איך מתירים לילדים לברך על ה'ציצית' שלהם? האין זה חינוך לברכה לבטלה?

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
על פי המפורש בשו"ע ללא חולק (בסי' טז כמדומה) אין חיוב ציצית אלא בבגד שהקטן מתעטף בו ראשו ורובו, והגדול יוצא בו מידי פעם לשוק. 

וכל המעיין במ"ב שם יראה שהבגד המכונה 'ציצית' של ילדים רבים בימינו אינו חייב בציצית כלל, כי המינימום לקולא זה אמה וחצי ולכתחילה 2 אמות אורך.

ובזכרוני (ותקנוני נא אם טעיתי במשהו) שגם לרא"ח נאה אמה וחצי זה לא פחות מ-72 ס"מ אורך לא כולל החור של הצואר. 

אז איך מחנכים ילדים לברכה לבטלה כל יום? 
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
חשוקי חמד נדרים דף ז עמוד ב
תשובה שאלנו את מו"ר בעל שבט הלוי זצ"ל, אודות ילד הלובש טלית קטן שאין בו שיעור האם מותר לברך עמו ברכת ציצית ואין בזה ברכה לבטלה. והשיב (שבט הלוי ח"ג סימן ו): "העיקר מה שנראה שיש חילוק בזה בין הגיע לחינוך או לא, דבהגיע לחנוך גם זה מכלל חנוך שיעשה המצוה כצורתה... איברא בקטן שלא הגיע לחנוך, והגיע לחנוך ברכה לבד, רק רוצים לחבב עליו המצוות, יכולים להרגילו גם בשאין בו שיעור, כך נראה פשוט"
 

לענין

משתמש ותיק
יש לי חבר שגיסו הוא ממשפחת הגאון רבי הלל זאקס זצ"ל, והוא אמר לי שאצלם - אכן מהטעם הזה- מלבישים לילדים ציצית לראשונה רק כאשר הם בגודל של השיעור המינימלי - סביבות גיל חמש שש.
 

אבי חי

משתמש ותיק
ומה עם טלית שאולה?

כמדומה שגם לענין זה המנהג להקל אפילו בקטן שהגיע לחינוך, וא"י מאי טעמא.
 

אבי חי

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
אבי חי אמר:
ומה עם טלית שאולה?

כמדומה שגם לענין זה המנהג להקל אפילו בקטן שהגיע לחינוך, וא"י מאי טעמא.
מתי ואיפה קטן לובש טלית שאולה ?
אם אקפיד ע"ז, עלי להקנות לכל א' מילדי את טליתו, ולהזהר שלא יחליפו ביניהם, ולא להעביר טלית קטנה לבן הבא.
כמדומה שרוב העולם (חוץ ממש' ברטלר) אינם נזהרים בזה, ואיני יודע הטעם. 
 
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
אברהם העברי אמר:
אבי חי אמר:
ומה עם טלית שאולה?

כמדומה שגם לענין זה המנהג להקל אפילו בקטן שהגיע לחינוך, וא"י מאי טעמא.
מתי ואיפה קטן לובש טלית שאולה ?
אם אקפיד ע"ז, עלי להקנות לכל א' מילדי את טליתו, ולהזהר שלא יחליפו ביניהם, ולא להעביר טלית קטנה לבן הבא.
כמדומה שרוב העולם (חוץ ממש' ברטלר) אינם נזהרים בזה, ואיני יודע הטעם. 
לא נראה לי
בדיוק כמו שבמצה לולב ואתרוג לא מקפידים לקנות מהאבא כיון שעורך הסדר כשנותן מכוון לתת באופן המועיל
ה"ה כאן האבא נותן לילד שישתמש ומכוון שיהא באופן המועיל
ואף אם הילדים מחליפים ביניהם לכאו' מהני כיון שהוא כביכול כל פעם הילד מקבל מהאבא במתנה ע"מ להחזיר
אמנם אף אחד לא מכוון כך אבל פשוט שכל אחד מכוון שיהא באופן המועיל
 

