חלק אלוה ממעל - פירוש הדברים

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

סבא

משתמש ותיק
לאחרונה פגשתי אדם שאמר לי שהוא מאמין שהנשמה שלו היא חלק מהאלוקות, מאוד הזדעזעתי ואמרתי לו שהוא בבחינת "נעבאך אפיקורס", ענה לי אותו יהודי ואמר- מה זאת אומרת כך כותב להדיא התניא, אני לא האמנתי שיתכן כדבר הזה, אבל בדקתי בחיפוש בפרויקט השו"ת ואכן, לשון זו מופיעה שם.
אני בטוח שהוא לא מתכוון כפשוטו, אבל מה בכל זאת ההסבר,
וכדאי להדגיש אילו לא היה מוסיף מילת "ממש" הייתי אומר שכוונתו על דרך "מאן דנפח מדיליה נפח" וכמו שמתבאר כמדומני בנפש החיים שהכוונה להשפעה ישירה בלי אמצעים, אבל המילה "ממש" מאוד מטרידה, מה הפשט?
 

רמתים צופים

משתמש ותיק
אתה רציני? אתה לא מכיר את התניא הזה? הרי כל החסידות החבדי"ת מסתובבת סביב אימרה זו.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
רמתים צופים אמר:
אתה רציני? אתה לא מכיר את התניא הזה? הרי כל החסידות החבדי"ת מסתובבת סביב אימרה זו.
נו, ומה הפשט?
 

אריך

משתמש ותיק
כשאומרים אלוקות לא מתכוונים לעצמות השי"ת, אלא לכל מה ש"שייך אליו". שהרי גם על עולם האצילות נאמר (ולא רק בחב"ד) שכולו אלוקות. והכוונה שזה מקום שהוא בטל לגמרי אל ה'. נמצא ב'רשות' שלו. אין שם 'צד נוסף'. ואפשר עוד להגדיר.
 

יהושע

משתמש ותיק
חלק אולי ממעל זה לא ביטוי שהתניא המציא זה כבר כתוב בספרים קדמונים, עולם האצילות נקרא אלוקות מפני הביטול הגמור לאלוקים, ושורש נשמת ישראל הוא בעולם האצילות.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהושע אמר:
חלק אולי ממעל זה לא ביטוי שהתניא המציא זה כבר כתוב בספרים קדמונים.
פשוט שלא, הרי הגר"א מביא זה באדרת אליהו בראשית וז"ל ויאמר אלהים נעשה אדם. ביאורו מפני שהאדם נברא אחרון לכל הנבראים לכן אמר הקדוש ברוך הוא אל כל הנבראים שיתנו חלק מתכונתם בגוף האדם. כי הגבורה מיוחם אל הארי. והמהירות אל הצבי. והקלות אל הנשר. והערמימיות אל השועל. וההיקש. וכן נפש הצומחת הוא הצומח ונפש החיוני בבע"ח ויתאימו כלם באדם. ומלת צלם נופל על צורת הדבר וגמרו ובעה"ח יתעלו על הצומח בנפש החיוני. והיא צורתו. וכן הצומח על הדומם וז"ש בצלמנו שצורת כל המינים יתאחדו במין האדם כדי שיכבשו כלם תחת ידו דצח"מ וע' כחות הטבע והשכל שלכן הוא רודה בכל. [highlight=yellow]ונתן בו חלק אלוק ממעל[/highlight] שהוא יעבוד להש"י:
אבל הטענה שלו הייתה שבתניא [בפרק ב'] כתוב "[highlight=yellow]ממש[/highlight]" והיינו כפשוטו בלי התחכמויות,
ובאמת עשיתי חיפוש בפרויקט השו"ת אם יש עוד מי שנוקט לשון זו ולא מצאתי, אלא בשו"ת של אחד מרבני המזרחי.
 

יהושע

משתמש ותיק
יותר מפריע הביטוי של התניא שהכל לגבי השם יתברך כאפס ואין ממש, נמצא שלגבי הקב״ה אין עולמות?
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
בנפש החיים כתב הרבה יותר בחריפות בזה בכ"מ ולמשל שער ב' פרק ד' הזכיר בתוך הדברים בזה"ל אמנם לא שאנו מדברים אליו כביכול על עצמותו ית' לבד בבחי' היותו מופשט ומופרש כביכול לגמרי מהעולמו' [highlight=yellow]כענין שהיה קודם הבריאה[/highlight] עכ"ל.
ובשער ג' פ"ב
אבל אדון כל ית"ש הוא מלא את כל העולמות והנבראי' ואינם חוצצים חלילה נגדו יתב' כלל באמת. ואין עוד מלבדו ית' ממש שום דבר כלל בכל העולמות. מהעליון שבעליונים עד התהום התחתון שבתהומות הארץ. [highlight=yellow]עד שתוכל לומר שאין כאן שום נברא ועולם כלל רק הכל מלא עצמות אחדותו הפשוט ית"ש[/highlight]. וע' רוקח בסוף שורש קדושת היחוד ז"ל הבורא אינו צריך למקום ומכון כי היה קדם כל היות ואין קירות והקורות חוצצין לפניו כי לא היה בורא דבר שהוא מזיק כנגדו:
ובשער ג' פרק ג'- שאף כל המקומות שמורגשים לחוש במציאות אין המקומות מקומות עצמים. אלא הוא ית"ש הוא המקום של כל המקומות. ש[highlight=yellow]מצדו יתב' נחשבים כולם כאלו אינם במציאות כלל גם עתה כקודם הבריאה[/highlight]:
ובשער ג' פ"ד- הענין כי ודאי האמת. שמצדו יתב' גם עתה אחר שברא וחידש העולמות ברצונו הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כלם בשיווי גמור ואחדות פשוט. ואין עוד מלבדו כמשמעו ממש. וכמ"של ממקראות מפורשים ובשם הרוקח ז"ל. וכמו שתקנו לנו קדמונינו ז"ל לומר קודם התפלה אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם. ר"ל אף שכבר נבראו העולמות ברצונו הפשוט יתב'. עכ"ז אין שום שינוי והתחדשות ח"ו ולא שום חציצה מחמתם בעצמות אחדותו הפשוט. והוא [highlight=yellow]הוא גם עתה כקודם הבריאה שהיה הכל מלא עצמות א"ס ב"ה גם במקום שעומדים העולמות עתה[/highlight]. ולבך תשית לדברי קדוש ה' רבינו שמואל אביו של הקדוש ר"י חסיד בשיר היחוד שחיבר. ביחוד יום ב' אין קצה כו' ואין תוך מבדיל בינותיך כו' ע"ש. וביחוד יום ג' סובב את הכל ומלא את כל. ובהיות הכל אתה בכל כו' ע"ש עוד בזה:
 

