מה המקור לדין שאסור לאכול לא מעושר על מנת להשאיר בסוף את המעשרות?

מבין ענין

משתמש ותיק
זכור לי שראיתי דין זה במפורש שאין היתר לאכול פירות או לחם של הופרש ממנו חלה, על מנת שהנותר יהיה תרומה או חלה, ורק בחלת חו"ל הותר.
כעת איני מוצא את הדין הזה.
אודה למי שיוכל להראות לי את המקור.
תודה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
זכור לי שראיתי דין זה במפורש שאין היתר לאכול פירות או לחם של הופרש ממנו חלה, על מנת שהנותר יהיה תרומה או חלה, ורק בחלת חו"ל הותר.
כעת איני מוצא את הדין הזה.
אודה למי שיוכל להראות לי את המקור.
תודה
בעניות הבנתי לא מובן לי המציאות של השאלה.
האם כוונתך למי שלא הפריש חלה בכלל, ודעתו שאחרי שהוא אוכל הוא יקרא שם חלה על מה שנותר?
א"כ איך קס"ד שמותר לעשות דבר זה, ואפי' בחלה של חוץ לארץ, הרי עד שלא קרא שם חלה הרי כולו טבל הוא?

או אולי כוונתך שכבר קורא עכשיו שם חלה על החלק שלא יאכל, ורק שאינו מפרישו משאר הלחם, אז ממנ"פ, אם כבר החליט עכשיו בדיוק באיזה חלק של הלחם הוא החתיכה שלא יאכל, ועל חלק זה הוא כבר רוצה שזה יהיה חלה מעכשיו, א"כ יש כאן שאלה של קריאת שם חלה בלי להפרישו, אם חל, ואם הוא מתיר לאכול את השאר, וזה לא קשור לאוכל ומשאיר חלק, אלא לכל מי שקורא שם חלה על מקום מסויים ואינו מפרישו.
ואם לא ציין על מקום מסויים, אלא אומר מה שאני עתיד להשאיר בסוף האכילה זה יהיה חלה מעכשיו, אז לכאורה זה שאלה של ברירה בהפרשת חלה. (ואולי לכן החלת חו"ל מהני משום ברירה בדרבנן, ובחלת א"י כשהו מה"ת לא מהני כדין ברירה בדאורייתא, דקיי"ל דלא מהני).
 
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
מבין ענין אמר:
זכור לי שראיתי דין זה במפורש שאין היתר לאכול פירות או לחם של הופרש ממנו חלה, על מנת שהנותר יהיה תרומה או חלה, ורק בחלת חו"ל הותר.
כעת איני מוצא את הדין הזה.
אודה למי שיוכל להראות לי את המקור.
תודה
בעניות הבנתי לא מובן לי המציאות של השאלה.
האם כוונתך למי שלא הפריש חלה בכלל, ודעתו שאחרי שהוא אוכל הוא יקרא שם חלה על מה שנותר?
א"כ איך קס"ד שמותר לעשות דבר זה, ואפי' בחלה של חוץ לארץ, הרי עד שלא קרא שם חלה הרי כולו טבל הוא?

או אולי כוונתך שכבר קורא עכשיו שם חלה על החלק שלא יאכל, ורק שאינו מפרישו משאר הלחם, אז ממנ"פ, אם כבר החליט עכשיו בדיוק באיזה חלק של הלחם הוא החתיכה שלא יאכל, ועל חלק זה הוא כבר רוצה שזה יהיה חלה מעכשיו, א"כ יש כאן שאלה של קריאת שם חלה בלי להפרישו, אם חל, ואם הוא מתיר לאכול את השאר, וזה לא קשור לאוכל ומשאיר חלק, אלא לכל מי שקורא שם חלה על מקום מסויים ואינו מפרישו.
ואם לא ציין על מקום מסויים, אלא אומר מה שאני עתיד להשאיר בסוף האכילה זה יהיה חלה מעכשיו, אז לכאורה זה שאלה של ברירה בהפרשת חלה. (ואולי לכן החלת חו"ל מהני משום ברירה בדרבנן, ובחלת א"י כשהו מה"ת לא מהני כדין ברירה בדאורייתא, דקיי"ל דלא מהני).
מדובר שאוכל, וקורא שם ואומר מה שיישאר יהיה מעשרות / חלה על כל מה שאכלתי.
אכן החילוק הוא בדין ברירה, וההיתר בחלת חו"ל מפני שאין לה עיקר מה"ת.
השאלה שלי הייתה בקשת מקור הלכתי. הדין ידוע לי.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
מדובר שאוכל, וקורא שם ואומר מה שיישאר יהיה מעשרות / חלה על כל מה שאכלתי.

