לשקר לשוטרים מדוע יצא מהבית

מה אדבר

משתמש ותיק
האם מותר לשקר לשוטר שעוצר אותו במחסום ולומר שיצא לקניית תרופות וכיוצ"ב.
והנה כבר ידוע שאיסור שקר הוא רק כאשר אומר דבר שאינו ראוי להיאמר, אבל אם נכון לעשות כן אין כאן שקר.
ולפ"ז מותר.
אלא שיש לדון אם אכן אינו בדין לחייבו, שהרי דינא דמלכותא דינא, [ותלוי בדברי החזו"א והחולקים עליו אם יש בא"י דד"מ].
ועוד יל"ד אם זה שייך לדד"מ, או שאין זה אלא לאיום ולא לספק צרכי העיר, ומאידך גיסא גם אם הוא לאיום הרי זה מוריד את המס מיושבי העיר כיון שקופת המדינה מתרבה עי"ז.
עוד יל"ד דלענין נדרי אונסין לא מצינו שדנו שם מצד איסור שקר, וצ"ע בכ"ז.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
לא בהכרח קשור לדיד"מ, כי כבר אמר הגרנ"ק על חוקי התנועה שהם בסה"כ עושים את מה שב"ד היה צריך לעשות, ואף מקילים מידי.

ובמילים אחרות הם >כאילו< שליחי ב"ד.
(סברא כזו יש בפוסקים גם כשב"ד מתירים למישהו ללכת לערכאות, שעי"ז הם כאילו שליחי ב"ד)
 

כותר

משתמש ותיק
בנדרים כח, א דנה בזה הגמרא, איך יש היתר של נודרים למוכסין ולאנסין הרי דינא דמלכותא דינא, אמנם בארץ ישראל כשאין דיניהם עפ"י תורה, ובוודאי במקרה שאין חוק זה תואם למה שהורו רבותיו, בודאי שמותר.
 

כותר

משתמש ותיק
גדי דרין אמר:
כי זה עוול להוציא על ידי שקר ממון
זה כמו גזל
ומדובר על עדי שקר

הבנתי, התכוונת שהאיסור לשקר הוא רק בממון.
 
עי' לדוגמא בסה"מ ל"ת רפא: והמצוה הרפ"א היא שהזהיר השופט שלא לשמוע דברי אחד מבעלי הדין שלא בפני בעל דינו והוא אמרו יתעלה (משפטי' כג) לא תשא שמע שוא. שברוב אמנם יהיו דברי הבעל דין שלא בפני בעל דינו שוא, והזהיר השופט משמוע אותם הדברים כדי שלא תכנס לנפשו צורה אין יושר לה ולא אמתות. ולשון מכילתא לא תשא שמע שוא אזהרה לדיין שלא ישמע מבעל דין עד שיהא בעל דינו עמו אזהרה לבעל דין שלא ישמיע את דבריו לדיין עד שיהא חבירו עמו. ולהזהיר מזה הענין בעצמו אמר (שם) מדבר שקר תרחק כמו שהתבאר ברביעי משבועות (לא א). ובכלל לאו זה גם כן אמרו אזהרה למספר לשון הרע ומקבל לשון הרע ומעיד עדות שקר, כמו שהתבאר במכות (כג א):
היינו שהלאו דאורייתא של שקר הוא בגוונא של דיין השומע ד' א' מבעה"ד שלא בפני חבירו.
וסתם שקר בדברי הבאי אולי ענינו משום 'למדו לשונם דבר שקר', <כמדומה בארחות יושר עוסק בזה ואינו תח"י כעת>, ופגמו במידות שאינן מתוקנות, אבל שקר האסור מן התורה הוא שקר המכסה על אמת נצרכת וגורם היזק.

אותה הטעות נפוצה גם בלשון הרע, הלאו של לשון הרע אוסר דיבור המזיק לחבירו, (לשון הרמב"ם דעות פ"ז: להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו), כעין הלשנה למס הכנסה או לעירייה. אבל בימינו לה"ר מזוהה יותר עם סיפור מביך שגורם לאי נעימות, מאשר עם הלשנה, (צא ושאל כל בת סמינר מהו לה"ר אם כך או כך, מענין מה התוצאה).
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אותה הטעות נפוצה גם בלשון הרע, הלאו של לשון הרע אוסר דיבור המזיק לחבירו, (לשון הרמב"ם דעות פ"ז: להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו), כעין הלשנה למס הכנסה או לעירייה. אבל בימינו לה"ר מזוהה יותר עם סיפור מביך שגורם לאי נעימות, מאשר עם הלשנה, (צא ושאל כל בת סמינר מהו לה"ר אם כך או כך, מענין מה התוצאה).
זהו הפירוש של כב' בדברי החפץ חיים, או שכב' חולק על הח"ח? ( במפורש היו חולקים ).
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אותה הטעות נפוצה גם בלשון הרע, הלאו של לשון הרע אוסר דיבור המזיק לחבירו, (לשון הרמב"ם דעות פ"ז: להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו), כעין הלשנה למס הכנסה או לעירייה. אבל בימינו לה"ר מזוהה יותר עם סיפור מביך שגורם לאי נעימות, מאשר עם הלשנה, (צא ושאל כל בת סמינר מהו לה"ר אם כך או כך, מענין מה התוצאה).