ברוך

משתמש רשום
יהושע אמר:
יותר מפריע הביטוי של התניא שהכל לגבי השם יתברך כאפס ואין ממש, נמצא שלגבי הקב״ה אין עולמות?
כדאי לך לדעת שזה לא רחוקה היא ולא מעבר לים, שהרי הבעל התניא בחלק השני - "שער היחוד והאמונה", ששם מסביר מה הפירוש ביחודו של הקב"ה שלא זו בלבד שהקב"ה הוא אלקה היחידי אלא הוא המציאות האמיתי היחידי, וזהו הפירוש ב"ה' אחד" - שחייב כל אחד לומר פעמיים בכל יום ולהאמין בכל רגע, חלק מהשש מצות תמידיות(!).
נייתי ספר - התניא - ונחזי.

ועכ"פ לענינינו, שם בפרק ג' מבואר, שכל משכיל על דבר יבין לאשורו, איך שכל נברא ויש – למרות שהנברא נראה ל"מציאות", ל"יש", הרי הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל ורוח פיו – של הקב"ה, שבנפעל, - בדבר הנברא, המהוה אותו תמיד ומוציאו – בלי הפסק, מאין ממש ליש. – שבמקום שיהיה "אין" – דבר שאינו בנמצא – כפי שהיה לפני שנברא – יהיה "יש", דבר קיים. – כיוון שהכוח האלקי צריך תמיד לברוא את הנברא מ"אין" ל"יש", ובלעדי כוח זה, היה הנברא הופך ל"אין ואפס", הרי שהכוח האלקי הוא כל מציאותו של הנברא, וממילא הנברא הוא כלא כלום לגבי הכוח האלקי הבורא בלי הפסק את מציאותו של הנברא. ומה שכל נברא ונפעל נראה לנו ליש וממשות, - כדבר מציאותי וממשי, ולא ככוח אלקי רוחני בלבד, זהו מחמת – מפני, שאין אנו משיגים ורואים בעיני בשר את כח ה' ורוח פיו שבנברא, אבל אלו נתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות ורוחניות שבכל נברא, השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו – אילו היינו רואים בעיני בשר ומבחינים באותו כוח אלקי רוחני השופע בכל נברא, שהן האותיות מ"מוצא פי ה"'. לא היה גשמיות הנברא וחמרו וממשו נראה כלל לעינינו, כי הוא – החומר והממשות של הנברא, בטל במציאות ממש – נחשב כאפס, לגבי החיות והרוחניות שבו, מאחר – כיוון, שמבלעדי הרוחניות – שבנברא, היה – הנברא, אין ואפס ממש, כמו קדם ששת ימי בראשית ממש, - שאז היה "אין ואפס" ממש; והרוחניות השופע עליו – על הנברא, ממוצא פי ה' ורוח פיו, הוא לבדו המוציאו תמיד מאפס ואין ליש, ומהוה אותו – החיות האלקית בוראת את הנברא ועושה אותו לדבר ממשי, אם כן אפס בלעדו באמת. – אין הוא באמת כלום, מלבד החיות הרוחנית הבוראת אותו, כיון שרק היא, היא המציאות האמיתית; ואילו הנברא, הנברא ללא הרף מן החיות הרוחנית, אין מציאותו אמיתית. שכן, כל מציאותו באה רק ממה שהחיות הרוחנית "עומדת" בו תמיד ומעניקה לואת מציאותו.

והמשל לזה – שאנו אומרים, שהנבראים, למרות שהם נראים בעינינו כ"יש" ו"מציאות", אין הם לאמיתו של דבר, מציאות אמיתית, כיוון שכל מציאותם הוא הכוח האלקי שבהם, המשל לכך הוא, אור השמש המאיר לארץ ולדרים - עליה, כלומר, קרני השמש, שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש ונראה – אור זה, לעין כל, - כפי שהוא מאיר על הארץ ובחלל העולם. והנה, זה פשוט, - ודאי הדבר, שאור וזיו הזה ישנו – אותו זיו, הקרנים שמגיעים לארץ, נמצאים, גם כן בגוף וחמר כדור השמש עצמו שבשמים, שאם – שהרי אם אור זה, מתפשט ומאיר למרחוק כל כך, - עד לארץ, כל שכן שיוכל להאיר במקומו ממש, - כלומר, בכדור השמש עצמו; רק ששם במקומו ממש – בכדור השמש עצמו, נחשב הזיו הזה לאין ואפס ממש, כי – הוא, בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש, שהוא – כדור השמש, מהווה מקור האור והזיו הזה, שהזיו והאור הזה אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש; - ומכיוון שאור השמש אינו רק זיו מגוף השמש, לכן בהיותו במקורו, בגוף השמש, בטלה הארה זו במציאות לגבי גוף השמש שהוא ה"עצם" שלה, ואין כל מקום לומר שבגוף השמש מאיר אור השמש, אלא – שם קיימת ומאירה השמש עצמה בלבד, רק בחלל העולם, - בלבד, תחת כל השמים ועל הארץ, שאין כאן גוף כדור השמש במציאות – קיים כאן זיו השמש בלבד, נראה כאן האור והזיו הזה – של השמש, ליש ממש לעין כל, ונופל עליו כאן שם "יש" באמת. – מתאים באמת לומר, שהזיו הוא כאן דבר ממשי, שהרי השמש עצמה איננה נמצאת כאן, רק אורה וזיווה. מה שאין כן כשהוא – הזיו, במקורו בגוף השמש - אין נופל עליו שם – אינו מוגדר בתואר "יש" כלל, רק שם – של, "אין" ו"אפס", כי באמת הוא – הזיו, שם – בתוך גוף כדור השמש, לאין ואפס ממש, שאין מאיר שם רק מקורו לבדו, שהוא גוף השמש המאיר, ואפס בלעדו. – הרי, למרות שהאור המתפשט מהשמש נמצא בודאי בשמש עצמה, אף על פי כן, אין הוא יכול להיחשב כ"יש". אך באיזה אופן הוא נמצא שם? – באופן שהוא בטל במציאות, וכשאנו רוצים להגדיר מי נמצא שם במציאות – הרי זה רק על השמש עצמה ולא על האור והזיו.

