עצה למהרהר בדברי תורה קודם ברכת התורה - ובשיטת הגר"א

כותר

משתמש ותיק
באשכול אחר כתב תלמיד של רבי דב צבי קרלנשטיין חידוש הלכתי בשמו:
בעלי אוצר אמר:
אכתוב נקודה הלכתית שעולה בזכרוני.
ידוע שדיבר הרבה על זה שכל הזמן המחשבה צריכה להיות בסוגיא.
ושאל מה עושים כשקמים באמצע הלילה או בבוקר ועוד לא יכולים לברך ברכת התורה. כיון שצריך לחשוש לגר"א לברך על הרהור.
ואמר חידוש גדול שהוא נוהג לחשוב בלימוד, ולחשוב כוונה הפכית שלא לצאת ידי מצוות ת"ת!!!
 

כותר

משתמש ותיק
פותח הנושא
@יהודי רציני הקשה ע"ז:
וכי האיסור הוא על מצוות תלמוד תורה? האיסור הוא לדבר או (להרהר להגר"א) בד"ת, ואת זה הוא עושה בכל מקרה.

ויתכן שבאמת ברכת התורה, היא רק ברכת המצוות.
ולימוד שאינו מצוה מותר בהרהור קודם הברכה.

וכך כתב לי ת"ח חשוב:

בחקירה זו אם ברכת התורה היא ברכת המצוות או שהיא ברכה על עצם הדבור בדברי תורה נחלקו בזה, דהנה הרמ"א פסק שנשים מברכות ברכת התורה, ובמגן אברהם כתב דאעפ"י שפטורות מתלמוד תורה מ"מ כיון שחייבות ללמוד הדינים הנהוגים אצלם מברכות ברכת התורה.

אכן בחידושי מרן רי"ז הלוי הלכות תלמוד תורה ביאר, לפי דברי הרמב"ן בספר המצוות [במצוות ששזכח הרמב"ם לפי דעת הרמב"ן] שמנה ברכת התורה כמצות עשה דילפינן מקרא כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו, וביאר הגרי"ז, דלדעת הרמב"ן ברכת התורה אינה בגדר 'ברכת המצוות' גרידא אלא נלמד מפסוק ד'דברי תורה' צריכים ברכה, וחיוב הברכה מדאורייתא הוא על עצם הדיבור בדברי תורה, ובזה ביאר דאף דנשים פטורות מתלמוד תורה אבל מכל מקום אף לגבי נשים דברי התורה הם בגדר 'דברי תורה' וממילא צריכות לברך על עצם הדיבור בדברי תורה.

ולכאורה לפי דברי המגן אברהם אינו כן, אלא ברכת התורה היא רק 'ברכת המצוות', ולכן נשים שפטורות מחיוב המצווה של תלמוד תורה אמאי מברכות, ונצרך לבאר שמ"מ יש להם חיוב ללמוד ההלכות ושייכא לגבייהו ברכת המצוות על תלמוד תורה.

והנה לפי דברי הגרי"ז בשיטת הרמב"ן עצתו של הגר"ד קלנשטיין זצ"ל אינה מועלת כלל, שהרי עצם ה'דברי תורה' צריכים ברכה ומה לנו שאינו מתכוין לצאת ידי חובת המצוה, והרי לא גרע מנשים שמה שמברכות [לשיטתו] אינו על 'המצוה' שהרי אינם מצוות אלא מברכות על ה'דברי תורה' אעפ"י שאינו מצוה, אבל לפי שיטת המגן אברהם שהוא 'ברכת המצוות' צדקו דברי הגאון זצ"ל.
 

במבי

משתמש ותיק
נפלא !

כמו הסיפור על הרב שמכר בשמחה את השכר שיקבל בעוה'ב על נענועי הד' מינים.

השאלה אם כוונה שכזו תעזור בתשעה באב....
 

משה אמת

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
@יהודי רציני הקשה ע"ז:
וכי האיסור הוא על מצוות תלמוד תורה? האיסור הוא לדבר או (להרהר להגר"א) בד"ת, ואת זה הוא עושה בכל מקרה.

ויתכן שבאמת ברכת התורה, היא רק ברכת המצוות.
ולימוד שאינו מצוה מותר בהרהור קודם הברכה.

וכך כתב לי ת"ח חשוב:

בחקירה זו אם ברכת התורה היא ברכת המצוות או שהיא ברכה על עצם הדבור בדברי תורה נחלקו בזה, דהנה הרמ"א פסק שנשים מברכות ברכת התורה, ובמגן אברהם כתב דאעפ"י שפטורות מתלמוד תורה מ"מ כיון שחייבות ללמוד הדינים הנהוגים אצלם מברכות ברכת התורה.

