הקפות ליחיד בביתו

רוצה לדעת

משתמש ותיק
בן איש חי שנה ראשונה פרשת האזינו

 טו. ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ס"ת, דאין הנחת ס"ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות, כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכים לבית הכנסת מחמת אונס ומניחים כסא אחד מן הבית ומקיפים אותו, אין זה כלום דאין זה נחשב תיבה, ועכ"ז נ"ל מי שהוא חולה וא"א לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף, כדי שלא לבטל מצות ההקפה והשי"ת ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים: 


מי שיודע מקורות נוספים בזה אשמח לידע.
 

אבי חי

משתמש ותיק
דעת הבכורי יעקב תרס סק"ב  דאפילו ציבור אין מקיפין בלא ס"ת.

ובכה"ח שם מייתי לשון הבא"ח הנ"ל, וכ' דמשמע דשולחן כן חשיב כתיבה, ורק בכיסא כ' דאי"ז כלום, ע"ש.
 
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ספר מהרי"ל (מנהגים) סדר תפילות חג הסוכות

[טז] הג"ה: שאלו לרש"י מי שאין לו לולב להקיף בו צריך להקיף או לא. והשיב א"צ להקיף דהא שבת אין מקיפין דאין נוטלין הלולב, ה"נ לא שנא. שוב מצאתי וז"ל יחיד צריך ליטול ערבה ויאמר הושענות כו' ויוצא ידי חובתו וא"צ להקיף לפי שאין מוציאין ס"ת בפחות מעשרה כי לדוגמת המזבח אנו מקיפין לס"ת, עכ"ל מהרא"ק.
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
רוצה לדעת אמר:
בן איש חי שנה ראשונה פרשת האזינו

 טו. ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ס"ת, דאין הנחת ס"ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות, כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכים לבית הכנסת מחמת אונס ומניחים כסא אחד מן הבית ומקיפים אותו, אין זה כלום דאין זה נחשב תיבה, ועכ"ז נ"ל מי שהוא חולה וא"א לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף, כדי שלא לבטל מצות ההקפה והשי"ת ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים: 


מי שיודע מקורות נוספים בזה אשמח לידע.
מהגרחי"ק
[דהנה חילוק גדול מצאנו בין שני האופנים הללו של 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם', והוא מבואר במה דמצינו בגמ' )מא ע"ב( שהיה סלקא דעתך שמצות נטילת לולב תתקיים על ידי שאחד יטול בשביל כולם, וקמ"ל שצריך כל אחד ואחד ליטול בעצמו. והנה המתבונן יראה כי מצות שמחת בית השואבה נשארה להיות חובה על הציבור ולא על כל יחיד ויחיד. שהלא אף לשיטת הביכורי יעקב דבזה"ז מי שנמצא בירושלים חייב כל שבעה בלולב מדאורייתאז, לא ראינו שיסברו שכמו כן חייב לקיים גם מצות שמחת . ואין זה אלא מפני שמצוה זו לא נאמרה אלא על הציבור שהם מקיימים 'ושמחתם לפני ה' ח בית השואבה אלקיכם'. ברם, בנקודת החילוק הזו באים דברי הרמב"ם לבאר ולומר דאף ששמחת בית השואבה עניינה להיות חובה של הציבור, מ"מ אופן קיומה בפועל הוא שמתאחדים כל האחדים המיוחדים מצד עצמם להיות דבר אחד ושלם. ועל כן כתב שהשמחה השלימה תעלה ותבוא ותגיע על ידי שכל אחד יאחוז בכישרונו המיוחד לו וכך יצטרף אל אחיו, עד שגם אלו אשר אינם מוכשרים מצד עצמם יוכלו להתאחד עמהם בראיה ובשמיעה. ועיקר הדבר הוא, שאין כאן שני דינים בשמחה, מצד היחיד ומצד הציבור, אלא החידוש שבשמחה זו שכל אחד יכול לראות איך הוא תורם בכוח המיוחד לו לכל הציבור, והציבור שנוצר ומתהווה כאן הוא מכוח היחידים.]
ודוגמה לדבר אנו יכולים לקחת מעניין ההקפות דלולב. שכן היא צורת ההקפה שכל יחיד שנמצא בתוך המעגל הרי הוא שייך לכל המעגל, והמעגל כולו מורכב מן היחידים. וכך נראה פשוט שיחיד הנמצא בביתו אינו מקיף לבדו, דכל מעלת ההקפה שביד האדם היחיד להצטרף אל האחרים ולהיות שייך ממקום עמדו אל כל האנשים שעמו במעגל. ואמנם שנראה
 
 

אברך

משתמש ותיק
ראשית דעת אמר:
רוצה לדעת אמר:
בן איש חי שנה ראשונה פרשת האזינו

 טו. ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ס"ת, דאין הנחת ס"ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות, כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכים לבית הכנסת מחמת אונס ומניחים כסא אחד מן הבית ומקיפים אותו, אין זה כלום דאין זה נחשב תיבה, ועכ"ז נ"ל מי שהוא חולה וא"א לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף, כדי שלא לבטל מצות ההקפה והשי"ת ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים: 


מי שיודע מקורות נוספים בזה אשמח לידע.
מהגרחי"ק
[דהנה חילוק גדול מצאנו בין שני האופנים הללו של 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם', והוא מבואר במה דמצינו בגמ' )מא ע"ב( שהיה סלקא דעתך שמצות נטילת לולב תתקיים על ידי שאחד יטול בשביל כולם, וקמ"ל שצריך כל אחד ואחד ליטול בעצמו. והנה המתבונן יראה כי מצות שמחת בית השואבה נשארה להיות חובה על הציבור ולא על כל יחיד ויחיד. שהלא אף לשיטת הביכורי יעקב דבזה"ז מי שנמצא בירושלים חייב כל שבעה בלולב מדאורייתאז, לא ראינו שיסברו שכמו כן חייב לקיים גם מצות שמחת . ואין זה אלא מפני שמצוה זו לא נאמרה אלא על הציבור שהם מקיימים 'ושמחתם לפני ה' ח בית השואבה אלקיכם'. ברם, בנקודת החילוק הזו באים דברי הרמב"ם לבאר ולומר דאף ששמחת בית השואבה עניינה להיות חובה של הציבור, מ"מ אופן קיומה בפועל הוא שמתאחדים כל האחדים המיוחדים מצד עצמם להיות דבר אחד ושלם. ועל כן כתב שהשמחה השלימה תעלה ותבוא ותגיע על ידי שכל אחד יאחוז בכישרונו המיוחד לו וכך יצטרף אל אחיו, עד שגם אלו אשר אינם מוכשרים מצד עצמם יוכלו להתאחד עמהם בראיה ובשמיעה. ועיקר הדבר הוא, שאין כאן שני דינים בשמחה, מצד היחיד ומצד הציבור, אלא החידוש שבשמחה זו שכל אחד יכול לראות איך הוא תורם בכוח המיוחד לו לכל הציבור, והציבור שנוצר ומתהווה כאן הוא מכוח היחידים.]
ודוגמה לדבר אנו יכולים לקחת מעניין ההקפות דלולב. שכן היא צורת ההקפה שכל יחיד שנמצא בתוך המעגל הרי הוא שייך לכל המעגל, והמעגל כולו מורכב מן היחידים. וכך נראה פשוט שיחיד הנמצא בביתו אינו מקיף לבדו, דכל מעלת ההקפה שביד האדם היחיד להצטרף אל האחרים ולהיות שייך ממקום עמדו אל כל האנשים שעמו במעגל. ואמנם שנראה
ממתי הרב קפלן נעשה לפוסק הלכות?
 
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
אברך אמר:
ראשית דעת אמר:
רוצה לדעת אמר:
בן איש חי שנה ראשונה פרשת האזינו

 טו. ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ס"ת, דאין הנחת ס"ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות, כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכים לבית הכנסת מחמת אונס ומניחים כסא אחד מן הבית ומקיפים אותו, אין זה כלום דאין זה נחשב תיבה, ועכ"ז נ"ל מי שהוא חולה וא"א לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף, כדי שלא לבטל מצות ההקפה והשי"ת ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים: 


מי שיודע מקורות נוספים בזה אשמח לידע.
מהגרחי"ק
[דהנה חילוק גדול מצאנו בין שני האופנים הללו של 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם', והוא מבואר במה דמצינו בגמ' )מא ע"ב( שהיה סלקא דעתך שמצות נטילת לולב תתקיים על ידי שאחד יטול בשביל כולם, וקמ"ל שצריך כל אחד ואחד ליטול בעצמו. והנה המתבונן יראה כי מצות שמחת בית השואבה נשארה להיות חובה על הציבור ולא על כל יחיד ויחיד. שהלא אף לשיטת הביכורי יעקב דבזה"ז מי שנמצא בירושלים חייב כל שבעה בלולב מדאורייתאז, לא ראינו שיסברו שכמו כן חייב לקיים גם מצות שמחת . ואין זה אלא מפני שמצוה זו לא נאמרה אלא על הציבור שהם מקיימים 'ושמחתם לפני ה' ח בית השואבה אלקיכם'. ברם, בנקודת החילוק הזו באים דברי הרמב"ם לבאר ולומר דאף ששמחת בית השואבה עניינה להיות חובה של הציבור, מ"מ אופן קיומה בפועל הוא שמתאחדים כל האחדים המיוחדים מצד עצמם להיות דבר אחד ושלם. ועל כן כתב שהשמחה השלימה תעלה ותבוא ותגיע על ידי שכל אחד יאחוז בכישרונו המיוחד לו וכך יצטרף אל אחיו, עד שגם אלו אשר אינם מוכשרים מצד עצמם יוכלו להתאחד עמהם בראיה ובשמיעה. ועיקר הדבר הוא, שאין כאן שני דינים בשמחה, מצד היחיד ומצד הציבור, אלא החידוש שבשמחה זו שכל אחד יכול לראות איך הוא תורם בכוח המיוחד לו לכל הציבור, והציבור שנוצר ומתהווה כאן הוא מכוח היחידים.]
ודוגמה לדבר אנו יכולים לקחת מעניין ההקפות דלולב. שכן היא צורת ההקפה שכל יחיד שנמצא בתוך המעגל הרי הוא שייך לכל המעגל, והמעגל כולו מורכב מן היחידים. וכך נראה פשוט שיחיד הנמצא בביתו אינו מקיף לבדו, דכל מעלת ההקפה שביד האדם היחיד להצטרף אל האחרים ולהיות שייך ממקום עמדו אל כל האנשים שעמו במעגל. ואמנם שנראה
ממתי הרב קפלן נעשה לפוסק הלכות?
קודם כל ידיעותיו בהלכות גדולה ורחבה מאד.
ובשיחת פיקוח נפש למשל פסק שם הרבה.
אך כאן אי"ז פסק אלא נראה ע"פ העניין,[וודאי לא בא לפסוק אלא להלכה ולא למעשה]. והבאתיו בכדי לבאר את הצד שלא, ולא כפסק.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
כמדומה שיסודו של הרב קפלן מחודש מאד, אם הבנתי נכון הוא טוען שמעלת ההקפה מותנית בקיום מעגל, מעניין למצוא מקורות לזה. [מקורות סותרים כבר מצאנו].
 

מה אדבר

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
כמדומה שיסודו של הרב קפלן מחודש מאד, אם הבנתי נכון הוא טוען שמעלת ההקפה מותנית בקיום מעגל, מעניין למצוא מקורות לזה. [מקורות סותרים כבר מצאנו].

כידוע, שיטתו של הגרחי"ק לקחת מציאויות חסרי משמעות לכאורה, ולהופכם ליסודי התורה וברזיליה. וזה שזה קיים בבריאה זה עצמו המקור.
 

אבי חי

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
אבי חי אמר:
כמדומה שיסודו של הרב קפלן מחודש מאד, אם הבנתי נכון הוא טוען שמעלת ההקפה מותנית בקיום מעגל, מעניין למצוא מקורות לזה. [מקורות סותרים כבר מצאנו].

כידוע, שיטתו של הגרחי"ק לקחת מציאויות חסרי משמעות לכאורה, ולהופכם ליסודי התורה וברזיליה. וזה שזה קיים בבריאה זה עצמו המקור.

אם גם לשומעי לקחו ברור שאי"ז למעשה (או במילים אחרות, לא לאמיתה של תורה), נו נו.
 

חכם מה הוא אומר

משתמש רגיל
אברך אמר:
ראשית דעת אמר:
רוצה לדעת אמר:
בן איש חי שנה ראשונה פרשת האזינו

 טו. ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ס"ת, דאין הנחת ס"ת על התיבה מעכבת בדבר ההקפות, כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכים לבית הכנסת מחמת אונס ומניחים כסא אחד מן הבית ומקיפים אותו, אין זה כלום דאין זה נחשב תיבה, ועכ"ז נ"ל מי שהוא חולה וא"א לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף, כדי שלא לבטל מצות ההקפה והשי"ת ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים: 


מי שיודע מקורות נוספים בזה אשמח לידע.
מהגרחי"ק
[דהנה חילוק גדול מצאנו בין שני האופנים הללו של 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם', והוא מבואר במה דמצינו בגמ' )מא ע"ב( שהיה סלקא דעתך שמצות נטילת לולב תתקיים על ידי שאחד יטול בשביל כולם, וקמ"ל שצריך כל אחד ואחד ליטול בעצמו. והנה המתבונן יראה כי מצות שמחת בית השואבה נשארה להיות חובה על הציבור ולא על כל יחיד ויחיד. שהלא אף לשיטת הביכורי יעקב דבזה"ז מי שנמצא בירושלים חייב כל שבעה בלולב מדאורייתאז, לא ראינו שיסברו שכמו כן חייב לקיים גם מצות שמחת . ואין זה אלא מפני שמצוה זו לא נאמרה אלא על הציבור שהם מקיימים 'ושמחתם לפני ה' ח בית השואבה אלקיכם'. ברם, בנקודת החילוק הזו באים דברי הרמב"ם לבאר ולומר דאף ששמחת בית השואבה עניינה להיות חובה של הציבור, מ"מ אופן קיומה בפועל הוא שמתאחדים כל האחדים המיוחדים מצד עצמם להיות דבר אחד ושלם. ועל כן כתב שהשמחה השלימה תעלה ותבוא ותגיע על ידי שכל אחד יאחוז בכישרונו המיוחד לו וכך יצטרף אל אחיו, עד שגם אלו אשר אינם מוכשרים מצד עצמם יוכלו להתאחד עמהם בראיה ובשמיעה. ועיקר הדבר הוא, שאין כאן שני דינים בשמחה, מצד היחיד ומצד הציבור, אלא החידוש שבשמחה זו שכל אחד יכול לראות איך הוא תורם בכוח המיוחד לו לכל הציבור, והציבור שנוצר ומתהווה כאן הוא מכוח היחידים.]
ודוגמה לדבר אנו יכולים לקחת מעניין ההקפות דלולב. שכן היא צורת ההקפה שכל יחיד שנמצא בתוך המעגל הרי הוא שייך לכל המעגל, והמעגל כולו מורכב מן היחידים. וכך נראה פשוט שיחיד הנמצא בביתו אינו מקיף לבדו, דכל מעלת ההקפה שביד האדם היחיד להצטרף אל האחרים ולהיות שייך ממקום עמדו אל כל האנשים שעמו במעגל. ואמנם שנראה
ממתי הרב קפלן נעשה לפוסק הלכות?
מי זה הרב קפלן אין לי מושג אבל נראה לי שהוא התגוין לר' חיים קנייבסקי
 
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
חכם מה הוא אומר אמר:
אברך אמר:
ראשית דעת אמר:
מהגרחי"ק
[דהנה חילוק גדול מצאנו בין שני האופנים הללו של 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם', והוא מבואר במה דמצינו בגמ' )מא ע"ב( שהיה סלקא דעתך שמצות נטילת לולב תתקיים על ידי שאחד יטול בשביל כולם, וקמ"ל שצריך כל אחד ואחד ליטול בעצמו. והנה המתבונן יראה כי מצות שמחת בית השואבה נשארה להיות חובה על הציבור ולא על כל יחיד ויחיד. שהלא אף לשיטת הביכורי יעקב דבזה"ז מי שנמצא בירושלים חייב כל שבעה בלולב מדאורייתאז, לא ראינו שיסברו שכמו כן חייב לקיים גם מצות שמחת . ואין זה אלא מפני שמצוה זו לא נאמרה אלא על הציבור שהם מקיימים 'ושמחתם לפני ה' ח בית השואבה אלקיכם'. ברם, בנקודת החילוק הזו באים דברי הרמב"ם לבאר ולומר דאף ששמחת בית השואבה עניינה להיות חובה של הציבור, מ"מ אופן קיומה בפועל הוא שמתאחדים כל האחדים המיוחדים מצד עצמם להיות דבר אחד ושלם. ועל כן כתב שהשמחה השלימה תעלה ותבוא ותגיע על ידי שכל אחד יאחוז בכישרונו המיוחד לו וכך יצטרף אל אחיו, עד שגם אלו אשר אינם מוכשרים מצד עצמם יוכלו להתאחד עמהם בראיה ובשמיעה. ועיקר הדבר הוא, שאין כאן שני דינים בשמחה, מצד היחיד ומצד הציבור, אלא החידוש שבשמחה זו שכל אחד יכול לראות איך הוא תורם בכוח המיוחד לו לכל הציבור, והציבור שנוצר ומתהווה כאן הוא מכוח היחידים.]
ודוגמה לדבר אנו יכולים לקחת מעניין ההקפות דלולב. שכן היא צורת ההקפה שכל יחיד שנמצא בתוך המעגל הרי הוא שייך לכל המעגל, והמעגל כולו מורכב מן היחידים. וכך נראה פשוט שיחיד הנמצא בביתו אינו מקיף לבדו, דכל מעלת ההקפה שביד האדם היחיד להצטרף אל האחרים ולהיות שייך ממקום עמדו אל כל האנשים שעמו במעגל. ואמנם שנראה
ממתי הרב קפלן נעשה לפוסק הלכות?
מי זה הרב קפלן אין לי מושג אבל נראה לי שהוא התגוין לר' חיים קנייבסקי
כוונתי לגרח"י קפלן, משגיח ישיבת חברון, ומגיד שיעור [וכמעט] ומראשי ישיבת פחד יצחק.
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
אבי חי אמר:
אם גם לשומעי לקחו ברור שאי"ז למעשה (או במילים אחרות, לא לאמיתה של תורה), נו נו. [במקור הכתב קטן]
[בתחילה נסתפקתי האם טענה הזויה ומופרכת זו ראויה לתגובה,
אך חשבתי שאולי יש עוד .. שקוראים הדברים,]

אז לכבוד הרב אבי חי, וכי כל סברא שאתה לומד בגמ' מיד פתחת שו"ע לראות אם כך ההלכה, ואם לא מיד דחית אותה כי איננה לאמיתה של תורה?
וכי כל מח' בגמ' הצד שאינו להלכה אינו לאמיתה של תורה?
וכי דברי האר"י ז"ל [למשל] בהרבה מקומות שלא נפסקו להלכה אינם לאמיתה של תורה?

אם כך פני הדברים אצלך אזי לא למדת מאומה מעודך,
ואם אינך נוהג כך, אזי לשיטתך רוב ימיך בסילוף התורה [שזהו הפי' בלא לאמיתה של תורה].
 

מה אדבר

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
מה אדבר אמר:
אבי חי אמר:
כמדומה שיסודו של הרב קפלן מחודש מאד, אם הבנתי נכון הוא טוען שמעלת ההקפה מותנית בקיום מעגל, מעניין למצוא מקורות לזה. [מקורות סותרים כבר מצאנו].

כידוע, שיטתו של הגרחי"ק לקחת מציאויות חסרי משמעות לכאורה, ולהופכם ליסודי התורה וברזיליה. וזה שזה קיים בבריאה זה עצמו המקור.

אם גם לשומעי לקחו ברור שאי"ז למעשה (או במילים אחרות, לא לאמיתה של תורה), נו נו.
יש לזה יסוד חזק מדברי הגמ' שהוכיחה מהא דאמרי אינשי, והדברים ידועים.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
כבוד הרבנים החשובים שליט"א, ובפרט ר' @ראשית דעת , אני רואה חובה להדגיש מה שחשבתי להדגיש כבר בשעת כתיבת הדברים, שאין בדבריי שום זלזול ח"ו באישיותו של המשגיח שליט"א, שאמנם לא זכיתי להכירו, אך נשמע שהוא גברא רבה וידיו רב לו.

הביקורת היא שמשפט בסגנון כזה, סגנון הלכתי מובהק, לא אמור להתפרסם לציבור הרחב שלא בהכרח מכיר את סגנונו הייחודי של המשגיח שליט"א, אא"כ אכן יש לו ביסוס הלכתי. או לחילופין לשים אזהרה בולטת, כל מ"ש כאן אינו מתחיל להיות דיון בהלכה למעשה, או משהו בסגנון.

לכשעצמי, אני אכן מתחבר יותר ללימוד שמגמתו בירור האמת לאמיתה, שזה כולל כמובן את כל דברי השו"ט והפוסקים, במטרה להגיע למסקנת הדברים. אך כמובן שיתכנו סגנונות אחרים ואני מכבדם אם כי לא לגמרי מבינם.

בתקוה להבנה. גוט מועד לכולם.
אבי חי.


נ"ב כשיש מח' בגמ', וכל כיו"ב, גם הצד שלא נפסקה הלכה כמותו, עמד מאחורי דבריו וחשב שהם אמיתה של תורה והלכה צריכה להיות כמותו.
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
אבי חי אמר:
כבוד הרבנים החשובים שליט"א, ובפרט ר' @ראשית דעת , אני רואה חובה להדגיש מה שחשבתי להדגיש כבר בשעת כתיבת הדברים, שאין בדבריי שום זלזול ח"ו באישיותו של המשגיח שליט"א, שאמנם לא זכיתי להכירו, אך נשמע שהוא גברא רבה וידיו רב לו.

הביקורת היא שמשפט בסגנון כזה, סגנון הלכתי מובהק, לא אמור להתפרסם לציבור הרחב שלא בהכרח מכיר את סגנונו הייחודי של המשגיח שליט"א, אא"כ אכן יש לו ביסוס הלכתי. או לחילופין לשים אזהרה בולטת, כל מ"ש כאן אינו מתחיל להיות דיון בהלכה למעשה, או משהו בסגנון.

לכשעצמי, אני אכן מתחבר יותר ללימוד שמגמתו בירור האמת לאמיתה, שזה כולל כמובן את כל דברי השו"ט והפוסקים, במטרה להגיע למסקנת הדברים. אך כמובן שיתכנו סגנונות אחרים ואני מכבדם אם כי לא לגמרי מבינם.

בתקוה להבנה. גוט מועד לכולם.
אבי חי.


נ"ב כשיש מח' בגמ', וכל כיו"ב, גם הצד שלא נפסקה הלכה כמותו, עמד מאחורי דבריו וחשב שהם אמיתה של תורה והלכה צריכה להיות כמותו.
אני כלל לא התייחסתי לביקורת על הגרח"י, אלא לדבריך שמה שאינו למעשה אינו לאמיתה של תורה. ולדעתי לא תיקנת את דבריך אלו. [אלא עברת לתלונה אחרת שלא נוגעת לעניין, האם להדגיש שאי"ז למעשה].
ולגבי הנ.ב.
מה שיוצא מדבריך שבעצם הצד שלא נפסק להלכה הוא לא לאמיתה של תורה [ובמילים אחרות, לסילוף], אלא שיש צד [שטועה - לכאו' לדבריך] שבטעות חושב שצודק ועומד אחרי דבריו.
רצוני שתתפוס את גודל הטעות במילים אלו, וכמה הם סותרים את כל התורה.
 
 

סתם איש

משתמש ותיק
ראשית דעת אמר:
מתאהב על ידך אמר:
ההקפות הן משום שמחה. נא לא להרוס לאנשים את כל התכלית.
נו! וויטער להקיף בכל עוז.
אתה מחדש כאן חידוש נשגב, איפה כתוב שזה משום שמחה, והאם אתה שר ורוקד בהקפות או זועק על נפשך 'הושע נא'?
נו א"כ באמת וויטער להקיף בתופים ובמחולות בשמחה רבה בכל הכח וביתר שאת לפזז ולרקד. [ואמנם יש עניין שמחה אך רק מתוך התשובה והישועה]
הגרש"א היה נוהג לשנן זאת הרבה, והביא את דברי הרמ"א שכותב על ההקפות בשמח"ת שנהוגים להקיף כמו ההקפות בהושע"ר, [אין כרגע לפני את דברי הגר"א במילואם]. 
ובלמעשה אי"צ ראיה זה התפיסה הפשוטה של הקפה במעגל שענינו ריקוד.
 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
סתם איש אמר:
ראשית דעת אמר:
מתאהב על ידך אמר:
ההקפות הן משום שמחה. נא לא להרוס לאנשים את כל התכלית.
נו! וויטער להקיף בכל עוז.
אתה מחדש כאן חידוש נשגב, איפה כתוב שזה משום שמחה, והאם אתה שר ורוקד בהקפות או זועק על נפשך 'הושע נא'?
נו א"כ באמת וויטער להקיף בתופים ובמחולות בשמחה רבה בכל הכח וביתר שאת לפזז ולרקד. [ואמנם יש עניין שמחה אך רק מתוך התשובה והישועה]
הגרש"א היה נוהג לשנן זאת הרבה, והביא את דברי ביאור הגר"א שכותב על ההקפות בשמח"ת שנהוגים להקיף כמו ההקפות בהושע"ר, [אין כרגע לפני את דברי הגר"א במילואם]. 
ובלמעשה אי"צ ראיה זה התפיסה הפשוטה של הקפה במעגל שענינו ריקוד.
אכן על ביאור הגר"א הזה הסתמכתי. 
אבל כעת חושבני שהדבר מבוסס גם במשנה המעידה שבהושענא רבא מיד התינוקות זורקים לולביהם ואוכלים אתרוגיהם, ופירש"י משום שמחה. 
סי ממיש אגנאנצע פריילאך! יום הדין... 
​​​​​​(הגר"א מבאר באותו סימן של הושענא רבה שדוקא כך ע"י ריבוי השמחה יוצאים מהדין, איך קראנו לו? "הגאון החסיד מוילנא"...) 
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
ראשית דעת אמר:
אבי חי אמר:
נ"ב כשיש מח' בגמ', וכל כיו"ב, גם הצד שלא נפסקה הלכה כמותו, עמד מאחורי דבריו וחשב שהם אמיתה של תורה והלכה צריכה להיות כמותו.
אני כלל לא התייחסתי לביקורת על הגרח"י, אלא לדבריך שמה שאינו למעשה אינו לאמיתה של תורה. ולדעתי לא תיקנת את דבריך אלו. [אלא עברת לתלונה אחרת שלא נוגעת לעניין, האם להדגיש שאי"ז למעשה].
ולגבי הנ.ב.
מה שיוצא מדבריך שבעצם הצד שלא נפסק להלכה הוא לא לאמיתה של תורה [ובמילים אחרות, לסילוף], אלא שיש צד [שטועה - לכאו' לדבריך] שבטעות חושב שצודק ועומד אחרי דבריו.
רצוני שתתפוס את גודל הטעות במילים אלו, וכמה הם סותרים את כל התורה.
כמדומני שהבהרתי היטב, כשאדם אומר ד"ת וחושב שהם אמיתיים, או עכ"פ בדרך לאמת [ואומרם בתור דבר שבדרך לאמת ולא בתור דבר ברור], אזי דבריו הם דברים לאמיתה של תורה, בין אם זכה שיקבעו הלכה כמותו ובין אם לאו.

אך כשאדם אומר הגיגים שהוא בעצמו יודע שאינו יכול לעמוד מאחוריהם, ומכלל הגיגים לכלל הלכה לא יעלו ולא יבואו, הרי שדבריו לא נאמרו אליבא דאמת, אלא אולי נאמר עליהם קוב"ה חדי בפלפולה של תורה, ואולי גם זה לא.

אדגיש שוב שאין הדברים אמורים על פלוני או על אלמוני, אלא לו יצוייר שיש כזה אדם.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
ראשית דעת אמר:
מתאהב על ידך אמר:
ההקפות הן משום שמחה. נא לא להרוס לאנשים את כל התכלית.
נו! וויטער להקיף בכל עוז.
אתה מחדש כאן חידוש נשגב, איפה כתוב שזה משום שמחה, והאם אתה שר ורוקד בהקפות או זועק על נפשך 'הושע נא'?
וכן ינענע בהודו לד' וכו' - דכתיב אז ירננו עצי היער [ר"ל בעצי היער] וכתיב בתריה הודו לד' וכו' וכתיב בתריה ואמרו הושיענו וע"כ מנענעים גם באנא ד' הושיעה נא:
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
אבי חי אמר:
ראשית דעת אמר:
אבי חי אמר:
נ"ב כשיש מח' בגמ', וכל כיו"ב, גם הצד שלא נפסקה הלכה כמותו, עמד מאחורי דבריו וחשב שהם אמיתה של תורה והלכה צריכה להיות כמותו.
אני כלל לא התייחסתי לביקורת על הגרח"י, אלא לדבריך שמה שאינו למעשה אינו לאמיתה של תורה. ולדעתי לא תיקנת את דבריך אלו. [אלא עברת לתלונה אחרת שלא נוגעת לעניין, האם להדגיש שאי"ז למעשה].
ולגבי הנ.ב.
מה שיוצא מדבריך שבעצם הצד שלא נפסק להלכה הוא לא לאמיתה של תורה [ובמילים אחרות, לסילוף], אלא שיש צד [שטועה - לכאו' לדבריך] שבטעות חושב שצודק ועומד אחרי דבריו.
רצוני שתתפוס את גודל הטעות במילים אלו, וכמה הם סותרים את כל התורה.
כמדומני שהבהרתי היטב, כשאדם אומר ד"ת וחושב שהם אמיתיים, או עכ"פ בדרך לאמת [ואומרם בתור דבר שבדרך לאמת ולא בתור דבר ברור], אזי דבריו הם דברים לאמיתה של תורה, בין אם זכה שיקבעו הלכה כמותו ובין אם לאו.

אך כשאדם אומר הגיגים שהוא בעצמו יודע שאינו יכול לעמוד מאחוריהם, ומכלל הגיגים לכלל הלכה לא יעלו ולא יבואו, הרי שדבריו לא נאמרו אליבא דאמת, אלא אולי נאמר עליהם קוב"ה חדי בפלפולה של תורה, ואולי גם זה לא.

אדגיש שוב שאין הדברים אמורים על פלוני או על אלמוני, אלא לו יצוייר שיש כזה אדם.


אשוב ואשאלך, כשאתה לומד דעה שלא נפסקה להלכה, האם אתה מבזבז את זמנך [שאמנם הם למדו זאת להלכה אבל אתה לא] ואולי רק 'נאמר עליהם הקב"ה חדי בפלפולה של תורה ואולי לא', או שזה עיקר צורת הלימוד. וכי כל סברא חייב להסתדר עם כל הלכה?
ובייחוד בהלכה שלא כ"כ דיברו בפוסקים ובעיקר במפרשים, אז להעלות סברא בזה אינו תורה? [ולכאו' אף אפשר לנהוג בכה"ג ע"פ עצמו].
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
הכהן אמר:
ראשית דעת אמר:
מתאהב על ידך אמר:
ההקפות הן משום שמחה. נא לא להרוס לאנשים את כל התכלית.
נו! וויטער להקיף בכל עוז.
אתה מחדש כאן חידוש נשגב, איפה כתוב שזה משום שמחה, והאם אתה שר ורוקד בהקפות או זועק על נפשך 'הושע נא'?
וכן ינענע בהודו לד' וכו' - דכתיב אז ירננו עצי היער [ר"ל בעצי היער] וכתיב בתריה הודו לד' וכו' וכתיב בתריה ואמרו הושיענו וע"כ מנענעים גם באנא ד' הושיעה נא:
יש הרבה עניין בשמחה בהקפות [כדברי הגר"א שאבל אינו מקיף], וכן 'שמחנו בישועתך', ובשמחת הישועה שבהושענות.
ודברי כוונו כנגד רוח הדברים של 'לא לחשוב העיקר שמחה ואל תבלבל אותנו עם עובדות'.
[@סתם איש ]
 

אבי חי

משתמש ותיק
ראשית דעת אמר:
אבי חי אמר:
ראשית דעת אמר:
אני כלל לא התייחסתי לביקורת על הגרח"י, אלא לדבריך שמה שאינו למעשה אינו לאמיתה של תורה. ולדעתי לא תיקנת את דבריך אלו. [אלא עברת לתלונה אחרת שלא נוגעת לעניין, האם להדגיש שאי"ז למעשה].
ולגבי הנ.ב.
מה שיוצא מדבריך שבעצם הצד שלא נפסק להלכה הוא לא לאמיתה של תורה [ובמילים אחרות, לסילוף], אלא שיש צד [שטועה - לכאו' לדבריך] שבטעות חושב שצודק ועומד אחרי דבריו.
רצוני שתתפוס את גודל הטעות במילים אלו, וכמה הם סותרים את כל התורה.
כמדומני שהבהרתי היטב, כשאדם אומר ד"ת וחושב שהם אמיתיים, או עכ"פ בדרך לאמת [ואומרם בתור דבר שבדרך לאמת ולא בתור דבר ברור], אזי דבריו הם דברים לאמיתה של תורה, בין אם זכה שיקבעו הלכה כמותו ובין אם לאו.

אך כשאדם אומר הגיגים שהוא בעצמו יודע שאינו יכול לעמוד מאחוריהם, ומכלל הגיגים לכלל הלכה לא יעלו ולא יבואו, הרי שדבריו לא נאמרו אליבא דאמת, אלא אולי נאמר עליהם קוב"ה חדי בפלפולה של תורה, ואולי גם זה לא.

אדגיש שוב שאין הדברים אמורים על פלוני או על אלמוני, אלא לו יצוייר שיש כזה אדם.


אשוב ואשאלך, כשאתה לומד דעה שלא נפסקה להלכה, האם אתה מבזבז את זמנך [שאמנם הם למדו זאת להלכה אבל אתה לא] ואולי רק 'נאמר עליהם הקב"ה חדי בפלפולה של תורה ואולי לא', או שזה עיקר צורת הלימוד. וכי כל סברא חייב להסתדר עם כל הלכה?
ובייחוד בהלכה שלא כ"כ דיברו בפוסקים ובעיקר במפרשים, אז להעלות סברא בזה אינו תורה? [ולכאו' אף אפשר לנהוג בכה"ג ע"פ עצמו].
חושבני שכבר סטינו מידי מהנושא.
אשיב בקצרה. לימוד של דעות שאינם להלכה, או אפילו של דעות דחויות, כגון הו"א, הוא חלק מלימוד התורה, כיון שהדעות הללו נאמרו מתוך חתירה לאמת.
לעומת זאת, אדם שאומר נראה פשוט שיחיד אינו מקיף, והוא לא עומד מאחורי סברתו לענין הלכה, דהיינו שסברא זו אינה משפיעה עליו לענין פסק הלכה, הרי שהוא מתעסק בתורה שמקבילה להלכה, קרי מקבילה לאמת.
כמובן שאפשר לפסוק הלכה ע"פ סברות (ראויות ומבוססות), ובפרט בנושאים כאלו, ואפשר גם להעלות סברא ולפחד לפסוק הלכה על פיה. אבל צריך להשתמש בסגנון מתאים. ולכן כשאני הבנתי שדברי המשגיח נאמרו בתור צד בהלכה, כתבתי שמעניין לדון בזה עם מקורות, וכשנעניתי שכך דרכו לקבוע יסודות ע"פ מה שרואה בעולם, וכמובן שזה לא נוגע להלכה למעשה, הערתי א. לקבוע יסודות ברורים בלי לשאוף ליישב אותם עם ההלכה זה בעייתי, לפחות לענ"ד. ב. ראוי להשתמש בסגנון שיובהר שאין הנידון להלכה, ולכן גם אם הסגנון ברור לשומעים, ראוי להזהר כשמעלים את הדברים בפני הציבור הרחב.
וכבר נגררתי להאריך במקום שאמרתי לקצר, ובל"נ לא אוסיף לכתוב בזה. גוט מועד.

 
 

ראשית דעת

משתמש רגיל
אבי חי אמר:
חושבני שכבר סטינו מידי מהנושא.
אשיב בקצרה. לימוד של דעות שאינם להלכה, או אפילו של דעות דחויות, כגון הו"א, הוא חלק מלימוד התורה, כיון שהדעות הללו נאמרו מתוך חתירה לאמת.
לעומת זאת, אדם שאומר נראה פשוט שיחיד אינו מקיף, והוא לא עומד מאחורי סברתו לענין הלכה, דהיינו שסברא זו אינה משפיעה עליו לענין פסק הלכה, הרי שהוא מתעסק בתורה שמקבילה להלכה, קרי מקבילה לאמת.
כמובן שאפשר לפסוק הלכה ע"פ סברות (ראויות ומבוססות), ובפרט בנושאים כאלו, ואפשר גם להעלות סברא ולפחד לפסוק הלכה על פיה. אבל צריך להשתמש בסגנון מתאים. ולכן כשאני הבנתי שדברי המשגיח נאמרו בתור צד בהלכה, כתבתי שמעניין לדון בזה עם מקורות, וכשנעניתי שכך דרכו לקבוע יסודות ע"פ מה שרואה בעולם, וכמובן שזה לא נוגע להלכה למעשה, הערתי א. לקבוע יסודות ברורים בלי לשאוף ליישב אותם עם ההלכה זה בעייתי, לפחות לענ"ד. ב. ראוי להשתמש בסגנון שיובהר שאין הנידון להלכה, ולכן גם אם הסגנון ברור לשומעים, ראוי להזהר כשמעלים את הדברים בפני הציבור הרחב.
וכבר נגררתי להאריך במקום שאמרתי לקצר, ובל"נ לא אוסיף לכתוב בזה. גוט מועד.
לא אכפת לי מדברים הספציפיים, וקיבלתי את ההערה לגבי כתיבת הלכות לא פסוקות וכבר כתבתי למעלה [עוד לפני דבריך] שאינו למעשה [לכה"פ אין להסיק מכך למעשה, אולם אפשר שהתכוון אף למעשה].
וכעת עלה כאן דיון חשוב, אם אין ברצונך להשיב לדברי זכותך, אך אני מחובתי לומר את דעתי.
מדבריך עולים שללמוד דעות שחתרו לאמת זה תורה. ואשאלך איך לדעתך חתירה לאמת הפך דעה מסויימת [על כל פרטיה בעומק ובלומד'עס, עם ראשונים ואחרונים רק על הצד שתנא אחז אף שאינו להלכה] לתורה [ולכאו' אף לאמיתה של תורה, דהא לא שמענו שבמחלוקות תנאים פחות לומדים את הצד שאינו להלכה], ועוד וכי עצם החתירה לאמת הוא לימוד תורה?
וכי אדם שהביאו לידו ספר הנראה כגמ' אך מזוייף ומלא הבל, והוא לומדו בכל החתירת אמת, וכי קיים ת"ת? וכי דבריו וחידושיו בזה תורה? וכי יש אדם שבכלל יטרח לעיין לרגע בדבריו?
ומשול הדבר לאחד שתורם צדקה לנוכל ורמאי, שאף שכוונתו לשם שמים ומן הסתם יקבל שכר על רצונו, צדקה לא קיים, וכמו"כ אצלנו תורה לא למד, ומצוות ת"ת לא קיים.
וא"כ לא ייתכנו דבריך בעניין החתירה לאמת, ונראה שגישתך בזה איננה נכוחה. [ובכלל אף אי"ז מסתבר שנלמד הו"א אם הוא רק חתירה לאמת, מה מעניין אותנו כעת מה חשב חותר פלוני?].
בברכת אגוט מועד [זכותך לא להגיב לי, אך לכה"פ תעיין בדברי].
 
חלק עליון תַחתִית