השאלה כשלעצמה היא שאלה יפה!משה אמת אמר:אם יהיה כתוב מפורש בהסכם שלא יועיל קים לי זה יועיל?יושב אוהלים אמר:אני אזרום עם סברתך, זה מחייב את הצדדים שכדי להכריע אם יש תנאי, ועליהם "להכריע" את הספק "ביניהם", והיינו "בראיה",ואם כן כל שלא הכריעו את הספק ע"י "ראיה" נשאר הספק, וכל עוד שנשאר הספק עדיין אין אנו יודעים שיש עיסקא, וכל שאין אנו יודעים שיש עיסקא יכול הנותן לטעון קים לי שאין עיסקא, והוא יכול לחייב את הלווה לפרוע את הלוואתו, וא"כ לעולם לא יפסיד את ממונו, וכל שלעולם לא יפסיד את ממונו אין זה יכול להקרא עיסקא, אלא הלואה גמורה הוא ועכשיו זה כבר הלואה ללא ספק, כיון שלמעשה לא יכול הנותן להפסיד.משה אמת אמר:הרי שזה מחייב את הצדדים שכדי להכריע אם יש תנאי, עליהם "להכריע" את הספק "ביניהם", והיינו "בראיה",
הסברא שלי היא שזה כמו שזה כתוב מפורש בהסכם, כי הם הסכימו לקבל את זה כספק כמות שהוא, עד שיוכרע הספק, וקים לי זה סוג הכרעה שהם לא הסכימו לה.
ואכן דנו באחד מהגמח"ים שהיה כזה הית"ע (לרווחא דמילתא) והגאון הנ"ל טען שההית"ע שלהם שכתבו לרצות את דעת המחמירים לא מועיל, ומהטעם שכתבנו, והציעו שיתחייבו בעלי הגמ"ח בכתב מפורש שלא יטענו קים לי. (לכתוב בנוסח שהצעת (שלא יועיל קים לי) לא שייך, כי לאו מריה דאורייתא הוא לשנות את הדין- ואין זה דומה לע"מ שלא אהא נאמן לומר פרעתי-ודוק היטב ותבין ואכמ"ל), אלא שיכול להתחייב שלא יטען קים לי). וטען הגרי"ל שליט"א שיתכן שכן מהני. (היה לו איזה צד שגם בכה"ג לא מהני בגלל שבכל זאת זה לא מונח בתוך טענת מקבל המעות, (לא ממש הבנתי למה לא), אבל נטה לומר שזה מספיק וזה כן יועיל.
אמנם ההמשך שכתבת "שזה כמו שזה כתוב מפורש בהסכם, כי הם הסכימו לקבל את זה כספק כמות שהוא, עד שיוכרע הספק, וקים לי זה סוג הכרעה שהם לא הסכימו לה." זה אינו, כיון שאכן צדקת בזה "כי הם הסכימו לקבל את זה כספק כמות שהוא, עד שיוכרע הספק, ועל חלק זה עצמו (שזה ישאר כספק עד שזה יוכרע, אפשר לומר שזה כאילו כתבו את זה מפורש בשטר, מ"מ לא יתכן לומר שזה כאילו כתוב בשטר "שיהיה בזה דין עיסקא עיסקא כל זמן שלא הוכרע הספק" שהרי כתוב מפורש בשטר שיהא עיסקא רק "אם יש בזה איסור ריבית, [ולא ספק איסור ריבית], וכמש"כ כבר להרב @שמן רענן שאכן אם היו כותבים "שמחמת הספק יהיה זה עיסקא, אז לעולם אכן בכל אופן יהיה כאן עיסקא גם אם יטען "קים לי" כיון שלמעשה לא הוכרע הספק לעולם, אבל לא כך כותבים בהת"ע כזה, (מכמה סיבות ואכ"מ לפורטם), אלא כותבים "ש"אם יש איסור רבית יהא עיסקא", וא"כ כל שלא הוברר הספק אי אפשר להוכיח שיש כאן עיסקא, ולעולם לא יוכל צד ההפסד שבעיסקא להתממש, וכל הית"ע שצד ההפסד אינה יוכל להתממש הרי קימ"ל שאינו "לא היתר ולא עיסקא, אלא לצור על פי צלוחיתו".
גם לך אשוב ואומר שסברתך הוא סברא טובה, ולגופיה הוא נכון והגיוני, רק שבני"ד איננו יכולים להשתמש בו לפתור את הבעיה, וכמש"כ.