למה אין משנה על חנוכה?

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

מסתפק במועט

משתמש ותיק
:יש משניות שמזכירות את חנוכה לגבי דינים כגון קריה"ת או תענית וכדו' ומוזכר נר חנוכה לענין נזיקין.
והגמרא עוסקת בדיני חנוכה על סמך ברייתות .אך אין משנה שעוסקת בדיני חנוכה ממש .
למה זה ? אולי זה מדובר במקום כלשהו ?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
יש משניות שמזכירות את חנוכה לגבי דינים כגון קריה"ת או תענית וכדו' ומוזכר נר חנוכה לענין נזיקין.
והגמרא עוסקת בדיני חנוכה על סמך ברייתות .אך אין משנה שעוסקת בדיני חנוכה ממש .
למה זה ? אולי זה מדובר במקום כלשהו ?

יש שמועה בשם החתם סופר. וזכור לי שדנים רבות על אמיתותה מכמה פנים.
 

תיובתא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מסתפק במועט אמר:
יש משניות שמזכירות את חנוכה לגבי דינים כגון קריה"ת או תענית וכדו' ומוזכר נר חנוכה לענין נזיקין.
והגמרא עוסקת בדיני חנוכה על סמך ברייתות .אך אין משנה שעוסקת בדיני חנוכה ממש .
למה זה ? אולי זה מדובר במקום כלשהו ?

יש שמועה בשם החתם סופר. וזכור לי שדנים רבות על אמיתותה מכמה פנים.
רבי היה מבית דוד. נאמר לא יסור שבט מיהודה. בית חשמונאי לא היו מיהודה, ואידך זיל גמור.
שמעתי פעם שגם הנוסח שאנו אומרים "ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו" קאי על בית חשמונאי.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
נדיב לב אמר:
מסתפק במועט אמר:
יש משניות שמזכירות את חנוכה לגבי דינים כגון קריה"ת או תענית וכדו' ומוזכר נר חנוכה לענין נזיקין.
והגמרא עוסקת בדיני חנוכה על סמך ברייתות .אך אין משנה שעוסקת בדיני חנוכה ממש .
למה זה ? אולי זה מדובר במקום כלשהו ?

יש שמועה בשם החתם סופר. וזכור לי שדנים רבות על אמיתותה מכמה פנים.
רבי היה מבית דוד. נאמר לא יסור שבט מיהודה. בית חשמונאי לא היו מיהודה, ואידך זיל גמור.
שמעתי פעם שגם הנוסח שאנו אומרים "ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו" קאי על בית חשמונאי.
 

חס וחלילה לתלות בוקי סריקי ברבי הקדוש או לתלות שמועה זו בחת"ס ואידך זיל גמור. [כמובן לא @תיובתא שרק העלה את השמועה לתועלת הציבור, ותו לא]
 

מסתפק במועט

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
תיובתא אמר:
נדיב לב אמר:
יש שמועה בשם החתם סופר. וזכור לי שדנים רבות על אמיתותה מכמה פנים.
רבי היה מבית דוד. נאמר לא יסור שבט מיהודה. בית חשמונאי לא היו מיהודה, ואידך זיל גמור.
שמעתי פעם שגם הנוסח שאנו אומרים "ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו" קאי על בית חשמונאי.
 

חס וחלילה לתלות בוקי סריקי ברבי הקדוש או לתלות שמועה זו בחת"ס ואידך זיל גמור.
בהחלט. בחיבור שהביא הרב @יעקב שלם מביא מהלך הרבה יותר טוב.
 

וחי בהם

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
רבי היה מבית דוד. נאמר לא יסור שבט מיהודה. בית חשמונאי לא היו מיהודה, ואידך זיל גמור.
שמעתי פעם שגם הנוסח שאנו אומרים "ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו" קאי על בית חשמונאי.
בעיקר הענין ראה ברמב"ן בפסוק 'לא יסור שבט מיהודה':
הכתוב הזה רמז כי יעקב המליך שבט יהודה על אחיו והוריש ליהודה הממשלה על ישראל - והוא מה שאמר דוד ויבחר ה' אלהי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל (דהי"א כח ד)...
ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני הנביא שמשח לירבעם ואמר ואענה את זרע דוד למען זאת אך לא כל הימים (מ"א יא לט) וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וכמו שאמר הושע (ח ד) הם המליכו ולא ממני.
וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג:) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום.
ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה'.
ועיי"ש עוד.

ובענין החת"ס, המקור הוא די מוסמך מדובר בספר חוט המשולש (עמ' קמה) שכתב בשם החת"ס, וז"ל: מרגלא בפומיה כי נס חנוכה לא נזכר כלל במשנה, ואמר טעמו כי רבינו הקדוש מסדר המשנה היה מזרע דוד המלך ע"ה ונס חנוכה נעשה ע"י בית חשמונאים שתפסו המלוכה ולא היו מזרע דוד, וזה הרע לרבינו הקדוש, ובכתבו המשנה על פי רוח הקודש נשמט הנס מחיבורו. (וע"ע הוריות יד. ושו"ת מהריא"ץ או"ח סי' עח, ועי"ז יתיישב הענין שאינו מילתא דתמיהה).

אך מ"מ החת"ס בכתביו כתב טעם אחר: בשום מקום במשנה לא נזכר שיניח אדם תפילין ושבגד של ד' כנפות חייב בציצית, אלא תפלה של ראש אינו מעכב של יד ותכלת אינו מעכב לבן (מנחות לח.), ולא תנן חייב אדם להדליק נר חנוכה, אלא גץ שיוצא רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור, ונר חנוכה גופא היכי הוזכר במשנה, אלא רגילים היו בכך ולא הזכיר (חת"ס גיטין עח. ד"ה כנסי).
וכ"כ בספר יד נאמ"ן (דף ב. ד"ה ושוב) ובספר תורת נביאים (למהר"ץ חיות, מאמר לא תסור דף יג: בהג"ה) ע"פ דברי הרמב"ם בפירוש המשניות (מנחות פ"ג מ"א) שכתב: ודיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן והברכות שחייבין לברך עליהן וכל העניינים התלויין בכל זה וכו', והמשנה לא דברה על אלה המצות דבר מיוחד לכלול דיניהן וכו', וסבת זה בעיני לפי שהיו הדברים האלו מפורסמים בזמן חבור המשנה והיו ענינים ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל, ואין ענין מהן נפלא משום אדם, ועל כן לא ראה לדבר בהן כמו שלא הסדיר התפלה, ר"ל נוסחה ואיך יתנהג שליח ציבור, לפי שהיה מפורסם ולא חברו בזה סדור, אבל חברו ספר גמרא וביאורו.
 

בשלמא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
חס וחלילה לתלות בוקי סריקי ברבי הקדוש או לתלות שמועה זו בחת"ס ואידך זיל גמור. [כמובן לא @תיובתא שרק העלה את השמועה לתועלת הציבור, ותו לא]
כנראה לא מהחת"ס (כי לא ידוע על מקור)
אבל לא ממש בוקי סריקי
בספה"ק אוהב ישראל גם דן בזה (לחובבי ערכי הקבלה)
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
נדיב לב אמר:
תיובתא אמר:
רבי היה מבית דוד. נאמר לא יסור שבט מיהודה. בית חשמונאי לא היו מיהודה, ואידך זיל גמור.
שמעתי פעם שגם הנוסח שאנו אומרים "ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו" קאי על בית חשמונאי.
 

חס וחלילה לתלות בוקי סריקי ברבי הקדוש או לתלות שמועה זו בחת"ס ואידך זיל גמור.
בהחלט. בחיבור שהביא הרב @יעקב שלם מביא מהלך הרבה יותר טוב.

לתועלת החברים שאין בידם אפשרות לקרוא כך, העלתי את החיבור. בלי ליטול אחריות על תוכן הדברים.

