בעניי לא הבנתי כלל את דבריו הקדושים של הרמב"ן. האם אין השגחה על בעלי חיים ח"ו?

[ברית מלח]

אשמח לשמוע את דעתם של הלומדים לבאר את דברי הרמב"ן:
וכך כתב הרמב"ן בפרשת בא פרק יג פסוק טז:
ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ.
וד"ז צ"ב וכי באמת לדגים אין השגחה ח"ו?

[הפקדתי שומרים]

בבעלי חיים (עכ"פ בדגים) יש השגחה על כללות המין, בשונה מבני האדם שההשגחה על הפרט.
ובעיקר מי שעומד בהרחבה ועוסק בדברים הללו, השפתי חיים. ראה ומצא שם נחת.

[סבא]

ז"ל החינוך מצוה קס"ט
שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם יתברך [על כל המינין בפרט בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא] על כל עניני העולם בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו עד שיחשבו כי בנפל עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפל, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר. ואנחנו בעלי הדעת האמיתים לפי מה ששמעתי נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם, יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כלו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר. ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו). וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן. ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החלי הרע, והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשב מיד כי עונותיו גרמו וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרחק מרע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא ויראה אליו נגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו, וזהו ענין ההסגרין כמו שאמרנו.
אמנם ידוע שלדעת הבעש"ט ולמידיו הדעה הזו בגדר כפירה גמורה.

[ברית מלח]

ז"ל החינוך מצוה קס"ט
שיש כתות בני אדם יחשבו כי השגחת השם יתברך [על כל המינין בפרט בין אנשים או כל שאר בעלי חיים, ויש מהן כתות יחשבו כי השגחת השם ברוך הוא] על כל עניני העולם בין בעלי חיים או כל שאר דברים, כלומר שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו עד שיחשבו כי בנפל עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפל, ואי אפשר שיתאחר או יקדם זמן נפילתה אפילו רגע, וזה דעת רחוק הרבה מן השכל. ויש כתות רעות יחשבו שלא ישים השגחתו ברוך הוא כלל בכל עניני העולם השפל, בין באנשים או בשאר בעלי חיים, והוא דעת הכופרים, רע ומר. ואנחנו בעלי הדעת האמיתים לפי מה ששמעתי נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי חיים בכלל, שכל מין מן המינים הנבראים בעולם, יתקיים לעולם, לא יכלה ויאבד כלו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר. ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו). וכן קבלנו מגדולינו, וגם נמצא על זה הרבה כתובים יורו כי הענין כן. ולכן הזהירתנו התורה כי בהגיע אל האדם החלי הרע, והוא הצרעת, שלא יקחנו דרך מקרה, רק יחשב מיד כי עונותיו גרמו וירחיק מחברת בני אדם כאדם המרחק מרע מעשיו, ויתחבר אל המכפר המרפא שבר החטא ויראה אליו נגעו, ובעצתו ובדבריו ובפשפוש מעשיו יוסר מעליו הנגע, כי האל ברוך הוא שמשגיח עליו תמיד יראה מעשה תשובתו וירפאהו, וזהו ענין ההסגרין כמו שאמרנו.
אמנם ידוע שלדעת הבעש"ט ולמידיו הדעה הזו בגדר כפירה גמורה.

אכן דברי החינוך נפלאים אך הכיצד זה משיב על שאלתי?

[שואל ומשיב]

לכאו' @סבא הביא ראיה לדברי @הפקדתי שומרים ,
ובעצם כך היא שיטת רוב הראשונים.

[אריך]

הערה לפותח האשכול הנכבד, ולכל הפותחים: נא לכתוב בכותרת את הנושא המדובר.

[מבין ענין]

בבעלי חיים (עכ"פ בדגים) יש השגחה על כללות המין, בשונה מבני האדם שההשגחה על הפרט.
ובעיקר מי שעומד בהרחבה ועוסק בדברים הללו, השפתי חיים. ראה ומצא שם נחת.

נכון מאד, כך נקטו קדמונים רבים, כדוגמת בעל העיקרים הספורנו ועוד. להבדיל משיטת החסידות הנוקטת שיש השגחה פרטית על כל יצור, ומשם יצא השיר "תולעת קטנטנה" על העלה שכיסה את התולעת ביום קיץ חם.

[סבא]

לכאו' @סבא הביא ראיה לדברי @הפקדתי שומרים ,
ובעצם כך היא שיטת רוב הראשונים.

אכן כן.

