ספר שאוסף על סדר כל הטוש"ע אלפים רבים של ראשונים שלא נזכרו בב"י ובנושאי כלים!

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
תריג מצוות אמר:
במבוא:
'ובמקומות רבים תתערער מחמתם הכרעת השו''ע או הרמ''א או הש''ך או שאר אחרונים ויוכרעו מחלוקות',

לא קצת יומרני מידי?
מה יומרני, איני אלא מאסף בעלמא, ודעת הראשונים והגאונים היא זאת שמכריעה, בשום מקום בספרי לא צירפתי להכרעת הפסיקה את דעתי וסברתי באותו נידון כי איני כדאי להכניס ראשי בין ההרים, היומרה היא לא שלי אלא של יד ההשגחה שסיבבה שבדורות אלו החלשים צצים ממחבואם ספרי הגאונים והראשונים ורצים אל מכונות הדפוס.  
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
הצדק עימך הרב @כמעיין המתגבר.
אם כי תודה גם אתה שהספר שלך הוא בגדר חידוש.
ולכן להרבה אנשים קשה להשלים עם זה.
כי אדרבה אנחנו רגילים לפסוק הלכתא כבתראי ולא להיפך. וחידושך הוא להיפך לסמוך על ראשונים נגד השו"ע ולכן זה חידוש שקשה להולמו.
אולם אני הקטן עמדתי משתומם מעוצם הגאונות והבקיאות המשולסים יחדיו בספרך. רק כותב להסביר למה לאנשים קשה להכיל את זה.
ואדרבה נשמח כולנו אם תוכל להמציא סייעתות בדמות פוסקי זמנינו שמסכימים עם הרעיון ועם אופן ביצועו למעשה...


נ.ב. שוב אני מדגיש ומסתא שמת לבך לבד כמה התפעלתי מספרך. ואדרבה המשך והאר את "אור חדש החדש" בעולם.

נ.ב. כשהמהדורה החדשה צוברת תאוצה נשמח להעלותה שוב כאן לזכותינו. וחיותינו כיום הזה.

חזק ואמץ ישר כוח
 

יעקב מעיין

משתמש רגיל
כבוד המחבר אני מאוד נהנה מהספר.

יו"ד בסימן רמז: לפי המאירי (תענית ט.) אסור לנסות את השם במעשר ואין הגמרא שמשמע שמותר כפשוטו.

עוד בקשה אם אפשר: נראה שכבודו רוצה להדפיס ספר חדש אך לפי דעתי הענייה מאוד יהיה יותר תועלת לציבור הלומדים אם כבודו יצליח לשכנע א' ממהדורות של הטור/ב"י להדפיס את חידושיך מסביב לטור וב"י כדי שיהיו זמינים ללומדי הטור. (כמדומני שהציבור פה בפורום יסכימו איתי שרוצים לראות את הפירוש שלך מסביב לטור - אולי כדאי לעשות סקר...

תודה רבה לספר הנפלא!
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
יעקב מעיין אמר:
כבוד המחבר אני מאוד נהנה מהספר.

יו"ד בסימן רמז: לפי המאירי (תענית ט.) אסור לנסות את השם במעשר ואין הגמרא שמשמע שמותר כפשוטו.

עוד בקשה אם אפשר: נראה שכבודו רוצה להדפיס ספר חדש אך לפי דעתי הענייה מאוד יהיה יותר תועלת לציבור הלומדים אם כבודו יצליח לשכנע א' ממהדורות של הטור/ב"י להדפיס את חידושיך מסביב לטור וב"י כדי שיהיו זמינים ללומדי הטור. (כמדומני שהציבור פה בפורום יסכימו איתי שרוצים לראות את הפירוש שלך מסביב לטור - אולי כדאי לעשות סקר...

תודה רבה לספר הנפלא!

מאוד נשמח לראות את אור תורתו סביב הטור. אך כמדומני שהטירחא בזה מיותרת.
ויש הרבה ספרים של מלקטים וכד שנלמדים כספר משנה..
.איני חושב שכדאי הטירחה בזה עד כדי כך. כי אין הרוח יותר מידי
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
כי אדרבה אנחנו רגילים לפסוק הלכתא כבתראי ולא להיפך. וחידושך הוא להיפך לסמוך על ראשונים נגד השו"ע ולכן זה חידוש שקשה להולמו.
ואדרבה נשמח כולנו אם תוכל להמציא סייעתות בדמות פוסקי זמנינו שמסכימים עם הרעיון ועם אופן ביצועו למעשה...
הסברא שעומדת מאחורי הלכה כבתראי היא לא מפני שהאחרונים חכמים יותר כי הלא הוא להיפך הדורות יורדים, אלא מפני שהאחרון ראה את דברי הראשון וטעמו ובזה הוא עדיף על פני הראשון שלא ראה את טעמו של האחרון ואילו היה רואה אולי היה משתכנע.
בנידוננו גבי השו''ע זה לא שייך, א. השו''ע לא ראה את דברי הראשונים ועל כן אין את הסברא להעדיף את הבתראי. ב. השו''ע לא פסק על פי סברתו אלא רק בהלכות שהיו רופפות הכריע על פי דעתו, אבל עיקר פסיקתו היא על פי כמות הראשונים, ועל כן כשמתגלים לנו ראשונים נוספים ממילא אין הכרעת השו''ע קיימת בכה''ג כי הוא לא פסק עם נתונים כאלה כלל. אם פסיקתו היתה על פי הבנתו בסוגיות היינו אומרים אולי הוא בטוח בהבנתו ולא היה חוזר בו, אבל הכרעתו היא על פי כמות הראשונים וא''כ נמצא שפסיקתו היתה על פי נתונים לא נכונים וודאי שהיה שש לחזור בו. (כמובן צריך לזה שיקול דעת גדול).
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
כי אדרבה אנחנו רגילים לפסוק הלכתא כבתראי ולא להיפך. וחידושך הוא להיפך לסמוך על ראשונים נגד השו"ע ולכן זה חידוש שקשה להולמו.
ואדרבה נשמח כולנו אם תוכל להמציא סייעתות בדמות פוסקי זמנינו שמסכימים עם הרעיון ועם אופן ביצועו למעשה...
הסברא שעומדת מאחורי הלכה כבתראי היא לא מפני שהאחרונים חכמים יותר כי הלא הוא להיפך הדורות יורדים, אלא מפני שהאחרון ראה את דברי הראשון וטעמו ובזה הוא עדיף על פני הראשון שלא ראה את טעמו של האחרון ואילו היה רואה אולי היה משתכנע.
בנידוננו גבי השו''ע זה לא שייך, א. השו''ע לא ראה את דברי הראשונים ועל כן אין את הסברא להעדיף את הבתראי. ב. השו''ע לא פסק על פי סברתו אלא רק בהלכות שהיו רופפות הכריע על פי דעתו, אבל עיקר פסיקתו היא על פי כמות הראשונים, ועל כן כשמתגלים לנו ראשונים נוספים ממילא אין הכרעת השו''ע קיימת בכה''ג כי הוא לא פסק עם נתונים כאלה כלל. אם פסיקתו היתה על פי הבנתו בסוגיות היינו אומרים אולי הוא בטוח בהבנתו ולא היה חוזר בו, אבל הכרעתו היא על פי כמות הראשונים וא''כ נמצא שפסיקתו היתה על פי נתונים לא נכונים וודאי שהיה שש לחזור בו. (כמובן צריך לזה שיקול דעת גדול)
 