היכן מסכת חנוכה?
הרב אברהם קוסמן

הצגת השאלה דברים המפורסמים בפי העם
אילוצים מדיניים
חג החנוכה בטל עם מגילת תענית
"בדותא" בשם החתם סופר
יש "מסכת חנוכה"
אחרית דבר
נספח: שמונת אזכורי חנוכה במשנה

הצגת השאלה
"בעשרין וחמשה ביה חנכתא תמניא יומין דלא למספד בהון"... מה ראו לעשות חנכה זו שמנה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכל שבעת הימים היו מתקנים בכלי שרת. חנכת בית חשמונאי לדורות, ולמה היא נוהגת לדורות? אלא שעשאוה בצאתם מצרה לרוחה ואמרו בה הלל והודאה והדליקו בה נרות בטהרה (מגילת תענית [מהדורת ליכטנשטיין], כסלו).

שאלה ידועה ומפורסמת שהעסיקה חכמים, מחברים ואף חוקרים שונים - מדוע לא נכללה מסכת חנוכה בששה סדרי משנה? לא רק זו, אלא שאפילו פרק אחד או מספר משניות העוסקות בעניינו של החג ובהלכותיו אינם בנמצא.
עובדה זו מעוררת פליאה גדולה, הכיצד כל מועדי ישראל זכו למסכת העוסקת בהלכותיהם, כדוגמת מסכת ראש השנה, מסכת יום הכיפורים (יומא), מסכת סוכה, מסכת פסחים ועוד. אפילו חג הפורים שתוקן ע"י אנשי כנסת הגדולה (עיין מגילה ב ע"א ועוד) זכה למסכת מגילה, ואף צום תשעה באב שתוקן ע"י חז"ל, הלכותיו נכללו במסכת תענית, ואילו חג החנוכה לא זכה לכאורה לשום מסכת, ורק נזכר כבדרך אגב במספר מקומות (עיין בנספח שמונת אזכורי חנוכה במשנה). מדוע כך הם פני הדברים, האם גרע כוחו של חג החנוכה משאר המועדים, או שמא הפוכים הם הדברים! וחג החנוכה כלל לא נזקק להיכלל בתחומי המשנה?
יש לציין, ששאלה חשובה זו "גויסה" לצערנו על ידי חוקרי היסטוריה שונים לצורכי ניגוח הממסד הרבני. לטענתם, חז"ל ביקשו למעט את דמותו של החג ולגמדו ל"פכים קטנים", ומפני כך אף לא הכניסוהו למשנה. שאלת יחסם של חז"ל לשושלת החשמונאים, למלכותם ולניצחונותיהם מצריכה דיון ארוך ומפורט בפני עצמו, שאין כאן מקומו. על אף זאת, כפי שניווכח להלן, טענה זו מופרכת מעיקרה ואין לה שום יסוד. תשובות שונות ניתנו לשאלה מדוע נפקד מקומה של מסכת חנוכה. במסגרת זו יובאו השיטות השונות, הדיונים והמסקנות העולות מהם לפתרון מניח את הדעת בשאלה זו.

דברים המפורסמים בפי העם
אחד החכמים הראשונים שעסקו בשאלה זו והדפיסוה בספריהם, היה רבי חיים אברהם מיראנדה, בספרו יד נאמן (שאלונקי תקס"ד דף א, א-ב, א), שכתב כך:
אך מאי דתמיהה לי בהך טובא הוא, כיון דתקנת נר חנוכה מקמי רבינו הקדוש, טובא ניתקן, למה לא הזכירו במשנה בייחוד ובפרוש, זמנה ודיניה וחיובה, כמגילה וידים וערוב, אלא נזכר עניניה [רק] כלאחר יד בההיא דגמל טעון פשתן ב[מסכת] בבא קמא וכיוצא, וצריך עיון...
והוא ממשיך שם ומספר:
...ובעוברו פה במחנינו זה שאלוניקי יע"א הרב בעל ספר 'שושנים לדוד' פי' על הש"ס - גדול כבוד שמו דוד פארדו נר"ו, חקרתי לפניו האי דנר חנוכה שלא נזכרה במתניתין, והשיב כי לו טעם בזה על דך הסוד, ואנכי לא ידעתי, וברוך היודע.
ושוב נתקרר דעתי הקלושה בראותי דברי הר"ם במז"ל במנחות ריש פרק התכלת וז"ל: ולא דברה המשנה בדיני הציצית והתפילין והמזוזה וענין מלאכתן והברכות שחייבין לברך עליהן וכל ענינים התלויין בהם. וסבת זה בעיני לפי שהיו הדברים האלו מפורסמים בזמן חיבור המשנה, והיו עניינם ידועים ונהוגים ביד כל העם וכו', ועל כן לא ראה לדבר בהן, כמו שלא הסדיר התפלה כו' לפי שהיה מפורסם כו' אבל חברו ספר גמרא וביאורו, עכ"ד. ואנן מה נעניה אבתריה ודי בזה ותו לא מידי .
דברי הרמב"ם הובאו בפירושו למשנה (מנחות ד, א), ואלו דבריו:
אבל דיני הציצית והתפלין והמזוזות וסדר עשייתן והברכות הראויות להן, וכן הדינים השייכים לכך והשאלות שנתעוררו בהן, אין ממטרת חיבורנו לדבר בכך לפי שאנחנו מפרשים, והרי המשנה לא קבעה למצות אלו דברים מיוחדים הכוללים את כל משפטיהם כדי שנפרשם. וטעם הדבר לדעתי פרסומן בזמן חבור המשנה, ושהם היו דברים מפורסמים רגילים אצל ההמונים והיחידים לא נעלם עניינם מאף אחד, ולפיכך לא היה מקום לדעתו לדבר בהם, כשם שלא קבע סדר התפלה כלומר נוסחה וסדר מינוי שליח צבור מחמת פרסומו של דבר, לפי שלא חבר סדור אלא חבר ספר דינים.
כעין הדברים הללו כתב גם החתם סופר בחידושיו למסכת גיטין (עח ע"א ד"ה כנסי), לגבי לשונות הנצרכים באמירת הגט, שאין לתמוה מדוע לא נזכרו במשנה (עי"ש):
שהרי בשום מקום במשנה לא נזכר שיניח אדם תפילין ושבגד של ד' כנפות חייב בציצית, אלא תפלה של ראש אינו מעכב של יד ותכלת אינו מעכב לבן, ולא תנן חייב אדם להדליק נר חנוכה, אלא גץ שיוצא רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור, ונר חנוכה גופא היכי הוזכר במשנה? אלא רגילים היו בכך ולא הזכיר, הני נמי לשונות הללו.
אין ספק שגם החת"ס מסתמך על דברי הרמב"ם דלעיל. תשובה מעין זו התפרסמה גם בספרים שונים .
יש שהוסיפו על כך, שהיות שרבי חי בסמוך לחורבן בית המקדש השני, ולא עבר זמן רב כל כך מתקופת החשמונאים, היו עדיין הדברים מפורסמים (עדות ביהוסף, לרי"ח אבן סאמון, סי' טו ).
על טעם זה יש להעיר מִסְפָּר דברים. דברי הרמב"ם על אי הכללת הלכות תפילין ציצית ומזוזה במשנה, אינם מוסכמים על כולם, שהרי רבים מדיני ציצית ותפילין לא היו ידועים להמון העם, ואף מקצתם לא היו ידועים לת"ח מובהקים (עיין מנחות מא ע"א ועוד). מפני כך, ייתכן שרבי יהודה הנשיא נסמך על משנה ראשונה של רבי עקיבא שלא כללה דינים אלו בגלל קיצורה, או מפני סיבה אחרת שאינה ידועה לנו.
אף לגבי השאלה העומדת לפנינו הדברים לכאורה אינם מחוורים, וכבר הקשו על כך מחברים שונים - הרי אין ספק שגם דיני פורים היו ידועים לא פחות מדיני חנוכה, ומדוע נתייחדה מסכת מיוחדת לכך, על אף שרבים מהדינים במסכת מגילה אינם קשורים דווקא לפורים .

