מתוך אנציקלופדיה תלמודית כרך יט, [טמאה בצבור] טור תקעח - תקעט
ב. גדרו. בגדר היתרה של טומאה בציבור, נחלקו תנאים: לדעת ר' יהודה טומאה הותרה בציבור, ולדעת ר' שמעון - וכן ר' יוסי ור' מאיר ור' חנינא סגן הכהנים - דחויה היא בציבור שבקושי הותרה, ולא היתר גמור הוא, וכל מה שאפשר לעשות בטהרה צריך - מן התורה - לחזר ולעשות בטהרה, שהטומאה באיסורה עומדת, ודחויה היא עתה מפני הדחק, ואין דוחים כל דבר הנדחה אלא במקום שאי אפשר. לדעה זו שטומאה דחויה היא בציבור, פסח הבא בטומאה קרבן פסול הוא, וגזירת הכתוב היא שיוצאים בו ידי חובה. וכן נחלקו אמוראים בדבר: טומאת המת, רב נחמן אמר הותרה בציבור, ורב ששת אמר דחויה היא בציבור, וכן דעת רב חסדא ור' יצחק ורב הונא ור' ירמיה ורב יוסף ואביי ורבא. ויש ראשונים שכתבו שלדעת רבא דוקא בקרבן פסח הטומאה דחויה, מה שאין כן בקרבנות ציבור.