כמובן שצריך לזה שיקול דעת גדול
ועל זה שאלתי מניין אנחנו יכולים לשיקול דעת גדול???
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
בענין הגיית לשון הקודש שיש בהקדמה להוכיח ולטעון מההגיה הארמית.
הראוני כמה סרטונים של דוברי ארמית שהגיית הקמץ שלהם היא כהברה אשכנזית ממש. וכן באשכול אחר יש עדות של הרב @תלמיד מחכים שפגש אחד מארם נהריים ששפת אמו ארמית והגייתו היתה כאשכנזים
רק לגבי הקמץ אפשר לטעון ככה.
הוספת י' אחרי צירי ואחרי חולם היא שיבוש
וכן ת' רפויה כ-ס' זה שיבוש
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אקשן דקדושה אמר:
אחר רוב התודה על הספר הנפלא.
בענין הגיית לשון הקודש שיש בהקדמה להוכיח ולטעון מההגיה הארמית.
הראוני כמה סרטונים של דוברי ארמית שהגיית הקמץ שלהם היא כהברה אשכנזית ממש. וכן באשכול אחר יש עדות של הרב @תלמיד מחכים שפגש אחד מארם נהריים ששפת אמו ארמית והגייתו היתה כאשכנזים.
ואיני רוצה להאריך בזה כעת כי שמעתי שממשמש ובא לבית מדרשנו זה אחד מגדולי היודעים בנבכי הנושא, על כן שמתי לפי מחסום לעת עתה.
צריך להיוועץ בחוקרים ולא למהר לפשוט דבר זה על פי כמה אנשים מוזרים שזוכים לסיקור גדול דוקא בגלל מוזרותם, בסרטונים אפשר למצוא עוד הרבה אנשים לא רגילים כידוע, אבל בנידון זה כמדומה לי שפשוט אצל החוקרים שארמית עם מבטא אשכנזית, זה כמו ערבית עם מבטא אידיש, ומה שמצאו דבר כזה הוא יכול להיווצר מכמה אנשים שגלו וחזרו למקומם, ושינו את שפתם כמו שהיהודים שינו את לשון הקודש (לפחות כמה מהעדות) מחמת הגלות.
צריך לזכור שארם נהריים זה בבבל שזה מוקף באירן ועירק וטורכיה, וכיצד כל סביבותיה אין להם זכר לשפה האשכנזית ורק בבבל ידברו שפה זו, ואיני מבין בזה כל הצורך אבל הסרטות וכמה אנשים בודדים לא מהוים ראיה. 
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
כי אדרבה אנחנו רגילים לפסוק הלכתא כבתראי ולא להיפך. וחידושך הוא להיפך לסמוך על ראשונים נגד השו"ע ולכן זה חידוש שקשה להולמו.
ואדרבה נשמח כולנו אם תוכל להמציא סייעתות בדמות פוסקי זמנינו שמסכימים עם הרעיון ועם אופן ביצועו למעשה...
הסברא שעומדת מאחורי הלכה כבתראי היא לא מפני שהאחרונים חכמים יותר כי הלא הוא להיפך הדורות יורדים, אלא מפני שהאחרון ראה את דברי הראשון וטעמו ובזה הוא עדיף על פני הראשון שלא ראה את טעמו של האחרון ואילו היה רואה אולי היה משתכנע.
בנידוננו גבי השו''ע זה לא שייך, א. השו''ע לא ראה את דברי הראשונים ועל כן אין את הסברא להעדיף את הבתראי. ב. השו''ע לא פסק על פי סברתו אלא רק בהלכות שהיו רופפות הכריע על פי דעתו, אבל עיקר פסיקתו היא על פי כמות הראשונים, ועל כן כשמתגלים לנו ראשונים נוספים ממילא אין הכרעת השו''ע קיימת בכה''ג כי הוא לא פסק עם נתונים כאלה כלל. אם פסיקתו היתה על פי הבנתו בסוגיות היינו אומרים אולי הוא בטוח בהבנתו ולא היה חוזר בו, אבל הכרעתו היא על פי כמות הראשונים וא''כ נמצא שפסיקתו היתה על פי נתונים לא נכונים וודאי שהיה שש לחזור בו. (כמובן צריך לזה שיקול דעת גדול)

כמובן שצריך לזה שיקול דעת גדול
ועל זה שאלתי מניין אנחנו יכולים לשיקול דעת גדול???
אנסה עם הזמן להביא הסכמות מגדולי תורה, ומ''מ אדרבה אם יש מישהו שמקורב לגדולי תורה ויוכל להשיג מהם הסכמה וישלחנה לי, אשמח מאוד.
 
 

נח נפתלי

משתמש חדש
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
יישר כח, ומ''מ פשט לחוד וקבלה לחוד.

משום איסור הוז''ל ליכא אבל משום צחצוחי טומאה איכא.

אמנם משמע קצת מדבריו שיש בזה פגם של השחתת זרע דקאמר "ומי לנו גדול מיעקב אבינו עדות לו בתורה ראשית אונו וכו' על כן הרחיק ראות בה ..לשמור חומו בל יחלל בריצו ברית קודש...
משמע מדבריו שכאן יש בזה קצת שם זרע לבטלה.

מידי דברי בו זכור אזכור דהבא''ח מביא בביאורו (בבן יהיודע) על אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת דהוא משום שאז הטיפות שנעקרו יוצאים בהשתנה והווא ליה איסורא.
בל''נ אעלה יותר מאוחר.
על דרך הפשט קשה מאוד לקבל דבר זה, חדא מהראיות שהבאתי, ועוד דבשבת אמרי' ידא חדא במרגניתא וידא חדא בכורא (איני זוכר את הנוסח בדיוק), וזה היפך מהאור החיים שכתב הרחיק הראות בה לשמור חומו וכו'.
אגב, איני נותן לזה סמכות הלכתית אבל מקובל אצל המדריכי חתנים מהחזון איש ועוד שאין לנהוג כלל פרישות יתירה ולבעול לאלתר כי יש בזה צער גדול לאשה.
יש רבנים שמחמירים בזה ואומרים שצריך מיד לבעול כדי שלא יצאו טיפות... הבעיה זה הפיוס
 
 

