לגבי ברכת שנתן מחכמתו לבשר ודם, הובא לפני כמה שבועות בגליון השיעור של הגר"ח פיינשטיין (מופיע ב'קובץ' וב'אוסף' גליונות) בשם סבו הגרי"ז, שברור לו שאין מברכים על מי שיודע איזו חכמה. אלא הכונה היא לחכם מחכמי אומות העולם שמשיג איזו מצוה ממצוות השם - בדרך של השכלה, שעלה בלבו שהיא נכונה וראויה לקיימה מבלי שידע שהיא רצון השם, וכלשון הרמב"ם (מלכים ח, יא): "כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם (כן הגירסא הנכונה עי"ש באחרונים)". וחכם כזה, אמר הגרי"ז, הוא שראוי לברך עליו שנתן מחכמתו - של מקום - לבשר ודם.
לגבי משנה הבריות על קוף יעוין במשנ"ב לגבי חיגר שכתב דמברכים פ"א כי ההתפעלות היא רק בפעם ראשונה שרואה [ובכל מקרה בד"כ האדם רואה בילדותו חיגר, ואינו מברך (ומסתבר גם שאין היכ"ת לחנכו לכך, מתרי טעמי: א. דעד כמה שהברכה היא רק פ"א אין בזה חינוך לכשיגדיל... ב. דלא שייך לחנך ילד לברך משנה הבריות על חיגר בלא לפגוע בכבוד הבריות), וממילא אח"כ כבר אין לו התפעלות דדש בזה]. ויש שכתבו שה"ה לקוף ופיל, וממילא סב"ל.
לגבי קיפוף, התפרסם בשנה האחרונה שהגר"י זילברשטיין בירך על ינשוף [כמדומה, או עוף לילה קרוב אליו] שי"א שזהו הקיפוף, ובצירוף ראיית קוף כמדומה. ומסתבר שהרב זילברשטיין ראה כבר קוף פעם אחת, אכן, יתכן דסגי כאן בצירוף של שני הצדדים: א. שמא הוא קיפוף. ב. שמא כהאומרים שמברכים על קוף בכל פעם, ואולי זה מספיק בשביל לברך. וצ"ת בזה.
אגב, אמר לי פעם אדם שברכת משנה הבריות היא על שימפנזה בדוקא. ולא מצאתי מקור לזה.