וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה

מלמד להועיל

משתמש ותיק
למה מבקשים להכנס לשבת רק מתוך 'רוב שמחה' ולא מתוך 'כל שמחה'?
וכן מצאנו בגמרא שדקדקו לגבי 'רוב ההודאות סלקא דעתך', אלא אימא האל ההודאות.
 

תיובתא

משתמש ותיק
דומני ש"רוב" מתפרש גם כשם דבר של ריבוי, ולא בהכרח במובן של רוב מול מיעוט.
וכן הוא ב"נשמת" בגרסת אשכנז המהולל ב"רוב" תשבחות, היינו בריבוי תשבחות.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
בגמ' שם (תענית ו') העלו למסקנא שאומרים לתרוויהו, מה שמוכיח שהגמ' לא חשבה שרוב ההודאות סותר לא-ל ההודאות שמשמעותו כל ההודאות.
וזה משום שבוודאי הפירוש של רוב ההודאות הוא המרובה בהודאות, אלא שהקשו, שכלפי הקב"ה לא מספיק לומר שיש הרבה הודאות, שהרי כל ההודאות שלו. ולמסקנא אמרי' לתרוויהו, שכל ההודאות שלו, ושההודאות הללו מרובות.
משא"כ כאן, לכאו' לא שייך בכלל לומר כל שמחה, וכי יש סוף לשמחה? אלא מבקשים שתהא הרבה שמחה.
 

במבי

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
למה מבקשים להכנס לשבת רק מתוך 'רוב שמחה' ולא מתוך 'כל שמחה'?
וכן מצאנו בגמרא שדקדקו לגבי 'רוב ההודאות סלקא דעתך', אלא אימא האל ההודאות.

קודם כל נשאל האם יש "שמחה" בשבת ?

לפני מעל 10 שנים הייתי בשיעור שבו הכריז המג"ש שאין דין שמחה שבת, ונורא כעסתי עליו, מהיכי תיתי לומר משפט משונה שכזה ?!

אך לאחר זמן ראיתי שזה עניין שלם בפני עצמו עיינו כאן עמוד 2

http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/01_36_76.pdf

שמביא שו"ת חת"ס או"ח קסח ובשו"ת רע"ק סימן א' בהשמטות ובצל"ח ביצה ט: דאין מצוות שמחה בשבת !
(פוקו חזו בנוסח ספרד דלכה דודי שאין "בשמחה" אלא ביו"ט)

והתיישבה דעתי לחלוטין שראיתי את הזוהר שמובא בסעודת שבת בבוקר
במבי אמר:
 

ותא חזי, בכלהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש לחדי ולמחדי למסכני, ואי הוא חדי בלחודוי ולא יהיב למסכני, עונשיה סגי, דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חידו לאחרא, עליה כתיב (מלאכי ב ג) "וזריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם", ואי איהו בשבתא חדי, אף על גב דלא יהיב לאחרא, לא יהבין עליה עונשא כשאר זמנין וחגין, דכתיב פרש חגיכם, פרש חגיכם קאמר, ולא פרש שבתכם, וכתיב (ישעיה א יד) "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי", ואלו שבת לא קאמר, ובגיני כך כתיב ביני ובין בני ישראל. ומשום דכל מהימנותא אשתכח בשבתא, יהבין ליה לבר נש נשמתא אחרא, נשמתא עלאה, נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי. ובגיני כך אקרי שבת, מהו שבת, שמא דקודשא בריך הוא, שמא דאיהו שלים מכל סטרוי.


ואם הגדרת ה"שמחה" הינה הצורך לשמח את הזולת וזאת יש פחות בשבת, קצת מובנת ההגדרה שאין דין "שמחה" בשבת.


וא"כ גם אם נאמר שרוב שמחה אינה שמחה מלאה, הדבר מיושב.
 

הכהן

משתמש ותיק
בנוסח אשכנז המקורי אומרים בשבת "וישמחו בך ישראל אוהבי שמך"!
 