נח נפתלי

משתמש חדש
יושב אוהלים אמר:
נח נפתלי אמר:
ש רבנים שמחמירים בזה ואומרים שצריך מיד לבעול כדי שלא יצאו טיפות... הבעיה זה הפיוס
אסור לבעול ללא פיוס.
לפי דבריך גם אם יצא ממש זרע לבטלה יהיה אסור?????
ונראה מהאור החיים הק' שיעקב אבינו בעל ללא פיוס
אפשר גם לעשות פיוס אחרי הבעילה, רק יש כאלה שמרגישים דחיה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נח נפתלי אמר:
לפי דבריך גם אם יצא ממש זרע לבטלה יהיה אסור?????
אינני פוסק הלכות בדברים רגישים אלה, אבל מי נתן לו זכות לצער את אשתו בגלל שהוא לא שולט ביצרו??
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נח נפתלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
נח נפתלי אמר:
לפי דבריך גם אם יצא ממש זרע לבטלה יהיה אסור?????
אינני פוסק הלכות בדברים רגישים אלה, אבל מי נתן לו זכות לצער את אשתו בגלל שהוא לא שולט ביצרו??
יש משהו בדבריך...
וביודעי ומכירי קאמינא, באברך (מסכן) שבא על אשתו בשעה שלא היתה טהורה, בתואנה שלמד ממדריך החתנים שלו, שהוצז"ל הוא יותר חמור מכל עבירות שבתורה, וא"כ איסור זה דוחה איסור ביאת נדה. ר"ל.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נח נפתלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
נח נפתלי אמר:
ש רבנים שמחמירים בזה ואומרים שצריך מיד לבעול כדי שלא יצאו טיפות... הבעיה זה הפיוס
אסור לבעול ללא פיוס.
לפי דבריך גם אם יצא ממש זרע לבטלה יהיה אסור?????

 

יבמות סג. דיינו שמגדלות כו' ומצילות אותנו מן החטא. וכתב רש"י הרהור עבירה עכ"ל. וכן כתב שם המאירי. וכתב שם המהרש"א וז"ל: נקט הרהור עבירה במקום עבירה גופה לפי שהרהור קשה מעבירה כדאמרינן ביומא גם שאין אדם ניצול מהרהור עבירה בכל יום כדאמרי' פרק גט פשוט ודקאמר לקמן עונותיו מתפקקים היינו נמי עון הרהור עבירה שהיה לו עד היום וק"ל:
 

נח נפתלי

משתמש חדש
נדיב לב אמר:
נח נפתלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
אסור לבעול ללא פיוס.
לפי דבריך גם אם יצא ממש זרע לבטלה יהיה אסור?????
 
יבמות סג. דיינו שמגדלות כו' ומצילות אותנו מן החטא. וכתב רש"י הרהור עבירה עכ"ל. וכן כתב שם המאירי. וכתב שם המהרש"א וז"ל: נקט הרהור עבירה במקום עבירה גופה לפי שהרהור קשה מעבירה כדאמרינן ביומא גם שאין אדם ניצול מהרהור עבירה בכל יום כדאמרי' פרק גט פשוט ודקאמר לקמן עונותיו מתפקקים היינו נמי עון הרהור עבירה שהיה לו עד היום וק"ל:
מה הראיה לנדון?
 
 

ערבה

משתמש ותיק
נח נפתלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
נח נפתלי אמר:
ש רבנים שמחמירים בזה ואומרים שצריך מיד לבעול כדי שלא יצאו טיפות... הבעיה זה הפיוס
אסור לבעול ללא פיוס.
לפי דבריך גם אם יצא ממש זרע לבטלה יהיה אסור?????
ונראה מהאור החיים הק' שיעקב אבינו בעל ללא פיוס
אפשר גם לעשות פיוס אחרי הבעילה, רק יש כאלה שמרגישים דחיה.
למדנו דרך ארץ מתרנגול.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
נח נפתלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
אינני פוסק הלכות בדברים רגישים אלה, אבל מי נתן לו זכות לצער את אשתו בגלל שהוא לא שולט ביצרו??
וביודעי ומכירי קאמינא, באברך (מסכן) שבא על אשתו בשעה שלא היתה טהורה, בתואנה שלמד ממדריך החתנים שלו, שהוצז"ל הוא יותר חמור מכל עבירות שבתורה, וא"כ איסור זה דוחה איסור ביאת נדה. ר"ל.

לא מקבל. את נפש בהמתו אכן לא רצה לכוף, אבל את חומרת הדין פשוט ופשוט שידע, ואין ללמוד מכך דבר.

וגם לא מקבל מה שנכתב באשכול "אפשר גם לעשות פיוס אחרי הבעילה". נסתר הלכתית ולא רק.
 

ערבה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
נח נפתלי אמר:
לפי דבריך גם אם יצא ממש זרע לבטלה יהיה אסור?????
אינני פוסק הלכות בדברים רגישים אלה, אבל מי נתן לו זכות לצער את אשתו בגלל שהוא לא שולט ביצרו??


עיין אג"מ אה"ע חלק ד' סי' סו
וכעין זה במשנ"ב:
(לח) מעניני וכו' - ולפעמים אפילו מעניני תשמיש ג"כ יש ליזהר שלא לספר מתחלה כגון שהוא איש מחומם ויכול לבוא עי"ז לידי חטא [אחרונים]:

וכמובן שמדובר ביורה כחץ.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
נח נפתלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
נח נפתלי אמר:
ש רבנים שמחמירים בזה ואומרים שצריך מיד לבעול כדי שלא יצאו טיפות... הבעיה זה הפיוס
אסור לבעול ללא פיוס.
לפי דבריך גם אם יצא ממש זרע לבטלה יהיה אסור?????
ונראה מהאור החיים הק' שיעקב אבינו בעל ללא פיוס
אפשר גם לעשות פיוס אחרי הבעילה, רק יש כאלה שמרגישים דחיה.
מילתא דאתא לידן נימא בה מילתא, ידוע אצל המדריכי חתנים (המבוגרים והרציניים) וכן ידוע אצל החוקרים, שעיקר הנאת האיש היא גופו של מעשה מה שאין כן האשה שאינה נהנית מהמעשה כלל (לפעמים נהנית מפני התשומת לב אבל לא יותר משאר תשומת לב), והאשה נהנית בגופו של מעשה רק אם נעשה פיוס, ובאמת המילה פיוס אינה מדוקדקת כאן כי פיוס משמע להשלים עם המריבות ולפייס על הפגיעות, וזה אינו כי זה לא מועיל כדי שתהנה האשה מהמעשה, אלא יותר נכון להגדיר "להכניסה לענין" ואם היה ביניהם מריבה זה זקוק לפחות פער של יום כדי להשלים את השלבים.
ומ''מ האשה נהנית מהזמן של לפני המעשה (בתנאי שאין ביניהם כעס כלל), ועל כן הממהר לבעול לא נתן לאשתו הנאה מספקת, וזה יכול לגרום אצלה לצער שעם הזמן יכול להיגרר לשנאה לזמנים אלו ומשם יכול לדרדר הלאה...
ואותם השלבים מחולקים לשתים, א. למחוק כעסים ושימלא את מקומם אהבה ואחוה. ב. מילוי ההנאה של האשה בסמוך למעשה בזמן שקודם המעשה, שככל שמאריכים בזמן זה יותר ממלאים את צרכה (איני מפרט מפני הצניעות), ובשלב זה יש כמה "טריקים" שאפשר לשומעם ממדריכי חתנים מנוסים, וטריקים אלו צריכים אימון וניסוי ממושך עד שיודעים לעשותם פיזית בצורה מקצועית.
ומי שיעשה כך לפי הכללים יראה פתאום שנעלמים כל הכעסים במשך היום ובמקומם מתמלא הזמן באושר ושמחה. (כמובן החיים מלאים עליות וירידות וטרדות וצרות אבל יהיה שיפור גדול).
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
יש תשובה על כל העניין הזה בשו''ת ההלכתי של הראי''ה קוק. וכן יש ע''ז תשובה בשו''ת מהר''י אסאד.
והביאו הנטעי גבריאל בריש הלכות נידה דיליה. (ישנו בהיברו בוקס והעלהו בהמשך.)


