ספר שאוסף על סדר כל הטוש"ע אלפים רבים של ראשונים שלא נזכרו בב"י ובנושאי כלים!

טוביה פריד

משתמש ותיק
יו''ד קפה בעניין אמתלא מומלץ להביא תושבת רמ''א סימן ב' דדן בזה בהרחבה היכי הוי אמתלא נאמנת ואיך לא. עיי''ש ותמצא נחת.
ואעפ''י דהתם קא מיירי באח ואחות ובעניין יצחק ורבקה עדיין יש בזה הרבהנותן טעם לשבח.
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
משיב כהלכה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אפשר לכתוב הערות על הספר באשכול זה

בסימן ע"ה, "אמנם גבי אדם, בכל דוכתא בדברי הראשונים משמע דהוא עד הקרסול", לא נכון. נעלם ממנו שתלמיד רש"י, המהר"י קרא מפרש בישעיהו פרק מז פסוק ב "שוק - הוא הירך העליון", וכן משמע במצודת ציון שם, "שוק - כן יקרא גובה הרגל ממעל".

כמו כן לא ציין לראשונים הסוברים שערוה בשוק קול ושיער תלויים במנהג. כגון ספר האגודה (מסכת ברכות פרק ג' סי' ע"ג), וכן משמע מתוס' הרא"ש (ברכות דף כ"ד), ובשיטה מקובצת (שם), וראבי"ה (שם) והמרדכי שהביאו, וכן כתב בהגהות מיימוניות, לגבי שוק או קול, ועשרה ראשונים כתבו זאת לגבי שיער.
גבי מהר"י קרא- תוקן ויישר כח.
גבי שתלוי במנהג אעיין בזה אי''ה.




באיזהו מקומן ברחבי הפורום השיבוהו כהוגן על דברי הראשונים שציין, ולא השיב כהלכה. ואין החיפוש פעיל אצלי כראוי לע"ע.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
דבר ראשון: שם נאה בחר לספרו "אור חדש" שאכן כשמו כן הוא "אור חדש על ציון תאיר ורוח חדש הוא מפיח בלב הלומדים, כי עד עתה המעיינים החפצים באמת היה עליהם לטרוח ולפתוח כל הספרים אשר כידוע יש על זה הרבה מניעות (כמו שכותב בליקוטי מוהר''ן שלפעמים כל כך חולשה יש על האדם שאפילו הכריכה היא מניעה בשבילו לפתוח הספר) ועתה קבצתם כעמיר גורנה ויישר חילך על כך.

אעיר ממה שעברתי עתה:
מה שכתב המחבר בסימן ב' על אודות עניין כיסוי ראש נשמט שם הגמרא דשבת קנו: כסי רישך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא. משמע שהיה מנהג שהיה מקובל בקרב היראים מזמן האמוראים.
וכן ברמב''ם דעות פרק ה' הלכה ו' כתב "צניעות גדולה נוהגים ת"ח בעצמם שלא יתגלה ראשם" משמע דזה אינו מעיקר הדין.

וע''ע במדרש רבה ויקרא פי''ט על הפסוק "בעצלתים ימך המקרה" שאסור לגלות את הראש משום "ובחוקתיהם לא תלכו" עיי'ש שכותב שעי''ז נעשה דומאנטיקוס (היינו כומר)
וראוי ומומלץ להוסיף
המדרש הנ''ל- תוקן.
מהרמב''ם אין ראיה גמורה כי אפשר דהוא מדינא אלא שמותר לגלות למעט זמן, ות''ח נוהגים שלא יתגלה ראשם כלל.
יישר כח גדול.
הצעתיך להביאו לגוון בדברי הראשונים ולכן הבאתי את הרמב''ם.
את הגמרא בשבת קנ''ו למה השמטת??
היות ואני מחפש לקצר כמה שיותר בדברים שאינם מוכרחים, כי אין כוונתי לאסוף את כל התורה וכל מי שאמר משהו בנידון אלא רק מי שיוצא מדבריו דברים ברורים לענין דעתו לדינא, על כן אני ממעט במקורות שאין בהם הכרע אלא א''כ אני סבור שיטעו במקור זה ועל כן אני מביאו כדי לדחותו (כגון שיש סתירה בדעת ראשון מסויים), על כן לא הבאתי את הרמב''ם.
לגבי הגמ' בשבת, אני לא רואה משם הכרע גמור שכך נהגו כי אולי רק אמו סברה כך והחליטה כך, מבואר משם רק שזה מועיל ליראת שמים, אבל אפשר שלא נהגו כך, וא''ת אם זה מוסיף יראת שמים ודאי דנהגו כך, אין בזה הכרע גמור כי הבאתי מהמנהיג (איני זוכר אם זה כתוב במהדורה שאצלכם או רק במהדורה המעודכנת שאצלי) שבצרפת נהגו לילך בגילוי הראש, וא''כ אפשר שגם בבבל היה כך, ומ''מ אין משם ראיה גמורה.
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
בסימן קצה הלכות נידה בסופו כתב וז''ל:
אם מותר לאיש או לאשה ללבוש האחד את בגדי השני-
באשכול הל' בעל קרי
ד''ה ונשאל )ב:(, כתב דשלחו מהמתיבתא בבבל דשרי לאשה ללבוש את בגדי
בעלה ושרי לאיש ללבוש בגדי אשתו, ע''כ, ומבואר מהלשון דשרי אף בגוונא
שהבגד מיוחד לאיש או לאשה, ומ''מ היינו בגוונא שאינו בעלמא בגד המיוחד
לאנשים דוקא או נשים דאם הוא מיוחד א''כ הוי איסור לא ילבש, ולפי''ז ה''ה דשרי
להסתפג ולנגב גופו בבגד המיוחד לכך לאשתו. עכ''ל.