[יהושע]

בבעלי חיים (עכ"פ בדגים) יש השגחה על כללות המין, בשונה מבני האדם שההשגחה על הפרט.
ובעיקר מי שעומד בהרחבה ועוסק בדברים הללו, השפתי חיים. ראה ומצא שם נחת.

נכון מאד, כך נקטו קדמונים רבים, כדוגמת בעל העיקרים הספורנו ועוד. להבדיל משיטת החסידות הנוקטת שיש השגחה פרטית על כל יצור, ומשם יצא השיר "תולעת קטנטנה" על העלה שכיסה את התולעת ביום קיץ חם.

וכן דעת הרמח"ל, וגם בספרי חסידות ראיתי כותבים כך, כמדומה בספר עמוד העבודה ודגל מחנה אפרים ותולדות יעקב יוסף, רק בספר דברי חיים כתב שגם בבעלי חיים יש השגחה פרטית והוא חידוש גדול נגד כל הקדמונים.

[ברית מלח]

כמו כן יש להבין את החלק הנוסף שכתב הרמב"ן: ואין עמהם עונש או שכר. ואכן זה מקביל לדברי הרמב"ן בבראשית (ט ה) על הפסוק: ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם: כתב שם וז"ל: מיד כל חיה אדרשנו - תמה אני, אם הדרישה כמשמעה, מיד החיה כמו מיד האדם להיות עונש בדבר, ואין בחיה דעת שתענש או שתקבל שכר. ואולי יהיה כן בענין דם האדם לבדו, שכל החיה שתטרוף אותו תטרף כי גזרת מלך היא, וכו'

[בן איש חי]

בעניי לא הבנתי כלל את שאלת פותח האשכול.
הלא הרמב"ן עצמו כלל דעה זו בין הדעות שהחלו להשתבש.
האם לא כן?!

[רחמים]

לדעתי אין כאן מחלוקת בין חסידות לבין דעת הרמב"ן, כי הביאור הוא כזה: הקב"ה יודע כל דבר בעולם ומהווה כל דבר בעולם וזן מביצי כינים עד קרני ראמים, אבל השגחה הוא מושג אחר, שביאורו שהקב"ה רואה באותו יצור תכלית ומטרה בפני עצמה, וזה לא נכון בדגים, כי אין הם תכלית לעצמם אלא אמצעי המביא לתכלית.

[ברית מלח]

הלא הרמב"ן עצמו כלל דעה זו בין הדעות שהחלו להשתבש.

אשמח ותציין היכן כתב כך ואנכי לא ידעתי.

[סבא]

בעניי לא הבנתי כלל את שאלת פותח האשכול.
הלא הרמב"ן עצמו כלל דעה זו בין הדעות שהחלו להשתבש.
האם לא כן?!

את האדם לא את הדגים!

[ברית מלח]

וזה לא נכון בדגים, כי אין הם תכלית לעצמם אלא אמצעי המביא לתכלית.

עיין היטב בדברי הרד"ק (מלכים א פרק יג פסוק כח) שמשמע שלא כדבריך

[רחמים]

וזה לא נכון בדגים, כי אין הם תכלית לעצמם אלא אמצעי המביא לתכלית.

עיין היטב בדברי הרד"ק (מלכים א פרק יג פסוק כח) שמשמע שלא כדבריך

למה התכוונת? מזה שאמר שיש גמול לבעלי חיים? אם כן, יש המון מזה בחז"ל שהכלבים קיבלו שכר, והמלאכים קיבלו שכר או עונש ואף שאין לכל אלה בחירה, אלא הביאור הוא שכל זה נעשה כדי ללמד לבני אדם, כך מסביר הר' דסלר במכתב מאליהו.

[ברית מלח]

למה התכוונת? מזה שאמר שיש גמול לבעלי חיים? אם כן, יש המון מזה בחז"ל שהכלבים קיבלו שכר, והמלאכים קיבלו שכר או עונש ואף שאין לכל אלה בחירה, אלא הביאור הוא שכל זה נעשה כדי ללמד לבני אדם, כך מסביר הר' דסלר במכתב מאליהו.