שורש דברי הרב קוק מיוסדים על דברי הרמב''ם זיע''א שפסק ש"כל מה שאדם רוצה באשתו עושה וכו' בא עליה כדרכה ושלא כשדרכה ואפילו דרך איברים" וא''כ אים זה הנאת אשתו, ולמדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח''כ בועל. [ולך הרב @כמעיין המתגבר יש דו''ד מיוחד בדברי הרמב''ם הזה כפי אשר יחזה המעיין בספרך ר''מ או''ח.]
והוא שו''ע מפורש או''ח ר''מ "אם היה לו כעס עימה סור לשמש עד שייפסנה". (ועיין ב''ח ריש סימן ר''פ במהות הפיוס ועד כמה צריך להשקיע בו עוד מבעוד יום וראייתו מהמעשה דההוא אמורא דנפטר מחמת כך.)
וא''כ לפי הרמב''ם הנ''ל הרי זה כתשמיש ממש.(וע''ע סנהדרין )
כמובן שזה לא לכתחילה וכו'.אבל איסורא לפי''ז ליכא.
ויש לחלק מה שנתחדש לי בזה.
דדבאיסור הוצאת ז''ל יש שני מיני איסורים.
הא' הוא הוצאת ז''ל שע''ז אמרו כל המקשה עצמו לדעת יהיה בנידוי מחמת דיכול להתחמם וכו' וכו. ועונשו ועוונו חמור (כמו שכתב השו''ע אה''ע כג עוון זה חמור מכל העבירות שבתורה וכו.)
והב' הוא יציאת ז''ל מעצמו. וכאן יש שני דינים א' אי יצא מחמת הרהור רע וכו' ולא מתוך שנתו אלא להכעיס הר''ז כגדר אמצעי בין "ונשמרת מכל דבר שלא יהרהר ביום ויראה וכו". והב' שמתאווה לאשתו-דהנה הוא מצווה לישא אשה (וכפי שהביא הרב @נדיב לב מהגמרא יבמות סג. דיינו שמצילות אותנו מן החטא-הרהורי עבירה.) ופת בסלו וכו.
והנה איסור החמור מן התורה הוא כל המוציא ז''ל וכו הרי הוא כש''ד כי עוקר החיות הזאת מעצמו והרי הוא רוצח ממש. כדמסיק שם (נדה יג) מדכתיב "הנחמים באלים תחת העצים סוחטי הילדים" שעושים פעולה בידיהם ועליהם הוא אומר "ידיכם דמים מלאו" (דייקא שרוצחם בידיו.)
אבל על איסור יציאת הז''ל מעצמו נכון שהוא חמור מאוד מאוד וצריך לשמור עצמו וכפי שהבאתי לעיל הציטוט מהאוה''ח הקדוש "לשמור חומו שלא יקרב אליה אלא מייד וכו עיי''ש https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=47&t=15371&start=30#p223450.
אבל אינו ממש כאיסור הוצאת ז''ל.
וע''ע בספרו המופלא של הרב @כמעיין המתגבר באה''ע סימן כ''ג חקר שם בגדר האיסור האם הוא המעשה או התוצאה. ונ''מ האם יש בזה לפני עיוור למןציא ז''ל לחבירו לאונסו מי עבר על האיסור. (עיי''ש שחידש מזה דברים נפלאים כדרכו.).

ןנמצא לפי''ז דאף אי נימא להלכה דקיי''ל שלא כהרמב''ם (פכ''א מאיסו''ב שכל מה שרוצה לעשות באשתו עושה)
ממ''נ אי נסמוך על הרמ''א שהתיר "שלא כדרכה" לפעמים עפ''י התוס' ביבמות בוודאי הא יהיה מותר-כי הוא בגדרי האישות והזיווג.
ונמצא לפי כל הנ''ל אין בזה איסור החמור של הוצאת ז''ל -שהוא איסור בידים.
אלא ראוי להחמיר אבל אי אינו יכול בלי פיוס-פיוס עדיף.
וע''ע בשו''ת תורת חסד" שהתיר לשמש במוך בשעת תשמיש ממש לאשה שהזרע שורף במעיה ממש. ואף שיושחת ממש-וטעמו משום "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים"-כ''ש לז''ל לצורך הנ''ל. והוא חידוש נפלא מאוד.(נשכח ממני מקומו בשו"ת)
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46549&st=&pgnum=116
זה הקישור לדברי הנט''ג בהיברו בוקס.
ודבריו נפלאים מאוד, וחשובים לידיעת כל אברך טרי.
וחבל שהמדריכים לא אומרים את זה.
יש לדונם לכף זכות שלא רוצים שיהיה קליל בעינייהו.
אבל עדיין ה''לב נשבר'' שיש להרבה אברכים צעירים (וביודעי ומכירי קאמינא-לא שווה את זה נ''ל.).
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
יש תשובה על כל העניין הזה בשו''ת ההלכתי של הראי''ה קוק. וכן יש ע''ז תשובה בשו''ת מהר''י אסאד.
והביאו הנטעי גבריאל בריש הלכות נידה דיליה. (ישנו בהיברו בוקס והעלהו בהמשך.)