לכאורה תליא אי איכא חביבות בזה או לא. דאי איכא חביבות אפילו אינו מיוחד וכו' אסור כדחזינן גבי הצעת המיטה שלא בפניו אסור משום דאיכא חביבותא ואף אי ליכא חביבותא ושלא בפניה אפשר דתלוי אי מביאו להרהור אי לא. דע''כ אסרו לשכב במיטתה אפילו אינה בעיר משום דיכול להביאו לידי הרהור. ובגד כ''ש דיכול להביאו להרהור ואם כן מהיכי תיתי להיתרא?? 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
יו''ד קצ''ו בסופו טבילה ביום השביעי במקום אונס.

להעיר דברי הרמב''ן (הלכות נדה א' הובא בחכמת אדם סימן ק''ז ריש הלכות נדה דיליה)
אע"פ שדין הזבה לטבול ביום שביעי מאחר שתנץ החמה גזרו חכמים שלא יהו עושות כן כדי שלא יהו משמשות ביומן ויהא להן תרבות רעה שמא תראה ותסתור אלא טובלת בלילה שהוא תחלת שמיני ואם עברה וטבלה ביום שביעי אינה צריכה לחזור ולטבול, ויש מן הגאונים שהורה שלא עלתה לה טבילה, ולא יראה לי זה
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
הרי אני בטוח שמעכ"ת יודע שיש בדבר זה מחלוקת בין גדולי רבותנו בכל הקשור לספרי ראשונים שנתגלו אח"כ, שלא ראו אותם השו"ע, (ובכלל לכל ספרי הראשונים, שבזמן הקדמונים הם לא היו לפניה) עד כמה מתחשבים בהם בהכרעת ההלכה.
אמנם אם מעכ"ת אזלי לפי הני שיטות דס"ל שאם י"ל בבירור שאם השו"ע או שאר קדמונים היו רואים את דברי הראשונים האלו היו פוסקים אחרת, תיתי לי' למר, רק אולי במקרים כאלה היה לתועלת שמעכ"ת יכתוב בספר עצמו איך מוכרח לו בוודאות שאילו היה השו"ע רואה את דברי הראשונים האלה היה חוזר בו.
ולבי עדיין קצת מפקפק בעצם הדבר, וכי אנו יכולים באמת לומר בביטחה שאלו היה מרן מחבר השו"ע רואה אותם היה חוזר בהם? ואף שמעכ"ת כובת שכן היה דרכו של המשנ"ב והשך ועוד, הרי הדק"ל, וכי כמוהם כמונו? והם בגודל עוצמת תורתם היו יכולם בביטחה לומר שבטוחים הם שהשו"ע וכו' היה חוזר בו, אבל מה נענה אנחנו איזובי קיר, האם גם לנו יכולים לומר כן?
שוב, יישר כחכם על העבודה הנפלאה לזיכוי הרבים, וגם על ההתייחסות הראויה לשאלתי בבירור כל הנ"ל.
יתן ה' שתזכה להמשיך לזכות את הרבים בחכמתך, להגדיל תורה ולהאדירה.
הויכוח על כתבי יד שהתגלו, הוא ויכוח דק מן הדק ויש בו הרבה חילוקים, ובשביל להיכנס אליו צריך להבין היטיב מה הטעם שלא סומכים על ספרים אלה, כי אם הוא מטעם שאולי אין הספרים יצאו מראשונים אלו, א''כ היינו דוקא בספרים שיצא עליהם ערער או שיש צל של ספק אבל יש הרבה ספרים שאין בהם ספק כלל.
אגב נציין שהמשנ''ב בביאור הלכה סומך בשתי ידיו על ספרים חדשים שהודפסו ולא היו לפני השו''ע, ואפי' על האשכול של הרב אויירבך.
מ''מ כל זה רק בספרים חדשים שלא היו כלל בנמצא, כגון בית הבחירה להמאירי ועוד, אבל השאילתות ובה''ג וסמ''ק וכ''ש שאר הספרים המצויים כגון חידושי הרשב''א והרמב''ן וכדו' שהב''י לא אסף מהם הכל, בזה לא נפל ויכוח כלל שהם ברי סמכא. (אגב נציין שהב''י באחד המקומות כתב "ובדקתי בספר הלכות גדולות שאצלי").
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
בסימן קצה הלכות נידה בסופו כתב וז''ל:
אם מותר לאיש או לאשה ללבוש האחד את בגדי השני-
באשכול הל' בעל קרי
ד''ה ונשאל )ב:(, כתב דשלחו מהמתיבתא בבבל דשרי לאשה ללבוש את בגדי
בעלה ושרי לאיש ללבוש בגדי אשתו, ע''כ, ומבואר מהלשון דשרי אף בגוונא
שהבגד מיוחד לאיש או לאשה, ומ''מ היינו בגוונא שאינו בעלמא בגד המיוחד
לאנשים דוקא או נשים דאם הוא מיוחד א''כ הוי איסור לא ילבש, ולפי''ז ה''ה דשרי
להסתפג ולנגב גופו בבגד המיוחד לכך לאשתו. עכ''ל.