אילוצים מדיניים
טעם נוסף להשמטת הלכות חנוכה מהמשנה הובא ע"י מחברים שונים, שלאחר ביטול גזירות השמד של אדריאנוס, רווח אמנם לעם ישראל, אך כנראה שלגבי חנוכה לא נתבטלה הגזירה, משום שחג זה סימל בעיני הרומאים את השאיפה היהודית לשחרור מעול הגויים ולשלטון יהודי, שעל כך יש למסור את הנפש. משום כך רבי יהודה הנשיא לא היה יכול לפרסם את הלכות חנוכה במשנה, על אף ידידותו עם אנטונינוס, מחשש שדבר זה יגרום לאשמת מרידה כנגד הרומאים (עיין אגלי טל לרב יהושע פרייל, רב ק"ק קראק, מאמר א, פ"ג).
בדומה לכך הקדים וכתב רי"ח אבן סאמון (עדות ביהוסף, שם), שהדלקת נר חנוכה גרמה להרג רב ביהודים בתקופת טריאנוס. על פי המובא במדרש, שכשמת בנו בחנוכה, היהודים הדליקו נרות, וכתוצאה מכך הוציאו לעז על היהודים שהם מורדים בו ושמחים בצערו (עיין פתיחתא לאסתר רבה אות ג, ועוד). לדבריו כתיבת דיני חנוכה הייתה מסוכנת אף יותר, שהרי יש בה פרסום רב יותר מהדלקת נר שהיא לזמן מוגבל ואף יש להניחו בתוך הבית בשעת סכנה - שהרי חומר כתוב הוא מונח לפני הכול, אף לפני אנשים העלולים לגרום סכנה ליהודים (ועיין ציץ אליעזר חלק יט סי' כו ).
יש שכתבו מעין הדברים הללו, והוסיפו שגם "שעת הסכנה" שנזכרה לגבי נר חנוכה (עיין שיטת רש"י ותוספות שבת כא ע"ב ולעומת זאת שיטת המאירי שם ) עניינה בגזירת הרומאים שלא לחוג את ניצחון החשמונאים, מהחשש שיעורר מרידה כנגדם (עיין יסוד המשנה ועריכתה עמ' כב, ובהערה ה שם).
יש שהוסיפו על כך, שאף לגבי קביעת חג הפורים לדורות, התחבטו החכמים בתקופת מרדכי ואסתר, וכששלחה להם אסתר "קבעוני לדורות", סרבו בתחילה לכך באומרם "קנאה את מעוררת עלינו בין האומות" (עיין מגילה ז ע"א), משום "שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן" (רש"י שם), ומשום כך חשש אף רבי להכליל את הלכות החנוכה במשנה (עיין צניף מלוכה, לרב משה צבי נריה, עמ' 177).
גם טעם זה (אילוץ מדיני) לכאורה אינו מחוור דיו, אכן "שעת הסכנה", הנזכרת בחז"ל בדרך כלל מכוונת לגזירות השמד של אדריאנוס , אולם בשום מקום לא שמענו שהמשיכו הגזירות הללו, או אפילו חלקן בתקופת רבי, אדרבא, ידידותו של רבי עם אנטונינוס הניבה שקט מדיני שהיה לברכה רבה. חג החנוכה מבטא את הניצחון על היוונים שטימאו את בית המקדש, וקשה להניח שניצחון זה הפריע לרומאים, רומא עצמה כבשה את יון כ-370 שנה לפני עריכת המשנה. בנוסף לכך, קשה להניח שהכנסת חנוכה למשנה מעוררת מרד יותר מעצם הדלקת הנרות, שכפי הנראה נהגה בתקופת רבי ללא חשש ומורא.

חג החנוכה בטל עם מגילת תענית
רעיון מפתיע העלו מעט מחברים (עיין חסדי אבות לנכדו של הרב יהושע מקוטנא ), שרבי יהודה הנשיא באופן מכוון לא הכניס את הלכות חנוכה למשנה, כיוון שמעיקר הדין בטל חג החנוכה. דברים אלו מבוססים על הגמרא במסכת ראש השנה (יח ע"ב) האומרת שההלכה היא שבטלה "מגילת תענית", דהיינו, כל המועדים שנזכרו במגילה בטלים ואין דינם כימי שמחה. על כך שואלת הגמרא (שם), מדוע אם כן גם חג החנוכה לא התבטל כשאר מועדי מגילת תענית? ועונה:
...אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא...
רש"י שם מפרש:
כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו.
זאת אומרת, מעיקר הדין בטל חג החנוכה, שהרי נחרב בית המקדש השני ואין טעם לחוג את חנוכת המקדש וטהרתו, אלא שעם ישראל החזיק בחג זה ומצוותיו כדין של תורה (יש להאריך הרבה במשמעות הרוחנית הגדולה בכוחו של עם ישראל, ובמיוחד בהקשר לחנוכה, ואכהמ"ל).
בגמרא (שם) מובא שאחר חורבן בית המקדש היה קיומו של החג רופף, והיו חכמים שקבעו שאכן חג החנוכה התבטל, ומשום כך קבעו בו תענית:
מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד, וירד רבי אליעזר ורחץ, ורבי יהושע וסיפר (הרחצה והתספורת של ר"א ור"י, נועדו לפרסם שהתענית אינה תקפה). ואמרו להם: צאו והתענו על מה שהתעניתם (עשו תשובה על קביעת תענית בחנוכה)!
כלומר, לאחר חורבן בית המקדש ועד לאחר פטירת רבן יוחנן עדיין היה מעמדו של חג החנוכה רופף. רבי אליעזר ורבי יהושע תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, פסקו וקבעו שחג זה אינו בטל, ואין דינו כשאר המועדים של מגילת תענית.
לשיטה זו, רבי לא קבע את הלכות חנוכה במשנה, משום שסבר כאותם חכמים הסוברים שחג החנוכה בטל כשאר מועדי מגילת תענית (חסדי אבות שם), או משום שלא רצה לקבוע מסמרות בהלכה שהייתה רופפת בדורות שלפניו .
טעם זה הוא קשה ביותר ואינו מחוור כלל. קשה להניח שכ-130 שנה לאחר חורבן בית המקדש, בתקופת רבי, עדיין לא הוכרעה ההלכה בקביעתו של חג החנוכה. בנוסף לכך, ברור מאזכורי החנוכה במשנה (עיין בנספח) שכבר בזמן עריכת המשנה ואף קודם לכך, נקבע באופן ברור שחג זה הוא שריר וקיים, שהרי מפורש במשנה: השלוחים יוצאים להודיע על מועד קידוש החודש מפני החנוכה (ר"ה א, ג), אין גוזרים בו תענית (תענית ב, י), יש בו הפטרה מענינו של היום (מגילה ג, ד) וקוראים בו בפרשת הנשיאים (שם, ו), דינו כחג הפורים וראש חודש לעניין דיני אבלות (מו"ק ג, ט), ואין בא' טבת החל בחנוכה מעמד כלל (תענית ד, ה) .

"בדותא" בשם החתם סופר
שמועה שקיבלה פרסום רב בשם החתם סופר הובאה בספר "חוט המשולש החדש" (עמ' קמה), ואלו הדברים:
...ומרגלא בפומיה (של החת"ס) כי נס חנוכה לא נזכר כלל במשנה. ואמר טעמו, כי רבנו הקדוש מסדר המשנה היה מזרע דוד המלך ע"ה, ונס חנוכה נעשה ע"י בית חשמונאים שתפסו המלוכה ולא היו מזרע דוד. וזה הרע לרבנו הקדוש, ובכתבו המשנה על פי רוח הקודש נשמט הנס מחיבורו.

