הזכירו פה אימרות מהיסוד העבודה, אז כדאי לדעת שהוא כתב בכתב ידו, כללים באמונת חכמים שנותנים בהירות בכל הנושא הזה.
כדאי לעיין במקור ואביא כאן כמה קטעים.
הכללים הובאו בספר תורת אבות ונקראו - 'כללי אמונת חכמים'
וכך הוא פותח את דבריו שם, ומזכיר תנאי אחד:
"המקום שהזמין ה' לפניו ונתייחד לו איש כתשוקת לבבו, ע"ד מחז"ל בזוה"ק ריש פ' תרומה על מאה"כ מאת כל איש אשר ידבנו לבו וכו' יעו"ש. עכ"ל.
ואצטט עוד כמה משפטים, שמבארים את פועלו של המנהיג במשנת החסידות:
"כי חיות ופנימיות התורה היא נצחית ונשפעת בכל יום ויום ובכל שעה ורגע לתוך פנימיות כלל ישראל, ורק הכלל א"א להם לקבל, ע"כ השפע יורד להנשמות הכלליות והם ראשי הדורות אשר הם נקראים ראשי העדה וכו'.
מה שהביא תנאי מהזוהר, הוא בזוהר הקדוש פרשת תרומה דף קכ''ח ע''ב
"וְעַל דָּא כְּתִיב, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ, מֵהַהוּא דְּאִקְרֵי אִישׁ, דְּאִתְגָּבַּר עַל יִצְרֵיהּ. וְכָל מַאן דְּאִתְגָּבַּר עַל יִצְרֵיהּ, אִקְרֵי אִישׁ. אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, מַאי אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. אֶלָּא. (דף קכ''ח ע''ב) דְּיִתְרְעֵי בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים כז) לְךָ אָמַר לִבִּי. (תהלים עג) צוּר לְבָבִי. (משלי טו) וְטוֹב לֵב. (רות ג) וַיִּיטַב לִבּוֹ. כֻּלְּהוּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָאָמַר. אוּף הָכָא אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ. מִנֵּיהּ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי, דְּהָא תַּמָּן אִשְׁתְּכַח וְלָאו בַּאֲתָר אַחֲרָא.
וּמְנָא יַדְעֵינָן דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בֵּיהּ, וְשַׁוֵּי מָדוֹרֵיהּ בֵּיהּ. כַּד חֲמֵינָן דִּרְעוּתָא דְּהַהוּא בַּר נָשׁ, (בחדוה ברעותא דלבא) לְמִרְדַּף וּלְאִשְׁתַּדְּלָא אֲבַתְרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּלִבֵּיהּ וּבְנַפְשֵׁיהּ וּבִרְעוּתֵיהּ, וַדַּאי תַּמָּן יַדְעִינָן דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ שְׁכִינְתָּא. כְּדֵין בָּעֵינָן לְמִקְנֵי הַהוּא בַּר נָשׁ, בְּכֶסֶף שְׁלִים, (ולאשתדלא אבתריה) לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵיהּ וּלְמֵילַף מִנֵּיהּ".
רואים שכדי להיות מראשי העדה צריך להיות:
א. איש שמתגבר על יצרו.
ב. שהקב"ה רוצה בו ומשרה שכינתו עליו, כשרואים שרצונו של אותו אדם לרדוף אחרי הקב"ה בליבו בנפשו וברצונו.