לכאורה תליא אי איכא חביבות בזה או לא. דאי איכא חביבות אפילו אינו מיוחד וכו' אסור כדחזינן גבי הצעת המיטה שלא בפניו אסור משום דאיכא חביבותא ואף אי ליכא חביבותא ושלא בפניה אפשר דתלוי אי מביאו להרהור אי לא. דע''כ אסרו לשכב במיטתה אפילו אינה בעיר משום דיכול להביאו לידי הרהור. ובגד כ''ש דיכול להביאו להרהור ואם כן מהיכי תיתי להיתרא?? 
אני רק כתבתי דמגבת דינה כבגד כי איני רואה סברא מספקת לחלק לענין דינא.
מה שהקשתם שיכול להביאו להרהור, לכאו' נקשה כן גם על הגאונים, ועל כרחינו נאמר דהגאונים אמרו רק שמדין גזירת הרחקה אין זה כלול בזה, אבל לגבי איסור הרהור באשתו נדה (אני מדבר על הרהור כזה שהוא ודאי אסור), כל אחד יראה לגופו אם מביאו להרהור כזה או לא, וההיתר שנכתב הוא מדין הרחקה, וכך הוא בכל ההיתרים שהזכירו הטוש''ע והפוסקים, דהיינו מדין הרחקה אבל אם יודע שמביאו לידי הרהור יהיה אסור לו, ואם היה אסור מדין הרחקה א''כ היה אסור אף כשסבור שלא יהרהר, ולגבי זה חידשו שמותר מדין הרחקה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
יו''ד קצ''ו בסופו טבילה ביום השביעי במקום אונס.

להעיר דברי הרמב''ן (הלכות נדה א' הובא בחכמת אדם סימן ק''ז ריש הלכות נדה דיליה)
אע"פ שדין הזבה לטבול ביום שביעי מאחר שתנץ החמה גזרו חכמים שלא יהו עושות כן כדי שלא יהו משמשות ביומן ויהא להן תרבות רעה שמא תראה ותסתור אלא טובלת בלילה שהוא תחלת שמיני ואם עברה וטבלה ביום שביעי אינה צריכה לחזור ולטבול, ויש מן הגאונים שהורה שלא עלתה לה טבילה, ולא יראה לי זה
אעיין בזה אי''ה.
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
הרב @כמעיין המתגבר באו''ח ר''מ כתבת וז''ל:
"איסור הוצאת ש''ז בביאה- הדבר פשוט שאע''פ שלפני שבועל יוצא מגופו
לחלוחית, אין זה נקרא ש''ז לבטלה, כיון דש''ז היינו רק מה שיכול להזריע, ואין
יכול להזריע רק מה שיורה כחץ דהיינו שיוצא בכח כדאיתא בנדה מג., ומ''מ אף
לפי''ז אפשר דאדם שידוע שאינו יכול להזריע כלל אפ''ה שייך בו איסור ש''ז
לבטלה דמ''מ אותה הוצאה יכולה להזריע בכולי אינשי, ומ''מ אותה לחלוחית כיון
דאינה יכולה להזריע לפי דעת חז''ל אצל כולי אינשי לא מיקריא זרע ואין בה איסור
השחתה כלל, ולאחר ביאה נמי אחר שגומר לירות כחץ שרי לצאת אף באבר חי
ומוקשה ואע''ג דאכתי יוצא ממנו טיפין, דהכי מוכח מדהתירו לחתן לצאת באבר
חי ולא הצריכו אותו להמתין שימות האבר כיון שאין אשתו נדה, כמבואר בב''י
ביו''ד קצג ד''ה ומ''ש ומיהו אותה בעילה, ואף מי שאסר שם אסר רק מחמת חשש
נדה אבל להוצאת ש''ז לא חיישינן כלל, וודאי אם יוצא באבר חי מסתמא יוצא
ממנו קצת טיפין ולא לישתמיט אף פוסק שם לחשוש לזה , מכלל דלא שייך בזה
איסור ש''ז כלל דלא מיקריא זרע לגבי איסור זה אלא מה שיורה כחץ, ולא מה
שיוצא לפני כן ולא מה שיוצא אחרי כן."