שמועה מוזרה זו, שלא נזכרה בשום ספר מספרי החת"ס (עיין להלן) נתפרסמה מאד בעקבות ספר טעמי המנהגים (עמ' שסה, רמז תתמז), ויש אף שהביאוה בשם אחרים (עיין הערה) . טעם זה, למרות פרסומו הרב, הוא קשה ביותר וקרוב לודאי שהחת"ס מעולם לא אמרו. עצם המחשבה המייחסת לרבי יהודה הנשיא שיקולים שאינם טהורים, הנובעים מנקמנות אישית וצרות עין בחשמונאים, ע"י התחשבנות היסטורית איתם, הינה דבר שלא יעלה על הדעת. להלן נערוך את ההוכחות החזקות, שבחלקן הובאו כבר ע"י מחברים שונים (מאמר נאה ומקיף בעניין זה פרסם הרב משה צבי נריה, עיין צניף מלוכה עמ' 117) , שקרוב לודאי, שמעולם לא יצאו דברים אלו מפי החת"ס.
ערעור על הדברים התעורר כבר בדורם של תלמידי החתם סופר שכתבו על כך:
שיש בעניין זה ח"ו חילול השם לאמר על רבנו הקדוש שבעבור כבודו וכבוד בית אבותיו יסתיר לפרסם את הנס (דברי השואל בשו"ת מהריא"ץ או"ח סי' עח, תלמיד החת"ס).
אמנם שם ניסה המשיב - המהריא"ץ לדחק את הדברים וליישבם , אך כבר הקשו רבים שאין הדברים מיישבים מאומה. ואלו ההוכחות:

א. דברי החת"ס עצמו אינם כך - החת"ס עצמו עסק בקושיה זו וכתב במפורש אחרת. בחידושיו לגיטין (עח ע"א) כתב במפורש שמאותה סיבה שלא נזכרו מסכתות תפילין וציצית, בגלל שהיו מפורסמים בעם, כך ענייני חנוכה (ועיין לעיל שדברים אלו מבוססים על הרמב"ם בפיהמ"ש למנחות). כמו כן מזכיר החת"ס בדרשותיו מספר פעמים את לקיחת ההנהגה על ידי החשמונאים, ואינו כותב שחטאו בלקיחת המלוכה כשיטת הרמב"ן, משום שכורח השעה הצריך את הנהגתם, עד שתקום מלכות מבית דוד. "ואלמלא הם ח"ו תפוג תורה בגלות האחרון הזה" (עיין דרוש לחנוכה, תקצ"ו, ח"א חנוכה ד"ה או יאמר ).
ב. אין הגיון בהשמטת החשמונאים מהמשנה על "חטאם" - אף לדעת הרמב"ן (עיין להלן) שהחשמונאים נשמדו על ידי הורדוס בגלל לקיחת המלוכה, מהו הקשר בין חטא זה להשמטתם מהמשנה - וכי חג החנוכה שייך לחשמונאים?! הרי חג זה נקבע ע"י חכמי הדור שהסכימו על ידם, וחזר שוב ונקבע לאחר חורבן בית המקדש, אף לאחר שנתבטלה מגילת תענית (עיין לעיל).
ג. אין טעם בכך שרבי מבית דוד - אף אם נאמר סברה בדויה וחסרת טעם, שראוי "להעניש" את החשמונאים בהשמטתם מהמשנה, מהי השייכות לכך שרבי מבית דוד, יהיה מי שיהיה עורך המשנה, אם אכן ראוי להענישם ולהשמיטם מהמשנה יש לעשות זאת, אף אם עורך המשנה יהיה משבט לוי או בנימין.
ד. חנוכה כן נזכרה במשנה - אילו היה מקום להשמטת חג חנוכה מהמשנה, היה צריך אף להוציא את כל אזכורי החנוכה (שמונה במספר - עיין בנספח). אדרבא מהאזכורים הללו ברור שחנוכה הוא חג חשוב. השאלה שנשאלה הייתה מדוע לא נתייחדה מסכת לחנוכה, או ריכוז של משניות המפרטים את דיני הדלקת הנרות ועוד.
ה. דעת הרמב"ן והראשונים - רוב הראשונים כפי הנראה אינם סוברים כשיטת הרמב"ן לגבי חטא החשמונאים. כך עולה במפורש מדברי הרמב"ם (חנוכה ג, א) ומדרשות הר"ן (דרוש ז), וכפי הנראה כך סוברים רוב הראשונים משתיקתם בעניין זה (עיין מאמרנו 'מלכות החשמונאים', ניצני ארץ א). בנוסף לכך יש להעיר, החשמונאים - בני מתתיהו, שבימיהם תוקן חג החנוכה, לא לקחו את המלכות. כך מודגש בספר חשמונאים א' (יד, מא), ששמעון נתמנה רק לנשיא, ולא למלך, עד שיעמוד נביא נאמן. הראשון שלקח את כתר המלכות היה יהודה אריסטובלוס, שני דורות אחר כך, שהרשיע והכתיר עצמו למלך.
ו. מדוע דווקא רבי יהודה הנשיא - המחשבה שרבי ביקש להעניש את החשמונאים מפני שהיה צאצא של בית דוד היא מוזרה ותמוהה, הרי מגילת בני חשמונאי חוברה על ידי זקני בית שמאי וזקני בית הלל (עיין הלכות גדולות, דיני סופרים. ואין זו מגילת אנטיוכוס שבידינו), ואף מצאנו שבית הלל - תלמידי הלל שהיה צאצא לבית דוד, הידרו במצות הדלקת הנר ש"מוסיף והולך" (עיין שבת כא ע"ב ומגילת תענית), ומדוע דווקא רבי "נזכר" להעניש את החשמונאים ולא הלל הזקן? לא רק זו, אחר חורבן בית המקדש, שקיום חג החנוכה היה רופף, ויש שסברו שהחג בטל כשאר מגילת תענית (עיין לעיל) מצאנו שדווקא תלמידי רבן יוחנן בן זכאי - תלמיד הלל הזקן, הם המחזקים את קיומו, ומדוע פתאום "נזכר" רבי להשיב את כבוד אבותיו דווקא בהשמטת דיני החג מהמשנה?
ז. רבי אינו בעל הבית על המשנה - עצם המחשבה שרבי הוא "בעל הבית" על המשנה ויכול לעשות בה כרצונו היא פסולה וחסרת הגיון. רבי לא ערך את המשנה לבדו, אלא עם רוב חכמי דורו (עיין רמב"ם הקדמה למשנה), ואינו הבעלים הפרטיים על המשנה. אף התוספת המפולפלת שמופיעה "בחוט המשולש החדש" , שנועדה לטשטש את המוזרות, "ובכתבו המשנה עפ"י רוח הקודש, נשמט הנס מחיבורו" היא חסרת טעם. הרי עריכת המשנה נעשתה במשך שנים רבות - וכי במשך כל אותם עשרות שנים לא נזכר בכך שוב רבי, וכי שאר חכמי הדור שעזרו על ידו, וכן תלמידיו, כלום גם הם באה רוח הקודש והשכיחה מהם את נס החנוכה?!
ח. רבי מוכתר בענווה - עצם הייחוס לרבי שהיה מוכתר בחסידות וענוה (עיין סוטה מט ע"ב) מעל חכמי דורו, צרות עין מסוג זה, מעלה חשד סביר שמדובר בדעה שיצאה מבית מדרשם של "מתקני הדת" למיניהם, שביקשו להתעטף באצטלה של קדושה והפיצו זאת בשם החת"ס. התוספת של "רוח הקודש" שהשמיטה זאת מרבי, אף היא אינה ממין העניין, ונועדה לטשטש את הרעיון הפסול.
ט. "שיפוץ" המהדורה השנייה - ההוכחה הגדולה לחוסר האמינות של שמועה זו, היא מ"שיפוץ" המהדורה השנייה של הספר "חוט המשולש". במהדורה הראשונה (פאקש, תרמ"ז) הופיע הנוסח:
וזה (תפישת המלוכה ע"י החשמונאים) הרע לרבנו הקדוש, ועל כן השמיט הנס מחיבורו.
רעיון נואל זה הפריע לרבים (עיין שו"ת מהריא"ץ לעיל), ולפתע במהדורה השנייה, כעשרים שנה אחר כך (חוט המשולש החדש, דרוהביץ תרס"ח), מופיעה רוח הקודש שמשמיטה מרבי את הנס מהמשנה:
וזה הרע לרבנו הקדוש, ובכתבו המשנה עפ"י רוח הקודש נשמט הנס מחיבורו.
למחבר לא היו שום מקורות מוסמכים לשמועה, ועל כן באה "רוח הקודש" ופתרה את כל הקשיים!