וכדברים האלה ממש, בדמותם כצלמם, הם כל הברואים לגבי שפע האלהי מרוח פיו, השופע עליהם ומהוה אותם, והוא – "רוח פיו" של הקב"ה, מקורם, והם עצמם – הנבראים, אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע ורוח ה' השופע ומתלבש בתוכם – בתוך הנבראים, ומוציאם מאין ליש, ולכן הם – הנבראים, בטלים במציאות לגבי מקורם, כמו אור השמש שבטל במציאות ונחשב לאין ואפס ממש, ואינו נקרא בשם "יש" כלל כשהוא במקורו, - גוף כדור השמש, רק תחת השמים שאין שם מקורו, - שם נקרא האור והזיו בשם "יש", ואילו בתוך גוף כדור השמש, אין הוא נקרא בשם "יש" כלל. כך כל הברואים אין נופל עליהם שם "יש" כלל, אלא לעיני בשר שלנו, - נראים הנבראים כ"יש". מדוע? מפני שאין אנו רואים ומשיגים כלל את המקור, - של הנבראים שהוא רוח ה' המהוה אותם, ולכן – מפני שאין אנו רואים ומשיגים את מקורם של הנבראים, נראה לעינינו גשמיות הנבראים וחמרם וממשם שהם יש גמור, כמו שנראה אור השמש יש גמור כשאינו במקורו. – אלא נמצא בחלל העולם או על הארץ. כך, שרק לגבי עיני הבשר שלנו, מכיוון שאין הן רואות את מקור הנבראים, הרי לגביהן הנבראים הם כאילו היו מחוץ למקורם (כמו אור השמש כשהוא נמצא מחוץ לשמש שהיא מקורו). האמת היא, אבל, שהמקור נמצא בהם, למרות שאין אנו רואים אותו, ולכן אין הם באמת מציאות כלל, אלא הם בטלים במציאות למקורם. רק שבזה אין המשל דומה לנמשל לגמרי לכאורה, - יש, לכאורה, הבדל בין המשל לבין הנמשל, שבמשל – של אור השמש לגבי השמש, אין המקור – השמש, נמצא במציאות כלל בחלל העולם ועל הארץ שנראה שם אורו ליש גמור, - הרי כיוון שהשמש המקור, איננה נמצאת שם כלל, לכן אור השמש הוא שם בבחינת מציאות, ומובן מדוע הוא נראה כמציאות. מה שאין כן כל הברואים הם במקורם תמיד, - שהרי המקור, הכוח האלקי, נמצא תמיד בתוך הנברא ויוצר אותו תמיד מחדש מ"אין" ל"יש", רק שאין המקור נראה לעיני בשר. – אך, באמת הם נמצאים תמיד במקורם, ואם כך - ולמה אינן בטלים במציאות למקורם? – מדוע אין ביטולם במציאות של הנבראים, באופן שייראה איך הם בטלים במציאות, וממילא לא לתת מקום לראות את הנבראים כ"יש" וכ"מציאות"?

ע"כ תוכן דבריו הקדושים.

הנה הרי הוא מסביר בטוב טעם ודעת שהעולם בטל במציאות, ומסיים ב[כאותו] קושיא, איך אנו רואים המציאות של העולם אם הם כ"לא" ובטל לגבי הקב"ה? - שזה החילוק בין המאמין בהקב"ה ובין להבדיל האינו מאמין, שמאמין יודע שהקב"ה הוא אמת והכל בטל אצלו, רק קושייתו היא על העולם - איך יתכן שנראה כמציאות בפני עצמו, משא"כ מי ש(להבדיל) אינו מאמין, העולם אצלו הוא בודאי מציאות אמיתי, השאלה היא אם הקב"ה...

והתירוץ הרי הוא מתרץ שם בפרקים ד'-י"ב. וכאמור נייתי ספר ונחזי!
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ההערה בראש האשכול.
מזכירה לי את טענת הרב שך בזמנו כנגד אותם אלה שכתבו שנשמת היהודי היא ניצוץ אלוקות וחלק ממנה ממש.
כנראה "דבריהם של הכותבים אז (בלי שמות) איכשהו מבוססים על ד' התניא הנ"ל.
מה שלא יהיה הרב שך לא קיבל את הדברים.
וע"ז גם העירו כאן. מסתבר שזו שאלה ישנה. ויכוח עתיק.
 

