יש תשובה על כל העניין הזה בשו''ת ההלכתי של הראי''ה קוק. וכן יש ע''ז תשובה בשו''ת מהר''י אסאד.
והביאו הנטעי גבריאל בריש הלכות נידה דיליה. (ישנו בהיברו בוקס והעלהו בהמשך.)
שורש דברי הרב קוק מיוסדים על דברי הרמב''ם זיע''א שפסק ש"כל מה שאדם רוצה באשתו עושה וכו' בא עליה כדרכה ושלא כשדרכה ואפילו דרך איברים" וא''כ אים זה הנאת אשתו, ולמדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח''כ בועל. [ולך הרב
@כמעיין המתגבר יש דו''ד מיוחד בדברי הרמב''ם הזה כפי אשר יחזה המעיין בספרך ר''מ או''ח.]
והוא שו''ע מפורש או''ח ר''מ "אם היה לו כעס עימה סור לשמש עד שייפסנה". (ועיין ב''ח ריש סימן ר''פ במהות הפיוס ועד כמה צריך להשקיע בו עוד מבעוד יום וראייתו מהמעשה דההוא אמורא דנפטר מחמת כך.)
וא''כ לפי הרמב''ם הנ''ל הרי זה כתשמיש ממש.(וע''ע סנהדרין )
כמובן שזה לא לכתחילה וכו'.אבל איסורא לפי''ז ליכא.
ויש לחלק מה שנתחדש לי בזה.
דדבאיסור הוצאת ז''ל יש שני מיני איסורים.
הא' הוא הוצאת ז''ל שע''ז אמרו כל המקשה עצמו לדעת יהיה בנידוי מחמת דיכול להתחמם וכו' וכו. ועונשו ועוונו חמור (כמו שכתב השו''ע אה''ע כג עוון זה חמור מכל העבירות שבתורה וכו.)
והב' הוא יציאת ז''ל מעצמו. וכאן יש שני דינים א' אי יצא מחמת הרהור רע וכו' ולא מתוך שנתו אלא להכעיס הר''ז כגדר אמצעי בין "ונשמרת מכל דבר שלא יהרהר ביום ויראה וכו". והב' שמתאווה לאשתו-דהנה הוא מצווה לישא אשה (וכפי שהביא הרב
@נדיב לב מהגמרא יבמות סג. דיינו שמצילות אותנו מן החטא-הרהורי עבירה.) ופת בסלו וכו.
והנה איסור החמור מן התורה הוא כל המוציא ז''ל וכו הרי הוא כש''ד כי עוקר החיות הזאת מעצמו והרי הוא רוצח ממש. כדמסיק שם (נדה יג) מדכתיב "הנחמים באלים תחת העצים סוחטי הילדים" שעושים פעולה בידיהם ועליהם הוא אומר "ידיכם דמים מלאו" (דייקא שרוצחם בידיו.)
אבל על איסור יציאת הז''ל מעצמו נכון שהוא חמור מאוד מאוד וצריך לשמור עצמו וכפי שהבאתי לעיל הציטוט מהאוה''ח הקדוש "לשמור חומו שלא יקרב אליה אלא מייד וכו עיי''ש https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=47&t=15371&start=30#p223450.
אבל אינו ממש כאיסור הוצאת ז''ל.
וע''ע בספרו המופלא של הרב
@כמעיין המתגבר באה''ע סימן כ''ג חקר שם בגדר האיסור האם הוא המעשה או התוצאה. ונ''מ האם יש בזה לפני עיוור למןציא ז''ל לחבירו לאונסו מי עבר על האיסור. (עיי''ש שחידש מזה דברים נפלאים כדרכו.).
ןנמצא לפי''ז דאף אי נימא להלכה דקיי''ל שלא כהרמב''ם (פכ''א מאיסו''ב שכל מה שרוצה לעשות באשתו עושה)
ממ''נ אי נסמוך על הרמ''א שהתיר "שלא כדרכה" לפעמים עפ''י התוס' ביבמות בוודאי הא יהיה מותר-כי הוא בגדרי האישות והזיווג.
ונמצא לפי כל הנ''ל אין בזה איסור החמור של הוצאת ז''ל -שהוא איסור בידים.
אלא ראוי להחמיר אבל אי אינו יכול בלי פיוס-פיוס עדיף.
וע''ע בשו''ת תורת חסד" שהתיר לשמש במוך בשעת תשמיש ממש לאשה שהזרע שורף במעיה ממש. ואף שיושחת ממש-
וטעמו משום "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים"-כ''ש לז''ל לצורך הנ''ל. והוא חידוש נפלא מאוד.(נשכח ממני מקומו בשו"ת)