אבי חי

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
אבי חי אמר:
אברהם העברי אמר:
מתי ואיפה קטן לובש טלית שאולה ?
אם אקפיד ע"ז, עלי להקנות לכל א' מילדי את טליתו, ולהזהר שלא יחליפו ביניהם, ולא להעביר טלית קטנה לבן הבא.
כמדומה שרוב העולם (חוץ ממש' ברטלר) אינם נזהרים בזה, ואיני יודע הטעם. 
לא נראה לי
בדיוק כמו שבמצה לולב ואתרוג לא מקפידים לקנות מהאבא כיון שעורך הסדר כשנותן מכוון לתת באופן המועיל
ה"ה כאן האבא נותן לילד שישתמש ומכוון שיהא באופן המועיל
ואף אם הילדים מחליפים ביניהם לכאו' מהני כיון שהוא כביכול כל פעם הילד מקבל מהאבא במתנה ע"מ להחזיר
אמנם אף אחד לא מכוון כך אבל פשוט שכל אחד מכוון שיהא באופן המועיל
הבעיה היא שהקטן לא יכול להחזיר. וזה גם החילוק ממצה. בלולב ביום הראשון לכאו' קיימת אותה שאלה.
 
 

מבני ברק

משתמש ותיק
כמה מהפוסקים האחרונים (אני לא זוכר שמם רק את הבן איש חי ובילקוט יוסף תפט) שפסקו
שגם למאי דנקטינן שמי ששכח ללספור ספירת העומר לא מברך בשאר הימים מ"מ ילד יברך כיון שממילא אינו מקיים את המצווה והוא רק לחינוך
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
אברהם העברי אמר:
אבי חי אמר:
ומה עם טלית שאולה?

כמדומה שגם לענין זה המנהג להקל אפילו בקטן שהגיע לחינוך, וא"י מאי טעמא.
מתי ואיפה קטן לובש טלית שאולה ?
אם אקפיד ע"ז, עלי להקנות לכל א' מילדי את טליתו, ולהזהר שלא יחליפו ביניהם, ולא להעביר טלית קטנה לבן הבא.
כמדומה שרוב העולם (חוץ ממש' ברטלר) אינם נזהרים בזה, ואיני יודע הטעם. 
מה הבעיה? גם בשאולה יש מצוה קיומית, אז אם הוא מאחינו בני אשכנז הוא מברך כמו נשים במ"ע שהזמ"ג. 
וכמדומה שבכהאי גוונא גם ספרדים מברכים, כי בעקרון הוא כן מחוייב ואי"ז שקר לומר "וציוונו" כי הגברא בר חיובא, ורק יש לו פטור חיצוני שלא הטילו עליו החיוב כשהטלית לא שלו. 
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
אבי חי אמר:
אברהם העברי אמר:
מתי ואיפה קטן לובש טלית שאולה ?
אם אקפיד ע"ז, עלי להקנות לכל א' מילדי את טליתו, ולהזהר שלא יחליפו ביניהם, ולא להעביר טלית קטנה לבן הבא.
כמדומה שרוב העולם (חוץ ממש' ברטלר) אינם נזהרים בזה, ואיני יודע הטעם. 
מה הבעיה? גם בשאולה יש מצוה קיומית, אז אם הוא מאחינו בני אשכנז הוא מברך כמו נשים במ"ע שהזמ"ג. 
וכמדומה שבכהאי גוונא גם ספרדים מברכים, כי בעקרון הוא כן מחוייב ואי"ז שקר לומר "וציוונו" כי הגברא בר חיובא, ורק יש לו פטור חיצוני שלא הטילו עליו החיוב כשהטלית לא שלו. 
מ"ש מצוה קיומית כמדו' שהיא פליטת קולמוס, וצ"ל אינו מצווה ועושה.

מה שדימית לנשים במ"ע שהז"ג, והוספת דהכא עדיף, הנה בתוס' חולין קי ב (ד"ה טלית) כתבו להיפך, ומ"מ סיימו דהמברך לא הפסיד. וז"ל 
ולענין ברכה נראה שאין לברך על השאולה אע"פ שאומר ר"ת דנשים מברכות אסוכה אע"ג דפטורות דהוי אינה מצווה ועושה מדאשכחן רב יוסף דאמר מאן דאמר לי הלכה כרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן ואם לא היה יכול לברך כל הברכות לא היה שמח בדבר מ"מ לא דמי לטלית שאולה דהתם אדם אחר היה חייב שאינו סומא או שאינה אשה אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו ואעפ"כ המברך לא הפסיד.