אכן בחידושי מרן רי"ז הלוי הלכות תלמוד תורה ביאר, לפי דברי הרמב"ן בספר המצוות [במצוות ששזכח הרמב"ם לפי דעת הרמב"ן] שמנה ברכת התורה כמצות עשה דילפינן מקרא כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו, וביאר הגרי"ז, דלדעת הרמב"ן ברכת התורה אינה בגדר 'ברכת המצוות' גרידא אלא נלמד מפסוק ד'דברי תורה' צריכים ברכה, וחיוב הברכה מדאורייתא הוא על עצם הדיבור בדברי תורה, ובזה ביאר דאף דנשים פטורות מתלמוד תורה אבל מכל מקום אף לגבי נשים דברי התורה הם בגדר 'דברי תורה' וממילא צריכות לברך על עצם הדיבור בדברי תורה.

ולכאורה לפי דברי המגן אברהם אינו כן, אלא ברכת התורה היא רק 'ברכת המצוות', ולכן נשים שפטורות מחיוב המצווה של תלמוד תורה אמאי מברכות, ונצרך לבאר שמ"מ יש להם חיוב ללמוד ההלכות ושייכא לגבייהו ברכת המצוות על תלמוד תורה.

והנה לפי דברי הגרי"ז בשיטת הרמב"ן עצתו של הגר"ד קלנשטיין זצ"ל אינה מועלת כלל, שהרי עצם ה'דברי תורה' צריכים ברכה ומה לנו שאינו מתכוין לצאת ידי חובת המצוה, והרי לא גרע מנשים שמה שמברכות [לשיטתו] אינו על 'המצוה' שהרי אינם מצוות אלא מברכות על ה'דברי תורה' אעפ"י שאינו מצוה, אבל לפי שיטת המגן אברהם שהוא 'ברכת המצוות' צדקו דברי הגאון זצ"ל.
הגאון רבי רפאל רייכמן מביא בשם הגרי"ז שאמר כן, יש לו דו שיח מרתק עם הגרי"ז עד שהגיע לשאילה על כוונה הפכית אם מועיל, ונשאר בשאילה.

לדידי, עיקר המעשה תמוה, כי איזה מין דבר זה לקיים מצוה ע"מ שלא לקיים המצוה, ומה תועלת יש בתלמוד תורה כזו לפי הצד שזה מועיל הכוונה שלא לצאת.
 

הערשל

משתמש ותיק
לענ"ד אין שום איסור ללמוד קודם ברכת התורה, אלא יש חיוב לברך על הלימוד, ואם מאיזה טעם שהוא אינו מברך לא מצאנו שיש איסור ללמוד, וראיה לדבר ממי שאינו יכול לברך על איזה מצוה שהיא, וכי תעלה על דעתך שלא יקיים המצוה, אתמהה.
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
פשיטא שהלומד בלי ברכה יש לו שכר, וקיים מצוות ת''ת כדאיתא בנדרים פא' על מה אבדה הארץ וכו על עזבם תורתי וכו' שלא ברכו בתורה תחילה. ושכר תורה בוודאי מיהא הווא להו.
וא''כ מה מועיל כוונה הפכית, התינח כוונה הפכית שייך דווקא במקום שאפשר לקיים המצווה בלי המחשבה, והכוונה תבטל ממנו את מעשה המצווה עצמה.
אבל מצוות תלמוד תורה שהוא עושה מעשה בהרהורו, מנלן שיועיל "כוונה הפכית".
לכן נראה לי דפשיטא שמקיים מצוות ת''ת ואי קפיד כהגר''א הווא ליה לברך ואינו מועיל, כי קא עביד מעשה (אינו נחשב מעשה גמור כמובן,אלא ר''ל שם פעולת דבר - ואולי האמת כמו שכתב הרב @מ. אלישע שיברך בהרהור, ואז אי אסור ללמוד בהרהור, הלא בירך כבר. ואי לא בירך הא אינו לומד (להחלוקם על הגר''א))
נ.ב. מעניין לפי''ז יהיה מותר להרהר בתורה במקומות המטונפים ממש, עם כוונה הפכית שלא מקיים מצוות ת''ת.

ומה הדין באוכל חלב(בצירי) ואומר לא נתכוונתי לחלב שבו אלא לבשר שבו? גם יפטר דיאמר התכוונתי כוונה הפכית,לדבר מותר??!!! (אין הנידון דומה לראיה כלל אלא שמבואר מזה שכוונה הפכית לא יכולה לפטור האיסור- בעושה מעשה ממש.) ??
 
חלק עליון תַחתִית