעיף ד' כותב:
פת שעורין ופת כוסמים יברך על של שעורים וכיון שהוא ממין ז' אף על פי שהכוסמין יפים פת נקיה ופת קיבר מברך על זהנקיה ואם שתיהן נקיות וזו לבנה יותר מזו מברך על חהלבנה יותר
אך המג"א במקום:
כיון שהוא מין ז'. ונ"ל דלהרמב"ם חביב עדיף כמ"ש סימן רי"א ואף על גב דבטור סי' ר"ח כתב דכוסמין מין ז' דבכלל חטין הן ודגן בכלל שעורים מכל מקום שעורים עדיפי דכתיבי בהדיא בקרא (אגודה):
וא"כ משמע שהמג"א הבין שכוסמין אכן ממין שבעה רק שיש עדיפות לשעורין שכתיבי בהדיא בקרא !
והט"ז במקום כותב:
כיון שהוא מין ז'. משמע לכאורה דכוסמין אינו ממין ז' וקשה דבסי' ר"ח כ' הטור בהדי' שכוסמין נכללין בכלל חטה ונ"ל דאי' בריש כלאים החטים והזונין כו' וכתב שם הר"ש תימא דמשמע הכא דכוסמין עם החטים כלאים זה בזה. ובמנחות אמרינן כוסמין מין חטים כו' וי"ל דההיא לענין לצאת ידי מצה כר ש"מ דיש חילוקים בזה ע"כ קאמר כאן שפיר דכוסמין אינן בכלל ז' לכל מילי כמו שעורין אבל כיון דמ"מ בקצת דברים הוה בכלל חטים כתב בסי' רי"ח דחשיב הוא לענין המוציא. וע' עוד סי' רי"א בסופו:
ומוסיף הט"ז בסוף סימן רי"א וכותב ברחל בתך הקטנה - ולפי מ"ש בסי' קס"ח לתרץ שם מתורץ גם כאן דה"ק אף על פי דאיהו לאו בכלל שבעה לכל מילי ע"ש
(החת"ס שם בסימן קס"ח שולח לפנ"י בפסחים לו: בנידון האם מביאים ביכורים מכוסמין ושיפון והרש"ש במקום גם בדן בנושא)
וא"כ האם הם משבעת המינים ?
בתוספתא ברכות כתוב במפורש שאינם משבעת המינים:
[דגן וקטניות] מברכין על הדגן שהוא מן המובחר כיצד שלמה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית מברך על שלמה של גלוסקין פרוסה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית מברך על השלמה של בעל הבית פת חטין ופת שעורין מברך על של חטין פרוסה של חטין ושלמה של שעורים מברך על פרוסה של חטין פת כוסמין ופת שעורין מברך על שעורים והלא כוסמין יפין מן [השעורין] אלא שהשעורין ממין שבעה והכוסמין אינם ממין שבעה זה הכלל כל שהוא מין שבעה ומין דגן רבן גמליאל אומר מברך אחריו שלש ברכות וחכ"א ברכה אחת מעין שלש. (ד'-יא')
אך לשון הטור בסימן רח'
על חמשת המינין שהן גפן ותאנה ורמון וזית ותמרה שנשתבחה בהן א"י כי דבש האמור בפסוק הוא דבש תמרים מברכין לאחריהן ברכה אחת מעין ג' ולפנים תתבאר שמתוך חשיבותן קבעו להם ברכה בפני עצמן וה' מיני דגן שהן חטים ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון שהן גם כן חשובין שנשתבחה בהן ארץ ישראל שכוסמין הן מין חטים ושבולת שועל ושיפון הן מיני שעורים ועוד יש להם מעלה כי עליהם יחיה האדם ואם עשה מהם פת מברך עליהם המוציא.
והמחבר בקסח' סעיף ד' כותב:
פת שעורין ופת כוסמים יברך על של שעורים וכיון שהוא ממין ז' אף על פי שהכוסמין יפים פת נקיה ופת קיבר מברך על זהנקיה ואם שתיהן נקיות וזו לבנה יותר מזו מברך על חהלבנה יותר
אך המג"א במקום:
כיון שהוא מין ז'. ונ"ל דלהרמב"ם חביב עדיף כמ"ש סימן רי"א ואף על גב דבטור סי' ר"ח כתב דכוסמין מין ז' דבכלל חטין הן ודגן בכלל שעורים מכל מקום שעורים עדיפי דכתיבי בהדיא בקרא (אגודה):
וא"כ משמע שהמג"א הבין שכוסמין אכן ממין שבעה רק שיש עדיפות לשעורין שכתיבי בהדיא בקרא !
והט"ז במקום כותב:
כיון שהוא מין ז'. משמע לכאורה דכוסמין אינו ממין ז' וקשה דבסי' ר"ח כ' הטור בהדי' שכוסמין נכללין בכלל חטה ונ"ל דאי' בריש כלאים החטים והזונין כו' וכתב שם הר"ש תימא דמשמע הכא דכוסמין עם החטים כלאים זה בזה. ובמנחות אמרינן כוסמין מין חטים כו' וי"ל דההיא לענין לצאת ידי מצה כר ש"מ דיש חילוקים בזה ע"כ קאמר כאן שפיר דכוסמין אינן בכלל ז' לכל מילי כמו שעורין אבל כיון דמ"מ בקצת דברים הוה בכלל חטים כתב בסי' רי"ח דחשיב הוא לענין המוציא. וע' עוד סי' רי"א בסופו:
ומוסיף הט"ז בסוף סימן רי"א וכותב ברחל בתך הקטנה - ולפי מ"ש בסי' קס"ח לתרץ שם מתורץ גם כאן דה"ק אף על פי דאיהו לאו בכלל שבעה לכל מילי ע"ש
(החת"ס שם בסימן קס"ח שולח לפנ"י בפסחים לו: בנידון האם מביאים ביכורים מכוסמין ושיפון והרש"ש במקום גם בדן בנושא)