ורק להעיר שה"אור החיים" הקדוש כותב (ויצא עה''פ והנה בבוקר והנה היא לאה) וז''ל":
ויבא אליה. טעם שלא הרגיש בה הוא לחששת צדיק וישר ונאמן רוח לבל יכשל במכשול האנושי אשר יתאוו תאוה קודם קרוב אליה ויטיפו ממנו צחצוחי טומאה קודם התחלת מצוה. ומי לנו גדול מיעקב אבינו עדות לו בתורה (לקמן מ"ט ג') ראשית אוני, ועיין מה שכתבנו שם, אשר על כן הרחיק הראות בה ותיכף ומיד בא אליה לשמור חומו בל יחלל בריתו ברית קודש, וגם אחר גמר ביאה לא הכיר בה כי כיבה הנרות כמשפט לאוהבי שמו (או"ח סי' ר"מ) עד אור הבוקר:

וידוע עוד עפ''י קבלה שזה פירוש מה דאמרו בגמרא (יבמות סג ונדה לא) בשכר שמשהין עצמן על הבטן וכו'.
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
אחר רוב התודה על הספר הנפלא.
בענין הגיית לשון הקודש שיש בהקדמה להוכיח ולטעון מההגיה הארמית.
הראוני כמה סרטונים של דוברי ארמית שהגיית הקמץ שלהם היא כהברה אשכנזית ממש. וכן באשכול אחר יש עדות של הרב @תלמיד מחכים שפגש אחד מארם נהריים ששפת אמו ארמית והגייתו היתה כאשכנזים.
ואיני רוצה להאריך בזה כעת כי שמעתי שממשמש ובא לבית מדרשנו זה אחד מגדולי היודעים בנבכי הנושא, על כן שמתי לפי מחסום לעת עתה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן המתחטא אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
ואפי' על האשכול של הרב אויירבך.
הנה בדיוק הסיבה שלא לסמוך, כי נכשלים בספרים מזוייפים מתוכם.
האשכול ההוא הוא היה מקום מועד לפורענות, ספר שמבוסס על כת''י אחד ויחיד ובלא הוכחות מספיקות שכולו מהמחבר, וגם הוא לא עבר זמן התיישנות עד שיצאו עליו עוררים, מה שאין כן ספר שכבר מאה חמישים שנה אין עליו שום עורר וכל החוקרים מודים שהוא אמיתי ויש לו הוכחות רבות וכמה כת''י.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=47&t=15371#p223395
הרב @כמעיין המתגבר איך דעתך לבאר בזה?
מה שכתבתם הוא ביאור יפה, האמת שמתוקף מלאכתי לאסוף ראשונים וגאונים אני נתקל ברעידות אדמה הלכתיות הרבה יותר גדולות, כך שבעיני אין כאן תמיהה מזה שלא שמענו מעולם כך ומהשו''ע וכו', ועל כן הדברים כשלעצמם לא נראים לי דברים מחודשים, ואי משום לא שמענו הרבה דברים לא שמענו, והנה הם כתובים בספרים.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
הרב @כמעיין המתגבר באו''ח ר''מ כתבת וז''ל:
"איסור הוצאת ש''ז בביאה- הדבר פשוט שאע''פ שלפני שבועל יוצא מגופו
לחלוחית, אין זה נקרא ש''ז לבטלה, כיון דש''ז היינו רק מה שיכול להזריע, ואין
יכול להזריע רק מה שיורה כחץ דהיינו שיוצא בכח כדאיתא בנדה מג., ומ''מ אף
לפי''ז אפשר דאדם שידוע שאינו יכול להזריע כלל אפ''ה שייך בו איסור ש''ז
לבטלה דמ''מ אותה הוצאה יכולה להזריע בכולי אינשי, ומ''מ אותה לחלוחית כיון
דאינה יכולה להזריע לפי דעת חז''ל אצל כולי אינשי לא מיקריא זרע ואין בה איסור
השחתה כלל, ולאחר ביאה נמי אחר שגומר לירות כחץ שרי לצאת אף באבר חי
ומוקשה ואע''ג דאכתי יוצא ממנו טיפין, דהכי מוכח מדהתירו לחתן לצאת באבר
חי ולא הצריכו אותו להמתין שימות האבר כיון שאין אשתו נדה, כמבואר בב''י
ביו''ד קצג ד''ה ומ''ש ומיהו אותה בעילה, ואף מי שאסר שם אסר רק מחמת חשש
נדה אבל להוצאת ש''ז לא חיישינן כלל, וודאי אם יוצא באבר חי מסתמא יוצא
ממנו קצת טיפין ולא לישתמיט אף פוסק שם לחשוש לזה , מכלל דלא שייך בזה
איסור ש''ז כלל דלא מיקריא זרע לגבי איסור זה אלא מה שיורה כחץ, ולא מה
שיוצא לפני כן ולא מה שיוצא אחרי כן."