לכאורה צ"ל "שקורא שם ואומר מה שיישאר יהיה מעשרות / חלה על כל מה שאכלתי -ואח"כ אוכל, ולא כמו שכתבת שאוכל, וקורא שם ואומר...,
שהרי אם אוכל תחילה ואח"כ קורא שם, אז הוא אוכל טבל. (ולא יועיל ע"ז ברירה גם אם יש ברירה).
ועוד איך הוא מפריש חלה על מה שכבר אכל?? הרי אינו בעולם?

מבין ענין אמר:
אכן החילוק הוא בדין ברירה, וההיתר בחלת חו"ל מפני שאין לה עיקר מה"ת.
השאלה שלי הייתה בקשת מקור הלכתי. הדין ידוע לי.
אתה מחפש מקור הלכתי לכללי ברירה - מתי חל ומתי לא?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
מדובר שאוכל, וקורא שם ואומר מה שיישאר יהיה מעשרות / חלה על כל מה שאכלתי.
אכן החילוק הוא בדין ברירה, וההיתר בחלת חו"ל מפני שאין לה עיקר מה"ת.
השאלה שלי הייתה בקשת מקור הלכתי. הדין

נראה לי שיש כאן קצת עירוב דברים
בחלת חו"ל הותר לאכול ואחר כך להפריש גם ללא הפרשה מראש כלל
וזה קולא מיוחדת בחלת חו"ל

בחלת א"י ותרומות ומעשרות בזמן הזה שהוא מדרבנן [חלה לכולי עלמא ותרומות ומעשרות לכמה פוסקים וכך נוהגים]
וודאי שלא מועיל לאכול ואחר כך להפריש
אלא שיש נידון להפריש מראש בצורה של ברירה על מה שיותיר שהרי קיימא לן בדרבנן יש ברירה או שכיון שעיקרו של תורה אין ברירה
וזה מחלוקת גדולה מאוד באחרונים
והובאו הדברים בדרך אמונה הלכות תרומות פרק א הלכה כא ס"ק קצב ובציון הלכה שם
ואני מעתיק משם
שיטת השו"ע והמבי"ט והמהרשד"ם [והכפתור ופרח בדעת הרמב"ם] שבזמן הזה שהוא מדרבנן יש ברירה
מאידך שיטת היש"ש וורבי בצלאל אשכנזי רבי עקיבא איגר וכן הביא ראיות בישועות מלכו וכן במג"א סימן שז. שגם בזמן הזה אין ברירה כיון שעיקרו דרבנן וכן פסק בשערי צדק ובחזון איש
 

מבין ענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
מבין ענין אמר:
מדובר שאוכל, וקורא שם ואומר מה שיישאר יהיה מעשרות / חלה על כל מה שאכלתי.
אכן החילוק הוא בדין ברירה, וההיתר בחלת חו"ל מפני שאין לה עיקר מה"ת.
השאלה שלי הייתה בקשת מקור הלכתי. הדין

...שגם בזמן הזה אין ברירה כיון שעיקרו דרבנן וכן פסק בשערי צדק ובחזון איש
התכוונת שעיקרו מן התורה

תודה

 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
זכור לי שראיתי דין זה במפורש שאין היתר לאכול פירות או לחם של הופרש ממנו חלה, על מנת שהנותר יהיה תרומה או חלה, ורק בחלת חו"ל הותר.
כעת איני מוצא את הדין הזה.
אודה למי שיוכל להראות לי את המקור.
תודה
ביצה ט.
 
 
חלק עליון תַחתִית