יהושע

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ההערה בראש האשכול.
מזכירה לי את טענת הרב שך בזמנו כנגד אותם אלה שכתבו שנשמת היהודי היא ניצוץ אלוקות וחלק ממנה ממש.
כנראה "דבריהם של הכותבים אז (בלי שמות) איכשהו מבוססים על ד' התניא הנ"ל.
מה שלא יהיה הרב שך לא קיבל את הדברים.
וע"ז גם העירו כאן. מסתבר שזו שאלה ישנה. ויכוח עתיק.
שמעתי בשם מקובל מפורסם וחשוב שאמר על הרב שך בעניין זה שהרב שך נכנס לתחום שאין לו מושג בזה.
 

אברך

משתמש ותיק
יהושע אמר:
שמעתי בשם מקובל מפורסם וחשוב שאמר על הרב שך בעניין זה שהרב שך נכנס לתחום שאין לו מושג בזה.
והרב שך כנראה חשב שיש לו מושג בזה, ואם כן, אז יש כאן ויכוח בין המקובל לבין הרב שך האם יש לרב שך מושג בזה או לא.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
יהושע אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ההערה בראש האשכול.
מזכירה לי את טענת הרב שך בזמנו כנגד אותם אלה שכתבו שנשמת היהודי היא ניצוץ אלוקות וחלק ממנה ממש.
כנראה "דבריהם של הכותבים אז (בלי שמות) איכשהו מבוססים על ד' התניא הנ"ל.
מה שלא יהיה הרב שך לא קיבל את הדברים.
וע"ז גם העירו כאן. מסתבר שזו שאלה ישנה. ויכוח עתיק.
שמעתי בשם מקובל מפורסם וחשוב שאמר על הרב שך בעניין זה שהרב שך נכנס לתחום שאין לו מושג בזה.
האמת שלא ציינתי ר' @יהושע שגם גדולים אחרים, שלא יצאו חוצץ נגד "הכותב" הנ"ל (שוב בלי שמות) ודנו אותו לכף זכות, אבל התריעו שנפלה אצלו טעות חמורה בהבנת מושגים כלשהם בתורת הקבלה. אותם גדולים הם הגרי"ש אלישיב הגרב"צ אבא שאול (כמדומני גם הרב וואזנר) שהיתה להם יותר מיד ורגל במושגים קבליים.
כך שיש לנו מחלוקת מקובלים...זאת מלבד מה שהעיר ר' @אברך בשום שכל.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ההערה בראש האשכול.
מזכירה לי את טענת הרב שך בזמנו כנגד אותם אלה שכתבו שנשמת היהודי היא ניצוץ אלוקות וחלק ממנה ממש.
כנראה "דבריהם של הכותבים אז (בלי שמות) איכשהו מבוססים על ד' התניא הנ"ל.
מה שלא יהיה הרב שך לא קיבל את הדברים.
וע"ז גם העירו כאן. מסתבר שזו שאלה ישנה. ויכוח עתיק.

הרב שך יצא חוצץ על כאלו שאמרו שה... הוא 'עצמות ומהות ממש', וזה הרבה יותר חמור מ'חלק אלוק ממעל ממש' כמובן.

ומה שאמרו שהרב שך לא הבין בתחום הזה, ואמרו שזה מחלוקת של מקובל נגד מקובל וכו': הנה, מלבד שלא ידוע שהרב שך היה לו יד ורגל בקבלה, ובוואי שלא ו הייתה השפה השגורה בפיו, כדי להבחין ולחלק בשיטת ה'ערכין' הידועה בקבלה (איקס הוא בבחינת 'כתר' - ובמקו"א איקס הוא בבחינת 'מלכות', הכוונה - ביחס ללמעלה ממנו - 'מלכות', וביחס למטה ממנו - 'כתר').
עוד בזה, שבוודאי לא הכיר את תורת חב"ד, שהיא שפה חדשה לכל 'מערכת האלוקות' של הקבלה.
 

ישי בן ישראל

משתמש ותיק
ועוד בזה, בעיקר ההערה של האשכול - כבר רמזתי בדבריי בהערה הקודמת תשובה לדבר, ועתה הנני לחזק דבריי מתוך דברי התניא עצמו!

התניא בפרק ה' כותב על מעלת לימוד התורה:
"...הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה, כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו, כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם. והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה.

וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצוות מעשיות, ואפילו על מצוות התלויות בדיבור, ואפילו על מצות תלמוד תורה שבדיבור. כי על ידי כל המצוות שבדבור ומעשה, הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה; ובידיעת התורה, מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה', הנה גם חכמת ה' בקרבו, מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה, איש כפי שכלו וכוח ידיעתו והשגתו בפשט רמז דרש וסוד..."

היינו שהמעלה של לימוד התורה, שעל ידה מתייחד האדם עם 'שכלו רצונו וחכמתו' של הקב"ה ב'יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו'.

והנה, אם נשמת האדם היא 'חלק אלוק ממעל ממש' - מדוע צריך לייחוד זה, אחר שחלק אלוק שוכן ומיוחד עם גופו תדיר?

ועל כרחך ש'מסכת ערכין שנינו כאן' - הכל יחסי.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ישי בן ישראל אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ההערה בראש האשכול.
מזכירה לי את טענת הרב שך בזמנו כנגד אותם אלה שכתבו שנשמת היהודי היא ניצוץ אלוקות וחלק ממנה ממש.
כנראה "דבריהם של הכותבים אז (בלי שמות) איכשהו מבוססים על ד' התניא הנ"ל.
מה שלא יהיה הרב שך לא קיבל את הדברים.
וע"ז גם העירו כאן. מסתבר שזו שאלה ישנה. ויכוח עתיק.

הרב שך יצא חוצץ על כאלו שאמרו שה... הוא 'עצמות ומהות ממש', וזה הרבה יותר חמור מ'חלק אלוק ממעל ממש' כמובן.