עוד מצאתי בדברי הגמרא בחולין דף סג. אמר רב יהודה: שלך - זה השולה דגים מן הים, דוכיפת - שהודו כפות תניא נמי הכי: דוכיפת - שהודו כפות, וזהו שהביא שמיר לבית המקדש. ר' יוחנן, כי הוה חזי שלך, אמר: משפטיך תהום רבה, וכתב רש"י:ומשפטיך אף בתהום רבה - שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות, לשון מורי, וכו'

[ישי בן ישראל]

בפרשת וירא משמע מדברי הרמב"ן כי אף בבני אדם אין השגחה פרטית רק ל'חסידיו', אשר מהם 'לא יגרע עינו', וז"ל:
"...והנכון בעיני שהיא ידיעה בו ממש ירמוז כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט להיות שמירתו דבקה בו תמיד לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל כטעם לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז)".
ועיי"ש ברבינו בחיי מה שביאר בזה, ג' חלוקות של השגחה, לבהמה, לאדם, ולחסידים.
ולענין מה שהועמד כאן כי החסידות היא ואין בלתה שסברה כי יש השגחה הפרטית גם כלפי מין הבהמה, הנה דברי הגר"א ביהל אור (שלח טז, ד):

[שואל ומשיב]

ברמב''ן יש כמה סתירות גם בשער הגמול משמע כמו שציטטת.
ועוד עיין בפי' בית היין על ברמב''ן שציינו לעוד מקומות

[סבא]

ישר כוח @ישי בן ישראל על דברי הגר"א הברורים שהבאת,
וכדי לתת עוד מראי מקומות-
אלו דברי הכד הקמח [לרבינו בחיי] ערך השגחה:
ומתוך הנבראים האלה שהודיע הקדוש ברוך הוא לאיוב והן העורב והיעלים והאילות נראה כי יש השגחה פרטית גם על שאר בעלי חיים, ואין הדבר כן כי אין ההשגחה זאת להם בפרט אלא כדי לקיים המין ההוא כי לולא שהקב"ה מכין מזון לכל מין ומין היה המין ההוא בטל, ואם כן אין עיקר השגחה זו אלא לשמור הכלל וזה שכתוב (תהלים קמה) נותן לבהמה לחמה וגו' וכתיב (שם קד) הכפירים שואגים לטרף וגו' וכתיב (שם קמד) פותח את ידך וגו', וכן מאמר רז"ל (ע"ז פ"ק דף כב) יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כנים, ואין כונת כל זה רק לשמור הכלל, ומזה דרשו רז"ל שהעורבים אביהם שונאין אותם ואינם מפרנסן לפיכך הקדוש ברוך הוא מזמין להם יתושין מתוך צואתן ונכנסין לתוך פיהן, וכן (ב"ב פ"ק דף טז) היעלים הנקבה שבהן שונאה את ולדה וכשכורעת לילד עולה לראש סלע גבוה כדי שיפול הולד וימות, והקב"ה מזמין לו נשר ומקבלו בכנפיו. חולל אילות מלשון חיל כיולדה. וכן (שם) האילה רחמה צר ואין הולד יכול לצאת ובשעת לידה הקדוש ברוך הוא מזמין דרקון ומכישה ברחמה ויוצא. וכל הענינים האלה ההשגחה מבוארת בהם לקיום המין בלבד:
סוף דבר הודיע הקדוש ברוך הוא לאיוב שהשגחתו שופעת על מין האדם בכלל ובפרט, על שאר בעלי חיים לבד לקיום המין עכ"ל.

[סבא]

גם דעת הרמב"ם שההשגחה על בעלי החיים היא כללית בלבד, ככתוב בריקאנטי פרשת כי תצא וז"ל ובבראשית רבה [עט, ו] רבי שמעון בן יוחאי היה טמון במערה י"ג שנה הוא ובנו אוכלין חרובין של גרודא עד שהעלה גופן חלודה, בסופא נפק יתיב ליה על פומא דמערתא, חמא חד צייד קאים צייד צפורים, דכד הוה שמע ברת קלא אמרה מן שמיא דימוס הות פשגא, שפיקולא הוי מתצדא, אמר צפור מבלעדי שמייא לא אצלח, כמן וכמן דבר נש, נפק דק ואשכח מילייא משדכן אתון ואותבון כחדא בגו דבי מדרשא. וזה הדרש הוא במקומות אחרים לרבותינו ז"ל, מכל אלו הדרשות נראה כי השגחת השם יתברך היא אפילו בפרטי הבהמות והחיות.
ואין זה דעת הרב הגדול ז"ל בספר מורה הנבוכים [ח"ג פמ"ח], וראיתו מפסוק [חבקוק א, יד] ותעשה אדם כדגי הים. אמנם אם נרצה ליישב אלו הדרשות לדעת הרב ז"ל, יש לי ליישבם ממאמרם ז"ל שאמרו [ב"ר י, ז] אין לך כל עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל, שנאמר [איוב לח, לג] הידעת חוקות שמים, והענין כי כח התחתונים הוא בעליונים וכל מלאך שומר את תפקידו אשר הופקד עליו, ולזה אמר במאמר הנזכר ההוא דממנא על עופי אתער לגבי קדוש ברוך הוא, נראה כאילו מסרם תחת השומרים אך אין השגחת השם פרטית עליהם עכ"ל.
והנה הדגשתי ראיית הרמב"ם מהפסוק ותעשה אדם כדגת הים, שזה ממש לשונו של הרמב"ן שהביא פותח האשכול, וא"כ לא לחינם הזכיר הרמב"ן דווקא את הדגים!