סוף דבר: הטעם שיוחס לחתם סופר הוא בדותא גמורה, שהיה ראוי לה שכלל לא באה לעולם. אחר שהגיע רעיון פסול זה לעולם, צבוע ומעוטף באצטלה של קודש כביכול בשם רבנו החת"ס, יש "לבערו" ולדחותו מעולמה של תורה, ע"י יראת שמים והגיון בריא.

יש "מסכת חנוכה"
הראשון, כפי הנראה, שהעלה עלי ספר את שאלת השמטת דיני חנוכה מהמשנה, היה החיד"א בספרו "דברים אחדים" (דרוש ל"ב לשבת חנוכה, ליוורנו תקמ"ח). ואלו דבריו:
ואני שמעתי דנזרקה מפי חבורה חקור דבר, אמאי רבינו הקדוש לא שנה במשנה דיני חנוכה, כי אם כלאחר ידו במגילה 'בחנוכה בנשיאים' וכיוצא. ובקמא [מס' ב"ק], 'אם היה נר חנוכה פטור'. והיה לו לשנות לפחות פרק אחד מדיני חנוכה.
ובו בפרק נענה הרב החסיד כמהר"ר יוסף בן סמון זלה"ה, ואמר דמגילת תענית נשנית קודם המשנה, וכדתנן במתניתין פ"ב דתענית, כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד וכו', וכבר במגילה תענית קתני דיני חנוכה, והם הבריתות שהביאו בש"ס, ומשום הכי לא הוצרך רבינו הקדוש לשנות דיני חנוכה, עכ"ד. ומאחר דבמגילת תענית שנינו טעם ח' ימים והדלקת נרות, מה זה היה לראשונים ואחרונים להקשות ולתרץ וליתן טעמים ...
דהיינו, תאור הנס ועיקרי הלכות חנוכה היו סדורים ומגובשים כבר לפני עריכת המשנה וסידורה. לכך, כשהגיעו רבי וחכמי דורו לעריכת המשנה, סמכו על הכתוב שם, ולא הוצרכו לשוב ולכפול את הדברים.
מגילת תענית מכילה שלושים וחמישה ימי זיכרון לשמחה, שרובם עוסקים בתקופה החשמונאית שנשתלשלה כולה מנס הניצחון בחנוכה, ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה" (עיין רמב"ם ראש הלכות חנוכה). מגילה זו היא בעצם החיבור הראשון של תורה שבעל פה שהועלה על הכתב באופן פומבי, וכדברי רש"י (שבת יג ע"ב ד"ה מגילת ):
לפי ששאר כל משנה וברייתא לא היו כתובין, דאסור לכתבם, וזו נכתבה לזכרון לדעת ימים האסורין בתענית - לכך נקרא מגלה, שכתוב במגלת ספר.
כך אף כתב רש"י בתענית (טו ע"ב ד"ה שאין): "... והיינו דקתני כל הכתוב במגילת תענית, כאילו היה מקרא". כך עולה אף מדברי תוספות במגילה (ז ע"א ד"ה נאמרה), הכותבים שאף חנוכה ניתנה להיכתב מדרבנן במגילת תענית, אלא שמגילה זו אינה כמגילת אסתר הצריכה שרטוט, תפירה בגידים ועוד; משמע, שמגילת תענית נתפרסמה ונחשבה כעין ספרי התנ"ך, וכוחה אף יפה מהמשנה. המשנה עצמה מתייחסת אל מגילת תענית כחיבור בסיסי שקדם לה: "כל הכתוב במגילת תענית, דלא למספד, לפניו אסור..." (תענית ב,ח).
מעין הדברים הללו כתב רי"ח אבן סאמון עצמו (עיין לעיל) בספרו "עדות ביהוסף" (ח"ב סי' טו), שרבי עשה כבוד לתנאים שקדמו לו, הניח את דבריהם ככתבם במגילת תענית, ולא הביא במשנה אלא רק דברים שנשנו בעל פה, כדי שלא ישתכחו. משום כך, כשם שלא כתב רבי במשנה את שאר ימי מגילת תענית (בפרט לסוברים שלא בטלה), שהרי סמך על מה שנכתב שם, כך לא כתב אף את דיני החנוכה הנכללים במגילה זו (עי"ש שהאריך בעניין זה).
על דברים נכוחים אלו יש להעיר הערה חשובה והכרחית. כבר עמדו על כך חכמים שונים (עיין מהר"ץ חיות, תורת הנביאים, עמ' קנא-קנד), שיש להפריד בין גוף המגילה הקדום המכיל רק כשלושים וחמישה "פסוקים", לבין הפירוש שנסמך אליה (המכונה "סכוליון") המכיל מקורות שונים הן של ברייתות והן של מקורות מאוחרים יותר . עם כל זאת, אין בדברים אלו לסתור את ההסבר לעיל. מגילת תענית הייתה מפורסמת מאד בתקופת בית שני, זמן רב לפני המשנה. למגילה זו נסמכו ברייתות שונות שנשנו בבתי המדרש בעל פה, וחלקם אף נכתבו בסמוך אליה ב"אופן פרטי", כדרך ההיתר לכתוב תורה שבעל פה לפני כתיבת המשנה. עובדה זו ייתרה את הצורך להכליל את חנוכה במשנה, ואף לא בתוספתא .
יתכן שיש לצרף לכאן את הנמסר בשם רבנו הגר"א ע"י בנו הרב אברהם (רב פעלים, הקדמה עמ' 15 ועוד ) שחלק משבע מסכתות קטנות היא "מסכת חנוכה". הגר"א לא ביאר את דבריו, וייתכן שכונתו לביאור שנסמך למגילת תענית (הסכוליון) שהיה בתקופת התנאים, או לכלל מגילת תענית (עיין גם מגילת תענית עם פירוש האשל, נח ע"א, ד"ה ודבר חידוש ראיתי, ובהקדמה ד"ה הנה יש לנו).
הערה נוספת בעניין זה. הלכות חנוכה מועטות הן, ואין בכך בודאי לכדי מסכת שלמה. לכן, עיקרי ההלכות המצויות ב"סכוליון" למגילת תענית מהוות בעצם את עיקרה של "מסכת חנוכה". עניני ההלל וקריאת התורה אכן נזכרים במשנה, אם באופן כללי אם באופן מיוחד לגבי חנוכה (עיין בנספח אזכורי חנוכה במשנה). התיאור ההיסטורי של נס החנוכה, אינו עניין למשנה. ספרים היסטוריים בעברית על ניצחון החשמונאים וייסוד החג היו מצויים עד תקופת האמוראים . על פי הנמסר בידי בעל הלכות גדולות (הלכות סופרים), זקני בית שמאי ובית הלל חיברו אף "מגילת בית חשמונאי" לזכר הנס הגדול.

אחרית דבר
מסכת חנוכה לא נכללה בששת סדרי המשנה, לא משום שחלילה גרע כוחו של חג זה או כוחם של החשמונאים שזכו שעל ידם הגיעה תשועה לעם ישראל. אדרבה, יפה כוח חג החנוכה משאר הלכות המשנה: הלכות המשנה נשנו בעל פה, ונכתבו משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (ראה גיטין ס ע"א), פן תשתכח תורה מישראל עקב הצרות והגלויות, ואילו חג החנוכה ראוי היה שייכתב כשאר ספר הנ"ך, אילו זכו עם ישראל וגאולת בית שני הייתה מתגשמת במלואה, והנבואה הייתה חוזרת כבראשונה . על אף זאת זכה חג החנוכה למסכת - "מגילה משלו", הלא היא מגילת תענית, שנכתבה "מדרבנן" עלי ספר, כעין ספרי התנ"ך (תוס' מגילה ז ע"א). על אף שבטלו מועדי מגילת תענית (עיין לעיל), חג החנוכה לא בטל והחזיקו בו ישראל כשל תורה (רש"י ר"ה יח ע"ב).