ומה שאמרו שהרב שך לא הבין בתחום הזה, ואמרו שזה מחלוקת של מקובל נגד מקובל וכו': הנה, מלבד שלא ידוע שהרב שך היה לו יד ורגל בקבלה, ובוואי שלא ו הייתה השפה השגורה בפיו, כדי להבחין ולחלק בשיטת ה'ערכין' הידועה בקבלה (איקס הוא בבחינת 'כתר' - ובמקו"א איקס הוא בבחינת 'מלכות', הכוונה - ביחס ללמעלה ממנו - 'מלכות', וביחס למטה ממנו - 'כתר').
עוד בזה, שבוודאי לא הכיר את תורת חב"ד, שהיא שפה חדשה לכל 'מערכת האלוקות' של הקבלה.
בספר הנ"ל הובא שכדעת הרב שך אחזו גם הגריש"א שהיה לו יד ורגל בתורת הקבלה, הגרב"צ ועוד.
כך שגם אם רגלו של הרב שך לא דרכה שם, אבל ידם ורגלם של טובים דרכו גם דרכו, ואלו אחזו כשיטתו. וביותר מכך, אמרו אותם הנ"ל בפה מלא, שאצל אותו כותב נפלה טעות חמורה (בשגגה) בתורת הקבלה. על אף שדנו את הנ"ל לכף זכות.
 

שלום עולם

משתמש ותיק
יהושע אמר:
יותר מפריע הביטוי של התניא שהכל לגבי השם יתברך כאפס ואין ממש, נמצא שלגבי הקב״ה אין עולמות?
מי שחושב שיש זולתו ית' הרי זה אפיקורס מדאורייתא ורבנן והדברים פשוטים שבפשוטים
 

שלום עולם

משתמש ותיק
יהושע אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ההערה בראש האשכול.
מזכירה לי את טענת הרב שך בזמנו כנגד אותם אלה שכתבו שנשמת היהודי היא ניצוץ אלוקות וחלק ממנה ממש.
כנראה "דבריהם של הכותבים אז (בלי שמות) איכשהו מבוססים על ד' התניא הנ"ל.
מה שלא יהיה הרב שך לא קיבל את הדברים.
וע"ז גם העירו כאן. מסתבר שזו שאלה ישנה. ויכוח עתיק.
שמעתי בשם מקובל מפורסם וחשוב שאמר על הרב שך בעניין זה שהרב שך נכנס לתחום שאין לו מושג בזה.

את יסודות האמונה קבלנו ואין צורך כן להבין לא להבין בזה, אדרבא מי שמבין ובגלל זה 'משנה מהאמונה המקובלת' ידו על התחתונה והדברים נדושים
 

שלום עולם

משתמש ותיק
אברך אמר:
יהושע אמר:
שמעתי בשם מקובל מפורסם וחשוב שאמר על הרב שך בעניין זה שהרב שך נכנס לתחום שאין לו מושג בזה.
והרב שך כנראה חשב שיש לו מושג בזה, ואם כן, אז יש כאן ויכוח בין המקובל לבין הרב שך האם יש לרב שך מושג בזה או לא.

לא צריך להבין כדי לדעת שאסור לכפור
 

שלום עולם

משתמש ותיק
יהושע אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ההערה בראש האשכול.
מזכירה לי את טענת הרב שך בזמנו כנגד אותם אלה שכתבו שנשמת היהודי היא ניצוץ אלוקות וחלק ממנה ממש.
כנראה "דבריהם של הכותבים אז (בלי שמות) איכשהו מבוססים על ד' התניא הנ"ל.
מה שלא יהיה הרב שך לא קיבל את הדברים.
וע"ז גם העירו כאן. מסתבר שזו שאלה ישנה. ויכוח עתיק.
שמעתי בשם מקובל מפורסם וחשוב שאמר על הרב שך בעניין זה שהרב שך נכנס לתחום שאין לו מושג בזה.

אבל למה 'המקובל החשוב' בעלום שם? אין להביא ראיה מעלום שם
 

שלום עולם

משתמש ותיק
ישי בן ישראל אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ההערה בראש האשכול.
מזכירה לי את טענת הרב שך בזמנו כנגד אותם אלה שכתבו שנשמת היהודי היא ניצוץ אלוקות וחלק ממנה ממש.
כנראה "דבריהם של הכותבים אז (בלי שמות) איכשהו מבוססים על ד' התניא הנ"ל.
מה שלא יהיה הרב שך לא קיבל את הדברים.
וע"ז גם העירו כאן. מסתבר שזו שאלה ישנה. ויכוח עתיק.

הרב שך יצא חוצץ על כאלו שאמרו שה... הוא 'עצמות ומהות ממש', וזה הרבה יותר חמור מ'חלק אלוק ממעל ממש' כמובן.

ומה שאמרו שהרב שך לא הבין בתחום הזה, ואמרו שזה מחלוקת של מקובל נגד מקובל וכו': הנה, מלבד שלא ידוע שהרב שך היה לו יד ורגל בקבלה, ובוואי שלא ו הייתה השפה השגורה בפיו, כדי להבחין ולחלק בשיטת ה'ערכין' הידועה בקבלה (איקס הוא בבחינת 'כתר' - ובמקו"א איקס הוא בבחינת 'מלכות', הכוונה - ביחס ללמעלה ממנו - 'מלכות', וביחס למטה ממנו - 'כתר').
עוד בזה, שבוודאי לא הכיר את תורת חב"ד, שהיא שפה חדשה לכל 'מערכת האלוקות' של הקבלה.