ולענין הלכה, המג"א (סימן יד סק"ה וסק"ח) מייתי מ"ש התו' דהמברך לא הפסיד, ועמ"ש במ"ב סקי"ד בשם דה"ח, דמשמע שלכתחילה לא יברך (אמנם אפשר דאי"ז הפשטות בדברי המג"א), וכן מוכח מדברי כל הפוסקים שנחלקו אם השואל טלית מצוייצת בסתמא יכול לברך דמסתמא מקנה לו, או לאו [ההוכחה גם מזה שצריכים מתנה בשביל לברך, וגם מזה שהסברא שבסתמא מקנה היא שמקנה לצורך הברכה, ודוק].

וע"ע בחי' הגרע"א שם דפליג אמג"א, די"ל דאף מ"ש התו' דהמברך לא הפסיד אינו אלא בשאל טלית והטיל בה ציצית משלו, ולא בשאלה מצוייצת. עכ"פ הספרדים ודאי אינם מברכים, כ"ש מלולב, וכ"כ הבא"ח והכה"ח.

ובאמת לענין חשש ברכה לבטלה בחינוך הקטנים, יש לסמוך על המג"א דהמברך לא הפסיד, וכנראה שזה טעם העולם. ולענין זה יתכן דגם הספרדים יכולים לסמוך אר"ת.

אך א"כ יוצא שאיננו מחנכים למצות ציצית, אלא באופן של אינו מצווה. ולכ' איננו מקיימים בזה פסק הטוש"ע, שכ' בסי' יז ס"ג (ע"פ הירושלמי): קטן היודע להתעטף, אביו צריך ליקח לו ציצית לחנכו.

הפתרון לזה, להקנות לכל הקטנים יחד, והו"ל טלית של שותפין דחייבת. ואע"ג דכ' המ"ב (יד יח) דבעינן הסכמת השותף, ע"ש בבאה"ל שאינו אלא למנוע מצוה הבאה בעבירה, ולכ' סגי לזה ברשות קטן, ובפרט שע"מ כן קבלו השותפות.

ועדיין יש חסרונות. א. א"א להקנות לנולדין. ב. יש להשגיח שלא יתערבו טליתות של גדולים בשל קטנים. 
 

אבי חי

משתמש ותיק
מבני ברק אמר:
כמה מהפוסקים האחרונים (אני לא זוכר שמם רק את הבן איש חי ובילקוט יוסף תפט) שפסקו
שגם למאי דנקטינן שמי ששכח ללספור ספירת העומר לא מברך בשאר הימים מ"מ ילד יברך כיון שממילא אינו מקיים את המצווה והוא רק לחינוך
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14154&st=&pgnum=400
אות עה
 

יעקב1

משתמש ותיק
לישועתך קויתי השם אמר:
אולי כיון שעושים כן כדי להתלמד לא הוי ברכה לבטלה
וכמש"כ בתוס' פסחים והובא במג"א שמ"ג שבכדי לחנך מותר לעבור על איסורים ולכן מחנכים קטן לקרבן פסח על אף שאינו נאכל אלא למנויו וקטן אינו יכול להמנה 
ועפי"ז תרצתי מה שמברכין עם הקטנים אף שעפ"י רוב אינם מנקים את עצמם כדבעי וגוף אינו נקי אסור לברך אך עפ"י הנ"ל מתישב שפיר
 

זוזו

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
מתאהב על ידך אמר:

הפתרון לזה, להקנות לכל הקטנים יחד, והו"ל טלית של שותפין דחייבת. ואע"ג דכ' המ"ב (יד יח) דבעינן הסכמת השותף, ע"ש בבאה"ל שאינו אלא למנוע מצוה הבאה בעבירה, ולכ' סגי לזה ברשות קטן, ובפרט שע"מ כן קבלו השותפות.

