אופי הדיבורים שלנו כאן

ראשית דעת

משתמש רגיל
הצבי אמר:
הצבי אמר:


התבוננתי שוב וראיתי שלכאו' דברי מוכחים מהדיונים בפורום הזה עצמו ודו''ק ותשכח שההודעות בעלי האופי הבוטה והתוקפני שלא לדבר על משמיץ ומבזה הם אלו שזוכות להכי מהר והכי הרבה תגובות, זהו הרושם שאני קיבלתי ומכאן שהדיון לא נשאר רק ענייני
ודאי שבדבריך צדק רב, והרבה [ואולי רוב] מההשמצות שכאן הם לא ענייניות, אבל אני מדבר על העיקרון, שבמלחמתה של תורה יש אש ויש טון בוטה ותוקפני, ואם ביטלת את זה אזי ביטלת חלק חשוב ועיקרי בתורה.
[ומה שיש לזה הכי תגובות, אי"ז רק ממקום לא ענייני, אלא אף במלחמתה של תורה, כשיש מלחמה הירבה מתערבים, וכך הוא גם במח' השות"ים והאחרונים, שכשיש מלחמה כ"א לוקח צד, לדוגמא, אם יהיה ויכוח בעולם בין פילוסופים על האיסור או המוסריות או הצורה של להתחתן עם אשת איש, אז לא היית מתערב,
אך אם פרצה מלחמה בין מעצמות בעניין, מיד כל העולם היו נוקטים צד ומתערבים, כיאתה רואה איך נלחמים כאן על חלק עיקרי מחייך].

ואולי באמת המצב בפורום אינו טוב, ואולי אין ברירה אלא לא לתקוף בכלל,
ך שאלתי ובקשתי, שבבואכם לדון בעניין, יש לדעת את חשיבות הדבר בעיני התורה וע"כ לדון אף על איך יוכלו לתקוף במלחמת ה' באופן הראוי, ואם תגיעו למסקנא שא"א ושחייבים לבטל לגמרי [לא שיש לכם יכולת כזו], אזי לפחות תדעו שיש כאן מעין 'עת לעשות'.
 

הצבי

משתמש ותיק
ראשית דעת אמר:
הצבי אמר:
הצבי אמר:


התבוננתי שוב וראיתי שלכאו' דברי מוכחים מהדיונים בפורום הזה עצמו ודו''ק ותשכח שההודעות בעלי האופי הבוטה והתוקפני שלא לדבר על משמיץ ומבזה הם אלו שזוכות להכי מהר והכי הרבה תגובות, זהו הרושם שאני קיבלתי ומכאן שהדיון לא נשאר רק ענייני
ודאי שבדבריך צדק רב, והרבה [ואולי רוב] מההשמצות שכאן הם לא ענייניות, אבל אני מדבר על העיקרון, שבמלחמתה של תורה יש אש ויש טון בוטה ותוקפני, ואם ביטלת את זה אזי ביטלת חלק חשוב ועיקרי בתורה.
[ומה שיש לזה הכי תגובות, אי"ז רק ממקום לא ענייני, אלא אף במלחמתה של תורה, כשיש מלחמה הירבה מתערבים, וכך הוא גם במח' השות"ים והאחרונים, שכשיש מלחמה כ"א לוקח צד, לדוגמא, אם יהיה ויכוח בעולם בין פילוסופים על האיסור או המוסריות או הצורה של להתחתן עם אשת איש, אז לא היית מתערב,
אך אם פרצה מלחמה בין מעצמות בעניין, מיד כל העולם היו נוקטים צד ומתערבים, כיאתה רואה איך נלחמים כאן על חלק עיקרי מחייך].

