חייס לנכרים

הערשל

משתמש ותיק
אשמח אם מאן דהו יוכל להחכימני בישוב הסתירה לכאו' אם יש יחס לגוים, שמצד אחד אין אב למצרי וזרמת סוסים זרמתם, ומאידך עכו"ם יש להם יחס שנא' בלאדן בן בלאדן.

כמו"כ אשמח למקורות בענין.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
כמדו' שברש"י (יבמות צז צח) משמע שאין אב למצרי איירי בגר.


[שו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק ג סימן קעט
והנה במ"ש התוס' בשם ר"ת דאינה חייבת מיתה על ביאת מצרי דרחמנא אפקרי' לזרעי' דכתיב וזרמת סוסים זרמתם אני תמה דבאמת מה דאמרו ביבמות דף צ"ח אין אב למצרי הוא דוקא כשנתגייר וכבר אמרו ביבמות דף ס"ב דבהיותו נכרי יש לו חייס ובנתגייר אין לו חייס ועיין יבמות ס"ג וביותר תמוה מ"ש הריב"ם לדחות דמה דאמרו וזרמת סוסים זרמתם ורחמנא אפקרי' לזרעי' הוא דאין לו חייס והרי זה דווקא כשנתגייר אבל בהיותו נכרי יש לו חייס וצע"ג וכו'].
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הערשל אמר:
אשמח אם מאן דהו יוכל להחכימני בישוב הסתירה לכאו' אם יש יחס לגוים, שמצד אחד אין אב למצרי וזרמת סוסים זרמתם, ומאידך עכו"ם יש להם יחס שנא' בלאדן בן בלאדן.

כמו"כ אשמח למקורות בענין.
כיוונת לשאלת הרמב"ן, אם כי הוא שואל מגמ' אחרת. וז"ל ביבמות צח,א:
"והיינו דגרסינן התם אמר רב הונא עכו"ם מותר בבתו פי' משום שאין חוששין בהן לזרע האב. ואף על גב דאית להו חייס ולענין ירושה נמי אמרינן (קדושין דף י"ח) עכו"ם יורש את אביו דבר תורה, התם שאני דגלי ביה רחמנא, אבל לענין עריות לית ליה דרחמנא אפקריה לזרעיה בין בעודן עכו"ם בין בגירות והיינו נמי דאיצטריך לרבויי בירושה".

אמנם הרמב"ן לא מתייחס לגמ' שציינת ביבמות סב,א שמביאה מבלאדן בן בלאדן לגבי קיום פריה ורביה (והעיר בזה בקובץ הערות נא,ג והניח בצ"ע), אבל מסתבר שפריה ורביה דומה לירושה ולא לעריות, משום שלענ"ד שורש החילוק בין ירושה לעריות הוא שירושה אינו ענין של "ייחוס" אלא של "קורבה", וכמו שמצינו שבעל יורש את אשתו מחמת קרבתו ("שארו") אף שאין לו ייחוס משפחתי אליה, וחידשה תורה שאף שלעכו"ם אין ייחוס מ"מ יש לו קורבה, והבן יכול לירש את אביו כמו שהבעל יורש את אשתו. ולפי זה י"ל דלענין פריה ורביה א"צ ייחוס אלא מספיק קורבה, וכיון שהעמיד בן שיהיה תחתיו קיים פריה ורביה (ואמנם בדף סב,א נוקטת הגמ' לשון חייס, אבל חייס דפו"ר שונה ביסודו מחייס דעריות).
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
רש"י מסכת בבא קמא דף פח עמוד א
גר אין לו חייס דכתיב וזרמת סוסים זרמתם - ואף על גב דכתיב בלאדן בן בלאדן ה"מ בגיותן אבל נתגיירו הבנים לא נתיחסו אחר אביהם בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב).
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
רש"י מסכת בבא קמא דף פח עמוד א
גר אין לו חייס דכתיב וזרמת סוסים זרמתם - ואף על גב דכתיב בלאדן בן בלאדן ה"מ בגיותן אבל נתגיירו הבנים לא נתיחסו אחר אביהם בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב).
הבעיה היא שזו דעת ריש לקיש, אבל אנן קיי"ל כרבי יוחנן דס"ל שגם בנתגיירו מתייחסים אחר אביהם.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
קדמא ואזלא אמר:
רש"י מסכת בבא קמא דף פח עמוד א
גר אין לו חייס דכתיב וזרמת סוסים זרמתם - ואף על גב דכתיב בלאדן בן בלאדן ה"מ בגיותן אבל נתגיירו הבנים לא נתיחסו אחר אביהם בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב).
הבעיה היא שזו דעת ריש לקיש, אבל אנן קיי"ל כרבי יוחנן דס"ל שגם בנתגיירו מתייחסים אחר אביהם.
ומה לדעתך הביאור במה שהגמ' בב"ק דפ"ח (ועוד) נקטה בפשיטות שגר אין לו חייס, ולא תלתה זאת במחלו' ר"י ור"ל, ובפרט אחרי דלא קי"ל כר"ל? (וגם רש"י הנ"ל שם הביא כן בפשיטות מיבמות ס"ב כדבר פשוט ללא חולק).

אלא ודאי הביאור בזה כגון מה שכ' התוס' ביבמות ס"ב בד' ר"י, שגם לדידי' גר אין לו חייס, שהרי אין חולק על זה שגר שנתגייר כקטן שנולד, אלא דס"ל שמ"מ כיון "דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה, מפטר נמי כשנתגייר", כלשונם.

ולגבי מה שכתבת לעיל בתגובתך, שנכרי שיורש, וכן פו"ר, אינו מצד יחוס אלא מצד קורבה, מה נעשה שבגמ' מפורש הלשון לכו"ע שגוי בגיותו יש לו חייס.

 
 
חלק עליון תַחתִית