ורק להעיר שה"אור החיים" הקדוש כותב (ויצא עה''פ והנה בבוקר והנה היא לאה) וז''ל":
ויבא אליה. טעם שלא הרגיש בה הוא לחששת צדיק וישר ונאמן רוח לבל יכשל במכשול האנושי אשר יתאוו תאוה קודם קרוב אליה ויטיפו ממנו צחצוחי טומאה קודם התחלת מצוה. ומי לנו גדול מיעקב אבינו עדות לו בתורה (לקמן מ"ט ג') ראשית אוני, ועיין מה שכתבנו שם, אשר על כן הרחיק הראות בה ותיכף ומיד בא אליה לשמור חומו בל יחלל בריתו ברית קודש, וגם אחר גמר ביאה לא הכיר בה כי כיבה הנרות כמשפט לאוהבי שמו (או"ח סי' ר"מ) עד אור הבוקר:

וידוע עוד עפ''י קבלה שזה פירוש מה דאמרו בגמרא (יבמות סג ונדה לא) בשכר שמשהין עצמן על הבטן וכו'.
יישר כח, ומ''מ פשט לחוד וקבלה לחוד.
 
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
הרב @כמעיין המתגבר באו''ח ר''מ כתבת וז''ל:
"איסור הוצאת ש''ז בביאה- הדבר פשוט שאע''פ שלפני שבועל יוצא מגופו
לחלוחית, אין זה נקרא ש''ז לבטלה, כיון דש''ז היינו רק מה שיכול להזריע, ואין
יכול להזריע רק מה שיורה כחץ דהיינו שיוצא בכח כדאיתא בנדה מג., ומ''מ אף
לפי''ז אפשר דאדם שידוע שאינו יכול להזריע כלל אפ''ה שייך בו איסור ש''ז
לבטלה דמ''מ אותה הוצאה יכולה להזריע בכולי אינשי, ומ''מ אותה לחלוחית כיון
דאינה יכולה להזריע לפי דעת חז''ל אצל כולי אינשי לא מיקריא זרע ואין בה איסור
השחתה כלל, ולאחר ביאה נמי אחר שגומר לירות כחץ שרי לצאת אף באבר חי
ומוקשה ואע''ג דאכתי יוצא ממנו טיפין, דהכי מוכח מדהתירו לחתן לצאת באבר
חי ולא הצריכו אותו להמתין שימות האבר כיון שאין אשתו נדה, כמבואר בב''י
ביו''ד קצג ד''ה ומ''ש ומיהו אותה בעילה, ואף מי שאסר שם אסר רק מחמת חשש
נדה אבל להוצאת ש''ז לא חיישינן כלל, וודאי אם יוצא באבר חי מסתמא יוצא
ממנו קצת טיפין ולא לישתמיט אף פוסק שם לחשוש לזה , מכלל דלא שייך בזה
איסור ש''ז כלל דלא מיקריא זרע לגבי איסור זה אלא מה שיורה כחץ, ולא מה
שיוצא לפני כן ולא מה שיוצא אחרי כן."


ורק להעיר שה"אור החיים" הקדוש כותב (ויצא עה''פ והנה בבוקר והנה היא לאה) וז''ל":
ויבא אליה. טעם שלא הרגיש בה הוא לחששת צדיק וישר ונאמן רוח לבל יכשל במכשול האנושי אשר יתאוו תאוה קודם קרוב אליה ויטיפו ממנו צחצוחי טומאה קודם התחלת מצוה. ומי לנו גדול מיעקב אבינו עדות לו בתורה (לקמן מ"ט ג') ראשית אוני, ועיין מה שכתבנו שם, אשר על כן הרחיק הראות בה ותיכף ומיד בא אליה לשמור חומו בל יחלל בריתו ברית קודש, וגם אחר גמר ביאה לא הכיר בה כי כיבה הנרות כמשפט לאוהבי שמו (או"ח סי' ר"מ) עד אור הבוקר:

וידוע עוד עפ''י קבלה שזה פירוש מה דאמרו בגמרא (יבמות סג ונדה לא) בשכר שמשהין עצמן על הבטן וכו'.
יישר כח, ומ''מ פשט לחוד וקבלה לחוד.

משום איסור הוז''ל ליכא אבל משום צחצוחי טומאה איכא.

אמנם משמע קצת מדבריו שיש בזה פגם של השחתת זרע דקאמר "ומי לנו גדול מיעקב אבינו עדות לו בתורה ראשית אונו וכו' על כן הרחיק ראות בה ..לשמור חומו בל יחלל בריצו ברית קודש...
משמע מדבריו שכאן יש בזה קצת שם זרע לבטלה.

