הברכה מעומק הלב לידידנו ר'
@אברהם משה שיזכה לנחת דקדושה מכל צאצאיו.
ישנם שני מישורים בהם מתנגשת השטחיות בלימוד. האחד הוא בתפישת מבנה הגמרא למה זה קשה ואיך התירוץ מתרץ על הקושיה, השטחי בדר"כ 'מדקלם' לגמרי או לחצאין.
והב' הוא בהבנת סברא וניתוח מושגים. הפיתרון לזה בדר"כ הוא דוקא להתחיל מהנקודה הב' למרות שלכאורה היא שלב גבוה יותר.
ואפרש שיחתי.
צריך לשאול את הילד שאלות מאתגרות, הדורשות חשיבה מעמיקה ומחדדת.
מרן הגר"ח מבריסק שאל את בניו אם אני מחזיק כוס הפוכה, למה אני לא יכול למלאות אותה שמן? אחד ענה 'כי השמן ישפך' ומרן הגרי"ז ענה 'כי זה לא יכנס' ומרן הגר"ח אמר שזה הוא התכוין לבדוק האם הוא תפס את הנקודה. וכן המנהג שם במשפחה לחדד ראש הנערים עם שאלות משאלות שונות.
לדוגמא, אני שאלתי השבוע את בני (בעל הפרעת קש"ר משמעותית בעבר לקח קונצרטה והפסיק לפני למעלה משנה מטעמים השמורים לדאבון לב כל מלמדיו נ"י), למה כתוב בפוסקים שאם מצא חמץ בבית שחזקתו בדוק צריך לחזור ולבדוק, ואילו בהלכות תולעים כתוב שאם נמצא באוכל תולעת אחת אין צריך לבדקו אא"כ מצא שלש וכן בהלכות ס"ת אם מצא טעות או שתים יתקן, ואם מצא שלש יבדוק כל הספר, ולמה בחמץ אפי' מצא במקום אחד צריך לבדוק הכל?
וכ"א יחשוב מה התירוץ קודם שיקרא התשובה.
וענה בטוב טעם, שאה"נ אם היה דין שהס"ת יהיה בדוק מטעויות או שהאוכל יהיה בדוק מתולעים היה צריך לחזור ולבדוק אחר מציאת טעות אחת, כי הא קמן שלא היה בדוק. אבל הדין לגבי תולעים וס"ת שבסתמא אין טעות ותולעים, ורק אם יש ריעותא צריך לבדוק. משא"כ לגבי חמץ, שגם בלא ריעותא הדין הוא שיהא בדוק.
אף אני הוספתי להרחיב ולבאר לו שלגבי ס"ת שלא נמצא בו טעות, סומכים שדקדק הכותב ולא טעה. ואם מצאנו אחד או ב' אנו תולים במקרה. אבל ג' מחזיק לנו שלא דקדק הסופר ואין לנו על מה שנסמוך. ובתולעים אין סיבה להמציא שיש, ואחד, מעצמו הוא בא. ואחר שנסלקנו אין לחשוש יותר. אבל ג' מוכיח שיש סיבה שהם כאן, כי התליע או שיש להם סיבה אחרת להיות כאן. אבל לגבי חמץ הרי זו הוכחה על הבדיקה שאינה טובה ואפי' נאמר שאחר הבדיקה הובא לכאן, איני יודע אם המביא לא הביא עוד חמץ (ואף שבשאר מקומות לא חששו לזה, לגבי חמץ זה גופא החיוב בדיקה גם בחשש כזה. ועיין בחידושי מקדש דוד על פסחים דף ט' שחידש שחיוב בדיקה בכה"ג חלוק מדין חיוב בדיקת חמץ הרגיל ונדפסו חלק מדבריו בספר זיכרון 'יהודה לקדשו' על רי"א פרסר זצ"ל ואכמ"ל)
(ה'מבינים' יטענו שהוא בעל נטיית לימוד 'בריסקאית' ואני בעל נטיית לימוד 'חזונישניקית' וזה אינו ואכמ"ל)
יש להתמיד בשאלות כאלו בצורה יומיומית. אפשר לקחת למשל מספר משמרת חיים. וזה משפיע גם על הבנת שו"ט בגמרא. כמובן שצריך להשקיע בזה בנפרד ובל"נ אכתוב בזה בפעם אחרת אבל רואים השפעה חזקה.
דבר נוסף וחשוב לא פחות, שורש כל המעשים הוא בדיעות. אנסה להמחיש את זה בדוגמה ואני מבקש שמי שיש לו להעיר על הדוגמה שיפתח לזה אשכול חדש. ישנם הרבה אברכים שלומדים כל היום ולא מחמת שהיראה שלהם היא ברמה שגורמת להם לעשות את זה אלא כי הדעה שלהם היא שזה התכלית ויש להם הרבה דיעות והשקפות על היחס שבין תורה למצוות אחרות ועל תורה לשמה ועל יציאה לעבוד וכו'. ונ"מ שאילו הם היו בני קהילה אחרת שאינה מסכימה עם דיעותיהם, אפי' אם למעשה הם היו מודעים באותה רמה לגודל מעלת מצות ת"ת כל רגע אבל לפי מדת יראתם זה לא היה מניע אותם ללמוד כמו היום. כמובן שאחרי הדעה מצטרפת היראה אבל המניע הראשי הוא הדעה.
כללו של דבר יש לאדם מניע חזק שהוא הדעה וההשקפה.
ובנוגע לעניינינו, אם יש לאדם 'דעה' ו'השקפה' נגד שטחיות זה מניע אותו לא להיות שטחי. אני מעיד על עצמי שאהבתי בצעירותי את הבקיאות והדילוג מעניין לענין ולקשר הסוגיות ולהביא ממרחק לחמי. ולא היה לי שייכות לעיון האמיתי. וכמה רמי"ם דחקוני מאד ע"ז ולא עלתה בידם, כי היה מי שהכניס לי 'דעה' (שהיתה בתת מודע) על מעלת הבקיאות וקצת זלזול בדרך העיון של מרן הגר"ח והגרש"ש. עד שאחד מרבותי הכניס לי טיפין טיפין סיפורים והמחשות על טעויות של בקיאים ופלפלנים ודוגמאות של סברות שאחרי חשיבה נכונה רואים שאין בהם ממש. ועשה זאת בחכמה נפלאה שהוא רק 'שיתף' אותי בזה ולא 'חינך' אותי, כך שלא חשתי לרגע שהוא מקטלג אותי כבעייתי בתחום.. עד שנהפך אצלי ל'דעה' שזו דרך הלימוד הישרה ומכח זה נהיה 'דחוף' לי להיות כמה שיותר למדן ומעמיק.
ולמעשה, צריך לטפטף לילד סיפורים הן לחיוב והן לשלילה כמו הסיפור על 'חמור גדול' וכדו' לא חלילה כדי 'לשכנע' אותו לא להיות שטחי כי זה רק יגרום נזק תדמיתי של הילד על עצמו ויוצר נוגדנים.
אלא כדי ליצוק אצלו 'השקפה' שצריך לא להיות שטחי ולהעמיק כמה שיותר וזה יהיה מניע אצלו להתקדם בזה במשך השנים.
ולכן מסתבר שצריך לספר את זה באגביות בשעת סיפורים או טיולים שלא יראה ח"ו כהטפה אלא כחויה.
ולסיום, לא נראה לענ"ד שזה בהכרח קשור להפרעת קש"ר, יש מעמיקים גדולים עם ההפרעה ושטחיים מופלגים בלעדיה.