ואולי באמת המצב בפורום אינו טוב, ואולי אין ברירה אלא לא לתקוף בכלל,
ך שאלתי ובקשתי, שבבואכם לדון בעניין, יש לדעת את חשיבות הדבר בעיני התורה וע"כ לדון אף על איך יוכלו לתקוף במלחמת ה' באופן הראוי, ואם תגיעו למסקנא שא"א ושחייבים לבטל לגמרי [לא שיש לכם יכולת כזו], אזי לפחות תדעו שיש כאן מעין 'עת לעשות'.
לא כ''כ מבין את הדוגמה שהבאת בממלחמה, לדעתי התערבות בויכוח רק כי יש בו מלמחמה היא לא כ''כ מושכלת ואיננה ממקום ענייני אם כי אין בזה בהכרח כדי לפסול את מה שמגיע מכח זה רק זה סיכון ליתר תאוות ניצוח במקום רצון לבירור האמת
ובכלל אני מסכים עם מה שכתבת שדרה של תורה היא בויכוח בוטה אבל יש הבדל בין בוטות בגופם של דברים כגון האם דבריך נכונים או הם טעו גמורה וכדו', לבין להוסיף כל מיני פנינים כגון קשקוש דברי הבל טיפשות וכדו' שאין בהם שום תועלת מלבד לעורר בצד שנכגד תאוות ניצוח אשר היא תביא בד''כ להפיכת הויכוח ללא ענייני בעליל
 
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
הצבי אמר:
ראשית דעת אמר:
ודאי שבדבריך צדק רב, והרבה [ואולי רוב] מההשמצות שכאן הם לא ענייניות, אבל אני מדבר על העיקרון, שבמלחמתה של תורה יש אש ויש טון בוטה ותוקפני, ואם ביטלת את זה אזי ביטלת חלק חשוב ועיקרי בתורה.
[ומה שיש לזה הכי תגובות, אי"ז רק ממקום לא ענייני, אלא אף במלחמתה של תורה, כשיש מלחמה הירבה מתערבים, וכך הוא גם במח' השות"ים והאחרונים, שכשיש מלחמה כ"א לוקח צד, לדוגמא, אם יהיה ויכוח בעולם בין פילוסופים על האיסור או המוסריות או הצורה של להתחתן עם אשת איש, אז לא היית מתערב,
אך אם פרצה מלחמה בין מעצמות בעניין, מיד כל העולם היו נוקטים צד ומתערבים, כיאתה רואה איך נלחמים כאן על חלק עיקרי מחייך].
ואולי באמת המצב בפורום אינו טוב, ואולי אין ברירה אלא לא לתקוף בכלל,
ך שאלתי ובקשתי, שבבואכם לדון בעניין, יש לדעת את חשיבות הדבר בעיני התורה וע"כ לדון אף על איך יוכלו לתקוף במלחמת ה' באופן הראוי, ואם תגיעו למסקנא שא"א ושחייבים לבטל לגמרי [לא שיש לכם יכולת כזו], אזי לפחות תדעו שיש כאן מעין 'עת לעשות'.
לא כ''כ מבין את הדוגמה שהבאת בממלחמה, לדעתי התערבות בויכוח רק כי יש בו מלמחמה היא לא כ''כ מושכלת ואיננה ממקום ענייני אם כי אין בזה בהכרח כדי לפסול את מה שמגיע מכח זה רק זה סיכון ליתר תאוות ניצוח במקום רצון לבירור האמת
ובכלל אני מסכים עם מה שכתבת שדרה של תורה היא בויכוח בוטה אבל יש הבדל בין בוטות בגופם של דברים כגון האם דבריך נכונים או הם טעו גמורה וכדו', לבין להוסיף כל מיני פנינים כגון קשקוש דברי הבל טיפשות וכדו' שאין בהם שום תועלת מלבד לעורר בצד שנכגד תאוות ניצוח אשר היא תביא בד''כ להפיכת הויכוח ללא ענייני בעליל
אבאר את עניין המלחמה, אם יש מישהו שמתווכח בנימוס עם אחיך או בן משפחתך, אין זה מענינך, ואינך מתערב.
אם הוויכוח עולה לצעקות, אתה עשוי להתערב לטובת קרובך.
אם הויכוח יבוא לידי מכות, רבו מאד עד כדי ודאות שתתערב ככל יכולתך [אם בכח אם בקריאה לעזרה].
ואם תהיה מלחמה עליו עם נשק והוא יהיה בסכנת חיים, [ח"ו], ודאי שתתערב.
והנה כ"ז הוא אף במקום שאין עליך שום סכנה, בכ"ז אתה מכניס עצמך לסכנה למען קרובך, וזה מושכל ביותר.
וכמו"כ צורת הלימוד הוא ג"כ לחוש שיש מלחמה על דבר ה' היקר לך, ואם אתה רואה אחד הדן כנגד דעתך אי"ז טורדך, כי אינו מבטל כ"כ את קיום דעתך,
אבל אם אחד תוקף בעוז את דעתך [אפי' בויכוח עם אחר], אזי תחוש לעזרתו, כי פוגעים בחייך - בתורה כפי שאתה מבין אותה.
[וכ"א שברובד מסויים תופס שהתורה היא חייו, גם ברובד מסויים מצטרף לוויכוח להגן על דעתו - אף אם יש עוד רגשות מעורבים].