אין שום הבדל.
ס"ה הבאת שני ציורים של נזק.
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
ספר מסילת ישרים פרק יא
ויש עוד אחרים שחליים קל מחולי הראשונים, והם אותם שאינם קבועים כל - כך בשקר, אלא שלא יחושו להתרחק ממנו, ואם יזדמן להם יאמרוהו, ופעמים רבות יאמרוהו דרך שחוק או כיוצא בזה בלא כוונה רעה. ואמנם החכם הודיענו, שכל - זה הוא היפך רצון הבורא ברוך הוא ומדת חסידיו, הוא מה שכתוב (משלי יג): דבר - שקר ישנא צדיק, והוא מה שבאה עליו האזהרה (שמות כג): מדבר - שקר תרחק. ותראה שלא אמר משקר תשמר, אלא מדבר - שקר תרחק, להעיר אותנו על ההרחק הגדול והבריחה הרבה שצריך לברוח מזה. וכבר נאמר (צפניה ג): שארית ישראל לא - יעשו עולה ולא - ידברו כזב ולא - ימצא בפיהם לשון תרמית.
וחכמים זכרונם לברכה אמרו (שבת נה): חותמו של הקדוש - ברוך - הוא אמת. ובודאי שאם האמת הוא מה שבחר בו הקדוש - ברוך - הוא לקחתו לחותם לו, כמה יהיה הפכו מתועב לפניו. והזהיר הקדוש - ברוך - הוא על האמת אזהרה רבה ואמר (זכריה ח): דברו אמת איש את - רעהו. ואמר (ישעיה טז): והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת, ואמר (שם סג): ויאמר אך - עמי המה בנים לא ישקרו. הא למדת, שזה תלוי בזה. ואמר (זכריה ח): ונקראה ירושלים עיר האמת, להגדיל חשיבותה. וכבר אמרו ז"ל (מכות כד): ודובר אמת בלבבו, כגון רב ספרא וכו', להודיעך עד היכן חובת האמת מגעת. וכבר אסרו לתלמיד חכם לשנות בדבורו חוץ משלשה דברים. ואחד מן העמודים שהעולם עומד עליו הוא האמת, אם כן מי שדובר שקר כאלו נוטל יסודו של עולם, וההפך מזה, מי שזהיר באמת כאילו מקיים יסודו של עולם. וכבר ספרו חכמים ז"ל (סנהדרין צז): מאותו המקום שהיו זהירים באמת שלא היה מלאך - המות שולט שם, ולפי שאשתו של רבי פלוני שינתה בדבריה אף - על - פי שהיה לכונה טובה, גירתה בהם מלאך - המות עד שגירשוה משם בעבור זה, וחזרו לשלותם. ואין צריך להאריך בדבר הזה שהשכל מחייבו והדעת מכריחו.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
huo yuc יום טוב אמר:
ספר מסילת ישרים פרק יא
ויש עוד אחרים שחליים קל מחולי הראשונים, והם אותם שאינם קבועים כל - כך בשקר, אלא שלא יחושו להתרחק ממנו, ואם יזדמן להם יאמרוהו, ופעמים רבות יאמרוהו דרך שחוק או כיוצא בזה בלא כוונה רעה. ואמנם החכם הודיענו, שכל - זה הוא היפך רצון הבורא ברוך הוא ומדת חסידיו, הוא מה שכתוב (משלי יג): דבר - שקר ישנא צדיק, והוא מה שבאה עליו האזהרה (שמות כג): מדבר - שקר תרחק. ותראה שלא אמר משקר תשמר, אלא מדבר - שקר תרחק, להעיר אותנו על ההרחק הגדול והבריחה הרבה שצריך לברוח מזה. וכבר נאמר (צפניה ג): שארית ישראל לא - יעשו עולה ולא - ידברו כזב ולא - ימצא בפיהם לשון תרמית.
וחכמים זכרונם לברכה אמרו (שבת נה): חותמו של הקדוש - ברוך - הוא אמת. ובודאי שאם האמת הוא מה שבחר בו הקדוש - ברוך - הוא לקחתו לחותם לו, כמה יהיה הפכו מתועב לפניו. והזהיר הקדוש - ברוך - הוא על האמת אזהרה רבה ואמר (זכריה ח): דברו אמת איש את - רעהו. ואמר (ישעיה טז): והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת, ואמר (שם סג): ויאמר אך - עמי המה בנים לא ישקרו. הא למדת, שזה תלוי בזה. ואמר (זכריה ח): ונקראה ירושלים עיר האמת, להגדיל חשיבותה. וכבר אמרו ז"ל (מכות כד): ודובר אמת בלבבו, כגון רב ספרא וכו', להודיעך עד היכן חובת האמת מגעת. וכבר אסרו לתלמיד חכם לשנות בדבורו חוץ משלשה דברים. ואחד מן העמודים שהעולם עומד עליו הוא האמת, אם כן מי שדובר שקר כאלו נוטל יסודו של עולם, וההפך מזה, מי שזהיר באמת כאילו מקיים יסודו של עולם. וכבר ספרו חכמים ז"ל (סנהדרין צז): מאותו המקום שהיו זהירים באמת שלא היה מלאך - המות שולט שם, ולפי שאשתו של רבי פלוני שינתה בדבריה אף - על - פי שהיה לכונה טובה, גירתה בהם מלאך - המות עד שגירשוה משם בעבור זה, וחזרו לשלותם. ואין צריך להאריך בדבר הזה שהשכל מחייבו והדעת מכריחו.
יש "ללא כוונה רעה", ויש "בכוונה טובה".
 