נספח: שמונת אזכורי חנוכה במשנה
כפי שהובא בגוף המאמר, במשנה לא נכללו הלכות חנוכה במפורט, אך מצאנו במשנה אזכורים מפורשים לחג החנוכה בקשר להלכות שונות. בדרך כלל רגילים למנות רק שבעה אזכורים, משום שהמלה "חנוכה" אכן מופיעה במשנה רק שבע פעמים. אך אם נדקדק ניווכח שחג החנוכה מופיע במשנה שמונה פעמים. ואלו הם האזכורים:
1) סוף זמן הבאת בכורים - מסכת בכורים פרק א משנה ו:
מֵעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד חֲנֻכָּה, מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵרָא אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא.
2) החדשים ששלוחי בית דין יוצאים להודיע זמן קידוש החודש - מסכת ראש השנה פרק א משנה ג:
עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין: עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח, עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, עַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה.
3) איסור תענית בחנוכה - מסכת תענית פרק ב משנה י:
אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, בַּחֲנֻכָּה וּבַפּוּרִים, וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
4) קריאת הפטרה מעניין היום ולא מעניין הפרשה - מסכת מגילה פרק ג משנה ד:
לַכֹּל מַפְסִיקִין, בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבַפוּרִים, בַּתַעֲנִיּוֹת וּבַמַעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים.
5) קריאת התורה בענינו של היום - מסכת מגילה פרק ג משנה ו:
בַּחֲנֻכָּה, בַּנְּשִׂיאִים. בַּפּוּרִים, וַיָּבֹא עֲמָלֵק. בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם.
6) דיני אבלות בראש חודש, חנוכה ופורים - מסכת מועד קטן פרק ג משנה ט:
בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת. בָּזֶה וּבָזֶה לֹא מְקוֹנְנוֹת.
7) פטור בדיני נזיקין מנר חנוכה - מסכת בבא קמא פרק ו משנה ו:
גָּמָל שֶׁהָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְעָבַר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִכְנַס פִּשְׁתָּנוֹ לְתוֹךְ הַחֲנוּת, וְדָלְקוּ בְּנֵרוֹ שֶׁל חֶנְוָנִי וְהִדְלִיק אֶת הַבִּירָה - בַּעַל הַגָּמָל חַיָּב. הִנִּיחַ חֶנְוָנִי נֵרוֹ מִבַּחוּץ - הַחֶנְוָנִי חַיָּב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּנֵר חֲנֻכָּה פָּטוּר.
8) המקום השמיני בו נזכר חג החנוכה הוא מסכת תענית פרק ד משנה ה:
אֶחָד בְּטֵבֵת לֹא הָיָה בוֹ מַעֲמָד, שֶׁהָיָה בוֹ הַלֵּל וְקָרְבַּן מוּסָף וְקֻרְבַּן עֵצִים.
דהיינו בא' בטבת החָל תמיד בחנוכה, לא היה בו כלל "מעמד" בשום תפילה, משום שלוש מעלות שחלות בו: חנוכה, ראש חודש וקרבן עצים .

יש שמנו מקום נוסף, במשנה המזכירה את אבני המזבח ששוקצו על ידי היוונים, ולאחר מכן, כשטוהר המקדש, נגנזו אבנים אלו בלשכת עושי לחם הפנים - מסכת מדות פרק א משנה ו:
דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת (עוֹשֵׂי) לֶחֶם הַפָּנִים. מִזְרָחִית צְפוֹנִית, בָּהּ גָּנְזוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי אֶת אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁשִּׁקְּצוּם מַלְכֵי יָוָן. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, בָּהּ יוֹרְדִים לְבֵית הַטְּבִילָה.
אך אזכור זה אינו שייך דווקא לחג החנוכה או לנר חנוכה.

אם נדקדק, ניווכח ששבעה אזכורים מדברים על חג החנוכה באופן כללי, ומקום אחד בלבד על נר חנוכה, המרמז כמובן על אור המנורה הטהורה - תורת עם ישראל שגברה על חכמת יון. כידוע מספר שבע מסמל את עולם הטבע, ואילו המספר שמונה את המימד הפנימי שמעל הטבע (עיין מהר"ל בנר מצוה ועוד רבים מאד). שבעת האזכורים של החנוכה הם כנגד הצד הגלוי - עולם הטבע, ואילו האזכור השמיני, נר חנוכה - הוא המימד הפנימי שמעליו. "סימנא מילתא היא".


@בשלמא קרא כאן
 

בשלמא

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
@בשלמא קרא כאן
ייש"כ
על החת"ס קראתי בארוכה בהתכתבות בין בעל המשמר והפניני זצ"ל עם בעל היומין דחנוכה זצ"ל נכד החת"ס
וכמה שזכור מלפני רבות בשנים בעל היומין לא דוחה זאת על הסף מזה הסקתי שאם הדברים התיישבו על לב גדול בישראל אין זה ממש בוקי סריקי
 
 

יערב שיחי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
"בדותא" בשם החתם סופר
אני השתכנעתי מדברי הרב קוסמן, שהדברים הם בהחלט ממקור טהור של החת"ס.
אם כבר בזמן תלמידו של החת"ס הריצו אליו שאלה כזו, והוא אף לא מיהר לומר שתלו בוקי סריקי ברבו הגדול, אין כל טעם והגיון לומר שהמציאו דבר כזה ועוד בספר תולדותיו המוסמך שנכתב עי נכדו לומר שהיה ''מרגלא בפיו'' בזמן שרוב תלמידיו קיימים ובספר שנכתב במקום ובעיתוי שהחת''ס היה כמו משה רבינו.

בכל הנימוקים שכתב אין שום ראיה ברורה רק סברות בעלמא.
מי שחפץ לחלוק על החת"ס יואיל לומר זאת בפה מלא.
 

נבשר

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
יש משניות שמזכירות את חנוכה לגבי דינים כגון קריה"ת או תענית וכדו' ומוזכר נר חנוכה לענין נזיקין.
והגמרא עוסקת בדיני חנוכה על סמך ברייתות .אך אין משנה שעוסקת בדיני חנוכה ממש .
למה זה ? אולי זה מדובר במקום כלשהו ?
בפחד יצחק על חנוכה אולי מאמר א' או ב' או ג', מדבר על זה, שם הוא אומר עפ"י הגמ' שהקשתה "והרי איכא נס חנוכה ותי' ניתן להיכתב קאמרינן". והיינו שסוג הנס של חנוכה לא ניתן להיכתב (שע"ז קאי הגמ' שם באסתר שהיא סוף הניסים ולא על דיני כתיבה), והוא משום השייכות לתורה שבע"פ שזה ענייני חנוכה. יעויי"ש. ולכך לא נמצא ע"ז בש"ס מסכת על חנוכה, אלא רק בדרך אגב. ואולי זה כוונת ר' דוד פארדו.
 

וחי בהם

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
נדיב לב אמר:
"בדותא" בשם החתם סופר
אני השתכנעתי מדברי הרב קוסמן, שהדברים הם בהחלט ממקור טהור של החת"ס.
אם כבר בזמן תלמידו של החת"ס הריצו אליו שאלה כזו, והוא אף לא מיהר לומר שתלו בוקי סריקי ברבו הגדול, אין כל טעם והגיון לומר שהמציאו דבר כזה ועוד בספר תולדותיו המוסמך שנכתב עי נכדו לומר שהיה ''מרגלא בפיו'' בזמן שרוב תלמידיו קיימים ובספר שנכתב במקום ובעיתוי שהחת''ס היה כמו משה רבינו.