במבי

משתמש ותיק
גם אם היה כתוב "כל" עדיין א"ל רובו ככולו.....



במבי אמר:
מעניין מהי הגדרת "מלא". לדוגמא מלא לוגמיו הינו רק מילוי רק צד אחד של הפה ולא כל הפה, אך עדיין אפשר לטעון ש"לוגמיו" הינו צידי הפה, וכתוב וַיֵּצֵ֨א אֶחָ֣ד אֶל־הַשָּׂדֶה֮ לְלַקֵּ֣ט אֹרֹת֒ וַיִּמְצָא֙ גֶּ֣פֶן שָׂדֶ֔ה וַיְלַקֵּ֥ט מִמֶּ֛נּוּ פַּקֻּעֹ֥ת שָׂדֶ֖ה מְלֹ֣א בִגְד֑וֹ וַיָּבֹ֗א וַיְפַלַּ֛ח אֶל־סִ֥יר הַנָּזִ֖יד כִּי־לֹ֥א יָדָֽעוּ׃ (מלכים ב' ד-לט) וברור ש"מלא בגדו" הכוונה קיפול שולי הבגד ומילוי הכלי קיבול שנוצר ולא "כל בגדו" כפשוטו.

ואנו אומרים בתהילים "ימלא פיך תהילתך, כל היום תפארתך" (עא-ח) אך שם כנראה זה הצפייה אילו היינו יכולים היינו עושים זאת, שהרי אומרים רק הקל הגדול הגיבור והנורא ולא ממשיכים מטעם וכי סיימתינהו לשבח דמרך?

אך הרמ"א כותב בסימן קפג'-ב' וכוס של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו וא"כ משמע מלא כפשוטו ממש.

ואקנח במה שכותב הט"ז באו"ח ריש סימן שפ' בדין רובו ככולו, שהנוסח בר"ה "מלוך על כל העולם כולו" ומדוע מוסיפים "כולו" וכי לא מספיק "מלוך על כל העולם" ?!
אלא שלא נאמר רובו ככולו.... ולכן צריך לומר "מלוך על כל העולם כולו"
 

אברהם לוי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
בנוסח אשכנז המקורי אומרים בשבת "וישמחו בך ישראל אוהבי שמך"!
רצונך להוכיח מזה שיש דין שמחה בשבת, אך כבר כתב בזה בטט"וד רבינו התורת חיים חולין כו: ובזה סרו כל המבוכות מהנוסח הישן והמתוקן, וז"ל:
כתבתי זאת לפי שראיתי במנהגים [טירנא] שכתב וז"ל, ורגילין לסיים וישמחו בך ישראל אוהבי שמך וכן ברוב סידורים, ותימה גדולה הוא שהרי אינו ממין החתימה ולא מעין הפתיחה, גם אין שייך שמחה רק ברגלים, ומצאתי בסידור ישן וגם שמעתי מבקיאים שיש לומר וינוחו בה ישראל מקדישי שמך וכו'. זהו שפיר מעין החתימה ופתיחה וכן נראה עיקר עכ"ל [המנהגים]. ולפי מה שכתבתי לאו קושיא היא, כיון דאשכחן הרבה ברכות כהאי גוונא ע"כ לא הוה אלא מטבע ארוכה שטבעו חכמים להאריך בהן סמוך לחתימתן והוספה בעלמא נינהו.
ומה שכתב נמי דאין שייך שמחה רק ברגלים לאו קושיא היא, דלאו בשמחה גשמית דאכילה ושתיה איירי, שהרי לא תיקנו לומר וישמחו בה ישראל דהוה משמע דבשמחת שבת איירי, אלא וישמחו בך ישראל, משום דבשמחה רוחנית איירי שישמחו בהקב"ה, תדע דאל"כ תיקשי היאך תיקנו לומר בשבת ישמחו במלכותך שומרי שבת, והא לא שייך שמחה אלא ברגלים, אלא משום דבשמחת רוחנית איירי שישמחו ישראל במלכותו יתברך, וכי האי גונא מצינו במדרש שיר השירים רבה זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, א"ר אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך וכו'. ועוד דאדרבא לפי מה שמגיה וינוחו בה ישראל מקדישי שמך לא הוה שפיר מעין החתימה דלא איירי חתימה בקדושת השם אלא בקדושת השבת. לכך נראה דיש לומר וישמחו בך ישראל אוהבי שמך ואין לשבש הסידורים וכל המשנה ידו על התחתונה.

וע"ז אמרו [נגעים ט, ג] חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים. ורבנן דאתו בתריה אוסיפו עליה מהא דתנו רבנן בספרי [בהעלותך עז] וביום שמחתכם אלו שבתות, ופירושא כנ"ל שמחה בקב"ה ולא בבשר ויין.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
במבי אמר:
קודם כל נשאל האם יש "שמחה" בשבת ?

לפני מעל 10 שנים הייתי בשיעור שבו הכריז המג"ש שאין דין שמחה שבת, ונורא כעסתי עליו, מהיכי תיתי לומר משפט משונה שכזה ?!

אך לאחר זמן ראיתי שזה עניין שלם בפני עצמו עיינו כאן עמוד 2

http://beinenu.com/sites/default/files/ ... _36_76.pdf

שמביא שו"ת חת"ס או"ח קסח ובשו"ת רע"ק סימן א' בהשמטות ובצל"ח ביצה ט: דאין מצוות שמחה בשבת !
(פוקו חזו בנוסח ספרד דלכה דודי שאין "בשמחה" אלא ביו"ט)
מנא לך שהפירוש ב"וזכנו לקבל שבתתות מתוך רוב שמחה" פירושו שנהיו שמחים בשבת?
פשטות הלשון משמע שהפירוש הוא שנכזכה לקבל שבת מתוך שמחה, דהיינו שהקבלה יהיה קבלה מתוך שמחה, ואין זה קשור לנידון אם יש דין שמחה בשבת או לא.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
במבי אמר:
קודם כל נשאל האם יש "שמחה" בשבת ?

לפני מעל 10 שנים הייתי בשיעור שבו הכריז המג"ש שאין דין שמחה שבת, ונורא כעסתי עליו, מהיכי תיתי לומר משפט משונה שכזה ?!

אך לאחר זמן ראיתי שזה עניין שלם בפני עצמו עיינו כאן עמוד 2

http://beinenu.com/sites/default/files/ ... _36_76.pdf

שמביא שו"ת חת"ס או"ח קסח ובשו"ת רע"ק סימן א' בהשמטות ובצל"ח ביצה ט: דאין מצוות שמחה בשבת !
(פוקו חזו בנוסח ספרד דלכה דודי שאין "בשמחה" אלא ביו"ט)
מנא לך שהפירוש ב"וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה" פירושו שנהיו שמחים בשבת?
פשטות הלשון משמע שהפירוש הוא שנכזכה לקבל שבת מתוך שמחה, דהיינו שהקבלה יהיה קבלה מתוך שמחה, ואין זה קשור לנידון אם יש דין שמחה בשבת או לא.
ויש להוסיף עוד על פי מה שיש שפירשו בפסוק 'תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת וגו'', שאין הכוונה שהעבודה צריכה להיות בשמחה, אלא שתחת שלא עבדת אותו כשהיית במצב של שמחה וטוב לבב ורוב כל, תעבדהו כשתהיה בערום ובחוסר כל, עי' 'בכור שור', וכן פי' רש"ר הירש (רד"צ הופמן בשמו).
וגם כאן יל"פ בדומה לדבריך, וזכנו לקבל שבתות מתוך מצב של רוב שמחה, ובדומה להמשך 'ומתוך עושר וכבוד'.
 
חלק עליון תַחתִית