כ"ז הוא ברמה הגבוהה ביותר, ואולי איננו שם, אבל גם איננו שם בויכוח בלא מלחמה, וויכוח בלא מלחמה בעצם אינה ויכוח לאמיתה של תורה, כי המתווכח על אמיתה של תורה צריך לחוש שמתווכח על חייו, ומי שאינו חש כך, כתופס את התורה כדבר חכמה בעלמא רח"ל. [אך גם צריך לדעת שהשני הוא גם נלחם על ה', ולכך בסוף 'את והב בסופה'].
ולכן כמו דברי המס"י אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אפשר שאדרבא יש עניין לדרבן ללמוד בלהט, כדי להתקרב לדרגא זו ככל האפשר, [אמנם צריך לדעת איך לעשות שהמעשה יגרור את הלב הנכון, משום שמלחמה כזו יכולה למשוך את הלב של תאוות ההתנצחות וגאווה וכדו', ולא לב החש למלחמת ה'].
@למה זה תשאל לשמי  @שלום23                                     @HaimL  @אברהם עבד ה'  @גבריאל פולארד 
 

הצבי

משתמש ותיק
ראשית דעת אמר:
הצבי אמר:
ראשית דעת אמר:
ודאי שבדבריך צדק רב, והרבה [ואולי רוב] מההשמצות שכאן הם לא ענייניות, אבל אני מדבר על העיקרון, שבמלחמתה של תורה יש אש ויש טון בוטה ותוקפני, ואם ביטלת את זה אזי ביטלת חלק חשוב ועיקרי בתורה.
[ומה שיש לזה הכי תגובות, אי"ז רק ממקום לא ענייני, אלא אף במלחמתה של תורה, כשיש מלחמה הירבה מתערבים, וכך הוא גם במח' השות"ים והאחרונים, שכשיש מלחמה כ"א לוקח צד, לדוגמא, אם יהיה ויכוח בעולם בין פילוסופים על האיסור או המוסריות או הצורה של להתחתן עם אשת איש, אז לא היית מתערב,
אך אם פרצה מלחמה בין מעצמות בעניין, מיד כל העולם היו נוקטים צד ומתערבים, כיאתה רואה איך נלחמים כאן על חלק עיקרי מחייך].
ואולי באמת המצב בפורום אינו טוב, ואולי אין ברירה אלא לא לתקוף בכלל,
ך שאלתי ובקשתי, שבבואכם לדון בעניין, יש לדעת את חשיבות הדבר בעיני התורה וע"כ לדון אף על איך יוכלו לתקוף במלחמת ה' באופן הראוי, ואם תגיעו למסקנא שא"א ושחייבים לבטל לגמרי [לא שיש לכם יכולת כזו], אזי לפחות תדעו שיש כאן מעין 'עת לעשות'.
לא כ''כ מבין את הדוגמה שהבאת בממלחמה, לדעתי התערבות בויכוח רק כי יש בו מלמחמה היא לא כ''כ מושכלת ואיננה ממקום ענייני אם כי אין בזה בהכרח כדי לפסול את מה שמגיע מכח זה רק זה סיכון ליתר תאוות ניצוח במקום רצון לבירור האמת
ובכלל אני מסכים עם מה שכתבת שדרה של תורה היא בויכוח בוטה אבל יש הבדל בין בוטות בגופם של דברים כגון האם דבריך נכונים או הם טעו גמורה וכדו', לבין להוסיף כל מיני פנינים כגון קשקוש דברי הבל טיפשות וכדו' שאין בהם שום תועלת מלבד לעורר בצד שנכגד תאוות ניצוח אשר היא תביא בד''כ להפיכת הויכוח ללא ענייני בעליל
אבאר את עניין המלחמה, אם יש מישהו שמתווכח בנימוס עם אחיך או בן משפחתך, אין זה מענינך, ואינך מתערב.
אם הוויכוח עולה לצעקות, אתה עשוי להתערב לטובת קרובך.
אם הויכוח יבוא לידי מכות, רבו מאד עד כדי ודאות שתתערב ככל יכולתך [אם בכח אם בקריאה לעזרה].
ואם תהיה מלחמה עליו עם נשק והוא יהיה בסכנת חיים, [ח"ו], ודאי שתתערב.
והנה כ"ז הוא אף במקום שאין עליך שום סכנה, בכ"ז אתה מכניס עצמך לסכנה למען קרובך, וזה מושכל ביותר.
וכמו"כ צורת הלימוד הוא ג"כ לחוש שיש מלחמה על דבר ה' היקר לך, ואם אתה רואה אחד הדן כנגד דעתך אי"ז טורדך, כי אינו מבטל כ"כ את קיום דעתך,
אבל אם אחד תוקף בעוז את דעתך [אפי' בויכוח עם אחר], אזי תחוש לעזרתו, כי פוגעים בחייך - בתורה כפי שאתה מבין אותה.
[וכ"א שברובד מסויים תופס שהתורה היא חייו, גם ברובד מסויים מצטרף לוויכוח להגן על דעתו - אף אם יש עוד רגשות מעורבים].