[סבא]

דבר יקר מאוד כתב הכלי יקר בפרשת במדבר וז"ל
שאו את ראש וגו'. אף על פי שרש"י פירש שהוא לשון קבלת חשבון (שמות ל יב) מכל מקום הזכירו בלשון שאו, כי תשא, נשא, כי מצד המספר ינטלם וינשאם ביתר שאת על כל העמים אשר אין להם מספר פרטי כמו הקש הזה שאין דרך בעל הגורן ליתן לו מנין, כך אין לאומות השגחה פרטית כי אם כללית לקיום המין כשאר בהמות וחיתו ארץ אבל כל איש מישראל מושגח בפרטות ואפילו אחד מהם חשוב כאומה שלימה כמו שנאמר (שם יט כא) ונפל ממנו רב, ואפילו אחד מהם שיפול דומה כי רב הוא. על כן נתן להם הקדוש ברוך הוא מספר כמו לכוכבים שנאמר בהם (ישעיה מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא עכ"ל.
והיינו שאין החילוק רק בין אדם לבעלי חיים, אלא אף בין ישראל לאומות העולם, והוא חידוש שהרי יש להם בחירה ושכר ועונש, ולכאו' זה תלוי בזה.

[סבא]

ברמב''ן יש כמה סתירות גם בשער הגמול משמע כמו שציטטת.
ועוד עיין בפי' בית היין על ברמב''ן שציינו לעוד מקומות

מאוד מעניין לדעת מהם הסתירות ברמב"ן, ומה כתב בפירוש בית היין, כי בתורת האדם מבואר להדיא שיטתו בזה וז"ל-

וזה המאמר יורה כי איוב היה חושב תחלה כי מצד גריעות האדם אצל הבורא ישים אותו תחת ממשלת המקרים, כפי מערכת המזלות ומשטריהם (נ"א ומשטרי הארצות), יאמין באדם, כמו שנאמין אנחנו בנמלים או בשרצי הארץ והבהמות, כי אין השגחה עליונה בהם רק לקיום המין, אבל ליחיד מהם אין עמו עונש ושכר, ולא נאמר בהם שחטאו כשישחטו, ולא שזכו כשהאריכו ימים והיו מזונותם מצויין להם, כזאת היתה סברתו תחלה כפי ענין מענהו הראשון

[סבא]

בעניין דעת הגר"א ראה בספר המצורף שלומד שאין זו כוונת הגר"א, אחרת יש סתירה גדולה בדבריו

שיטת הגרא בהשגחה פרטית_עמוד_1.jpg

שיטת הגרא בהשגחה פרטית_עמוד_2.jpg

שיטת הגרא בהשגחה פרטית_עמוד_3.jpg

[יצחק]

למה התכוונת? מזה שאמר שיש גמול לבעלי חיים? אם כן, יש המון מזה בחז"ל שהכלבים קיבלו שכר, והמלאכים קיבלו שכר או עונש ואף שאין לכל אלה בחירה, אלא הביאור הוא שכל זה נעשה כדי ללמד לבני אדם, כך מסביר הר' דסלר במכתב מאליהו.

עוד מצאתי בדברי הגמרא בחולין דף סג. אמר רב יהודה: שלך - זה השולה דגים מן הים, דוכיפת - שהודו כפות תניא נמי הכי: דוכיפת - שהודו כפות, וזהו שהביא שמיר לבית המקדש. ר' יוחנן, כי הוה חזי שלך, אמר: משפטיך תהום רבה, וכתב רש"י:ומשפטיך אף בתהום רבה - שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות, לשון מורי, וכו'

זכור לי שיש על זה בשו"ת חקרי לב שדן האם יכול להיות שודאי טריפה תחיה יותר מי"ב חודש כי הרשב"א כותב שאם מצאנו דבר כזה זה "נס", וכאן החקרי לב דן האם יש ניסים לבהמות, אבל לכאורה אינו מובן כלל כי ודאי יש נס לבעלים שלא יפסיד את הבהמה וכיו"ב אבל הנס הוא לא לבהמה עצמה ולא עיינתי שם כעת.