ועדיין יש חסרונות. א. א"א להקנות לנולדין. ב. יש להשגיח שלא יתערבו טליתות של גדולים בשל קטנים. 
1.jpg
12.png
 

אבי חי

משתמש ותיק
זוזו אמר:
אבי חי אמר:
מתאהב על ידך אמר:

הפתרון לזה, להקנות לכל הקטנים יחד, והו"ל טלית של שותפין דחייבת. ואע"ג דכ' המ"ב (יד יח) דבעינן הסכמת השותף, ע"ש בבאה"ל שאינו אלא למנוע מצוה הבאה בעבירה, ולכ' סגי לזה ברשות קטן, ובפרט שע"מ כן קבלו השותפות.

ועדיין יש חסרונות. א. א"א להקנות לנולדין. ב. יש להשגיח שלא יתערבו טליתות של גדולים בשל קטנים. 
1.jpg
12.png
יש"כ גדול, שמחתי מאד שזכיתי לכוין לדברי מו"ר.
דרך אגב, דיברתי בענין עם א' מבניו שליט"א, והבנתי שהמנהג גם אצלם לא להקפיד להקנות לילדים, או לפחות לא אוחזים שמצד הדין צריך לעשות כן.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
הפתרון לזה, להקנות לכל הקטנים יחד, והו"ל טלית של שותפין דחייבת. ואע"ג דכ' המ"ב (יד יח) דבעינן הסכמת השותף, ע"ש בבאה"ל שאינו אלא למנוע מצוה הבאה בעבירה, ולכ' סגי לזה ברשות קטן, ובפרט שע"מ כן קבלו השותפות.

ועדיין יש חסרונות. א. א"א להקנות לנולדין. ב. יש להשגיח שלא יתערבו טליתות של גדולים בשל קטנים.

הפתרון לא. - לשייר חלק בטלית לעצמו, וכל פעם שנולד לו בן (או שמתחיל לחנכו לציצית) יקנה לו חלק מתוך החלק של עצמו.
 

הגלילי

משתמש רגיל
תוספות מסכת פסחים דף פח עמוד א
ואם תאמר והיאך מאכיל פסח שלא למנויו נהי דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו לספות לו בידים אסור כדאמר בפ' חרש (יבמות דף קיד.) ואור"י דהתם ילפינן מלא תאכלום ולא אסור אלא דומיא דשרצים ונבילות אבל כה"ג דאיכא חנוך מצוה שרי.
ולכאורה ה"ה הכא.
 

להשיג

משתמש ותיק
אני תמיד מהרהר בברכהמ"ז בסוף סעודת שבת, שלרוב, אינם אוכלים כשיעור, ומצד שני זה הזמן שברכהמ"ז הכי בולט כעניין עיקרי בטקס..

אני אכן לא אומר להם לברך, ומצד שני זה צורם לי החוסר.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אינו מצוי שאינם אוכלים אפי' כשיעור ביצה הקטן. וכיון דברהמ"ז דאורייתא, מחמירין בה שמברכים אף מספק.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אינו מצוי שאינם אוכלים אפי' כשיעור ביצה הקטן. וכיון דברהמ"ז דאורייתא, מחמירין בה שמברכים אף מספק.
בשביל ברכת המזון מספיק כזית 
ויש מי שיקל אפילו בכזית שבכל דור 
כך שמדובר על שיעור קטן מאוד 
אמנם בשביל לברך על נטילת ידים יש שיטות שבעינן כביצה
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
על פי המפורש בשו"ע ללא חולק (בסי' טז כמדומה) אין חיוב ציצית אלא בבגד שהקטן מתעטף בו ראשו ורובו, והגדול יוצא בו מידי פעם לשוק. 

וכל המעיין במ"ב שם יראה שהבגד המכונה 'ציצית' של ילדים רבים בימינו אינו חייב בציצית כלל, כי המינימום לקולא זה אמה וחצי ולכתחילה 2 אמות אורך.

ובזכרוני (ותקנוני נא אם טעיתי במשהו) שגם לרא"ח נאה אמה וחצי זה לא פחות מ-72 ס"מ אורך לא כולל החור של הצואר. 

אז איך מחנכים ילדים לברכה לבטלה כל יום? 
בתלמוד תורה בו למדתי היה רשום בתקנון שילדים עד גיל בר מצווה צריכים ללבוש ציצית כשיעור ר"ח נאה,
ולאחר בר מצווה כשיעור חזו"א.


 
 
חלק עליון תַחתִית