אתה קובע מה יותר חמור ומה פחות?
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
שלום עולם אמר:
יהושע אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ההערה בראש האשכול.
מזכירה לי את טענת הרב שך בזמנו כנגד אותם אלה שכתבו שנשמת היהודי היא ניצוץ אלוקות וחלק ממנה ממש.
כנראה "דבריהם של הכותבים אז (בלי שמות) איכשהו מבוססים על ד' התניא הנ"ל.
מה שלא יהיה הרב שך לא קיבל את הדברים.
וע"ז גם העירו כאן. מסתבר שזו שאלה ישנה. ויכוח עתיק.
שמעתי בשם מקובל מפורסם וחשוב שאמר על הרב שך בעניין זה שהרב שך נכנס לתחום שאין לו מושג בזה.

אבל למה 'המקובל החשוב' בעלום שם? אין להביא ראיה מעלום שם
תורת הנסתר למשל...
 

חוצפא יסגא

משתמש רשום
סבא אמר:
לאחרונה פגשתי אדם שאמר לי שהוא מאמין שהנשמה שלו היא חלק מהאלוקות, מאוד הזדעזעתי ואמרתי לו שהוא בבחינת "נעבאך אפיקורס", ענה לי אותו יהודי ואמר- מה זאת אומרת כך כותב להדיא התניא, אני לא האמנתי שיתכן כדבר הזה, אבל בדקתי בחיפוש בפרויקט השו"ת ואכן, לשון זו מופיעה שם.
אני בטוח שהוא לא מתכוון כפשוטו, אבל מה בכל זאת ההסבר,
וכדאי להדגיש אילו לא היה מוסיף מילת "ממש" הייתי אומר שכוונתו על דרך "מאן דנפח מדיליה נפח" וכמו שמתבאר כמדומני בנפש החיים שהכוונה להשפעה ישירה בלי אמצעים, אבל המילה "ממש" מאוד מטרידה, מה הפשט?
ראשית כל ההסבר במילים "חלק אלוקה ממעל ממש" מבואר בהמשך אותו פרק (ב' - לקוטי אמרים) שמבוסס על פסוק בתורה שבכתב: "ויפח באפיו נשמת חיים" וכמו כן אומרים כן בכל יום בבוקר "ואתה נפחת בי" - שכל בי רב דחד יומא יודע הפירוש ב"ואתה", שפירושו הוא - הקב"ה בעצמו בלי שום "קונצן", והוא בעצמו נפח הנשמה בקרב כל יהודי, שהפירוש של נפיחה זו היא - הובא בזהר "מאן דנפח מתוכו נפח" דהיינו מתוכיותו ומפנימיותו - שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח. וזהו פירוש חלק אלוקה ממש.
 

חוצפא יסגא

משתמש רשום
ישי בן ישראל אמר:
ועוד בזה, בעיקר ההערה של האשכול - כבר רמזתי בדבריי בהערה הקודמת תשובה לדבר, ועתה הנני לחזק דבריי מתוך דברי התניא עצמו!

התניא בפרק ה' כותב על מעלת לימוד התורה:
"...הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה, כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים, הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו, כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם. והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה.

וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצוות מעשיות, ואפילו על מצוות התלויות בדיבור, ואפילו על מצות תלמוד תורה שבדיבור. כי על ידי כל המצוות שבדבור ומעשה, הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה; ובידיעת התורה, מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה', הנה גם חכמת ה' בקרבו, מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה, איש כפי שכלו וכוח ידיעתו והשגתו בפשט רמז דרש וסוד..."

היינו שהמעלה של לימוד התורה, שעל ידה מתייחד האדם עם 'שכלו רצונו וחכמתו' של הקב"ה ב'יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו'.

והנה, אם נשמת האדם היא 'חלק אלוק ממעל ממש' - מדוע צריך לייחוד זה, אחר שחלק אלוק שוכן ומיוחד עם גופו תדיר?

ועל כרחך ש'מסכת ערכין שנינו כאן' - הכל יחסי.

בפירוש מושג חלק אלוקה ממעל ממש, מבאר הבעל התניא, שיש דרגות מחולקים, כדי להבהיר ולהסביר כיצד מתהווים ההבדלים במדריגות הנשמות, למרות ששרשן אחד דהיינו חלק אלוקה, כמשל מבן ואב - שכל גופו של הילוד בא מטיפת מוח האב. כלומר, על אף ההבדלים שבאבריו השונים של הילוד - מהנעלה ביותר עד לפחות ביותר, מהמוח שלו עד צפרני רגליו - הם באים כולם משורש אחד, מטיפת המוח של האב. כיצד, אם כך, נתהוו הבדלים אלה באברים? - הרי זה מחמת שהיית טיפת מוח האב, במשך תשעת חדשי העיבור, בבטן האם, בהם היא עוברת תהליך מסויים של התהוות הגוף. שהייה ממושכת זו בתהליך התהוות הגוף באופן הדרגתי, יוצרת את ההבדלים שבין אבר אחד למשנהו. ככל שחלק מהטיפה מתגשם יותר, כך ההשתנות גדולה יותר. הרי, שכל האברים באים, אכן, משורש אחד - טיפת מוח האב - ולמרות זאת מתהווים בהם הבדלים גדולים כאלה של מעלה ומטה, מהמוח עד לצפרניים.

דבר נוסף מובן מהמשל האמור, שגם החלק הנחות ביותר שבגוף הילוד, הצפרניים שלו, הנו קשור, גם אחרי ההולדה, בשורשו הראשון - במוח האב. שכן, גם הצפרניים יונקות חיותן ממוחו של הילוד, ומאחר שמוחו נשאר, גם אחרי ההולדה, מהות זהה עם מוח האב, הרי שגם הצפרניים, אחרי ההולדה, קשורות עדיין בשורשן הראשון.