מידי דברי בו זכור אזכור דהבא''ח מביא בביאורו (בבן יהיודע) על אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת דהוא משום שאז הטיפות שנעקרו יוצאים בהשתנה והווא ליה איסורא.
בל''נ אעלה יותר מאוחר.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
טוביה פריד אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
הרב @כמעיין המתגבר באו''ח ר''מ כתבת וז''ל:



ורק להעיר שה"אור החיים" הקדוש כותב (ויצא עה''פ והנה בבוקר והנה היא לאה) וז''ל":
ויבא אליה. טעם שלא הרגיש בה הוא לחששת צדיק וישר ונאמן רוח לבל יכשל במכשול האנושי אשר יתאוו תאוה קודם קרוב אליה ויטיפו ממנו צחצוחי טומאה קודם התחלת מצוה. ומי לנו גדול מיעקב אבינו עדות לו בתורה (לקמן מ"ט ג') ראשית אוני, ועיין מה שכתבנו שם, אשר על כן הרחיק הראות בה ותיכף ומיד בא אליה לשמור חומו בל יחלל בריתו ברית קודש, וגם אחר גמר ביאה לא הכיר בה כי כיבה הנרות כמשפט לאוהבי שמו (או"ח סי' ר"מ) עד אור הבוקר:

וידוע עוד עפ''י קבלה שזה פירוש מה דאמרו בגמרא (יבמות סג ונדה לא) בשכר שמשהין עצמן על הבטן וכו'.
יישר כח, ומ''מ פשט לחוד וקבלה לחוד.

משום איסור הוז''ל ליכא אבל משום צחצוחי טומאה איכא.

אמנם משמע קצת מדבריו שיש בזה פגם של השחתת זרע דקאמר "ומי לנו גדול מיעקב אבינו עדות לו בתורה ראשית אונו וכו' על כן הרחיק ראות בה ..לשמור חומו בל יחלל בריצו ברית קודש...
משמע מדבריו שכאן יש בזה קצת שם זרע לבטלה.

מידי דברי בו זכור אזכור דהבא''ח מביא בביאורו (בבן יהיודע) על אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת דהוא משום שאז הטיפות שנעקרו יוצאים בהשתנה והווא ליה איסורא.
בל''נ אעלה יותר מאוחר.
על דרך הפשט קשה מאוד לקבל דבר זה, חדא מהראיות שהבאתי, ועוד דבשבת אמרי' ידא חדא במרגניתא וידא חדא בכורא (איני זוכר את הנוסח בדיוק), וזה היפך מהאור החיים שכתב הרחיק הראות בה לשמור חומו וכו'.
אגב, איני נותן לזה סמכות הלכתית אבל מקובל אצל המדריכי חתנים מהחזון איש ועוד שאין לנהוג כלל פרישות יתירה ולבעול לאלתר כי יש בזה צער גדול לאשה.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אמנם אם מעכ"ת אזלי לפי הני שיטות דס"ל שאם י"ל בבירור שאם השו"ע או שאר קדמונים היו רואים את דברי הראשונים האלו היו פוסקים אחרת, תיתי לי' למר, רק אולי במקרים כאלה היה לתועלת שמעכ"ת יכתוב בספר עצמו איך מוכרח לו בוודאות שאילו היה השו"ע רואה את דברי הראשונים האלה היה חוזר בו.
ולבי עדיין קצת מפקפק בעצם הדבר, וכי אנו יכולים באמת לומר בביטחה שאלו היה מרן מחבר השו"ע רואה אותם היה חוזר בהם? ואף שמעכ"ת כובת שכן היה דרכו של המשנ"ב והשך ועוד, הרי הדק"ל, וכי כמוהם כמונו? והם בגודל עוצמת תורתם היו יכולם בביטחה לומר שבטוחים הם שהשו"ע וכו' היה חוזר בו, אבל מה נענה אנחנו איזובי קיר, האם גם לנו יכולים לומר כן?
שיטת השולחן ערוך עצמו בעניין זה שאין צריכים לפסוק בכה"ג כדעתו (ולכאורה גם לא הצריך בדווקא לפסוק כדעת הקדמונים, אלא נראה מדבריו שזה נתון לשיקול דעתו של הפוסק).

וזו לשונו:
כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי"ק שורש פ"ד) אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו (מהרי"ק שורש צ"ו):
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יעקב מעיין אמר:
לגבי עלייה להר הבית סימן קנו א"ח לא ציינת דברי כפתור ופרח (הוצאת מכון ללימודי מצוות הארץ, עמוד קי"ג) דס"ל שאסור ליכנס לשטח הר הבית: "א"כ היום שאנחנו בחטאינו מבחוץ, נוכל להתקרב לענין תפלה והשתחויה עד אותם הכתלים, וכן עמא דבר באים עד אותם הכתלים ומתפללים לא-ל יתעלה לפני אלו שני השערים שהזכרנו, וכבר ביקש מהא-ל יתברך שלמה בתפילתו (מלכים א' ח' ט') שתקובל תפילת המקום ההוא"
"אנחנו בחטאינו מבחוץ" יכול להתפרש בשני אופנים בלבד, או (כפי הכוונה האמיתית) שבחטאינו נענשנו ואין לנו אפשרות טכנית להיכנס, או שאנו חוטאים בכך שאיננו נכנסים...
אי אפשר כלל לפרש שאיננו נכנסים מפני הטומאה.

