ומצו"ב מש"כ במקו"א:
הנה כתיב (בראשית ו, טז) "צוהר תעשה לתיבה" ופי' רש"י ז"ל בשם חז"ל (ב"ר לא, יא) דפליגי תנאי מהו 'צוהר' [דבעצם לשון צוהר הוא צהריים (כמבואר שם באבן עזרא ובשפתי חכמים) והוא דבר המאיר], אבל הכא גופא בפירוש 'צוהר' פליגי, דיש אומרים שהוא חלון, וכדכתיב לקמן (ח, ו) 'ויפתח נח את חלון התיבה', וי"א שהוא אבן טובה שהאירה להם, וכמו שביאר הבעל הטורים והשפ"ח שם מחז"ל (סנהדרין קח, ב) ד'צהר' בגימטריא 'לאור האבן', וכן הוא כבר בתרגום יונתן ב"ע בזה"ל (לאחר התרגום) 'לך לפישון וקח משם יורדא [היינו אבן טובה, עי' בתרגו"י בדברים לד, ו: ובתרגום איכה ד, ז: ובשיר השירים ז, ב: ובאסתר א, ד: וביחזקאל כז, כד: ובשו"ת רבנו גרשום מאור הגולה, סימן סז, ובלקט טוב בראשית ב, יב] ותשימהו בתיבה להאיר לכם' וכו'.
אך הנה צ"ע דלכאו' בין אם היה אבן טובה ובין אם היה חלון, מ"מ קומות התחתונות שבתיבה- היאך הוארו, הרי החלון או האבן טובה היו רק בקומה העליונה.
והנה לשון המדרש הוא "מרגליות" - לשון רבים, ודלא כרש"י שהעתיק בלשון יחיד, וא"כ אפשר דפיזרם נח בכל קומה וקומה. וכ"ה הלשון בסנהדרין (קח, ב) 'צוהר תעשה לתיבה- א"ר יוחנן א"ל הקב"ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות כדי שיהיו מאירות לכם כצהריים'.
אך אם היה חלון, הרי זה מבואר שהיה רק חלון אחד, וא"כ איך העיר לשאר הקומות, וצ"ע [ואולי נס הוא שהיה להם שהחלון העיר לכל הקומות].
[וע"ע בחזקוני דלא יתכן לומר שהחלון היה להאיר כיון דמצינו בהדיא במדרש (ב"ר לג, ג) 'אמר ר' יוחנן, לא שמשו מזלות כל שנים עשר חודש', וע"כ שהיה להם אבן טובה (והחלון הי' לאויר). ובאמת שבמדרש שם יש עוד מ"ד - 'אמר ליה ר' יונתן, שמשו אלא שלא היה רשומן ניכר', ויש עוד להאריך בכ"ז].