כך נבין גם ביחס לנשמות: אף שכל הנשמות באות משורש אחד, מ"חכמה עילאה", על כל אחת מהן לעבור, אחרי ירידתה מ"חכמה עילאה", השתלשלות ("השתלשלות" - מלשון שלשלת (שרשרת) המורכבת ממספר מסויים של טבעות הקשורות ומושחלות זו בזו, עד שגם הטבעת האחרונה קשורה ומושחלת בטבעת העליונה, באמצעות הטבעות שביניהן המקשרות את כולן יחד, אותו דבר בסדר מדריגות העולמות: כל אחד מהם קרוב וקשור לעולם השני.) של הרבה עולמות ולרדת הרבה מדריגות, מדריגה אחרי מדריגה, עד להתלבשותה בגוף גשמי - תהליך זה של השתלשלות וירידה מדרגה לדרגה, מביא לשינויי המדריגות בנשמות, שכן, על נשמה אחת משפיעה הירידה יותר מאשר על נשמה אחרת.

וכך גם בחלק השני של המשל, גם אחרי ירידתן לדרגות הנמוכות ביותר, נשארות אותן נשמות קשורות ומאוחדות עם שורשן הראשון, "חכמה עילאה".

מכל זה מובן שהנשמה מצד עצמה היא "חלק אלוקה ממעל ממש".

אבל בהמשך לזה וכהקדמה למה שכותב בפרק ה' מסביר בפרק ד' שלהנשמה יש שלשה לבושים, דהיינו הלבושים גשמיים שעל ידם הנשמה - הנפש האלוקית פועלת ע"י הגוף, שהם מחשבה דיבור ומעשה, ועל ידי שהאדם לומד תורה במחשבה ודיבור שלו [וכשמקיים מצות בהמעשה שלו] הרי לבושים אלו - דהיינו כוחות אלו מיוחד ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה" , וכל מה שכתוב בפרק ה' גבי לבושי הנפש קמיירי.

ועיין היטב בדברי הרב בעל התניא, ובמיוחד בפרקים אלו.
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
מזעזע הבורות.
המינוח "חלק אלוה ממעל ממש" נמצא בכל המקובלים הקדמונים, בפרט ברמ"ק.
ויש ספר שלם מאחד מגדולי המקובלים בדורו של השל"ה הק' [לפני למעלה מ400 שנה] ובהסכמתו והסכמת יתר גדולי דורו [כמו הכלי יקר ועוד] לבאר מינוח זה כפשוטו ממש, ונקרא "שפע טל".
וזה לשונו בתחילת החיבור:
  • "ידוע שהנשמות של האומה הישראלית הם חלק אלוה ממעל אשר על זה רמז הפסוק כי חלק ד' עמו (דברים ל"ב) ר"ל חלק ממש, כחלק שנחלק מאיזה דבר שהוא שוה ודומה בעינו לאותו דבר שנחלק ממנו, ואין הבדל והפרש בינו ובין אותו דבר רק שאותו דבר הוא הכל והכלל שהוא יותר גדול מהחלק שנחלק ממנו אבל בעצמותם הם דומים ושוים, כמו כן אין הבדל והפרש בין הנשמה ובינו יתעלה ויתברך שמו רק שהוא יתעלה ויתברך הוא הכל הוא האור הכולל האור הגדול הבלתי סוף הבלתי תכלית והנשמה היא חלק אור וניצוץ שנחלק מהאור הגדול ב"ה וברוך שמו".

לשון זה ממש עם ביאור הענין, נמצא גם במלבי"ם (ארץ חמדה) בתחילת ויקרא.
כמובן שזה נמצא גם בעוד ספרי חסידות קדמונים (למשל בערבי נחל ובליקוטי מוהר"ן), גם כאלה שעוד קדמו לבעל התניא, וזה ממש לא חידוש של חב"ד.

ובנפש החיים בשם הזוה"ק [שאין בזוה"ק לשון זו ממש], בביאור "קודשא ב"ה ואורייתא וישראל חד הוא" מוסיף: "אחדים ממש" "אלהות גמור כביכול". (ש"ד פי"א).