ומה שכתב שבאים עד אותם הכתלים והשערים, לא בא לאפוקי היכנסות מעבר לכתלים (שלא היתה אפשרית. ובפרט שהמדובר שם הוא בכותל המזרחי ושערי רחמים הסגורים כך שגם אם היתה אפשרות להיכנס היא לא מכיוון זה, ולא ייתכן שיאמר שאסור להיכנס על ידי אמירה שמגיעים רק עד לשם...) אלא בא לאפוקי מהטענה שאסור לגשת לשם כי זה כותל העזרה, ועל זה אמר שעל פי מה שהוא הוכיח שם שזה כותל ההר נמצא שמותר לגשת אליו גם בטומאה וכן עמא דבר וכו'.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
שיטת השולחן ערוך עצמו בעניין זה שאין צריכים לפסוק בכה"ג כדעתו (ולכאורה גם לא הצריך בדווקא לפסוק כדעת הקדמונים, אלא נראה מדבריו שזה נתון לשיקול דעתו של הפוסק).

וזו לשונו:
כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי"ק שורש פ"ד) אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו (מהרי"ק שורש צ"ו):
הוא אומר את זה רק לענין בכלל שהלכה כבתראי, שבכה"גשהבתראי לא ראה את הקדמון אין בזה דין "הלכה כבתראי", אבל זה לא אומר שבכל מקום שאחד לא ראה ספר אחר, אומרים אילו היה רואה היה חוזר בו, ובטלין כל כללי הפסק.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
הוא אומר את זה רק לענין בכלל שהלכה כבתראי, שבכה"גשהבתראי לא ראה את הקדמון אין בזה דין "הלכה כבתראי", אבל זה לא אומר שבכל מקום שאחד לא ראה ספר אחר, אומרים אילו היה רואה היה חוזר בו, ובטלין כל כללי הפסק.
נכון זה צריך שיקול דעת גדול, ומ''מ יש מקומות שהדבר פשוט שהיה חוזר בו כגון שמביא מחלוקת בב''י בין ב' ראשונים בלבד ואין לו הכרעה מוחלטת ואף בשו''ע מביא בתור מחלוקת, ופתאום מצטרפים עוד 3 או 4 ראשונים חשובים כגון ר''ח או רשב''א או רמב''ן או גאון, דבזה הדבר פשוט שהיה חוזר בו, ואין צריך בכה''ג להיות חכם גדול בכדי להבין שהיה חוזר בו.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דבש לפי אמר:
שיטת השולחן ערוך עצמו בעניין זה שאין צריכים לפסוק בכה"ג כדעתו (ולכאורה גם לא הצריך בדווקא לפסוק כדעת הקדמונים, אלא נראה מדבריו שזה נתון לשיקול דעתו של הפוסק).

