אמונה ובטחון אמר:
בס"ד
מהתגובות הנ"ל נראה שיש טשטוש גדול מהי ההגדרה של אהבה.
כדאי לעיין בספרו של הרב שוחטוביץ שביאר זאת בטוב טעם
והתייחס גם לשאלה הנ"ל האם דייג אוהב דגים.
אני ממשפחה של מדריכי חתנים, ולא יתכן כ"כ טשטוש בנושא הזה.
ואביא כאן מספר מהדברים הרשומים אצלי בזה.
דעת המס"י והמהר"ל שאהבה פירושה תשוקה. אך הגר"א שר נחלק עליהם ודעתו דאהבה התלויה בתשוקה הרי זו אהבה התלויה בדבר, ופירוש אהבה הוא מה שאדם יודע שטוב לו במציאות מסוימת, ומעביר ידיעה זו מן השכל אל הרגש. והעברה מהשכל אל הרגש בכל מקום היא ע"י חזרה וכח הציור ועוד. והחילוק בין תלויה בדבר לשאינה תלויה, שתלויה היא רק מחמת מעשה מסוים שעושה ואילו אינה תלויה הרי היא אהבה בעצם זה שהדבר קיים, ואין הדבר יכול להשתנות. ואהבת אשתו תתבצע באופן שידע שטוב ונוח לו ונהנה ממעלותיה ומכך שהיא אשתו, וכך תהיה לו אהבה שאינה תלויה בתשוקה, וגם כאשר ילך התאוה והתשוקה תישאר לה האהבה. והן אמנם שאין שום פסול וחיסרון שהתשוקה תעורר אהבה, אך אין התשוקה עצם האהבה.
ועי' במשנה באבות (פרק ה מט"ז) כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן.
ועי' מש"כ המלבי"ם (ש"ב יג טו) גבי מעשה דאמנון ותמר דכתיב שם וישנאה. וז"ל אחר שהיה תאוה כלביית, מיד שנכבה רשף התאוה חלפה האהבה שלא היתה אהבה עצמיית, ואז בהכירו תועבת הנבלה הזאת שב לשנוא את הנושא שעל ידו נסבב לו זאת, וז"ש גדולה השנאה מהאהבה, שהאהבה בעצמה סבבה את השנאה, שכשזכר תועבת האהבה הזאת אשר היתה עתה לזרה בעיניו, נהפך לבו בקרבו לשנאה גדולה עכ"ל.
ופוק חזי עד היכן הדברים מגיעים, שאמנון אהב את תמר אהבה גדולה כ"כ, שהיה מוכן לעשות א' מג' עבירות, ולהתבזות טובא עי"כ, דהרי נתייעץ ברעהו כמבו' בפסוקים שם, ואעפ"כ שנא אותה שנאה כ"כ גדולה, וגם יש להבין מה שכתוב בקרא דגדולה היתה השנאה מאהבה, אך לדברי המלבי"ם ולפום משנ"ת הדברים מבהילים, דכאשר האהבה תלויה בדבר בכוחה לגרום לשנאה וכנ"ל.