מדבקות סימניה בשבת

שואל ומשיב

משתמש ותיק
ישנן מדבקות סימון שמיועדות לסמן עד היכן האדם הגיע בספר,
וכן לציין דפים מסויימים,
שאלתי היא האם מותר להדביקן בשבת?
שכן להלכה בתפירה לזמן ישנה מח' החזו''א והגרש''ז,
אך איך נדון את המדבקה הזו האם כעומדת לזמן ארוך כיון שמצוי שלא משנים את מיקומה זמן רב,
או שמא כיוון שכשמדביק אין קפידתו לזמן ארוך כיוון שאם יקרא תיכף ישים אותה במקום אחר וא''כ הוי לזמן,
(ועוד שהרי עשויה באופן שניתן להדביקה ולחזור ולהדביקה וככפתור וכדו') ?
 

סבא

משתמש ותיק
האם אתה שואל לפי מי שנוהג להדביק טיטול בשבת [עכ"פ עם הסיר את הניירות תחת הדבק בערב שבת], או רק למחמירים בזה, או שיש לך גם צד שזה יותר חמור וגם צד שזה יותר קל, נא לפרט היטב את השאלה.
 

שואל ומשיב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אתה צודק שהדימוי לכפתור נוגע גם להיתר בטיטול וא''כ הוא רק למתירים,
עיקר הספק שלי הוא בין ב' הצדדים הראשונים.
 

סבא

משתמש ותיק
מצאתי בשבות יצחק חלק י"ז [י,ג] שפסק בזה"ל-
מדבקה רב פעמית לסימן בספר באיזה דף אוחזים אסור להדביק או להוריד ע"כ.
 

שואל ומשיב

משתמש ותיק
פותח הנושא
סבא אמר:
מצאתי בשבות יצחק חלק י"ז [י,ג] שפסק בזה"ל-
מדבקה רב פעמית לסימן בספר באיזה דף אוחזים אסור להדביק או להוריד ע"כ.
יתכן והרב אלישיב לשיטתו שאסר אף בטיטולים.
 

החתן סופר

משתמש רשום
כמו שכתבת נראה שיש לחלק בין תפירה שלקיימא לתפירה שאינה של קיימא כדעת הגרשז"א וכך טען מרן הגרע"י בדעת רבותינו בעלי השולחן ערוך בסימן שיז ס"ג (חזו"ע שבת ד עמוד פה בסופו), ואם כן נשאר לדון אם מיקרי תפירה של קיימא או לאו.
ונראה לומר ששייך כאן ספיקו דהמהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון ה, לה) גבי קושר לזמן קצר שבפועל יצא לזמן ארוך וכידוע הגרשז"א פשט הספק להיתר דלא מיקרי לקיימא יעויין במשנ"ב דרשו שיז, 4 (אמנם יש שחלקו עליו, מרן הגריש"א) והובא עוד בחזו"ע שבת ד עמוד נא-נב, ובפניני הלכה הרחבות לשבת עמוד 311. ומה שהביאו לעיל מהשבות יצחק להגרי דרזי כנראה שהגריש"א לשיטתו אזיל.

אגב מה שציין מרן הגרע"י טל תורה יומא סז. גבי בקשר שעל השעיר לעזאזל יעויין בהערות מרן הגריש"א שדחה דברי הטל תורה, ציין להם ספר איזהו מקומן (פרידלס) על יומא עמוד עדר .

יש עוד לציין כי בפניני הלכה שבת יג, יב כתב להיתר גמור דדמי לכפתור וסקוטש
 

יצחק

משתמש ותיק
שואל ומשיב אמר:
איך נדון את המדבקה הזו האם כעומדת לזמן ארוך כיון שמצוי שלא משנים את מיקומה זמן רב,
או שמא כיוון שכשמדביק אין קפידתו לזמן ארוך כיוון שאם יקרא תיכף ישים אותה במקום אחר וא''כ הוי לזמן
דבר מענין שמעתי מרב אחד שמותר לברור ספרים ולסדר בארון משום שתמיד הם עומדים לשימוש, כי הספרים בבית המדרש צריכים להיות עומדים לצורך הציבור כל הזמן ואפילו ספרים שאין משתמשים בהם כ"כ. ואולי גם כאן אפשר לומר את הסברא הזו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
יצחק אמר:
שואל ומשיב אמר:
איך נדון את המדבקה הזו האם כעומדת לזמן ארוך כיון שמצוי שלא משנים את מיקומה זמן רב,
או שמא כיוון שכשמדביק אין קפידתו לזמן ארוך כיוון שאם יקרא תיכף ישים אותה במקום אחר וא''כ הוי לזמן
דבר מענין שמעתי מרב אחד שמותר לברור ספרים ולסדר בארון משום שתמיד הם עומדים לשימוש, כי הספרים בבית המדרש צריכים להיות עומדים לצורך הציבור כל הזמן ואפילו ספרים שאין משתמשים בהם כ"כ. ואולי גם כאן אפשר לומר את הסברא הזו.
אפשר לחלק בין הנידונים -במדבקה שורש הספק אם מסתכלים על 'המצוי' או על 'הרצוי', ואילו בספרים מצוי ורצוי שניהם תוך זמן קצר ויל"ע.
ועוד ספרים כמדומ' יש בזה ספק אם כלל יש בזה בורר, ומשם באה קולתו. בתפירה ובהדבקה לזמן יש מצדדים -כפי שהזכירו- דהוי תפירה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
החתן סופר אמר:
כמו שכתבת נראה שיש לחלק בין תפירה שלקיימא לתפירה שאינה של קיימא כדעת הגרשז"א וכך טען מרן הגרע"י בדעת רבותינו בעלי השולחן ערוך בסימן שיז ס"ג (חזו"ע שבת ד עמוד פה בסופו), ואם כן נשאר לדון אם מיקרי תפירה של קיימא או לאו.
ונראה לומר ששייך כאן ספיקו דהמהרי"ל דיסקין (קונטרס אחרון ה, לה) גבי קושר לזמן קצר שבפועל יצא לזמן ארוך וכידוע הגרשז"א פשט הספק להיתר דלא מיקרי לקיימא יעויין במשנ"ב דרשו שיז, 4 (אמנם יש שחלקו עליו, מרן הגריש"א) והובא עוד בחזו"ע שבת ד עמוד נא-נב, ובפניני הלכה הרחבות לשבת עמוד 311. ומה שהביאו לעיל מהשבות יצחק להגרי דרזי כנראה שהגריש"א לשיטתו אזיל.
אגב מה שציין מרן הגרע"י טל תורה יומא סז. גבי בקשר שעל השעיר לעזאזל יעויין בהערות מרן הגריש"א שדחה דברי הטל תורה, ציין להם ספר איזהו מקומן (פרידלס) על יומא עמוד עדר .
יש עוד לציין כי בפניני הלכה שבת יג, יב כתב להיתר גמור דדמי לכפתור וסקוטש

לענ"ד נושא זה 'תפור' ודבוק, במה שמצינו בדין בנין לשעה. בד' הירושלמי פ כלל גדול נב: מבואר דהמשכן הוי בנין עראי וטעמו "מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לשעה".
אמנם הירושלמי שם מסיק בעצם הדין דבנין לשעה הוי בנין (בזה"ל-"הדא אמרה בנין לשעה הוי בנין") אבל כתב בזה החת"ס בשו"ת סי' עב להוכיח מד' הבבלי שבת לא: דלא הוי בנין עיי"ש. וכ"כ פתה"ד להוכיח הגמ' עירובין נה: עיי"ש. ואם כך הרי בעיקר ד' הירושלמי נמצאנו למדים גם מלאכה שראויה להתקיים מצד עצמה אולם אם דעתו לסתור בהמשך חשיב מלאכת עראי. (אלא שהירו' ס"ל דבנין עראי חייב ג"כ) ואם כך שהבבלי ס"ל גבי בנין עראי דלא הוי בנין, כך גם באופן שהמלאכה מצד עצמה עומדת להתקיים אבל אם האדם עושה על דעת לסתור בזה הוי מלאכת דאוריתא ואין בזה איסור שבת. והוא הדין בנידו"ד שמדביק את הסימניה, הרי גם אם תשאר שם לזמן מרובה, אבל ודאי אין כונתו להשאירה שם לעולם. וזה לא גרע מבנין דהירושלמי אף דהבנין מצד עצמו מתקיים כיון שהקב"ה הבטיח להם להכנס לא"י ואז יצטרכו לפרקו לכך הוי עראי ה"ה בנידו"ז. ויל"ע.
 
חלק עליון תַחתִית