שורש דברי הרב קוק מיוסדים על דברי הרמב''ם זיע''א שפסק ש"כל מה שאדם רוצה באשתו עושה וכו' בא עליה כדרכה ושלא כשדרכה ואפילו דרך איברים" וא''כ אים זה הנאת אשתו, ולמדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח''כ בועל. [ולך הרב @כמעיין המתגבר יש דו''ד מיוחד בדברי הרמב''ם הזה כפי אשר יחזה המעיין בספרך ר''מ או''ח.]
והוא שו''ע מפורש או''ח ר''מ "אם היה לו כעס עימה סור לשמש עד שייפסנה". (ועיין ב''ח ריש סימן ר''פ במהות הפיוס ועד כמה צריך להשקיע בו עוד מבעוד יום וראייתו מהמעשה דההוא אמורא דנפטר מחמת כך.)
וא''כ לפי הרמב''ם הנ''ל הרי זה כתשמיש ממש.(וע''ע סנהדרין )
כמובן שזה לא לכתחילה וכו'.אבל איסורא לפי''ז ליכא.
ויש לחלק מה שנתחדש לי בזה.
דדבאיסור הוצאת ז''ל יש שני מיני איסורים.
הא' הוא הוצאת ז''ל שע''ז אמרו כל המקשה עצמו לדעת יהיה בנידוי מחמת דיכול להתחמם וכו' וכו. ועונשו ועוונו חמור (כמו שכתב השו''ע אה''ע כג עוון זה חמור מכל העבירות שבתורה וכו.)
והב' הוא יציאת ז''ל מעצמו. וכאן יש שני דינים א' אי יצא מחמת הרהור רע וכו' ולא מתוך שנתו אלא להכעיס הר''ז כגדר אמצעי בין "ונשמרת מכל דבר שלא יהרהר ביום ויראה וכו". והב' שמתאווה לאשתו-דהנה הוא מצווה לישא אשה (וכפי שהביא הרב @נדיב לב מהגמרא יבמות סג. דיינו שמצילות אותנו מן החטא-הרהורי עבירה.) ופת בסלו וכו.
והנה איסור החמור מן התורה הוא כל המוציא ז''ל וכו הרי הוא כש''ד כי עוקר החיות הזאת מעצמו והרי הוא רוצח ממש. כדמסיק שם (נדה יג) מדכתיב "הנחמים באלים תחת העצים סוחטי הילדים" שעושים פעולה בידיהם ועליהם הוא אומר "ידיכם דמים מלאו" (דייקא שרוצחם בידיו.)
אבל על איסור יציאת הז''ל מעצמו נכון שהוא חמור מאוד מאוד וצריך לשמור עצמו וכפי שהבאתי לעיל הציטוט מהאוה''ח הקדוש "לשמור חומו שלא יקרב אליה אלא מייד וכו עיי''ש https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=47&t=15371&start=30#p223450.
אבל אינו ממש כאיסור הוצאת ז''ל.
וע''ע בספרו המופלא של הרב @כמעיין המתגבר באה''ע סימן כ''ג חקר שם בגדר האיסור האם הוא המעשה או התוצאה. ונ''מ האם יש בזה לפני עיוור למןציא ז''ל לחבירו לאונסו מי עבר על האיסור. (עיי''ש שחידש מזה דברים נפלאים כדרכו.).

ןנמצא לפי''ז דאף אי נימא להלכה דקיי''ל שלא כהרמב''ם (פכ''א מאיסו''ב שכל מה שרוצה לעשות באשתו עושה)
ממ''נ אי נסמוך על הרמ''א שהתיר "שלא כדרכה" לפעמים עפ''י התוס' ביבמות בוודאי הא יהיה מותר-כי הוא בגדרי האישות והזיווג.
ונמצא לפי כל הנ''ל אין בזה איסור החמור של הוצאת ז''ל -שהוא איסור בידים.
אלא ראוי להחמיר אבל אי אינו יכול בלי פיוס-פיוס עדיף.
וע''ע בשו''ת תורת חסד" שהתיר לשמש במוך בשעת תשמיש ממש לאשה שהזרע שורף במעיה ממש. ואף שיושחת ממש-וטעמו משום "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים"-כ''ש לז''ל לצורך הנ''ל. והוא חידוש נפלא מאוד.(נשכח ממני מקומו בשו"ת)
ידידי הנכבד, מה שכתבת ב' דינים בהוצאת ז''ל, זכורני שכבר כתבתי שם בזה כה''ג והבאתי ראיות מהש''ס והערתי על זה שלא משמע כן מדברי הראשונים, עי''ש.
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
אגב לך הרב @כמעיין המתגבר הוסף נא במ''מ את דברי שו''ת הריב''ש סימן קכז על עניין הנ''ל ועדותו על הריצב''ש(אולי באו''ח ר''מ או באה''ע כה.).
ואולי אם מישהו יכול להעלות לכאן את דבריו במלואם ויהי למשובב נפש.

בהזדמנות אשמח אם יחכימוני הגאונים איך מעלים לכאן תמונות וכו'.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
לא מקבל. את נפש בהמתו אכן לא רצה לכוף, אבל את חומרת הדין פשוט ופשוט שידע, ואין ללמוד מכך דבר.
אף אחד לא רצה ללמוד מסיפור זה לנהוג כך ח"ו.
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
יש תשובה על כל העניין הזה בשו''ת ההלכתי של הראי''ה קוק. וכן יש ע''ז תשובה בשו''ת מהר''י אסאד.
והביאו הנטעי גבריאל בריש הלכות נידה דיליה. (ישנו בהיברו בוקס והעלהו בהמשך.)


שורש דברי הרב קוק מיוסדים על דברי הרמב''ם זיע''א שפסק ש"כל מה שאדם רוצה באשתו עושה וכו' בא עליה כדרכה ושלא כשדרכה ואפילו דרך איברים" וא''כ אים זה הנאת אשתו, ולמדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח''כ בועל. [ולך הרב @כמעיין המתגבר יש דו''ד מיוחד בדברי הרמב''ם הזה כפי אשר יחזה המעיין בספרך ר''מ או''ח.]
והוא שו''ע מפורש או''ח ר''מ "אם היה לו כעס עימה סור לשמש עד שייפסנה". (ועיין ב''ח ריש סימן ר''פ במהות הפיוס ועד כמה צריך להשקיע בו עוד מבעוד יום וראייתו מהמעשה דההוא אמורא דנפטר מחמת כך.)
וא''כ לפי הרמב''ם הנ''ל הרי זה כתשמיש ממש.(וע''ע סנהדרין )
כמובן שזה לא לכתחילה וכו'.אבל איסורא לפי''ז ליכא.
ויש לחלק מה שנתחדש לי בזה.
דדבאיסור הוצאת ז''ל יש שני מיני איסורים.
הא' הוא הוצאת ז''ל שע''ז אמרו כל המקשה עצמו לדעת יהיה בנידוי מחמת דיכול להתחמם וכו' וכו. ועונשו ועוונו חמור (כמו שכתב השו''ע אה''ע כג עוון זה חמור מכל העבירות שבתורה וכו.)
והב' הוא יציאת ז''ל מעצמו. וכאן יש שני דינים א' אי יצא מחמת הרהור רע וכו' ולא מתוך שנתו אלא להכעיס הר''ז כגדר אמצעי בין "ונשמרת מכל דבר שלא יהרהר ביום ויראה וכו". והב' שמתאווה לאשתו-דהנה הוא מצווה לישא אשה (וכפי שהביא הרב @נדיב לב מהגמרא יבמות סג. דיינו שמצילות אותנו מן החטא-הרהורי עבירה.) ופת בסלו וכו.
והנה איסור החמור מן התורה הוא כל המוציא ז''ל וכו הרי הוא כש''ד כי עוקר החיות הזאת מעצמו והרי הוא רוצח ממש. כדמסיק שם (נדה יג) מדכתיב "הנחמים באלים תחת העצים סוחטי הילדים" שעושים פעולה בידיהם ועליהם הוא אומר "ידיכם דמים מלאו" (דייקא שרוצחם בידיו.)
אבל על איסור יציאת הז''ל מעצמו נכון שהוא חמור מאוד מאוד וצריך לשמור עצמו וכפי שהבאתי לעיל הציטוט מהאוה''ח הקדוש "לשמור חומו שלא יקרב אליה אלא מייד וכו עיי''ש https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=47&t=15371&start=30#p223450.
אבל אינו ממש כאיסור הוצאת ז''ל.
וע''ע בספרו המופלא של הרב @כמעיין המתגבר באה''ע סימן כ''ג חקר שם בגדר האיסור האם הוא המעשה או התוצאה. ונ''מ האם יש בזה לפני עיוור למןציא ז''ל לחבירו לאונסו מי עבר על האיסור. (עיי''ש שחידש מזה דברים נפלאים כדרכו.).