כ"ז הוא ברמה הגבוהה ביותר, ואולי איננו שם, אבל גם איננו שם בויכוח בלא מלחמה, וויכוח בלא מלחמה בעצם אינה ויכוח לאמיתה של תורה, כי המתווכח על אמיתה של תורה צריך לחוש שמתווכח על חייו, ומי שאינו חש כך, כתופס את התורה כדבר חכמה בעלמא רח"ל. [אך גם צריך לדעת שהשני הוא גם נלחם על ה', ולכך בסוף 'את והב בסופה'].
ולכן כמו דברי המס"י אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אפשר שאדרבא יש עניין לדרבן ללמוד בלהט, כדי להתקרב לדרגא זו ככל האפשר, [אמנם צריך לדעת איך לעשות שהמעשה יגרור את הלב הנכון, משום שמלחמה כזו יכולה למשוך את הלב של תאוות ההתנצחות וגאווה וכדו', ולא לב החש למלחמת ה'].
@למה זה תשאל לשמי  @שלום23                                     @HaimL  @אברהם עבד ה'  @גבריאל פולארד 
אתה בעצם טוען שצריך להרגיש תחושה ביחס לויכוח בלימוד שהוא תביא מממילא לויכוח ע'ז וכו', ויתכן שזה נכון אבל פשוט וגם אתה רמזת ע''ז בסו''ד שא''א להביא את זה ע''י ההתנהגות כאילו מרגישים כך אלא להיפך אם מרגישים כך אפשר להתנהג כך וכמ''ש לעיל לגבי ויכוחי הראשונים ביניהם, אבל מי שאינו מרגיש כך ומתנהג כך זהו בהכרח יביאו להתנהגויות רעות והתנצחויות לשמם שבהם הוא יעשה הרבה יותר גרוע ממי שמתנהג עם התורה כאילו היא דבר חכמה בעלמא אלא הוא גם ייעקם וכו' והכל לשם הניצוח, ודומה הדבר למי שיבוא ויאמר הרי ר' אחא אמר בכתובות שדמייא עלי ככשורא אז גם אני אעשה כמוהו על מנת להתחבר בהרגשת דמיא עלי ככשורא, ופשוט.
ובאמת תוך כדי דברי עמך נזכרתי במה שסיפרו לי וכמדומה שגם ראיתי בעיני בילדותי, שהגאון המופלא ר' אהרון ישעי' צוקר, היה מקים צעקות נוראיות ממש כשהיה מתווכח בלימוד, ועוד סיפרו לי שפעם העירו לו שיש שנפגעים ממנו מכך וכו', ותלה מודעה בכניסה לביהמ''ד בפוניבז' ושם כתב כמדומני איה הסבר לכך ואינני זוכר במדויק ועוד כתב שמי שנפגע ממנו שלא ייגש אליו
 