וזו לשונו:
כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי"ק שורש פ"ד) אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו (מהרי"ק שורש צ"ו):
הוא אומר את זה רק לענין בכלל שהלכה כבתראי, שבכה"ג שהבתראי לא ראה את הקדמון אין בזה דין "הלכה כבתראי", אבל זה לא אומר שבכל מקום שאחד לא ראה ספר אחר, אומרים אילו היה רואה היה חוזר בו, ובטלין כל כללי הפסק.
לולא "הלכה כבתראי" לא היתה סיבה לפסוק כשו"ע נגד הגאונים וגדולי הראשונים, אלא שאעפ"כ אין פסקי השו"ע בטלים אוטומטית גם במקומות כאלו אלא רק ש"אין צריכים" לפסוק כמותן כלשון השו"ע והרי זה ניתן לשיקול דעת הרב המורה.
יש לך מקור בשו"ע שההוראה כשו"ע יותר חזקה מהלכה כבתראי?
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דבש לפי אמר:
והרי זה ניתן לשיקול דעת הרב המורה.
אז כל מורה הוראה שבכל דור ודור פשוט מחליט בעצמו אם בא לו לפסוק כהשו"ע או כראשונים אחרים?
לא לפי מה ש"בא לו" חלילה, אלא לפי מה שנראה לו נכון.
(וכמובן, מדובר רק במקומות שיש ראשונים שלא היו לפני הפוסקים, ושייתכן שאם הפוסקים היו רואים אותם היו מורים כדבריהם.)
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
ואיני רוצה להאריך בזה כעת כי שמעתי שממשמש ובא לבית מדרשנו זה אחד מגדולי היודעים בנבכי הנושא, על כן שמתי לפי מחסום לעת עתה.
ויבא העם אל היער והנה הלך דבש הלא הוא הרה"ג המקורי @דבש לפי ני"ו יפתח פיהו ויטיף צוף דבשו ובקצה מטהו יטעימנו מיערת הדבש ויהי בפינו כדבש למתוק ואף אנו נרדה דבשו ונטעמנו אם לא דבש והדביש הוא כי יש שבא בכדו של דבש ונסדקה ויש אשר תלכדנה רגליהם בדבש ויש אשר לא הגיד כי מגוית האריה רדה הדבש.
על כן דבש מצאת אכול דייך כי כה אמר ה' אכול והותר.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברצוני להעלות את ספרי לפורום אוצר החכמה, אבל כפי מה שראיתי כבר אי אפשר להירשם לשם, על כן אבקש מידידי הנכבדים שמי שיש לו כבר שם חשבון ויוכל להעלות את ספרי לשם באשכול נפרד, שיפנה אלי במייל- [email protected] ואשלח אליו את המהדורה המעודכנת כדי שיעלנה לשם, ותהי משכורתו שלימה מעם ה'.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
אקשן דקדושה אמר:
אקשן דקדושה אמר:
ואיני רוצה להאריך בזה כעת כי שמעתי שממשמש ובא לבית מדרשנו זה אחד מגדולי היודעים בנבכי הנושא, על כן שמתי לפי מחסום לעת עתה.
ויבא העם אל היער והנה הלך דבש הלא הוא הרה"ג המקורי @דבש לפי ני"ו יפתח פיהו ויטיף צוף דבשו ובקצה מטהו יטעימנו מיערת הדבש ויהי בפינו כדבש למתוק ואף אנו נרדה דבשו ונטעמנו אם לא דבש והדביש הוא כי יש שבא בכדו של דבש ונסדקה ויש אשר תלכדנה רגליהם בדבש ויש אשר לא הגיד כי מגוית האריה רדה הדבש.
על כן דבש מצאת אכול דייך כי כה אמר ה' אכול והותר.
עיין ב"מ לח. ועיין עוד ערכין טז.
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
טוביה פריד אמר:
הרב @כמעיין המתגבר באו''ח ר''מ כתבת וז''ל:
"איסור הוצאת ש''ז בביאה- הדבר פשוט שאע''פ שלפני שבועל יוצא מגופו
לחלוחית, אין זה נקרא ש''ז לבטלה, כיון דש''ז היינו רק מה שיכול להזריע, ואין
יכול להזריע רק מה שיורה כחץ דהיינו שיוצא בכח כדאיתא בנדה מג., ומ''מ אף
לפי''ז אפשר דאדם שידוע שאינו יכול להזריע כלל אפ''ה שייך בו איסור ש''ז
לבטלה דמ''מ אותה הוצאה יכולה להזריע בכולי אינשי, ומ''מ אותה לחלוחית כיון
דאינה יכולה להזריע לפי דעת חז''ל אצל כולי אינשי לא מיקריא זרע ואין בה איסור
השחתה כלל, ולאחר ביאה נמי אחר שגומר לירות כחץ שרי לצאת אף באבר חי
ומוקשה ואע''ג דאכתי יוצא ממנו טיפין, דהכי מוכח מדהתירו לחתן לצאת באבר
חי ולא הצריכו אותו להמתין שימות האבר כיון שאין אשתו נדה, כמבואר בב''י
ביו''ד קצג ד''ה ומ''ש ומיהו אותה בעילה, ואף מי שאסר שם אסר רק מחמת חשש
נדה אבל להוצאת ש''ז לא חיישינן כלל, וודאי אם יוצא באבר חי מסתמא יוצא
ממנו קצת טיפין ולא לישתמיט אף פוסק שם לחשוש לזה , מכלל דלא שייך בזה
איסור ש''ז כלל דלא מיקריא זרע לגבי איסור זה אלא מה שיורה כחץ, ולא מה
שיוצא לפני כן ולא מה שיוצא אחרי כן."


ורק להעיר שה"אור החיים" הקדוש כותב (ויצא עה''פ והנה בבוקר והנה היא לאה) וז''ל":
ויבא אליה. טעם שלא הרגיש בה הוא לחששת צדיק וישר ונאמן רוח לבל יכשל במכשול האנושי אשר יתאוו תאוה קודם קרוב אליה ויטיפו ממנו צחצוחי טומאה קודם התחלת מצוה. ומי לנו גדול מיעקב אבינו עדות לו בתורה (לקמן מ"ט ג') ראשית אוני, ועיין מה שכתבנו שם, אשר על כן הרחיק הראות בה ותיכף ומיד בא אליה לשמור חומו בל יחלל בריתו ברית קודש, וגם אחר גמר ביאה לא הכיר בה כי כיבה הנרות כמשפט לאוהבי שמו (או"ח סי' ר"מ) עד אור הבוקר:

וידוע עוד עפ''י קבלה שזה פירוש מה דאמרו בגמרא (יבמות סג ונדה לא) בשכר שמשהין עצמן על הבטן וכו'.
יישר כח, ומ''מ פשט לחוד וקבלה לחוד.

שמעתי מידידי גאון אחד סייעתא לכך שהבא''ח מביא דבריו אלה בפירושו בבן יהוידע על הגמרא ובשו''ת רב פעלים שמיוסד על שאלות על פי קבלה משמע דגם הוא סבר שמעיקר הדין אינו כן ודו''ק.
 
חלק עליון תַחתִית