ןנמצא לפי''ז דאף אי נימא להלכה דקיי''ל שלא כהרמב''ם (פכ''א מאיסו''ב שכל מה שרוצה לעשות באשתו עושה)
ממ''נ אי נסמוך על הרמ''א שהתיר "שלא כדרכה" לפעמים עפ''י התוס' ביבמות בוודאי הא יהיה מותר-כי הוא בגדרי האישות והזיווג.
ונמצא לפי כל הנ''ל אין בזה איסור החמור של הוצאת ז''ל -שהוא איסור בידים.
אלא ראוי להחמיר אבל אי אינו יכול בלי פיוס-פיוס עדיף.
וע''ע בשו''ת תורת חסד" שהתיר לשמש במוך בשעת תשמיש ממש לאשה שהזרע שורף במעיה ממש. ואף שיושחת ממש-וטעמו משום "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים"-כ''ש לז''ל לצורך הנ''ל. והוא חידוש נפלא מאוד.(נשכח ממני מקומו בשו"ת)
ידידי הנכבד, מה שכתבת ב' דינים בהוצאת ז''ל, זכורני שכבר כתבתי שם בזה כה''ג והבאתי ראיות מהש''ס והערתי על זה שלא משמע כן מדברי הראשונים, עי''ש.



אשמח אם תוכל לבאר לי בסברא איך ישוו בחומרתם.

ומידי דברי בו זכור אזכור דהוא גמ' מפורשת ביבמות ע''ו בנידון אי שרי להוציא מב''א ז''ל לידע אם הוא פצוע דכא וכרות שפכה עיי''ש.
 וז''ל הגמ' שם" אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל ניקב בעטרה עצמה ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו היכי עבדינן א"ל מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי ומקרי וחזינן ליה אמר אביי אטו כ"ע יעקב אבינו הואי דכתיב ביה (בראשית מט, ג) כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו אלא אמר אביי מעברינן קמיה בגדי צבעונין אמר רבא אטו כ"ע ברזילי הגלעדי הוא אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא" חזינן דלכו''ע בין למ''ד נהמא חמימא אבי פוקרי ובין למ''ד בגדי צבעונין אין בזה משום הוצאת ז''ל בידים וכי עדיף טפי, ואי אין חילוק בין מוציא ביד ליוצא מאליו אמאי קא אמרי נהמא חמימא וכו בגדי צבעונייין שיוציא ביד?? אלא ע''כ חמיר טפי ופשוט הוא.
ויש על זה תשובה ביביע אומר (ראיתיו פעם ברפרוף ואיני זוכר-מ''מ הדברים קיימים ואשמח לסברא שתפרוך את דבריי)
 

דבש לפי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אקשן דקדושה אמר:
אחר רוב התודה על הספר הנפלא.
בענין הגיית לשון הקודש שיש בהקדמה להוכיח ולטעון מההגיה הארמית.
הראוני כמה סרטונים של דוברי ארמית שהגיית הקמץ שלהם היא כהברה אשכנזית ממש. וכן באשכול אחר יש עדות של הרב @תלמיד מחכים שפגש אחד מארם נהריים ששפת אמו ארמית והגייתו היתה כאשכנזים.
ואיני רוצה להאריך בזה כעת כי שמעתי שממשמש ובא לבית מדרשנו זה אחד מגדולי היודעים בנבכי הנושא, על כן שמתי לפי מחסום לעת עתה.
צריך להיוועץ בחוקרים ולא למהר לפשוט דבר זה על פי כמה אנשים מוזרים שזוכים לסיקור גדול דוקא בגלל מוזרותם, בסרטונים אפשר למצוא עוד הרבה אנשים לא רגילים כידוע, אבל בנידון זה כמדומה לי שפשוט אצל החוקרים שארמית עם מבטא אשכנזית, זה כמו ערבית עם מבטא אידיש, ומה שמצאו דבר כזה הוא יכול להיווצר מכמה אנשים שגלו וחזרו למקומם, ושינו את שפתם כמו שהיהודים שינו את לשון הקודש (לפחות כמה מהעדות) מחמת הגלות.
צריך לזכור שארם נהריים זה בבבל שזה מוקף באירן ועירק וטורכיה, וכיצד כל סביבותיה אין להם זכר לשפה האשכנזית ורק בבבל ידברו שפה זו, ואיני מבין בזה כל הצורך אבל הסרטות וכמה אנשים בודדים לא מהוים ראיה. 


יש ניבים רבים מאוד של ארמית מדוברת כיום. ולפחות באחד הניבים (המדובר אצל חלק מיושבי סוריה הנוצרים) הקמץ הוא אשכנזי.

להלן קצת קישורים לסרטונים בארמית, כל הסרטונים הם משני ניבים בלבד (אף שיש עוד ניבים) שההבדל הבולט ביניהם הוא הגיית הקמץ אך יש עוד הבדלים רבים ביניהם (הן הבדלים כלליים והן הבדלים פרטיים במילים):

קישור לסיפור ילדים בארמית עם קמץ אשכנזי: https://youtu.be/ndHaCgkrBcY

קישור לשמות הצבעים בארמית עם קמץ ספרדי (כולל שמות שאינם בחז"ל, כי כיום יש יותר צבעים...)
https://youtu.be/GdvbfXHQvHM
שים לב שהתפוח שלנו נקרא "חבושא" (והשקד שלנו נקרא "לוזא" בסרטון אחר, וכן משמע בירושלמי).


קישור לאלף בית ארמי עם קמץ ספרדי:
https://youtu.be/uRcKKn6dbmA

קישור לאלף בית ארמי עם קמץ אשכנזי:
https://youtu.be/EN_chiMl3Gg

שינוי צורת האותיות בין שני הסרטונים האחרונים הוא שינוי מאוחר, אך שניהם יסודם בכתב האשורי (שיש בו את חילוק אותיות מנצפ"ך שלא היה בכתב הארמי וגם לא שרד במאה אחוז בכתבים האשוריים המובאים פה).
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
יש תשובה על כל העניין הזה בשו''ת ההלכתי של הראי''ה קוק. וכן יש ע''ז תשובה בשו''ת מהר''י אסאד.
והביאו הנטעי גבריאל בריש הלכות נידה דיליה. (ישנו בהיברו בוקס והעלהו בהמשך.)


