הכהן אמר:
בנוסח אשכנז המקורי אומרים בשבת "וישמחו בך ישראל אוהבי שמך"!
רצונך להוכיח מזה שיש דין שמחה בשבת, אך כבר כתב בזה בטט"וד רבינו התורת חיים חולין כו: ובזה סרו כל המבוכות מהנוסח הישן והמתוקן, וז"ל:
כתבתי זאת לפי שראיתי במנהגים [טירנא] שכתב וז"ל, ורגילין לסיים וישמחו בך ישראל אוהבי שמך וכן ברוב סידורים, ותימה גדולה הוא שהרי אינו ממין החתימה ולא מעין הפתיחה, גם אין שייך שמחה רק ברגלים, ומצאתי בסידור ישן וגם שמעתי מבקיאים שיש לומר וינוחו בה ישראל מקדישי שמך וכו'. זהו שפיר מעין החתימה ופתיחה וכן נראה עיקר עכ"ל [המנהגים]. ולפי מה שכתבתי לאו קושיא היא, כיון דאשכחן הרבה ברכות כהאי גוונא ע"כ לא הוה אלא מטבע ארוכה שטבעו חכמים להאריך בהן סמוך לחתימתן והוספה בעלמא נינהו.
ומה שכתב נמי דאין שייך שמחה רק ברגלים לאו קושיא היא, דלאו בשמחה גשמית דאכילה ושתיה איירי, שהרי לא תיקנו לומר וישמחו בה ישראל דהוה משמע דבשמחת שבת איירי, אלא וישמחו בך ישראל, משום דבשמחה רוחנית איירי שישמחו בהקב"ה, תדע דאל"כ תיקשי היאך תיקנו לומר בשבת ישמחו במלכותך שומרי שבת, והא לא שייך שמחה אלא ברגלים, אלא משום דבשמחת רוחנית איירי שישמחו ישראל במלכותו יתברך, וכי האי גונא מצינו במדרש שיר השירים רבה זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, א"ר אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך וכו'. ועוד דאדרבא לפי מה שמגיה וינוחו בה ישראל מקדישי שמך לא הוה שפיר מעין החתימה דלא איירי חתימה בקדושת השם אלא בקדושת השבת. לכך נראה דיש לומר וישמחו בך ישראל אוהבי שמך ואין לשבש הסידורים וכל המשנה ידו על התחתונה.
וע"ז אמרו [נגעים ט, ג] חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים. ורבנן דאתו בתריה אוסיפו עליה מהא דתנו רבנן בספרי [בהעלותך עז] וביום שמחתכם אלו שבתות, ופירושא כנ"ל שמחה בקב"ה ולא בבשר ויין.