[ברית מלח]

וא"כ לא לחינם הזכיר הרמב"ן דווקא את הדגים!

יש"כ על רוב הכמות והאיכות שהארכת להביא למעלה. אלא שלא ידעתי היאך ישיב הרמב"ן על דברי הגמרא בחולין סג. (הביאותים למעלה)

[אלימלך]

בתוספות ע"ז טז: כתבו
"דימוס לשון רחמים הוא כדאמרי' בירושלמי דשביעית (פ"ט) במעשה דר"ש בן יוחי אחר דנפק מן מערתא חמא חד צד עופות שמע בת קלא כד הוה אמרה דימוס הוה פסגה פי' היה העוף נמלט מן הפח וכד הוה אמרה ספיקולא הוה מתצדא פי' הוה מתלכדא בפח קולא הוא תרגום של פח אלמא משמע דדימוס הוא לשון רחמים ושמעת מן הדא אפי' ציפורא קלילא מבלעדי שמיא לא מתצדא כל שכן בר איניש.

ועיין בשו"ת משנה הלכות ח"ז רפח' - רצ' שהאריך שהלכה כדעה שישנה השגחה על הכל וכפי שהסכימו האחרונים שהיו בעלי קבלה.

[ישי בן ישראל]

בעניין דעת הגר"א ראה בספר המצורף שלומד שאין זו כוונת הגר"א, אחרת יש סתירה גדולה בדבריו

שיטת הגרא בהשגחה פרטית_עמוד_1.jpg

שיטת הגרא בהשגחה פרטית_עמוד_2.jpg

שיטת הגרא בהשגחה פרטית_עמוד_3.jpg

גם לדבריו מבואר שמ"מ אין דעת הגר"א מסכמת לדעת הראשונים ששללו את הדעה הסברת "שלא יתנועע דבר אחד קטן בעולם הזה רק בחפצו ברוך הוא ובגזרתו עד שיחשבו כי בנפל עלה אחד מן האילן הוא גזר עליו שיפל". מדברי הגר"א מבואר שכל פרט ומקרה הוא בהשגחת עליון, אלא שאין זה מתנהל לפי דינו הפרטי של הדומם או הבעל חי כי אם לשם קיום המין.

[ישי בן ישראל]

ודרך זו המבארת את דעת הגר"א, מתאימה גם עם המקורות בספרי חסידות המדברים על השגח"פ בדצ"ח.
הנה דברי ר"פ מקאריץ:

קאריץ.png

והנה דברי רמ"מ מויטעפסק:

קאריץ.png

בדברי שניהם לא מדובר על השגח"פ לצורך הדצ"ח, כי אם שכל הנעשה עמהם הוא בהשגחה.

אגב, מעניין לראות את דבריו החריפים של המנחת אלעזר ממונקאטש על דברי השומר אמונים (הקדמון) ששלל את ההשגח"פ על דצ"ח:

קאריץ.png

[אור זרוע]

בתשובה הידועה של האבני נזר על ארץ ישראל (יו"ד תנד) מבאר בנוגע לעונש על שלש השבועות שהשביעו את ישראל ביציאתם לגלות (כתובות קיא, א): אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב, ואם לאו - אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה. ופירש"י: מתיר את בשרכם - לשון הפקר. ולאחר שביאר את גדר חלות השבועה כתב:

וכיון שנפסק הדיבוק [-שבין האדם לקונו] מסולק השגחת השי"ת מעליו והוא הפקר כחיות השדה שאין להם נשמה. וע"כ אין השגחת השי"ת על פרטי בהמות וחיות רק על קיום המין כמ"ש הרמב"ן [בתורת האדם שער הגמול] והרמב"ם [במו"נ ח"ג פי"ז י"ח] והחינוך [במצוה קס"ט]. כ"כ האדם אם אין הנשמה בו המקרבתו להשי"ת. והיינו דנקט קרא בצבאות או באילות שהוא מורה על סילוק הקדושה היא השגחת השי"ת כדכתיב בבהמת קודש בעלת מום לאחר פדיון. אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל [דברים ט"ו כ"ב]. כי ע"י המום בבכור ומעשר ובשאר קדשים במום ופדיון נסתלק קדושת קרבן ממנה.