שורש דברי הרב קוק מיוסדים על דברי הרמב''ם זיע''א שפסק ש"כל מה שאדם רוצה באשתו עושה וכו' בא עליה כדרכה ושלא כשדרכה ואפילו דרך איברים" וא''כ אים זה הנאת אשתו, ולמדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח''כ בועל. [ולך הרב @כמעיין המתגבר יש דו''ד מיוחד בדברי הרמב''ם הזה כפי אשר יחזה המעיין בספרך ר''מ או''ח.]
והוא שו''ע מפורש או''ח ר''מ "אם היה לו כעס עימה סור לשמש עד שייפסנה". (ועיין ב''ח ריש סימן ר''פ במהות הפיוס ועד כמה צריך להשקיע בו עוד מבעוד יום וראייתו מהמעשה דההוא אמורא דנפטר מחמת כך.)
וא''כ לפי הרמב''ם הנ''ל הרי זה כתשמיש ממש.(וע''ע סנהדרין )
כמובן שזה לא לכתחילה וכו'.אבל איסורא לפי''ז ליכא.
ויש לחלק מה שנתחדש לי בזה.
דדבאיסור הוצאת ז''ל יש שני מיני איסורים.
הא' הוא הוצאת ז''ל שע''ז אמרו כל המקשה עצמו לדעת יהיה בנידוי מחמת דיכול להתחמם וכו' וכו. ועונשו ועוונו חמור (כמו שכתב השו''ע אה''ע כג עוון זה חמור מכל העבירות שבתורה וכו.)
והב' הוא יציאת ז''ל מעצמו. וכאן יש שני דינים א' אי יצא מחמת הרהור רע וכו' ולא מתוך שנתו אלא להכעיס הר''ז כגדר אמצעי בין "ונשמרת מכל דבר שלא יהרהר ביום ויראה וכו". והב' שמתאווה לאשתו-דהנה הוא מצווה לישא אשה (וכפי שהביא הרב @נדיב לב מהגמרא יבמות סג. דיינו שמצילות אותנו מן החטא-הרהורי עבירה.) ופת בסלו וכו.
והנה איסור החמור מן התורה הוא כל המוציא ז''ל וכו הרי הוא כש''ד כי עוקר החיות הזאת מעצמו והרי הוא רוצח ממש. כדמסיק שם (נדה יג) מדכתיב "הנחמים באלים תחת העצים סוחטי הילדים" שעושים פעולה בידיהם ועליהם הוא אומר "ידיכם דמים מלאו" (דייקא שרוצחם בידיו.)
אבל על איסור יציאת הז''ל מעצמו נכון שהוא חמור מאוד מאוד וצריך לשמור עצמו וכפי שהבאתי לעיל הציטוט מהאוה''ח הקדוש "לשמור חומו שלא יקרב אליה אלא מייד וכו עיי''ש https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=47&t=15371&start=30#p223450.
אבל אינו ממש כאיסור הוצאת ז''ל.
וע''ע בספרו המופלא של הרב @כמעיין המתגבר באה''ע סימן כ''ג חקר שם בגדר האיסור האם הוא המעשה או התוצאה. ונ''מ האם יש בזה לפני עיוור למןציא ז''ל לחבירו לאונסו מי עבר על האיסור. (עיי''ש שחידש מזה דברים נפלאים כדרכו.).

ןנמצא לפי''ז דאף אי נימא להלכה דקיי''ל שלא כהרמב''ם (פכ''א מאיסו''ב שכל מה שרוצה לעשות באשתו עושה)
ממ''נ אי נסמוך על הרמ''א שהתיר "שלא כדרכה" לפעמים עפ''י התוס' ביבמות בוודאי הא יהיה מותר-כי הוא בגדרי האישות והזיווג.
ונמצא לפי כל הנ''ל אין בזה איסור החמור של הוצאת ז''ל -שהוא איסור בידים.
אלא ראוי להחמיר אבל אי אינו יכול בלי פיוס-פיוס עדיף.
וע''ע בשו''ת תורת חסד" שהתיר לשמש במוך בשעת תשמיש ממש לאשה שהזרע שורף במעיה ממש. ואף שיושחת ממש-וטעמו משום "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים"-כ''ש לז''ל לצורך הנ''ל. והוא חידוש נפלא מאוד.(נשכח ממני מקומו בשו"ת)
ידידי הנכבד, מה שכתבת ב' דינים בהוצאת ז''ל, זכורני שכבר כתבתי שם בזה כה''ג והבאתי ראיות מהש''ס והערתי על זה שלא משמע כן מדברי הראשונים, עי''ש.



אשמח אם תוכל לבאר לי בסברא איך ישוו בחומרתם.

ומידי דברי בו זכור אזכור דהוא גמ' מפורשת ביבמות ע''ו בנידון אי שרי להוציא מב''א ז''ל לידע אם הוא פצוע דכא וכרות שפכה עיי''ש.
 וז''ל הגמ' שם" אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל ניקב בעטרה עצמה ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו היכי עבדינן א"ל מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי ומקרי וחזינן ליה אמר אביי אטו כ"ע יעקב אבינו הואי דכתיב ביה (בראשית מט, ג) כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו אלא אמר אביי מעברינן קמיה בגדי צבעונין אמר רבא אטו כ"ע ברזילי הגלעדי הוא אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא" חזינן דלכו''ע בין למ''ד נהמא חמימא אבי פוקרי ובין למ''ד בגדי צבעונין אין בזה משום הוצאת ז''ל בידים וכי עדיף טפי, ואי אין חילוק בין מוציא ביד ליוצא מאליו אמאי קא אמרי נהמא חמימא וכו בגדי צבעונייין שיוציא ביד?? אלא ע''כ חמיר טפי ופשוט הוא.
ויש על זה תשובה ביביע אומר (ראיתיו פעם ברפרוף ואיני זוכר-מ''מ הדברים קיימים ואשמח לסברא שתפרוך את דבריי)
הגם שמסברא ודאי היה נראה לי כדבריך, והיה לי קצת סיוע מעוד כמה מקומות, אמנם אם אנו מקבלים את דברי הראשונים שהם שוים, י''ל הכי, דהראשונים לא אמרו שהם שוים בחומרתם אלא רק מוכח מהראשונים שגם ע''י הרהור וכדו' חשיב מוציא ש''ז לבטלה, ומ''מ ודאי דשאני בין עושה העבירה בידיים לבין עושה בגרמא ועוד בגוונא שאינו פסיק רישא, ועל כן מהדרי' לעשות בכה''ג, ואפי' אי נימא דאף בכה''ג הוא דאורייתא (או דברי קבלה) כמו העושה בידיים, מ''מ קליש איסוריה כיון דלא עביד בידיים.
 