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
 ​
אדם נוסע לצורך שבשבילו מוגדר כחיוני, ואילו אצל הרשויות אינו מוגדר כן, עוצר אותו שוטר במחסום,
 
האם מותר לו לשקר שנוסע לקנות מזון או שנוסע לבית חולים וכדו', באופן שא"א לשנות,
 
בשביל להינצל מהקנס של 500 שקל? 
 ​
אני מתכוון לדון בעיקר מצד שקר ולא מצד גזל ודינא דמלכותא
  ​
 

שיתא אלפי

משתמש רגיל
השאלה אם יש איסור שקר או לא תלויה האם יש לשואל זכות לשאול אותך או לא
אם מישהו שואל אותך תגיד את האמת האם הלכת אתמול לפסיכולוג ? מותר לך לשקר לו כי אין לו שום זכות לדעת מה אתה עושה
אבל אם ועד הבית שואל אותך האם פתחת את הממטרות, אסור לך לשקר לו.
ולכן השאלה כאן היא האם הזכות היא עם השוטר או אתך.
והנה בהנהגה נורמלית ודאי הזכות היא עם השוטר, ולכן גם אם מותר לך לעשות דבר חריג, עדין זה לא היתר לשקר.
אבל במצב שיש כאן מליונים שיוצאים מפה לשם, וכל אחד ממציא לעצמו צורך חיוני, וגם המדינה עצמה משתפת פעולה ומחלקת אישורים על ימין ועל שמאל, ונמצא שהכל רק עניין של בערך, שבסך הכל יסתובבו פחות אנשים. א"כ אם אתה יודע שאתה נזהר כפי מטרת העניין והצורך שלך אמיתי, אין איסור לשקר.
כמובן שר' ניסים לא היה משקר, אבל זה לא איסור.
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
והנה כבר ידוע שאיסור שקר הוא רק כאשר אומר דבר שאינו ראוי להיאמר, אבל אם נכון לעשות כן אין כאן שקר.
ולפ"ז מותר
אולי יואיל מר לבאר דבריו
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
שיתא אלפי אמר:
ולכן השאלה כאן היא האם הזכות היא עם השוטר או אתך.
והנה בהנהגה נורמלית ודאי הזכות היא עם השוטר, ולכן גם אם מותר לך לעשות דבר חריג, עדין זה לא היתר לשקר.
אבל במצב שיש כאן מליונים שיוצאים מפה לשם, וכל אחד ממציא לעצמו צורך חיוני, וגם המדינה עצמה משתפת פעולה ומחלקת אישורים על ימין ועל שמאל, ונמצא שהכל רק עניין של בערך, שבסך הכל יסתובבו פחות אנשים. א"כ אם אתה יודע שאתה נזהר כפי מטרת העניין והצורך שלך אמיתי, אין איסור לשקר.
לכאורה עדיין נותר לכה"פ זכות לשוטר לשאול, וא"כ לפי הגדרתכם חוזרת הבעיה לשקר?
 
אמונת אומן אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אותה הטעות נפוצה גם בלשון הרע, הלאו של לשון הרע אוסר דיבור המזיק לחבירו, (לשון הרמב"ם דעות פ"ז: להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו), כעין הלשנה למס הכנסה או לעירייה. אבל בימינו לה"ר מזוהה יותר עם סיפור מביך שגורם לאי נעימות, מאשר עם הלשנה, (צא ושאל כל בת סמינר מהו לה"ר אם כך או כך, מענין מה התוצאה).
זהו הפירוש של כב' בדברי החפץ חיים, או שכב' חולק על הח"ח? ( במפורש היו חולקים ).
לדעתך יש ציטטה מפורשת בח"ח שסותרת זאת? (גם לי נראה ש'רוח הדברים' בח"ח מטה כהסתייגותך, אבל איני זוכר דבר מפורש. בכל גווני קטונתי כמובן מ'לחלוק' על הח"ח, ואיני אלא כתלמיד הדן בקרקע מדברי הרמב"ם).
מי באמת החולקים להדיא? 
 
 
מה אדבר אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אותה הטעות נפוצה גם בלשון הרע, הלאו של לשון הרע אוסר דיבור המזיק לחבירו, (לשון הרמב"ם דעות פ"ז: להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו), כעין הלשנה למס הכנסה או לעירייה. אבל בימינו לה"ר מזוהה יותר עם סיפור מביך שגורם לאי נעימות, מאשר עם הלשנה, (צא ושאל כל בת סמינר מהו לה"ר אם כך או כך, מענין מה התוצאה).

אין שום הבדל.
ס"ה הבאת שני ציורים של נזק.
זו מנין לו?
לא יתכן שתחושת מבוכה וכיו"ב נידונת כתחושה רצונית שהאדם גורם לעצמו וחבירו אינו "מביך" אותו, לא כמו חבירו ש"מזיק" לו?
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מי באמת החולקים להדיא?
יש שיעור מפורסם של הגרמ שפרן בהלכות לה"ר בשידוכים, ראה שם בתחילת השיעור. לא זכור לי שם החולק.
 

רוצה להיות טוב

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
(צא ושאל כל בת סמינר מהו לה"ר אם כך או כך, מענין מה התוצאה).
דיבור גנאי על פלוני(כעסן לייצן וכיו"ב) הוא לא כמה וכמה לאוין דאורייתא ?? ודאי שכן
 

דברי יושר

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מה אדבר אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אותה הטעות נפוצה גם בלשון הרע, הלאו של לשון הרע אוסר דיבור המזיק לחבירו, (לשון הרמב"ם דעות פ"ז: להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו), כעין הלשנה למס הכנסה או לעירייה. אבל בימינו לה"ר מזוהה יותר עם סיפור מביך שגורם לאי נעימות, מאשר עם הלשנה, (צא ושאל כל בת סמינר מהו לה"ר אם כך או כך, מענין מה התוצאה).

אין שום הבדל.
ס"ה הבאת שני ציורים של נזק.
זו מנין לו?
לא יתכן שתחושת מבוכה וכיו"ב נידונת כתחושה רצונית שהאדם גורם לעצמו וחבירו אינו "מביך" אותו, לא כמו חבירו ש"מזיק" לו?
הנושא כאן אינו מה שהוא מביך אותו, אלא שכשהוא מספר על מעשיו הרעים הוא מוריד את ערכו בפני השומעים, וזה כבר סוג של נזק.
 
 
נו נו. לדעתי כשמופיעה ברמב"ם המילה נזק צריך להתייחס אליה בדיוק כאילו היתה כתובה בהל' חובל ומזיק או נזקי ממון
 

עזרי

משתמש חדש
גדי דרין אמר:
זה רק בממון כידוע



וזאת מנין כ"כ פשוט
ועיין מנחת אשר ח"ב סימן קכג לענין בנית סוכה ללא אישור הרשויות במקום שזה לא נוגע לממון אם יש בזה משום דינא דמלכותא, והביא בזה את הצדדים
 

שיתא אלפי

משתמש רגיל
זכות לשאול, אבל לא זכות לדעת את פרטי חיי, מכיוון שהכל הוא עושה (בנושא זה בתקופה זו) בשיטת הבערך עם עצמו ועם כולם.
 
חלק עליון תַחתִית