על טומאה וטהרה קודם מת"ת או קודם הציוויים.
אמר ה' לנח [בראשית ז' ב'] מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:
ובגמ' זבחים קטו: למדו מזה שקודם שהוקם המשכן שהכל כשרין להקריב בהמה חיה ועוף טהורין אבל לא טמאין. והק' עלה שם קטז. ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא, ויש שם שני גירסאות בתי' הגמ', לפנינו איתא אר"ש ב"נ אמר ר"י מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, ויש שגר' מאותן העתידין ליטהר יעו"ש. והק' עלה מנא הוו ידעי כדר' חסדא דאר"י העבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתן בידוע שהוא טהור אין התיבה קולטתן בידוע שהן טמאין. רבי אבהו אמר אמר קרא והבאין זכר ונקבה, הבאין מאליהם. עכ"ד הגמ' שם.
ומבואר שם שני דברים, א', שלא היו טמאין וטהורין בההיא שעתא. ב', שאת אותן העתידין ליטהר לא היה ניתן לדעת מבלעדי מופתי התיבה, אם שקלטה מאליה, אם שבאו מאליהם שבעה.
אבל רש"י ורמב"ן על התורה לא כתבו כן.
רש"י כתב ז"ל הטהורה. העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה:
ורמב"ן כתב [בראשית ו' כ'] וטעם "הטהורה" הקב"ה פירש לו סימני הטהרה אבל הכתוב יקצר לומר הטהורה על פי התורה. ורש"י כתב את שעתידה להיות טהורה לישראל מלמד שלמד נח תורה. והנה מכאן שלא הוכשרו בקרבנות בני נח אלא בהמה טהורה ועוף טהור וכן אמר בהבל (לעיל ד ד) מבכורות צאנו ומחלביהן, אבל כל המינין הטהורים כשרין בהם כדכתיב (להלן ח כ) ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות במזבח. והוסיף לישראל במצוה שיהיו כל קרבנותם מן הבקר ומן הצאן מן התורים ומן בני היונה וטעם "גם מעוף השמים" הטהור כי הכתוב נמשך למעלה. ע"כ.
שניהם אמרו שלא כדברי הגמ' על השאלה מנא ידע, (מהרש"א שם ועוד עמדו ע"ז.) אבל לא חלקו עליה במה שלא היו באותה שעה טמאין וטהורין.
ואיש לא אמר כי כך היה טבעו של עולם להבדיל בין הטמא ובין הטהור. אבל רש"י השיב שלמד נח תורה, ויתכן שעומק כוונתו שדעתו דעת ישר היתה מסמכת מאליה לדעת תורה ככתוב על האבות. ואילו רמב"ן פירש שנאמר לו זאת בפירוש כאן.
אבל לדברי שניהם מבואר שיש משמעות לטהרתם של אלו גם קודם לציווי הקרבנות או האכילה, כי ציווי מה להקריב ומה לא להקריב עדיין אין כאן.
ויש להעיר עוד, שכאן אין כתוב הבהמה הטמאה וכבר אמרו חז"ל שעיקם הכתוב שמונה אותיות שלא להוציא לשון מגונה מפיו. ויתכן שעומק העניין שבאמת עדיין לא בא לעולם עניין טומאה ולכן לא היה מקום ליצור אותו כאן, ולכן באמת לא נאמר כאן טומאה אלא רק מי שאינו טהור.
סליחה על האריכות.
אמר ה' לנח [בראשית ז' ב'] מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ:
ובגמ' זבחים קטו: למדו מזה שקודם שהוקם המשכן שהכל כשרין להקריב בהמה חיה ועוף טהורין אבל לא טמאין. והק' עלה שם קטז. ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא, ויש שם שני גירסאות בתי' הגמ', לפנינו איתא אר"ש ב"נ אמר ר"י מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, ויש שגר' מאותן העתידין ליטהר יעו"ש. והק' עלה מנא הוו ידעי כדר' חסדא דאר"י העבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתן בידוע שהוא טהור אין התיבה קולטתן בידוע שהן טמאין. רבי אבהו אמר אמר קרא והבאין זכר ונקבה, הבאין מאליהם. עכ"ד הגמ' שם.
ומבואר שם שני דברים, א', שלא היו טמאין וטהורין בההיא שעתא. ב', שאת אותן העתידין ליטהר לא היה ניתן לדעת מבלעדי מופתי התיבה, אם שקלטה מאליה, אם שבאו מאליהם שבעה.
אבל רש"י ורמב"ן על התורה לא כתבו כן.
רש"י כתב ז"ל הטהורה. העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה:
ורמב"ן כתב [בראשית ו' כ'] וטעם "הטהורה" הקב"ה פירש לו סימני הטהרה אבל הכתוב יקצר לומר הטהורה על פי התורה. ורש"י כתב את שעתידה להיות טהורה לישראל מלמד שלמד נח תורה. והנה מכאן שלא הוכשרו בקרבנות בני נח אלא בהמה טהורה ועוף טהור וכן אמר בהבל (לעיל ד ד) מבכורות צאנו ומחלביהן, אבל כל המינין הטהורים כשרין בהם כדכתיב (להלן ח כ) ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות במזבח. והוסיף לישראל במצוה שיהיו כל קרבנותם מן הבקר ומן הצאן מן התורים ומן בני היונה וטעם "גם מעוף השמים" הטהור כי הכתוב נמשך למעלה. ע"כ.
שניהם אמרו שלא כדברי הגמ' על השאלה מנא ידע, (מהרש"א שם ועוד עמדו ע"ז.) אבל לא חלקו עליה במה שלא היו באותה שעה טמאין וטהורין.
ואיש לא אמר כי כך היה טבעו של עולם להבדיל בין הטמא ובין הטהור. אבל רש"י השיב שלמד נח תורה, ויתכן שעומק כוונתו שדעתו דעת ישר היתה מסמכת מאליה לדעת תורה ככתוב על האבות. ואילו רמב"ן פירש שנאמר לו זאת בפירוש כאן.
אבל לדברי שניהם מבואר שיש משמעות לטהרתם של אלו גם קודם לציווי הקרבנות או האכילה, כי ציווי מה להקריב ומה לא להקריב עדיין אין כאן.
ויש להעיר עוד, שכאן אין כתוב הבהמה הטמאה וכבר אמרו חז"ל שעיקם הכתוב שמונה אותיות שלא להוציא לשון מגונה מפיו. ויתכן שעומק העניין שבאמת עדיין לא בא לעולם עניין טומאה ולכן לא היה מקום ליצור אותו כאן, ולכן באמת לא נאמר כאן טומאה אלא רק מי שאינו טהור.
סליחה על האריכות.