 

ערבה

משתמש ותיק
טוביה פריד אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
יש תשובה על כל העניין הזה בשו''ת ההלכתי של הראי''ה קוק. וכן יש ע''ז תשובה בשו''ת מהר''י אסאד.
והביאו הנטעי גבריאל בריש הלכות נידה דיליה. (ישנו בהיברו בוקס והעלהו בהמשך.)


שורש דברי הרב קוק מיוסדים על דברי הרמב''ם זיע''א שפסק ש"כל מה שאדם רוצה באשתו עושה וכו' בא עליה כדרכה ושלא כשדרכה ואפילו דרך איברים" וא''כ אים זה הנאת אשתו, ולמדנו דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואח''כ בועל. [ולך הרב @כמעיין המתגבר יש דו''ד מיוחד בדברי הרמב''ם הזה כפי אשר יחזה המעיין בספרך ר''מ או''ח.]
והוא שו''ע מפורש או''ח ר''מ "אם היה לו כעס עימה סור לשמש עד שייפסנה". (ועיין ב''ח ריש סימן ר''פ במהות הפיוס ועד כמה צריך להשקיע בו עוד מבעוד יום וראייתו מהמעשה דההוא אמורא דנפטר מחמת כך.)
וא''כ לפי הרמב''ם הנ''ל הרי זה כתשמיש ממש.(וע''ע סנהדרין )
כמובן שזה לא לכתחילה וכו'.אבל איסורא לפי''ז ליכא.
ויש לחלק מה שנתחדש לי בזה.
דדבאיסור הוצאת ז''ל יש שני מיני איסורים.
הא' הוא הוצאת ז''ל שע''ז אמרו כל המקשה עצמו לדעת יהיה בנידוי מחמת דיכול להתחמם וכו' וכו. ועונשו ועוונו חמור (כמו שכתב השו''ע אה''ע כג עוון זה חמור מכל העבירות שבתורה וכו.)
והב' הוא יציאת ז''ל מעצמו. וכאן יש שני דינים א' אי יצא מחמת הרהור רע וכו' ולא מתוך שנתו אלא להכעיס הר''ז כגדר אמצעי בין "ונשמרת מכל דבר שלא יהרהר ביום ויראה וכו". והב' שמתאווה לאשתו-דהנה הוא מצווה לישא אשה (וכפי שהביא הרב @נדיב לב מהגמרא יבמות סג. דיינו שמצילות אותנו מן החטא-הרהורי עבירה.) ופת בסלו וכו.
והנה איסור החמור מן התורה הוא כל המוציא ז''ל וכו הרי הוא כש''ד כי עוקר החיות הזאת מעצמו והרי הוא רוצח ממש. כדמסיק שם (נדה יג) מדכתיב "הנחמים באלים תחת העצים סוחטי הילדים" שעושים פעולה בידיהם ועליהם הוא אומר "ידיכם דמים מלאו" (דייקא שרוצחם בידיו.)
אבל על איסור יציאת הז''ל מעצמו נכון שהוא חמור מאוד מאוד וצריך לשמור עצמו וכפי שהבאתי לעיל הציטוט מהאוה''ח הקדוש "לשמור חומו שלא יקרב אליה אלא מייד וכו עיי''ש https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=47&t=15371&start=30#p223450.
אבל אינו ממש כאיסור הוצאת ז''ל.
וע''ע בספרו המופלא של הרב @כמעיין המתגבר באה''ע סימן כ''ג חקר שם בגדר האיסור האם הוא המעשה או התוצאה. ונ''מ האם יש בזה לפני עיוור למןציא ז''ל לחבירו לאונסו מי עבר על האיסור. (עיי''ש שחידש מזה דברים נפלאים כדרכו.).

ןנמצא לפי''ז דאף אי נימא להלכה דקיי''ל שלא כהרמב''ם (פכ''א מאיסו''ב שכל מה שרוצה לעשות באשתו עושה)
ממ''נ אי נסמוך על הרמ''א שהתיר "שלא כדרכה" לפעמים עפ''י התוס' ביבמות בוודאי הא יהיה מותר-כי הוא בגדרי האישות והזיווג.
ונמצא לפי כל הנ''ל אין בזה איסור החמור של הוצאת ז''ל -שהוא איסור בידים.
אלא ראוי להחמיר אבל אי אינו יכול בלי פיוס-פיוס עדיף.
וע''ע בשו''ת תורת חסד" שהתיר לשמש במוך בשעת תשמיש ממש לאשה שהזרע שורף במעיה ממש. ואף שיושחת ממש-וטעמו משום "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים"-כ''ש לז''ל לצורך הנ''ל. והוא חידוש נפלא מאוד.(נשכח ממני מקומו בשו"ת)
ידידי הנכבד, מה שכתבת ב' דינים בהוצאת ז''ל, זכורני שכבר כתבתי שם בזה כה''ג והבאתי ראיות מהש''ס והערתי על זה שלא משמע כן מדברי הראשונים, עי''ש.



אשמח אם תוכל לבאר לי בסברא איך ישוו בחומרתם.

ומידי דברי בו זכור אזכור דהוא גמ' מפורשת ביבמות ע''ו בנידון אי שרי להוציא מב''א ז''ל לידע אם הוא פצוע דכא וכרות שפכה עיי''ש.
 וז''ל הגמ' שם" אמר רב מרי בר מר אמר מר עוקבא אמר שמואל ניקב בעטרה עצמה ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו היכי עבדינן א"ל מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי ומקרי וחזינן ליה אמר אביי אטו כ"ע יעקב אבינו הואי דכתיב ביה (בראשית מט, ג) כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו אלא אמר אביי מעברינן קמיה בגדי צבעונין אמר רבא אטו כ"ע ברזילי הגלעדי הוא אלא מחוורתא כדשנין מעיקרא" חזינן דלכו''ע בין למ''ד נהמא חמימא אבי פוקרי ובין למ''ד בגדי צבעונין אין בזה משום הוצאת ז''ל בידים וכי עדיף טפי, ואי אין חילוק בין מוציא ביד ליוצא מאליו אמאי קא אמרי נהמא חמימא וכו בגדי צבעונייין שיוציא ביד?? אלא ע''כ חמיר טפי ופשוט הוא.
ויש על זה תשובה ביביע אומר (ראיתיו פעם ברפרוף ואיני זוכר-מ''מ הדברים קיימים ואשמח לסברא שתפרוך את דבריי)
עיין באג"מ אה"ע חלק א',ע' שם מוכיח מגמ' זו שבהוז"ל בידיים יש עוד איסור של 'לא תנאף' מה שאין בהוצאה ע"י נהמא חמימא, או ע"י הרהור.
וא"כ החילוק  בין סוגי ההוז"ל אינו בחומרת האיסור של הוז"ל, אלא שכשמוציא בידיים יש לו איסור נוסף של 'לא תנאף'.
 
 
חלק עליון תַחתִית