הצבי

משתמש ותיק
הצבי אמר:
ראשית דעת אמר:
הצבי אמר:
לא כ''כ מבין את הדוגמה שהבאת בממלחמה, לדעתי התערבות בויכוח רק כי יש בו מלמחמה היא לא כ''כ מושכלת ואיננה ממקום ענייני אם כי אין בזה בהכרח כדי לפסול את מה שמגיע מכח זה רק זה סיכון ליתר תאוות ניצוח במקום רצון לבירור האמת
ובכלל אני מסכים עם מה שכתבת שדרה של תורה היא בויכוח בוטה אבל יש הבדל בין בוטות בגופם של דברים כגון האם דבריך נכונים או הם טעו גמורה וכדו', לבין להוסיף כל מיני פנינים כגון קשקוש דברי הבל טיפשות וכדו' שאין בהם שום תועלת מלבד לעורר בצד שנכגד תאוות ניצוח אשר היא תביא בד''כ להפיכת הויכוח ללא ענייני בעליל
אבאר את עניין המלחמה, אם יש מישהו שמתווכח בנימוס עם אחיך או בן משפחתך, אין זה מענינך, ואינך מתערב.
אם הוויכוח עולה לצעקות, אתה עשוי להתערב לטובת קרובך.
אם הויכוח יבוא לידי מכות, רבו מאד עד כדי ודאות שתתערב ככל יכולתך [אם בכח אם בקריאה לעזרה].
ואם תהיה מלחמה עליו עם נשק והוא יהיה בסכנת חיים, [ח"ו], ודאי שתתערב.
והנה כ"ז הוא אף במקום שאין עליך שום סכנה, בכ"ז אתה מכניס עצמך לסכנה למען קרובך, וזה מושכל ביותר.
וכמו"כ צורת הלימוד הוא ג"כ לחוש שיש מלחמה על דבר ה' היקר לך, ואם אתה רואה אחד הדן כנגד דעתך אי"ז טורדך, כי אינו מבטל כ"כ את קיום דעתך,
אבל אם אחד תוקף בעוז את דעתך [אפי' בויכוח עם אחר], אזי תחוש לעזרתו, כי פוגעים בחייך - בתורה כפי שאתה מבין אותה.
[וכ"א שברובד מסויים תופס שהתורה היא חייו, גם ברובד מסויים מצטרף לוויכוח להגן על דעתו - אף אם יש עוד רגשות מעורבים].

כ"ז הוא ברמה הגבוהה ביותר, ואולי איננו שם, אבל גם איננו שם בויכוח בלא מלחמה, וויכוח בלא מלחמה בעצם אינה ויכוח לאמיתה של תורה, כי המתווכח על אמיתה של תורה צריך לחוש שמתווכח על חייו, ומי שאינו חש כך, כתופס את התורה כדבר חכמה בעלמא רח"ל. [אך גם צריך לדעת שהשני הוא גם נלחם על ה', ולכך בסוף 'את והב בסופה'].
ולכן כמו דברי המס"י אחרי המעשים נמשכים הלבבות, אפשר שאדרבא יש עניין לדרבן ללמוד בלהט, כדי להתקרב לדרגא זו ככל האפשר, [אמנם צריך לדעת איך לעשות שהמעשה יגרור את הלב הנכון, משום שמלחמה כזו יכולה למשוך את הלב של תאוות ההתנצחות וגאווה וכדו', ולא לב החש למלחמת ה'].
@למה זה תשאל לשמי  @שלום23                                     @HaimL  @אברהם עבד ה'  @גבריאל פולארד 
אתה בעצם טוען שצריך להרגיש תחושה ביחס לויכוח בלימוד שהוא תביא מממילא לויכוח ע'ז וכו', ויתכן שזה נכון אבל פשוט וגם אתה רמזת ע''ז בסו''ד שא''א להביא את זה ע''י ההתנהגות כאילו מרגישים כך אלא להיפך אם מרגישים כך אפשר להתנהג כך וכמ''ש לעיל לגבי ויכוחי הראשונים ביניהם, אבל מי שאינו מרגיש כך ומתנהג כך זהו בהכרח יביאו להתנהגויות רעות והתנצחויות לשמם שבהם הוא יעשה הרבה יותר גרוע ממי שמתנהג עם התורה כאילו היא דבר חכמה בעלמא אלא הוא גם ייעקם וכו' והכל לשם הניצוח, ודומה הדבר למי שיבוא ויאמר הרי ר' אחא אמר בכתובות שדמייא עלי ככשורא אז גם אני אעשה כמוהו על מנת להתחבר בהרגשת דמיא עלי ככשורא, ופשוט.
ובאמת תוך כדי דברי עמך נזכרתי במה שסיפרו לי וכמדומה שגם ראיתי בעיני בילדותי, שהגאון המופלא ר' אהרון ישעי' צוקר, היה מקים צעקות נוראיות ממש כשהיה מתווכח בלימוד, ועוד סיפרו לי שפעם העירו לו שיש שנפגעים ממנו מכך וכו', ותלה מודעה בכניסה לביהמ''ד בפוניבז' ושם כתב כמדומני איה הסבר לכך ואינני זוכר במדויק ועוד כתב שמי שנפגע ממנו שלא ייגש אליו
ובפרט לכותבי הפורום דכאן אשר ככה''נ אינם בהכרח עכ''פ מאותם בני העליה אשר ד''ת יקרים כ''כ לליבם ואיכפת להם כ''כ מד''ת וכבר העירו כמו''כ על כל מיני קנאים שכותבים כאן דברי קנאות ברומו של עולם, בעוד הם עצמם יושבים ומשתמשים בכל הטמא ביותר בעולם ועוד בצורה כ''כ גרועה של פורום וכו' 
 