בכל הנימוקים שכתב אין שום ראיה ברורה רק סברות בעלמא.
מי שחפץ לחלוק על החת"ס יואיל לומר זאת בפה מלא.
גם אני סבור כדבריך, ואני יכול לדחות בקלות כל כל הקושיות של הרב קוסמן (שאגב חלק מהם הוא יכול להקשות גם על הגמרא בסוף הוריות...).
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
נדיב לב אמר:
"בדותא" בשם החתם סופר
אני השתכנעתי מדברי הרב קוסמן, שהדברים הם בהחלט ממקור טהור של החת"ס.
אם כבר בזמן תלמידו של החת"ס הריצו אליו שאלה כזו, והוא אף לא מיהר לומר שתלו בוקי סריקי ברבו הגדול, אין כל טעם והגיון לומר שהמציאו דבר כזה ועוד בספר תולדותיו המוסמך שנכתב עי נכדו לומר שהיה ''מרגלא בפיו'' בזמן שרוב תלמידיו קיימים ובספר שנכתב במקום ובעיתוי שהחת''ס היה כמו משה רבינו.

בכל הנימוקים שכתב אין שום ראיה ברורה רק סברות בעלמא.
מי שחפץ לחלוק על החת"ס יואיל לומר זאת בפה מלא.

של נעליך. אתה @יערב שיחי וידידיך @חי בהם שמשום מה באים מעבר למתרס, ולפתע מתיפיפים לתלות בוקי סריקי בחתם סופר עד למעלה בקודש - רבי!
הס מלומר כדבר הזה. חסידים ומתנגדים כאחת. ומקווה אני, שאין השנאה מקלקלת את השורה.

סוף דבר: הטעם שיוחס לחתם סופר הוא בדותא גמורה, שהיה ראוי לה שכלל לא באה לעולם. אחר שהגיע רעיון פסול זה לעולם, צבוע ומעוטף באצטלה של קודש כביכול בשם רבנו החת"ס, יש "לבערו" ולדחותו מעולמה של תורה, ע"י יראת שמים והגיון בריא.

 

יערב שיחי

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יערב שיחי אמר:
נדיב לב אמר:
"בדותא" בשם החתם סופר
אני השתכנעתי מדברי הרב קוסמן, שהדברים הם בהחלט ממקור טהור של החת"ס.
אם כבר בזמן תלמידו של החת"ס הריצו אליו שאלה כזו, והוא אף לא מיהר לומר שתלו בוקי סריקי ברבו הגדול, אין כל טעם והגיון לומר שהמציאו דבר כזה ועוד בספר תולדותיו המוסמך שנכתב עי נכדו לומר שהיה ''מרגלא בפיו'' בזמן שרוב תלמידיו קיימים ובספר שנכתב במקום ובעיתוי שהחת''ס היה כמו משה רבינו.

בכל הנימוקים שכתב אין שום ראיה ברורה רק סברות בעלמא.
מי שחפץ לחלוק על החת"ס יואיל לומר זאת בפה מלא.
 
של נעליך. אתה @יערב שיחי וידידיך @חי בהם שמשום מה באים מעבר למתרס, ולפתע מתיפיפים לתלות בוקי סריקי בחתם סופר עד למעלה בקודש - רבי!
הס מלומר כדבר הזה. חסידים ומתנגדים כאחת. ומקווה אני, שאין השנאה מקלקלת את השורה.

סוף דבר: הטעם שיוחס לחתם סופר הוא בדותא גמורה, שהיה ראוי לה שכלל לא באה לעולם. אחר שהגיע רעיון פסול זה לעולם, צבוע ומעוטף באצטלה של קודש כביכול בשם רבנו החת"ס, יש "לבערו" ולדחותו מעולמה של תורה, ע"י יראת שמים והגיון בריא.
אם תלמיד החת"ס לא נבהל, אנחנו אזובי הקיר עאכו"כ. 
 

וחי בהם

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
של נעליך. אתה @יערב שיחי וידידיך @חי בהם שמשום מה באים מעבר למתרס, ולפתע מתיפיפים לתלות בוקי סריקי בחתם סופר עד למעלה בקודש - רבי!
הס מלומר כדבר הזה. חסידים ומתנגדים כאחת. ומקווה אני, שאין השנאה מקלקלת את השורה.

אני לא מבין את רמיזות דבריך.
עכ"פ אני דבוק מאוד במשנת החת"ס, ודווקא משום שאני מכיר את המבט הרחב שלו, וכן אני מכיר את הספר 'חוט המשולש' כמעט מכריכה לכריכה ואני יודע איך שהוא זהיר ונאמן בדייקנות, אני סבור שהציטוט אמיתי.
עיינת בגמרא בסוף הוריות?
שם מסופר שרבי מאיר רצה להזיק לנשיאות רשב"ג ולא עלתה בידו. ומאז הקפיד עליו רבי מאוד, ואחרי שבנו ר"ש טען לפניו שלא אהנו מעשי ר"מ, מ"מ עדיין שינה בלשון המשנה ולא הזכירו להדיא. והגמרא מסיימת שם: אמר רבא, אפילו רבי דענוותנא הוא, תנא "אמרו משום רבי מאיר", "אמר רבי מאיר" לא אמר.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
וחי בהם אמר:
נדיב לב אמר:
של נעליך. אתה @יערב שיחי וידידיך @חי בהם שמשום מה באים מעבר למתרס, ולפתע מתיפיפים לתלות בוקי סריקי בחתם סופר עד למעלה בקודש - רבי!
הס מלומר כדבר הזה. חסידים ומתנגדים כאחת. ומקווה אני, שאין השנאה מקלקלת את השורה.

אני לא מבין את רמיזות דבריך.
עכ"פ אני דבוק מאוד במשנת החת"ס, ודווקא משום שאני מכיר את המבט הרחב שלו, וכן אני מכיר את הספר 'חוט המשולש' כמעט מכריכה לכריכה ואני יודע איך שהוא זהיר ונאמן בדייקנות, אני סבור שהציטוט אמיתי.
עיינת בגמרא בסוף הוריות?
שם מסופר שרבי מאיר רצה להזיק לנשיאות רשב"ג ולא עלתה בידו. ומאז הקפיד עליו רבי מאוד, ואחרי שבנו ר"ש טען לפניו שלא אהנו מעשי ר"מ, מ"מ עדיין שינה בלשון המשנה ולא הזכירו להדיא. והגמרא מסיימת שם: אמר רבא, אפילו רבי דענוותנא הוא, תנא "אמרו משום רבי מאיר", "אמר רבי מאיר" לא אמר.

סליחה על חריפות התגובה. אבל אינני מכיר את מר כטיפש גמור, אלא להיפך.
הגמ' בכוחה להעיד על מה שהיה במקרה המצוטט. מכאן ולדמות בטפשות גמורה את החת"ס חלילה שיכול לכתוב על רבי הקדוש שהיה נגוע באינטרסים!!
 

וחי בהם

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
הגמ' בכוחה להעיד על מה שהיה במקרה המצוטט. מכאן ולדמות בטפשות גמורה את החת"ס חלילה שיכול לכתוב על רבי הקדוש שהיה נגוע באינטרסים!!
תוכל לבאר יותר?
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יערב שיחי אמר:
הטיפש הוא מי שחושב שהגמרא כן כותבת על רבי שהיה גוע באינטרסים.
ועוד יותר טיפש מי שחושב שהוא חכם מספיק כדי להחליט בדביל החת"ס מה הוא יכול לומר ומה לא.

בסברא כזו לא רק שאפוקי למר מחוץ לביהמ"ד אלא גם בנוגע לצירופו למנין, עולה ספק גדול.
לדמות את חז"ל הקדושים, שיכלו להתבטא ולהעביר ביקורת אף נגד האבות הקדושים, למרן החתם סופר?
@וחי בהם הנה לך הביאור אם לא הובנתי לעיל.
 

