דברי טעם, אלא שלכאורה אין צריך, אם כתוב "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו", למה להכניס את חתנו?HaimL אמר:בסוגיא דחנוכה
אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן וכו'
ובפירש"י, הוו ליה בנין רבנן - ואהבתו עליהם כאב על בן:
הרי שאין אהבת אדם לחתניו, אלא רק שמתייקר בכבודם, והם מתייקרים בכבודו. ובפשטות, ה"נ שהוא גם מתקנא בהם.
ובחז"ל מבואר שמתח וקנאה שוררת בין חתן לחמיו.תיובתא אמר:אם כתוב "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו", למה להכניס גם את חתנו?
יפה הערת, אך יש ביטוי 'חתני כבני', ואיני יודע אם מקורו בתורה, או שזה לשון בנ"א, ואולי מביטוי זה עצמו יש להוכיח שבסתמא חתן אינו כבן, ורק אצל האומר, וצ"ע.תיובתא אמר:דברי טעם, אלא שלכאורה אין צריך, אם כתוב "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו", למה להכניס את חתנו?HaimL אמר:בסוגיא דחנוכה
אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן וכו'
ובפירש"י, הוו ליה בנין רבנן - ואהבתו עליהם כאב על בן:
הרי שאין אהבת אדם לחתניו, אלא רק שמתייקר בכבודם, והם מתייקרים בכבודו. ובפשטות, ה"נ שהוא גם מתקנא בהם.
בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, הכוונה היא עפ"מ שאמרו בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, וא"כ יהא פשט הכתוב כך, בני, אם חכם לבך, היה הדרך לקנא בך, אך מאחר שאתה בני, אדרבה ישמח לבי, ומכל שכן שאינני מתקנא בך.
והנה אנוכי כמוני היום אשר מלאתי את לבי להכנס בגדולות ובנפלאות, להכניס דבריי בתוך דברי חמי רשכבה"ג, אך אקוה כי אדרבה מאחר שאני חתנו ממש נקרא כבנו, וגם תלמידו, בוודאי ישמח לבו
הדבר מבואר בסוגיא בשבת כ"ג: נפיק מינייהו רב שיזבי ומפורש להדיא ברש"י עיין שםשלו' אמר:יש ביטוי 'חתני כבני', ואיני יודע אם מקורו בתורה, או שזה לשון בנ"א
מבואר בנביא ובפוסקים ביו''ד הל' כיבוד אב ואם, שדוד קרא לשאול אבי, כי היה חמיו.שלו' אמר:יפה הערת, אך יש ביטוי 'חתני כבני', ואיני יודע אם מקורו בתורה, או שזה לשון בנ"א, ואולי מביטוי זה עצמו יש להוכיח שבסתמא חתן אינו כבן, ורק אצל האומר, וצ"ע.
גם בבנוכי הם חיינו אמר:נסיון החיים מלמד שפעמים רבות אדם מתקנא בחתנו
אברהם לוי אמר:ובחז"ל מבואר שמתח וקנאה שוררת בין חתן לחמיו.תיובתא אמר:אם כתוב "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו", למה להכניס גם את חתנו?
עיין ב"ב צח, ב דלאו דרכא דחתנא למידר בי חמוהי, ופסחים קיג, א הוי זהיר באשתך מחתנה משום ערוה ומשום ממון.
בטוח?יעקב שלם אמר:גם בבנו
מתיקות אינסופית אמר:בטוח?יעקב שלם אמר:גם בבנו
התופעה לא מוכרת לי ב"ה, תוכל לפרט דוגמאות ששמעת עליהם?יעקב שלם אמר:מתיקות אינסופית אמר:בטוח?יעקב שלם אמר:גם בבנו
ברוך הבא אל פורומינו
באמת חסר מתיקות בפורום
בעולם הפסיכולוגיה (רח"ל) מדברים על זה הרבה
שחלק מהקשיים בחינוך ילדים יכול לנבוע מקנאה בהם
ואל תקשני מחז"ל הנ"ל כי בדור משובש הטבע משתבש
ויש לי לכך הרבה דוגמאות
סה"כ טענתי שאין ראיה מנסיון החיים לגבי חתן כי גם בבן זה יכול להתעוות
מתיקות אינסופית אמר:ט דוגמאות
יש"כ, אני רק יותר התכוונתי לדוגמאות מימינו ממש וכמו שהבנתי מראשית דבריך שזה בסיבת שיבוש דורינו.יעקב שלם אמר:מתיקות אינסופית אמר:ט דוגמאות
את הראיה שהבאתי לעיל מהחת"ס מצאתי כעת בשם הגרח"ק
בפורטל הדף היומי
בגמרא יש מחלוקת מה דינו של וולד שנולד מבהמה שהייתה קדושה בקדושת קרבן שלמים אך היא בעלת מום. ב"הלכה ברורה" מובא פסק הרמב"ם הכותב: "ולד בעלת מום הרי הוא כולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו". כלומר שבמצב כזה הוולד עולה במעלה על פני אימו, שכן אימו אינה קרבה והוא קרב.
במסכת סנהדרין (קה,ב) נאמר: "בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו". עם זאת כותב רש"י במסכת בבא קמא (צב,ב) שאברהם אבינו התחתן עם קטורה משום שנתקנא ביצחק שהתחתן עם רבקה, הרי שהאב נתקנא בבנו.
בביאור העניין כתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א שהכלל האומר שאין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו מתייחס למעמד הכללי או החכמה של הבן, אם הבן נחשב לאדם חשוב או חכם, בזה אביו לא מקנא, אולם במעשה או בעניין מסוים ייתכן שאפילו האב יקנא בבנו.
בהקשר לכך הוא סיפר משמו של ר' אריה לוין זצ"ל: שלהגאון בעל "חמדת שלמה" היה בן גדול מאד, ודיברו עליו שהוא גדול מאביו, והדבר היה אכפת לאביו, שאלוהו הרי "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו"? והשיב: האב לא מקנא אם מה שאומרים על בנו הוא אמת!...
אולי כאילו שיש ב' סוגי קנאות יש קנאה מצמיחה ויש קנאה מרקיבה "רקב עצמות קנאה", ומצמיחה כמו "קנאת סופרים" וכן על רחל שנתנה את שפחה זה יצור אצלה כמין קנאה, וכן אצל שרה, והיינו קנאה בשביל מילוי ועשייה ולא בשביל לחורר חור באדם עד העצם.יעקב שלם אמר:את הראיה שהבאתי לעיל מהחת"ס מצאתי כעת בשם הגרח"ק
בפורטל הדף היומי
בגמרא יש מחלוקת מה דינו של וולד שנולד מבהמה שהייתה קדושה בקדושת קרבן שלמים אך היא בעלת מום. ב"הלכה ברורה" מובא פסק הרמב"ם הכותב: "ולד בעלת מום הרי הוא כולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו". כלומר שבמצב כזה הוולד עולה במעלה על פני אימו, שכן אימו אינה קרבה והוא קרב.
במסכת סנהדרין (קה,ב) נאמר: "בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו". עם זאת כותב רש"י במסכת בבא קמא (צב,ב) שאברהם אבינו התחתן עם קטורה משום שנתקנא ביצחק שהתחתן עם רבקה, הרי שהאב נתקנא בבנו.
בביאור העניין כתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א שהכלל האומר שאין אדם מתקנא בבנו ובתלמידו מתייחס למעמד הכללי או החכמה של הבן, אם הבן נחשב לאדם חשוב או חכם, בזה אביו לא מקנא, אולם במעשה או בעניין מסוים ייתכן שאפילו האב יקנא בבנו.
בהקשר לכך הוא סיפר משמו של ר' אריה לוין זצ"ל: שלהגאון בעל "חמדת שלמה" היה בן גדול מאד, ודיברו עליו שהוא גדול מאביו, והדבר היה אכפת לאביו, שאלוהו הרי "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו"? והשיב: האב לא מקנא אם מה שאומרים על בנו הוא אמת!...
המקור הראשון שמצאתי זה באגרות ר' עקיבא איגר (מכתב פה) לחתנו רבי וולף שיף מוולנשטיין (בעלה של בתו רודיש)שלו' אמר:יש ביטוי 'חתני כבני', ואיני יודע אם מקורו בתורה, או שזה לשון בנ"א