אשרי העם אמר:ומני אז ואילך לא מקיים שום מצוה - אלא רק בעת אשר קוראים בס"ת בציבור.
כתובות נאשרי העם אמר:זה גופא אני מסופק.
האם באמת מה שקוראים אח"כ בתורה - גם מיוחס אליו?
זה לא מוכח, כי ודאי מצות הכתיבה היא כדי שיהא לו ספר, ואם כתב ואין לו ,חזר להתחייב כדי שיהיה לו. אבל עצם המצוה היא רק הכתיבה.אשרי העם אמר:הרי מבואר מדבריו שהמצוה היא לא רק הכתיבה אלא גם שישאר לו אח"כ הס"ת
אשרי העם אמר:יל"ע, אחרי שקיים המ"ע וכתב ס"ת, האם מקיים מצוה אח"כ גם בזמן שהס"ת מונח בארון הקודש, או דלמא המצוה קיים וסיים אחר שסיים הכתיבה, ומני אז ואילך לא מקיים שום מצוה?
חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל, שֶׁסִּבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְוֹת, תְּפִלִּין בְּרָאשֵׁיהֶן וּתְפִלִּין בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן, וְצִיצִית בְּבִגְדֵיהֶן וּמְזוּזָה לְפִתְחֵיהֶן; וַעֲלֵיהֶן אָמַר דָּוִד: 'שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ'. וּבַשָּׁעָה שֶׁנִּכְנַס דָּוִד לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְרָאָה עַצְמוֹ עוֹמֵד עָרֹם, אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁאֶעֱמֹד עָרֹם בְּלֹא מִצְוָה! וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא, אָמַר עָלֶיהָ שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית מִזְמוֹר לְדָוִד' - עַל מִילָה שֶׁנִּתְּנָה בַּשְּׁמִינִי.
משה8 אמר:שהמצוה היא שיהיה לכל אדם ס"ת משלו, ומקיים את המצוה הזו גם בזמן שהס"ת סגור וכרוך בשיראין.
יושב אוהלים אמר:לשון הרמב"ם בספר המצוות הוא: שצונו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו.
טעמא דקורא, הא אין קורא – לית לן בה; הרי דהיות לאדם ס"ת אין בה קיום מצות עשה כמו היות תפלין בראשו.לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְקוֹרֵא;
וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן, עוֹבֵר מִשּׁוּם 'לוֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ'.
אי משום הא לא איריא, דהמצוה היא שיהיה שלו ולא שיאחזנו בזרועו.משה נפתלי אמר:לֹא יְהַלֵּךְ אָדָם בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְקוֹרֵא;
וְאִם עוֹשֶׂה כֵּן, עוֹבֵר מִשּׁוּם 'לוֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ'.
טעמא דקורא, הא אין קורא – לית לן בה; הרי דהיות לאדם ס"ת אין בה קיום מצות עשה כמו היות תפלין בראשו.