איך יכול שומע לברך לשמוע קול שופר כשאחר תוקע, הא על מצוה שאינו ביד העושה אין מברכים?

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ידועין דברי הרשב"א (שו"ת חלק א סי'' רנד) דהטעם שאין מברכים על הצדקה הוא משום שכל מצוה שאינה לגמרי ביד העושהו, אלא תלוי באחרים כדי שיוכל לקיימו, אין מברכין עליו, דשמא השני לא יעשה חלקו. [ובצדקה שמא העני לא ירצה לקבלו).
לפי דברי הרשב"א קשה לי איך יכול מי שאיחר לבא לבית הכנסת ונכנס אחרי שבירך התוקע, או מי שבא לשמוע תקיעת שופר רק במוסף, לברך לעצמו לפני התקיעות, וכן כשתוקעים לנשים אחד מהנשים מברכת לשמוע קול שופר, ואין התוקע מברך, הלא שמיעת קול שופר מאחר שתוקע היא מצוה התלויה ביד אחרים לגמרו, ואיך מברך עליו?
 

משה אמת

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ידועין דברי הרשב"א (שו"ת חלק א סי'' רנד) דהטעם שאין מברכים על הצדקה הוא משום שכל מצוה שאינה לגמרי ביד העושהו, אלא תלוי באחרים כדי שיוכל לקיימו, אין מברכין עליו, דשמא השני לא יעשה חלקו. [ובצדקה שמא העני לא ירצה לקבלו).
לפי דברי הרשב"א קשה לי איך יכול מי שאיחר לבא לבית הכנסת ונכנס אחרי שבירך התוקע, או מי שבא לשמוע תקיעת שופר רק במוסף, לברך לעצמו לפני התקיעות, וכן כשתוקעים לנשים אחד מהנשים מברכת לשמוע קול שופר, ואין התוקע מברך, הלא שמיעת קול שופר מאחר שתוקע היא מצוה התלויה ביד אחרים לגמרו, ואיך מברך עליו?
למה זה תלוי ביד אחרים, הוא יכול לשמוע שופר לבד, ואף לתקוע לבד, ול"ד לעני כלל שצריך שיהא עני שהוא דעת אחרת.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ידועין דברי הרשב"א (שו"ת חלק א סי'' רנד) דהטעם שאין מברכים על הצדקה הוא משום שכל מצוה שאינה לגמרי ביד העושהו, אלא תלוי באחרים כדי שיוכל לקיימו, אין מברכין עליו, דשמא השני לא יעשה חלקו. [ובצדקה שמא העני לא ירצה לקבלו).
לפי דברי הרשב"א קשה לי איך יכול מי שאיחר לבא לבית הכנסת ונכנס אחרי שבירך התוקע, או מי שבא לשמוע תקיעת שופר רק במוסף, לברך לעצמו לפני התקיעות, וכן כשתוקעים לנשים אחד מהנשים מברכת לשמוע קול שופר, ואין התוקע מברך, הלא שמיעת קול שופר מאחר שתוקע היא מצוה התלויה ביד אחרים לגמרו, ואיך מברך עליו?
מן הסתם מפני שיש אומדנא דניחא ליה לאיניש שייצאו יד"ח מעשייתו את המצווה. אבל אין אומדנא כזאת לגבי עני, שמא באמת לא ירצה לקבל ממנו.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה אמת אמר:
יושב אוהלים אמר:
ידועין דברי הרשב"א (שו"ת חלק א סי'' רנד) דהטעם שאין מברכים על הצדקה הוא משום שכל מצוה שאינה לגמרי ביד העושהו, אלא תלוי באחרים כדי שיוכל לקיימו, אין מברכין עליו, דשמא השני לא יעשה חלקו. [ובצדקה שמא העני לא ירצה לקבלו).
לפי דברי הרשב"א קשה לי איך יכול מי שאיחר לבא לבית הכנסת ונכנס אחרי שבירך התוקע, או מי שבא לשמוע תקיעת שופר רק במוסף, לברך לעצמו לפני התקיעות, וכן כשתוקעים לנשים אחד מהנשים מברכת לשמוע קול שופר, ואין התוקע מברך, הלא שמיעת קול שופר מאחר שתוקע היא מצוה התלויה ביד אחרים לגמרו, ואיך מברך עליו?
למה זה תלוי ביד אחרים, הוא יכול לשמוע שופר לבד, ואף לתקוע לבד, ול"ד לעני כלל שצריך שיהא עני שהוא דעת אחרת.
ברשב"א כתוב שאין יכול לברך כשאינו בידו שיתקיים המצוה, וכששומע מאחרים גם אינו בידו שיתקיים המצוה, כיון שהוא תלוי באחר תוקע.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
ידועין דברי הרשב"א (שו"ת חלק א סי'' רנד) דהטעם שאין מברכים על הצדקה הוא משום שכל מצוה שאינה לגמרי ביד העושהו, אלא תלוי באחרים כדי שיוכל לקיימו, אין מברכין עליו, דשמא השני לא יעשה חלקו. [ובצדקה שמא העני לא ירצה לקבלו).
לפי דברי הרשב"א קשה לי איך יכול מי שאיחר לבא לבית הכנסת ונכנס אחרי שבירך התוקע, או מי שבא לשמוע תקיעת שופר רק במוסף, לברך לעצמו לפני התקיעות, וכן כשתוקעים לנשים אחד מהנשים מברכת לשמוע קול שופר, ואין התוקע מברך, הלא שמיעת קול שופר מאחר שתוקע היא מצוה התלויה ביד אחרים לגמרו, ואיך מברך עליו?
מן הסתם מפני שיש אומדנא דניחא ליה לאיניש שייצאו יד"ח מעשייתו את המצווה. אבל אין אומדנא כזאת לגבי עני, שמא באמת לא ירצה לקבל ממנו.
ברשב"א כתוב שכשאינו בידו שיתקיים המצוה אינו מברך, ואתה מחדש שהיינו דוקא כשאין אומדנא שהשני יקיים, אולי זה לא משנה בכלל שגם כשיש אומדנא מ"מ זה לא בידו.
ומה יהיה הדין בצדקה שהשני מושיט את ידו ועומד לקחת את הכסף יכול לברך?
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
משה אמת אמר:
יושב אוהלים אמר:
ידועין דברי הרשב"א (שו"ת חלק א סי'' רנד) דהטעם שאין מברכים על הצדקה הוא משום שכל מצוה שאינה לגמרי ביד העושהו, אלא תלוי באחרים כדי שיוכל לקיימו, אין מברכין עליו, דשמא השני לא יעשה חלקו. [ובצדקה שמא העני לא ירצה לקבלו).
לפי דברי הרשב"א קשה לי איך יכול מי שאיחר לבא לבית הכנסת ונכנס אחרי שבירך התוקע, או מי שבא לשמוע תקיעת שופר רק במוסף, לברך לעצמו לפני התקיעות, וכן כשתוקעים לנשים אחד מהנשים מברכת לשמוע קול שופר, ואין התוקע מברך, הלא שמיעת קול שופר מאחר שתוקע היא מצוה התלויה ביד אחרים לגמרו, ואיך מברך עליו?
למה זה תלוי ביד אחרים, הוא יכול לשמוע שופר לבד, ואף לתקוע לבד, ול"ד לעני כלל שצריך שיהא עני שהוא דעת אחרת.
ברשב"א כתוב שאין יכול לברך כשאינו בידו שיתקיים המצוה, וכששומע מאחרים גם אינו בידו שיתקיים המצוה, כיון שהוא תלוי באחר תוקע.

אולי כוונת @משה אמת, שהרי סוכ"ס בידו לתקוע בעצמו ולקיים המצוה, דלא כצדקה שללא דעת אחרת אין אפשרות.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
קדמא ואזלא אמר:
יושב אוהלים אמר:
משה אמת אמר:
למה זה תלוי ביד אחרים, הוא יכול לשמוע שופר לבד, ואף לתקוע לבד, ול"ד לעני כלל שצריך שיהא עני שהוא דעת אחרת.
ברשב"א כתוב שאין יכול לברך כשאינו בידו שיתקיים המצוה, וכששומע מאחרים גם אינו בידו שיתקיים המצוה, כיון שהוא תלוי באחר תוקע.

אולי כוונת @משה אמת, שהרי סוכ"ס בידו לתקוע בעצמו ולקיים המצוה, דלא כצדקה שללא דעת אחרת אין אפשרות.
הבנתי מה שהרב @משה אמת כתב, וכוונתי היתה שזה סברא יפה אבל זה לא מה שכתוב הרשב"א.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
קדמא ואזלא אמר:
יושב אוהלים אמר:
ברשב"א כתוב שאין יכול לברך כשאינו בידו שיתקיים המצוה, וכששומע מאחרים גם אינו בידו שיתקיים המצוה, כיון שהוא תלוי באחר תוקע.

אולי כוונת @משה אמת, שהרי סוכ"ס בידו לתקוע בעצמו ולקיים המצוה, דלא כצדקה שללא דעת אחרת אין אפשרות.
הבנתי מה שהרב @משה אמת כתב, וכוונתי היתה שזה סברא יפה אבל זה לא מה שכתוב הרשב"א.
 
אבל גם כאשר הוא שומע מאחרים הרי בידו לתקוע בעצמו.
בכלל נראה, שיש כאן הגדרה של המצוה (ולא שתלוי בכל מקרה), שמצוה כגון צדקה שתלויה באחר אין מברכים עליה, אבל כגון שופר, שעצם המצוה אין תלוי באחר, על מצוה כזו יש ברכה (וגם אם שומע מאחר).
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
ידועין דברי הרשב"א (שו"ת חלק א סי'' רנד) דהטעם שאין מברכים על הצדקה הוא משום שכל מצוה שאינה לגמרי ביד העושהו, אלא תלוי באחרים כדי שיוכל לקיימו, אין מברכין עליו, דשמא השני לא יעשה חלקו. [ובצדקה שמא העני לא ירצה לקבלו).
לפי דברי הרשב"א קשה לי איך יכול מי שאיחר לבא לבית הכנסת ונכנס אחרי שבירך התוקע, או מי שבא לשמוע תקיעת שופר רק במוסף, לברך לעצמו לפני התקיעות, וכן כשתוקעים לנשים אחד מהנשים מברכת לשמוע קול שופר, ואין התוקע מברך, הלא שמיעת קול שופר מאחר שתוקע היא מצוה התלויה ביד אחרים לגמרו, ואיך מברך עליו?
מן הסתם מפני שיש אומדנא דניחא ליה לאיניש שייצאו יד"ח מעשייתו את המצווה. אבל אין אומדנא כזאת לגבי עני, שמא באמת לא ירצה לקבל ממנו.
ברשב"א כתוב שכשאינו בידו שיתקיים המצוה אינו מברך, ואתה מחדש שהיינו דוקא כשאין אומדנא שהשני יקיים, אולי זה לא משנה בכלל שגם כשיש אומדנא מ"מ זה לא בידו.
ומה יהיה הדין בצדקה שהשני מושיט את ידו ועומד לקחת את הכסף יכול לברך?
אני חשבתי לחלק בדברי הרשב"א, בין סתם מצווה שבין אדם למקום, כגון תקיעות, למצווה שיש בה נותן ומקבל, כמו צדקה. 

אבל, בדקתי בסידור שלי, וראיתי שיש בו ברכה על פדיון הבן. ולכאורה, אין שום צד של חילוק בין פדה"ב לצדקה דשמא לא ירצה הכהן לקבל ממנו. ולכאורה, הברכה הזו היא לא כדעת הרשב"א. 
 
 

מה אדבר

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
יושב אוהלים אמר:
קדמא ואזלא אמר:
אולי כוונת @משה אמת, שהרי סוכ"ס בידו לתקוע בעצמו ולקיים המצוה, דלא כצדקה שללא דעת אחרת אין אפשרות.
הבנתי מה שהרב @משה אמת כתב, וכוונתי היתה שזה סברא יפה אבל זה לא מה שכתוב הרשב"א.
אבל גם כאשר הוא שומע מאחרים הרי בידו לתקוע בעצמו.
בכלל נראה, שיש כאן הגדרה של המצוה (ולא שתלוי בכל מקרה), שמצוה כגון צדקה שתלויה באחר אין מברכים עליה, אבל כגון שופר, שעצם המצוה אין תלוי באחר, על מצוה כזו יש ברכה (וגם אם שומע מאחר).
וכן נר' גם לי, וכן מוכח מכל שאר המצוות שיוצא יד"ח שומע כעונה.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אני חשבתי לחלק בדברי הרשב"א, בין סתם מצווה שבין אדם למקום, כגון תקיעות, למצווה שיש בה נותן ומקבל, כמו צדקה. 

אבל, בדקתי בסידור שלי, וראיתי שיש בו ברכה על פדיון הבן. ולכאורה, אין שום צד של חילוק בין פדה"ב לצדקה דשמא לא ירצה הכהן לקבל ממנו. ולכאורה, הברכה הזו היא לא כדעת הרשב"א.
וכי פדיון הבן הוא מצוה שבין אדם לחבירו??
 

HaimL

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
אני חשבתי לחלק בדברי הרשב"א, בין סתם מצווה שבין אדם למקום, כגון תקיעות, למצווה שיש בה נותן ומקבל, כמו צדקה. 

אבל, בדקתי בסידור שלי, וראיתי שיש בו ברכה על פדיון הבן. ולכאורה, אין שום צד של חילוק בין פדה"ב לצדקה דשמא לא ירצה הכהן לקבל ממנו. ולכאורה, הברכה הזו היא לא כדעת הרשב"א.
וכי פדיון הבן הוא מצוה שבין אדם לחבירו??
מתנות הכהונה (ובכלל זה פדה"ב), מתנות עניים (ובכלל זה צדקה) ומעש"ר, הן מצוות שיש בהן נותן ומקבל. איזה חילוק יש בין פדיון הבן לבין צדקה, לסברת הרשב"א?
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
מן הסתם מפני שיש אומדנא דניחא ליה לאיניש שייצאו יד"ח מעשייתו את המצווה. אבל אין אומדנא כזאת לגבי עני, שמא באמת לא ירצה לקבל ממנו.
ברשב"א כתוב שכשאינו בידו שיתקיים המצוה אינו מברך, ואתה מחדש שהיינו דוקא כשאין אומדנא שהשני יקיים, אולי זה לא משנה בכלל שגם כשיש אומדנא מ"מ זה לא בידו.
ומה יהיה הדין בצדקה שהשני מושיט את ידו ועומד לקחת את הכסף יכול לברך?
אני חשבתי לחלק בדברי הרשב"א, בין סתם מצווה שבין אדם למקום, כגון תקיעות, למצווה שיש בה נותן ומקבל, כמו צדקה. 

אבל, בדקתי בסידור שלי, וראיתי שיש בו ברכה על פדיון הבן. ולכאורה, אין שום צד של חילוק בין פדה"ב לצדקה דשמא לא ירצה הכהן לקבל ממנו. ולכאורה, הברכה הזו היא לא כדעת הרשב"א. 
אתה צודק בהבנתך שחשבת ברשב"א והדברים מוכחים מהמשך דברי הרשב"א. לא עיינתי כעת אבל כך עומד בזכרוני שהדברים מוכרחים והרשב"א מדמה זאת למה שאמרינן בכתובות מ א שמצווה שאי אמרה לא בעינא אין כאן מצווה אינו נחשב למצווה גמורה ואינו דוחה לא תעשה . וזה עיקר הנקודה ברשב"א 
ובהקשר לקושייתך מפדיון הבן הרשב"א עצמו שואל זאת בהמשך הדברים ומתרץ שמברך על הפדיון לא על הנתינה [זה ציטוט דבריו מהזכרון] 
והיינו שיש ענין עצמי בפדיון גם אם כל הכהנים אינם מעונינים לקבל את הכסף אלא שאין לו את ההיכי תימצי לפדות. 

אגב אין זה רשב"א אלא תשובת ר"י בן פלט שהובא בתשובות הרשב"א 
ולהשלמת הענין כדאי לעיין גם באבודרהם שהביא תשובה זו והשגות הראב"ד עליה 
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
הרשב"א לא המציא תנאי חדש לכל פעם ופעם.
הוא רק ביאר את ההגיון הבריא שזה לא לענין לתקן ברכה על סוג מצוה שהברכה יכולה 'להתפשל'.הרבה פעמים...

בשופר חייבים לתקוע ולכן מברכים, וחוצמזה אפשר גם שמישהו אחר יתקע לך.
 

הערשל

משתמש ותיק
HaimL אמר:


אבל, בדקתי בסידור שלי, וראיתי שיש בו ברכה על פדיון הבן. ולכאורה, אין שום צד של חילוק בין פדה"ב לצדקה דשמא לא ירצה הכהן לקבל ממנו. ולכאורה, הברכה הזו היא לא כדעת הרשב"א.



שאני מצות פדיון הבן שהכהן מחויב לקבל שאם לא יקבל לא תתקיים המצוה.
 

משה אמת

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
קדמא ואזלא אמר:
יושב אוהלים אמר:
ברשב"א כתוב שאין יכול לברך כשאינו בידו שיתקיים המצוה, וכששומע מאחרים גם אינו בידו שיתקיים המצוה, כיון שהוא תלוי באחר תוקע.

אולי כוונת @משה אמת, שהרי סוכ"ס בידו לתקוע בעצמו ולקיים המצוה, דלא כצדקה שללא דעת אחרת אין אפשרות.
הבנתי מה שהרב @משה אמת כתב, וכוונתי היתה שזה סברא יפה אבל זה לא מה שכתוב הרשב"א.
אכן הרב @קדמא ואזלא פירש נכון את כוונתי, ולא זכיתי להבין השגה שזה לא מה שכתוב ברשב"א, ומדוע שלא נחלק באופן זה, דכיון שמצד המצוה הוא יכול לקיים בעצמו אין בזה חסרון כלל, ולדידי הו"א הכי אף אם המברך קטוע פה, כי החסרון טכני ולא במהות המצוה, אך בזה מסופקני.
 
 

משה אמת

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
מן הסתם מפני שיש אומדנא דניחא ליה לאיניש שייצאו יד"ח מעשייתו את המצווה. אבל אין אומדנא כזאת לגבי עני, שמא באמת לא ירצה לקבל ממנו.
ברשב"א כתוב שכשאינו בידו שיתקיים המצוה אינו מברך, ואתה מחדש שהיינו דוקא כשאין אומדנא שהשני יקיים, אולי זה לא משנה בכלל שגם כשיש אומדנא מ"מ זה לא בידו.
ומה יהיה הדין בצדקה שהשני מושיט את ידו ועומד לקחת את הכסף יכול לברך?
אני חשבתי לחלק בדברי הרשב"א, בין סתם מצווה שבין אדם למקום, כגון תקיעות, למצווה שיש בה נותן ומקבל, כמו צדקה. 

אבל, בדקתי בסידור שלי, וראיתי שיש בו ברכה על פדיון הבן. ולכאורה, אין שום צד של חילוק בין פדה"ב לצדקה דשמא לא ירצה הכהן לקבל ממנו. ולכאורה, הברכה הזו היא לא כדעת הרשב"א. 
פדיון הבן שאני, א"צ זכייה, אלא בנתינה מתקיים המצוה, וע"כ יכול לדחוף ליד הכהן וקים מצוותו.
 
 

משה אמת

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
ברשב"א כתוב שכשאינו בידו שיתקיים המצוה אינו מברך, ואתה מחדש שהיינו דוקא כשאין אומדנא שהשני יקיים, אולי זה לא משנה בכלל שגם כשיש אומדנא מ"מ זה לא בידו.
ומה יהיה הדין בצדקה שהשני מושיט את ידו ועומד לקחת את הכסף יכול לברך?
אני חשבתי לחלק בדברי הרשב"א, בין סתם מצווה שבין אדם למקום, כגון תקיעות, למצווה שיש בה נותן ומקבל, כמו צדקה. 

אבל, בדקתי בסידור שלי, וראיתי שיש בו ברכה על פדיון הבן. ולכאורה, אין שום צד של חילוק בין פדה"ב לצדקה דשמא לא ירצה הכהן לקבל ממנו. ולכאורה, הברכה הזו היא לא כדעת הרשב"א. 
אתה צודק בהבנתך שחשבת ברשב"א והדברים מוכחים מהמשך דברי הרשב"א. לא עיינתי כעת אבל כך עומד בזכרוני שהדברים מוכרחים והרשב"א מדמה זאת למה שאמרינן בכתובות מ א שמצווה שאי אמרה לא בעינא אין כאן מצווה אינו נחשב למצווה גמורה ואינו דוחה לא תעשה . וזה עיקר הנקודה ברשב"א 
ובהקשר לקושייתך מפדיון הבן הרשב"א עצמו שואל זאת בהמשך הדברים ומתרץ שמברך על הפדיון לא על הנתינה [זה ציטוט דבריו מהזכרון] 
והיינו שיש ענין עצמי בפדיון גם אם כל הכהנים אינם מעונינים לקבל את הכסף אלא שאין לו את ההיכי תימצי לפדות. 

אגב אין זה רשב"א אלא תשובת ר"י בן פלט שהובא בתשובות הרשב"א 
ולהשלמת הענין כדאי לעיין גם באבודרהם שהביא תשובה זו והשגות הראב"ד עליה 
למה הדמיון לאי אמרה לא בעינא מכריח כדברי הרב @יושב אוהלים והלא גם שם הוא חיוב לחבירו.
מענין מה שאתה מביא מדבריו בפדה"ב, באיזה סימן הרשב"א?
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
מענין מה שאתה מביא מדבריו בפדה"ב, באיזה סימן הרשב"א?
 

שו"ת הרשב"א חלק א סימן יח
אבל על פדיון הבן ועל הפרשת חלה ומעשרות מברך מפני שאינו מברך על הנתינה אלא על ההפרשה ועל הפדיון שתלויין בו.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
איש ווילנא אמר:
HaimL אמר:
אני חשבתי לחלק בדברי הרשב"א, בין סתם מצווה שבין אדם למקום, כגון תקיעות, למצווה שיש בה נותן ומקבל, כמו צדקה. 

אבל, בדקתי בסידור שלי, וראיתי שיש בו ברכה על פדיון הבן. ולכאורה, אין שום צד של חילוק בין פדה"ב לצדקה דשמא לא ירצה הכהן לקבל ממנו. ולכאורה, הברכה הזו היא לא כדעת הרשב"א. 
אתה צודק בהבנתך שחשבת ברשב"א והדברים מוכחים מהמשך דברי הרשב"א. לא עיינתי כעת אבל כך עומד בזכרוני שהדברים מוכרחים והרשב"א מדמה זאת למה שאמרינן בכתובות מ א שמצווה שאי אמרה לא בעינא אין כאן מצווה אינו נחשב למצווה גמורה ואינו דוחה לא תעשה . וזה עיקר הנקודה ברשב"א 
ובהקשר לקושייתך מפדיון הבן הרשב"א עצמו שואל זאת בהמשך הדברים ומתרץ שמברך על הפדיון לא על הנתינה [זה ציטוט דבריו מהזכרון] 
והיינו שיש ענין עצמי בפדיון גם אם כל הכהנים אינם מעונינים לקבל את הכסף אלא שאין לו את ההיכי תימצי לפדות. 

אגב אין זה רשב"א אלא תשובת ר"י בן פלט שהובא בתשובות הרשב"א 
ולהשלמת הענין כדאי לעיין גם באבודרהם שהביא תשובה זו והשגות הראב"ד עליה 
למה הדמיון לאי אמרה לא בעינא מכריח כדברי הרב @יושב אוהלים והלא גם שם הוא חיוב לחבירו.
מענין מה שאתה מביא מדבריו בפדה"ב, באיזה סימן הרשב"א?
להיפך הגבתי לדבריו של הניק ששמו באנגלית והצדקתי את הבנתו בהווה אמינא. 
 

משה אמת

משתמש ותיק
הערשל אמר:
משה אמת אמר:
פדיון הבן שאני, א"צ זכייה, אלא בנתינה מתקיים המצוה, וע"כ יכול לדחוף ליד הכהן וקים מצוותו.
מנא לך ?
אין לי מקור, מסברא דימיתי זאת לנתיבות הידוע בפרעון חוב, אולם בטלה דעתי לדברי הרשב"א שכתב באופ"א משום דהברכה על הפדיון ולא על הנתינה כלל, וזה עוד ראיה שאין לדמות מצדקה שזה מהות המצוה למק"א.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
אין לי מקור, מסברא דימיתי זאת לנתיבות הידוע בפרעון חוב
יש לחלק דהתם אין לו חיוב על יותר מכך מלהמציא לו המעות, משא"כ הכא דמחויב בפדיון, ויש לדון בזה עוד..
 

משה אמת

משתמש ותיק
הערשל אמר:
משה אמת אמר:
אין לי מקור, מסברא דימיתי זאת לנתיבות הידוע בפרעון חוב
יש לחלק דהתם אין לו חיוב על יותר מכך מלהמציא לו המעות, משא"כ הכא דמחויב בפדיון, ויש לדון בזה עוד..
מנגד ידוע שאין זריזין מקדימין בפדה"ב כי זה פרעון חוב בעלמא, וזוהי שאילה גדולה אם זה מעשה פדיון או פרעון חוב בעלמא.
 
 

הערשל

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
מנגד ידוע שאין זריזין מקדימין בפדה"ב כי זה פרעון חוב בעלמא,
ב"ב ה: תוד"ה כי וז"ל, דבכור נמי איכא טירדא דמצוה שצריך מיד ליתן שזריזין מקדימין, עכ"ל
משה אמת אמר:
וזוהי שאילה גדולה אם זה מעשה פדיון או פרעון חוב בעלמא
על מה נסובה השאלה ? אני לא כל כך מבין את הצד שזה פרעון חוב בעלמא
 

משה אמת

משתמש ותיק
כמדומני שבשם הגר"ח מטו כן,
אמנם זה דלא כהתוס' אבל כך מנהג העולם.
אני לא יודע למה זה נושא שקשור להבנה, יש חקירה ידועה אם יש כאן מעשה פדיון אמיתי וחילול קדושה, או שזה לישנא בעלמא, והעיקר הוא תשלום ממון כהנים.
 

הערשל

משתמש ותיק
משה אמת אמר:
אבל כך מנהג העולם.
אדרבה מנהג העולם לפדות מיד ביום השלושים ולא לאחר.
משה אמת אמר:
אני לא יודע למה זה נושא שקשור להבנה, יש חקירה ידועה אם יש כאן מעשה פדיון אמיתי וחילול קדושה, או שזה לישנא בעלמא, והעיקר הוא תשלום ממון כהנים.
גם אם אין חילול קדושה בפועל (כפי שמסתבר) אך ודאי שאי"ז פרעון חוב גרידא שעל פרעון חוב אין מברכים ועל פדיון הבן מברכים.
 

משה אמת

משתמש ותיק
הערשל אמר:
משה אמת אמר:
אבל כך מנהג העולם.
אדרבה מנהג העולם לפדות מיד ביום השלושים ולא לאחר.
משה אמת אמר:
אני לא יודע למה זה נושא שקשור להבנה, יש חקירה ידועה אם יש כאן מעשה פדיון אמיתי וחילול קדושה, או שזה לישנא בעלמא, והעיקר הוא תשלום ממון כהנים.
גם אם אין חילול קדושה בפועל (כפי שמסתבר) אך ודאי שאי"ז פרעון חוב גרידא שעל פרעון חוב אין מברכים ועל פדיון הבן מברכים.
בברית מילה למרות שמלים בשמיני ולא בתשיעי יש זריזין מקדימין, לעומת פדה"ב.
המשוואה למה שלא פודים ביום לא לא נכונה, כי ביום לא זה כבר ביטול החיוב.

השאילה על ברכה באמת קשה, ובפרט שהרשב"א כותב בתשובה שלא מברכים על ראשית הגז כי זה ממון כהן ולא נותן משלו כלום, וצ"ע.
(יש בזה הרבה רייד, אני לא בענין כעת כדי לצטט)
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה אמת אמר:
מנגד ידוע שאין זריזין מקדימין בפדה"ב כי זה פרעון חוב בעלמא, וזוהי שאילה גדולה אם זה מעשה פדיון או פרעון חוב בעלמא.
א. מה הקשר מה שהוא רק דין פרעון חוב, הרי גם פרעון חוב הוא מצוה, ומי אמר שאין דין זריזין במצוות פריעת בעל חוב, אחרי שהגיע יום הפרעון?
ויש לחלק בין להזדרז ולפדות לפני יום השלשים, שבזה פשוט שאין דין זריזין, כיון שזמנו רק ביום שלשים, בין אם אם הוא מצוות פדיון, ובין אם הוא דין פריעת חוב, דהוה כחוב שיש לו זמן שלכאורה פשוט שאין דין זריזין לפרוע חוב לפני זמנו, וביום השלשים עצמו יתכן שכן יש דין זריזין מקדימין, גם אם הוא מצוות פריעת חוב, בין אם הוא מצוות פדיון.

ב. לכאורה הסיבה שלא מברכים על מצוות פריעת בעל חוב הוא ג"כ כי זה תלוי בדעת אחרים שמא לא יקבל, וא"כ למה שאלת הברכה על פדיון הבן תלוי אם הוא חוב או מצות פדיון, הרי בין כך ובין כך שמא הכהן לא יקבל.
 
חלק עליון תַחתִית