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
הצבי אמר:
ובפרט לכותבי הפורום דכאן אשר ככה''נ אינם בהכרח עכ''פ מאותם בני העליה אשר ד''ת יקרים כ''כ לליבם ואיכפת להם כ''כ מד''ת וכבר העירו כמו''כ על כל מיני קנאים שכותבים כאן דברי קנאות ברומו של עולם, בעוד הם עצמם יושבים ומשתמשים בכל הטמא ביותר בעולם ועוד בצורה כ''כ גרועה של פורום וכו' 
, ובאמת אותם המצייצים ושרץ בידם לכאו' אין מקום לומר שחשובה להם התורה במיוחד עד כדי מלחמה, רח"ל. [אעיד על עצמי שכל דברי נכתבו במחשב חסום לחלוטין], ובאמת רבות הקולמסין שנשפכו על הדיון האם הפורום הוא ראוי, וא"כ אז למי. אני באמת רואה את הפורום כיצה"ר של ביה"ז, וודאי שאיני רואהו כצורה עליונה של לימוד, אך אפשר בכ"ז להשתמש באופן שכן מוסיף הרבה לכותב [כך דעתי לפחות בתועלת עצמי] ואכ"מ.
ובעניין נידונינו, אשוב שעיקר דברי הם לדעת שכך ראוי להיות צורת התורה, ואם מסר זה הובן, דיי.
 
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
הצבי אמר:
וכאן המקום להדגיש שאיני חש מתוקן בעניין אופי דיבורי, ואיני חושב שאני במדרגה שכואב לי דברי תורה כדבעי, אך באמת [אני מאד משתדל ש] סגנוני כאן הוא כסגנוני פנים אל פנים בישיבה.
ומו"ר תמיד אומר [ובמיוחד בקורונה] שלימוד בטלפון אינו לימוד כדבעי כי א"א לזעוק על החברותא 'רחמנא ליצלן מהאי דעתא' ושישיב 'אדרבא רחמנא ליצלן מדעתא דידך' [לשון הגמ' במרובה].
ובע"ה שנזכה לכאוב את מלחמתה של תורה.
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
תלמיד המשגיח אמר:
אחד הבנים אמר:
בלדד השוחי אמר:
מי חיבר את הקונטרס? 
אאל"ט ר' אוריה ענבל לא?
עכ"פ יש שם הסכמה מר"י אייכנשטיין, שוב אאל"ט.
אינך טועה. רק שזה לא הוא בעצמו זה שיעורים שלו שנכתבו.

האם מישהו יכול להעלות את הקונטרס
בתודה מראש
 
חלק עליון תַחתִית