נבשר

משתמש ותיק
מסתפק במועט אמר:
יש משניות שמזכירות את חנוכה לגבי דינים כגון קריה"ת או תענית וכדו' ומוזכר נר חנוכה לענין נזיקין.
והגמרא עוסקת בדיני חנוכה על סמך ברייתות .אך אין משנה שעוסקת בדיני חנוכה ממש .
למה זה ? אולי זה מדובר במקום כלשהו ?
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12937&st=&pgnum=184&hilite=
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
יערב שיחי אמר:
הטיפש הוא מי שחושב שהגמרא כן כותבת על רבי שהיה גוע באינטרסים.
ועוד יותר טיפש מי שחושב שהוא חכם מספיק כדי להחליט בדביל החת"ס מה הוא יכול לומר ומה לא.

בסברא כזו לא רק שאפוקי למר מחוץ לביהמ"ד אלא גם בנוגע לצירופו למנין, עולה ספק גדול.
לדמות את חז"ל הקדושים, שיכלו להתבטא ולהעביר ביקורת אף נגד האבות הקדושים, למרן החתם סופר?
@וחי בהם הנה לך הביאור אם לא הובנתי לעיל.


תשתה כוס מים, לא מפיך אני חי.
אם הגמרא אומרת כן על רבי, אז היה לרבי מהלך כזה, גבוה הרבה ממה שאתה והמקלדת שלך מסוגלים להשיג ולשפוט, לא אינטרסים חלילה.
ועפ''י אותו מהלך אפשר להבין גם את זה של החת''ס.
ואם תלמידי החת''ס ונכדיו מרגישים בנוח עם האמירה הזו, 
אשמח להצטרף למנין שלהם, ולוותר על זה של מר...
 
 

וחי בהם

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לדמות את חז"ל הקדושים, שיכלו להתבטא ולהעביר ביקורת אף נגד האבות הקדושים, למרן החתם סופר?

נס שאתה לא מערער על הרמב"ן איך כתב שהחשמונאים חטאו. ועוד יותר מזאת, היה לך לערער על מה שהרמב"ן כתב שאברהם חטא כשיצא מא"י בזמן הרעב וכן חטאה שרה במה שעינתה את הגר.
עכ"פ החת"ס סבר שכשם שרואים בגמרא שרבי לא רצה לעשות 'עסק' מר"מ, כך שייך לומר שה"ה לא רצה רבי לעשות 'עסק' גדול מהחשמונאים שחטאו נגד בית דוד (והגם שבמקומות אחרים מלמד החת"ס עליהם זכות, מ"מ לא פעם כותב שחטאו). וראה עוד לשון החת"ס בדרשות דף ס"ד: כתב בעשרה מאמרות (מאמר חיקור דין ח"ב פי"ט) כשראו חז"ל שהחשמונאים נטלו כתר מלכות ולא נתנו ליהודה הוד מלוכה, תקנו חז"ל ומינו נשיאי התורה וסנהדרין ממלכות בית דוד מהלל ואילך. עכ"ל. כך שלהחת"ס יש כאן דבר עמוק שכבר חז"ל חשו לזה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
וחי בהם אמר:
נדיב לב אמר:
לדמות את חז"ל הקדושים, שיכלו להתבטא ולהעביר ביקורת אף נגד האבות הקדושים, למרן החתם סופר?

נס שאתה לא מערער על הרמב"ן איך כתב שהחשמונאים חטאו. ועוד יותר מזאת, היה לך לערער על מה שהרמב"ן כתב שאברהם חטא כשיצא מא"י בזמן הרעב וכן חטאה שרה במה שעינתה את הגר.
עכ"פ החת"ס סבר שכשם שרואים בגמרא שרבי לא רצה לעשות 'עסק' מר"מ, כך שייך לומר שה"ה לא רצה רבי לעשות 'עסק' גדול מהחשמונאים שחטאו נגד בית דוד (והגם שבמקומות אחרים מלמד החת"ס עליהם זכות, מ"מ לא פעם כותב שחטאו). וראה עוד לשון החת"ס בדרשות דף ס"ד: כתב בעשרה מאמרות (מאמר חיקור דין ח"ב פי"ט) כשראו חז"ל שהחשמונאים נטלו כתר מלכות ולא נתנו ליהודה הוד מלוכה, תקנו חז"ל ומינו נשיאי התורה וסנהדרין ממלכות בית דוד מהלל ואילך. עכ"ל. כך שלהחת"ס יש כאן דבר עמוק שכבר חז"ל חשו לזה.

אתה שם לב כמה רחוק הגעת?
חז"ל מעידים מה שמעידים ביחס לרבי מאיר.
ואתה ממקם את החתם סופר בדרגה אחת עם חז"ל, שיכול לפרש שרבי השמיט את דיני חנוכה ממשנתו הזכה בגלל אינטרסים צרים דבר שלא הוזכר בחז"ל?
 

וחי בהם

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אתה שם לב כמה רחוק הגעת?
חז"ל מעידים מה שמעידים ביחס לרבי מאיר.
ואתה ממקם את החתם סופר בדרגה אחת עם חז"ל, שיכול לפרש שרבי השמיט את דיני חנוכה ממשנתו הזכה בגלל אינטרסים צרים דבר שלא הוזכר בחז"ל?
מי שמכיר את החת"ס יודע שהחת"ס נשם את חז"ל ואת הראשונים, וידע להוסיף ע"פ דרכם דברים מבהילים [באשכול אחר הבאתי דברי החת"ס שרשב"י חטא במה שדיבר נגד מלכות רומי]. וכך גם כאן. הרי מבואר בחז"ל שרבי הקפיד על ר"מ שחטא נגד הנשיאות של בית דוד ולא עשה עסק מהם במשניות, וא"כ כ"ש שיקפיד על מי שחטא נגד מלכות בית דוד עצמה ולא יעשה עסק מהם במשניות.
[אגב, למה על הרמב"ן אתה לא מתלונן?]
 

נדיב לב

משתמש ותיק
וחי בהם אמר:
נדיב לב אמר:
אתה שם לב כמה רחוק הגעת?
חז"ל מעידים מה שמעידים ביחס לרבי מאיר.
ואתה ממקם את החתם סופר בדרגה אחת עם חז"ל, שיכול לפרש שרבי השמיט את דיני חנוכה ממשנתו הזכה בגלל אינטרסים צרים דבר שלא הוזכר בחז"ל?
מי שמכיר את החת"ס יודע שהחת"ס נשם את חז"ל ואת הראשונים, וידע להוסיף ע"פ דרכם דברים מבהילים. וכך גם כאן. הרי מבואר בחז"ל שרבי הקפיד על ר"מ שחטא נגד הנשיאות של בית דוד, וא"כ כ"ש שיקפיד מי שחטא נגד מלכות בית עצמה.
[אגב, למה על הרמב"ן אתה לא מתלונן?]

החת"ס בספרו כתב נימוק אחר. מגיע שמועה מזעזעת משמו, ואתה בוחר להאמין לשמועה הזו מאשר למה שכתב בספרו.
תראה לי דוגמה אחת בחתם סופר שכתב כגון דא!
רבי לא היה נגוע באינטרסים חס וחלילה. וחז"ל ידעו טוב מאוד להצביע אם היו כאלה [בדקי דקויות או בגסות, בספירות או באיזה דרגות שתרצה] ומשום מה... לא הזכירו רבותינו האמוראים שמפיהם אנו שותים מילת גנאי אחת, עד שאלף שלוש מאות וחמישים שנה נזדקק לאחרון שיכתוב שרבי היה נגוע באינטרסים רח"ל.
ושוב, מה ההשוואה העכורה בין חז"ל לחת"ס. מנין הגיע למר דמיון העוועווים הזה אני תמה לעצמי.
 

בשלמא

משתמש ותיק
דוגמא לויכוח מנומס
https://tablet.otzar.org/pages/?&restore=1&t=1607816103853&pagenum=51&book=172940

(למרות שאיני ראוי להוכיח אף אחד כאן)
 
כידוע גם בספר חזון איש אין מאומה בהל' חנוכה.

(למיטב זכרוני, שמועה זו נמסרה לי בנוסח שיש ג' נושאים שאין החזו"א עוסק בהם, וחד מינייהו חנוכה. מישהו יודע מה השנים האחרים?)
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית