הי"ג מידות הם של "רחמים"???

יצחק ב

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי רציני אמר:
יצחק ב אמר:
יהודי רציני אמר:
אני מכוון-
אל- בעל היכולת להיטיב בכל מצב.
ואמת. לשלם שכר טוב לעושי רצונו (רש"י פרשת כי תשא).
א-ל. בעל היכולת להעניש בכל מצב.
ואמת. לשלם עונשים קשים ורעים לעוברי רצונו.
חבל על הציניות...

אמת שנאמן הוא הקב"ה הן לשלם שכר טוב לעושי רצונו והן לשלם עונשים קשים רעים לעוברי רצונו,
ולכן אני אכן יכול לומר על הקב"ה שהוא נאמן לשלם שכר טוב וגם יכול לומר שהוא נאמן לשלם עונשים,
אלא שבאותו פסוק ההתייחסות היא לרחמיו של הקב"ה (וכמו שרואים משאר המידות),
ולכן פירוש המילה אמת יהיה על צד הרחמים נאמן לשלם שכר טוב לעושי רצונו וכמו שפירש רש"י,
וכן יש לומר לגבי המידה אל.

איך שיהיה, גם אם אינך מבין או מסכים עם התשובה, כדאי בפעם הבאה להגיב בצורה יותר מכובדת וודאי בערב הימים הנוראים.
מבקש מאד ממעלת כבודו מחילה. לא זו היתה הכוונה, זה רק היה נסיון להראות יותר בבירור את נקודת השאלה.
מ"מ זה לא תירוץ וכבודו צודק.
ייש"כ גדול.
 

יצחק ב

משתמש ותיק
פותח הנושא
עדיין לא נחה דעתי.
האם חכמי הפורום סבורים כפי שעלה מהמו"מ הנ"ל שי"ג מידות של רחמים הכוונה למידות שאפשר שיתבטאו לרחמים כשבאותו מובן גם אפשר שיתבטאו לדין?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יצחק ב אמר:
עדיין לא נחה דעתי.
האם חכמי הפורום סבורים כפי שעלה מהמו"מ הנ"ל שי"ג מידות של רחמים הכוונה למידות שאפשר שיתבטאו לרחמים כשבאותו מובן גם אפשר שיתבטאו לדין?
חשבתי אולי לחדש פשט חדש למה הם נקראים "מידות של רחמים" - ע"פ דברי חז"ל אמר רבי יוחנן: אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין עשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.
י"ל שלכן הם נקראים "מידות של רחמים", משום שהם מעוררים רחמים לישראל.
 
 

NETANEL

משתמש ותיק
מבולבל אמר:
אברהם לוי אמר:
יצחק ב אמר:
ישנם שני מידות מהי"ג שמאוד קשים להולמם.
א.מידת א,ל. שזה אומר כח  מה זה שייך לרחמים.
ב.מידת אמת. אע"פ שביאר הרמח"ל ועוד שגם רחמים הם אמת, עדיין המדה היא לא מידת "רחמים".
מבקש מאד אם יש למישהו ביאור פשוט ומתקבל שישתף אותי.
ייש"כ.
אמנם לפי הפשטנים נראה שאין כולם מדות רחמים, שהרי לדעת הרמב"ם [שו"ת רסז ומאירי ר"ה יז.] שתי אפשרויות למנות המדה הי"ג, או שלא ינקה לשאינם שבים, או שהיא פוקד עון אבות על בנים - ושניהם מדת דין.
מעניין מה שאתה אומר
הייתי מציע אפשרות למצוא למה מידות אלו הם רחמים אבל יש מי שכותב מפורש שזה לא רחמים?
הדברים נידונים בבמדבר יד ,יז , וגם בכי תשא, ומגוון הדעות שכאן מופיעים שם :

 א, אמת = דין
   הרמבן בבמדבר  "והזכיר במדות "ארך אפים ורב חסד" ולא הזכיר "אמת" כי במדת אמת יהיו חייבים ",
   ומוסיף ר בחיי      "לפי שהיא מידת הדין",
    וגם בחזקוני  שמידת האמת   "אין הקבה עושה בה לפנים משורת הדין ",
וגם באבע  בכי תשא  מבאר מדוע לא הזכיר אמת במרגלים , "ולא הזכיר -ואמת- כי היו חייבים,

ב, שהיא כלולה מחסד ודין-
     ובריקאנטי דעה שונה - שכן הקשה על הנל  "כי במילת אמת בכל מקום נרמז לרחמים ",
    וכך גם במאירת עיניים " כי במידת האמת יהיו חייבים לפי שהיא כלולה  גם מדין ואם עיקרה רחמים",

ג, אמת= רחמים
    ודעה שונה באור החיים- שאמת זה לטובה ,ולמה לא הוזכר במרגלים, " שאמת עניינו שהקבה משלם שכר טוב לעושי רצונו,ומידה זו מורה שהוא נאמן לקיים הבטחותיו" ,  " ולא הזכיר אמת ולא נוצר,,כי אינו צריך למדות אלו על מה שלפנינו ", וכפי ההסבר הנל.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הרי עיקר ענין יגמה"ר שייך לתורת הנסתר,
ושם נת' דשם א-ל בחסד, ואמת הוא בחי' רחמים (קו האמצעי, המבריח מן הקצה אל הקצה).
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
סוגיא זו של "מתחילה עלה בדעתו לברוא את העולם במידת הדין..." (שהגהת התוס' מתייחס אליו לגבי מידת "אמת"), סוגיא עמוקה היא מאוד, ושמעתי מהג"ר משה שפירא זצ"ל שפשוט וברור שאין לומר שהיתה אצל הקב"ה "שינוי בדעתו" ח"ו, [לא איש אל ויכזב, ובן-אדם ויתנחם], אלא הם שני חלקים בסדר בריאת העולם ושניהם קיימים תמיד, ובתחילה יש מצב שנקרא רק דין, ואח"כ מצב שהוא רחמים עם הדין ביחד, ומאז גם החלק של הדין הוא ברחמים, וברור שגם ה"אמת" עדיין קיים, והוא כעת אחד עם הרחמים, ולכן ראוי להחשיבו עם מידות הרחמים.
אין בזה שום חידוש מהג"ר משה שפירא, כי כל הנ"ל מפורש בדברי האר"י, והדברים ידועים, ועלה במחשבה הוא שם ב"ן והקדים רחמים הוא שם מ"ה, והעולם מתקיים בזיווג מ"ה וב"ן, והדברים מפורשים כמה פעמים, ובהרחבה גבי שבעה מלכים (שבירת הכלים) במהרח"ו (ואין לי עסק בנסתרות אבל זה דברים ידועים בקבלה הגם שהם עמוק עמוק בסתרי תורת האר"י).
גם מה שכתבו שהעיקר הוא הדין מפורש במהרח"ו, אך האמת שככל שאנו מגיעים יותר לשורש ויותר גבוה בספירות ובפרצופים, כך גם הדין הוא רחמים וחסד, וכך לדוגמא חג"ת שורשו בחסד אף שהוא כולל גבורה שהוא קו הדין ותפארת שהוא קו הרחמים, ונה"י שורשו בדין אף שכולל נצח שבקו החסד, כך שהעיקר הוא הדין, אך כל הדין שורשו בחסד הגמור, ושוב אינני מבין את זה, והדבר עמוק מאוד ובוודאי הרבה יותר עמוק מהשגתי, אך הדברים מפורשים.
לגבי מידת א-ל, הרי שמפורש בראשונים ובוודאי במקובלים שהוא קו החסד, ואמת הוא רחמים וכמו שכתב @לבי במערב, אך כשדנים בפשט יש להסביר ע"פ פשט ולא ע"פ סוד אך גם בראשונים שהביאו זה הפשט, ובהגה"ה בתוס' הכוונה שהעולם לא מתקיים במידת אמת לבדה ועירב חסד, כלומר שבאמת עצמה מעורב קו החסד ומידת האמת היא אחר החסד והיא רחמים (חסד בדין, לפנים משורת הדין). ואמנם הקשו על הרמב"ם שמידות לא ינקה ופוקד עוון דין, אך הרמב"ם עצמו לא יפרש כן, פוקד עוון ודאי אפשר לפרש בו רחמים רחמים, שאינו פוקד כל העוון כאחד אלא מעט מעט בכמה דורות, ואם לא אחזו מעשה אבותיהם בידיהם לא נענשים, ואף כשאחזו מעשה עוונותיהם בידיהם פקידה במעט מעט היא רחמים, ואם אינני יודע איך יפרש בלא ינקה, לא אומר שהרמב"ם לא היה לו מה לפרש.
גם ברמב"ן וברבינו בחיי נראה שהפירוש כן, וכוונתם שהיא יותר בקו הדין משאר במידות האחרות, ולא תועיל להם אחר חטא המרגלים, אמנם בחזקוני א"א לומר כן, ואינני יודע איך לבארו.
אמנם בכל הראשונים בכי תשא מבואר שהוא חסד, כך ברש"י, באבן עזרא, רמב"ן, חזקוני, ויעויין בפירוש ריב"א שמפרש כהגה"ה בתוס' ומפורש בדבריו שהוא חסד.
 
שני ביאורים יש לי בזה, ושניהם על אותו דרך והם משלימים אחד את השני.

אחד מהרב פינקוס, שדימה את הבוטח בה' לעומד תחת אילן וחוסה בו מפני הגשם - שהאילן יגן עליו ללא שום תנאי אלא מעצם טבעו - ודבר זה הוא ממדת "אמת". שהרי מדת רחום היא לראויים לרחמים, וחנון היא למי שה' חונן גם אם אינו ראוי אבל סוף כל סוף לא לכל אחד.

הביאור השני - הוא כפי שהסברנו לשואל באשכול זה, https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=9&t=19238 על עניין מה שאמר רביה"ק לדבר עם הקב"ה כמו "אמת'ע גוטע פריינד" - חבר טוב אמיתי. אמיתי דייקא.
וז"ל: "לקחו אדמו"ר זצ"ל בידיו הקדושות סביב כתפיו וענה ואמר לו: ובכלל, זה טוב מאוד לשפוך את הלב לפני השם יתברך ממש כמו ששופכים את הלב לפני חבר טוב אמיתי" (כוכבי אור, אנשי מוהר"ן ד').
והוא עניין חסדך ואמתך תמיד ייצרוני, ושאר פסוקים המדברים בלשון זו.
ועניינו היכולת של כל אחד ואחד ממש, לסמוך ולחסות ולבטוח באופן ברחמיו וחסדיו ו"אמיתו" של הקב"ה, שאפשר לספר לו הכל ללא חשש, איך שהסתבכת וכו' (וכמאמר המשורר "ממך אליך אברח") והקב"ה יבין הכל ותמיד יעזור וייטיב, ואין שום דבר שעשית או שתעשה או שתאמר שיכול כמו שאומרים "לשרוף" אותך אצלו. ורק על דיבור כזה נאמר הפסוק "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". דהיינו "לכל קוראיו" דייקא, אפילו ואפילו וכו' ובלבד שיקראוהו "באמת", לספר הכל ולא להסתתר מאחורי חומות רגשיות.
 

שייגניסט

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יצחק ב אמר:
.מאד קשה לאמר שאנו אומרים מדות שיש להם ביטוי גם לרחמים בעוד שיש להם ביטוי גם בדין.
דבר זה עצמו צריך ביאור, איך יש שמות של הקב"ה שמבטאים גם רחמים וגם דין. ולכאורה צ"ל שיש גם דין ברחמים ורחמים בדין, ובכל הנהגה והנהגה של הקב"ה כלול הכל, כיון שאצלו יתברך אין שום הבדלים וחלוקות, (כמבואר בספרים על הביטוי "הוא יחיד ואין יחידות כמוהו"), וכל מה שאנחנו מתייחסים הוא לאיך הדבר מתבטא העולם הזה (כידוע), וא"כ י"ל שאנו מתייחסים לענין הרחמים והחסד שמתבטא אצלנו, ואנו משתמשים בשם שהרחמים האלה נמצאים בתוכו, גם אם בתוך השם הזה כלול גם דין.
יצחק ב אמר:
ב. לפי הגהה זו של רבותינו התוס' יוצא שמדת אמת אינה מדה של רחמים.
סוגיא זו של "מתחילה עלה בדעתו לברוא את העולם במידת הדין..." (שהגהת התוס' מתייחס אליו לגבי מידת "אמת"), סוגיא עמוקה היא מאוד, ושמעתי מהג"ר משה שפירא זצ"ל שפשוט וברור שאין לומר שהיתה אצל הקב"ה "שינוי בדעתו" ח"ו, [לא איש אל ויכזב, ובן-אדם ויתנחם], אלא הם שני חלקים בסדר בריאת העולם ושניהם קיימים תמיד, ובתחילה היה יש מצב שנקרא רק דין, ואח"כ מצב  יש רחמים עם הדין ביחד, ומאז גם החלק של הדין הוא ברחמים, וברור שגם ה"אמת" עדיין קיים, והוא כעת אחד עם הרחמים, ולכן ראוי להחשיבו עם מידות הרחמים.
מה שכתב כת”ר בשם הג”ר משה שפירא כבר כתב כן מפורש האור החיים הק’ עה”פ בראשית ברא וכו’ ע”ש
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שייגניסט אמר:
יושב אוהלים אמר:
יצחק ב אמר:
.מאד קשה לאמר שאנו אומרים מדות שיש להם ביטוי גם לרחמים בעוד שיש להם ביטוי גם בדין.
דבר זה עצמו צריך ביאור, איך יש שמות של הקב"ה שמבטאים גם רחמים וגם דין. ולכאורה צ"ל שיש גם דין ברחמים ורחמים בדין, ובכל הנהגה והנהגה של הקב"ה כלול הכל, כיון שאצלו יתברך אין שום הבדלים וחלוקות, (כמבואר בספרים על הביטוי "הוא יחיד ואין יחידות כמוהו"), וכל מה שאנחנו מתייחסים הוא לאיך הדבר מתבטא העולם הזה (כידוע), וא"כ י"ל שאנו מתייחסים לענין הרחמים והחסד שמתבטא אצלנו, ואנו משתמשים בשם שהרחמים האלה נמצאים בתוכו, גם אם בתוך השם הזה כלול גם דין.
יצחק ב אמר:
ב. לפי הגהה זו של רבותינו התוס' יוצא שמדת אמת אינה מדה של רחמים.
סוגיא זו של "מתחילה עלה בדעתו לברוא את העולם במידת הדין..." (שהגהת התוס' מתייחס אליו לגבי מידת "אמת"), סוגיא עמוקה היא מאוד, ושמעתי מהג"ר משה שפירא זצ"ל שפשוט וברור שאין לומר שהיתה אצל הקב"ה "שינוי בדעתו" ח"ו, [לא איש אל ויכזב, ובן-אדם ויתנחם], אלא הם שני חלקים בסדר בריאת העולם ושניהם קיימים תמיד, ובתחילה היה יש מצב שנקרא רק דין, ואח"כ מצב  יש רחמים עם הדין ביחד, ומאז גם החלק של הדין הוא ברחמים, וברור שגם ה"אמת" עדיין קיים, והוא כעת אחד עם הרחמים, ולכן ראוי להחשיבו עם מידות הרחמים.
מה שכתב כת”ר בשם הג”ר משה שפירא כבר כתב כן מפורש האור החיים הק’ עה”פ בראשית ברא וכו’ ע”ש
ייש"כ - יתכן מאוד שהגרמ"ש זצ"ל אכן אמר את הדברים בשם האור החיים, אני לא זוכר. אני רק זוכר ששמעתי את הדברים ממנו.
 
 

שלו'

משתמש ותיק
יצחק ב אמר:
קדמא ואזלא אמר:
image.png
קול אליהו- בלק (הגר"א)
ייש"כ
יש לדון מה הפירוש לפי"ז של המלה א-ל.
תמיד ידעתי שזה אומר כח, יכולת, כמו אלו-הים.
א-ל משמעו לשון כח חוזק וקושי כדפרש"י בפרשת ויצא (ל"א כ"ט): יש לאל ידי. יש כח וחיל בידי כו', וכל א-ל שהוא לשון קדש על שם עזוז ורוב אונים הוא, [וע' יבמות כ"א א']. ומאידך הוא שם של רחמים, כמבואר בדברי רש"י עה"פ א-ל נא רפא נא לה, וכן כתיב א-לי א-לי למה עזבתני.

 

מצירוף ב' הענינים המשמעות היא שמידת רחמיו חזקה ותקיפה, והדברים מפורשים בדברי הגר"א (אדרת אליהו שמות ל"ד ז'):

א-ל. בעל כח גדול, שא-ל בכל מקום מורה על כח, ור"ל כאן, כח לכבוש כעסו ולרחם, והוא רחמים גדולים.[1]

 

ובתומר דבורה בריש דבריו, בביאור מידת מי א-ל כמוך:

אתה א-ל בעל חסד המטיב, א-ל בעל כח לנקום ולאסוף את שלך, ועם כל זה אתה סובל ונעלב עד ישוב בתשובה, ע"ש.[2]

 

 


[1] ובפי' ר"א בן הגר"א (נחום פ"א פס' ב'): ולפי שמדת א-ל נאמר על מחשבה עליונה אין סוף כו', ע"ש ובסוף פס' ג', וכן בדבריו באבני אליהו כאן.

[2] ציינוני לדברי רבינו בחיי (ר"פ פנחס בפס' י"ב), שכתב: א-ל הוא הדין והוא הברית, [וכן מבואר בדבריו בכד הקמח - תפלה], וברש"י (ישעי' מ"ב ה'): הא-ל ה'. בעל הדין ובעל הרחמים, וצ"ב.  וע' ספר ימי הפורים מה שהביא דא-ל הוא מידת החסד, והוי"ה מידת הרחמים.

וע' שערי אורה שער ה' ושער ז', וספר שערי רחמים בענין י"ג מידות בביאור מידת א-ל. שוב הראוני דברי הזוה"ק (פר' צו ל: - לא.), ע"ש. וע' מהר"ל (אבות פ"ד מכ"ב), ובהערת המהדיר שם (פ"א מ"ב 548).
 

דוד שניצר

משתמש רשום
יש להר' שמשון פנקוס דרשה ארוכה לבאר עניין יג מידות
ושם הוא מבאר גם מידות אלו
הדרשה נמצאת כמדומני ביוה"כ
ומה שהבנתי משם הוא
שמידת אל
היא המידה לתת כל חסד של הקב"ה בעוצמה ובחוזק ולא בטפטוף
כדוגמא לדבר גשמים שהם חסד ה' על ברואיו יורדים בעוצמה וזה התחדש רק אחר שעמ"י חטאו בעגל הצורך בחסד בעוצמה כדי לישוא ולכפר החטא
אמת הבנתי ממנו שהכוונה
נאמן לשלם שכר הוא לא כפשוטו כי זו לא מידת חסד לקיים התחייבויות
אלא להיטיב עם האדם מה שטוב לו באמת ולא מה שהוא מדמיין שטוב לו
וזהו ההנהגה הנסתרת מאיתנו מה שהרמח"ל קורא לה הנהגת הייחוד
והיא רחמים גדולים כי לא רק שהיא אף מעבר למעשי האדם
אלא שהרי לפעמים האדם במעשיו סותר את תכליתו ובכ"ז הקב"ה מובילו לתיקונו
 
חלק עליון תַחתִית