אין לזה שום קשר ל"עצמות ומהות ממש", שבא לבאר שבצדיק אין "ממוצע", שזה לא נמצא בשום מקום, גם לא בספרי הליובאוויטשער האחרון, אלא רק באחד מדרשותיו הראשונות לאחר הכתרתו אמר כן, ולא הודפס בספריו המוגהים על ידו. וזה באמת כבר גובל ב...
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
כלפי ליא אמר:
המינוח "חלק אלוה ממעל ממש" נמצא בכל המקובלים הקדמונים, בפרט ברמ"ק.
כמובן שזה נמצא גם בעוד ספרי חסידות קדמונים (למשל בערבי נחל ובליקוטי מוהר"ן), גם כאלה שעוד קדמו לבעל התניא, וזה ממש לא חידוש של חב"ד.
ובנפש החיים בשם הזוה"ק [שאין בזוה"ק לשון זו ממש], בביאור "קודשא ב"ה ואורייתא וישראל חד הוא" מוסיף: "אחדים ממש" "אלהות גמור [highlight=yellow]כביכול[/highlight]". (ש"ד פי"א)..
כבר כתבתי שעשיתי חיפוש באוצר החכמה והביטוי חלק אלוק ממעל "ממש" לא מופיע בשום ספר [חוץ מאיזה אחד מרבני המזרחי] מלבד התניא, וכמובן שזה ההבדל בין הנפש החיים לתניא שהנפש החיים מוסיף "כביכול" שהוא בדיוק ההיפך של "ממש".
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישי בן ישראל אמר:
שלא זו הייתה השפה השגורה בפיו, כדי להבחין ולחלק בשיטת ה'ערכין' הידועה בקבלה (איקס הוא בבחינת 'כתר' - ובמקו"א איקס הוא בבחינת 'מלכות', הכוונה - ביחס ללמעלה ממנו - 'מלכות', וביחס למטה ממנו - 'כתר')... לא הכיר את תורת חב"ד, שהיא שפה חדשה לכל 'מערכת האלוקות' של הקבלה.
לא מבין מה זה קשור לשאלה, כמו שלהבדיל במוסיקה, התיו "דא" יכול להיות גם כסיום של סולם טונים, וגם כהתחלה של הסולם שתחתיו, פשוט שלהבדיל הספירה האחרונה בסולם מסויים היא במידה מסויימת הספירה הראשונה לסולם שמתחתיה [גם בלי להבין שום דבר במהות העניין], אבל כשאומרים "ממש", זה "ממש", ולא שייך בזה לומר שזה ביחס למשהו אחר, או שזה "ממש" או שזה רק "כביכול" [ואין קשר למה שבחב"ד יש שפה חדשה בהגדרת האלוקות, כאן אנו מדברים על ביאור של לשון הקודש, ולא על מונחים בקבלה או בשפת החסידות].
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
סבא אמר:
כלפי ליא אמר:
המינוח "חלק אלוה ממעל ממש" נמצא בכל המקובלים הקדמונים, בפרט ברמ"ק.
כמובן שזה נמצא גם בעוד ספרי חסידות קדמונים (למשל בערבי נחל ובליקוטי מוהר"ן), גם כאלה שעוד קדמו לבעל התניא, וזה ממש לא חידוש של חב"ד.
ובנפש החיים בשם הזוה"ק [שאין בזוה"ק לשון זו ממש], בביאור "קודשא ב"ה ואורייתא וישראל חד הוא" מוסיף: "אחדים ממש" "אלהות גמור [highlight=yellow]כביכול[/highlight]". (ש"ד פי"א)..
כבר כתבתי שעשיתי חיפוש באוצר החכמה והביטוי חלק אלוק ממעל "ממש" לא מופיע בשום ספר [חוץ מאיזה אחד מרבני המזרחי] מלבד התניא, וכמובן שזה ההבדל בין הנפש החיים לתניא שהנפש החיים מוסיף "כביכול" שהוא בדיוק ההיפך של "ממש".
כתבת. אבל טעית. ותוכנת החיפוש שלך לא מחפשת בספרי קבלה, או שיש לך איזה טעות בציטוט.
הבאתי לך ציטוט מספר "שפע טל" שהוא ספר קבלה קדום לבעל התניא 200 שנה, שכל הספר בנוי על היסוד הזה, ומדגיש חזור והדגש "חלק אלוה ממש". בספריו הנוספים הוא מצטט את הלשון הזו ממש מדברי הרמ"ק. וזה נמצא גם בכתבי האר"י ז"ל. וראה ספר הברית ח"א מאמר כתב יושר שמציין את האר"י ומבארו, על לשון "חלק אלוה ממש".
ואם תתאמץ בחיפוש קל נוסף, תמצא שזה נמצא בהרבה ספרים נוספים. ציינתי לערבי נחל (פרשת עקב דרוש ג, פרשת וילך דרוש ג') שקדם לתניא. ויש בליקוטי מוהר"ן [שלא הושפע מהתניא] גם לשון זו ממש. ויש גם בסידורו של שבת, ובעוד המון ספרי חסידות, וגם לא בספרי חסידות כמו במלבי"ם, ועוד רבים.
"כביכול" זה טעות במינוח, כביכול זה לא "כאילו", כמו שרגילים להשתמש בזה. "כביכול" הכוונה לקב"ה כל יכול. הקב"ה נקרא "כביכול" לפי השגתנו, ולכן זה הגבלה במינוח אלהות שאנו רגילים לומר [ומזה זה בא בהשאלה ל"כביכול" מלשון כאילו. אבל זה טעות גמורה]. וכשהנפה"ח אומר "אלהות גמור כביכול", הוא מתכוון לומר שזה אלהות ממש לפי תפיסתנו באלהות.
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
סבא אמר:
כלפי ליא אמר:
המינוח "חלק אלוה ממעל ממש" נמצא בכל המקובלים הקדמונים, בפרט ברמ"ק.
כמובן שזה נמצא גם בעוד ספרי חסידות קדמונים (למשל בערבי נחל ובליקוטי מוהר"ן), גם כאלה שעוד קדמו לבעל התניא, וזה ממש לא חידוש של חב"ד.
ובנפש החיים בשם הזוה"ק [שאין בזוה"ק לשון זו ממש], בביאור "קודשא ב"ה ואורייתא וישראל חד הוא" מוסיף: "אחדים ממש" "אלהות גמור [highlight=yellow]כביכול[/highlight]". (ש"ד פי"א)..
כבר כתבתי שעשיתי חיפוש באוצר החכמה והביטוי חלק אלוק ממעל "ממש" לא מופיע בשום ספר [חוץ מאיזה אחד מרבני המזרחי] מלבד התניא, וכמובן שזה ההבדל בין הנפש החיים לתניא שהנפש החיים מוסיף "כביכול" שהוא בדיוק ההיפך של "ממש".

רק לציין, שבספר "ברכת כהן" על התורה, לרב"ש דויטש שליט"א תלמידו של הרב שך [שזכה להסכמה נדירה בחביבותה], בהקדמתו כותב את הלשון הזו ש"נשמה ישראלית היא חלק אלוק ממש", ומציין גם לספר "שפע טל" שציטטתי לעיל. ובוש אני לציין שכל זה היה כמובן ידוע גם לרב שך, כפי שזה ידוע לתלמידו הזה, וגם לכותב שורות אלו שזכה לקבל תורה מפיו.
 

קבצים מצורפים

  • 06 סימן צב דיני אם נפל חלב לקדרה של בשר.pdf
    564.9 KB · צפיות: 2

כלפי ליא

משתמש ותיק
אגב, גם לרמח"ל בספרו "חוקר ומקובל" פ"א מתחיל עם המילים הללו "דע שהנשמה מישראל היא חלק אלוה ממש לפי שהכלל והחלק שוים" ע"ש עוד.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית